מדרש האתמרי י״זMidrash HaIttamari 17
א׳על הגאולה
1
ב׳ושם הדרוש הזה תקות ישראל ע"ש קויתי ה' קותה נפשי ולדברו הוחלתי. וסמכתיהו אצל דרוש ההספד דבלע המות לנצח:
2
ג׳בבא בתרא פ"ה (דע"ג ע"ב) אמר רבה בר בר חנא זימנא חדא הוה אזלינן במדברא וחזינן הנהו אווזי דשמיטן גדפייהו משמנייהו וקא נגדי נחלי משחא מתותייהו ואמינא להו אית לי מנייכו לעלמא דאתי חדא דליא לי אטמא וחדא דליא לי גדפא כי אתאי קמי דר"א אמר לי עתידין ישראל ליתן עליהן את הדין עכ"ל:
3
ד׳כבר קבלנו מרבותינו ז"ל (סוטה פ"ט דמ"ט ע"ב) שבעקבות משיחא חוצפא יסגא כו' והטעם בהיותם כל הנשמות תלויות באדם הראשון והנה הדורות האחרונים הם מאותם הבאות מלמטה שהם בעקבותיו של אדם הראשון תלויות ולכן הם עזי פנים ממקום שבאו וזהו בעקבות משיחא דאדם דוד משיח ובהיותם נשמות באים מעקבותיו של משיח שהוא אדם הראשון חוצפא יסגאוכדאז"ל שם פני הדור כפני הכלב אשר עם זה שמעתי כונה במאמרם ז"ל (חגיגה פ"ב די"ד) י"ח קללות קלל ישעיה לישראל ולא נתקררה דעתו עד שאמר להם ירהבו הנער בזקן והנקלה בנכבד כו' דקשה טובא שאדרבה הנביאים לעולם מוסרים נפשם על ישראל וכאן נראה שח"ו היה מתאוה בהשחתת ישראל חלילה אמנם הכונה יובן עם האמור שבעקבות משיחא חוצפא יסגא באופן שכיון שיתרבה החוצפא בדור הוא סימן טוב לישראל שנתקרב הגאולה ובהיות כן בשקללם הנביא כמה קללות על פי הדבור על מה שהיו חייבים היה מצטער עצמן בצרתן של ישראל ולא נתקררה דעתו עד שאמר ירהבו הנער בזקן וכיון שכן שנתרבה החוצפא הם קרובים לגאולה:
4
ה׳אמנם יש לי לדקדק במאמר הנזכר תנא ר' נהוראי אומר דור שבן דוד בא נערים ילבינו פני זקנים בת קמה באמה כלה בחמותה כו' דקשה דבשלמא בת קמה באמה הוא חידוש אבל כלה בחמותה אינו חידוש דגם בזמן הזה מריבות זו בזו כאומרם ז"ל שכשם שאי אפשר לעורב שיתלבן כך אי אפשר שיהיה שלום בין כלה לחמותה ושמעתי אומרים שהחידוש שיהיה אז בעקבות משיחא כי הכלה אפי' בעודה בחופתה תהיה מריבה עם חמותה מה שאין כן עתה וזהו כלה בחמותה בעודה כלה ע"כ. ונראה לי זה דוחק גדול משום דאין אנו יכולים לומר בכאן מדשני לומר כלה שבא לרמוז בעודה כלה בחופתה משום שלעולם כך שמה דבשלמא אם היתה לה שם אחרת ניחא לדרוש מדשני לומר כלה. אמנם נראה לי לפרש דבזמן הזה החמותה בהיותה גדולה ורוצה לייסרה היא המתחלת להריב ומתוך זה מתרבה המריבה בינה ובין כלתה וזה אינו כ"כ עזות בהיותה חמותה פוטרת מים תחלה אמנם לעתיד יתרבה החוצפה כ"כ שכלה בחמותה שהכלה שהיא קטנה תהיה מתחלת להריב עם חמותה אע"פ שחמותה לא דברה לה כלום וזהו עזות גדול ובזה נבין מאמר חז"ל (סנהדרין פ' חלק דף צ"ט ע"א) אין בן דוד בא אלא בדור שכולו חייב או בדור שכולו זכאי דקשה דבשלמא בדור שכולו זכאי ניחא אמנם בדור שכולו חייב למה יזכו לזה ובמקו' אחר פירשתי עם מאמר חז"ל סנהדרין שדנוה כולם לחובה זכאי. אמנם נראה לפרש עוד עם האמור שבעקבות משיחא חוצפא ישגא בהיותם הדורות האחרוני' נשמות הבאים מהעקב וזהו אוצר הנשמות שאמרו ז"ל אין בן דוד בא אלא עד שיכלו נשמות שבגוף שהם הנשמות התלוים בגופו של אדם הראשון וזהו האמור כאן אין בן דוד בא אלא בדור שכולו זכאי שהוא אחר שנשלמו כל נשמות שבגוף ובאו ועדיין רובם קטנים שאין העולם נידון אלא אחר הרוב ובהיות הרוב קטנים שהם זכאים יבא ואע"פ שבאו מבעקב מאחר שהם קטנים עדיין לא העיזו עצמם ואם יזכו ישראל יבא בהיות העולם רוב מקטנים שהם זכאים וזהו בדור שכולו זכאי או בדור שכולו חייב שאם לא יזכו יתאחר ח"ו ויגדלו הקטנים ונמצאים הרוב מגדולים שהם עזי פנים בהיותם מבעקב ואז ח"ו מתרבים הצרות