מדרש האתמרי ט״וMidrash HaIttamari 15
א׳במעלות הצדקה
1
ב׳ושם הדרוש הזה חונן דל
2
ג׳מסכת גיטין פרק א' ד"ז ע"א דרש רב עוירא זמנין אמר לה משמיה דר' אמי וזמנין אמר לה משמיה דר' אסי מאי דכתיב כה אמר ה' אם שלמים וכן רבים וכן נגוזו ועבר אם רואה אדם שמזונותיו מצומצמים יעשה מהם צדקה וכל שכן כשהם מרובים מאי וכן נגוזו ועבר תנא דבי ר' ישמעאל כל הגוזז מנכסיו ועושה מהם צדקה ניצול מדינה של גהינם משל לשתי רחלות שהיו עוברות במים אחת גזוזה ואחת שאינה גזוזה גזוזה עברה שאינה גזוזה לא עברה ועניתיך אמר מר זוטרא אפי' עני המתפרנס מן הצדקה יעשה צדקה לא אענך עוד תני רב יוסף שוב אין מראין לו סימני עניות היות האדם יקר הערך והמעלה בהיות תמונתו בצלם אלהים דכתיב נעשה אדם בצלמנו לכן המעלים עיניו מן הצדקה כאלו עובד ע"ז כאומרם ז"ל (בבא בתרא ד"י ע"א) כל המעלים עיניו מן הצדקה כאלו עובד ע"ז נאמר כאן השמר לך פן יהיה דבר עם לבבך בליעל ונאמר להלן יצאו אנשים בני בליעל מה להלן ע"ז אף כאן ע"ז ע"כ וקשה דמה שייכות יש זה לזה והרב בית נאמן פירש לפי שהצדקה שקולה ככל המצות כדחז"ל מצוה לא נאמר אלא מצות וידוע שהמודה בע"ז ככופר בכל התורה והכופר בצדקה ג"כ לפי שהיא שקולה ככל התורה אמנם יובן עם מה שאמרנו שבהיות האדם נברא בצלם אלהים וזה שאינו חומל עליו נמצא מבזה צלם אלהים ח"ו כדרך כי קללת אלהים תלוי בהיות האדם בצלם אלהים כו' ומאחר שמבזה צלם אלהים אשר בידו לרחם עליו נמצא שהוא כעובד ע"ז עי"ל בהיות שמלוה ה' חונן דל ועוד בענין הצדקה משים שלום בין הקב"ה לעניים וזה שאין משים שלום בין העניים להקב"ה וגורם שיחרף העני מתוך דוחקו נמצא זה הגורם כאלו עובד ע"ז שכופר בדבר ואינו חס על כבוד קונו עי"ל במאמרם ז"ל שם שאל טורנוסרופוס הרשע את ר"ע אם הקב"ה אוהב עניים מפני מה אינו מפרנסם אמר לו כדי להציל לנו עמהם מדינה של גהינם וראוי לתת טעם למי שיכול לתת צדקה ואינו נותן מאי סברתו אלא יש לומר שסובר סברת טורנוסרופוס אם הקב"ה אוהב עניים מפני מה אינו מפרנסם ומאחר שאין הקב"ה מפרנסם בעבור שאין אוהב אותם גם הוא כן ונמצא זה שסובר סברת העובד עבודה זרה שהוא טורנוסרופוס הרשע ולא סברת ר"ע ולכן המעלים עיניו מן הצדקה כאלו עובד ע"ז ודוק ובענין המאמר עצמו יש לפרש שאל טורנוסרופוס הרשע את ר"ע אם הקב ה אוהב עניים מפני מה אינו מפרנסם אמר להם כדי להנצל אנו בהם מדינה של גהינם אמר ליה זו אדרבה מחייבתן לגהינם אמשול לך משל למה הדבר דומה למלך שכעס על עבדו וחבשו בבית האסורים וגזר עליו שלא להאכילו ושלא להשקותו והלך אדם אחד והאכילהו והשקהו לכששמע המלך כועס עליו ואתם קרויים עבדים דכתיב כי לי בני ישראל עבדים א"ל ר"ע אמשול לך משל למה הדבר דומה למלך שכעס על בנו וחבשו בבית האסורים וצוה עליו שלא להאכילו ושלא להשקותו ובא אדם והאכילהו והשקהו לכששמע המלך משגר לו דורון ואנו קרויים בנים דכתיב בנים אתם לה' אלהיכם א"ל אתם קרויים בנים ואתם קרויים עבדים בזמן שאתם עושים רצונו של מקום אתם קרויים בנים וכשאין אתם עושים רצונו של מקום אתם קרויים עבדים ועכשיו אין אתם עושים רצונו של מקום כו':
3
