מדרש האתמרי ט״זMidrash HaIttamari 16

א׳להספד

ב׳ושם הדרוש הזה קול בוכים וסמכתיהו אצל דרוש הצדקה משום שוצדקה תציל ממות כדכתיב לא יועיל הון ביום עברה וצדקה תציל ממות.

ג׳בבא בתרא (דע"ד ע"א) אמר רבה ב"ב חנה אמר לי ההוא טייעא תא ואחוי לך טורא דסיני אזלי וחזאי דהדרן ליה עקרבי וקיימן כי חמרא חיוורתא שמעתי בת קול שאומרת אוי לי שנשבעתי ועכשיו שנשבעתי מי מפר לי כי אתאי לקמייהו דרבנן ואמרו לי כו' הוה לך למימר מופר לך מופר לך ורבה בב"ח סבר דילמא משבועת המבול ע"כ:

ד׳ידוע ומפורסם הוא שהאד' מוגבל מארבע יסודות עפר ומים ואש ורוח וב' היסודות שהם אש ורוח הם מלמעלה שכן תראה שלעולם האש והרוח עולה למעלה ושני היסודות הם מלמטה שהם עפר ומים תראה שהמים לעולם יורדין למטה וכן העפר והמובחר משני יסודות מטה הוא יסוד המים:

ה׳אשר עם זה נבין פסוק הרכבת אנוש לראשנו באנו באש ובמים כו' ונקדים קודם מאמר חז"ל במסכת חגיגה (ד"ה ע"ב) משגלו ישראל מארצם אין לך ביטול תורה גדול מזה. גם ידוע שצריך האדם להזדקק עצמו להיות משני יסודי מעלה אש ורוח שזהו מה שרומז בעליית אליהו השמים סוסי אש ורוח סערה לרמוז שזכה לשני היסודות העליונים והפשיט עצמו משני יסודות הגופניים עפר ומים לפי שכשברא הקב"ה את האדם ביקש לעשותו מהעליוני' ולא היה מתקיים מן התחתונים ולא היה מתקיים עד ששתף ד' יסודות ובראו מלמעל' ומלמטה וזהו ויצר ה' אלהי' את האדם שיתף דין ורחמים ובראו כדחז"ל וזהו הרומז כאן כיון שהרכבת אנוש על ראשינו והבאתנו בעול הגלות לא יכולנו להזדקק עצמנו עד תכלית השלימות להיות מזוקקים משני היסודות מאש ורוח אלא אחד מלמעלה ואחד מלמטה וזהו באנו באש שהוא מיסוד היותר מובחר מלמעלה ומן המובחר מלמטה שהוא יסוד המים וזהו באנו באש ובמים כלומר ממוצע ולזה היו מברכין רבנן לרבי אמי ואמרי לה לרבי חנינא כמו שאפרש בס"ד:

ו׳איתא במסכת ברכות (די"ז ע"א) כי מפטרי רבנן מבי רבי אמי ואמרי לה מבי רבי חנינא אמרו ליה הכי עולמך תראה בחייך אחריתך לחיי העה"ב ותקותך לדור דורים. לבך יהגה תבונה פיך ידבר חכמות ולשונך ירחיש רננות. עפעפיך יישירו נגדך עיניך יאירו במאור תורה ופניך יזהירו כזוהר הרקיע שפתותיך יביעו דעת וכליותיך תעלוזנה משרים ופעמיך ירוצו לשמוע דברי עתיק יומין ע"כ ופירשו המפרשים ז"ל עולמך תראה בחייך שלא תמות קודם זמנך כדחז"ל מסכת חגיגה (פ"ק ד"ה ע"א) שאותם שמתים קודם זמנם דומה מחזיר להם בכל העולם עד שיגיע זמנם כו' ונמצא שיש רואים עולמם אחר מותם ולכך ברכוהו עולמך תראה בחייך כלומר שלא תמות בלא עתך ע"כ (א"ה עיין בס' אהבת עולם דרוש ב'):