מה שאין כן בבואו בדור שכולו זכאי כדפרישית שהוא כשהרוב קטנים מהנשמות שנשלמו מהגוף ובאו ודוק והבן. ובזה נבין פסוק הושיעה ה' כי גמר חסיד כי פסו אמונים מבני אדם כבר אמרנו שאין בן דוד בא אלא בדור שכולו חייב או זכאי לזה אמר דוד הושיעה ה' לישראל מהגלות בזמן שכולו חייב שלא יהיה בדור כי אם חסיד אחד בלבד ויתבקש ולא ימצא עוד כמותו ולאו דוקא חסיד אלא אפי' אנשי אמנה וזהו כי גמר חסיד כלומר בזמן שגמר החסיד בלבו כי פסו אמונים מבני אדם ובהיות כן הם דור שכולו חייב והושע להם ודוק:
5
ו׳עוד נוכל לומר כונה אחרת במאמר בדור שכולו זכאי או בדור שכולו חייב שלעולם אינו בא כי אם בדור שכולו זכאי והכונה שבהיות הדור כולו חייב אז מתעצרי' הגשמים ורעב וחרב ומגפה וכל מיני פורעניות באים לעולם ואז הדור כשרואים הרעה הבאה עליהם חוזרים בתשובה בראותם אמת שבעבורם בא כל הרעה הזה אמנם בהיותם בינונים שאז אין הרעה בא בחוזק אינם באים לידי תשובה ובזה נמצאים בינונים לעולם ובן דוד אינו יכול לבא כי אם בהיותם כלם צדיקים לכן אינו בא כי אם בדור שכולו זכאי או בדור שכולו חייב ובהיות הדור חייב כולו בהכרח גמור שבאים לידי תשובה גמורה מתוך הלחץ כדפרישית משא"כ בדור שכולם בינונים שאינן באים לידי תשובה אמנם בהיותם חייבים כולם מתוך היסורין הבאים עליהם זוכים למלוכה כשם שהיה מתפלל דוד הע"ה על שלמה בנו שימלוך תחתיו ושלא יגרום החטא להוציאו אחר שאינו מזרע המלוכה למלוך תחתיו כשם שעשה לשאול המלך ע"ה שבעבור שחטא המליך לדוד במקומו ולא ליהונתן כמו שפירשו המפרשים ז"ל בפסוק נחמתי כי המלכתי את שאול למלך על ישראל דקשה שהקב"ה אינו מתחרט על הטובה אלא נחמתי הוא לשון נחמה והכונה נחמה יש לי שלא המלכתי כי אם לשאול בלבד ולא לכל זרעו אחריו שעם זה עכשיו שחטא אני מולך אחר תחתיו מה שאין כן אם הייתי מולך גם לזרעו אחריו ומיראה זו אמר דהע"ה לשלמה אלהים משפטיך למלך תן וצדקתך לבן מלך לשלמ' כלו' היה מתפלל זה בעבור שלמה שימלוך תחתיו ואמר רבש"ע אם יש לי עון ואני חייב בדין הדין למלך תן כלומר תן בי יסורים למרק עוני וצדקתך יהיה לבן מלך שימלוך שלמה בני תחתי ואף ע"פ שהבטחתני גם על זרעי לעולם אמנם אני מתיירא שמא יגרום החטא לכן אני אומר לך שהמשפט והדין למלך תן כלומר תן לי שאני מלך וצדקתך שאתה עושה להמליך לאחר אחרי יהיה לבן מלך ולא כשם שעשית לשאול שהמלכת אחר תחתיו ולא לבנו:
6
ז׳עוד יש לפרש במאמר שהטעם שבא בדור שכולו זכאי או בדור שכולו חייב משום שבדור שכולו זכאי בא בעבור היותם ראוים ובדור שכולו חייב בא משום שבאמת נשבע ה' בימינו ובזרוע עוזו שלא לעזוב את זרע אברהם אוהבו וכיון שבאים לגדר שכולם חייבים ראוים לכליה ח"ו ובהיותם כולה חייבים אין מי שיוכל להוכיחם מה עושה הקב"ה גואל אותם ומוסרם ביד רועה נאמן שהוא המלך המשיח כדי להחזירם לתורה ולהכיר לאלהי אביתם על ידי היותם בא"י שכל הדר בא"י דומה כמי שיש לו אלוה וכיון דאתא לידן מאמר זה (הובא בכתובות פ"ב דק"י ע"ב) ראוי להקשות בו שבאמת מדברי המאמר משמע שיותר מעלה יש לדרים בחו"ל מהדרים בא"י משום שבאומרו כל הדר בא"י דומה כמי שיש לו אלוה באומרו דומה משמע דומה כמי שיש לו אמנם כפי האמת אין לו אלוה ובאומרו וכל הדר בחו"ל דומה כמי שאין לו אלוה משמע דומה כמי שאין לו אמנם כפי האמת יש לו נמצא שיותר מעלה יש לדרים בחו"ל:
7
ח׳ושמעתי על זה משם הרב כמהר"ר לוי כוזי זצ"ל דמלת כל שאמר כל הדר בא"י דומה כמי שיש לו אלוה בא לרבות לאוה"ע כלומר אפי' עכו"ם הדרים בא"י דומה כמי שיש לו אלוה אע"פ שכפי האמת אין לו אלוה וכל הדר בחו"ל לא מבעיא העכו"ם אלא כל לרבות לישראל הדרים שם שדומה כמי שאין לו אלוה אע"פ שכפי האמת יש להם אלוה:
8
ט׳ונחזור לענין שבדור שכולו חייב יבא הגואל כמו שאמרנו שבהיותם כולם חייבים הקב"ה מוסרן ביד הגואל כדי לייסרן ולהחזירן למוטב כדי שלא לכלותם וגם עושה אז בעבור כבוד שמו המחולל בגוים שבהיותם רעים מרעה אל רעה יוצאים ובאים ח"ו ואומרים אוה"ע וכי עם ה' אלה דעל זה אמר דהע"ה מן המצר קראתי יה ענני במרחב יה ופירש אדוני אבי מורי ז"ל שהכונה לומר בהיותי במצר בעבור עונותי לא חסתי על כבודי אלא קראתי יה כלומר חסתי על שמו שהיה חסר כי יד על כס יה וענני במרחב מסבת יה מסבת כבוד שמו שהיה חסר:
9
י׳ואני ברגלי אעבורה במאמרם ז"ל (ב"ק פ"ח דצ"ב ע"א) שכל המתפלל על חבירו והוא צריך לאותו דבר הוא נענהתחלה לזה אמר מן המצר שהוא בגלות קראתי יה כלומר קראתי לו שיושיעני לא בשבילי אלא מסבת שמו שהיה חסר והוא ענני וגאלני מן הגלות מסבת יה מסבה שחסתי על שמו שכל המתפלל על חבירו והוא צריך לאותו דבר הוא נענה תחלה ואף ע"פ שאין כונתנו לזה אלא לכבוד שמו דוקא:
10
י״אאשר עם זה שמעתי מהרב הגדול כמהר"ר יהודה שרבי ז"ל כונת הפסוק לא לנו ה' לא לנו כי לשמך תן כבוד דענין הכפל לומר דאע"פ שכל המתפלל על חבירו והוא צריך לאותו דבר הוא נענה תחלה ואני אומר שתוציאני מהגלות לא לנו ה' לא בעבורנו ובאמת שלא לנו שמה שאנו אומרים שכונת גאולתנו הוא בעבורך באמת שלא לנו שאין אנו עושים המצאה להתפלל על כבוד שמך כדי שתוציא לנו לא לנו ה' ובאמת שלא לנו אלא אין כונתנו כי אם לשמך תן כבוד ולא בעבורנו:
11
י״בובזה נבין פסוק אם עונות תשמר יה אדני מי יעמוד ידוע שהשם חסר והכסא חסר עד שיעשה הקב"ה מלחמה בעמלק שנאמר כי יד על כס יה מלחמה לה' בעמלק וביאת משיחנו תלוי בתשובת ישראל לזה אמר אם עונות שתשמור אתה ה' לישראל ואין אתה מוחלן להם לעולם יהיה שמך יה חסר ובהיות מה ששמך חסר הוא בעונותינו אדני מי יעמוד מי יוכל שאת שיהיה שמך חסר בעבורנו עשה בעבור כבוד שמך הגדול ומחול לנו והביא הגואל ועשה נקמה בעמלק והשלם שמך ואומרו ה' מי יעמוד הם דברי האומה ישראלית:
12
י״גובזה פירש החכם המרומם כמהר"ר אברהם אפומאדו נר"ו בדברי הפייטן באומרו אם עוני גדול מנשוא מה תעשה לשמך הגדול כלומר אם עוני גדול מנשוא שאתה מגדיל אותו ואין אתה מוחל אותו מה תעשה לשמך הגדול שהוא חסר בהיותך בגלות עמי בעבור עונותי והעונות הם סבה זה בהיותם מעכבים הגאולה שאז הנקמה בעמלק ונשלם שמך. עוד יש לפרש בפסוק מן המצר קראתי יה ענני במרחב יה ונקדים לפרש קודם פסוק לא יהיה בך אל זר ולא תשתחוה לאל נכר אנכי ה' אלהיך המעלך מארץ מצרים הרחב פיך ואמלאהו יובן בשני פנים האופן הראשון בהיות שביציאת מצרים נתפרסם יכולתו יתברך לזה אמר לא יהיה בך אל זר ולא תשתחוה לאל נכר כי כבר ראית כי הבל המה שבכל אלהי מצרים עשה שפטים ואנכי ה' אלהיך המעלך מארץ מצרים ועשיתי שפטים בכל אלהיהם ובהיות שניכר יכולתי ביציאת מצרים הרחב פיך לשאול ממני כל צרכך ואמלאהו לכל אחד ואחד כפי שאלתו שהיכולת בידי לעשות כמו שידעת זה מיציאת מצרים לכן אל תבקש דבר מאל אחר ודוק:
13
י״דעוד יש לפרש שבא לרמוז שכשסיפר בענין יציאת מצרים בלילות אע"פ שיודע הדבר צריך לדבר בו כמאמר המגיד אפי' כולנו חכמים כולנו נבונים כולנו יודעים את התורה מצוה עלינו לספר ביציאת מצרים וזהו אומרו אנכי ה' אלהיך המעלך מא ץ מצרים הרחב פיך לספר בענין היציאה כל הענין באורך וזהו אומרו הרחב פיך כלומר להגדיל הענין בכל מה שאתה יכול ובשכר זאת ואמלאהו מכל שבחים לפי שכל המרבה לספר ביציאת מצרים הרי זה משובח וזהו הרמז כאן מן המצר קראתי יה ענני כלומר כשיענני ויוציאני מהגלות המר הזה במרחב יה אני מספר הדבר ברוחב לפניו כענין יציאת מצרים כדפרישות:
14
ט״ועוד פי' אדוני אבי זצ"ל מן המצר קראתי יה שיושיעני ענני הוא בעצמו וכי במרחב יה וכשם שאני בגלות גם אתה שדיו לעבד להיות כרבו. עוד יש לי לפרש מן המצר קראתי יה כלומר בגלות הייתי קורא השם חסר ענני במרחב יה כלומר כשענני והושיעני מן הגלות אז קראתי השם שלם ולא חסר כמו עתה שאני קורא יה:
15
ט״זעוד יש לפרש שבענין הגאולה העתידה עתה בע"ה לא יהיה גאולתנו מדרגה אחר מדרגה אלא מיד אנו עולים לתכלית המעלות וזהו אומרו מן המצר קראתי יהכשענני היה במרחב מיד ולא מדרגה אחר מדרגה וזהו מסבת י"ה שהיה עמנו בגלות ואהבה בדומיה והוא בדרך שאמר גבי יוסף כי מבית האסורים יצא למלוך כלומר הוא תמיה גדולה שדרך העבד שעולה למדרגה גדולה צריך מעט מעט עד שיבא לתכלית מעלה גדולה וכ"ש למעלת מלך וזה מבית האסורים מיד יצא למלוך כן יהיה בענין גאולתנו בע"ה ובאומות העולם עושה להם הקב"ה בדרך זה כדי שירגישו הרע שמביא עליהם עד מאד שתחלה מגדיל להם עד תכלית ההצלחות כדי לאבדם דעם זה נבין פסוק בשופטים (סי' ה') בענין סיסרא כן יאבדו כל אויביך ה' ואוהביו כצאת השמש בגבורתו. דיש לדקדק מלת כן אמנם יובן עם האמור ונקדים קודם משל להבינו היטב שדרך משל אם אומרים לאחד שהלך בנו למדינת הים בנך העשיר עושר גדול ואח"כ אומרים לו מת מרגיש הצער כפלים יותר מאותו שאומרים בפתע פתאום מת בנך משום שלאותו שהגדילהו לו מקודם מרגיש הרבה מבמיתתו ג"כ בענין סיסרא היתה מיבבת אמו משום שראתה בככבים סי' דם וחכמות שרותיה תעננה שאדרבה הוא לטוב שהדם מורה שהלא ימצאו יחלקו שלל רחם רחמתים לראש גבר וזהו ענין הדם שראתה וכראותה כן נחה לבה אבל אח"כ כששמעה שמת הרגישה הצער כפלי כפלים וזהו שאמר כן יאבדו כל אויביך ה' כלומר בדרך זה יאבדו כל אויביך שתחלה יבטיחום על מעלתם כנדון זה ואח"כ תבא כל רעתם עליהם כדי שירגישו הצער מאד אבל בישראל אינו כן אלא ואוהביו שהם ישראל כצאת השמש בגבורתו שמיד יעלו למדרגה העליונה כמו שפירשתי ענני במרחב יה כלומר כשענני היה מיד במרחב עד תכלית המרחב כשמש בצהרים שאז מאיר בתקפו וגבורתו ודוק:
16
י״זונחזור לענין שהגאולה העתידה יהיה המעלה עד תכלית ההצלחות עד שבראות דוגמת הצלחתו בימי חזקיה אמר ר' הלל (סנהדרין פ' חלק דצ"ט ע"א) אין משיח להם לישראל שכבר אכלוהו בימי חזקיה והנה מן המאמר הזה רצה להוכיח הרב בעל העיקרים שהכופר בביאת המשיח אינו מכלל הכופרים בדת הפך סברת הרמב"ם ז"ל וז"ל בפ' ראשון כל מי שיכחיש נבואת משה ושליחותו הוא כופר בתורה בלי ספק אע"פ שאינו עיקר כולל בתורה וכן תחיית המתים וביאת המשיח לפי שהרמב"ם ז"ל מנאו אחד מן העיקרים שלפי דבריו שיהיה גם הכופר בו מכלל הכופרים בעיקר מעיקרי תורת משה היוצאים מכלל הדת שאין להם חלק לעולם הבא וכן מנה ז"ל בספר המדע פ"ג מהל' תשובה וזה תמיה מאד שהרי מצינו במס' סנהדרין פ' חלין שרבי הלל שהוא אחד מחכמי ישראל הנזכרים בתלמוד ואומר שאין להם משיח לישראל שכבר אכלוהו אותו בימי חזקיה מלך יהודה ולפי דברי הרמב"ם ז"ל יהיה אותו חכם מכלל הכופרים וממי שאין להם חלק לעוה"ב ואין לומר שמה שהביא דבריו בתלמוד הוא כדי להשיב עליו דא"כ לא היה להזכירו בשם רבי ולומר שמועה מפיו בשום מקום ומכח זה אין האמת כדברי הרמב"ם וכל מי שיכחיש בביאת המשיח אינו בכלל הכופרים בעיקר מעיקר תורת משה:
17
י״חויש משיבים על זה ואומרים שרבי הלל לא היה כופר בביאת המשיח ח"ו חלילה אבל דעתו לומר שאין משיח לישראל מכח הפסוקים מנבואת ישעיה ע"ה שכל הפרשיות שנאמרו על משיח כגון ויצא חוטר מגזע ישי ודומיהם לא נאמרו אלא על חזקיהו מלך יהודה ונתקיימו כל הנבואות בימיו ומה שאמר ויצא חוטר מגזע ישי וגם שורש ישי אשר עומד לנס עמים אליו גוים ידרושו נאמר על מרודך בלאדן בן בלאדן מלך בבל ששלח ספרים ומנחה אל חזקיהו ומה שאמר והיתה מנוחתו כבוד נאמר עליו שמן הראוי היה שבא סנחריב הרשע להלחם בו שהיה ראוי שיצא להלחם עמו על אויביו אע"פ שיודע שימות במלחמה כמו שמצינו בשאול הע"ה שאמר לו שמואל מחר אתה ובניך עמי ולא נמנע לצאת להלחם וכ"ש חזקיה שכל העולם היו בטוחים עליו לפישהיה בירושלים שהיה לו ראוי לצאת להלחם וגנאי היה לו מאד על שסגר ירושלים והיו מרננים אחריו אבל כשראו הנס הגדול שנעשה לו במיתת סנחריב וחייליו נתגלה שמה שלא היה יוצא למלחמה שהיה בטוח בשם יתברך שהוא יעשה מלחמותיו נמצא שאותה מנוחה שלא היה יוצא למלחמה היה כבוד לו שידעו כל העולם שהיה צדיק גמור ואהוב לפני השם ולפיכך נתן לו משאלות לבו להלחם בעדו מה שאינו כן בשאר המלכים ועל זה הדרך הוא המשך כל הפרשה:
18
י״טוהיה נראה לפ"ז לומר כי דעת רבי הלל הוא שאין מן הכתובים שבאו בישעי' ובנביאים הכרח על ביאת המשיח אלא שמצד הקבלה היה מאמין בביאת הגואל ולזה לא היה יוצא מכלל ישראל אבל אין זה במשמע כשהשיבו עליו בגמ' ימחול לו הקב"ה בר' הלל מכלל שהחזיקו בחוטא על סברתו עכ"ל:
19
כ׳ואני המחבר לעזרת ה' בגבורים בסיוע הרמב"ם ז"ל שהכופר בביאת הגואל יוצא מכלל הדת ומה שהביא הרב בעל העקרים ז"ל ראיה מהלל אינו כלום ומה שדחק פירוש המפרשים בעבור שאמר שרי ליה מאריה אותיותיו פורחות באויר. והנה קודם בואי לפרש לענ"ד נקדים דברי פי קדוש בעל קהלת יעקב בפי' מאמר זה שהוא סיוע להרמב"ם הק' הוא ז"ל למה אמר אין משיח לישראל והוציא עצמו מן הכלל דהיל"ל אין משיח סתם ספק שני למה לו לפרש שם ישראל דמשמע הא לאומות העולם יש משיח ג' למה אמר אכלוהו בימי חזקיה כי אין שייך לומר אכלוהו למשיח. עוד ק' לר' יוסי שהבין כפשוטו דבריו עד שאמר שרי ליה מאריה להלל אלא כונת המאמר שרבי הלל היתה כונתו לטובה כדי להוכיח לישראל באומרו אין להם משיח ירצה עתה בזמן הזה אין להם המשיח להיותם שטופים בתענוגים באכילה ושתיה והראיה שכבר אכלוהו בימי חזקיה ברוב תענוגים והלכו אחרי לבם ולולי שהיו חוטאים ברוב אכילה ושתיה ושלוה היה להם משיח בימיו שכבר היה ראוי להם לבא משיח בימיו אלא שהלכו אחרי שרירות לבם מחמת השקט ובטח שהיה להם על כן הוכיח אותם לומר אין לכם משיח מאחר שאתם יושבים בסיר הבשר ושותים במזרקי יין על כן אמר אין להם משיח. ומה שאמר ר' יוסי שרי ליה מאריה לפי שהיה מוכיח בזה הלשון אין משיח שיכול לבא לידי מכשול אחד מן המסופקים במשיח ולחשוב מחשבה פסולה אמנם ר' הלל היתה כונתו לטובה להוכיח העם שימעטו מתענוגי העולם ויעשו תשובה כי עיקר הגאולה תלוי בתשובה. עוד פירשו שבהיות אמת שהמשיח יש לו שני זמנים האחד מחויב לבא בהכרח גמור והוא זמנו הקצוב בין שיהיו כולם חייבים בין שיהיו זכאים השני הוא זמן אפשרי ע"י תשובה אם יהיה הדור זכאי וזהו אני ה' בעתה אחישנה הכונה זכו אחישנה לא זכו בעתה ור' הלל סבר שלא יבא המשיח בלא זמן הקצוב לו מצד הזכיות שכבר אכלוהו בימי חזקיה מצד החסד שעשה עמהם שנאמר ויצא מלאך ה' ויך במחנה אשור ועוד שאמרו חז"ל בימי חזקיה כלו זכות אבות והכונה שאע"פ שעשו תשובה אין מועיל להם למהר הגאולה שלא בזמנה אבל הזמן הקצוב שיש למשיח לא הכחיש ר' הלל אמר רבי יוסי שרי ליה מאריה לרבי הלל לפי שסוגר התשובה וכפי דבריו מרפים יד בני אדם לעשות תשובה מאחר שאינה מועלת כלום לקרב הגאולה לכך אמר שרי ליה מאריה