ד׳וראוי לדקדק שאיך אמר אם הקב"ה אוהב עניים מפני מה אינו מפרנסם שאם היה מפרנסם לא היו עניים ואם כן איך ימצא מציאות שיפרנס להם ושיהיו עניים כדי שיהיו אוהביו לפי שהעניים הם אוהביו ועוד מה משיב ר"ע כדי להציל אנו בהם מדינה של גהינם וכי עול בחיקו יתברך ח"ו שיעשה לזה עני כדי שינצל זה ואין לומר בשאלה ראשונה שכונתו של רשע זה לומר אם אלהיכם אוהב עניים מפני מה אינו מפרנסם כלו' שיפרנס אותם מידו ואעפ"י שיהיה בצמצום שיעור אכילתם ולא למותרות ונמצא בזה שיפרנס אותם והם עניים בהיותם ערומים בלי לבוש משום שאחר שיש להם פרנסה מהקב"ה אעפ"י שיהיה בצמצום אינן נקראים עניים לפי שלא נקרא עני כי אם הנצרך לבריות וחוזר על הפתחים וא"כ חוזר הקושיא במקומה שאיך ימצא מציאות שיפרנס הקב"ה ויהיו עניים אמנם נראה לפרש במאמרם ז"ל שם בב"ב ד"ח ע"א רבי פתח אוצרות בשני בצורת ואמר יכנסו בעלי מקרא בעלי משנה אבל עם הארץ אל יכנסו דחק יונתן ן' עמרם ונכנס א"ל קרית לא כו' א"ל א"כ במה אפרנסך איל פרנסני ככלב וכעורב כו' ופי' רש"י ז"ל שנקט כלב ועורב שחס הקב"ה שהכלב מזונותיו מועטים לפיכך שוהא אכילתו במעיו ג' ימים ע"כ ואמרינן במקום אחר עני שבחיות כלב ובזה יובן כונת שאלתו אם הקב"ה אוהב עניים מפני מה אינו מפרנסם כלומר שיעשה להם שישהא המזון במעיו ג' ימים כשם שעושה לעני שבחיות ונמצא מזה שמפרנסם ונקראים עניים לאהוב להם כשם שמפרנס לעני שבחיות באופן זה ונקרא עני ובהתר ספק שני נראה לומר שהן אמת שבני חיי ומזוני לאו בזכותא תליא מילתא אלא במזלא שהרי כמה חסידים ואנשי מעשה הם עניים מדולדלים אמנם נראה שגם יש עניות ויש עשירות שבא לאדם מכח מעשיהם כדנפיש זכותיה יבטל המזל וגם זכות אבותם מסייעתן גם יש אדם שהוא עני אף על פי שנולד במזל עשיר מסבת עונו כמו שדרשו ז"ל (סוטה דף ד' ע"ב) כי בעד אשה זונה עד ככר לחם שהבא על אשה זונה יבא בחוסר ככר לחם ואינו מוצא הרי שמעשיו גורמים אעפ"י שמזלו אינו מזל עניות וכמו שמצינו בכמה מקומות שהזהירו חכמים ז"ל אל יעשה האדם כך וכך כדי שלא יבא לידי עניות וגם כמה דברים מהסגולות החופה חבית של חרס בכסוי של חרס יבא לידי עניות ומאחר שאין המזונות תלויים בזכות איך יבא לידי עניות אם לא יעשה זכות זה אלא שהוא מה שאמרנו שמזונותיו אינו תלוי בזכות כלומר שאף שיעשה זכות אינו מתעשר אמנם אם יעשה עון יגרום עניות אף שמזלו של עשירות ועם כל זה אינו מבטל המזל כמו שאפרש לקמן אופן הדבר כיצד. ולזה השיב לו ר"ע כדי להציל אנו בהם מדינה של גהינם כלומר מאחר שיש שני מיני עניים יש עניים שמזלם גרם להם ויש עניים שמעשיהם גרם להם ונמצאבעניות שהוא למרק על מעשיהם הרעים הם נמחלים עם העניות ואנו עם מה שזוכים לפרנסתם. ובזה הותר הקושיא שלעולם אין הקב"ה עושה לזה העני כדי להציל לו מגהינם אלא מעשיהם גרמו להם וזהו להציל אנו בהם כלומר כשם שהם ניצולים מגהינם עם סבלות העניות גם אנו נמחלים עם מה שאנו מפרנסים אותם ומלת בהם מדוייקת ודוק והקב"ה אוהב עניים בין לעניים שמזלם גרם להם ובין לאלו שמעשיהם הם להם משום שעכשיו העניות ממרק להם:
4
ה׳ובזה יתורץ מה שמקשים כל העולם שמאחר שרואה הקב"ה סוף כל האדם ויש אדם עשיר והוא נבל וכילי למה העשירו מאחר שאינו מהנה עניים מממונו דבשלמא כשזוכה עמם ניחא שחמל עליו כדי שיזכה עם העניים ויציל מגהינם אמנם כשאינו נותן לעניים מדוע העשיר אותו. אמנם התשובה הוא אשר דברנו שיש עשירות אשר גורם המזל ויש עשירות גורמים המעשים ולכן למי שהקב"ה מעשיר שהוא כפי כח מעשיו הוא למי שנותן לעניים שהוא בעל מעשה שהרי מעשיו גרמו לזה וזה העשיר שאינו נותן הוא העשיר אשר מזלו גרם לו כן ואין הקב"ה מבטל המזל ועושה מה שלבו חפץ שבידו לכבוש יצרו ולתת אע"פ שהוא נגד מזלו ועתה לא נשא' קושיא איך הב"ה שיודע סוף כל אדם איך מעשיר למי שיודע שאינו נותן שהרי מזלו גרם לו ומזוני לאו בזכותא תליא מילתא אם ישאל השואל קושיא על כל מה שפירשנו מאחר שהדבר תלוי במזל ואין הקב"ה משנה הטבע אך כשעושה זכיות הרבה דנפיש זכותיה וגם זכות אבותם מסייעתן מבטלים המזל והדבר בחלוקה שניה כשחוטא למה יהיה עני כמש"ש מחז"ל מאחר שמזלו מחייב לו עשירות והעשירות אינו תלוי במזל התשובה לזה שלעולם אין הקב"ה מבטל המזל אמנם מי שנולד במזל עשירות ועושה מעשים אשר לא יעשו והמעשים שעושה מחייבים לו עניות מה עושה הקב"ה אינו מצליח בידו כלום ונכנס מארה בממונו וירויח הרבה ויהנה מעט ונמצא שהמזל עושה פעולתו להתחייב עליו עשירות אמנם מעשיו גורמים שלא יצליחו ונמצא זה נקרא עני מאחר שאין נהנה מנכסיו והדבר בהפכו מי שנולד במזל העניות ומעשיו מחייבים לו עשירות המזל עושה פעולתו להשפיע מעט מעט אמנם כפי כח מעשיו ה' מצליח ומאותו מעט שחייב לו מזלו יש לו לזון לו ולאחרים כאומרם ז"ל (והובא בילקוט בפסוק זה ובפ' חלק דצ"ד ע"א טל פסוק מארת ה' בבית רשע עי"ש) גבי חזקיה שהיה אוכל ליטרא של בשר הוא וכל ביתו ועליו נאמר צדיק אוכל לשובע נפשו ונחזור לעניינינו שהמעלים עיניו מן הצדק' כאלו עע"ז ולכן המתחבר עם העניים ואינו מתפרד מהם ומהנה להם ומבטל הטבע שהטבע הוא שכל מי שהוא עני כולם נפרדים מהם שכרו הרבה כמ"ש שלמה הע"ה (במשלי י"ט) כל אחי רש שנאהו אף כי מרעהו רחקו ממנו מרדף אמרים לא המה פי' הרב כמהר"ר יהודה ממורנא ז"ל דכונת הפ' דלא מבעיא שאחיו של רש שונא אותו אלא שגם שונא לחבירו של אחי והרש כדי שלא יהיה מרדף בדברים לומר למה אתה מעלים עיניך מאחיך הרש וזהו אף כי מרעהו רחקו ממנו כלו' מלבד ששונא לאחיו הרש גם מרעהו של עני ירחיק ממנו משום שמרדף אמרים לא המה וכיון ששונאים גם אותו אינו בא בשליחות ולעד"ן שאומרו כי מרעהו רחקו ממנו חוזר לעני שגם רעהו של עני ירחיק ממנו כמו שפירשתי בדרוש י"ד בפ' הון יוסיף רעים רבים ודל מרעהו יפרד שהדל גם מרעהו העני שכמותו יפרד וזהו אומר כאן כל אחיו שנאוהו ולא מבעיא שאחיו של רש ירחיק ממנו אלא שגם רעהו של זה העני עני כמותו וזהו רעהו ירחיק יפרד ממנו ובזה מרדף אמרים לא המה מאחר שגם רעהו של זה העני שונא אותו נמצא שלא נמצא לעני למי ישלח בשליחות לשאול ממנו משום שהעשיר שונא אותו וגם רעהו שכמותו שונאאותו נמצא שאין מי שירדף אמרים לאחרים בעבורם כדי שיתנו להם נמצא שכל אחי העשיר שונא לרש וכל שכן רעהו העשיר שאינו אחיו מק"ו מרעהו רש כמותו ששונא אותו:
5
ו׳ובזה יובן מאמר חז"ל בב"ב (דט"ז ע"ב) או חבריא כמותם או מיתותא דקשה דמה חיבה גדולה מצינו להם ברעי איוב עד שאמר או חברייא כמותם כו' אם בעבור שבאו לנחמו מה מעלה ודבר גדול זה שאהובים מכמה זמן באו לנחמו אמנם יובן עם מה שהקדמנו שטבע שהעניות שאפי' אחיו שונאים אותו וק"ו בן בנו של ק"ו האהובים והרעים שלא יצאו מבטן א' ומאחר שאפילו האח שונא לאחיו הרש כמאמר שלמה כל אחי רש שנאהו ורעי איוב אף על פי שהיו רעים ולא אחים בטלו טבע העולם גבם ואע"פ שראו שנתדלדל איוב מכל וכל עכ"ז באו אצלו ממרחק נמצא זה חיבה גדולה גבי טבע העולם כדפרישית ולכן אמרו או חבריא כחבריא דאיוב או מיתותא וזהו כונת הפ' וישמעו ג' רעי איוב את כל הרעה הזאת הבאה אליו ויבואו איש ממקומו אליפז התימני ובלדד השוחי וצופר הנעמתי ויועדו יחדיו לבא לנוד לו ולנחמו הכונה יובן עם האמור שכל אחי רש שנאוהו אף כי מרעהו רחקו ממנו ועכשיו תמיהת הפ' לומר שאע"פ שוישמעו שלשת רעי איוב ממקום מרחק הרעה הבא עליו והיו יכולים למנוע הביאה ומה גם שראו ושמעו בדעתם תכלית העניות בו בראותם הרעה הבאה עליו בלי הפסק וזהו הבאה ועם כל זה ויבואו איש ממקומו כולם הסכימו לדעת א' לבא לנוד לו ולנחמו ולא פירשו ממנו כטבע העולם שכל אחי רש שנאוהו גם רעהו רחקו ממנו לכן אמרו ז"ל חבריא דאיוב או מיתותא:
6
ז׳ונחזור אל הענין שבהיות שהמעלים עיניו מן הצדקה כאלו עע"ז לכן היו נזהרים החסידים הראשונים על אופן עשייתה כדי שלא יתבייש העני כאומרם ז"ל בפ"ו ממסכת כתובות דס"ז ע"ב מר עוקבא הוה עניא בשבבותיה דהוה רגיל כל יומא דשדי ליה ארבע זוזי בצנורא דדשא וכל זה היה כדי שלא יתבייש העני שכל הנותן לעני באופן שמתבייש אדרבה מאבד הנותן הון רב אשר עם זה יובן פ' משלי ג' הון מהבל ימעט וקובץ על יד ירבה כלומר בעבור פרוטה שנותן האדם לעני שהוא דבר מועט והבל אם תבייש העני ימעט הונו ושכרו אמנם הקובץ על יד כלו' שקובץ לו מקום מוכן להשליך שם מה שנותן כשם שהיה עושה מר עוקבא כדי שלא יתבייש העני אז ירבה הון הן בשכר העה"ז הן בשכר העה"ב ובענין המאמר הארכתי במדרש אליהו יע"ש:
7
ח׳או יובן כדחז"ל (סנהדרין דצ"ב ע"ב) רבי אלעזר אומר כל מי שאינו משייר פת על שלחנו אינו רואה סי' ברכה לעולם ונמצא שההון והעושר של אדם מהבל ימעט בעבור הבל ודבר מועט מסיבת חתיכת פת לחם שאינו משייר על שולחנו ימעט עושרו לפי שאינו רואה סימן ברכה מעשה ידיו אבל הקובץ על יד כלומר שקובץ ותופס במקומו פת לחם אז ירבה עושרו או יובן כדחז"ל (עיין ברכות דס"ב ע"א ובטו' וב"י בי"ד סימן שמ"ד) שעתידין הספדנין ליתן דין וחשבון על שמרבים בשבחי המת לומר מה שאין בהם ועוד שגורמים לחקור בדינם הרבה בראותם שמרבים בשבחם לזה אמר הון מהבל ימעט בעבור אותו הון ושבח שמרבה זה הספדן ע"ז והוא שבח של הבל בעבור שמשקר עליו גורם שימעט לפי שעתיד לקבל עונש על זה וגם גורם שחוקרים בדין המת. או יובן כדחז"ל (בב"מ דמ"ב ע"א) אין הברכה שורה לא על דבר מצוי ושקול אלא על דבר הסמוי מן העין ונמצא שהונו של אדם מהבל שהוא בראית העין שהוא הבל לפי שאין ממש בראיה ימעט לפי ששורה העין בו אבל הקובץ במקום אחד סמוי מן העין ירבה. או יובן כדחז"ל (סוכה דנ"ב ע"א) נדמה יצה"ר לרשעים כחוט השערה ולצדיקים כהר גבוה אלו בוכים ואלו בוכים כו' לזה אמרהון מהבל שהוא היצה"ר שנדמה לרשעים כהון והוא ימעט כלומר עתיד הקב"ה למעטו בפני הצדיקים אמנם לפני הקובץ על יד מצות ומע"ט ירבה לפניו ונדמה להם כהר גבוה או יובן כדחז"ל העושה עבירה מיד מתעצב ומתחרט משא"כ בעושים המצות שמרבים בשמחה על שנצחו יצרם לזה אמר בעבור הון מהבל שהוא טעם העבירה שטעם מיד ימעט ומתעצב ומתחרט אבל הקובץ על יד שקובץ וחוזר לאחוריו במקום אחד וכובש יצרו מעשות העבירה וממעט עצמו לשעה מאותה שמחה אדרבה ירבה בשמחה אחר כך בראות הצלתו מיד הצורר המסית לו משא"כ הרשע שמתעצב אחר עשות העבירה בראות שנמסר ביד הצורר:
8
ט׳או יובן כדחז"ל מס' שקלים רבי שמואל בר נחמני אמר הלוחות היו ששה על ששה טפחים והיה משה תופס בטפחיי' והקב"ה בטפחיים וטפחיים ריוח באמצע וכיון שעשו ישראל את העגל ביקש הקב"ה לחטפן מידו של משה גבר ידו של משה וחטפן ממנו הוא שהקב"ה משבחו בפסוק ולכל היד החזקה וזהו הרומז כאן הון שהיא תורה מהבל ימעט בעבור מעשה העגל שהוא הבל המה מעשה תעתועים ימעט שרצה הקב"ה לחטפן הלוחות מידו של משה ובסוף נתמעטו ונשתברו אבל משה רבי' שקבץ על יד כלו' שגבר ידו וחטפן מהקב"ה ירבה שהקב"ה משבחו או יובן כדחז"ל (במנחות דמ"ד ע"א) על מעלת הציצית ומעשה אותו תלמיד יוכיח שהלך אצל הזונה ובשעת מעשה טפחו הציציות על פניו ונשמט וישב על גבי קרקע עד שסיפר לה הענין ונתגיירה והביא' לו הון רב מטות זהב וכסף לזה אמר הון מהבל ימעט כלומר בעבור הון שהוא מהבל שהוא הציצית שהוא הון יקר ובא לאדם בהבל ודבר מועט לפי שאינו יקר מציאותו וכאומרם קשה עונש לבן מתכלת משל למלך כו' והטעם לפי שיכולים לקנות בדבר מועט ונמצא שימעט האדם שאינו עושה אותו פי שאין מי שיצילהו מהעבירה אמנם הקובץ על יד שהוא הנושא הציצית שגורם לאדם שקובץ עצמו על ידו כלומר במקומו וחוזר לאחוריו מלעשות העבירה ירבו שסוף סוף הקב"ה ממלא תאותם בהיתר:
9
י׳או יובן כדחז"ל (חגיגה דט"ו ע"א) שהטעם שיצא אלישע אחר לתרבות רעה בעבור שראה למט"ט שהיה יושב ומלמד לתינוקות אמר גמירי שאין ישיבה למעלה ופגם וסבר שיש ב' רשויות מיד נתנו לו על שלא וכו' שיתין פולסי דנורא למ"ט על שלא עמד כשראה אותו ועמד וקבץ עצמו במקומו ואלישע לא ידע ששעה אחת בלבד נותנין לו רשות ללמד לתינוקות לכך אמר הון מהבל ימעט כלומר הון שהיא התורה לפעמים מהבל ימעט בעבור איזה טעות של הבל ודבר קל ימעט כעין אלישע שבעבור שטעה בישיבת מ"ט שר הפנים ולא ידע הטעם שישב נתמעט ביצא לתרבות רעה ומי גרם לזה וקובץ על יד ירבה שהוא מ"ט שקבץ ועמד במקומו ולא עמד מיד כשראה אותו או יאמר הון שהיא התורה כשהיא מהבל כלו' שלומד אותה לקנתר או על מנת שלא ללמד לאחרים בסוף ימיו ימעט ממנו ונשכח וכאומרם ז"ל (חלק דק"ו ע"ב) גבי דואג ואחיתופל שבשעת מיתתן נשכח מהן התורה לפי שהיתה תורתו מן השפה ולחוץ גם כשאינו לומד לאחרים ימעט שאם נשכח ממנו אין לו מי שיחזיר אותה לו ומעשה דרב יוסף יוכיח אמנם הקובץ עצמו על יד כלו' הקובע מקום ללמוד וללמד לאחרים אז ירבה ע"ד ומתלמידי יותר מכולם. או יובן כדחז"ל שצריך האדם ליזהר בפרורי הפת שלא יתפזרו לחוץ לפי שגורם עניות לאדם וכמו שכתב הרי"א ז"ל לפי שהפרורים הם סוד יסודי התורה לזה אמר הון של אדם מהבל ימעט בעבו' דבר של הבל שהם הפרורים שאינן שוין כלום ימעט הון של אדם שבא לידי עניות אמנם הקובץ אותם על יד כלו' על מקום אחד ירבה לפי שמתעשר ומעשה אותו שהיה לו שולחן של זהב על שהיה נזהר בפרורים יוכיח כמו שהובא בחז"ל:
10
י״אובזה נוכל לרמוז רמז בפ' (משלי סימן י') ברכת ה' היא תעשיר ולא יוסיף עצב עמה כלומר ברכת ה' שהם הפרורים שהם רמז ליסודי התורה ובהיות כן הם ברכת ה' היא תעשיר שהנזהר בהם מתעשר כו' אך נראה לפרש ענין נכון בזה שידוע שכל אדם שמתעשר על יד בשר ודם כלו' שהוא היה סיבת עשירותו יש לזה האדם שני דאגות אחת על שהרבה נכסים ומרבה נכסים מרבה דאגה כמאמר התנא ודאגה שנית שכיון שהעשיר על יד בשר ודם לעולם הוא כפוף ומשועבד לו וצריך להדרו ולקום לפניו כעבד לפני רבו גם מי שהעשיר על ידי מציאה יש לו דאגה שהרבה בנכסים ונתרבה דאגתו ודאגה שניה מדאגת הסכנה שיש בענין המציאה כנודע ואמנם מי שהעשיר מידו של הקב"ה כיצד שזרע סאה של חיטים ומצא מאה כמו שאירע ליצחק אע"ה וימצא בשנה ההיא מאה שערים ויברכהו ה' אז אינו אלא כי אם דאגה אחת בלבד בטבע הממון שהמרבה נכסים מרבה דאגה אמנם אין לו תוספת דאגה כמתעשר על ידי בשר ודם שיש לו תוספת דאגה אחרת כדפרישית:
11
י״באו יובן כדחז"ל מסכת סוטה פ' היה נוטל דכ"א ע"ב ר' אבהו אומר איזהו רשע ערום מי שנותן פרוטה לעני להשלימו מאתים זוז דתנן מי שיש לו מאתים זוז לא יטול לקט שכחה ופאה ומעשר עני היה לו מאתים זוז חסר אחת אפילו אלף נותנין לו כאחת הרי זה יטול ע"כ וזהו מה שרומז כאן הון מהבל ימעט בעבור מעט שנתן זה לעני מיעט ממנו הון שאינו יכול לקבל עכשיו עוד משא"כ עד עתה שהיה יכול לקבל אלף כאחד אמנם הקובץ על יד מי שעושה ערמה וידוע שיש לעני מאתים זוז ורוצים אחרים לתת לו והולך זה ולוקח מיד העני זוז א' באופן שלא יש בידו כי אם מאתים זוז חסר אחד אז ירבה שיכול לקבל ונמצא שהקובץ על יד פרוטה מהעני שלקח ממנו פרוטה כדי שיוכל לקבל או שלא להשלימו למאתים ירבה העני או יובן כדחז"ל מסכת קידושין (פ"א ד"מ ע"ב) ת"ר לעולם יראה אדם עצמו כאלו חציו חייב וחציו זכאי עשה מצוה אחת אשרי לו שהכריע עצמו לכף זכות עשה עבירה אחת אוי לו שהכריע עצמו לכף חובה שנאמר וחוטא אחד יאבד טובה הרבה ר"א בר"ש אומר לפי שהעולם נידון אחר הרוב והיחיד נידון אחר הרוב עשה מצוה אחת אשרי לו שהכריע עצמו ואת כל העולם לכף זכות עשה עבירה אחת אוי לו שהכריע לו ולכל העולם לכף חובה ע"כ:
12
י״גלזה אמר הון שהם המצות מהבל ימעט שאם היה תלוי ועומד ועשה עבירה אחת שהיא הבל ימעט טובות הרבה לפי שמכריע לו ולכל העולם לכף חובה ומאבד כל מה שעשה שנאמר וחוטא אחד יאבד טובה הרבה אבל הקובץ על יד מצוה אחת ירבה לפי שהכריע עצמו ולכל העולם לכף זכות או יובן כדחז"ל (עירובין פ"ד דנ"ד ע"א) כי חיים הם למוצאיהם למוציאם בפה לזה אמר הון שהיא התורה שהיא מהבל שאינו מוציאם בפה ימעט משום ששוכח מה שלומד מאחר שאינו מוציאם בפה כמעשה אותו תלמיד. או מהבל שלומד התורה דרך עראי ימעט לפי ששוכח אמנם הקובץ על יד כמעשה דרבא איתא במסכת שבת דפ"ח ע"א ההוא מינא דחזייה לרבא דקא מעיין בשמעתא ויהבא אצבעתא דידיה תותי כרעיה וקא מייץ בהו וקא מבען אצבעתיה דמא כו' ונמצא שהלומד בחשק זה אין התורה משתכחת ממנו וזהו מה שרומז הקובץ על יד שקובץ ידיו תותי כרעיה מרוב התבודדותו ואינו מרגיש אז ירבה תורתו או יובן כדחז"ל הקב"ה מרבה עם הרשעים בעה"ז כדי לטרדן מן העולם דכתיב בפרוח רשעים כמו עשב ופתע פתאום נאבדים הם וממונם אמנם אין עושה כן בצדיקים אלא שמרבה להם יסורים כדי להרבות שכרן אף על פי שאין בידם שום עון כמו שפרש"י ז"ל במס' ברכות לזה אמר הון מהבל שהוא מה שמרבה עם הרשעים ימעט שפתע ישבר ואין מרפא אמנם הקובץ על יד ויד מלשון נגע הנה יד ה' הויה שקובץ ומקבל עליו היסורים הבאים עליו אע"פ שאין בידו עון ירבה שכרו לעה"ב כדפרישית. או יובן כדחז"ל מסכת כתובות דס"ז ע"ב מעשה באותו עני שבא לפני רבי נחמיה וגילגל עמו בעדשים ומת מסבת לימודו שהיה למוד בתרנגולים מפוטמים שע"ז אמר אוי לזה שהרגו נחמיה לזה אמר הון מהבל שהוא מי שלמוד במיני מאכלות ותענוגים שהם הון מהבל לפי שהוא דבר לפי שעה ואינו מתקיים גורם הלימוד הזה שימעט חייו של אדם בבואו בחוסר כל אמנם הקובץ על יד כל התענוגים הללו ומעכב עצמו ללמד עצמו בזה אז ירבה שאין חייו מתקצרים ובזה יובן פסוק (משלי סימן י"ג) רב אוכל ניר ראשים ויש נספה בלא משפט הרי אמרנו שבעבור שנלמד העני זה בתענוגים גרם לו עניות וכיון שלא אכל רגילותו מת קודם זמנו לזה אמר רב אוכל ניר ראשים כלומר כל המלמד עצמו ברוב אוכל ומיני תענוגים הוא ניר העניות וכיון שאינו מוצא רגילותו יש נספה בלא משפט שמת קודם זמנו או יאמר כדחז"ל מסכת סנהדרין ד"ק ע"ב כל ימי עני רעים בן סירא אמר אף לילות בשפל גגים גגו וברום הרים כרמו ממטר גגים לגגו ומזבל כרמו לכרמים ע"כ שבהיות כרם העני ברום הרים כל מה שמזבל העני לכרמו בא הרוח ומורידו בכרמי העשירים ומשביחם ונמצא שרוב אוכל שמוציא כרמי העשיר הוא מסיבת ניר ראשים שמכרמי ומשדה העני יורד לשם הזבל ומשביחם ובזה נמצא שיש נספה בלא משפט שאינו מוצא העני מה לאכול אחר טורחו ומת ברעב ונמצא מת בלא משפט דבשלמא אם לא היה טורח ניחא אמנם מאחר שהוא טרח ולא הועיל לו יגיעו ומת נמצא מת בלא משפט ודוק:
13
י״דאו יאמר הון מהבל ימעט שנוכל לתת רמז עם זה במאמר חז"ל מסכת קידושין דמ"ט ע"א ר' יהודה אומר המתרגם פסוק כצורתו הרי זה בדאי והמוסיף עליו הרי זה מחרף ומגדף לזה אמר הון מהבל ימעט כלומר הרוצה לתרגם פסוק כצורתו שאינו רוצה לומר מה שהוסיף אונקלוס הגר וכונתו שאומר שמה שמוסיף הון של הבל ח"ו מעט אין לו אלא שהוא בדאי בלבד אבל הקובץ על יד שרוצה לקבץ ולהוסיף הוא עוד כשם שהוסיף אונקלוס אז ירבה שיש לו שנים מחרף ומגדף ונמצא שירבה עליו העונש לפי שמה שהוסיף אונקלוס היה ברוח הקודש כמו שפרש"י ז"ל וזה שאומר שרוצה להוסיף נמצא שמבין שאונקלוס מדעתו הוסיף ח"ו ולכן הוא מחרף ומגדף או יובן כדחז"ל במסכת קידושין ד"מ ע"א רשב"י אומר אפילו צדיק כל ימיו ומרד באחרונה איבד את הראשונות שנאמר צדקת הצדיק לא תצילנו ביום רשעו ואפילו רשע כל ימיו ועשה תשובה באחרונה אין מזכירין לו שום רשע שנאמר רשעת הרשע לא יכשל בה ביום שובו מרשעו לזה אמר הון שהם התורה והמצות מהבל ימעט ברגע א' שחטא באחרונה ימעט מה שטרח בכמה שנים אמנם הקובץ על יד מצות ומע"ט כיצד שעשה תשובה וכאומרם ז"ל עשה האדם חבילות חבילות של עבירות יעשה כנגדם חבילות של מצות וזהו הרמז באומרו הקובץ על יד ירבה רמז על בעלי תשובה שצריך לקבוץ על יד חבילות של מצות ירבה ומה ירבה בזה שגם העונות נעשים לו כזכיות ודוק או יאמר הון מהבל כלומר המקבץ הון מהבל שהולך אחר דברים גופניים של זה העולם שהוא הבל כמו שההביל שהע"ה כל אשר הוא תחת השמש ימעט לפי שאינו מוצא בידו כלום ביציאתו מן העולם אמנם הקובץ על יד בדרך אשרי מי שבא לכאן ותלמודו בידו אז ירבה או יובן כדחז"ל בבא בתרא די"א ע"א מעשה במונבז המלך שפתח אוצרות בשני בצורת נתחברו עליו אחיו ובית אביו אמרו אבותיך גנזו והוסיפו על של אבותם אמר להם אבותיי גנזו במקום שהיד שולטת בו ואני גנזתי במקום שאין היד שולטת בו לזה אמר הון מהבל שהוא המאסף אוצרות בזה העולם ימעט לפי שעושה הון במקום שהיד שולט בו אבל הקובץ על יד כלומר במקום שאין היד שולט בו שהוא למעלה אז ירבה לפי שאין מי שישלוט בו ונמצאשגנז לעצמו. או יובן כדחז"ל מס' גיטין פ' המביא ד"ה ע"א תנא דבי ר"י כל הגוזז מנכסיו ועושה מהם צדקה ניצול מגהינם משל לשתי רחלות שהיו עוברות במים אחת גזוזה ואחת שאינה גזוזה גזוזה עברה שאינה גזוזה לא עברה לזה אמר בעבור הון מהבל שהיא פרוטה שנותן לעני בכל יום שכיון שהוא דבר מועט פרוטה בכל עת נקרא הון מהבל ימעט כלומר ממעט ממשאו ועובר כרחלה הגזוזה שעברה בהיות שממעטו מצמרה שעליה אבל כל הקובץ על יד כל ממונו ואינו מוציא מידו כלום לצדקה ירבה עליו משאו ואינו יכול לעבור כרחלה זאת שאינה גזוזה שמתרבה עליה צערה ואינה יכולה לעבור:
14
ט״ואו יובן כדחז"ל שיש מין עוף שגוזלת ביצים משאר העופות ויושבת עליהם ובחצי הימים עוזבת אותן באומרם שהביצים אינן שלה וע"ז אמר קורא דגר ולא ילד עושה עושר ולא במשפט ברצי ימיו יעזבנו ובאחריתו יהיה נבל והוא מוסר על המקבצים ממון שאינן שלהם שבסוף נאבד וזהו הרומז כאן הון מהבל ימעט כעוף זה שאחר שמה שקבץ היה הון מהבל ביצים שאינם שלה ימעט ואינו מוציא פעולתו לפועל להוציא אפרוחים משום שבחצי ימיו יעזבנו ונמצא אחריתו נבל ואין בידו כלום אבל הקובץ על יד כלומר כשאר העופות שקובצים על יד הביצים שלהם ואינם חומדים מה שאינו שלהם ירבה אפרוחים ומגדלים אותם. ואלך למאמר שהתחלתי תנא דבי ר' ישמעאל כל הגוזז מנכסיו ועושה מהם צדקה ניצול מדינה של גהינם משל לשתי רחלות כו' דראוי לדקדק במלת כל הגוזז דלמה לא אמר הנותן מנכסיו לצדקה ניצול מגהינם מהו הגוזז. ועוד למה נקט המשל בשתי רחלות ולא בשני בני אדם העוברים בנהר אחד לבוש ואחד ערום הערום עבר והלבוש לא עבר מסבת המשא שעליו:
15
ט״זאמנם התשובה שאמר כל הגוזז לרמוז שאם אדם רגיל לאכול ליטרא של בשר ומרגיל עצמו בחצי ליטרא כדי לתת צדקה וכן בכל הדברים הן במאכל הן בלבוש שמחסר מרגילותו לתת לצדקה ניצול מגהינם ולכן אמר כל הגוזז כלומר שגוזז מכאן ומכאן ממה שראוי לו כדי לתת לצדקה שמלת נותן משמע שיש לו הרבה ונותן אמנם כאן עצה טובה קא משמע לן שיגזוז ממאכלו ומלבושו וירגיל במעט דהרגל טבע שני כדי שיספיק לתת לצדקה. ומה דנקט המשל בשתי רחלות יובן כדחז"ל (בחולין דפ"ד ע"ב) למה נקרא שמם עשתרות שמעשרות בעליהן ולכן אמר משל לשתי רחלות לומר שבידו של אדם להיות עשיר או עני כעשתרות אלו שמעשרין לבעליהן כך זה בידו להעשיר עצמו על ידי שנותן לצדקה ממה שאמר לבסוף שוב אין מראין לו סימני עניות:
16
י״זעוד במעלת הצדקה כתיב כל היום חונן ומלוה וזרעו לברכה יובן כדחז"ל בב"ב ד"י ע"ב מה יעשה אדם ויהיו לו בנים יפזר מעותיו לצדקה לזה אמר כשהאדם כל היום חונן ומלוה אז יזכה שזרעו לברכה שיהיה זרעו ראוי לברכה שיברכו עליו על המילה פדיון הבן בן י"ג ברוך שפטרני מעונשו של זה וזהו כונת פסוק זרעו לכם לצדקה רצה לומר זרעו לכם כמוכם זכרים לצדקה בזכות הצדקה וטעם הדבר שכל הנותן צדקה הויין לו בנים הוא מדה כנגד מדה שכיון שנתן לצדקה נתן כח לעני לכן יש לו כח להשהות עצמו על הבטן ואז האשה מזרעת תחילה ויולדת זכר:
17
י״חבמדרש מעשה באבין רמאה כו' ולא שהיה רמאי ח"ו אלא שהיה מרמה במצות שהיה ממתין עד שהיה פוסק כל הקהל ואחר כך היה נותן כנגד כל הקהל ע"כ כל העולם מקשים דמה היו מרויחים הקהל בזה דמה איכפת להם ליקח הממון מיחידי הקהל או מידו (א"ה הש"ח ס"ט עיין מ"ש מהרש"י ז"ל ביפ"ת ס' ויקרא פ"ה סי' ד' ובפ' מראה פ"ג מהוריות ועיין ג"כ למהרימ"ט פ' תרומה עי"ש):
18
י״טולעד"נ שהיה ריוח לקהל לגבות מאחד ולא ממאה אנשים שהוא טורחוקרוב להפסד. עי"ל שהיה נותן כנגד כל הקהל ר"ל על שיעור שהיה פוסק כל הקהל היה נותן הוא עליהם שאם הקהל פסקו מאה היה נותן מאתים. עי"ל שהיה הוא נותן כל מה שפסקו הקהל והיה מניח המצות ביד כל אחד ואחד שקנו אותם:
19