מדרש האתמרי כ״בMidrash HaIttamari 22

א׳דרוש על האותיות ושם הדרוש הזה מגיד מראשית

ב׳אלפא ביתא קדמאה מסכת שבת פרק הבונה (דק"ד ע"א) אמרי ליה רבנן לרבי יהושע בן לוי אתו דרדקי האידנא לבי מדרשא ואמרו מילי דאפי' בימי יהושע בן נון לא אתמר כותייהו אל"ף בי"ת אל"ף בינה גימ"ל דל"ת גמול דלים כו' (עיין בסוף האלפא ביתות למה נקט בימות יהושע ולא בימות משה):

ג׳הגידו האותיות מראש מימי קדם קמו עמדו כגלים נצים להגיד לאדם דרך לעבור גאולים בעשות ק הדרך אשר בו ישכון אור לראות פני מלך חיים והוא בלימוד התורה והנה אלף בית רומז אל'ף בינה:

ד׳וראוי לדקדק במחמר זה כמה דברים תמוהים אמרו התינוקות הללו עד שאמרו עליהם רבנן שאמרו דברים שאפי' בימי יהושע בן נון לא נאמרו שהרי כל אדם יכול לומר כמה אופנים בר"ת של האותיות אמנם י"ל דלא שבחו רבנן להם כי אם על קשר כונתם שרצו לקשר והנה כונתם לרמוז ש תחילה שרמזו דברי התנא בהילוך האותיות שאמר ולא עם הארץ חסיד וכל מצותיו טעיות ושבושים בשוגג ומלבין לעניים שלא בכונה והצדקה שעושה עמו קללה תחשב לו ולכן רמזו התינוקות הללו לומר אל"ף בינה גמול דלים כלומר שתחילה ילמוד האדם בינה ע"י עסק התורה ואח"כ יגמול הדלים שבהיותו חכם יעשה המצוה כתקנה באופן שלא יתבייש העני:

ה׳עי"ל בדחז"ל (שבת דקי"ח ע"ב) אמר רבי יוסי יהא חלקי בנותני צדקה ולא עם מחלקיה משום שהמחלק אותה אפשר שפוחת מן הצריך אותה ומרבה למי שאינו צריך ונמצא שהורג את הנפש באופן שצריך התבוננות גדול בענין חלוק הצדקה וזהו מה שרמזו אלף בינה גמול דלים שתחילה ידע להבין היטב ולדרוש ולחקור הצריכים אותה זה יותר מזה ואח"כ יגמול דלים:. אמר עוד מ"ט פשוט כרעיה דגימ"ל לגבי דל"ת שכן דרכו של גומל חסדים לרוץ אחרי דלים הכונה לפרש דאיך יוכל האדם לידע בדקדוק נמרץ בענין חילוק הצדקה ומה זה צריך יותר מחבירו שתמיד ירוץ אחרי הדלים ויהיה עוסקו עמהם כדי להבין ולידע ערכם. והנה ענין פשוט כרעיה דגימ"ל לגבי דל"ת בא להורות דרך על מה שסיים לומר שילמוד בינה להבין מי צריך יותר מחבירו ואח"כ יגמול דלים ואל תתמה איך יכול לידע ערכם שהרי דרכו של גומל חסדים לרוץ אחרי העניים תמיד ובהיותו תמיד עמהם יודע מי צריך ומי אינו צריך כל כן בלי שישאל לו כדי שלא יתבייש ועכשיו מזהיר שזה הרץ אחר העניים לידע בענייני עניותם שיעשה באופן שלא יבינו הם שעל זה בא כדי שלא יתביישו כשיבא להם הצדקה ולזה אמרו ומ"ט פשוט כרעיה דדל"ת לגבי גימ"ל דלימצי ביה נפשיה ולא לצטערן כשיחלקו להם הצדקה. וא"ת שס"ס אי אפשר אם אינו מגיע איזה בושת לעני בשעה שמקבל הצדקה יהיה מיד מי שיהיה לזה אמר ומ"ט מהדר אפיה דדל"ת מגימ"ל ליתן ליה בצנעא רמזו ענין שיעשה כדי שלאיגיע לעני שום בושת וכיצד יעשה שיתן לו בצנעא כמעשה דמר עוקבא שהיה מטיל הפרוטות בפתח העני וזהו בצינעה כי היכי דלא לכסיף מיניה. אמר עוד ה"ו זה שמו של הקב"ה כלו' כשתעשו הצדקה באופן שרמזו האותיות האמורות או כולם יודו וישבחו לשמו של הקב"ה ויובן כדחז"ל אמר הקב"ה כל זמן שאתם נותנין לעניים אתם משימים שלום ביני ובין העניים משום שכשאין נותנין לעניים או שנותנין בחרפה ובוז אז צועקים ובועטים כאילו עול בחיקו ח"ו באופן שכשנותנין לעניים אז ה"ו זה שמו של הקב"ה כלומר שאז כולם מכירים שמו ומשבחים לו העניים בעבור שיש להם מזון והעשירים בעבור שמתרבה עושרם מסיבת המצוה שעושים:

ו׳ז"ח ט"י כ"ל כלומר אם אתה עושה כל התנאים האמורים עם העניים מדה כנגד מדה הקב"ה זן אותך שלא תבא לידי מידת העניות וכמו שדרשו רז"ל (שבת דקי"ט ע"א) עשר בשביל שתתעשר ואחר שתתעשר חן אותך בעיני כל רואיך כדי שלא יהרגוך מסיבת הממון גם ומטיב לך ר"ל אע"פ שמסיבת הממון תרבה במאכלים וריבוי המאכלים גורמים החולאים כנודע עכ"ז מאחר שבא לך הממון הזה מסיבת מצות הצדקה שעשית לא ימשך ממנה שום נזק וזהו ומטיב לך שאע"פ שתאכל הרבה לא יזיק לך אלא מטיב לך לגופך והוא מדה כנגד מדה שידוע שכל ימי עני רעים אפי' שבתות וי"ט משום שינוי וסת כמ"ש רז"ל (כתובות דק"י ע"ב) וזה בהיות זן לעני גרם שלא יזיק לו המאכל בשבת וי"ט בהיות שהרגיל אותו במאכלים בשאר ימי השבוע כן לא יזיקנו רבוי המאכל אע"פ שטבע הרבוי להזיק. ונותן לך ירושה כלו' נותן לך ירושה לעה"ב שכל מי שזוכה יורש חלקו וחלק חבירו והכונה שאע"פ שהרבה להטיב עמך בעה"ז לא מפני זה יחסר לך לעה"ב אלא שנותן לך ירושה שלימה:. כ וקושר לך כתר טעם הכתר בהיות זה שותף להקב"ה על שזן ופירנס כמו שהוא עושה וגרם שלא יטיחו העניים דברים כלפי מעלה לכן קושר לו כתר כמוהו וענין הכתר הם י"ש עולמות שהוא חצי המספר ממה שעולה כת"ר בגימ' שהוא י"ש שבהיות הוא שותף להקב"ה נותן לו חצי הכתר שהוא י"ש ועיין באורך על זה בח"ב במדרש אליהו:

