מדרש האתמרי כ״אMidrash HaIttamari 21

א׳על הכנת המצות ושם הדרוש הזה מגיד משרים

ב׳ירושלמי דברכות פ"א מאמר י' תני משם רבי מאיר וראית' אותם אין כתיב כאן אלא וראיתם אותו מגיד שכל המקיים מצות ציצית כאלו מקבל פני שכינה מגיד שהתכלת דומה לים וים דומה לעשבים ועשבים דומה לרקיע ורקיע דומה לכסא הכבוד וכסא הכבוד דומה לספיר דכתיב ואראה והנה על הרקיע אשר על ראש הכרוב כאבן ספיר כמראה דמות כסא כו':

ג׳הנה אמת נכון הדבר שהעולם הזה הוא הכנה כדי שיתקן האדם לעולם הבא כמאמר התנא העה"ז דומה לפרוזדור התקן עצמך בפרוזדור כדי שתכנס לטרקלין והוא כענין העין שהוא הכנה לקבל האור ולהסתכל הדברים לפי שהעין עצמו אינו רואה והראיה שבהיות האדם במקום אפל אינו יכול לראות אע"פ שעיניו פתוחות באופן שהאור היא סיבת הראייה והעין אינו אלא כי אם הכנה לקבל האורה ותראה שאם יצמצם האדם האור לא יראה כי אם שיעור אור בכמות עינו כיצד אם ישים עינו בשפופרת קצר נגד האויר לא יראה מהאויר כי אם שיעור כמות עינו מהטעם שהעין אינו רואה כי אם הוא הכנה בלבד לקבל האור והתפשטות האור מתפשט העין לראו' משיעור כמותו וכיון שזה התצמצם והאפיל האור בתוך השפופרת אינו יכול לראות כי אם שיעור כמות עינו מהאויר כשיעור חור השפופרת לבד הקב"ה שהוא עצמו אור צח אור מצוחצח שאורה עמיה שריה ועיניו משוטטים ומביטים ורואים בכל מקום יודע מה בחשוכה לפי שהוא האור וזהו כונת התנא דע מה למעלה ממך עין רואה ואזן שומעת כלומר הקב"ה אינו כבשר ודם שאין האורה תלויה בעין עצמו כי אם באמצעות האור ולכן אינו רואה במקום אפל ונסתר אלא הקב"ה עין רואה שבעינו תלויה האורה ורואה בנסתרות ובמקום אפלות ואם כן היכן תסתר עצמך לעבור רצונו שהוא כביכול רואה אותך בכל מקום שאתה מסתתר שם וגם ואזן שמעת שהוא הקב"ה שומע המחשבה ובהיות שלמעלה אינו כלמטה כל מעשיך בספר נכתבים מאליהם בלי יד וקולמוס. ובזה נבין פסוק הנה עין ה' אל יראיו למיחלים לחסדושהכונה שבהיות עין האדם רואה מכח התפשטות האור לכן רואה מה שאינו רוצה כיצד שאם יניח חמש אצבעות נגד העין אי אפשר אם אינו רואה כל החמשה אעפ"י שאינו ירצה לראות כי אם אחד או שנים משום שאין העין ברשותו והתפשטות האור' מתפשטת הראיה הנה והנה אמנם הקב"ה אינו כן אלא רואה למי שירצה אע"פ שכועס לפניו מסתיר ראייתו מהרשע ועיני ה' אל יראיו למיחלים לחסדו. ובזה יובן פסוק (ישעיה סי' ל"ג) מלך ביפיו תחזינה עיניך תראה ארץ מרחקים וחוץ מן הכונה נוכל לומר כדחז"ל אור שברא הקב"ה ביום ראשון היה רואה האדם מעוף העולם ועד סופו וכיון שנסתכל ברשעים גנזה לצדיקים לע"ל לזה אמר כשמלך ביופיו תחזינה עיניך שהוא המלך המשיח אז יוציא הקב"ה אותו אור ותראנה עיניך ארץ מרחקים מסוף העולם ועד סופו:

ד׳גם שמעתי משם הרב כמהר"ר אברהם היכיני נר"ו שהכונה לומר תזכה לעתיד לבא לראות למלך המשיח בקירון פנים מה שלא זכיתם לראות במרע"ה דכתיב וייראו מגשת אליו כי קרן אור פניו כו' אמנם כפי הקדמתינו בא לומר שאז בימות המשיח יזכו ישראל למעלת הרוחניות ובפרט אחר התחיה ואז יהיה הראיה התלויה בעין ממש ולא באמצעות דבר אחר כמו עתה שהעין אינו רואה כי אם מסבת האור אלא אז תזכה שמלך ביופיו שהוא המלך המשיח תחזינה עיניך דמלת עיניך אך למותר אלא הזכיר עיניך לומר שהראיה יהיה תלויה בעין ממש ודוק ותראנה עיניך ארץ מרחקים ומסתרים לפי שראיית הרוחניות רואה אפילו בחשך כמלאך הזה שבהיותו רוחני אין ראייתו תלויה באמצעות האור ובהיות ראות העין תלויה באור לכן צריך להמשיך ראיית עיניו בראיית התורה ולא בראיות בלתי הגונות ויזיק ראיית עיניו באמצעות אותו דבר וכדחז"ל מס' סנהדרין באותו שנכנס טינא בלבו בעבור אהבה שחשק באשה ושאלו לחכמים אם היה יכול לראות אותה שזה היה תרופתו ולא הניחוהו:

ה׳וקודם נבין עם זה ענין תמר עם אמנון בשמואל ב' סי' י"ג ויהי אחרי כן ולאבשלום בן דוד אחות יפה ושמה תמר ויאהבה אמנון בן דוד ויצר לאמנון להתחלות בעבור תמר אחותו כי בתולה היא ויפלא בעיני אמנון לעשות לה מאומה ולאמנון רע ושמו יונדב בן שמעה אחי דוד כו' ויאמר לו מדוע אתה ככה דל בן המלך בבקר כו' ויאמר לו אמנון את תמר אחות אבשלום אחי אני אוהב כו' עד סוף הסי' יש לדקדק אומרו ויהי אחרי כן ב' למה הזכירו לאבשלום כאן ג' מה איכפת לנו לידע שם דוד מי לא ידע שאמנון בן דוד הוא וא"כ למה אמר אמנון בן דוד ה' אומרו ולאמנון רע ושמו יונדב כפי חז"ל שיונדב היה איש חכם לרשעה א"כ למה אמר ושמו יונדב כמו שאמר גבי הצדיקים ו' למה הוצרך לומר אחי דוד מי לא ידע בזה ז' להבין כונת שאלתו מדוע אתה ככה דל בן המלך בבקר בבקר ח' אומרו ויצר לאמנון להתחלות בעבור תמר אחותו דהול"ל בעבור תמר למה אמר אחותו אומרו כי בתולה היא דמה שייכות יש ענין אהבתו עמה עם היותה בתולה או לא יו"ד אומרו ויפלא בעיני אמנון לעשות לה מאומה מאי לעשות לה מאומה:

ו׳ונתחיל להתיר אלו הספקות תחילה ואח"כ אפרש שאר הפסוקים בס"ד בהיות שלמעלה מזה הענין סיפר מענין בת שבע עם דוד שאכלה פגה לכן רצה הקב"ה לשלם לדוד מעין מה שעשה ולכן בא בנו לפגום באחותו אע"פ שהיתה ראויה לו אם ישאנה כמ"ש חז"ל שהיתה בת יפת תואר ולזה אמר ויהי אחרי כן מה שעשה דוד לבת שבע קרה ענין זה שלאבשלום בן דוד אחות יפה ופגמה אמנון מדה כנגד מדה ממה שעשה דוד ולכן אמר ויאהבה אמנון בן דוד כלומר הטעם שהאהבה אותה ובא זה לידו בעבור היותו בן דוד:

ז׳עי"ל אמר אמנון פן דוד כלומר ויאהבה אמנון בטענה שיכול לשכב עמה כי הוא דוקא היה בן דוד ולא תמר כמ"ש התוספות ז"ל (סנהדרין דכ"א ד"ה דאי ס"ד) שתמר לא היתה בת דוד שאמה כבר היתה מעוברת כשבאתה מן המלחמה והא דכתיב כי כן תלבשנה בנות המלכים מתוך שנדלה בחיקו קרא לה בת מלך ודוק:

ח׳וגם מה שאמר ואבשלום בן דוד קראו בן דוד לרמוז שדוד גרם לאבשלום שלא היה בו עון על שלקח יפת תואר והזכיר לאבשלום כאן להגדיל מעלת יופי של תמר בהיות אבשלום אחר שכבר פירש לעיל ממעלת יופיו ואמר ושמה תמר ויאהבה אמנון בן דוד אפשר שרומז שתחלת אהבתה זה עמה לא היה לשם זנות רק אהבה אמיתית מסיבת חסידותה שהיתה צדקת כמו שמוכיח לקמן ולכן אמר ושמה תמר כדרך שאמר בצדיקים ושמה מוכיח ששמה תמר דצדיק כתמר והוה אמנון בדיק בשמה ולכן ויאהבה ואחר שאהב אותה התחיל היצר לפתותו ולהטותו מדרך טובה וזהו ויצר לאמנון מלשון יצר הרע כלומר התחיל יצרו לחלותו עם רוב אהבה עמה והתחיל להתחלות בהיותה תמר אחותו ונעלם ממנו שהיתה מותרת לו ובהיות כן התחיל להתחלות בראות שאין תקוה לקחתה בהיותה אחותו ועוד לא היה מוצא פתח לישכב עמה על היותה בתולה והיו מרגישים פגימתה שאם היתה אלמנה היה הענין קל לישכב עמה משום שלא היו מרגישים בפגימתה וז"א כי בתולה היא:

ט׳ויפלא בעיני אמנון לעשות לה מאומה יובן עם מ"ש הראב"ע זלה"ה גבי רבקה בתולה ואיש לא ידעה שיש מציאות לבעול בתולה באופן שלא יפגום אותה כדחז"ל שמואל היה בקי בהטיה ואמר שאין לגלות סוד זה והנה אמנון היה מבקש ענין זה לידע והיה נעלם ממנו וזהו אומרו ויפלא מעיני אמנון לעשות לה מאומה כלומר נעלם ענין זה ממנו לעשות עמה מעשה ושלא יהיה לה מאומה כלומר פגם מאומה שלא היה לו ידיעת ענין זה נעלם ממנו ולאמנון רע ושמו יונדב בן שמעה אחי דוד אפשר שקדם שמן כצדיקים בעבור היות בן שמעה אחי דוד ובכבוד דוד קדם שמו עי"ל שאעפ"י שהיה איש חכם לרעה כדחז"ל והוכיחו זה משום שהיה ראוי לומר חכם מאד איש למה הוצרך לומר אלא מכאן למדו ז"ל שאין חכם האמור כאן חכם לטובה משום שקדם לומר איש לרמוז איש כשאר כל איש הדיוט ונמצא שאומרו אח"כ חכם מאד הוא חכם להרע שאם חכמתו לטובה לא היה ראוי שיקדים לומר איש וחוץ מחז"ל נראה לפרש שקדם שמו כצדיקים ואמר ושמו יונדב משום שבענין זה כיוון יונדב לשם שמים ועשה המצאה אולי יהיה יכול להעביר אהבתו ממנה כמו שאפרש בע"ה וזהו הטעם שלא נתן לו עצה שישאלנה מאביו משום שלא רצה שיהיה דבר שלא לשם שמים שהוא לשם נוי ולכן עשה ערמה כדי שישנאה ונתן לו עצה שיתחלה ותבא תמר ושתעשה הבריה לפניו וכונתו בחכמה זו אעפ"י שלכאורה לא יש שום חכם להרע. אמנם חכמתו בזה כדי שישנאה וחשב אולי בראותה יסיר אהבתו כענין שאמרו הרופאים באותו שנכנס טינא בלבו שאמרו הרופאים שיראה אותה נמצא שהראיה מעביר התאוה קצת ועוד יעץ לו שיעשה לפניו מאכל אולי תתמאס לפניו בראותה בידים מזוהמות. וכדי שיצא מחשבתו לפועל סידר לו דברים שיאמר לדוד כדי שלא יכול לחשוב רע ולא ימנענה ממנו ואמר שיאמר לו תבא נא תמר אחותי הזכיר אחותי להרחיק הענין מעיני אביו שח"ו חושב ברע שהרי אחותי היא ועוד נתן לו טעם היות זה על ידה בהיותה צדקת ושמה מוכיח תמר צדיק כתמר יפרח ובהיות המאכל על ידה היא סגולה לרפואתו ועוד שאינו מסתכן לאכול משום אדם אולי יש שנאה לאיזה מן המשרתים עמו ויתנו סם המות במאכלו ולכן אני רוצה שתעשה הבריה לפני למען אשר אראה ואכלתי מידה דוקא ודוק. ויונדב חקרבדבר בראותו בבקר דל וחולה הפך החולים שבבקר בבקר יקל החולי מעליו וכדאמרי' בנדרים פ"ד ד"מ ע"א אמר רב ששת בריה דרב אידי לא לסעוד איניש קצירא לא בתלת שעי קמייתא משום דבתלת שעי קמייתא רויחא דעתיה) ולכן אמר לו מדוע אתה ככה דל בן המלך מאחר שהוא בבקר בבקר תדיר שאינו מקרה הלא תגיד לי לי דייקא בהיותי רעיך ואיני חושש אעפ"י שיהיה זה ענין רע והשיב את תמר אחות אבשלום אחי אני אהב כלומר הדבר קשה בעיני בהיותה אחות אבשלום ואני מתיירא ליגע בה בהיותה אחות אבשלום איש קשה מאד ומזלייהו חזה מה שאירע לו על ידו שהרגו ולכן כשמוע כן יהונדב נתן לו עצה אולי ישנאה כדפרישית וישלח דוד אל תמר הביתה לאמר לכי נא בית אמנון אחיך אמר אחיך סיפר לה אהבת אמנון עמה אהבה חל אחוה ובטח בך על חסידותך ולכן ועשי לו הבריה כלומר עשי לו דוקא הבריה לו מאכל מיוחד לו אתה לבדך ולא עם איש זר אתך כי הוא בטח בך דוקא ותלך תמר בית אמנון אחיה הלכה בסוד דברי אביה שסיפר לה מענין האחוה ותלבב לעיניו כמו שסיפרה לה אביה הענין כדפרישית ותקח את המשרת ותצק לפניו וימאן לאכול ויאמר אמנון הוציאו כל איש מעלי אמר כן ולא חשש אולי יפול ברע שאמר יאמרו היושבים שם שבהיותי חולה לא רציתי לאכול בפני שום אדם שידוע שאין ראוי לחולה שיראו אותו בשעה שאוכל בעבור עין הרע ודוק. ותגש אליו לאכול ויחזק בה ויאמר בואי שכבי עמי אחותי כלומר אינה שכיבה לרעה ח"ו אלא שאתה אחותי ואין לחשוש על זה כדרך שמותר בנשיקה של קורבה דכתיב וישק יעקב ברחל. עי"ל שכבה עמי אחותי כלומר ואיני פוגם לך בהיותך אחותי ואני חושש על כבודך והשיבה אמריה לו אל אחי כלו' איני מאמין לך בזה בהיות שאין את אחי ממש מאם אחת כדי שתחוס על כבודי ודוק:

י׳ותאמר אל אחי כלומר לא אתה אחי בדבר זה כמו שדרשו ז"ל אל אדוני גבי חנה כו' אל תענני שיודע אני שמה שאתה אומר לי שכבה עמי אחותי הוא ערמה לשכב עמי ואם נאמר שהוא כדבריך שאין כונתך לרעה בשכיבה זאת לא יעשה כן בישראל הוא נבלה לעשות כן וא"כ אל תעשה את הנבלה הזאת. ועוד ואני אנה אוליך את חרפתי ואתה תהיה כאחד הנבלים בישראל וחוץ מן הפשט אנה אוליך את חרפתי שיאמרו זרוק חוטרא לאוירה אעיקרא קאי ובהיותי בת יפת תואר יאמרו שנתרציתי לעשות כן ואתה ח"ו תהיה כשכם שתפס לדינה בעל כרחה ושכב עמה דכתיב ביה כי נבלה עשה בישראל ולא אבה לשמוע בקולה יש לדקדק שכאן אמר בקולה וכשרצה לשולחה והפצירה עמו אמר ולא לשמוע לה. ואולי רצה לרמוז שרצתה תמר למונעו מהענין על ידי קולה כמו שפירשו מפרשים ז"ל ועיין בס' דברי שלום בדחז"ל יעל בקולה שבנעימות קולה מנע אותו ואולי תמר רצתה לעשות כן ולכן כיון שידע אמנון כונתה לא אבה לשמוע בקולה דייקא ומיד ויחזק ממנה ויענה. עי"ל על ענין אומרו אל אחי הכונה בהיות שהוא אמר שכבי עמי אחותי כלו' אחותי את ואין יצר בקורבה שבהיותך אחותי אין יצרי תקיף בך והשיבה אמריה לו אל אחי כלו' אם אמרת בשלמא שהיית אחי מאב ואם ניחא שהאמת אתך אמנם אין אתה אחי באופן שאין בך יצר אלא שבהיותי בת יפת תאר אני מותרת לך ובהיותי מותרת לך יש יצר עמי אם כן אל אחי ודוק:

י״אעוד יש לפרש במה שהקשתי לעיל באומרו הוציאו כל איש מעלי. י"ל עם מה שדרשו ז"ל גבי יוסף הביאו בילקוט בפסוק ויקרא הוציאו כל איש מעלי שאמר שיצאו גם המלאכים ואפשר שדרשו ז"ל ממלת מעלי רמז למלאכים לשון נקיה כלפי המלאכים כאמור גבי אברהם נצבים עליו ועיין על זה בפירוש על התורה אשר לי וכפי דרשת ז"ל גבי יוסף שקרא שיוציאו המלאכים אפשר לומר גם שאמנון עשה כן והענין בכאן שבהיות שגמר בלבו לעשות הרע הזה קרא הוציאו כל איש מעלי שהם המלאכים המלוין לאדם ודוק:

י״בונחזור לסדר הפסוקים אמר ועליה כתונת פסים כי כן תלבשנה בנות המלך בתולות מעילין קשה שנכנס בכתונת ויצא במעיל ועוד דמה שייכות וקשר יש סיפור המעשה שבא עליו לומר שעליה כתונת פסים ועוד בדברי אבשלום שאמר לה האמינון אחיך למה קרא אותו אמינון ועוד מאי אומרו ואתה אחותי החרישי אחיך הוא שאדרבה בהיותו אחיה ראוי לבכות איך בהיותו אח הרע עמה אמנם הכתובים באו להגיד לך איך בא תקלה על ידה וידוע שכל המתגאה לסוף יכשל בעבירה ובודאי שג"כ באשה ובהיות שתמר היתה גאותנית וזהו אומרו ועליה כתונת פסים כלו' הטעם שבא זה המעשה על ידה בעבור הגאוה שהיתה מתגאה ואומרת שעליה כתונת הפסים ואעפ"י שכן תלבשנה בנות המלכים הבתולות מעילים והמעיל יותר חשוב כמו ומעיל קטן תעשה לו אמו גבי חנה ומרוב געגועין היתה עושה לו היותר חשוב שבמלבושים. וא"כ בהיות כולם לובשים מעילים למה היתה מתגאית שעליה כתונת פסים ובפירוש שיר השירים אשר לי בפסוק זאת קומתך דמתה לתמר הארכתי עוד בפסוק זה עיין שם כו' ובחיבור אחר פירשתי בעינן תמר ואמנון יותר באורך ויאמר לה אבשלום האמינון אחיך אמר אמינון בדרך בזיון הקטין שמו כדרך שקוראים לקטן בשם קטן או אמר אמינון כדרך היאומן כי יסופר שאחיך עשה ומצאתי כן בכלי יקר ואח"כ מצאתי לחז"ל מס' מועד קטן פ' אלו מגלחין ד' ט"ז ע"ב פעם אחד גזר ר' שלא ישנו התלמידים בחוץ יצא ר' חייא ושנה לשני בני אחיו בחוץ שמע ר' ואקפיד אתא ר' חייא לקמיה אמר ליה ר' עייא ראה פירוש קורא לך מבחוץ נהג נזיפותא בנפשיה תלתין יומין פירשו רש"י ז"ל עייא כך כינה שמו של ר' חייא לשון גנאי וכן במקרא האמינון אחיך עכ"ל קרוב למה שפירשתי ודוק:

י״גונחזור לענין שצריך שכל ראות האדם שיהיה בתורה ובדברים הראוים לראות וזהו כונת הפסוק בשמואל א' סי' רכ ג' ויהי ביום ההוא ועלי שכב במקומו ועיניו החלו כהות לא יוכל לראות דקשה דאומרו החלו לכהות משמע שמיהו רואה מעט ולכן לא אמר כהו עיניו דמשמע מכל וכל ואם כן איך אמר אח"כ לא יוכל לראות דמשמע שלא היה יכול לראות כלל ועיקר והוא הפך ממה שאמר החלו לכהות דמשמע דמיהו היה רואה מעט ואף על פי שלכאורה כפי הפשט נוכל לומר שבא לרמוז שמיד לא כהו עיניו באופן שלא היה רואה כלל אלא מעט מעט תחילה החלו לכהות עד שבא לגדר אחר כך שלא יוכל לראות כלל ועיקר:

י״דאמנם כפי דרכנו יבא היטב שרומז שאמר החלו לכהות מהראיה העיונית מתוך צער שמועת בניו שסיפר לעיל ומעשה ידיו של בנים היוצאים מחלציו היה מסך מבדיל לראות עיונו בתורה בהיות מעשיהם בלתי הגונים ומיהו היה רואה בעיונו אמנם לא כמקודם זה שמתוך השמחה שבניו צדיקים היו עיני שכלו ברורים ולרמוז לזה אמר החלו לכהות וחוזר לעיני השכל שהחלו לכהות אבל לא כהו מכל וכל ולכן כתוב ועינו ביו"ד א' וקרינן ועיניו בב' יודי"ן רמז שמקצת עיונו נסתם ולא כולו לראות כלל. עוד יתכן לפרש חוץ מהכונה למה כתוב ועינו ביו"ד אחד ונקדים קודם לדקדק שאמר ויהי ביום ההוא ועלי שוכב במקומו מאי ההוא ועוד מלת מקומו מיותר שבודאי שבמקומו היה שוכב ולא במקום שאינו שם היה שוכב כדרך שהקשו ז"ל בפ' ובאת אל הכהן אשר יהיה בימים ההם דפשיטא שלכהן שיהיה באותם הימים יבא ולא לכהן שיהיה בימים שעברו ואינו בעולם אמנם בהיות שלעיל אמר לו הקב"ה בעון בניו כי מכבדי אכבד ובוזי יקלו הנה ימים באים וגדעתי את זרועך ואת זרוע בית אביך מהיות זקן בביתך ואיש לא הכרית לך מעם מזבחי לכלות את עיניך ולכן אמר ויהי ביום ההוא ועלי שוכב במקומו כלו' ביום אשר שמע את שמע בניו על מעשיהם בלתי הגונים ועלי שוכב במקומו כלומר קפץ וטמן עצמו במקום אחד מפני הבושה וזהואומרו שוכב במקומו ועיניו החלו כהות ואמר עיני ביו"ד א' לרמוז שכהו אשר לא כדת שמצד עצמו לא היה ראוי לכך כי אם מצד אחר שהוא מצד בניו:

ט״ועוד יש לפרש שבפ' המוקדם אמר והנער שמואל משרת את ה' כו' ויהי ביום ההוא ועלי שוכב במקומו ועיניו החלו לכהות ידוע שתלמידיו של אדם הם כבנים כדחז"ל ולכן אמר והנער שמואל שהוא תלמידו של עלי מחרת את ה' כראוי ולכן והיה ביום ההוא ששמע בשורה רעה מסבת בניו מאחר שתלמידו היה ראוי והגון זהו הטעם שעלי עדיין שוכב במקומו כלו' עדיין עומד במצבו כמקוד' במעלתו בתוקפו וגבורתו מסיב' שהעמי' תלמיד הגון ובזכות תלמידו עיניו החלו כהות ואמר עניו ביו"ד א' עניו ולא כל עיניו אע"פ שלא היה יכול לראות כלל מצד בניו אמנ' בזכות שהעמיד לשמואל אע"פ שהחלו עיניו כהות לא כהו מכל וכל ואמר עוד ונר אלהים טרם יכבה ושמואל שוכב בהיכל ה' אשר שם ארון האלהים בא לספר התועלת שירשה שמואל לעלי בהיותו תלמיד הגון ואמר ונר אלהים שהוא עלי טרם יכבה כלומר בשביל בניו ראוי היה שטרם זמן יכבה נרו כדי שלא ישמע מה ששמע אלא ושמואל שהוא תלמיד הגון שוכב לעלי עדיין בעולם בהיכל ה' אשר שם ארון אלהים כלו' בזכות שמואל עדיין בעולם קיים ולא מת קודם זמן רב ודוק ולכן זכה למען תלמידו ולזה אמר מיד ויקרת ה' אל שמואל ויאמר הנני:

ט״זעוד יש לפ' באומרו ועלי שוכב במקומו ונקדים מה שפירשתי בפי' הפרשיות אשר לי גבי אברהם אאע"ה בפ' ויהי כאשר כלה לדבר את אברהם ואברהם שב למקומו דפשיטא שאחר שדבר עמו השם והשלים לדבר עמו שב למקומו אמנם בהיות הנביא בעת הנבואה במעלת המלאכים הנקראים אישים כמו שכתב הרמב"ם ז"ל ולכן אמר שאחר שדבר השם עם אברהם ואברהם שב למקומו כמו שהיה מקודם במצב שאר בני האדם וזהו הרומז פה ויהי ביום ההוא ועלי שוכב במקומו משום שבפ' המוקדם אמר ודבר ה' יקר בימים ההם לזה אמר ויהי ביום ההוא אשר הנבואה היה יקר ועלי שוכב במקומו כלומר מאחר שלא היה שורה עליו הנבואה היה שוכב במצב של כל אדם ולא במדרגת המלאכים הנקראי' אישים ודוק. ובזה יובן פ' בשמואל ב' סי' י"ט בענין ברזלי הגלעדי שאמר ויעבור כל העם את הירדן והמלך עבר וישק המלך לברזילי ויברכהו וישב למקומו דמאי אומרו וישב למקומו אמנם בהיות שברזלי אמר לדוד כשרצה להוליכו עמו לירושלים שהיה זקן מאד דכתיב בן שמנים שנה אנכי היום האדע בין טוב לרע אם יטעם עבדך את אשר אוכל ואת אשר אשתה אם אשמע עוד בקול שרים ושרות כו' באופן שהיה בטל מכל תענוגים אשר כל איש טועם בו ואמרו ז"ל שמה שהזקין כ"כ ולא היה טועם בעבור ששטוף בזימה היה עם אשתו ולכן אמר וישק המלך לברזילי ויברכהו וישב למקומו אפשר שרומז שכיון שבירכו דוד שב למקומו כלומר למצב כל האדם שטועם בטעמים ובשרים וחזר לקדמותו ונכון וכיון דאתא לידן נתחיל לפ' מתחילת הענין כל המשך הפסוקים אמר וברזילי הגלעדי ירד מרגלים ויעבור את המלך הירדן וברזילי זקן מאד בן שמונים שנה והוא כלכל את המלך בשבתו במחנים כי איש גדול הוא מאד ויאמר המלך אל ברזילי אתה עבור אתי וכלכלתי אותך בירוש' כו' ויאמר ברזלי כו' בן שמונים שנה אנכי היום כמעט יעבור עבדך את הירדן את המלך ולמה יגמלני המלך הגמולה הזאת ישוב נא עבדך ואמות בעירי ויאמר המלך אתי יעבור כמהם ויעבור כל העם כו' יש לדקדק אומדו וברזילי זקן מאד בן שמונים שנה באומרו זקן מאד אך למותר דבאומרו בן שמונים שנה ממילא משמע שהיה זקן. ועוד שבן שמונים שנה לא נקרא זקן מאד. וכפי חז"ל משמע שאמר כן בעבור שהזקין יותר מהראוי בעבור שהיה שטוף בזימה אמנם נפרש באופן אחר בס"ד. ספק ב' אומרו כי איש גדול הוא מאד מאי גדולה זאת עוד לא ימנע אם אומרו גדול מאדחוזר לשנים כבר אמר שהיה בן שמונים שנה ואם הכונה שהיה עשיר מאחר שאמר אכלכל את המלך ממילא נפקא שהיה עשיר. ספק ג' מאמר דוד לברזילי בואי אתי ספק ד' מאי וכלכלתי אותך בירוש' למה הוצרך לפרש לו שם ומקום כלכול ובאהבת הקיצור איני מאריך בספקות הנופלות באלו הפסוקים ומתוך הענין יובנו:

י״זבהיות אמת שכל איש שיש עליו איזה עול יזקין קודם זמנו וכלים ומכלים אבריו כמו שדרשו חז"ל בפ' אדוני משה כלאם הטל טורח צבור עליהם והם מכלים וכלים מאליהם ולזה אמר וברזילי זקן מאד ונותן טעם שמה שאני אומר זקן מאד אע"פ שהיה בן שמונים שנה קפצה עליו זקנה בעבור העול שהוא כלכל את המלך בשבתו במחנים ואע"פ שלא היה זמן רב מיהו בהיות הכלכול למלך הוא עול גדול ובימים מועטים שכלכלו תשש כחו ולכן אמר זקן מאד אע"פ שהיה בן שמונים מהטעם שהוא כלכל את המלך וא"ת שלא טרח עמו כל כך אינו כן שהרי ברזילי איש גדול הוא מאד וכיון שכן צריך לעשות כפי כבודו ובפרט שהיה נותן לגדול כדוד המלך וידוע ומפורסם הוא כשהגדול נותן אפילו לקטן צריך לתת כפי מעלתו וכ"ש כשנותן לגדול ועיין בהקדמה זאת באורך בדרוש ספר חיים דרוש שביעי ולכן אמר שהיה זקן מאד משום הטורח אף על פי שטרח זמן מועט בעבור היות איש גדול הוא מאד והיה צריך לעשות כפי גדולתו וכפי המקבל:

י״חוהנה דוד בראות זה הטורח שטרח ברזילי עמו חשב מחשבות לשלם לו וראה שאם היה משלם לו שכר גופניי כבר הוא עשיר מאד ומה יחדש בתשלומו כפי מעלתו שהיה מלך שאע"פ שיתן לו כל הון אינו תשלום בערך מה שכלכל אותו בעת צערו ולכן חשב וגמר בדעתו התשלום הראוי. ואמר אתה עבור אתי כלו' אע"פ שאתה זקן עבור אתי מעט מעט בהיותי מלך ודרך המלך להלוך מעט מעט ואשלם עם מה שעשית עמדי ויותר מזה שכלכלתי אותך בירושלם ויובן במאמר חז"ל מדרש משלי טוב ארוחת ירק ושלוה בה כלו' טוב לאכול פת חרבה בירושלים הוא יותר טוב שנמחלין עונותיו מלאכול שור אבוס ושנאה בו שהוא בח"ל לכן אמר לו וכלכלתי אותך בירושלים ובהיות בירושלים שהוא המקום אשר הקב"ה שוכן שכינתו שם הוא תשלום יותר שלם ממה שעשית עמדי להאכילני חוץ לירושלים:

י״טוזהו אומרו וכלכלתי אותך בירושלים דייקא עוד יש לפרש שדוד רצה להחזיק טובה לברזילי ואע"פ שביד דוד לעשות לו יותר עם ברזילי כיד המלך עם כל זה רצה דוד לרוממו ואמר אתה עבור אתי וכלכלתי אותך אתי תאכל בשלחני שוה לי עכ"ז אתה עבור אתי אתה מתגבר ועובר והולך ומתגדל החסד שעשית אתי לכלכלני בעת צרה ממה שאני רוצה לשלמך לכלכלך בירושלים והוא כדרך שפי' מ"ד החכם השלם החסיד כמהר"ר יצחק הכהן ז"ל בפ' גבי אלישע עם השונמית איש אלהים קדוש הוא עובר עלינו תמיד שהכונה אע"פ שאנו חסידים זה האיש הקדוש עובר עלינו תמיד על חסידותינו. שהולך ומתגבר על חסידותינו. עי"ל שבראות דוד המע"ה זכות ברזילי כי רב הוא אמר אתה עבור אתי כלומר עבור אתי מהצרה מכל וכל כשם שהתחלת ובשכר זה ואכלכל אותך בירושלם ונמצא אני משלם לך שכר נפשיי בהביאך בתוך ירושלם והשיב לו ברזילי מרוב ענותנותו ויאמר ברזילי אל המלך כמה חיי שני כי אעלה את המלך בירושלם כלו' מה כח יש לי שהעלה והתעלה והתרומם לאדוני המלך בירושלם דייקא כלומר בהיות שאתה זוכה לשוב לירושלים ודאי זכותך רב מאד כי כפר אדמתו עמו ובפרט בהיותך מלך ועבר עליך צרה וצרה העובר עליך נרגש ביותר כמו שדרשו ז"ל גבי אחאב ונתן טעם איך לא יכול להעלותו ולרוממו בירושלים שהרי בן שמונים שנה אנכי היום וכדי להעלות למלך נגד צורריו לאמר להם ראו שהקב"ה עוזר ליראיו צריך איש גבור חיל ואני בן שמונים שנה האדע בין טובלרע כלומר האדע לאמר לצורריך ראו מה הפרש בין טוב לרע שהרי דוד אהובו של הקב"ה עוזרו וא"ת תאכל ותשתה ואין שמחה אלא בבשר ויין ומרוב השמחה תוכל להתגבר לדבר וגם משמחת קול שרים לזה אמר אם יטעם עבדך את אשר אוכל ואת אשר אשתה כדי שאם אוכל ואשתה אשמח זהו דוקא למי שטועם מזה וגם אם אשמע לקול שרים כדי שמתוך ערבות הקול יתעורר כחותי לדבר לפי שקול השיר מעורר הכחות שלכן שוררים בעת המלחמה כדי לעורר לב הלוחמים וא"כ ולמה יהיה עבדך עוד למשא אל אדוני המלך ואמר עוד למשא כלומר מלבד המשא שהייתי אליך בזמן שאני מכלכל אותך בראותך אותי ומאן דאכיל דלאו דיליה בה ל לאסתכולי באפיה לזה אהיה אני עוד למשא עליך להטריחך להלוך מעט מעט כפי כחי שאני זקן ומלת עוד נכון ודוק. עי"ל עוד למשא כלומר מלת עוד לומר עוד כבד ממשא אני עליך:

כ׳וא"ת שאתה חייב לי בעבור מה שטרחתי א עמך זקן כמותי לעבור הירדן ללותך זה באמת לא נראה לי שום טורח שהרי כמעט יעבור עבדך את הירדן כלו' נראה לי מעט העברת הירדן ולא שום טורח ובהיות שלא טרחתי למה יגמלני המלך הגמול הגדול הזה. וא"כ ישב נא עבדך ואמות בעיני עם קבר אבי ואמי וזהו חסד גדול עמדי על עוזבני נגד קברי אבותי שבראות אני תמיד קברי אבותי אני זוכר המיתה ופורש עצמי מכל חטא לפי שהאבות סימן לבנים וכשם שהם מתו גם אני כמוהו:

כ״אוא"ת שאתה רוצה לשלם לי ממש כשם שעשיתי עמך עתה יעבור כמהם בני ועשה לו את אשר טוב בעיניך וברא כרעא דאבוה ונחשב כאלו החסד נעשה עמדי ממש ואמר המלך אתי יעבור כמהם ואני אעשה לו הטוב בעיניך וכל אשר תבחר עלי אעשה לך הכונה בזה שרמז להטיב עמו עד שאם ישאל ממנו המלוכה לתת לו וכל אשר תבחר עלי אעשה לך כלומר אשר תבחר עלי שאחזור למלכותי זהו אעשה לך ויעבור כל העם את הירדן והמלך עבר וישק המלך לברזילי ויברכהו וישב למקומו ענין הנשיקה היה כדי לקשר נפשו בנפשו ע"י הנישוק כדי שתחול עליו ברכתו כשם שעשה יצחק ליעקב וישק לו ויברכהו וטעם הנשיקה כדי שתחול עליו הברכה כמו שפירשו המפרשים ז"ל. ומה שבירך אותו נראה שרמוז בפסוק עצמו במה שאומר וישב למקומו שבהיות שברזילי הוציא הוצאות רבות עמו ועם אנשיו ולכן בירכו שהקב"ה ימלא חסרונו וזהו אומרו ויברכהו וישב במקומו כלו' למעלת מצבו ככתחילה ברבוי ממון וזהו שב למקומו ודוק. ואלך למאמר שהתחלתי תנא רבי מאיר אומר וראיתם אותם אין כתיב כאן אלא וראיתם אותו מגיד שכל המקיים מצות ציצית כאלו מקבל פני שכינה:

כ״ביובן עם הקדמתנו שהעין הוא הכנה ובהיות העין מוכן לקבלת האור באמצעות השחור שבו שהוא בבת עינו לכן זוכה האבר הזה לראות פני השכינה שכולו אור צח ומצוחצח בהיות דומה לקונו שיודע מה בחשוכא ונהורא עמיה שרא רצוני לומר שבבחינה אחת דומה לקונו בהיות הוא מבחין בין אור לחשך מה שא"כ שאר כל האיברים ובאמצעות העינים מתקדשים כל האברים שהעינים רואים ובסבת ראייה במצות זוכה פני השכינה ונמצא שמשבחים כולם בשביל העינים שהעינים רואים בתכלת שדומה לים והים לספיר עד שמזכיר כסא הכבוד ובזכור מכסא הכבוד נרתע וחוזר לאחוריו ואינו חוטא בשום אבר מאבריו הרי שמסבת העינים מתקדשים כל האברים וגם עם העינים משיג האדם דרכי התורה שאעפ"י שלכאורה מתנהג עם האדם בדין משום שיש לצדיקים לומדי התורה יסורים ומכאובים אדרבה לטוב לו למרק ממנו איזה עון שאין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא ולהרבות שכרו לעולם הבא והענין שמה שאדם מסתכל באור הוא עם השחור שבעין הרי שמן השחור רואה אור גם העוסק בתורה אעפ"י שמשחיר פניו בלימודו אדרבה משם ימשך האור הצפון לן וזהו מה שרמז החכם שלמההמלך ע"ה באומרו שמור מצותי וחיה ותורתי כאישון עיניך הוא אשר דברנו אמר שמור מצותי וחיה וגם שמור תורתי ואל תתמה שאתה משחיר פניך עליהם ויסורים באים עליך שאדרבה מזה השחורה ימשוך האורה והדבר דומה בדומה באישון עיניך מה עיניך אינו מסתכל באור כי אם באישון שבו שהוא השחור ולא בלבן כן תורתך יתמשך ואדרבה מהשחרות והיסורים שאתה סובל בעסק התורה ולא עם מה שנראה לבן לכאורה שהם התענוגים כדרך העין שעם הלבן שבו אינו רואה שום אור והשם יזכנו לראות באורו אמן