ואני המחבר לא אחשוך פי בעטי אשר אתי לכתוב בסיוע הרמב"ם ז"ל בכונת מאמר זה ונדקדק קודם למלה מיותרת במאמר זה אשר מורה לפי' שאפרש בס"ד דקשה באומרו אין משיח להם לישראל דמלת להם מיותרת. אמנם יובן בפי' המפרשים ז"ל דור המדבר אין להם חלק לעוה"ב דקשה שהרי היו דור דעה וקרובים למתן תורה והכירו אלהותו ית' וכולם צדיקים גמורים כמו שמוכיח ממאמר רבה בר בר חנה בבבא בתרא שראה למתי דור המדבר מלובשים בציציותיהם ופניהם אדומים כשתויייין שלא שלט בהם רמה. אמנם הכונה שבהיות שהיה להם רוב טובה ושלוה שהיו מאוכלי המן וכמה מהמעלות אשר רבו לספר לכן אמרו אין להם חלק לעוה"ב כלומר כבר אכלו עולמם בעוה"ז מסבת רוב תענוגיהם וזהו כונת ר' הלל בכאן באומרו אין משיח להם לישראל שכבר אכלוהו בימי חזקיה שבהיות שבימי חזקיה אכלו ושתו בהשקט ושלוה לרוב לכן בבוא המשיח לישראל ויחזרו הנחלות לשבטים ומיני הדורונות והמתנות והמעלו' לא יהי' להם חלק כמונו שהיינו מדוכי' ושפלים תחת רגלי בהמתם של בהמות של אוה"ע וזהו אומרו אין משיח להם לישראל כלומר לאותם שהיו בימי חזקיה מהסבה האמורה וז"א להם כלומר להם דוקא לאותם שהיו בימי חזקיה ומלת להם מדוייקת ודוק. ורבי יוסי ראה דנפיק חורבה מדברי ר' הלל אמר שרי ליה מאריה משום שדבריו אלו סותרים תקנת דהע"ה שלמד מאאע"ה כמו שפי' רש"י בפ' לך לך. והנה תקנת דהע"ה שאמר (שמואל א' סי' ל') כי כחלק היורד למלחמה וכחלק היושב על הכלים יחדיו יחלוקו ואע"פ שלא הלכו למלחמה וישבו בשלוה בהשקט ובטח וביטל דברי המנגדים על זה שהיו אומרים יען אשר לא הלכו עמנו לא ניתן להם מהשלל אשר הצלנו כי אם איש את אשתו ואת בניו ואז השיב דוד כי כחלק היושב על הכלים וכחלק היוצא למלחמה יחדיו יחלוקו ויהי מהיום ההוא ומעלה וישימה לחק ומשפט לישראל עד היום הזה אע"פ שאלו שהלכו למלחמה טרחו וסיכנו בנפשם ואלו ישבו לבטח ואכלו ושתו ולכן בהיות שהר' הלל אמר שלא יהיו ישראל שבימי חזקיה שוין לנו במעלת ביאת הגואל שאלו עברו צער שעבוד מלכיות ואלו לא לכך א"ל ר' יוסי שרי ליה מאריה משום שהוא נגד תקנת דהע"ה ונכון ודוק:
20
כ״אועוד א"ל ר' יוסי שא"א זה, מנבואת זכריה כדמוכח התם תראהו משם ובזה לא נשאר שום תפיסה להרמב"ם ז"ל ממאמר זה על שמנה ביאת הגואל מעיקרי הדת והכופר בזה כופר בדת משה רבינו ע"ה משום שרבי הלל לא כפר בביאת הגואל ח"ו:
21
כ״בונראה לומר רמז בזה בכמה מאמרים מהתלמוד שכשהיו מורים לצדיקים שכר פעולתם היו מורים להם י"ג נהרי אפרסמון כמו שמצינו ברבי אלעזר בן פדת וברבי אבהו (ירושלמי פ' כל הצלמים) שהרמז להראותם י"ג נהרות רמז החשבון הזה לרמוז על אמונת י"ג עיקרים כמו שמנאם הרמב"ם שמעולם לא נסתפקו באחד מהם ולא זזו מלבם לעולם ועל היותם מאפרסמון ולא ממין אחר כדבש וחלב וכיוצא על היות אפרסמון דבר רוחניי בהיות דבר שייך לרוח שאין בו דבר גשמיות כחלב ודבש שמורים על גשמיות בהיותם דברים של אכילה ולכן מורים להם אפרסמון דבר רוחניי כענין האמנה שהוא דבר שכליי ורוחניי וענין אומרו ר' אבהו אני אמרתי לריק יגעתי נוכל לומר שכונת ר' אבהו לומר הן אמת שמעולם לא זזתי מלבי אמונת י"ג עיקרים כדעת הרמב"ם ז"ל אמנם לא עלה בדעתי לקבל שכר כי אם על השלשה בלבד כמו שמנה הרב בעל העיקרים ונסתפקתי אם ההלכה היא על השלשה שהם עיקר ולריק יגעתי על השאר וכיון שאחזו ליה י"ג עיקרים שכולם שרשים מעיקרי הדת אמר אכן משפטי את ה' כו'. ומאמר זה פירשתי באורך במדרש אליהו יע"ש:
22
כ״גונחזור לתחלת הענין שבימות הגאולה יתרבו ויעלו ישראל לתכלית ההצלחות ודוגמתו בהצלחת דהע"ה שאמרו רז"ל כשהיה יוצא למלחמה היה מעורר חרבו על תתקצ"ט והיה דואג על אחד הנשאר כו' הרי ראינו דוגמתו בעולם רבוי ההצלחה לשלוט ידו בכל ועל אויביו יתגבר וכמו שאמרו הנשים המצחקות הכה שאול באלפיו ודוד ברבבותיו ויחר לשאול מאד וירע בעיניו הדבר הזה (שמואל סי' ח"י) ויאמר נתנו לדוד רבבות ולי נתנו האלפים ועוד לו אך המלוכה כו'. וראוי לדקדק דלמה קפיד שאול בדברי הנשים שאדרבה יותר מעלה נתנו לו ממה שנתנו לדוד שכונתן לומר מהשמכה שאול באלפים צריך דוד רבבות ונמצא שיותר מעלה נתנו לשאול ולמה חרה אפו:
23
כ״דאמנם י"ל דמה שלא הבין שאול זה מדברי הנשים אלא שכונתן להגדיל לדוד בראות שלא אמרו הכה המלך שאול וכראותו שלא הזכירו בשם מלך בהכרח גמור שעוד לו אך המלוכה כי כונתן היתה לתת הרבוי לדוד בראות שמיעטו שם מלך ממנו וזהו ועוד לו אך המלוכה. עוד יש לפרש דאה"נ דמשמע מדברי הנשים שיותר מעלה יש לשאול באומרן הכה שאול באלפיו כלומר מה שמכה שאול באלף אנשים צריך דוד רבבות. אמנם מה שחרה אפו ואמר שא"א זה אלא הכונה אחרת משום שדקדק באומרן ודוד ברבבותיו וכנהו לו הרבבות שאם היתה כונתן להגדילו לו יותר מדוד היה להן לומר הכה שאול באלפיו ודוד ברבבות שבאומרן ברבבותיו משמע שהרבבות שלו והוא מלך שלהן לכן ויחר לשאול מאד וירע בעיניו הדבר ויאמר נתנו לדוד רבבות ולי נתנו אלפים ואין לומר שכונתן להגדיל אותי כדפרישית אלא שבהכרח שעוד מעלה נתנו לדוד וכונתן לומר ששאול מכה אלף ולא עוד ודוד מכה רבבות וטעם הדבר היות כן בראותו שאך המלוכה כלומר בראותו שמיעטו המלוכה ממנו ומיעטו מלכותו בראותו שאמרו הכה שאול באלפיו והשוו לדוד לו באומרן לו ודוד ברבבותיו ולא אמרו ברבבות שברבבותיו משמע שהרבבות שלו והוא האדון שלהם ונמצא שמיעטו מלכותו בהגדילן לדוד לפניו שאין דרך להגדיל לפני המלך לשום אדם דע"ז נענש אוריה שקרא ליואב לפני דוד אדוני:
24
כ״העוד נוכל לומר שדקדק שאול על אומרן ודוד ברבבותיו ולא אמרו ברבבה והיתה מובנת כונתן שלהגדיל לשאול נתכוונו אמנם בראות שעוד לו כלומר בראות שהרבו עליו רבבות לא כוונו כי אם להגדיל לדוד ולמעט המלוכה וזהו אך המלוכה. באופן שאמרנו שבימות המשיח יצליחו ישראל עד תכלית ההצלחות:
25
כ״וובזה הבא נבא לביאור מאמר שהתחלתי אמר רבה בר בר חנה זימנא חדא הוה אזלינן במדברא וחזינן הני אווזי כו' הכונה במאמר זה אמר הוה אזלינן במדברא רמז לעוה"ז מדבר שמם החרב כנגד העולם הבא וחזינן הני אווזי רמז לאדום וישמעאל שמנים כאווזים מתענוגי העולם ומרוב שלותם וטובתם ומרוב תענוגיהם הם מלאים מכל טוב ואחרים מושפעים מהם וזהו הרמז באומרו דקא נגדי נחלי משחא מתותייהו ואמינא אית מנייכו לעלמא דאתי כלומר שאלתי ממנו אם היו מודים שיש לישראל כשפע הזה שיש להם עתה לעלמא דאתי לראות אם היו מודים בשלותן של ישראל העתיד להיות או אם היו בסברת בר ששך שהיה סובר שאין לישראל כתענוגיהם שיש להם עתה כאומרם ז"ל במס' ע"ז (פ' הסוכר דס"ה ע"א) רבא אשכח לבר ששך דיתיב עד צואריה בוורדא וקיימן זונות ערומות קמיה אמר להן אית לכו כה"ג לעלמא דאתי כו' באופן שהיה סובר שאין לישראל לעלמא דאתי כענין תענוגיהן כמו שמוכיח מדברי בר ששך ע"ש ולכן שאל כאן רבה בר בר חנה אית לכו מנייכו לעלמא דאתי לראות אם מודים שגם ישראל עתידים לזה חד הרים הכנף והוא ישמעאל לרמוז למעלה ממנו אתם פורחים ועולים לע"ל והודה בזה בהיות ישמעאל שחזר בתשובה כדחז"ל ולכן הודה במעלתם של ישראל העתידה ועל שכר ועונש שהקב"ה עושה עם כל אחד בהיותו משגיח על בריותיו. וחד דליא אטמא לרמוז על עשו שלא הודה על שכר ועונש ועל מעלתן של ישראל אלא שלעולם יהיו שפלים כאטמא ומדוכים בגלות במקום דריסת רגליהם וגם רמזו לו שהעולם השפל הוא עיקר וזהו הרמז באטמא שהוא אבר שפל א"ר אלעזר עתידין ישראל ליתן עליהם את הדין והטעם לפי שבחטאתם ועיכוב התשובה מעכבים הגאולה שאז יראה עשו הרשע איך האמת אתנו ושהקב"ה משגיח על בניו העושים רצונו היפך סברתו הפגומה ונמצא שבעיכוב המשיח שאנו גורמים יש חילול ה' בדבר בראותם בני עשו הרשעשמתאמת דבריהם בהיותם בשלוה כדחז"ל במס' ע"ז (בפ"ק די"א ע"א) שאומרין בני עשו סך קירי פלסתר אחוה דמרנא זייפנא כו':
26
כ״זעוד נראה לרמוז הוה אזלינן במדברא ירצה שהיה מתבודד בשכלו במעלת התורה שנמשלה למדבר כמו שדרשו ז"ל וממדבר מתנה וחזינן הני אווזי כלומר חזינן מלאכי השרת שהם בעלי כנפים כאווזים וחזינן להו דהוו משחקים מן לצדיקים לעלמא דאתי כאומרם ז"ל למה נקרא שמו שחקים ששוחקים מן לצדיקים לעלמא דאתי וזהו שאמר דקא נגדי נחלי משחא מתותייהו לפי שהמן נקרא שמן כדכתיב וטעמו כחטם לשד השמן ואמינא להו אית מנייכו לעלמא דאתי כלומר שאל ממנו אם יזכו לזה לעלמא דאתי לראות אם יהיו מבטיחים לו על אכילת המן הזה חד דליא לי אטמא כלומר אם עוסקים בתורה ובמצות שם במקום דריכת רגליהם שהוא בעולם השפל יזכו לאכול מהמן הזה שהמלאכים שוחקים לפי שכל מי שטרח בערב שבת שהוא בעוה"ז יאכל בשבת שהוא עוה"ב וחד דליא לי הכנף לרמוז שבקיום המצות לא די שיזכו לאכילת המן אלא שיתעלו יותר מבעלי כנפים שהם המלאכים או רמז להם שעתידין שיעשה להם הקב"ה כנפים כנשרים בהיותם צדיקים כדחז"ל בסנהדרין (דצ"ב ע"ב) כי אתא לקמיה דרבי אלעזר אמר עתידין ישראל ליתן את הדין בידעם במעלתם אם יזכו ואינם חוזרים בתשובה לקרב הגואל במהרה בימינו אמן:
27
כ״חסמוך לחתימה נראה לכתוב עוד בענין הגאולה בפסוק ישעיה (סי' כ"ז) הבאים ישרש יעקב יציץ ופרח ישראל ומלאו פני תבל תנובה הכמכת מכהו הכהו אם כהרג הרוגיו הורג בסאסאה בשלחה תריבנה הגה ברוחו הקשה הכונה שעכשיו אוה"ע אינם מחזיקים לנו שאנו בני יעקב אבל ע"י הבאים בהם השבטים אז על ידם ישרש יעקב ובראותם נפלאות השם יציץ ופרח לנו שם ישראל שהוא שם חשוב ואז ומלאו פני תבל תנובה מלשון ניב שפתים שידברו זה ע"ז ומה יאמרו הכמכת מכהו הכהו כלומר יאמרו האומות זה לזה עכשיו שיש ממשלה לישראל כמכת שהכה פ' הגוי לישראל הכהו עכשיו לינקם ממנו אם נהרג הרוגיו הורג זה הגוי מיד ישראל כשם שהוא עשה ואימתי זה בסאסאה בשלחה כשיתמלא סאתם תריבנה הגה ברוחו הקשה ביום קדים:
28
כ״טגרסינן במס' פסחים (פ"ד דס"ב ע"ב) ז' דברים מכוסים מבני אדם יום המיתה ויום הנחמה כו' ומלכות בית דוד מתי תחזור למקומה ומלכות חייבת מתי תכלה כו' ופירש רש"י ז"ל יום הנחמה שכל אדם יתנחם מדאגתו לשון אחר הנחמה יום הישועה שהוא קץ וגאולה ונחמה לעולם עכ"ל:
29
ל׳וקשה כפי לשון האחרון דהיינו מלכות בית דוד מתי תחזור וגם מלכות הרשעה מתי תכלה היינו יום הישועה ונמצא מונה ג' חלוקות ואינו אלא אחת משום שכשמלכות בית דוד תחזור אז הוא יום הישועה ואז מלכות חייבת תכלה אמנם יב היטב עם מה שקבלתי מרבי הקדוש בסדר ביאת הגאולה שתחלה יתגלה המשיח ויסתתר ואח"כ יבואו השבטים ואחר בואם יתגלה באיזה זמן שיהיה וילחם עם האומות ע"כ וכפ"ז יום הישועה שהוא יום הנחמה הוא כשיתגלה משיח בעולם היינו יום נחמה ואחר שיסתתר ויבא אחר בואם השבטים זה הזמן נעלם מבני אדם מתי יהיה וזהו ומלכות בית דוד מתי תחזור למקומה ואחר שיתגלה ויבא המשיח עדיין מכוסה מבני אדם עד איזה זמן יהיה תכלית מלכות חייבת כלומר נעלם מבני אדם שיעור המשך הזמן שצריך ער כלותם ויהיה במהרה בימינו אכי"ר. נאום הצעיר אליהו בכמהר"ר שלמה אברהם הכהן האתמרי ז"ל:
30