ז׳אמנם לעד"ן לפרש בהמשך כל המאמר עולמך תראה בחייך שלא תראה סימני עניות שמי שהוא בחוסר כל נמצא כאלו אינו בעולם שע"ז אמרו ז"ל עני חשוב כמת וכיון שכל מי שהוא שקט ושאנן קרוב לחטוא דע"ז אמרו ז"ל נאה עניותא לישראל לכן הוצרכו לומר לו אח"כ אחריתך לחיי העה"ב שלא יגרום ההשקט והעושר לאבד הון התורה והמצות. ועוד לך שאף על פי שתזכה לשתי שולחנות לא יחסרזכותך להגין לבאים אחריך אלא תקותך לדור דורים ויהיו הדורות מתפללים שיענם הקב"ה בזכותך. לבך יהגה תבונה פיך ידבר חכמות בהיות שיש מי שמבין הדבר בדעתו ואין לו הרדפת הלשון להבין דבריו לאחרים לכן ברכוהו שיהיה שלם בשניהם שיהיה לבו יהגה תבונה ופיו ידבר חכמות ואמר חכמות משום שהמוציא דברים מכח לפועל מוסיף בחכמות. ולשונך ירחיש רננות כלומר שיהיה שלם בכל ולא כאומרם גבי רבי יוחנן שאמרו לו שירד לפני התיבה ולא ידע והלך אצל רבו ולמדו ופירשו המפרשים שבאמת היה יודע להתפלל רק מה שלמדו רבו היה דרכי הנגונים לכן א"ל ולשונך ירחיש רננות שיהיה בקי בכל עפעפיך יישירו נגדך עיניך יאירו במאור התורה פניך יזהירו כזוהר הרקיע. הכונה כשתשמור עפעפיך לסותמן מלהסתכל בדבר רע אז תזכה שעיניך יאירו במאור התורה לפי שהעונות מסך מבדיל מלהבין התורה וכיון שעפעפיך יישירו מלהסתכל בדבר רע תזכה שעיניך יאירו במאור התורה. או אפשר בדחז"ל (סוכה דנ"ב ע"ב) אם פגע בך מנוול זה מושכהו לבית המדרש ולזה אמר עפעפיך יישירו נגדך עיניך יאירו במאור התורה כלומר כדי שעפעפיך יישירו נגדך עיניך יאירו במאור התורה ובזה לא יוכל עמך היצר הצורר ואע"פ שתלמוד בחדרי חדרים פניך מעידים עליך כדחז"ל (חגיגה ד"ב ע"ב) כל העוסק בתורה בלילה חוט של חסד משוך עליו ביום ולז"א ופניך יזהירו כזוהר הרקיע שפתותיך יביעו דעת וכליותיך תעלוזנה מישרים הכונה כשתרצה לידע שהבנת הבנת ההלכ' שאז שפתותיך יביעו דעת כשתראה שכליותיך תעלוזנה מישרים כשתעלוזנה כליותיך אז בודאי משרים שפתיך משום שהמבין האמיתות נכנס שמחה בכליותיו וכשתזכה לכל זה תזכה שעפעפיך ירוצו לשמוע דברי עתיק יומין לעה"ב כאומרם ז"ל (בשלהי ברכות) ת"ח אין להם מנוחה בעה"ז ובעה"ב שנאמר ילכו מחיל אל חיל עוד י"ל עולמך תראה בחייך כר' אבהו וכר' אלעזר ן' פדת שהראו לו י"ג נהרי אפרסמון ונמצא ששמחו שבישרו להם בחייהם על שכר העתיד וראו שכר עה"ב בחייהם גם אתה עולמך תראה בחייך. עי"ל עולמך תראה בחייך כלומר שיעור ימי חייך תראה בחייך כדהע"ה שידע שיעור ימיו שהיו ע' שנה ושימות ביום שבת וזהו תגרום לך שאחריתך לחיי העה"ב משום שהמות נגד עיניך ביודעך שיעור חייך ותעמוד תמיד בתשובה ואמרו עוד ותקותך לדור דורים כלומר תזכה לברכת תחת אבותיך יהיו בניך תשיתמו לשרים בכל הארץ ונמצא שיהיה תקותך לדור דורים בהיות זרעך מנהיגי הדור וכיון שזרעך אחריך יזכירו שמך בטוב ויאמרו דבר משמך ונמצא בזה שגם אחר מותך לבך יהגה תבונה לעול' אפי' אתה בקבר ופיך ידבר חכמות לעול' ולשונך ירחיש רננות משום ששפתותיך יהיו דובבות בקבר:

ח׳אמרו עוד עפעפיך יישירו נגדך עיניך יאירו במאור התורה כלומר עפעפיך יישירו בדבר המנגד לך שתוכל לנצוח יצרם ולא בדבר שהוא נגדך ואיך תוכל להציל מיצרך שעיניך יאירו במאור התורה ותזכה עם זה לקירון פנים כמרע"ה וזהו ופניך יזהירו כזוהר הרקיע גם תזכה שכל מוצא שפתיך יביעו דעת כלומר אע"פ שכל אדם כדי לעמוד על ד"ת על בוריו מוציאין מפיהם כמה דברים שאינם מכוונים לאמת עד שבסוף מכוונים לאמת אחר כמה טורח אמנם תזכה אתה שמיד בהתחלת דיבורך שפתותיך יביעו דעת על דרך שפי' המ' ז"ל על פ' תורת אמת היתה בפיהו בלי עולה שלא יוציא עולה בשפתיו כדי לבא אל האמת כו' וכליותיך תעלוזנה מישרים תזכה שלעולם כליותיך תעלוזנה במשרים ולא בשמחות חיצוניות ובזה תזכה שפעמיך ירוצו לשמוע דברי עתיק יומין שכולם משרים:

ט׳עי"ל שידוע שאין ראוי לאדם שישמח על החכמה כלומר כי לכך נוצר ואין יכול להתפאר בחכמה עצמה אלא יהיה כונתו לשמים ומעשה דרשב"ג (אבות דר"ן פל"ח) שכשהוציאוהו להריגה א"ל שמא היית משמח בד"ת אמר נחמתני כו' ולזה אמרו לו וכליותיך תעלוזנה משרים כשאתה אומר ד"ת שלא תהיה השמחה בעבור כבודך ר"ל להתפאר עצמך ובזה פעמיך ירוצו לשמוע ד"ת שהם דברי עתיק יומין. עי"ל עולמך תראה בחייך כריב"ל וחביריו שנכנסו חיים בג"ע ואחריתך לחיי העוה"ב שלא ימצאו בך דבר מה להוציאך משם כשם שבדקו לריב"ל אם נשבע והתיר על נדרו גם עתה יתיר כו' ולא מצאו שנשבע ונשאל על שבועתו ובזה נשאר שם והיה אחריתו שם ג"כ אתה תכנס ויהיה אחריתך לחיי העוה"ב כריב"ל ותקותך לדור דורים שלא יראה הקשת בימיך ותהיה סתרך על הדור לבך יהגה תבונה כלומר אעפ"י שמחשבה רעה אין הקב"ה מצרפה למעשה עם כל זה לא יכנס לעולם שום הרהור בלבך אלא שלעולם לבך יהגה תבונה גם ולשונך תחריש רננות ופיך ידבר חכמות כלו' כל כך יהיה רגילותך בתורה וברננות להקב"ה עד שפיך ולשונך מעצמן יוציאו הדברים להלל ליוצרך כדרך חשבתי דרכי שכל כך למדם להלוך לבית המדרש עד שהיו הולכות מעצמן ועפעפיך יישירו נגדך שיהי' בך כח להמית הקמים עליך בראית עיניך כמו שמצינו נתן עיניו בו ועשאו גל של עצמות עיניך יאירו במאור התורה כלומר עיניך יאירו לעולם אפילו אחר מותך כמ"ש גבי מרע"ה לא כהתה עינו ופניך יזהירו כזוהר הרקיע כדרך ולא נס לחה שהיו פניו מאירות במותו כמו בחייו שפתותיך יביעו דעת אחר מותך להכריע בין הקב"ה והמתיבתא כמו רבה בר נחמני שפסק כהקב"ה ואמר טהור ויצאת נפשו בטהרה וכליותיך תעלוזנה משרים שלא תהיה מיתתך ע"י אימת מלכות כדרבה בר נחמני אלא תהיה מיתתך בעליזות כליותיך בהיות מיתתך על מטתך ופעמיך ירוצו לשמוע דברי עתיק יומין כלומר לפסוק ההלכה כמותו כרבה בר נחמני שיצאה נפשו בטהרה באומרו טהור טהור ודוק. עי"ל עולמך תראה בחייך שיראו עיניך כבוד בעוה"ז ככבוד שיש לך לעוה"ב כדארז"ל (פסחים פ"ג ד"ן ע"א) גבי בנו של ריב"ל דחלש כו' אמר ראיתי עליונים למטה ותחתונים למעלה כו' ואנן כיצד היינו אמר כשם שאנו בכבוד כאן כך אנן שם עי"ל ידע איניש בנפשיה אם צדיק ואם רשע לכן ברכהו שיבחין ויבדוק בעצמו אם ראוי לעוה"ב או לא ויעשה תשובה וזהו עולמך תראה בחייך כיצד אתה לעוה"ב עי"ל שעולמך חוזר לימות המשיח ויובן בדרז"ל (בתרא דף ט"ו ע"ב) ג' הטעימן מעין עוה"ב אברהם יצחק ויעקב וזהו עולמך שעתיד אתה לראות לימות המשיח תראה אתה בחייך כאברהם יצחק ויעקב עי"ל עולמך תראה בחייך כלומר שלא תבא בגלגול לחזור לראות אלא תראה עכשיו בחייך עתה ולא עוד כדניאל שהבטיחו הקב"ה ותנוח לקץ הימין שלא יחזור בגלגול עי"ל עולמך תראה בחייך שבחייך יאמרו לך אצל מי אתה בעוה"ב כשמואל שהודיע לשאול בחייו מחר אתה עמי במחיצתי. עי"ל עולמך תראה בחייך כלומר שתזכה לראות בנים ובני בנים ואחריתך לחיי העה"ב שלא יצא ממך בן מקדיח תבשילו ברבים ושזהו גורם לאב לטורדו מג"ע לכן היה מזהיר דוד הע"ה כ"כ לשלמה בנו כשקרבו ימיו למות כדכתיב (מלכים א' סימן ב') ויקרבו ימי דוד למות ויקרא לשלמה בנו לאמר פירשו ז"ל שאמר דוד ולא הזכירו בשם מלך לפי שאין שלטון ביום המות והרב כמה"ר יהושע בבנשת זצ"ל בס' אזני יהושע פי' שאמר ימי דוד לרמוז שגם הימים כשהיה קטן שאז נקרא דוד ולא מלך גם אותם הימים קרבו למות שהיו יראים מהמות כו' עוד נ"ל לפרש על אומרו ויקרבו ונקדים לפרש מאמר חז"ל במדרש פ' וילך רבנן אמרי כיון שידע משה שהיה לו למות באותו יום מה עשה אמר ר' ינאי כתב י"ג תורות י"ב לי"ב שבטים ואחד הניח בארון שאם יבקש אדם לזייף דבר מוציאין אותו שבארון אמר משה מתוך שאני עסוק בתורה שכולה חיים היום שוקע והגזרה בטלה מה עשה הקב"ה רמז לשמש והיה עומד ומתקשה כנגדו אמר איני שוקע ומשה קיים בעולם לפיכך איוב מפרשה אם לא בכיתי לקשה יום שנתקשה היום כנגדו עכ"ל יש להבין דמה איבה היה לשמש עם משה שהיה מתקשה כנגדו ועוד להבין אומרו לפיכך איוב מפרשה דמה חידש בפירושו ושמעתי משם החה"ש כמה"ר יצחק קרשקש ז"ל שטעם שהיה אז השמש מתקשה נגד משה לפי שראה שהגיע מלכותו של יהושע והשמש היה עבדו של יהושע שכן מצינו שא"ל עבדא בישא דזבינתי דאבא כו' ולכן בהיות עבדו והגיע זמנו של יהושע היה חוזר על כבודו ע"כ:

י׳אמנם נ"ל לפ' דאדרבה כונתו של שמש היה לתועלתו של משה כדי שיעלה רצונו בידו שאמר היום שוקע והגזרה בטלה וכיון דראה השמש דרמז לו הקב"ה שיעמוד אמר השמש סוף סוף שיפסיק משה מללמוד וימות לכן אמר איני שוקע ומשה קיים בניחותא כלומר וכיון שהוא קיים אף על פי שאיני שוקע א"כ איני מועיל כלום ואשקע עצמי וכונתו בזה כדי שיעבור היום ותתבטל הגזרה משום שיותר קרוב לבטלה בשיקוע השמש יותר ממה שעושה משום שאי אפשר אם לא יפסיק בהיותו ב"ו ולכן היה עומד ומתקשה כנגדו כלומר כנגדו של הקב"ה:

י״אעי"ל בהפך זה שכונתו של שמש הוא שימות משה ולא משום איבה ח"ו אלא שאמר מאחר שסוף סוף ימות משום שלעולם גזרתו של הקב"ה מתקיים ואני זכיתי שרמז לי לעמוד א"כ היה מתקשה כנגדו ואומר להקב"ה איני זז ומשה קיים כלומר מאחר שזכיתי שאיני זז למה משה קיים שאני רוצה לזכות שימות לפי שכל יום רוצה שימות בו הצדיק משום שמקבל שכר לפיכך איוב מפרשה שכונתו של שמש היה לטובה באומרו אם לא בכיתי לקשה יום כלומר אמר איוב לכל מי שהיה מת הייתי בוכה עליו כמעשה אותה אשה שהיתה בוכה כשהיה מת רשע אחד וכשהיה מת צדיק היתה משמחת ואמרו לה שהיה ראוי לעשות בהפך ואמרה שמצד מה שהיה נוגע לצדיק בעוה"ב אין ראוי לבכות עליו משא"כ גבי הרשע שהיתה בוכה מצד העונש המגיע לו וזהו מה שאומר איוב לפי שכל מי שהיה מת הייתי בוכה עליו ואם היה מציאות שלא בכיתי עליו היה לקשה יום כמרבע"ה דנתקשה היום כנגדו ולאיש אשר השמש היה מתאוה שימות בו אין ראוי לבכות עליו ואם נפשי עגמה היה למי שהוא אביון מן המצות באופן שאיוב אמר אם היה מציאות שלא בכיתי היה לאיש כמשה שנתקשה השמש כנגדו בהיות תאותו שימות בו מפורש שכונתו של שמש היה לשמים ולא לקטרג על מרע"ה משום איבה ח"ו:

י״בונחזור לענין ויקרבו ימי דוד למות גו' הכונה בהיות שכל יום ויום רוצה שימות בו הצדיק לכן ויקרבו ימי דוד למות ויקרבו מלשון וכלי הקרב שות שתו השערה כלו' היו נלחמים הימים זה אומר בי ימות וזה אומר בי ימות. עי"ל ויקרבו ימי דוד למות יובן בדחז"ל (יבמות פ"ו דס"ד ע"ב) בימי דוד המעיט שני כו' וזהו הרומז כאן שימי דוד קרבו למות מה שלא היה כן קודם ממנו שבשיעור שנים אלו לא היו מתקרבים למות וזהו מה שרומז לו באומרו אנכי הולך בדרך כל הארץ כלומר בשיעור שמקודם ממני היו מתחילין לחיות אנכי הולך משום שמכאן והלאה נתמעטו השנים וא"כ בשיעור שדרך כל הארץ שעדיין חיים ועומדים אני הילך מזה העולם ואמר לו כן כדי שלא יתרשל מלהכין צדה לדרכו מיד בימי בחרותו ודוק לכן ושמור עצמך מן החטא וחזקת והיית לאיש לחזור בבחרותך אם יש איזה עוץ בידך כדרך שדרשו רז"ל אשרי האיש אשרי מי שעושה תשובה בעודו איש וזהו וחזקת והיית לאיש:

י״געי"ל באומרו ויצו את שלמה בנו לאמר דמי לא ידע ששלמה היה בנו ועוד מאי לאמר לאחרים ועוד להבין אומרו אנכי הולך בדרך כל הארץ ועוד דלמה לא אמראני הולך ואמר אנכי אמנם נ"ל אמר את שלמה בנו לאמר כלומר צוהו בדרכי ה' באופן שיאמרו העולם שלמה בן דוד בן יכבד אב שאחז מעשה אבותיו בידו וזהו לאמר שיאמרו אחרים ראוי הוא להיות שלמה בן דוד ואמר אנכי הולך כו' כבר פירשתי בפי' הפרשיות אשר לי גבי יעקב הנה אנכי מת שאמר אנכי ולא אני משום שההפרש שיש בין אני לאנכי שאנכי הוא החצוניות מה שנדמה לעין אמנם אני הוא הפנימיות ולכן אמר הקב"ה בסיני אנכי ה' אלהיך ולא אמר אני לפי שמי יכיר מהותו ית' ישתבח שמו ומה שראו בסיני היה בדמיון הנראה לעינים כש"צ כו'. ונחזור לעניין שבהיות שיעקב אע"ה נראה לעינים מת ולא הפנימיות לפי שהצדיקים אינם מתים. וזהו מה שרומז דוד הע"ה באומרו אנכי הולך כלו' החיצוניות ולא הפנימיות מת ולזה אמר אנכי ולא אני. ואמר אנכי הולך בדרך כל הארץ ניבא ולא ידע מה ניבא שלא היה עתיד למות על מטתו כדרך כל המלכים כאומרם ז"ל (בפ"ב דשבת ד"ל ע"ב) שאותו שבת לא פסיק גירסא מפומיה ובא השטן והרעיש באילנות ויצא דוד הע"ה לראות ונפל ומת כו' נמצא שכשהיה הולך על רגליו כדרך כל הארץ נפל ומת וזהו הרמז באומרו אנכי הולך בדרך כל הארץ ואמר עוד ושמרת את משמרת ה' אלהיך ללכת בדרכיו לשמור חקותיו ומשפטיו גו' נראה לפ' בדרז"ל (ביבמות דכ"א ע"א) רמז לשניות מנין שנאמר ושמרתם את משמרתי עשו משמרת למשמרתי כו' לזה אמר ושמרת את משמרת ה' כלומר צוהו לשמור הסייגים והגדרו' וזהו ושמרת את משמרת כמו ושמרתם את משמרתי עשו משמרת למשמרתי וכל זה כדי ללכת בדרכיו לשמור חקתיו ומשפטיו משום שאם אין גדרות עובר אדם על החקים והמשפטים:

י״דוקרוב לזה באופן אחר שכונתו לומר ושמרת את משמרת כלומר כשתעשה משמרת למשמרתי שהם הגדרות אז יהיה ה' אלהיך לפי שהשניות גורמים שלא תטא לבעוט ולעבור על מה שכתוב בתורה שהוא לעזוב ה' אלהיך:

ט״ועי"ל ושמרת את משמרת ה' אלהיך ללכת בדרכיו לשמור חקתיו ומשפטיו כלומר כשתרגיל לשמור את משמרתו שהם השניות לעשות דברים לפנים מן השורה אז תדמה בעיניך מכח הרגילות שהרגלת עצמך בחסידות שזהו החיוב גמור ומוטל עליך שהוא ללכת בדרכיו לשמור חקתיו ומשפטיו שאין אתה עושה שום חסידות מסיבה שמעולם הרגלת בחסידות והיא כדרך שפי' הרב כמהר"ר ברוך אנג'יל ז"ל בדברי התנא במסכת אבות ומכשרתו להיות צדיק וחסיד וישר ונאמן כו' שהיה ראוי שיאמר ומכשרתו להיות צדיק ישר ונאמן וחסיד לפי שחסיד היא המדרגה העליונה אלא הוא אשר דברנו שהכונה כשתרגיל מיד בתחילה להיות חסיד גרמה לך אח"כ מכח הרגילות שזה שאתה עושה אינם דברים מיותרים אלא ישר ונאמן תדמה שזה שאתה עושה הוא הדרך הישר ומן הראוי לא תחזיק עצמך לחסיד כ"א לישר ונאמן:

ט״זואמר עוד למען תשכיל את כל אשר תעשה ואת כל אשר תראה שם הכונה מה שאני מצוה אותך על השניות הוא למען תשכיל את כל אשר תעשה בתורה ואת כל אשר תפנה שם בתורה שאם לא תשמור השניות לא תבא להשכיל ולעשות מה שכתוב בתורה גם יש לדקדק אומרו ושמרת את משמרת ה' אלהיך משמע אלהיך ולא אלהי ח"ו אמנם יובן עם מה שפי' ר' בחיי ז"ל בפסוק הגדתי היום לה' אלהיך שהטעם שהיה אומר המביא לפני הכהן לה' אלהיך משום שהכהן היה בודאי שהיה מאמין בהקב"ה בכל לבבו ובכל נפשו שה' אלהיו משא"כ המביא הבכורים שאיני יודע מה בלבו לכן לא היה יכול לומר הגדתי לה' אלהי לפי שאיני יודע במי מאמין ומה פגם יש בלבבו לכן היה אומר לה' אלהיך אני מודה בה' שהוא אלהיך בודאי ודוק ולזהאמר דוד לשלמה בנו ושמרת את משמרת באופן שתתחזק האמונה בלבבך שתגיע למעלת הכהן שאומרים לפניו הגדתי היום לה' אלהיך בהיות ה אלהיו בודאי ואין בלבו שום פקפוק ולז"א לו ה' אלהיך ודוק ואמר עוד למען יקים ה' את דברו אשר דבר אלי אם ישמרו בניך את דרכם ללכת לפני באמת הכונה לומר כל זה שאני מצוה לך אל תהיה כונתך בשמירת החקים והמשפטים ע"מ לקבל פרס רק יהיה כונתך למען יקים ה' את דברו אשר דבר ושישמח הקב"ה לקיים את דברו ולא מצד הפינה הנוגע אליך רק שיקים ה' את דברו:

י״זגם ראוי לשים לב בענין מה שצוה דוד הע"ה לשלמה על ענין יואב בן צרויה שלא ייטיב עמו ועם שמעי בן גרא ואמר לו ועשית כחכמתך ולא תורד את שיבתו בשלום שאולה דלא ימנע אם היה חייב מיתה שמעי על שקללו קללה נמרצת למה הוא לא הרגו כשחזר לממשלתו ואם כפי הדין לא היה חייב מיתה למה צוה לשלמה שיהרגהו ועוד מה חכמה שייך כאן כדי להורגו אם היה חייב ועוד שלא מצינו שעשה שלמה הע"ה שום חכמה להורגו אלא שצוה לו שלא יעבור לגשור ועבר והרגו. אמנם פירשתי ענין נכון ואח"כ מצאתיהו בס' קול יעקב ידוע מאמרם ז"ל (כתובות פי"ג דק"י ע"ב) כל הדר בחו"ל דומה כמי שאין לו אלוה ולכן כיון שמה שקללו שמעי בן גרא לדוד היה כשיצא מא"י לחו"ל נסתפק דוד אם כונתו היה לשמים וקללו על שיצא מא"י לחו"ל שהוא כאלו עובד ע"ז או שקללו על גודל רשעתו ולכן לא יוכל דוד להורגו שלא היה יודע להבחין על איזה פינה קללו לכן צוה לשלמה בנו שידע בחכמתו הרמה על מה הצד קללו ועשה שלמה בחכמתו וצוה לו שלא יעבור לגשור שהוא חו"ל להבחין כונתו וכיון שעבר ידע נאמנה שמה שקלל לדוד לא היה בעבור שיצא לחו"ל שהוא כאינו עובד ע"ז שאם הוא סובר כן ורע בעיניו לצאת הוא למה יצא:

י״חונחזור להקדמה שהקדמתי שצריך האדם ללבן ולהזדקק עצמו ולכן כשהדור חייב לוקח הקב"ה צדיק מהדור כדי שירגישו ויחזרו בתשובה ויתלבנו דבזה נבין פסוק הושיעה ה' כי גמר חסיד כי פסו אמונים מבני אדם והכונה הוא אשר דברנו כשהדור חייב ח"ו מקדים הקב"ה ולוקח צדיק מהדיר אולי יהיו מרגישים במיתתו ויחזרו ואם לאו לוקח החסיד דעם זה פירשו חז"ל פסוק הצדיק אבד כו' וזהו האמור כאן הושיעה ה' לישראל והושע להם מצרתם משום שגמר חסיד ואין מי שיגין עליהם ואם תאמר שהרי יש צדיקים ואנשי אמונים ביניהם והם יגינו עליהם ויהיו למחסה ולמסתור לזה אמר כי פסו אמונים כלומר אין הדבר כן משום שכבר פסו אמונים מבני אדם קודם מיתת החסיד לפי שאין הקב"ה לוקח הצדיק אלא בראשונה ולחסיד בסוף ונמצא שבמיתת החסיד לא נשאר עוד כלום:

י״טובזה נבין כונת דוד הע"ה באומרו שמרה נפשי כי חסיד אני כו' כלומר כשהדור חייב אל תקחני מיד לכפרת הדור כדי שיהיו מרגישים ויחזרו בתשובה אלא שמרה אותי לבסוף כי חסיד אני והחסיד נלקח אם אין חוזרים במיתת הצדיק:

כ׳ובזה יובן גם פסוק (מיכה סי' ז') אבד חסיד מן הארץ וישר באדם אין כלומר מה שבא הדור לגדר שאבד חסיד מן הארץ משום שישר באדם אין לפי שקודם מיתת החסיד כבר כלו הישרים והצדיקים לפי שהקב"ה לוקח הצדיק אולי יחזרו ואם לאו לוקח החסיד:

כ״אאו יאמר שידוע שבעון שחטא אדם הראשון מתים חסידים וישרים אע"פ שהם לא טעמו טעם חטא ולכן אבדו חסידים וישרים מן הארץ אע"פ שלא חטאו ולזה אמר אבד שהוא כאבדה שנאבדת בלי רצון וטעם אבדת החסיד והצדיק בעבור שישר באדם אין שלא ה"ה ישר אדם הראשון בציווי יתברך ואכל מן העץ:

כ״בבאופן שהצדיק הוא מגן וצנה על הדור והעולם עומד בעבורו כדכתיב וצדיק יסוד עולם אשר עם זה יובן פסוק(במשלי סי' ל') צדיק לעולם בל ימוט ורשעים לא ישכנו ארץ הכונה בעבור הצדיק העולם בל ימוט לפי שהצדיקים הם יסודי עולם כדכתיב וצדיק יסוד עולם אמנם הרשעים גורמים שלא יהיה ישוב ולא ישכנו הבריות בארץ לפי שגורמים השחתה לארץ שיחזור לטבעה למטה מהארץ כמו שהיה בדור המבול והנני משחיתם את הארץ כלומר עם הארץ שיחזור הארץ למטה כטבעה שהמים למעלה כדכתיב ורוח אלהים מרחפת על פני המים. עי"ל דשיעור הכתוב דרך תמיה שהרי הצדיק גורם לעולם שלא ימוט ואע"פ שהארץ שלהם עם כל זה משפילים עצמם ושוכנים בארץ סמוך לארץ ולא בעליות והרשעים שהם אדרבה מחריבים העולם למה לא ישכנו ארץ סמוך לארץ אלא שדירתם בעליות וחדרי משכיות. עי"ל בפסוק אבד חסיד מן הארץ כו' ידוע שמן הראוי היה לו לומר נאבד חסיד אמנם אמר אבד לרמוז שאבד הצדיק להיות מן הארץ נוצר מחומר שמן הראוי היה שיהיה כמלאכי השרת בגדר הרוחניות ומי גרם לזה שישר באדם אין שהוא אדה"ר שאכל מן העץ וגרם לבישת החומר בעולם שהרי כתיב אני אמרתי אלהים אתם ובני עליון כלכם אלא שחטאו גרם לו זה ולכל הנמשכים אחריו. והגם שהמיתה היתה מוכרחת לבא לעולם כמו שהארכתי בזה במדרש אליהו עם כל זה אם לא היתה באה ע"י חטא אדם היתה מיתה של נשיקה או בעליית השמים חיים כאליהו וחנוך וכשם שיהיה לעתיד לבא שעתיד הקב"ה לעשות כנפים לצדיקים ושטין ומעופפים על פני המים שהם מים העליונים כמו שפירשתי במדרש אליהו באורך:

כ״גובזה נבא לבאר מאמר במדרש קהלת וז"ל ידעתי כי כל אשר עשה האלהים הוא יהיה לעולם אמר רבי יהודה בר ר' סימון ראו' היה אדה"ר שיהיה חי וקיים לעולם ומפני מה נקנסה עליו מיתה אלא והאלהים עשה שייראו מלפניו עכ"ל. וכבר פירשתי מאמר זה בחיבור הפרשיות אשר לי בפ' בראשית וגם במקומות אחרים אמנם נראה עתה לדקדק דמה שאל מפני מה נקנסה עליו מיתה דזיל קרי בי רב שעבר על ציווי יתברך ואכל מן העץ שאמר לו כי ביום אכלך ממנו מות תמות ואם תאמר שהכונה לומר מפני מה נקנסה עליו מיתה מעיקרא כלומר דלמה הכניסו בתגר זה לצוות לו על העץ ולקנוס עליו מיתה באומרו כי ביום אכלך ממנו מות תמות אין זו קושיא כלל שאדרבה הכניסו בתגר זה כדי שינצח יצרו ולהטיב עמו ולהרבות שכרו ביתר חיים נצחיים מהמלאכים וגם אין לומר דכונת הקושיא לומר מפני מה נקנסה עליו מיתה ולא יסורין משום דמה משיב כדי שייראו מלפניו שאדרבא עם היסורין היו יראים ממנו יותר ולמה לא הביאם:

כ״דאמנם לעד"נ שכונת השואל דמאחר שאמר שראוי היה אדה"ר להיות חי וקיים לעולם ושזה היתה רצונו יתברך אם כן מאחר שטבעו של הקב"ה למחול עד ג' עונות אם כן מפני מה נקנסה עליו מיתה מיד בעון ראשון שעשה שמאחר שרצונו היתה שיהיה חי וקיים לעולם היה לו למחול עונו בהיותו ראשון ותירץ והאלהים עשה שייראו מלפניו ומאחר שכונתו ית' היה להביא המיתה כדי שייראו מלפניו שעם המיתה מתייסר העולם זהו הסבה שלא מחל לו על עון א' אע"פ שהקב"ה מוחל עד ארבעה ואף שהיה ראוי שיהיה חי וקיים מסבת שעם המיתה מתייסר העולם הוכרח להביא כדי שלא יעשו עצמן אלהות כמו שהשיב רשב"ג לקיסר שאמר שהיה באדם ב' רשויות והשיב לו עם ענין המיתה ודוק:

כ״הונחזור לענין שהצדיק נלקח בעון הדור לפי שהצדיק יסוד עולם שלא יאונה לצדיק כל רע ובזה הבא נבא לביאור מאמר המוצב פתח שער הדרוש אמר רבה ב"ב חנה אמר לי ההוא טייעא תא ואחוי לך טורא דסיני כו' הכונה אמר לי אליהו תא ואחוי לך מי שהוא ת"ח מוחזק ותורתו בטהרה כמו שניתנה בסיני בקדושה וטהרה וזהו שאמר טורא דסיני אזלי וחזאי דהדרן ליה עקרבי כלומר שהיה לו יסורין וערין ורעים וזהו להרבות שכרן. עוד יש לומר שמה שאמר דהדרן ליה עקרבי שגם עמי הארצות שונאים אותו ורוצים לנשכו כחמור וז"א דקיימן כי חמרא חיוורתא. עי"ל דהדרן ליה עקרבי הם עצות מחשבות הוא) השטן הוא יצה"ר איך יכול לו להטותו מן הדרך שכל הגדול מחבירו יצרו גדול ממנו לפי שהשטן תקיף עמו ביותר ואומר דקיימן כי חמרא חיוורתא כלומר היו לפניו עצות היצר להורגו כמכת של סוס חיוורא שהוא רע מאד כמו שאמרו רז"ל (בפ"ק דחולין ד"ז ע"ב) אמר רבי חנינא מעולם לא שאלני אדם על מכת פרדה לבנה וחי וענין הב"ק רמז על ההכרזה שבעבורו העולם ניזון וגם רמז על מאמר חז"ל ג' הקב"ה מכריז עליהם בכל יום וא' מהם על מי שאין לו פת בסלו ועוסק בתורה וזה המדוכה ביסורין ובחוסר כל מכריז הקב"ה עליו וזהו ענין הב"ק. או רמז שכל העולם כולו קיים בשביל הבל פיו שלומד בתורה אשר היא סבה לקיום העולם כדכתיב אם לא בריתי כו' ובהיות זה בעולם ראוים היו ישראל מסבתו לגאולה אבל נשבע שלא לגאול כי אם בדור שכולו חייב או בדור שכולו זכאי וז"ש אוי לי שנשבעתי וז"ש חז"ל עתידין ישראל ליתן עליהם את הדין בשביל עיכוב התשובה וענין ההפרה ורוגז החכמים על רבה בב"ח רמז שהוא היה יכול להפר השבועה משום שבידו להזהיר לישראל להחזירם לתשובה ורבב"ח סבר שלא היו מקבלין ממנו פן יאמר לו הדור אין אנו משגיחים בך ויהיו מזידין כאנשי דור המבול שאמרו לאל סור ממנו ודעת דרכיך לא חפצנו כמו שדרשו ז"ל פסוקים אלו על אנשי דור המבול ובהיותם מזידים אפשר שיביא מבול על רוב העולם או יביאם למבול ואמר אוי כביכול כאלו מיצר בצרתנו כדכתיב עמו אנכי בצרה וכתיב בכל צרתם לו צר ודברה תורה כלשון בני אדם או אפשר לרמוז דהרמז טורא דסיני דהדרן ליה עקרבי הוא הר סיני אשר יושבים שם היום עובדי פסל ויש שם ע"ז וקיימן כי חמרא חיוורתא רמז לכומרים שלהם אשר בשר חמורים בשרם וכדרך ידע שור קונהו וחמור אבוס בעליו והם אינם מכירים למי שבראם והולכים אחרי ההבל ותמיד בודים דברים מלבם ומטים אחריהם דדרכיהם המעוקלים ומורים שמלבנים עצמן בזה והם שקועים בטומאה וזהו כי חמרא חיוורתא ודוק. וענין הב"ק אוי לי שנשבעתי שמרוב הקנאה ממה שעושים החטאים האלה במקום אשר שכן שם שכינתו מתנחם כביכול על גלות עמו ישראל ואומר כמתנחם על הדבר אוי לי שנשבעתי כי מה עשיתי ועכשיו שנשבעתי מי מפר לי ורבה בב"ח סבר שהיה על שבועת המבול ולכך לא התיר לו ומלת אוי לא דייק:

כ״ו(א"ה עיין לקמן דרוש ח"י מ"ש עוד במאמר זה). הצעיר אליהו בכמהר"ר שלמה אברהם הכהן האתמרי זלה"ה: