מדרש האתמרי י״אMidrash HaIttamari 11
א׳במעלות התורה
1
ב׳ושם הדרוש יסוד קנין וסמכתיהו אצל דרוש הענוה בהיות שאין התורה שורה כי אם על מי הוא שפל ועניו כאומרם ז"ל למה נמשלה התורה למים דמה המים יורדים ממקום גבוה למקום שפל כך ד"ת:
2
ג׳מסכת אבות אמר ר' יוסי בן קיסמא פעם אחת הייתי מהלך בדרך ופגע בי אדם אחד ונתן לי שלום והחזרתי לו שלום אמר לי ר' מאיזה מקום אתה אמרתי לו מעיר גדולה של חכמים ושל סופרים אני:
3
ד׳לא נעלם מעיני כל חי ומעוף השמים לא נסתרה מעלת תהלת גדולת התורהוהעוסקים בה לשמה עד שהשוו חז"ל כבוד החכמים לכבוד השם כדאמרינן במס' קידושין ובמס' פסחים דכ"ב ע"ב תניא שמעון העמסוני ואמרי לה נחמיה העמסוני היה דורש כל אתין שבתורה כיון שהגיע לאת ה' אלהיך תירא פי' אמרו לו תלמידיו ר' כל אתין שדרשת מה תהא עליהן אמר להם כשם שקבלתי שכר על הדרישה כך אני מקבל שכר על הפרישה עד שבא רבי עקיבא ולימד את ה' אלהיך תירא לרבות ת"ח ע"ה. ויש לדקדק שכבר אמרו ז"ל דשלשה שותפין יש באדם הב"ה ואביו ואמו כו' וכיון שכן למה לא דרש שמעון העמסוני את ה' אלהיך תירא לרבות אביו ואמו ואע"פ שכבר אמר כבד את אביך ואת אמך וכתיב איש אמו ואביו תיראו בא ענין רבוי ללמדך שתהיה מוראת אב ואם כמוראת המקום ממש וא"כ למה פירש ולא דרש כן:
4
ה׳אמנם נראה לתרץ במאמרם ז"ל מסכת יבמות ד"ו ע"א תניא איש אמו ואביו תיראו יכול אמר לו אביו היטמא (פי' רש"י ז"ל אמר ליה אביו לכהן היטמא בבית הקברות להשיב אבדה) או שאמר לו אל תחזיר יכול ישמע לו תלמוד לומר איש אמו ואביו תיראו וכו' ע"כ וכיון דאתא לידן קשה במאמר זה דלמה הוצרך בשני חלוקות הללו ללמדך שכשהאב אומר דבר נגד השם שלא ישמע לו דכתיב איש אמו ואביו תיראו כו' אני ה' כולכם חייבים בכבודי דיו בחלוקה ראשונה כשאמר לו היטמא למתים להחזיר האבדה כו' שלא ישמע לו וא"כ חלוקה שניה או שאמר לו אל תחזיר אך למותר אמנם י"ל דבחלוקה ראשונה למדך דאין עשה ועשה דוחה לא תעשה כיון שדבר להעביר ולסתור דברו יתברך לא ידחו שני עשה ללא תעשה אף על פי שלא תעשה נדחה מפני עשה אבל בנדון כזה לא דכבוד אב ואם עשה והשבת אבדה עשה וענין טומאת המתים לא תעשה והכונה יכול אמר לו אביו היטמא למתים להשיב אבידה יכול שישמע לו בעבור שמקיים בזה שתי מצות עשה וידחו לחד ל"ת תלמוד לומר איש אמו כו' אני ה' כולכם חייבים בכבודי וכיון שסותר לא תעשה דלא יטמא לא ישמע לו משום דמצות לא תעשה הם חמורות כדחז"ל עבר אדם על מצות עשה ועשה תשובה מיד מוחלין לו כו' מה שאין כן במצות לא תעשה:
5
ו׳ובחלוקה שניה או שאמר לו אל תחזיר שהיה האבדה חוץ לבית הקברות ואמר לו אל תחזיר ללמדך חידוש אחר שגם אין עשה דוחה עשה ואפי' עשה חמור לקל שהרי עשה דכבוד אב הוא חמור כדחז"ל דכבוד אב ואם מן המצות החמורות כו' ועשה דהשבת אבדה הוא קל וישמע לו ת"ל איש אמו ואביו תיראו ואת שבתותי תשמורו אני ה' כולכם חייבים בכבודי וכיון שסותר דברי אל תשמע לו ובמקום אחר הארכתי מאד במאמר זה:
6
ז׳ונחזור עם זה להתיר הקושיא דלמה לא ריבה שמעון העמסוני בריבוי האת לאביו ואמו של אדם משום שדברי הקב"ה צריך אתה לקיימם בכ"מ ובכל זמן ואין לשנותם ח"ו משא"כ גבי אביו ואמו שלפעמים צריך לשנות דברו כשאמר לו אל תחזיר וכדומה ונמצא שאין יראתו שוה ליראת המקום ולכן פירש עד שבא רבי עקיבא ודרש לרבות תלמיד חכם שאתה מצווה לעשות כאשר יורוך ואע"פ שהקב"ה כתב בתורתו ארבעים יכנו והם ז"ל אמרו חסר אחד שנראה שאומרים לך נגד מה שכתוב בתורה אתה מצווה לשמוע להם הרי מפורש שיראתם כיראת המקום ודוק:
7
ח׳עי"ל מדכתיב איש אמו ואביו תיראו ואת שבתותי תשמורו וסיים אני ה' לרמוז שיראת אב ואם כיראת המקום ממש כלו' איש אמו ואביו תיראו ושיעור יראתם כמו אני ה' ואם כן אין לומר דאת ה' אלהיך בא לרבות אב ואם שתהיה יראתם כיראת המקום ממש שהרי נלמד זה מאיש אמו ואביו תיראו וסיים אני ה' שתהיה יראתו מהם כיראת המקום כשעושים רצונו ועוד שכבר דרשו ז"ל בפ"ק דקדושין ד"ל נאמר איש אמו ואביו תיראו ונאמר את ה' אלהיך תירא השוה הכתוב מוראת אב ואם למוראת שמים כו':
8
ט׳עי"ל שדוחק לומר שהטיל הרבוי במקום אחר ולא במקומו דהיה יכול לומר איש את אמו ואביו תיראו והייתי דורש רבוי האת שתהיה יראתו כיראת המקום ואין לומר שאם היה מטיל את גבי איש אמו ואביו תיראו הייתי דורש את אמו לרבות אשת אביך כמו שדרשו בפסוק כבד את אביך לרבות בעל אמך ואת אמך לרבות אשת אביך משום דהתם שיש שני ריבוים כבד את אביך ואת אמך אני דורש לרבות אשת אביך ובעל אמך דכל אחד אתיא לחידוש אחר אמנם כאן אם היה אומר איש אמו ואת אביו תיראו או איש את אמו ואביו תיראו שהוא ריבוי א' לא היתי יכול לדרוש דרשה שדרשו בפסוק כבד את אביך כו' כי אם לדרשה אחת שתהיה יראתו כיראת המקום:
9
י׳עוד יש לדקדק במאמר באומרו עד שבא ר"ע ולימד את ה' אלהיך תירא לרבות ת"ח דלמה לא אמר עד שבא ר"ע ודרש כשם שאמר בענין בן זומא עד שדרשה בן זומא:
10
י״אאמנם שמעתי ענין ע"ז ואני בס"ד ארחיב הענין שכונת הענין שגם ר"ע לא דרש הדרשה הזאת אך אמנם ממה שראו שאירע לר"ע למדו העולם שאת ה' אלהיך תירא בא לרבות ת"ח ידוע שעשרה הרוגי מלכות שיש בכל דור ודור הוא בעבור עשרה אחי יוסף שמכרו אותו והכניסו השכינה ביניהם והחרימו כו' ור"ע נכנס במקום השכינה ונהרג וזהו כונת המאמר ששמעון העמסוני פירש משום שנתיירא לרבות כלל שיהיה דבר שוה לשכינה עד שבא ר"ע ונכנס תמורת השכינה למדו עם זה כל העולם שאת ה' אלהיך תירא לרבות ת"ח שהת"ח שוים לו שהיה ר"ע נכנס במקומו באופן שמענין שאירע לו למדו זה ולזה לא אמר עד שבא ר"ע ודרש משום שהוא לא דרש כלל רק לימד עם מה שאירע לו לכל העולם שרבוי דאת בא לרבות ת"ח ומה מתוק מדבש עם מה שכתב הרי"א ז"ל שר"ע היה גלגול יששכר בן יעקב ראש החכמים כדכתיב יששכר חמור גרם רובץ בין המשפתים דלזה היה אומר ר"ע כשהיה רואה ת"ח אנשכנו כחמור בהיות הוא גלגול יששכר שנקרא חמור גרם כו' ע"כ. ובהיות הוא נכנס תמורת השכינה ידעו נאמנה שאת ה' אלהיך תירא לרבות ת"ח גם ראוי להבין דלמה לא פירש שמעון העמסוני מרבוי האת שבפסוק ואהבת את ה' אלהיך ואין לומר שבשלמא בענין אהבה דרך לרבות ת"ח שצריך לאוהבם כאהבת המקום מה שאין כן בענין היראה שהוא דבר זר וקשה שיהיה יראתו מבשר ודם כיראת המקום שנראה שעושה אותו ע"ז ח"ו ולכן פירש בפסוק את ה' אלהיך תירא זה אי אפשר שהרי מצינו שגבי בשר ודם כתיב יראה דכתיב איש אמו ואביו תיראו:
11
י״בוי"ל שכיון שהגיע לואהבת את ה' גם כאן לא מצא דבר לרבות והניחו ולא פירש עד שבא לפסוק את ה' אלהיך תירא לרבות ואם היה מוצא שם לדרוש איזה רבוי וכפי דרשת אותו רבוי היה יכול לדרוש גם שם דומה לו וכיון שלא מצא פירש מכולם:
12
י״גונחזור לעניינינו במעלת תהלת התורה שהיא יסוד היסודות שהעולם קיים כמאמר שמעון הצדיק על שלשה דברים העולם עומד על התורה ועל העבודה ועל גמילות חסדים. וראוי להבין אם רשב"ג חולק עם שמעון הצדיק או לא באומרו על שלשה דברים העולם קיים על הדין ועל האמת ועל השלום ועוד דשמעון הצדיק נקט עומד ורשב"ג קיים והני עמודי גאוני עולם הרבו על זה לפ' גם אני לא אחשוך פי ונראה לפרש שרשב"ג אינו חולק עם שמעון הצדיק רק מוסיף ומפרש דבריו והנה שמעון הצדיק אומר שבעבור שלשה דברים שהם תורה ועבודה וגמילות חסדים עולם עומד משמע עומד ברפיון ושלשה אלו אינם מספיקים לזה בא רשב"ג ופירש דעל שלשה דברים שאמר שמעון הצדיק העולם יהיה קיים לעד בלי רפיון בתנאי זה שהתורה שאמר שמעון הצדיק שתהיה עם דין שיקיים כל מה שכתוב בה דיניה ופרטיה משום שהאומר אין לו אלא תורה ולא מצוה אפילו תורה אין לו כאומרם ז"ל:
13
י״דאו יאמר כנגד התורה אמר רשב"ג ועל הדין משום שלא חרבה ירושלים אלא על שדנו דין תורה ולא פשרה ולזה אמר הוא כנגד התורה על הדין כלו' שלעולם אין צריך הדיין לעשות הפשרה אלא שיעשה מקצת דין לזה ולזה כגון בדין אלמנה ויתום להתפשר ביניהם כנגד שאמר שמעון הצדיק על עבודה שהם הקרבנות אמר רשב"ג על האמת שאם הקדיש טלה זה שכבר חל עליו הקדושה לא יחליפנו בקטן ממנו או יותר חלוש אלא יאמר האמת מה שהקדיש ובזה יגרום בקיום העולם כנגד ועל גמילות חסדים שאמר שמעון הצדיק פירש רשב"ג ועל השלום כלו' ובלבד שיהוה גמילות חסדים עם שלום ובזה יקיים העולם כיצד יש ג"ח שאדרבה הוא קטטה ומריבה ושנאה רבה כגון אדם שקילל לחבירו וחירפו וגידפו ולאחר ימים ירד זה שחרפו מנכסיו והולך הוא בעצמו לגמול חסד עמו לתת לו צדקה וזהו אדרבה מחלוקת ומריבה ושנאה משום שהוא מתבייש איך נפל בידו ומחזיק עצמו ואינו מקבל כלום כו' ונמצא שזה הוא גמילות חסדים שאין בו שלום לכן כנגד גמילות חסדים פי' רשב"ג שאם יהיה גמילות חסדים עם שלום אז העולם קיים ולכך אחד אמר עומד ואחד קיים ונכון מאד ודוק:
14
ט״ווהענין עצמו יש לפרשו באופן אחר שמעון הצדיק אמר על התורה כנגד זה אמר רשב"ג על האמת כלומר שיהיה תורה לשמה דשלא לשמה אינו מספיק כי אם שיהיה עומד אבל לא קיים כנגד על עבודה שהוא הקרבן אמר רשב"ג על הדין שכדי שיהיה העולם קיים שיכוון באותו קרבן שהדין שהיה ראוי לעשות בו עושים בבהמה ובזה יכנע לבבו הערל ויחזור בתשובה שלימה כנגד גמילות חסדים שאמר רבי שמעון הצדיק אמר רשב"ג על השלום כלו' שכדי שיוכל להתקיים העולם שיהיה גמילות חסדים של שלום רצונו לומר הבא משלום שלא יחלוק עם חבירו ויגזול ממונו ויעשה ממנה חסד כדרך שדרשו רז"ל יד ליד לא ינקה שלא יאמר האומר אגזול ביד זה ואתן לצדקה ביד האחרת וזאת יכפר על זאת יד ליד לא ינקה כו' ואע"פ שאם גזל ונתן צדקה מיהו יש לו שכר על שלא אכלם או זינה עמהם מיהו אין כח בג"ח כזה לקיים העולם ואע"פ שבדרך זה החלוקות שלא כסדרן לא איכפת זה כלום שכונת רשב"ג לפרש שאם יהיו השלשה שאמר שמעון הצדיק בתנאים אלו שיקיימו את העולם ואף שקדם זה לזה:
15
ט״זגם נוכל לפרש בענין המשנה אמר על התורה ועל העבודה כו' כלו' בעבור לומדי התורה העולם עומד ואם אחד אינו יודע ללמוד על עבודה שיעמיד תלמידי חכמים בנכסיו כענין זבולון ויששכר וכפי דרך זה יהיה עבודה כפשוטו וכן רובי המפרשים ז"ל שהיא עבודת מעשה שעובד כו' ואם אין לו ממון לעבוד ולסייע בממונו כדי שילמדו כו' יעשה גמילות חסדים שהוא דבר שיכול לעשותם בלי ממון ויעשה ג"ח לחכמים כו':
16
י״זאך יש להקשות במשנה זאת דלמה לא סמך תורה עם ג"ח ואח"כ עבודה משום שהתורה וג"ח הם שני דברים תלוים זה בזה שכל תורה שאין עמה ג"ח כמאן דליתיה דמי כאומרם ז"ל במסכת ע"ז גבי מעשה דרב ספרא וי"ל דסמך תורה עם עבודה ללמדך שהתורה במקום עבודת הקרבנות כדחז"ל כל העוסק בתורת עולה כאילו הקריב עולה ועיין על זאת המשנה בפירוש הפרקים אשר לי ושם הארכתי:
17
י״חעוד יש לפרש שרשב"ג חולק עם שמעון הצדיק ונקדים קודם מאמר חז"ל במסכת שבת (פ"א ד"י ע"א) רב אמי ורבאסי הוו יתבי וגרסי ביני עמודי וכל שעתא ושעתא הוו טפחי אעיברא דדשא ואמרי אי איכא דאית ליה דינא ליעול וליתי כו' תוספות אי איכא דאית ליה דינא הכא משמע דעדיף דין מתלמוד תורה והא דאמרינן בפרק בתרא דמועד קטן גבי ההוא דטרקיה זיבורתא. ושכיב עיילוהו למערתא דחסידים ולא קבלוהו למערה דדייני וקבלוהו התם בדיינים שאינן מומחים שפעמים נוטים אחר השוחד עכ"ל:
18
י״טהקשה הרש"א נר"ו בס' רצוף אהבה וז"ל לא הבנתי אם הם דבריהם ולא שום גליון מה הקשה דאין הנדון דומה לראיה דהתם קאמר מערתא דחשידי ולא קבלוהו דחסידי עדיפי מת"ח כדאמרינן בפרקא קמא דע"ז תורה מביאה כו' עד וחסידות גדולה מכולם כו' עכ"ל. עוד יש לדקדק דכפי תי' שהיו דיינים שאינן מומחין ולכך קבלוהו דמשמע שאם היו מומחין לא תיו מקבלין אותו ונמצא בזה שת"ת ודין הם שוין שהרי גם במערתא דחסידי לא קבלוהו וא"כ איך רוצה לוישב בתי' זה דלעולם דין גדול מתורה:
19
כ׳אמנם כונת התוספות זה וזהו הקושיא שמקשין מכאן משמע דעדיף דין מת"ת והא דאמרינן גבי ההוא דשכיב כו' ועיילוהו במערתא דחסידים ולא קבלוהו במערתא דדייני וקבלוהו כו' כלו' ומשמע שדין ותורה שוין משום שבעבור היות במערת חסידים דעדיף מת"ת לא קבלוהו אבל אם לא היו חסידים כי חם חכמים בלבד היו מקבלים אותו ובסיבה שאירע כך המעשה שהיו חסידים לא קבלוהו והוצרכו להוליכו במערת דיינים וקבלוהו א"כ משמע שהתורה ודין שוים משום שאם היה מערת חכמים ולא חסידים היו מקבלים אותו כשם שקבלו אותו הדיינים באופן שכונת קו' התוספות משום דמכאן משמע שדין עדיף מתורה בראות שהיו מפסיקים מתורה לדין ומאותו מעשה משמע שדין ותורה שוים כדפרישית וא"כ בהיות הכל שוה מה היו מרויחין להפסיק ממה שהיו עסוקים ותירצו דלעולם דין גדול ומה שקבלוהו במערת' דדייני משום שלא היו מומחין אמנם במומחין לא מה שאין כן במערת דחסידים שאם לא היו חסידים כי אם חכמים בלבד היו מקבלין אותו כו' ונכון ודוק והבן גם יש לפרש דמה שאמר בדיינים שאין מומחין שפעמים נוטים אחר השוחד דקשה שאלו רשעים גמורים כו' אלא הכונה שבהיות שאינן בקיאים היו טועין ונוטין אחר השוחד בבלי דעת וכיון שהיתה המכשלה הזאת תחת ידם לא היו כ"כ מעולים ולכך קבלוהו שם:
20
כ״אוכיון דאתא לידן נפרש גם דבור סמוך לזה אשר נתחבטו בו המפרשים ז"ל גמרא כל הדן דין אמת לאמיתו אפי' שעה אחד מעלה עליו הכתוב כאילו נעשה שותף להקב"ה במעשה בראשית ע"כ:
21
כ״בתוספות דן דין אמת לאמיתו לאפוקי דין מרומה עכ"ל הכוונה שהרגישו התוספות שאיך יכול לדון דין אמת לאמיתו שהרי אין לדיין אלא מה שעיניו רואות ואפשר שיטעה ואינו לאמיתו ועוד דשלשה דברים נעלמים מבני אדם יום המיתה ובמה ישתכר ועומק הדין וא"כ איך אפשר ומי יודע אם מה שדן הוא לאמיתו ותירצו לאפוקי דין מרומה כלומר אם הוא דין מרומה שהוא ק' מאד שאע"פ שעשה מה שידע ואפשר שכפי עומקו טעה לא איכפת לן כיון דשאר הדינים הפשוטים דן אותם על אמיתתם זוכה ונעשה שותף לאפוקי דין מרומה שאע"פ שלא כיון לאמת עכ"ז נעשה שותף משום שלא היה בידו עוד לעשות:
22
כ״גונחזור לענייננו שדין גדול מתורה כו' ואפשר דע"ז פליג שמעון הצדיק ורשב"ג דשמעון הצדיק סובר דתורה עדיף ואמר על התורה ורשב"ג פליג משום דסובר כרבי אמי ור' אסי שהיו מפסיקים מתורה לדין כו' ולכן אמר רשב"ג על הדין דחולק עם שמעון הצדיק שאמר על התורה שאינו כן באופן שגדלה מעלת תהלת התורה עד שהעולם נתייחד עליה אשר עם זה נבין מאמרם ז"ל (במסכת שבת פ' במה מדליקין דל"א) מעשה בגוי א' שבא לפני שמאי א"ל גיירני ע"מ שתלמדני כל התורה כולה כשאני עומד על רגל א' דחפו באמת הבנין שבידו בא לפני הלל גייריה אמר ליה דעלך סני לחברך לא תעביד זו היא כל התורה כולה ואידך פירושא הוא זיל גמור עכ"ל ויש לשאול דאיך עלה בדעתו של גוי זה לשאול דבר שאי אפשר להיות ללמוד כל התורה על רגל אחת מאחר שהתורה ארוכה מארץ מדה ורחבה מני ים וא"כ מה כונתו בזה ועוד דמה איכפת לנו לידע אם דחפו באמת הבנין:
23
כ״דאמנם הוא הדבר אשר דברנו שבהיות ששני יסודי עמודי רגלי העולם הם שתי תורות תורה שבכתב ותורה שבעל פה וכשם שהעמדתו של אדם הוא על שני רגלים כך העולם וכדאמרינן באבות דר' נתן כל מה שיש בעולם יש באדם כו' והנה הגוי הזה כשבא להתגייר היה בתנאי שילמוד לו תורה שבכתב דוקא וזהו אומרו שתלמדני תורה כשאני עומד ברגל אחת ורמז בזה כשם שהוא היה יכול לעמוד ברגל אחת אף שיש בו שנים כך העולם אף על פי שהעמדתו על שני יסודי רגלי עמודיו על תורה שבכתב ותורה שבעל פה לא איכפת לן אם אכפור בתורה שבעל פה שאפשר לעולם להתקיים ברגל אחת כשם שאני עומד ברגל אחת ושמאי דחפו באמת הבנין שבידו כלומר בטענת שעמידת העולם וקיומו היא על שני יסודות תורה שבכתב ותורה שבע"פ שהיא יסוד הבנין והם דברי חז"ל מפרשי התורה והן אמת שאתה יכול לעמוד ברגל אחת אמנם אין זו עמידה עומדת לעד כך העולם אין עמידתו עמידה קיימת אם לא בשני תורות ולכן דחפו שמאי בטענת אמת הבנין שבידו:
24
כ״הוהנה הלל כשבא לפניו גיירו בדרך אי שהוא בעצמו יודה גם בתורה שבע"פ ואמר לו כל התורה זו היא מאי דעלך סני לחברך לא תעביד כלו' ואהבת לרעך כמוך ובזה יבא הגזי מעצמו להודות בדברי חז"ל משום שכבר הוא קבל עליו תורה שבכתב וראה כתוב בה ואהבת לרעך כמוך וכדי לקיים זה מוכרח לקיים ולקבל עליו ולשמוע דברי חז"ל משום שאין אדם רוצה שלא ישמעו דבריו וכשם שהוא רוצה שישמעו ויקבלו אחרים דבריו גם הוא צריך לעשות כן משום שכתוב דעלך סני לחברך לא תעביד ודו"ק:
25
כ״וובהיות שהעולם עומד על התורה כדכתיב אם לא בריתי כו' יובן פסוק (בישעיה סי' כ"ד) והארץ חנפה תחת יושביה כי עברו תורות חלפו חק הפרו ברית עולם שהיה מתרעם הנביא על אנשי דורו שכל כך גברה החנופה עד שהארץ גם היא היתה מחניף משום שטבעה של ארץ להיותה תחת המים והמים למעלה ובעבור התורה הפך הקב"ה הטבע והיא למעלה והמים למטה כדי שיהיה קיום בעולם וכל זה בעבור התורה כדכתיב אם לא בריתי יומם ולילה חקות שמים וארץ לא שמתי ובהיותם בטלים מהתורה היה ראוי שיעלו המים למעלה ושיהיו מכוסים במים וימותו וז"א והארץ חנפה תחת יושביה כלומר היה מחניף הארץ על היותה תחת יושביה שמן הראוי היה שלא תהיה תחת יושביה אלא שירד למטה משום שעברו תורות חלפו חק הפרו ברית עולם ומאחר שנתבטלו מן התורה והרסו היסודות ראוי שיחרב העולם ושירד הארץ לטבעה תחת המים ולמאן דאמר אם לא בריתי על המילה אמר ג"כ הפרו ברית עולה שהיא המילה וטעם היות העולם קיים על התורה ידוע שהאדם הוא עולם קטן וקיום האדם הוא בעוד נשמת אלוה באפו שהיא חלק אלוה ממעל ובהיות נשמתו בתוכו זהו קיומו והעמדו ובלבד שיטהרנה ע"י עסק התורה שהיא גם כן נשמת העולם שבעוד שעוסקים בה מקבל העולם שפע חיותו לעמוד על קיומו כשם שמקבל האדם חיים בראות פני החכמים כדאמרינן במסכת חגיגה (פ"א ד"ה ע"ב) ר' יעקב איש כפר חיטיא הוה מקבל אפיה דרביה כל יומא כי קש (פי' שהזקין) אמר ליה לא נצטער מר דלא יכילמר אמר ליה מי זוטר מאי דכתיב בהו ברבנן ויחי עוד לנצח לא יראה השחת כי יראה חכמים ימותו ומה הרואה חכמים במיתתן יחיה בחייהן על אחת כמה וכמה עכ"ל אשר עם זה יובן מאמר חז"ל (בשבת דק"ו ע"ב) כל המתעצל בהספדו של ת"ח ראוי לקוברו בחייו כו' וכבר רבו בזה הדעות איש לדרכו פנו והנראה לע"ד יובן עם מה שהקדמנו שהצדיק מוסיף חיים לכל הרואים אותו וק"ו הרואה תלמידי חכמים במיתתן יחיה בחייהם על אחת כמה וכמה ונמצא שכל החיים קבלו חיים מת"ח ועכשיו שמת ואינו סופדו ראוי לזה לקוברו כלומר ראוי שימות מיד משום שמה שהוא חי הוא בחייו שקבל מהצדיקים אשר בחיים חייתם קיבל ממנו חיים בראות אותו וכראות שאינו מספיד אותו הוא כפוי טובה כנראה שלא קבל ממנו כלום:
26
כ״זאמנם נראה להקשו' מכאן לרבי עקיבא דאית ליה בשלהי החולץ ד"ן משלו הוסיפו לו לחזקיה ולית ליה זכה מוסיפין לו הא משמע הכא דמוסיפין לו שהרי כשרואה ת"ח יחיה ומשמע שהגם שנתקרב יומו למות כיון שרואה ת"ח יחיה ובעלי התוספות ז"ל הקשו בזה במסכת חגיגה (פ"א ד"ה ע"א) גבי מעשה דרב ביבי דהוה שכיח גביה מלאך המות וסיפר לו שיש נספה בלא משפט כלומר שיש מי שמת קודם זמנו ושאל לו רב ביבי סוף סוף אותם השנים מאי עבדת אמר אי איכא צורבא מרבנן דמעביר על מדותיו מוסיפנא להו ע"כ. והקשו התוספות ז"ל דכאן משמע דזכה מוסיפין לו וא"כ קשה לר' עקיבא דלית ליה זכה מוסיפין לו גבי חזקיה ר' עקיבא אומר משלו הוסיפו לו והכא משמע דזכה מוסיפין לו והניחו הקו' בצ"ע וקודם שנתרץ מה שהקשתי תחילה נראה לתרץ קו' התוספות שמה שאמר ר' עקיבא גבי חזקיה משלו הוסיפו לו לעולם דאית ליה זכה מוסיפין לו אמנם חזקיה לא זפה רק חזר לחיובו הראשון המוטל עליו להתעסק בפ"ו אשר בעבור שנמנע ממצוה זאת נתקצרו שניו וכיון שחזר בתשובה לעשות החיוב המוטל עליו מתחילה החזירם לו ולעולם שהזוכה על יותר מחיובו כגון שמעביר על מדותיו וכיוצא אין הכי נמי שמוסיפין לו ומודה בזה ר' עקיבא ואם חולק גבי חזקיה הוא בעבור שלא זכה עוד אחר קיום המצות רק שתקן המעוות שמתחילה היה חיוב מוטל עליו לעשותו לקיים מצות פריה ורביה ואע"פ שראה במזלו שלא היו עתידין לצאת ממנו בנים הגונים דבהדי דכבשיה רחמנא למה לך ונבא להתיר מה שהקשיתי תחילה די"ל דמה שאמרנו שהרואה ת"ח יחיה כלומר אם נתקצרו לו חייו מסיבת איזה דבר יש סגולה בראיית הת"ח שיחיה עוד ומוסיפים לו חייו שנתקצרו דאם לא כן איך מתים אותם הרואים תמיד ת"ח אלא שהכונה שיש סגולה בת"ח שכל אדם שנתקצרו חייו אשר קצבו לו מתחילת ברייתו בעבור איזה סיבה בראות ת"ח זוכה שישלימו לו שניו ויחיה שניו שקצצו לו. ובענין המאמר עצמו נראה לפרש דקשה דמה סגולה יש שבראות האדם ת"ח שמת שיחיה שעושה ק"ו ומה הרואה ת"ח במיתתן יחיה בחייהם עאכ"ו אמנם הכונה שהרואה ת"ח שמת חוזר בתשובה באומרו ומה אם על איש כזה פגע בו מידת הדין אע"פ שקיים התורה עמי על אכ"ו ובזה חוזר בתשובה ויחיה שהחוזר בתשובה יחיה כדחז"ל גדולה תשובה שמארכת ימים ושנותיו של אדם דכתיב חיו יחיה כו' וכ"ש הרואה אותם בחייהם שמוסיף חיים משום שמדריך אותו בפועל בדרך חיים ובדרכי התשובה וזהו סיבה הוספת חייו כדפרישית עי"ל שהרואה אותם בחייהם מוסיף חיים משום שרואה בעיניו שיש כח באדם לשלוט ביצרו בזה וחוזר בתשוב' להיות כמותו וכיון שחוזר בתשוב' מאריכין לו ימיו (ועיין לקמן דרוש י"ט יע"ש):
27
כ״חונחזור לענינינו שכשם שהאדם עומד על עומדו בעוד הנשמה בו בהיותה חלק אלוה ממעל כן נשמת העולם וקיומו היא התורה ובזה יובן מאמר חז"ל (מסכת חגיגה פ"א ד"ה ע"ב) ומי איכאבכיה קמיה הקב"ה והאמר רב פפא אין עצבות לפניה קב"ה שנאמר הוד והדר לפניו עוז וחדוה במקומו לא קשיא הא בבתי גואי הא בבתי בראי ובבתי בראי לא והכתיב ויקרא ה' אלהים צבאות ביום ההוא לבכי ולמספד ולקרחה ולחגור שק שאני חרבן בית המקדש דאפילו מלאכי השרת בכו שנאמר הן אראלם צעקו חוצה מלאכי שלום מר יבכיון כו' ע"כ. וקשה טובא אומרו אפילו מלאכי השרת בכו ולמה לא היה להם לבכות ועוד שאינו מתישב מלת אפילו שאם היה הענין בהפך שאם היה שואל איך בכו המלאכי' והי' משיב שאני חרבן בהמ"ק שאפי' הקב"ה בכה היה מתיישב מלת אפילו:
28
כ״טאמנם יובן זה במאמר אחר במדרש קהלת וז"ל הכל סייעו בבנין בית המקדש רוחין ושדין ולילין ואפי' מלאכי השרת וקשה אם רוחין ושדין סייעו כ"ש מלאכי השרת ומאי אפילו אמנם יובן זה כדחז"ל שבבנין בית המקדש קטרגו מלאכי השרת שלא היו רוצין שיבנה בית המקדש כדי שלא יעשה הקב"ה עיקר דירתו בתחתונים ובוה יובן היטב אומרו שאפילו מלאכי השרת סייעו בבנין בית המקדש כלומר לא מבעיא רוחין ושדין שלא קטרגו שסייעו בבניינו אלא אפילו מלאכי השרת שקטרגו סייעו גם הם:
29
ל׳ובזה יובן אומרו כאן שאני חרבן בית המקדש שאפילו מלאכי השרת בכו כלומר לא מבעיא הקב"ה שרצה ברצונו הטוב לבנותו אלא אפילו מלאכי השרת שקטרגו בבנינו בכו אע"פ שהגיע להם שמחה לכאורה שנתמלא רצונם שחזר השכינה למקומו הראשון וא"ת סוף סוף למה בכו מאחר שהם קטרגו בבניינו ואם תאמר שראו להקב"ה שבכה ולכבודו בכו גם הם אינו כן שהרי משמע שמה שבכה הקב"ה היה על שבכו הם שכן אומר שאני חרבן בית המקדש שאפילו מלאכי השרת בכו כלו' וע"ז בכה הקב"ה בבתי בראי:
30
ל״אאמנם טעם בכייתם יובן עם מה שפירשנו שכשם שיש נשמה בגוף האדם שהוא עולם קטן והנשמה היא סיבת קיומו כך העולם נשמתו היא התורה והיא סיבת קיומו ולכן כיון שנחרב הבית המקדש שהיה סיבה לקיום התורה כאומרם ז"ל שם במסכת חגיגה כיון שגלו ישראל ממקומן אין לך בטול תורה גדול מזה כו' בכו מלאכי השרת בהיות מגיע להם נזק בסוברם אולי עכשיו יחרב העולם כלו הארץ וכל אשר בה ושמים וצבאם שכיון שנתבטל הסיבה שהיא המקדש אשר ממנו יוצא תורה לעולם לקיימו כנשמה בגוף האדם מתבטל גם המסובב שהוא שמים וארץ ועל זה בכו ודוק:
31
ל״בבאופן שהתורה היא נשמת שמים וארץ אשר עם זה יובן פסוק (איוב סי' ט"ו) הן בקדושיו לא יאמין ושמים לא זכו בעיניו דקשה דמה שייכות לזה ענין הצדיקים עם שמים וארץ אמנם הוא אשר דברנו שמסיבת התורה ארץ ושמים קיימים ולכן כיון שהן בקדושיו לא יאמין שאפשר שיחמיצו ויעזבו התורה ח"ו זהו סבה ששמים לא זכו בעיניו משום שהעמדתם וקיומם תלוי בצדיקים ואם ח"ו הצדיקים נרפים מן התורה שמים וארץ נאבדים ומה דנקט שמים לבד משום שבאומרו שמים הארץ בכלל שכולם נבראו כאלפס בקדרה כדמסיק בגמ':
32
ל״געוד יש לפרש כדחז"ל (מסכת חגיגה פ"א) שהקב"ה מסלק לצדיקים קודם זמנם כדי שלא יחמיצו כעובדא דאותו שהיה מלקט תאנים כדאיתא התם כו' עוד ידוע שהצדיקים עושים שמים חדשים ע"י חדושי התורה שמחדשים כדאיתא בזוהר הקדוש ולזה אמר הן בקדושיו לא יאמין ולכן מסלקן קודם זמנם מן העולם ושמים שעשו הצדיקים לא זכו בעיניו של הקב"ה כדי להצילם בעבורם מלהסתלק קודם זמנם משום שאדרבה הקב"ה לטובתם הוא שמסלקן קודם זמנם וקרוב לזה יש לומר הן בקדושיו לא יאמין משום שאפשר שיחמיצו ויוחנן כ"ג יוכיח וזהו הטעם ששמים שעושים הצדיקים לא זכו בעיניו של הקב"ה בעודם עדיין הצדיקים בחיים משום שאפשר שיחמיצוומתקלקלין אותם שמים שבראו. עוד י"ל שהכונה לרמוז שאין הקב"ה חייב לשום נברא כדרך מי הקדימני ואשלם וזהו אומרו הן בקדושיו לא יאמין מאחר שהם בעלי בחירה ואפשר שיחמיצו וא"כ אין חייב להם כלל בעודם בחיים חייתם גם שמים לא זכו בעיניו משום שאומות העולם עובדים להם ולכל צבאם ונמצא שאין חייב לשום בריה כלל רק מטיב עם כולם משום שמדת הדין להטיב:
33
ל״דונחזור לענייננו שכשם שהנשמה מעמיד לאדם כן דברי תורה הם המעמידין את העולם והנהגת העולם כהנהגת האדם וכשם שאם יעמוד גלגל הרקיע רגע יחרב העולם וכדי שיתקיים אינו שוקד תמיד והולך וסובב בקול המולה גדולה כדחז"ל כן התורה גבי האדם כדי שיתקיימו בידו צריך לקרותה בקול שאם לא יעשה כן ימות אשר עם זה יובן מאמר (במסכת עירובין פ"ה דנ"ב ע"א) אמר ליה שמואל לרב יהודה שיננא פתח פיך וקרי כי היכי דתוריך חיים ותתקיים בידך ע"כ וקשה דבשלמא כי היכי דתתקיים בידך ניחא משום שמוציא הדברים מן הפה ואינו שוכחן ומתקיימים בידו כאומרם ז"ל כי חיים הם למוצאיהם למוציאם בפה אמנם כי היכי דתוריך חיים מה שייכות יש למוציאם מן הפה:
34
ל״האמנם י"ל דזה תלוי בזה שכשאינו ש מוציאן בפה גורם ששוכח לימודו וכיון ששוכח לימודו הרי הוא חייב מיתה כמאמר התנא כל השוכח דבר אחד ממשנתו מעלה עליו הכתוב כאלו מתחייב בנפשו וזהו ענין הכתוב כי חיים הם למוצאיהם ודרשו ז"ל למוציאם בפה והכונה שכיון שמוציאם בפה אינו שוכח דבר ממשנתו ונמצא שאינו מתחייב בנפשו ומוריש חיים וק"ל:
35
ל״ואמנם קשה טובא בזה המאמר ממה שאמרו ז"ל (בבא מציעא פ' הזהב דנ"ח ע"ב) המכנה שם רע לחברו אין לו חלק לעולם הבא כו' ואפי' דדש ביה בשמיה כו' וכ' הרמב"ם ז"ל בפ"ג מהל' תשובה וז"ל אלו שאין להם חלק לעולם הבא המכנה שם רע לחברו והקורא לחברו בכנויו והמלבין פני חברו ברבים ע"כ וכתב בעל כסף משנה ז"ל וז"ל בראות שכתב רבינו המכנה שם לחבירו ולא כתב ש"ר נראה שכתב כן לרבות אפילו דדש ביה בשמיה שאין נראה בעיניו שם רע ואפילו הכי אסור עכ"ל:
36
ל״זנמצינו למדין שהקורא לחבירו שלא בשמו אף על פי דדש ביה אסור וא"כ איך היה קורא שמואל לרב יהודה שיננא ובשלמא לפירש"י שפי' חריף ניחא אך בס' יוחסין משם המפרשים ז"ל פי' שיניו גדולות וכפי פי' זה איך היה מזכיר לו מומו והיה קוראו על שם מומו גם במסכת בכורות פ' מעשר בהמה דנ"ח תניא בן עזאי אומר כל חכמי ישראל דומים לפני כקליפת השום חוץ מן הקרח הזה כו' ופירש רש"י ז"ל הקרח הזה רבי עקיבא היה קרח דרבי יהושע בן קרחה רבי יהושע בן ר"ע היה דאמרינן בשבועות שאל ר' יהושע בנו של רע"ק את ר"ע עכ"ל וקשה דאיך היו קוראים לרע"ק במומו וכן ליהושע בנו בן קרחה וכאלה רבות בתלמוד:
37
ל״חולפום ריהטא נראה לפרש כדחז"ל מסכת תעניות פ"א ובנדרים פרק הנודר מן המבושל) אמרה בת קיסר לרבי יהושע בן חנניא חכמה מפוארה בכלי מכוער אמר לה לא למדת מבית אביך במה מחתין יין אמרה ליה במאני דפחרא אמר לה כ"ע במאני דפחרא אתון אחיתו במאני דהבא וכספא אזלת ורמת חמרא במאני דהבא וכספא וסרי כו' אמר לה אף אורייתא כן אמרה ליה והא איכא שפירי וגמירי אמר לה אי הוו סני הוו גמירי טפי ע"כ:
38
ל״טלמדנו מכאן שהמכוער לומד יותר משום שהיפה טרוד ביצרו כמו שכתבו התוספות ז"ל ונראה עם זה דעל כן היה קורא שמואל לרב יהודה שיננא אדרבא לחדדו בהלכה לרמוז לו שכיון שהיה מכוער חסדאין מיליה כדי שידבק ויחשוק בלימודו כלומר שאין לו שום טירוד ביצרו ונמצאששמואל לטובה נתכוון וכן בן עזאי שהיה אומר חוץ מהקרח להגיד בשבחו ובעילת חכמתו שבהיותו קרח לא נטרד ביצרו ובכלי מכוער חכמה מפוארה שאדרבה זה שהיה קרח גרם לו רבוי חכמתו:
39
מ׳עוד י"ל כדחז"ל במדרש חזית אפי' שיהיה האדם חיגר או סומא והוא בן תורה הוא כתפוח בעצי היער והכל מכבדין אותו ומחבבין אותו לפי שהתורה היא רטיה ומסך מבדיל לכל מומי האדם ואולי בעבור לרמוז לזה היו קוראים אותם במומם ואמר בן עזאי כל חכמי ישראל דומים לפני כקליפת השום חוץ מן הקרח הזה שהיה ר"ע ורימז שהוא חכם גדול ואע"פ שהיה בו זה המום היה מחבב ומכבד אותו לפי שהתורה רטיה לכל וכן שמואל לרב יהודה וק"ל. גם מה שתמצא בכל התלמוד שקוראים על שם אומנותו כמו רבי יוחנן הסנדלר רבי יצחק נפחא כו' וכאלה רבות אדרבה להראות לבאים אחריהם בגודל מעלתם שאף שהיו רבי המעלה חכמים מחוכמים לא היו נהנים משום בריה רק מיגיע כפיהם ושילמדו הדורות ואע"פ שיהיה אומנות בזוי אין בכך כלום ובפרט עכשיו בהיותינו בעונותינו עבדים לעבדים אך בזמנינו זה שאם יעשה כן הת"ח יתבזה ויקל בעיני המון העם אין ראוי לעשות כן כמ"ש מהר"י אברבנאל ז"ל ועיין בספר נחלת אבות אשר לו במשנה אל תהיו כעבדים המשמשים את הרב כו' ונחזור לענייננו שהתורה היא נשמה לעולם כדי שתתקיים כשם שהנשמה מעמיד לגוף האדם ולכן הרשעים העוסקים בתורה לקנטר ולא נתנו נשמה לעולם בלימודם זהו הטעם שנשכחת התורה מהם בעת מיתתם שהרי העולם קולט תורתם מהם להתפרע מהם על שישבו בו ונהנו ממנו והוא לא נהנה מהם על שהיה לימודם לקנטר. אשר בזה יובן מאמר אליפז (איוב סי' ד') באומרו הלא נסע יתרם בם ימותו ולא בחכמה ונקדים קודם מאמר חז"ל שלצדיקים יש להם יתרון על חכמתם בעת מיתתם שנאמר תסף רוחם יגועון כו' דלכן שאל אלישע מאליהו רבו פי שנים בעת הסתלקותו מן העולם שבהיות אותה שעה שהיה יוצא מן העולם היה לו פי שנים על חכמתו והענין הוא שאותה תורה שעסק בה הצדיק ולא הבינה מלמדין אותה לו בעת מיתתו ונמצא בזה שחכמתו נתוספת עליהם לא כן הרשעים שאף מה שלמדו מאחר שהיה על צד הקנטור והנצוח משתכחת מהם כאומרם ז"ל גבי דואג ואחיתופל שבעת מיתתם נשכח מהם חכמתם וזהו כונת איוב באומרו הלא נסע יתרם בם לפי שאיוב היה מדבר נגד הרשעים כמו שמוכיחים הפסוקים הקודמים הן בעבדיו שהם הצדיקים לא יאמין אף שוכני בתי חומר ק"ו שוכני בתי חומר שהם הרשעים אשר בעפר יסודם שבודאי לא יאמין בהם וידכאום לפני עש מבקר לערב יוכתו הלא נסע יתרם בם כלומר נוסע מהם היתרון של תורה שהיה ראוי שיתוסף עליהם בעת מותם שאף שלמדו תורה מאחר שהיה על צד הנצוח נסע מהם ולא די זה שאין להם הוספה אלא ימותו ולא בחכמה אפילו החכמה שהיה בהם משתכחת מהם כענין דואג ואחיתופל כדפרישי' ובזה יובן מאמר איוב לחבריו סי' י"ב אמנם כי אתם עם ועמכם תמות חכמה נראה לפרש שדבר עמהם בכעס על שהיו דנין אותו לכף חובה והיסורין שבאו עליו היו על עונש הראוי לו על שהרבה פשע ועבירה ולא היו דנין אותו לכף זכות שהיו יסורין של אהבה וברוב כעסו אמר להם אמנם כי אתם עם ואתם מחזיקים עצמכם לעיקר העם לשרים ונכבדים אמנם ועמכם תמות חכמה כדואג ואחיתופל שמת עמהם חכמתם על שנשכח מהם כדפרישית:
40
מ״אעי"ל שחרפם וגדפם ואמר להם אמנם כי אתם עם עשירים וחשובים ועיקר העם אבל בענין החכמה אתם רקנים ואין דעת בכם להבין הדברים על אמתתם ונשאתם באים לפלפל ועמכם תמות חכמה ונמצא שאין שום חורפה ובהיות כן גם לי לבב כמוכם לא נופלאנכי מכם שכל כך דעת מעט כבר יש בי ולאחרים חוץ ממני וזהו סיום דבריו ואל מי אין כמו אלה שיעור החכמה וכונתו בזה לומר להם שמה חכמה היו מורים לו על שהיו מנחמים לו תנחומי עמל כולכם:
41
מ״בעי"ל שרצה לרמוז להם שלא ירבו עמו בחכמות שחכמתם לסוף מתבטלות מן העולם על שהיו מאה"ע ואין הדורות מזכירים דבר משמם וזהו אומרו אמנם כי אתם עם כלו' בהיות אתם עם אחד מע' ומות עמכם תמות חכמה ולא יהיה נזכרת עוד חכמתכם. עי"ל שרצה איוב להגדיל חכמתו ולכן קדם בשבח חבריו ואמר כ"כ גדולים אתם שאתם מובחרי העם ועמכם תמות חכמה שאחר שאתם מתים לא נשאר עוד חכמה בעולם כחכמתכם ונמצא שעמכם תמות חכמה ועם כל זה שרבה חכמתכם גם לי לבב ודעת כמוכם לא נופל אנכי מכם ואם כן מה אתם מוכיחין אותי ודרך המתפאר עצמו שמקדים ומגדיל בשבח חברו:
42
מ״געי"ל הפך ממה שפירשתי בדרך ראשון אמנם כי אתם עם כלומר הן אמת שאתם מאה"ע אבל ועמכם תמות חכמה ולא כדואג ואחיתופל שלא מת עמהם חכמתם ונשכח מהם משום שחכמתכם היא ביראת ה' וקדמה היראה לחכמה וכמו שפירשו הראשונים ז"ל בפסוק (משלי סי' ח) שמעו מוסר וחכמו ואל תפרעו שהכונה יובן במאמר התנא ז"ל כל שיראת חטאו קודמת לחכמתו חכמתו מתקיימת ולזה אמר שמעו מוסר תחילה שהוא יראת חטא ואח"כ וחכמו ואל תפרעו כלו' ואל תעשו למפרע להקדים בחכמה משום שאינה מתקיימת משום שכל מי שיראת חטאו קודמת לחכמתו חכמתו מתקיימת. ובזה יתבאר אצלי פסוק ראשית חכמה יראת ה' שכל טוב לכל עושיהם תהלתו עומדת לעד הכונה ראשיתו של חכמה הוא שצריך להקדים קודם יראת ה' ושכל טוב לכל עושיהם הוא להקדים היראה שהוא יראת חטא קודם החכמה שאז בעשותו כן תהלתו של חכמה עומדת לעד משום שכל מי שיראת חטאו קודמת לחכמתו חכמתו מתקיימת. ובזה מתיישב אומרו תהלתו לשון יחיד משום שחוזר לתהלת החכמה עצמה:
43
מ״דעוד יש לפרש כדי ליישב אומרו תהלתו בלשון יחיד בדרך אחר ונקדים קודם דברי התוס (תעניות ד"ז) שמקשין שבמקום אחד אומר לעולם יעסוק אדם בתורה ובמצות אפילו שלא לשמה שמתוך שלא לשמה בא לשמה ובמקום אחר אמרו העוסק בתורה שלא לשמה נוח לו שלא נברא ותירצו כאן בעושים שלא לשמה ולכך מתוך שלא לשמה בא לשמה כאן בעושים לקנטר על צד הנצוח נוח לו שלא נברא:
44
מ״הולענ"ד נראה לי לישב קושיית התוס' באופן אחר שכל מי שלומד פעם לשמה ופעם שלא לשמה כדי שיקראו רבי כו' מזה יש תקוה שיבא לשמה מאחר שכבר אירע פעמים שלמד לשמה אע"פ שחזר וקרא שלא לשמה יש תקוה שיחזור ללמוד לשמה ועל זה אמרו מתוך שלא לשמה בא לשמה ומה שאמר כל הלומד שלא לשמה נוח לו שלא נברא מדבר על אותו שמעולם לא אירע לו שיקרא פעם א' לשמה ודוק ומדוייק בפרט כפי גירסת הרמב"ם ז"ל בהלכות ת"ת פ"ב דגריס לעולם יעסוק אדם בתורה ובמצות בין לשמה בין שלא לשמה שמתוך שלא לשמה בא לשמה ע"כ וכיון דגריס מלת בין משמע מה דפרישית כלומר לעולם יעסוק אדם בתורה בין לשמה בין שלא לשמה כלומר פעם לשמה ופעם שלא לשמה וחוזר ולומד לשמה וכיון שמה שלא לשמה הוא מתוך בתווך בין לשמה בין שלא לשמה כלומר שפעם קרא לשמה וחזר וקרא שלא לשמה וחזר לשמה מזה יבא לשמה כיון שהרגיל ללמוד פעם לשמה ועל זה אמרו לעולם כו' ומה שאמרו הלומד שלא לשמה נוח לו שלא נברא מדבר על אותו שלעולם לומד שלא לשמה ולא אירע לו פעם ללמוד לשמה כדפרישית. וכיון שלא הרגיל עצמו אפילו פעם אחת ללמוד לשמה שובאיני בא לעולם ללמוד לשמה שכבר נעשה לו טבע שני ללמוד שלא לשמה:
45
מ״וונחזור לפי' הפסוק ראשית חכמה כו' לפרשו כפי תירוץ התוספות שאומרים שיש שלשה מדרגות אחד הלומד מעולם לשמה והלומד שלא לשמה והמדרגה שלישית הלומד לקנטר שאין לו תקומה ונוח לו שלא נברא באופן שהשני מדרגות לשמה ושלא לשמה הם הטובים חוץ מהלומד לקנטר ומן השנים האחת טובה מחברה שהוא אותו שמעולם למד לשמה והנה נראה שהשני מדרגות הטובות רמזה המשורר דהע"ה באמרו בל' היולי ראשית חכמה יראת ה' שרומז כאן השני מדרגות משום דמשמע שצריך האדם תחילה חכמה ואח"כ יראת ה' וזהו הלומד שלא לשמה שבראשיתו קורא כדי שיקראו לו חכם ואח"כ לומד ביראת ה' גם משמע ראשית חכמה יראת ה' כלומר ראשיתו של חכמה הוא שיקדים תחילה יראת ה' ורומז על העוסק מעולם לשמה ואמר על השנים הללו שכל טוב לכל עושיהם בין למי שלמד לשמה בין למי שלמד שלא לשמה משום שיבא לשמה פרט ללומד לקנטר שהוא מוחלט מן החיים אמנם אמר שההפרש שיש בין שניהם מהלומד לשמה לשלא לשמה שתהלתו של אחד שהוא הלומד לשמה עומדת לעד. ועם הקדמה זאת שמעתי מפי קדוש רו"מ עטרת לראשי נר"ו ביאור פסוק עץ חיים היא למחזיקים בה ותומכיה מאושר אמר ותומכיה לשון רבים ומאושר בלשון יחיד לרמוז למה שפירשנו והכונה שהתורה היא עץ חיים למחזיקים בה שהוא הלומד לשמה ושלא לשמה אבל משני התומכים הללו האחד מהם מאושר יותר שהוא הלומד לשמה ע"כ:
46
מ״זולע"ד נ"ל לפרש רמז בזה הפסוק שמלת היא בר"ת ה'לל י'וסף א'לעזר ן' חרסום וידוע שעם הלל דנן לעניים ועם יוסף לרשעים ועם רבי אלעזר בן חרסום לעשירים כדאיתא במסכת יומא (דל"ה ע"ב) באופן שהשלשה צדיקים הללו גורמים שכל העולם יחזיקו בתורה משום שעמהם לא נשאר להם שום טענה וז"א עץ חיים הי"א שהוא הלל יוסף אלעזר למחזיקים בה כלומר שהם היו עץ חיים לכל אנשי העולם לפי שהם גרמו שכל העולם יחזיקו בתורה הלל גרם לעניים יוסף לרשעים ר' אלעזר בן חרסום לעשירים ולכן ותומכיה באחד משלש אלו העני שלומד מהלל והרשע שלומד מיוסף והעשיר שלומד מר' אלעזר כל אחד מאושר ובהיות שהחלוקות מוחלפות זו מזו שכל א' לומד מאחד אמר מאושר בלשון יחיד ודוק ובזה יובן גם רמז בפסוק (משלי סימן ג') בכל דרכיך דעהו והוא יישר ארחותיך הו"א בראשי תיבות ה'לל וי'וסף א'לעזר ואע"פ שהוי"ו של ויוסף שמושית אע"פ כן הדרשה תדרש וכונת הפ' לומר בכל דרכיך דעהו דעהו להקב"ה בין שאתה עני או עשיר או יפה בכל דרך שאתה עומד מג' אלו דעהו משום שאין לך שום טענה לפניו לפטור עצמך מיום הדין לא בטענת עני ולא בעשיר כו' וז"א והו"א יישר ארחותיך כלומר והוא שהוא הלל ויוסף אלעזר הם סבה שתהיה צדיק משום שעמהם סותרים כל טענותיך וביודעך כן אתה מיישר עצמך ונמצא שכל א' מאלו הצדיקים יישר אורחותיך כו' וגם ההוא נוכל לרמוז בפסוק (שם) יקרה היא מפנינים וכל חפציך לא ישוו בה כלומר יקר וכבוד התורה מי גורם כי אם הלל יוסף אלעזר שבעבורם העולם עוסקים בתורה וז"א יקרה הי"א מפנינים ובהיותם הם כל חפצך שאתה חפץ לטעון לפני הקב"ה לא ישוו בה כלומר בה בטענה שטוענין כך עם כל א' משלשה צדיקים שהרי אם טוען שהיה עני אומרים לו כלום היית עני יותר מהלל וכן לכולם ודוק:
47
מ״חעוד י"ל כענין שאמרנו שחפציך לשון חפץ ורצון והכונה התורה היא יקרה וחשובה יותר מפנינים ואם תאמר שסוף סוף יש בה ערך באומרו יקרה היא מפנינים ובפנינים יש בו ערך אלא שהתורה שוויה יותר מעט לכן אמר וכל חפציך לא ישוו בהכלומר ואף שתרצה לערכה בכל מה שתוכל לעלות בחפצך לומר כגון עולם מלא מרגליות עם כל זה לא ישוו בה והטעם שנכנס בפנינים באומרו יקרה היא מפנינים אמר כן לרמוז גם ענין חז"ל מכ"ג שנכנס לפני ולפנים כו':
48
מ״טונחזור לענייננו הראשון שפירשתי בפסוק ראשית חכמה יראת ה' שצריך הקדים היראה לחכמה שנראה שיובן עם זה פסוק (שם סי' כ"ג) שמע אתה בני וחכם ואשר בדרך לבך פשט הענין שגדולה שמיעה שמחכים את האדם וזהו אומרו שמע אתה בני ובזה וחכם ואח"כ שאתה מחכים מכח השמיעה ואשר בדרך לבך להוציא מלין ודעת מלבך להבין דבר מתוך דבר אמנם כפי הקדמתנו שכדי שיהיה קיום בחכמה צריך להקדים היראה לזה אמר שמע אתה בני לפי ששמע הוא רמז אל המוסר שהוא היראת חטא כדרך שמע בני מוסר אביך כו ואחר שהקדמת במוסר שהיא היראה וחכם למוד החכמה ואשר בדרך לבך לפי שבזה יש קיום בחכמה:
49
נ׳וכדרך שאמרו ז"ל לגרוס אינש תחילה ואחר כך לסבור שתחילה יחכים עצמו משמועת רבותיו ואח"כ יבין דבר מתוך דבר שאם יעשה להפך להקדים בתבונה תחילה להבין דבר מתוך דבר לא יעלה בידו כלום אשר עם זה יובן בעצם כונת שלמה המלך ע"ה באומרו (שם סימן ב') להקשיב לחכמה אזניך תטה לבך לתבונה דק"ק דהיל"ל הטה לבך כו' אמנם יובן עם מה שאמרנו שהמקדים תחילה ללמוד חכמה עולה בידו אח"כ שיוכל להבין דבר מתוך דבר לפי שהחכמה עצמה מביאו אל התבונה וזהו אומרו להקשיב לחכמה אזניך שתחלה צריך שתקשיב לחכמה אזניך ואחר כך החכמה עצמה תטה לבך לתבונה שתבין דבר מתוך דבר ואמר עוד כי אם לבינה תקרא לתבונה תתן קולך כלו' ואם תעשה להפך שמיד בתחילה לבינה תקרא ותעסוק להבין דבר מתוך דבר קודם שתלמוד החכמה לתבונה מיד תתן קולך ותתן מלשון ולא נתן סיחון כלומר שם מיד תניח קולך שלא תוכל לפתוח פה לדבר משום שאין עולה דבר מה בידך ולא תוכל ללמוד עוד וגם עם זה יובן פסוק כשחוק לכסיל עשות זימה וחכמה לאיש תבונה כבר אמרנו שהלומד תחילה בחכמה הוא קל אח"כ להבין בתבונה וזהו אומרו כשם ששחוק לכסיל עשות זימה והוא דבר קל בעיניו כן קלה ושחוק החכמה למי שהוא איש תבונה משום שכיון שעלה למדרגת הבינה החכמה טפלה בעיניו והוא כשחוק בעיניו ללמוד בחכמה וקל בעיניו כשם שקל ושחוק לכסיל עשות זימה כן שחוק החכמה לפני איש תבונה והוא כדרך מושך עצמו ואחר עמו גם עם זה יובן פסוק קנה חכמה קנה בינה אל תשכח ואל תט מאמרי פי כלומר קנה חכמה תחילה ואח"כ בינה להבין דבר מתוך דבר אל תשכח ואל תט מאמרי פי שאמרתי שתקנה תחילה חכמה ואח"כ בינה לעשות הפך הדבר לקנות תחילה בינה משום שלא יעלה בידך דבר:
50
נ״אוגם זהו כונת הפסוקים תבא חכמה בלבך ודעת לנפשך ינעם כלומר כשתבא תחילה חכמה בלבך שבתחילה תעסוק בחכמה אז אח"כ ודעת לנפשך ינעם משום שיעלה הבינה והדעת בידך מאחר שהורגלת בחכמה כדפרישית ועם זה יובן פסוק כי ה' יתן חכמה מפיו דעת ותבונה ובמקום אחר הארכתי בזה אמנם כפי דרכנו הכונה כי ה' יתן חכמה תחילה ואח"כ כיון שעוסק האדם בחכמה מפיו של חכמה יוצא דעת ותבונה שכיון שהרגיל בחכמה שלמד הרבה מרבותיו קל לבא אל התבונה להבין דבר מתוך דבר:
51
נ״בובזה יובן פסוק שמע אתה בני וחכם ואשר בדרך לבך כלומר שמע בני מוסרי ומה הוא המוסר שוחכם תחילה ואח"כ ואשר בדרך לבך להבין דבר מתוך דבר ואמר ואשר בדרך לבך לרמוז שילמוד החכמה שהוא התורה במקום שלבו חפץ כמו שדרשו ז"ל כי אם בתורת ה' חפצו אין התורה מתקיימת אלא במי שילמוד מקום שלבו חפץ אך יש לפ' אופן אחר אומרוואשר בדרך לבך ויובן במאמר בן סירא שלעולם האדם ישליך כל העצות ויקח לבד עצת לבו ע"כ וא"ת שהרי החכם שלמה הע"ה אמר ושומע לעצה חכם וגם אמר בסימן י"ט שמע עצה וקבל מוסר למען תחכם באחריתך י"ל דלא פליגי שלעולם הכל מודים שטוב לשמוע עצה מאחרים אולי יחכים על סברתו ולכן אמר ושומע לעצה חכם שמיעה דוקא ולכן צוה ג"כ שמע עצה וקבל מוסר וטעם השמיעה למען תחכם באחריתך לעשות עצת לבך הפוך ולעולם שישליך כל העצות ויעשה עצת לבו כדברי בן סירא וזהו עצמו רמזו שלמה הע"ה באומרו שמע אתה בני וחכם שע"י שמיעת עצה מאחרים תלמוד מדברי היועצים איזה דבר וע"י זה תחכם באחריתך כשיבא לבך ליועצך וזהו אומרו ואשר בדרך לבך כלומר שמע מאחרים אבל סוף סוף ואשר בדרך לבך וזהו שפירשנו הוא בדברים של חול אמנם בענין יראת חטא ישמע וילמוד מאחרים גדולים ממנו בחכמה ודוק:
52
נ״גונחזור לענין שצריך לקנות חכמה תחילה ואחר כך הוא מעצמו יבין דבר מתוך דבר ובזה יובן גם פסוק (שם סימן ד') ראשית חכמה קנה חכמה ובכל קנינך קנה בינה הכונה עם מה שאמרנו שתחילה ליגרוס איניש וילמוד מרבותיו וזהו ראשית חכמה ואחר כך קנה חכמה ובעשותך כן לקנות החכמה תחילה תרויח שבכל קניניך שתקנה מכאן והלאה קנה בינה מעצמך:
53
נ״דעוד יש לפרש כדחז"ל יהיב חכמתא לחכימין שכל מי שיש בו חכמה הקב"ה מוסיף לו חכמה וזהו אומרו ראשית חכמה קנה חכמה ומאחר שיש בך חכמה ובכל קניניך קנה בינה לכי שמאחר שכבר יש בך חכמה הקב"ה מוסיף לך בינה לפי שיהיב חכמתא לחכימין:
54
נ״העוד י"ל דוקא בענין התורה ראשית חכמה קנה חכמה תחילה כדי שאחר כך תבא לקנות בונה אמנם בכל קניניך בדברים של חולין שהם לצורך עצמך אז קנה בינה תחולה ולא איכפת כלום:
55
נ״ווליישב מלת קנה יש לומר שכונתו לומר קנה לך החכמה בדמים ואל תלמוד מעצמך כדי שתסתלק מכל הספקות כמאמר התנא עשה לך רב והסתלק מהספק וגם כמאמר רבי יהושע ן' פרחיה עשה לך רב וקנה לך חבר והוי דן את כל אדם לכף זכות כלומר החבר אשר אתה צריך ללמוד ממנו יותר מרבך קנהו בדמים ולכן גבי חבר אמר וקנה לך חבר שהוא בדמים מה שלא אמר כן גבי הרב לפי שהחבר מועיל לו מהרב כאומרם ז"ל הרבה למדתי מרבותי ומחברי יותר מכולם:
56
נ״זגם נוכל לומר שמלת רב מורה על שררה ורבנות כמו שדרשו ז"ל גבי פסוק רבים קמים עלי שהיו דואג ואחיתופל שהיו אנשים רבי המעלה כו' והתנא עצה טובה קמשמע לן שכדי שתוכל לקנות חבר שיבא אצלך עשה לך רב ותהי' וותרן כדי שעם זה תקנה לך חבר שאם אתה מורה קמצנות הכל בורחים ממך ובזה לא תוכל ללמוד כלום:
57
נ״חובהמשך כל המשנה נראה לפרש וקודם כל ראוי לדקדק דמה שייכות יש עם האמור והוי דן לכל אדם לכף זכות. אמנם הכונה לומר עשה לך רב וקנה לך חבר ללמוד ממנו כדפרישית ועצה טובה קמ"ל שכדי שתוכל למצוא רב וחבר ללמוד מהם הוי רגיל עצמך לדון לכל אדם לכף זכות שאם אין אתה עושה כן לעולם לא תמצא רב וחבר הגון בעיניך באומרך זה הרב אינו הגון וזה החבר אינו הגון בראותך בהם איזה דבר שלא יכשר בעיניך ודוק עוד י"ל דרך שני באומרו והוי דן לכל אדם לכף זכות שהכונה לומר עשה לך רב וקנה לך חבר בדמים כדפרישית וכדי שתוכל ללמוד מהם ואל תבא עמהם בשום הקפדה הוי רגיל עצמך לדון לכל אדם לכף זכות ובזה כשיקשו אליך הרב והחבר תדע שכונתם לשמים כדי שתלמוד ואין כונתם להכלימך מה שאין כן אם אתה דן להם לחובה שתבא לידי הקפדה בזה לא תוכל ללמוד כלום:
58
נ״טעוד יש לפרש אמר עשה לך רב עשה עצמך ומראה לבריות שאתה רב וחכם גדול כדי שעם זה תוכל לקנות לך חבר שכשיחשוב הבא אצלך שאתה רב יבא ללמוד ממך ובזה אתה קונה אותו לפלפל עמו משום שכל אחד מבקש ללמוד עם מי שגדול ממנו בחכמה ולכך אני מלמדך שתעשה לך רב כדי שתקנה לך חבר שאם לא תעשה כן מי יבא אצלך משום שכל אחד מבקש ללמוד מגדול ממנו כדפרישית ובהיות כן שאתה עושה כן לעשות לך רב ואע"פ שאין האמת כן וכונתך לשמים ג"כ והוי דן לכל אדם לכף זכות בעשותם איזה דבר שיש בה צד גאוה דן להם שכונתם לשמים וק"ל:
59
ס׳עוד יש לדקדק מלת לך באמרו עשה לך רב וקנה לך חבר אמנם י"ל שהכונה לומר שילמוד האדם עד שיעשה עצמו רב וזהו עשה לך רב שכל כך תלמוד מרבך שתלמוד ותחכים יותר ממנו באופן שבענין הידיעה תהיה אתה הרב והוא התלמיד שלך:
60
ס״אוקנה לך חבר אפשר שהחלוקה הזאת מדבר בענייני העולם שבא ליועצך שלא תעשה חברה עם אחרים בענין הסחורה משום כמה סיבות ידועות אשר הם מפורסמות לז"א וקנה לך חבר כלומר קנה עצמך לחבר ואל תקנה חבר מבחוץ אלא אתה תהיה אדון וחבר ולכן לרמוז שהחלוקה הזאת מדברת בענייני העולם נקט לשון קנין גבי החבר ואע"פ שאני יועצך שלא תתחבר עם חבר מ"מ והוי דן לכל אדם לכף זכות וכדרך אומרם ז"ל במסכת ד"א פ"ה אמר ריב"ל לעולם יהיו הבריות בעיניך כלסטים וכבדם כר"ג כלומר הזהר מהם ואל תבטח בהם להחזיקם לנאמנים ולהכניסם בביתך אמנם כבדם כו' וזהו רמז כאן והוי דן לכל אדם לכף זכות שאע"פ שאני יועצך שתקנה עצמך לחבר ואל תקח חבר מבחוץ לבטוח בו מכל מקום כבד לבריות והוי דן להם לכף זכות:
61
ס״בונחזור אל מקומי הראשון שצריך ללמוד תחילה חכמה ואח"כ בינה כמו שפי' בפסוק להקשיב לחכמה אזניך שתחילה תקשיב לחכמה אזניך ואח"כ החכמה עצמה תטה לבך לתבונה ועוד אוסיף ידי שנית לפרש ענין אחר בפסוק זה במאמרם ז"ל אם תשמע בישן תשמע בחדש וז"א כאן להקשיב לחכמה אזניך בדבר חכמה מחודשת לך צריך שקודם תקדים שתטה לבך לתבונה לחזור ולהבין בדבר ישן שכבר התבוננת בה מקודם וזהו תטה לבך לתבונה כלו' תבונה שיש לך מקודם בעבור שאם תעשה להפך שאם לחכמה שהוא הדבר מחודש תקרא תחילה מבלי שתשמע בישן שהיא התבונה מה שהתבוננת מקודם שם בתבונה שהוא בדבר החכמה שאתה רוצה ללמוד תתן קולך כלומר תניח קולך כמו ולא נתן סיחון כו':
62
ס״געוד יש לפרש שבא לומר שכדי שתוכל להקשיב לחכמה אזניך תטה לבך לתבונה כלומר במדת התבונה ללמוד וללמד לאחרים מה שאתה יודע והטה לבך למדה זאת כמ"ש חז"ל (תענית ד"י ע"א) הרבה למדתי מרבותי כו' ומתלמידי יותר מכולם ונראה לתת טוב טעם ודעת במאמר זה דקשה דאיך יתכן שהרב לומד מתלמידיו יותר מרבותיו וחבריו:
63
ס״דונראה שיובן עם מה ששמעתי מפי הקדוש ז"ל משם הקדוש המקובל האלהי הרי"א זצ"ל בפסוקי (איוב כ"ח) והחכמה מאין תמצא שמלת מאין עולה במספר ק"א כמספר מיכאל שר הזכירה שעולה ק"א ושר השכחה שנקרא פוט"ה עולה מאה ונמצא שהקורא משנתו ק"א פעם שוב אינו נשכחת ממנו לפי שיוצא מתחת שר השכחה שעולה ק' ונכנס תחת שר הזכירה שעולה ק"א ולכן אמרו ז"ל (בפרק קמא דחגיגה ד"ט ע"ב) שיקרא אדם משנתו ק"א פעם וז"א והחכמה מאין תמצא אם תקרא אותה מספר מאי"ן תמצא אותה כו':
64
ס״הובזה נראה דלכן לומד האדם יותר מתלמידיו משום שהתלמיד גורם לרבו שילמוד לו פרקו יותר ממאה פעמים כמעשה של רבי פרידא שחזר ההלכה לתלמידיו ת' פעמים ונמצא שהתלמיד גורם כל מה שלומד יתקיים בידו ודו"ק. אמנם נ"ל לפרש ענין אחר בפסוק והחכמה מאין תמצא שמלת אי"ן בר"ת א'מירה י'דיעה נ'שמה והכונה שהאדם מסבת שלשה דברים זוכה לתורה שיוציא הדברים שלומד מפיו כאומרם ז"ל כי חיים הם למוצאיהם למוציאם בפה וזהו אמירה סבה שניה שצריך שיהיה מתחילה צד ידיעה באדם כדי שתחול עליו החכמה כדכתיב יהיב חכמתא לחכימין וזהו ידיעה סבה שלישית שיטהר נפשו מכל מחשבה פגומה ותעלה נפשו למדרגת נשמה וזהו נשמה ונמצא שהחכמה שהיא התורה מאין תמצא ג' דברים הנרמזים במלת אין שהוא אמירה ידיעה נשמה:
65
ס״וונראה שהטעם שאמר תמצא ל' מציאה משום שהתינוק בבטן אמו יודע כל התורה כדחז"ל (מסכת נדה) וכיון שיוצא לאויר העולם בא מלאך וסוטר לו בפיו ושוכח ממנו כו' נמצא שאבדה התורה ועכשיו מה שלומד הוא מציאה שאבדה וחזר ומצאה משום שמקודם היה יודעה וכן תמצא בדברי חז"ל (מגילה ד"ו ע"ב) דאם יאמר לך אדם עמלתי ולא מצאתי אל תאמן אבל בענין הממון אם אומר עמלתי ולא מצאתי תאמן לו הרי שלקחו לשון מציאה לרמוז למה שפירשנו משום דהול"ל אם יאמר לך אד עמלתי ולא למדתי אל תאמן מאי מצאתי אלא שמוצא מה שאבד משום שבבטן אמו היה יודע התורה ונאבדה ממנו ולכן אם בענין הממון יאמר לך אדם יגעתי ולא מצאתי תאמן לו משום שמאחר שלא אבד מה היה יכול למצוא שאין אדם מוצא אלא מה שאבד כענין התורה כדפרישית:
66
ס״זובזה נראה לפרש טעם למה משכחין התורה מהרשעים בעת מיתתם כאומרם ז"ל (סנהדרין דק"ו ע"ב) גבי דואג ואחיתופל שבא מלאך ושכח ממנו התורה והרמז בזה שכשם שבעת הלידה המלאך סוטר על פיו ומשכח ממנו התורה כדי שיצא לעול' ויעסוק בתורה כדי שיקבל שכר גם בעת יציאת הנשמה של אדם אם לא עסק בתורה לשמה אלא לקנטר שנוח לו שלא נברא בא אותו מלאך ושוכח ממנו התורה כלומר יציאתו מן העולם כביאתו מה ביאתו בלא תורה אף יציאתו כן שמאחר שלמד לקנטר נוח לו שלא נברא ונמצא יציאתו כביאתו כדפרישית. ובזה נבין פסוק (משלי סימן ג') בני תורתי אל תשכח ומצותי יצור לבך. כי אורך ימים ושנות חיים ושלום יוסיפו לך חסד ואמת אל יעזבוך קשרם על גרגרותך כתבם על לוח לבך. יובן עם מה שאמרנו שהלומד ואינו מקיים כדואג ואחיתופל לסוף תורתו משתכחת ממנו לזה אמר בני תורתי אל תשכח והתיקון שתעשה כדי שלא תשכח שמצותי יצור לבך וגם תרויח בקיום המצות שאורך ימים ושנות חיים ושלום יוסיפו לך לפי שהמצות מאריכות ימיו של אדם שבקלה שבקלות ובחמורה שבחמורות כתיב בהן אריכות ימים:
67
ס״חעוד נדקדק אומרו כי אורך ימים ושנות חיים מאי ימים ומאי שנים ועוד שבאומרו ושנות חיים משמע שהימים אינן ימים של חיים ואיך אפשר זה. אמנם יובן בהיות שהצדיק כל יום חושב שלמחר עתיד למות כמאמר התנא ושוב יום א' לפני מיתתך ונמצא שבהיות שעוסק בתורה ובמצות תמיד עומד על משמרת שלא לפגום מעשיו שאולי מחר ימות ונמצא שחייו הם ימים בהיות שהוא חושב שמחר יבא ואיננו הוא בעולם ומה שנקט גבי שנים חיים והוספה בשלום באומרו ושנות חיים ושלום יוסיפו לך בא לרמוז למאמרם ז"ל (מסכת חגיגה) גבי מעשה דרב ביבי שסיפר לו מלאך המות שאותם השנים מאותם שמתים בלא זמנם מוסיפן לצדיקים שמעבירים על מדותיו משום שהיא מדה מעולה אשר היא סבה לקיום העולם כמאמר התנא על שלשה דברים העולם עומד על הדין ועל האמת ועל השלום ומי שמעביר על מדותיו שהוא פלך השלום נמצא שמעמיד העולם ולכן אותם שניה מוסיפין להם כדי שיחיה ויקיים העולם כו':
68
ס״טוזהו הרומז כאן ושנות חיים ושלום יוסיפו לך נקט שנים לרמוז להוספת אותם שנים שמוסיפים לו והטעם שמוסיפים לו בעבור השלום שגורם וזהו ושלום יוסיפו לך כלומר בעבור השלום יוסיפו לך אותם השנים. עוד נראה ושלום יוסיפו לך מלשון אסוף אסיפם כלומר כשאחד עוסק בתורה כת השלום שקטרג על בריאת האדם יכרת בעבורך שלא יקטרג:
69
ע׳עי"ל כדחז"ל דכופלין שלום לרבנן וזהו שלום יוסיפו לך לכל אדם שלום א' ולך ב'. עוד י"ל כיון שתאריך ימים שלום יוסיפו לך דגדולים וקטנים ידרשו בשלומך על תורתך ועל זקנותך. עוד נראה כדרז"ל גבי אבא אומנא שהיו נותנין לו שלום מן שמיא בכל יומא על החסד שהיה עושה עם העניים עיין במסכת תעניות דכ"א ולשלמים אחרים היו מביאים להם שלום מיה"כ ליה"כ או מע"ש לע"ש לז"א ושלום יוסיפו לך להיות בכל יום משום דחסד ואמת אל יעזבוך:
70
ע״אעוד י"ל כדרז"ל גדול השלום שניתן לפינחס כלומר קנה השלום גדולה עם פינחס וזהו ושלום יוסיפו לך כלומר השלום וכל כת שלו יוסיפו מעלה עמך וזהו לך בעבורך. עי"ל את בריתי שלום וי"ו קטיעא שהיה שלם ביסודותיו וחי לעולם גם לך ושלום יוסיפו לך לעשותך שלם שתחיה הרבה כפינחס ויוסיפו מלשון כריתה כמו אסוף אסיפם ירצה יהיה וי"ו קטיעא שתהיה שלם ביסודותיך כמדובר:
71
ע״בוהח"ר מאיר דאנון פירש כדרז"ל מטיל שלום בבית בטל ברם הכא כשתעסוק בתורה אע"פ שתאריך ימים ותכנס בזקנה שלום יוסיפו לך כלו' לא תתבטל מטיל שלום בבית. עי"ל הזקן דבריו נשמעים וכשמשים שלום בין אדם לחבירו שומעין אותו ונמצא דשלום יוסיפו לך בעבורם:
72
ע״געי"ל אין שלום אלא תורה דכתיב דרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום והכונה בראותם העולם שבעבור התורה הארכת ימים תורה יוסיפו לך בעבורך או כלך בדרך זה זקני ת"ח כל זמן שמזקינין דעתם מתוס' וזהו אע"פ שתאריך ימים ואתה נכנס בסוג הזקנ' עכ"ז ושלום שהוא תורה יוסיפו לך עי"ל לכל כך מעלה תעלה עם התורה דשלום יוסיפו לך מלשון אסף אסיפם כמדובר כלומר יתקיים בך ראוני נערים ונחבאו. עוד יתכן לפרש בהמשך כל הפסוקים שבא שלמה המלך ע"ה ללמד מה יעשה האדם כדי שלא ישתכח ממנו תורתו ואמר בני תורתי אל תשכח ומצותי יצור לבך והטעם שאני מזהיר לך שלא תשכח משום שסגולת התורה כי אורך ימים ושנות חיים ושלום יוסיפו לך ואפשר שבאריכות הימים תשכח התורה לכן אני מצוה לך שתעמוד על משמרת. ואפשר שתאמר מאחר שהזכירה היא מתנה אלהית ואינה מסורה בידי איך אני יכול לעמוד בזה על משמרת שלא אשכח תלמוד מאחר שאין הדבר תלוי בי לזה אמר חסד ואמת אל יעזבוך כלו' הסימנים הרמוזים בחסד ואמת אל יעזבוך שאשכח והענין שחסד ואמת בר"ת ח'כם ס'ימנים ד'רך א'חד מ'רחקים ת'מיד והם מהסימנים לזכירה אשר כתב בס' האפודי ז"ל וזהו פירושם שכדי שילמוד האדם ולא ישכח לעולם צריך ללמוד עם חכם חשוב והגון ב' שיעשה סימני' לתלמודו ג' שיקר' דרך קצר' בפי' רש"י ז"ל וכדומה כדי שלא יתבלבל דעתו ויתקיים תלמודו בידו ד' שצריך להרגיל עצמו לאכול מרקחים לפי שהדברים המתוקים טובים למוח ה' תמיד לא יחשה יומם ולילה ללמוד בתורה וזהו אומרו חסד ואמת אל יעזבוך כלומר הסימנים הרמוזים בחסד ואמת אל יעזבוך לשכח ולכן קשרם על גרגרותיך כתבם על לוח לבך:
73
ע״דעוד יש לפרש במאמר התנא כל השוכח דבר אחד ממשנתו מעלה עליו הכתוב כאלו מתחייב בנפשו ולזה אמר בני תורתי אל תשכח וכדי שלא תשכח ומצותי יצור לבך וכיון שאתה מקיים מה שלומד אחר שנעשה מעשה שוב אינו נשכח לעולם ובזה תגרום כי אורך ימים ושנות חיים יוסיפו לך משום שהשוכח דבר אחד ממשנתו מתחייב בנפשו והדבר בהפכו גם נוכל לומר שאמר ושלום יוסיפו לך שמאחר שקיימת המצות אתה זוכה ביציאתך מן העולם יצאו לקראתך כיתות של מלאכי השרת ואמרו לך יבא שלום:. הרי כמה מעלות התורה אשר היא סיבה לקיום העולם כדכתיב אם לא בריתי יומם ולילה חקות שמים וארץ לא שמתי כמו שהקדמתי בהקדמות הדרוש ונבין עם זה פסוק יהי כבוד ה' לעולם ישמח ה' במעשיו אין כבוד אלא תורה שנאמר כבוד חכמים ינחלו והכונה כשיהיה תורת ה' לעולם שישראל עוסקים בה נמצא בזה שמעמידים העולם ובהיות העולם קיים ישמח ה' במעשיו שברא בעולמו או יאמר במעשיו של צדיק שעם התורה שלומד בורא שמים חדשים שמים מחודשים כדאיתא בס' הזוהר הקדוש ואע"פ שכל אומן סני לחבריה אבל הקב"ה אינו כן אלא ישמח ה' במעשיו של צדיק שעושה שמים כמו שהוא כו' ובהיות כן מעלת התורה צריך האדם להוציא כל תורתו עמו מן העולם שלא יקדיח תבשילו ח"ו ושיעסוק בה יומם ולילה כדכתיב והגית בו יומם ולילה ואמר יומם ולילה אף ע"פ שאי אפשר זה משום שמלאכתו מתי נעשית אלא לרמוז על חשיבות התורה שמן הראוי היה צריך שיהיה הדבר כן ובזה נבא לביאור המשנה שהתחלתי:
74
ע״האמר ר' יוסי בן קיסמא פעם אחת הייתי מהלך בדרך ופגע בי אדם אחד ונתן לי שלום כו' אמר המחבר הנה המשנה הזאת כולה מוקשה עד ירכה עד פירכ"א ואע"פ שצווחו בה קמאי דקמאי מכל מקום חל עלינו חובת ביאור שמקום הניחו לנו ואתנהלה לאט"י בעט"י אשר אתי ובאהבת הקיצור לא אשאל ולא אנסה כי אם ט"ו ספקום כדי לבא אל תכלית המכוון:
75
ע״וספק אחד אומרו פעם וו' הייתי מהלך בדרך ואירע לי כך וכך דמה לו לידע אם בפעם אחת שהלך אירע לו זה או בפעם אחרת. ספק ב' אומרו מהלך דהיל"ל הולך ספק ג' ופגע בי אדם וכי שניהם היו סומים שלא ראה לא זה ולא זה שפגעו איש באחיו. ספק ד' במלת אחד אך למותר שבאומרו אדם ממילא משמע שהיה אחד. ספק ה' ונתן לי שלום דלמה עבר על דברי חביריו שאמרו הוי מקדים בשלום כל האדם. ספק ו' אומרו והחזרתי לו שלום שמה מחזיק טובה לעצמו שחזר לו שלום שהרי די במה שטעה שלא הקדים הוא לתת שלום. ספק ז' שהשיב ר' יוסי לשואל שלא כענין שאמר ליה מאיזה מקום אתה והיה ראוי שיאמר מעיר פ' אני שהוא לא שאל ממנו אם היו חכמים כדי להשיב מעיר גדולה של חכמים. ספק ח' איך משבח עצמו באומרו ושל סופרים אני יהללך זר ולא פיך וא"ת דבמקום דלא ידעין ליה שרי בכאן אין שום הכרח שידע זה אם היה חכם או לא. ספק ט' כפל אומרו רצונך שתדור עמנו במקומנו שהרי עמנו ובמקומנו הכל א'. ספק י' שמאחר שתדור עמנו גם היה לו לומר ואנו נותנין לך שעל אנשי העיר לשלם שכרו וא"כ מאי ואני אתן לך. ספק י"א שמלת אני מיותרת דהיל"ל רצונך שתדור עמנו במקומנו ואתן לך ספק י"ב שהיה ראוי שישיב ר' יוסי לאיש המדבר אם תתן לי מאי אם אתה נותן לי. ספק י"ג שהרי דרשו חז"ל גבי בלעם שהיה בו עין הרע שאמר אם יתן לי בלק מלא ביתו כסף וזהב כו' וק"ו בן בנו של ק"ו שגנאי גדול לר' יוסי שהרבה ביותר ואמר אם אתה נותן לי כל כסף וזהב שבעולם. ספק י"ד אומרו שכן מצינו בהפר תהלים ולא אמר שכן כתוב ספק ט"ו מאי ואומר ה' ימלוך לעולם ועד:
76
ע״זאמנם אבא נבא להתיר כל הספקות והערות בעזר צור מסדר המערכות בכח שיחי וריחי באפיאי ביראת ה' ואכלול בדברי גם מה ששמעתי משם פי קדוש מדברי הרב כמהר"ר יוסף פ'ראנסיס זצ"ל והיו לאחדים בידך. ונראה לומר שידוע מאמרם ז"ל בפסוק אל תרגזו בדרך שצוה להם שלא יתעסקו בדבר הלכה והטעם לפי שכל הדרכים בחזקת סכנה הם וההלכה צריך עיון רב והתבודדות גדול שגם מזה הטעם אמרו ז"ל שההולך בדרך יתפלל תפיל' קצרה משום עוברי דרכים ומשום כנה וכל שכן העוסק בדבר הלכה שמתוך ההתבודדות יתעה מן הדרך ויסתכן כאומרם ז"ל גבי ר' חנינא כו' גם ידוע שכל מי שחושב על ענין אחד והולך נראה כאלו אחר מוליך אותו משום שאין דעתו בהליכתו מכח התבודדות המחשבה שגם זה פירשו המפרשים המהלך בדרך ושונה דהיל"ל ההולך בדרך שמהלך משמע שאחרים נושאים אותו והתשובה שאמר מהלך מסיבה ששונה וכיון ששונה ומתבודד נדמה לו כאלו אחרים מוליכין אותו לזה אמר כאן אמר ר' יוסי פעם אחת אירע לי שהייתי מהלך בדרך לא אמר הולך אלא מהלך כאלו אחר מוליך אותו לרמוז שיצא לדרך ונתבודד וכיון שנתבודד נתלה ההליכה כאלו אחר הוליך אותו וזהו פעם אחד דוקא אירע לי משום שלעולם הייתי מקיים דברי חז"ל שאין ראוי לאדם שיעיין בדרך וזהו הסבה שפגע בי אדה פנים בפנים משום שהייתי עסוק בעיוני ולא נסתכלתי בו ובהיות שהייתי מתבודד לא נתתי לו שלום וזהו הסבה שקדמני הוא שלום ואמר אדם אחד לרמוז לאדם המיוחד שהוא אליהו שיצא לשומרו ולנסותו ואמר והחזרתי לו שלום כלומר החזרתי לו דברי פיוסים על שפגמתי בו ועל שלא הקדמתי לו שלום ופייסתי לו בדברי שלום ואמת שאין הכונה לומר שהחזיר לו שלום דזהו פשיטא והנה האיש הלזה כיון שראה בר' יוסי דברים שלא כהוגן שפגע בו וגם שלא הקדים לו שלום לא נתפייס מדבריו ואמר לו מאיזה מקום אתה אין כונתו לשאול שם מקומו רק דרך תמיה כלומר אין אתה מן הישוב שאין בך דרך ארץ באיזה מקום נתגדלת וזהו דרך שאלת אנשים לא' שאין בו דרך ארץ מאיזה מקום אתה למדת אז הוכרח רבי יוסי לגלות לו סוד הענין שהטעם שפגע בו ושלא הקדים לו שלום בעבור היותי מעיר גדולה של חכמים ולמדתי מהם תורה גם אני כמוהם ובהיות שמשל סופרים אני הייתי מתבודד בדרך זה וההתבודדות גרם לי שפגמתי בך ושלא הקדמתי לך שלום והותר בזה ספק א' ב' ג' ד' ה' ו' ז' ח' וכיון ששמע כן נתפייס ושאל ממנו אם היה רוצה להיות חכם בעירו מאחר שהודה בפיו ואמר ושל סופרים אני ורמז לו תנאי גדול ואמר לו רצונך שתדור עמנו במקומנו כלו' שלא תהיה כשאר האורחים הבאים בעיר ודרים בבתים המיוחדים לאורחים רק אתה תהיה עמנו בבתינו במבחר חדרי משכיתנו וגם התנה עמו על ענין ההספקה ואמר ואני אתן לך כלומר שלא יגיע לו שום טורח ויגיעה ושום כלימה לשאול הדמים מאנשי העיר אלא ואני אתן לך שאני אטרח לקבצם ולהביאם בידך או יאמר ואני אתן לך כלו' ממני אתה תובע אם לא ישלמו לך אנשי העיר ואני ערב לך בענין זה או ואמר ואני אתן לך הכונה ואני מצד עצמי אתן אלף אלפים מלבד מה שיתנו לך אנשי העיר אמר ליה רבי יוסי אם אתה נותן לי כל כסף וזהב כו' אמר אם אתה נותן לי ולא אמר אם תתן לי לרמוז נותן לי עכשיו ביד כל כסף וזהב שבעולם מצד עצמך חוץ ממה שיתנו אנשי העיר עם כל זה איני דר אלא במקום תורה והותר בזה ספק ט' י' י"א י"ב. ואע"פ שאמר אם אתה נותן לי כל כסף וזהב שבעולם לא בעבור זה מורה עין הרע דשאני בלעם ששאל הרבה ודבר שיוכל להיות שהוא מלא ביתו כסף וזהב ועל כן דרשו בו שהיה בו עין הרע אמנם ר' יוסי שאמר כל כסף וזהב שבעולם שהוא דבר שאי אפשר להיות דרך גוזמא ותמיה קאמר כך פי' הרב הנזכר ז"ל:
77
ע״חעוד פי' באומרו שכן מצינו בס' תהלים טור לי כו' אמר שכן מצינו לרמוז שמה שמצינו שאמר דוד ברוח הקדש בס' תהלים טוב לי תורת פיך היא תשובה למה שאמר בדברי הימים שאמר דוד הע"ה ואני בעניי הכנותי לבית ה' זהב ככרים מאה אלף וכסף אלף אלפים ככרים כו' והנה עכשיו שאמר לו הקב"ה טוב לי תורת פיך מאלפי זהב וכסף שהכינות לבנות המקדש טוב לי תורת פיך מאותם הככרים של כסף וזהב כו':
78
ע״טואמר עוד ואומר ה' ימלוך לעולם ועד מאחר שהקב"ה מלך שליט בכל אם הוא ירצה הוא יתן לי מידו הרחבה וטוב שאקוה מידו ולא מידך ודוק:
79
פ׳גם יש לפרש באומרו שבשעת פטירתו של אדם אין מלוין אותו אבנים טובות ומרגליות דפשיטא דמה חידש בדבר הנראה לעינים אמנם יובן עם הדין דקיימא לן שאפילו למלכי ישראל אין קוברים אותם בתכריכים משובחים ביותר וכ"ש שאין משימים בתכריכים אבנים טובות ומרגליות או זהב וכסף וזהו שחידש שאין מלוין עמו לא כסף וזהב כלומר שאע"פ שהם ירצו לשים עליו כסף וזהב שיהיה בלווי עמו אין יכולים ודוק:
80
פ״אעוד נראה שהכונה לומר שאם בשעת פטירתו של אדם יתן למי שעסק בתורה ובמצות אבנים טובות ומרגליות כדי לחלוק עמו לעולם הבא אין מלוין אותו אותם אבנים טובות ומרגליות דאינו מועיל כי אם כשנתן לו קודם שילמוד כדי שילמוד ולחלוק עמו כזבולון עם יששכר וכשמעון אחי עזריה אבל כשכבר למד האדם אינו מועיל שנאמר אם יתן איש את כל הון ביתו באהבה בוז יבוזו לו:
81
פ״בגם באריכות אומרו שכן מצינו בס' תהלים ע"י דוד כלומר קדם בראיה למה שבא לומר דאין מלוין לאדם אבנים טובות שהרי כתוב בספר תהלים לא בעבורו בלבד קאמר כי אם על כל אחד מישראל שיכול לומר לפני המקום טובה לי תועלת מגיע לי מתורת פיך כשמעיקרא בא מאלפי זהב וכסף שנתן זהב וכסף לאחר שילמוד ולחלק עמו כזבולון ויששכר אבל אחר שכבר למד אינו מועיל כמדובר ולכך אין מלוין לאדם בשעת פטירתו אע"פ שנתן כדפרישית:
82
פ״גובדרך צורה אמר ר' יוסי בן קיסמא פעם אחת הייתי מהלך בדרך אמר מהלך לרמוז לביאת האדם בזה העולם שהוא ע"י המלאך על אותה ממשלה ופגע בי מיד בצאתי לאויר העולם אדם אחד הידוע שהוא יצר הרע לפתח חטאת רובץ ונתן לי שלום לפי שדרך היצר לבא לפתח האדם בדברי שלום וחלקלקות להמשיכו אחריו שאינו מתחיל מיד בדברים שנראים רעים לעינים כדי שישמע לו והחזרתי לו שלום לעמוד עמו בנסיון לראות מה כונתו אמר לי ר' מאיזה מקום אתה כלו' מאיזה שורש ויסוד אתה ורצה לידע מהותו לפי שהשטן אינו מתגרה אלא עם מי שהוא גדול שכל הגדול מחברו יצרו גדול ממנו ולכן שאל לו מקומו כלומר שורשו ומעלתו וכיון שהוא רצה ליכנס בנסיון הגיד לו מעלת תהלתו ואמר לו מעיר גדולה של חכמים ושל סופרים אני כיון ששמע שהיה אדם גדול מיד התחיל לפתותו ולהמשיכו אחר תענוגי העולם ואמר לו רבי רצונך שתדור עמנו במקומנו אחר תענוגינו ובהיותך דבוק עמנו בענייני העולם הזה ואני אתן לך אלף אלפים דנרי זהב כלומר אתן לך כל חמדות שבעולם כסף וזהב וכדומה וזה הטוב יבא לך בשבילי בשומעך לעצתי וזהו אומרו ואני אתן שעם העצות שאני יועצך תרויח כל זה א"ל אם אתה נותן לי כל כסף וזהב כלומר כל החמדות שבעולם איני דר אלא במקום תורה ואע"פ שאהיה בעניות שכך היא דרכה של תורה פת במלח תאכל ועכ"ז איני דר אלא במקום תורה שכן מצינו בספר תהלים על ידי דוד מלך ישראל שאמר ליה הקב"ה טוב לי תורת פיך הרי שאע"פ שהיה דוד מלך אדיר ומופלג בעושר היה עוסק בתורה ולא היה משגיח לשום דבר שבעולם רק עסוק בלימודו בראות שאמר לו הקב"ה טוב לי תורת פיך כו' גם אני כמותו ואיני חומד מחמת מתנותיך רק ביראת ה' כל היום ועוד שכל מה שאתה נותן לי הוא דבר הנפסד וכלה שהרי בשעת פטירתו של אדם אין מלוין לאדם לא כסף וזהב ולא אבנים טובות ומרגליות משא"כ התורה אלא בהתהלכך תנחה אותך כו' ועוד רמז לו ענין תחית המתים וזהו אומרו ואומר ה' ימלוך לעולם ועד כלו' אמר ימלוך שעתיד למלוך לעתיד במהרה בימינו אמן ואז יחיוהמתים כנודע כי הוא בלתי תכלית וכל הויכוח הזה שהיה עמו ביצרו כדי להכניעו ולהטיבו ולעשותו יצר טוב כדכתיב ואהבת את ה' אלהיך בכל לבבך בשני יצריך ביצר טוב וביצר הרע כו' כדי שילך ויעיד לפני הקב"ה בעל כרחו שלא בטובתו על צדקות האדם שלא שמע לעצתו והקב"ה בזכות אותם שנצחו יצרם יקרב הגאולה בבא"ו נאם הצעיר העומד לשרת ולכהן אליהו בכמהר"ר שלמה אברהם הכהן ז"ל:
83