ז׳מ"ם פתוחה מ"ם סתומה מאמר פתוח מאמר סתום כלומר מלבד השכר שאמרתי לך שיש לעושים הצדקה כתקנה כאמור שיש לו שכר מי"ש עולמות דע שיש גם מאמר סתום שאין הפה יכולה לדבר והוא מאמר סתום שעין לא ראתה כדי לסופרו אלא אלהים זולתך יעשה למחכה לו:

ח׳נון כפופה נון פשוטה נאמן כפוף נאמן פשוט הכונה שכל העושה זה נעשה נאמן כפוף שעושה ע"מ שלא לקבל פרס לסוף נעשה נאמן פשוט שנותנין לו מה שלא חשב ולא עלה בדעתו שבהיות שעושה המצוה בנאמנות והיה כפוף נמי שמשועבד לרבו שמחויב לו לעשות עבודתו ע"מ שלא לקבל פרס לסוף לעתיד לבא נעשה נאמן פשוט מוכן לקבל שכרו:

ט׳צדי כפופה צדי פשוטה הכונה שאם זוכה לכל זה ובלבד שהצדקות הזה שעושה שלא יהיה בכונה שעושה ע"מ שלא לקבל פרס אבל בלבו יהיה חושב שיודע שעתיד לקבל שכר ולפ"ז עושה המצות ח"ו להנאתו אלא שבאמת יהיה צדיק כפוף ובזה יהיה צדיק פשוט ואם לא לא:

י׳ס"ע סימנים עשה בתורה וקנה אותה כלומר עשה סימנים ורמזים ומיני אופנים באופן שתודיע לבריות שאינך עושה אותם ע"מ לקבל פרס ובזה תקנה אותה:

י״אפה כפופה פה פשוטה פי פתוח פי סתום כלו' שיהיה לו פה כפופה שלא יבעט ביסורין אם באים עליו כדרך שבאים לעושים רצונו יתברך כדי להרבות בשכרו ובזה יהיה לו פה פשוטה לדבר נגד המקטריגים עליו באופן שלא יוכלו עמו:

י״בקוף קדוש ריש רשע הכונה ובענין התנאים הללו בזה יבחן מי שהואקדוש או רשע כי אין אדם יבחן בצדקות כי אם בענין ותרנות לעניים ושלא יתגאה לעשות המצות על מנת לקבל פרס שאין גאוה גדולה מזו:

י״גמאי טעמא מהדר אפיה דק' מריש אמר הקב"ה אין אני יכול להסתכל ברשע הכונה כל מי שהוא מתגאה אומר הקב"ה אין אני והוא יכולים לדור במקום אחד ולכן אחר קוף רי"ש שרומז לצדיק ולרשע המתגאה כדפרישית רמז בענין שמהדר אפיה קוף מריש לרמוז שאומר הקב"ה על המתגאים אין אני והוא יכולים לדור במקום אחד כדי שלא להסתכל בו:

י״דומ"ט מהדר תגיה דק' לגבי ר' אמר הקב"ה אם חוזר בו אני קושר לו כתר כמותי כלומר כדי שלא יעלה בדעתו של בעל תשובה שיש מדרגה למעלה ממנו אני קושר לו כתר כמותי שאין גדולה יותר מזה ומדה כנגד מדה משום שתשובה תשוב ה' ומאחר שהוא מכתיר להקב"ה ע"י עם שכינתו מסיבת התשובה שעשה גם אני מכתיר לו כמותי ממש שכשם שבעבור מעשיו הטובים יש זיווג עם ה' גם אני מכתיר לו כתר שיזכה לנשמה ובחבור אבריו זה עם זה אשר נדדו זה מזה מסיבת העבירות ועיין כל זה בדרוש ט' ספר חיים בענין הלולב. וא"ת שאפשר שזה הרבה לפשוע ואין יכול לחזור מפני הקטרוגים להשיב על זה כרעיה דקוף תלויה דאי הדר ביה ליעול וליזיל בהך רמז שיש מקום מוצנע לקבלה מפני הקטרוגים להשיב על זה כרעיה דקוף תלויה דאי הדר ביה כאומרם ז"ל (סנהד' דק"ג ע"א) גבי מנשה שהיה לו קטרוגים הרבה מה עשה הקב"ה חתר חתירה תחת כסא הכבוד לקבלו משם ולכן כרעיה דקוף תלויה כדי שישאר פתח מוצנע מן הצד כדי לקבלם:

ט״ושין שקר תיו אמת השקר עם האמור שלא תתפתה מיצרך בדברי חלקלקות לומר כיון שיש תשובה בעולם עשה כרצונך ואע"פ שיהיה קטרוגים רבים כבר יש לך מקום לקבלך דזהו שקר וטענה כוזבת משום שהאומר אחטא ואשוב אין מספיקין בידו לעשות תשובה והאמת הוא שכיון שחטא האדם מעצמו בלי שום ערמה אלא שחטה מסיבת יצרו אז תפילתו מקובלת וא"ת אם האמת כן למה יש יותר מרשעי' בעול' מצדיקי' ומשיב דאין זו ראיה לפי משקר מקרבה מיליה אמת לא מקרבה מיליה כלו' הבטחות היצה"ר הם לעינים ממה שיזדמן לו לפתותו לעשות ערמה שיעשה ע"י פיתויו והבטחותיו שמבטיח לו במה שרואה לעינים ונמצא שמקרבה מיליה אמנם אמת שהוא דברי יצה"ט מרחקה מיליה משום שכל מה שמבטיח לאדם הוא לעת"ל וא"ת ומאחר דשקר מקרבה מיליה יהיו דבריו אמתיים לזה אמר ומ"ט שיקרא אחדא כרעיה קאי ואמת מלבן לבוניה קושטא קאי שיקרא לא קאי כלומר אף על פי שדברי היצה"ר נראים אמתיים משום שהם מיד אמנם לכולם ישא רוח בעבור שאין באותו דבר קיום והעמדה ואותו דבר עוברת ומתבטלת משא"כ דברי היצה"ט שמבטיח על דבר שבבואו יהיה דבר קיים לעולם ולעולמי עולמים ולכן מלבן לבוניה רמז שכל מי ששמע דברי אמת שהוא יצה"ט אעפ"י שהשחיר פניו לעשות דבריו לעסוק בתורה ובמצות כמו שדרשו ז"ל (עירובין דכ"ב ע"א) בפסוק שחורות כעורב לסוף לעת"ל מלבן לבוניה בקבלת התענוגים שמקבל על שהשחיר פניו בזה העולם ושמעתי דכונת קושטא קאי שיקרא לא קאי הענין הוא זה דאמת במספר קטן עולה ט' ב' פעמים ט' עולה י"ח ופעם אחרת ט' על י"ח עולה כ"ז ועוד ח' על כ"ז עולה ל"ו ועוד ט' על ל"ו עולה מ"ה ועוד ט' על מ"ה עולה ד"ן ועוד ט' על ד"ן עולה ס"ג ועוד ט' על ס"ג עולה ע"ב ועוד ט' על ע"ב עולה פ"א ועוד ט' על פ"א עולה צ' באופן שתשעה על ט' יחסר אחד בכל מספר עד שעולה צ' שהוא שורש הט' שהוא מה שעולה אמת וכן חוזר חלילה עד אין קץ באופן שהאמת קאי משום שלעולם קאי במספר שהוא מספרהאמת אבל שיקרא לא קאי ששקר במספר קטן עולה ששה ואם מוסיף ששה על ששה כדרך תוספת שאמרת בענין האמת ומיד בכפל הב' פעמים נופל:

ט״זאלפא ביתא תניינא ובדרך אחר נראה לפרש דרך בפני עצמו בהילוך האותיות:

י״זאלף בית הכונה למוד תורה בבית שהוא מקום מוצנע ואז התורה מתקיימ' בידך כדכתיב ואת צנועי' חכמה:

י״חגימל דלת הכונה הגמילות חסדים שאתה עושה עם העניים יהיה אחר הדלת והמזוזה באופן שלא ידע העני ממי לוקחה כמעשה דמר עוקבא דהוה עניא בשבבותיה דהוה רגיל כל יומא דשדי ליה ד' זוזי בצנורא דדשא וכשאתה עושה כן ה"ו שהוא שמו של הקב"ה רמז שהעושה עם העני כאילו עושה עם הקב"ה כדחז"ל וכדכתיב עושק דל חרף עושהו ומכבדו להקב"ה מי שחונן אביון:

י״טזין י ח' הכונה האדם צריך כלי זיין למלחמה כשיש חטא בידו לפי שבהיות האדם צדיק נוצח בלי חרב וחנית כדרך שפירשו מ' ז"ל בפסוק חגור חרבך על ירך גבור להוד והדר בלבד ולא להלחם שבהיות האדם צדיק הקב"ה לוחם מלחמתו כדכתיב ה' ילחם לכם ואתם תחרישון:

כ׳ט"י רמז כל המודה על עונותיו מכפרים לו כדכתיב ומודה ועוזב ירוחם וזהו ט"י ט' מלשון וטאטאתיה במאטאטי השמד ויו"ד רמז למי שיודה מטאטאים ומבערין לו כל עונותיו:

כ״אכ"ל למד עצמך לשם פרוטה בכף ידך ושהעני יקחנה משם כדי שיראה כאלו העני נותן כמעשה ר' שמעון במדרש רות כשלקח המלאך האבן שם ידו למטה כדי שלא יתבייש העני:

כ״במ"נ כל צדיק שיש בו מום כלומר שיש בו איזה חטא תיקונו הוא בנוני ימא כמו שכתבו חכמי האמת דלכן מצוה לאכול דג בשבת ואות מ"ם רומז על הצדיק שהוא מלך מאן מלכי רבנן וכשיש בהם איזה חטא שאין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא מתגלגלים בדגים שבים:

כ״גס"ע רמז שלא יעיד משמיעה אלא מראיה ויסמוך על הראיה ולא על השמיעה וזהו סמך עין סמוך על העין. עי"ל סמך עין שיסמיך עינו ללמוד מתוך הספר שאותיות מחכימות:

כ״דפ"צ הפה צד לאדם למיתה ולכן ירבה בשתיקה כמאמר התנא ולא מצאתי לגוף טוב אלא שתיקה משום שאדם שמרבה דברים מביא חטא וגוזרים עליו מיתה דאין מיתה בלא חטא ובדרך אחר פ"צ הפה צד לאדם למיתה כדחז"ל לא מתו האבות עד שהוציאו מיתה בפיהם:

כ״הקוף ריש קוף מלשון קופים ודובים וריש לשון רישון ר"ל חרב כלומר כל הפוצה פה לדבר נגד הקב"ה כדור הפלגה לסוף נעשה קופים ודובים כמו שנעשו דור הפלגה כדאיתא בפרקי ר' אליעזר ומתמעט עצמו כרשוין זה שבסוף מכיר דקותו ושפלותו:

כ״וש"ת ר"ל השינים גורמים לאדם שיתוו תיו במצחו לבל יזיקוהו שום בריה משום שהשינים הם כחומה נשגבה להגין על הלשון כארז"ל שברא הקב"ה השינים והשפתים שיהיו מפסיקות ללשון שלא יתגבר לדבר גבהות שמות וחיים ביד לשון באופן שהשינים גורמין לכבות אש הלשון ושיהיה צדיק בדבורו ובזה זוכה לתיו שהוא לשון והתוית תיו שעושים לו אות לטובה כ שלא ישלוט בו שום בריה בעולם וידוע שתיו תחיה תיו תמות והוא אשר דברנו שמות וחיים ביד לשון אם שומר פיו כותבים תיו במצחו של חיים ואם לאו כותבים תיו שהוא מיתה וזהו שין תיו ודוק:

כ״זאלפא ביתא תליתאה עוד נראה לומר א' צורתה יוד למעלה ויו"ד למטה וי"ו באמצע כזה א' רמז שאות הו"ו שהוא תפארת הוא ראשון והואאחרון כיו"ד זה שהיא נקודה קודמת לכל האותיות לפי שכל אות מתחיל ביו"ד והיא סוף וכל אות ואות שכל אות מסיים בנקודה כשמסיים האות. ועוד שיו"ד למעלה ולמטה רמז שכשם שיש עשר ספירות לקב"ה כן יש עשר ספירות לשכינה ועוד לרמוז שיש עשר ספירות בכל העולמות ועוד בנקודת היוד כלול עשר ספירות כמו שאפרש בע"ה לקמן:

כ״חב' צורת בית וצד אחד פרוץ להודיע שהאחד שהוא קב"ה ברא העולם שהוא הבית והניח צד אחד פרוץ כדי להודיע אלהותו שכל מי שיאמר שהוא אלוה ילך וישלים צד צפון ב לרמוז שמה שברא עולמו אינו ע"צ ההכרח אלא לגמול חסד לבריות שמידת הטוב להטיב והגימל פניו הפוכות מהבי"ת לומר שכל מה שעושים לו הבריות בעבור החסד שעושה עמהם אינו מגיע לו כלום בין לטוב בין לרע כדרך אם צדקת מה תתן לו לפי שבשלשה הראשונות אינו מגיע שם כלום ד בא לרמוז שע"י הדלת שהיא השכינה שהיא דלה דלית לה מן גרמה כלום על ידה ברא העולם כאומרם ז"ל בה' בראם בה' אחרונה שבשם שהוא השכינה ה רמז לזיווג פנים בפנים לפי שה"ה צורתה כמין סוכה ולמטה ממנה פתוח שמשם יורד השפע למטה ע"י הזיווג הנעשה קב"ה ושכינתיה ולכן יש פתח בצדה שמשם נכנס השפע ועל היות הפתח בצד ולא בגג ה"י רמז לזיווג זה בצד זה שוין קב"ה ושכינתיה ולכן הפתח בצד שכדי להשפיע שם בשפע גדול צריך לייחד עצמו שוה בשוה זה בצד זה ועכשיו רומז מי הוא המייחד עמה ו שהוא קב"ה שהו"ו הוא ת"ת עץ החיים וע"י מי נגלה קב"ה ע"י הז' שהזי"ן צורתה היא יו"ד וכזה ז היא חכמה ו"ו ת"ת כלומר ע"י יו"ד שהיא חכמה נתגלה ו"ו שהיא ת"ת ולכן צורת זין יוד למעלה ו"ו למטה ח בא לפרש שהיו"ד שעל הזין היא חכמה כדפרישית ט צורתה פ"א וזי"ן כזה פו רמז שאם יש רשות לפתוח פה הוא בשבע מידות מחסד ואילך שהם השני פרצופים לפי שהשלשה פרצופים הם נעלמות ואין רשות לדבר בם ועליהם נאמר הנסתרות לה' אלהינו רמז שכולם בכללות הם עשר ספירות ביחוד גמור בלי פירוד וקיצוץ והמה רמוזות בנקודת היוד כזה שבנקודה זאת יש עשרה קצוות וכולם אחדות אחד כיצד ד' פינותיה בפנים ואחור הרי ח' ופניה ואחריה ב' הרי עשרה כ כצורת כף יד וכתיב הן על כפים חקותיך שישראל חקוקים בידו של הקב"ה לפי שישראל מעידין על אלהותו כארז"ל (ילקוט ישעיה בפסוק אתם עדי נאם ה' וגו') אמר הקב"ה בזמן שאתם מעידים עלי שאני אלוה אני אל כו' ל כצורת מגדל רמז שיש לקב"ה מגדל למעלה שהוא בית המקדש של מעלה וצוה שיעשו כן למטה להיות שרוי בתוך ישראל להיות עמהם קשר אמיץ כדכתיב כי לי כל הארץ ודרשו רז"ל לי ואתם והארץ מ לרמוז על חיבתם עמהם שקראם ממלכת כהנים וגוי קדוש גם המ"ם מורה על תוקף מלכותו של הקב"ה שהוא לעולמי עולמים שכל מ"ם מוציא מ"ם רמז שהוא מלך ומלך וימלוך והוא מלך מלכים ובהיות מלכותו לעולמים לו נאה לבטוח כמו שדרשו רז"ל אמרות ה' אמרות טהורות לפי שמבטיח ועושה לפי שהוא אלהים חיים ומלך עולם נ רמז על לויתן שמצחק עמו ועתיד להאכילו לצדיקים לעת"ל כדחז"ל עתיד הקב"ה לעשות סעודה לצדיקים מלויתן ס רומז על הסעודה שעתיד לעשות מהלויתן ע ענבים אשר יין שמור בתוכם יין המשומר בענביו אשר עין לא ראתה לעולם פ פותח אוצרותיו ליתן מהמתנות השמורות לצדיקים בצד צפון כמ"ש הרי"א ז"ל שבצד צפון יש שם אוצרות מהטוב המעכבים שם שעכבו מאותם ששאלו ולא היה ראוי ועכבו שם אותו טוב היורד מלמעלה כדי ליתן מתנות לצדיקים וזהו ע"צ ר"ל פתיחת אוצרות צפון ואז ניכר מעלת הצדיק ולכן צ' צורתה כמין פרח לרמוז שצדיק כתמר יפרח ק קאי על רגל אחת רמז שכל מי שהוא קדוש צריך שיהיה בעה"ז כאורח נוטה ללון עומד על רגל א' שלא יעשה עיקר מזה העולם ויקדש עצמו במותר לו ר רשעכלומר שהרשע בראותו למי שהוא קדוש שאין לו קיום בזה העולם לפי שיסורין באין עליהם מהפכים פניהם מהם ולכן הרי'ש מהדר אפילו מהקוף גם נוכל לומר ק' קדוש ומי שהוא קדוש סופו להיות רי"ש שהוא ראש ששון שהצדיקים עתידין להיותם ראש לעתיד לבא וישישו בשמחה וכל זה בשכר ת תורה שהם לא שמחו בעה"ז מסיבת עסק התורה והשחירו פניהם לכן עתיד הקב"ה לשמחם בתורה בהגלות להם סודותיה עי"ל שי"ן תי"ו שירה תמימה שעתידים הצדיקים לומר לפני השכינה כדחז"ל (בשלהי תענית) עתיד הקב"ה לעשות מחול לצדיקים לעת"ל וכל אחד ואחד מורה באצבעו ואומר זה אלי כו':

כ״טאלפא ביתא ד אלף בית אלף אנכי ה' אלהיך בית בראשית רמז שלא נברא העולם כי אם בשביל התורה כאומרם ז"ל (שבת דפ"ח ע"א) תנאי עשה הקב"ה עם מעשה בראשית אם ישראל מקבלים את התורה מוטב ואם לאו חוזר אני את העולם לתהו ובהו ונמצא שבעבור אנכי היה מעשה בראשית והטעם משום שהקב"ה מקיים התורה ולכן אם התחתונים מקיימים אותה יש קיום והעמדה בעולם וכמו שדרש (שבת פי"ב דק"ה ע"א) ר' אמר אנכי נוטריקון א'נא נ'פשי כ'תבית י'הבית נר' שהכונה שאומר הקב"ה אני בעצמי כל מה שכתבתי בתורה אני מקיים אותם תחלה כדחז"ל (מ"ר פ' משפטים פ"ל ועיין פ' בחקתי) מלך ב"ו גוזר גזירה והוא אינו מקיים אותה אבל הקב"ה מקיים קודם כל מה שגוזר וכדחז"ל במקום אחר (מ"ר פ' בחקתי) אמר הקב"ה אני קיימתי מצות זקן תחילה וזהו מה שרומז מיד בתחילת נתינת התורה באנכי שנוטריקון שלו אנא נפשי כתבית יהבית כלומר אני בעצמי מקיים הכתיבה שנתתי לכם ובהיות כן גם אתם מו אותה שאיני כב"ו שגוזר גזירה והוא אינו מקיים אותה אלא אני קודם לקיימה תחילה:

ל׳גם רומז בזה למאמרם ז"ל במדרש פ' תרומה בפ' כי לקח טוב נתתי לכם אמר הקב"ה לישראל מכרתי לכם תורתי כביכול נמכרתי עמה כו' לפיכך כל מקום שאתה הולך קיטון א' עשה לי שאדור אצלכם שאיני יכול להניח את בתי כו' וזהו מה שרומז כאן אמר הקב"ה אנא נפשי ר"ל אני בעצמי עם הכתיבה שנתתי בכם שהיא התורה יהבית עצמי לפי שאיני יכול לעזוב אותה:

ל״ארבנן אמרי א'מירה נ'עימה כ'תיבה י'היבה כו' רמזו בזה שמיד בתיבת אנכי רמז אלהי ישראל שהתורה שהיה נותן להם היא נעימה וכל דרכי' דרכי נועם וילמוד האדם ממנה דרכי חיים ולשון מרפא ואל יוציא דבר מגונה מפיו שהרי כתיב ומן הבהמה אשר איננה טהורה וזהו מה שרומז כאן שהתורה היא אמירה נעימה כתיבה יהיבה שהרי כל אמריה נעימים בתוך זאת שהיא התורה. איכא דאמרי אנכי למפרע י'היבה כ'תיבה נ'אמנין א'מריה רמז בזה על תורה שבע"פ שנאמנין אמריה וחביבים דברי סופרים כדברי תורה וזהו אומרו יה בה כתיבה תורה שבכתב וגם נאמנין אמריה שהיא תורה שבע"פ כל אמרותיו של חכמים באומרו אנכי רמז להם הקב"ה בעדות על תורה שבע"פ משום שהם לא היו רוצים לקבל תורה שבע"פ כמו שדרשו חכמי התוס' ז"ל שמה שכפה עליהם ההר כגיגית היה כדי שיקבלו תורה שבע"פ שעל תורה שבכתב כבר אמרו כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע ולז"א יהיבה כתיבה שהיא תורה שבכתב ודע שגם שנאמנים אמריה שהיא המאמרים הנאמרים עליה מפי חז"ל והח"ר יעקב פינטו נר"ו פי' שרמוז בזה על ס"ת שיהיה גנוז כדי שלא יוכל שום בריה להכחיש התורה כאומרם ז"ל (מ"ר דברים פ' ט') משה כתב י"ג ספרי תורות א' לכל שבט ושבט ואחד שיהיה גנוז בארון כדי שלא יכול שום אדם לכזב על התורה שהרי עדות יש מאותו שהוא גנוז וזהו מה שרומז כתיבהיהיבה כלומר כתיבה יהיבה בארון לעדות שנאמנין אמריה כו':

ל״בבית בראשית והבית רבתי רמז שנבנה העולם ב' פעמים בתחילת הבנין ואחר המבול ומצאתי בס' איומה כנדגלות משם מדרש ודורשם דרך מי השילוח וז"ל:

ל״גבראשית אמר ר' נחמיה בית רמז לישוב ובנין שני מימות נח ואילך מכאן שהתנה הקב"ה עם הטבע ורמז לשני קיומים קיום העוה"ז וקיום העולם הבא ושניהם במלת בראשית אם קיום העה"ז נקנה בשש דברים ב'יאה ר'חיצה א'כילה ש'תיה י'שיבה ת'רדמה הרי בראשית וקיום העה"ב נקנה בשש דברים ב'ינה ר'איה א'מירה ש'מיעה י'שוב ת'למוד הרי בראשית ובלתי השש ושש אי אפשר לעולם הה"ד כי השתות יהרסון צדיק מה פעל עכ"ל הכונה בתחילת המאמר לרמוז על מה שאמרנו באומרו ובנין ב' מימות נח שנראים דברים סתומים אמנם רבי נחמיה הרגיש מהבית שהיא רבתי ופי' שבא לרמוז על ב' בניינים:

ל״דאך ראוי להשים לב להבין איך קיום העוה"ז תלוי בשש דברים אלו בביאה רחיצה אכילה שתיה ישיבה תרדמה:

ל״האמנם בהיות שהקב"ה ברא העולם ולא תהו בראה כי אם לשבת יצרה ושיהיה קיום במין ולכן מזהיר במלת בראשית על אופן הנהגתם ושלא יכלה המין האנושי תחילה ב'יאה כדי להרבות הזרע שלא תהו בראה כי אם לשבת יצרה ואחר הביאה ר'חיצה ר"ל שירחוץ ידיו כדי שלא יבא עליו שום נזק כמו שכתבו ז"ל שצריך לרחוץ ידיו אחר המעשה וטוב לו ונמצא שהוא כדי שיהיה קיום במין האנושי א'כילה ש'תיה רמז בזה שלא יבעול רעב לפי שהוא סכנה ורע לו ועוד שאין לו קיום י'שיבה שלא יבעול מעומד משום שאין האשה מתעברת מעומד ונמצא ממעט המין תרדמה שלא יבעול מיד בתחילת הלילה אלא שישן תחילה כאמרם ז"ל הרי כל התנאים הללו הם סיבה לקיום העוה"ז בהיות מין האנושי קיים בעשות שש כל זה ונמצא שקיום העוה"ז נקנה בשש דברים הללו ובדור המבול על שלא היו זה כארז"ל שהיו משחיתים על הארץ והיו עושים אופנים כדי שלא להרבות המין לכן הביא עליהם את המבול:

ל״וגם קיום העוה"ב נקנית בשש דברים ב'ינה ר'איה א'מירה ש'מיעה י'שוב ת'למוד הכונה שיבין דבר מתוך דבר ויהיו דבריו מן הראיה מתוך הספר שהאותיות מחכימות ובראותם בספר לא ישכח לעולם אמירה שכל דבריו יוציאם מן הפה כארז"ל (עירובין דנ"ד) כי חיים הם למוצאיהם למוציאם בפה שמיעה שכל תלמודו יהיה משמיעה מפי רבו ולא מדעתו כמאמר התנא (אבות פ"א) עשה לך רב ואח"כ ישוב תלמוד יתיישב ללמוד מעצמו ובעשות כל זה יהיה התורה בידו ונמצא קונה עולמו בששה דברים הללו עוד שם במדרש מי השלוח ז"ל בראשית אמר רבי שלמיה אחוהי דרבי נחמיה בית רמז שכל מה שברא הקב"ה בעולמו תאומים נבראו התורה תורה שבכתב ותורה שבע"פ המצות מצות עשה ומצות לא תעשה האמצעיים משה ואהרן המשנה רבי ור' נתן הברייתא רבי חייא ורבי אושעיא התלמוד רבינא ורב אשי העולם שמים וארץ המאורות שמש וירח הגמול גן עדן וגהינם ע"כ. ונראה שהכונה במאמר זה שברא הקב"ה הכל תאומים כדי שיהיו מעידין על אלהותו קב"ה ושכינתיה והוא סוד עמוק. גם יש לפרש שקדם רבי שלמיה לומר בעלי המשנה רבי ורבי נתן הברייתא רבי חייא ורבי אושעיא התלמוד רבינא ורב אשי ואח"כ הזכיר שמים וארץ והמאורות לרמוז ששמים וארץ וכל מה שיש בהם אינן קיימים כי אם בעבור התורה משנה וברייתא כו' עוד שם בראשית אמר רבי ענקיה סבא שמעתי מאבא דאבא רב יהודא חסידא כונת רבי נחמיה בזה לומר שאל תעלה בדעתך שברא הקב"ה העולם בששה ימים בעבור שלא היה יכול לבראתו ברגע אחד אלא שכך גזרה חכמתו שיהיה כן ואדרבה זהו כחו הגדול שאעפ"י שהיה יכול לעשותו ברגע כמימרא עכ"ז בראו בששה ימים בעבור התועלת הנמשך לבריות ולמדם מוסר שיהיו מתונים במלאכתם כדי ליפותה אעפ"י שיש פתחון פה במה שבראו בששה ימים כדרך שאמרו ז"ל (יומא דס"ט ע"ב) שנקרא גבור וגבורתו הגדולה הוא שבאים גוים בהיכלו ושותק ואדרבה זהו גבורתו שיכול להחריב העולם ועכ"ז שותק אעפ"י שמדברים הגוים ואומרים מבלתי יכולת ה' גם בנדון זה כחו הגדול מורה בעשות העולם בששה ימים בעבור תיקון העולם אעפ"י שיודע שיש פתחון פה למינין שאומרים מבלתי יכולת ה' ח"ו ולכן רומז בפסוק בראשית ששה הימים ושבת ובאותיות כמנין כ"ח לומר שבמה שברא העולם בששה הימים ובשביעי שבת אדרבה בזה הורה כחו וגבורתו כדפרישית:

ל״זבראשית אמר רבי טוביה בראשית בר"ת ר'אשונה ב'ראה א'להים ש'יקבלו י'שראל ת'ורה ע"כ הכונה במאמר זה לתשובת הרמב"ם ז"ל (בפ"ה מה' תשובה ובח' פרקים שלו פ"ח עי"ש) בענין הידיעה שההסכמה בזה שהקב"ה יודע ואין ידיעתו מכרעת ובזה רומז בבראשית שמתחילה ראה אלהים שישראל יקבלו תורה באופן שיודע ואעפ"י שהאדם בעל בחירה עכ"ז שידע שעתידים לקבל התורה אין ידיעתו הכרית להם כדפרישית שאין ידיעתו מכרעת:

ל״חבראשית אמר רבי חנינא בר ברתיה דר' נחוניא בראשית שיר תאב רמז שהקב"ה מתאוה לשירן ותושבחן של ישראל ע"כ הרמז בזה שחביבין ישראל יותר ממלאכי השרת שאעפ"י שמלאכי השרת משוררים תמיד לפניו כדחז"ל ובפרט שיש מלאך א' שיש בו אלף פיות ובכל פה אלף לשונות ובכל לשון ולשון אומר אלף שירות עכ"ז מתאוה לשירן ותושבחן של ישראל ורמז זה בענין הבריאה לומר שאעפ"י שבראתי מלאך זה עכ"ז אינו ערב עלי כערבות השיר שעתידין ישראל לשיר לפני:

ל״טבראשית אמר רבי ינאי כהנא בראשית בפ' כולו יש בו ששה אלפין רמז ששיתא אלפין הוי עלמא וחד חרוב והארץ היתה תהו ע"כ הרמז בזה שמיד בפסוק בראשית רמז גבול העולם לומר שבתחילת המחשבה היה סוף המעשה ולא שנתחדש לו אח"כ שום דבר הרי שמתחילה כשברא העולם גזר שיעורו שיהיה כן ולא יותר בעבור הדבר הידוע אצלו הרי שמיד בתחילה ידע סוף כל העניינים ולא נתחדש עי"ל רמז זה להכחיש סברת המינין האומרים שאין סוף לעולם כשם שאין לו סוף או להכחיש סברת הפילוסופים שהעולם ל"ו אלף שנים:

מ׳בראשית אמר רב יהודה חסידא בראשית ששה אותיות ברא ג' אותיות הרי ט' אלהים עשרה רמז שאין מזכירים דבר שבקדושה אלא בעשרה כו' הדיוטות וחזן ביניהם ואילו היה יודע תלמי דבר זה לא היו משנין לו אלהים ברא בראשית ואחי יוסף ידעו בזה שקבלו מאביהם הזקן ובאותו מעשה היה ט' ושתף עמהם לאלהים ית"ש ע"כ נוכל לפרש שהטעם שאין מזכירים שמו אלא בעשר' וגם הטע' שאין השכינ' שרויה אלא בעשרה משום שהספירות הם עשרה ושם מתלבש עצמו ומהוה כל ההויות ולכן אין יכולים להזכירו כי אם בעשרה כי באמצעית העשרה שריא תמן ומשום ששורה ביניהם ונמצא שנעשים הם הפרצוף ולכן ברא העולם בעשרה מאמרות ובתורה עשרת הדברות ודוק:

מ״אבראשית אמר ר' שלמיה אחוהי דר' נחמיה כל הנקודות שבמקרא יש בפסוק בראשית חוץ משורק רמז שכל מה שנברא במעשה בראשית במידת אמת נברא ואין שקר עומד בפניו וזהו הצור תמים פעלו וכל הדן דין אמת לאמיתו נעשה, שותף להקב"ה במעשה בראשית וכל הדובר אמת אינו נכשל לעולם ע"כ ידוע מאמר חז"ל במקום אחר (ב"ר פ"ח) שכשרצה הקב"ה לברוא לאדם נתיעץ עם ד' כיתות עם צדקאמת ושלום חסד וחסד וצדקה אמרו יברא אמת ושלום אמרו אל יברא מה עשה הקב"ה ותשלך אמת ארצה מפני שקטרג על האדם ואמר כולו דובר שקרים ולכן בהיות שידע הקב"ה מה שהיה עתיד לומר אמת בבריאת האדם לכן מה עשה קדם וברא העולם במידת אמת שהכונה בזה שבהיות העולם מיוסד על האמת אין שקר עומד לפניו ולכן לרמוז זה לא יש נקודת שורק בפסוק הבריאה משום שתיבת שורק אותיות שקר ולכן כשראה שקטרג אמת באומרו שכולם דוברי שקרים הם מה עשה ותשלך אמת לארץ כדי שיראה שאין דבריו נכוחים שהרי הארץ מיוסדת על האמת וא"כ אין שקר עומד בפניו כו' בראשית אמר ר' יהודא חסידא בראשית ברא תי'ש רמז אילו של יצחק שנברא במעשה בראשית ואפרו הוא יסוד המזבח ובני מעיו יתרי כנור ונבל שהיה מנגן בו דוד ועורו אזור של אליהו התשבי וקרנו השמאלי שבו תקע הקב"ה בנתינת התורה ויהי קול השופר הולך וחזק הימני גדול מהשמאל ובו עתיד ליתקע בימות המשיח הה"ד והיה ביום ההוא יתקע בשופר גדול ע"כ:

מ״בהנה כונת מאמר זה לומר שבתחילת בריאת העולם יסדו הקב"ה על התשובה כדי שלא יחזור העולם לתהו ובהו ומיד יצא הגזירה לפניו שיעשו ישראל את העגל כדי שילמדו התשובה כמו שפי' רש"י ז"ל במסכת ע"ז (ד"ד ע"ב) שענין עשיית העגל גזירת מלך היה להחזיר בהם יצה"ר כו' ובזוהר אמרו כביכול סייע במעשה העגל ויעשהו עגל מסכה כביכול הוא עשהו עיין שם והטעם שנענשו עיין מה שפירשתי בחיבורי על התורה שיש לי (ועיין לעיל דרוש ה' עי"ש):

מ״גונחזור לענין שקדם הקב"ה בבראשית הבריאה לגזור על העגל כדי שילמדו תשובה ולכן קדם וברא לאילו של יצחק כדי להצילם מכליית העגל כאומרם ז"ל שאלולי אילו של יצחק היו ישראל חייבים כליה ולכן קדם הקב"ה וברא אילו של יצחק ורמז זה בבראשית לרמוז שכיון שיסד העולם על התשובה היו מוכרחים לעשות העגל כדי שילמדו תשובה וכיון שהיו עתידין לעשות העגל ברא אילו של יצחק שהיא הרפואה ודוק וכיון שהאיל בא לכפר על עון העגל לכן כל אבריו באים על דבר כפרה אפרו יסוד המזבח שעל ידי המזבח מתכפרים ישראל בני מיעיו יתרי כנור של דוד שהיה מזמר להקב"ה כדי לכפר על ענין בת שבע והעור אזור של אליהו שבא לכפר על ישראל וקרנו השמאלי שבו תקע הקב"ה בנתינת התורה שאז נתכפרו בית במילואו בי"ת יו"ד תי"ו האותיות הראשונות בית שניות י' השלשיות ד' תו רמז שאין להקב"ה בעולמו אלא ד' אמות של הלכה ובכל מקום שלומדים דתו שם ביתו ע"כ נראה שהרמז זה מיד במלת בראשית ענין הקשר האמיץ התירה עם הקב"ה והקב"ה עם התורה שבכל מקום שלומדים שם ביתו ומשכנו וכמ"ש למעלה משם חז"ל שאמר הקב"ה לישראל איני יכול להניח התורה שנתתי לכם עשו לי קיתון שכל מקום תלכו שאהיה עמכם. עוד שם:. בראשית אמר רבי עזריה בראשית ברא אלהיא סופי תיבות אמת וירא אלהים את כל אשר עשה סופי תיבות אמת בר"א אלהי"ם לעשו"ת סופי תיבות אמת וכלן במעשה בראשית הה"ד והחוט המשולש לא במהרה ינתק ע"כ קשה דמה איכפת לנו אם סופי תיבות של בראשית ברא אלהים הוא אמת דמאי נפקותא אמנם כיון שחותמו של הקב"ה הוא אמת כמו שאמרו רז"ל (בב"ר פ' דברים פ' א' ופ' וישלח פ' פ"א) לכן רמז אמת בכל מעשה בראשית לומר לך שהכל נעשה ונברא בחותמו ע"י שכינתו וזהו עדות על פי שנים עדים או ג' עדים שאין אלוה מבלעדו בהיות בידו כח בריאת שמים וארץ ולכן תמצא בכל התורה ונביאים וכתובים שמשבחים להקב"ה כענין בריאת שמים וארץ שבהיות כח הבריאה בידו הוא אלהי האלהים ואדוניהאדונים בשמים ממעל ועל הארץ מתחת אין עוד:

מ״דבראשית אמר רבי ברכיה בית רמז ע שכשם שאין לפני הבית אות כי אם האלף כך אין לפני העולם אלא יחידו של עולם הה"ד רוקע הארץ מאתי אל תקרי מאתי אלא מי אתי ע"כ נראה שרבי ברכיה בא לתקן בדרשה זאת דלמה התחילה התורה בבית ולא באלף ותירץ שמוכרח להתחיל בבית לרמוז שאין לפני העולם אלא יחידו חל עולם כמו שפרישית מה שלא היה יכול לרמוז אם היה מתחיל באלף:

מ״הבראשית במלת בראשי' רמוז שם חדש שעתי' הקב"ה לקרא לישראל שנא' וקורא לך שם חדש אשר פי ה' יקבנו וכבר גילה אותו הקב"ה בהיות הזמן קרוב לגאולה ואם תזכה תבינהו וברמז אפרשהו בששה תסירהו:

מ״ובראשית אמר רבי שלמיה בפסוק בראשית יש ג' יודין ובפסוק וידבר אלהים את כל הדברים האלה לאמר יש בו ג' יודין רמז שלא נבראו שמים וארץ אלא בשביל התורה ושלשה יודין הללו האחד רמז ליו"ד ראשונה שבשם הגדול ב' רמז ליוד ראשונה של ירושלים ג' רמז ליו"ד ראשונה של ישראל וחיבורן נעשה סגול הה"ד והייתם לי סגולה כו' כי לי כל הארץ אני ואתם והארץ ע"כ. כונת רבי שלמיה לומר שמתחילת בריאת העולם עשה הקב"ה קשר אמיץ עם ישראל וירושלים ויחד אות שמו עם של ישראל וירושלים ולכן הטיל הקב"ה הג' יודין בפ' בראשית בתחילת הבריאה לומר שאעפ"י שלא יהיו ראוים ח"ו אין יכול להעבירם באומה אחרת שהרי הוא מעורב עמנו:

מ״זוגם שנתיעץ בענין הבריאה עם נשמותם של ישראל כדחז"ל במדרש רות וידוע שירושלים נברא תחילה ולכן רמז בפסוק בראשית ג' יודין לרמוז לישראל וירושלים ודוק ועיין על זה באורך בספרי הדרוש בפרשיות בפ' בחקתי:

מ״חבראשית אמר רבי זכריה בי"ת ר'אשון אקי"ם ש'נים י"ת ע"כ נראה שגם מספר בית שני שהיה ת"ך שנים רמוז כאן באותיות י"ת משום שכל יוד מוציא יוד ונמצא כאילו כתוב כ"ת. כלו' ב'ית ר'אשון אקים שני כ"ת ר"ל בית המקדש שני יהיה כ"ת שנים והכ"ף היא במקום יו"ד שהיו"ד מוציא יו"ד והיא כף הרי רמוז כאן גם מספר בית שני וכונת הענין לרמוז שהכל היה גלוי וצפוי לפניו כדכתיב מגיד מראשית אחרית:

מ״טגם בפסוק ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם במלת ושכנתי רמוז מספר השנים של ב' בתי מקדשות ושכנתי נוטריקין ושכן ת"י הרי מספר בית המקדש ראשון גם ושכנתי נוטריקון ושני ת"כ כלומר מספר בית המקדש השני ת"כ שנים לרמוז שמיד כשצוה לבנותו היה גלוי לפניו כמה זמן יהיה בנוי כו':

נ׳בראשית אמר רבי פרחיה בית רבתי רמז שאין דורשים במעשה בראשית בשנים ע"כ וקשה במאמר זה דאימא איפכא שהבית רבתי לומר שיכולים לדרוש במעשה בראשית בשנים. וי"ל דכל רמז שבתורה אינו בא כי אם על אזהרה על איזה ענין ולכן לומר שבא לומר שיכולים לדרוש בשנים לזה אינו צריך רמז דממילא נפקא שהייתי יכול לדרוש כשם שאני יכול לדרוש בכל ענין לכן בא הבית רבתי לומר שמעשה בראשית אין דורשים בשנים:

נ״אבראשית אמר רבי נחמיה אחוהי דרב שלמיה בראשית אותיות יר"א שב"ת רמז ששמירת שבת מורה על חידוש העולם והחידוש מורה על המחדש וכן כל העיקרים מסתעפים זה עם זה וכולם בשמירת שבת ע"כ:

נ״בוהנה רבי נחמיה רמז ענין שמירת שבת במלת בראשית בעבור שכל המשמר את השבת נעשה שותף להקב"ה במעשה בראשית ולכן ענין יראת שבת רמוז בתחילת הבריאה כלומר כל הירא שבת שמשמרו כהלכתו גם הוא עשה בראשיתכלומר גם הוא היה שותף בענין הבריאה והענין הוא שכל העושה מלאכה בששת הימים וביום השביעי שובת ואינו חושב בשום ענין ומה שיש לו לעשות ביום הששי משתדל לגומרו כדי שלא לחשוב ביום השבת הרי נעשה שותף להקב"ה משום שכך עשה הקב"ה:

נ״געי"ל שכל המשמר שבת נעשה שותף להקב"ה בהיות שכל מה שברא הקב"ה בששת הימים בראו מיד ביום ראשון אלא שבכל יום ויום היה מתקן כל דבר ודבר והקב"ה ברא כל הדברים שצריכים תיקון כגון החטה והצמר והתורמוסין והחרדל וכדומה וזה מתעסק כל ימי השבוע לתקן כל מה שברא הקב"ה וביום השביעי גומר תיקונו של אותו דבר שמתעסק בו נמצא בזה שנעשה שותף להקב"ה במעשה בראשית שהקב"ה ברא הדברים וזה מתעסק לתקנם ולהשלימם כשני שותפים שזה עושה וזה עושה וכולם מכוונים להשלים הדבר וכשם שהקב"ה כולל ביום ראשון הכל ואח"כ בכל יום היה מתקנם וביום השביעי השלים ושבת כן זה כולל בדעתו המלאכות שרוצה לעשות ואח"כ מתקנם בפועל ומשלים ביום ששי ושובת בשביעי:

נ״דבראשית אמר רבי נחמיה בראשית יש בו ששה אותיות כמנין ימי המעשה ובפסוק כולו יש בו ז' תיבות כמנין ימי השבת ויש בו עשרים וח' אותיות וזהו כח מעשיו הגיד לעמו ע"כ שמאל ובהימין עתיד ליתקע בימות המשיח שאז כתיב והסירותי את לב האבן מבשרכם:

נ״הבראשית אמר רבי חלקיה כל אותיות אלפא ביתא נחלקות לחמשה חלקים כנגד חמשה חומשי תורה וכולם במלת בראשית בית אותיות בומף מהשפה רי"ש ושי"ן אותיות זשסר"ץ אלף אותיות אחה"ע יוד אותיות גיכ"ק תי"ו אותיות דטלנ"ת ע"כ נראה שרמוז זה בבראשית שהוא בענין בריאת העולם לרמוז שכל מה שיש באדם יש בעולם כדאיתא באבות דר' נתן יע"ש:

נ״ועי"ל בא לרמוז שלא נברא האדם אלא לעמלה של תורה כארז"ל על פ' כל עמל אדם לפיהו לעמלה של תורה ולכן רמז בתחילת הבריאה החמשה מוצאות התלויות בשפה ובשינים ובלשון ובחיך ובגרון:

נ״זבראשית אמר רבי לוי בראשית ברא אלהים התנה מידת הדין עם מעשה בראשית להשתעבד לה בשעת הצורך לשנות את טבעם ואת הפקידם עכ"ל:

נ״חהנה בתחילת הבריאה תלה הרצועה להרחיק לאדם מן החטא כי לא יחפוץ במות המת ולכן התנה מדת הדין במעשה בראשית להשתעבד לה בעת הצורך ובהיות התנאי הזה מתרחק האדם עצמו מלחטא:

נ״טגימל בא לרמוז שבריאת העולם תלוי על ג' אבות אברהם יצחק ויעקב ע"ה שהם רגלי המרכבה ובעבורם ברא הקב"ה את העולם כדחז"ל שהעולם נברא בשביל אברהם וכמו שאמר ליה הקב"ה דיו לעולמי אני ואתה ור"ת של גימל גדול ה' מהולל לנצח לרמוז שעל ידי שלשה האבות הכרנו אלהותו ית' והיה מהולל בפי כל הבריות שכל הרואים והשומעים הנסים שעשה הקב"ה עם האבות היו משבחים להקב"ה שהוא בעל הכחות כולם והורגל זה לדורות לנצח ולעולמי עד ונמצא שעל ידי שלשה אבות ה' מלך לעולם וזהו ר"ת של גימל הגימל רמז לג' אבות ושאר האותיות ה' מלך לעולם ומילוי אותיות גימל כזה גימ"ל יו"ד מ"ם למ"ד עולה שנים עשר אותיות רמז שמהג' אבות יצאו י"ב שבטים כנגד י"ב מזלות להעמיד העולם וכולם יונקים מהנ' י"ב שבטים מיעקב יעקב מיצחק יצחק מאברהם ונמצא שי"ב שבטים יונקים מיעקב ומיצחק ומאברהם וכולם קשר אמיץ:

ס׳גימל בר"ת ג'דולת י'צחק מ'עיד ל'אברהם כלומר גדולתו של יצחק שנעקד ע"ג המזבח זהו היה עדות לאברהם שהיה צדיק כמו שדרשו ז"ל (במ"ר בפ' זה) עתה ידעתי עתה הודעתי לבריות הרי שמאותו מעשה היו כולם מודים בצדקותו ודביקותו של אברהם עם הקב"ה:

ס״אגימל בא לרמוז על מתן תורה שקבלו ישראל בעבור השלשה אבות ורמוז כל הענין באותיות גימל ג' ימי פרישה י' רמז לעשרת הדברות מ' רמז לארבעים יום שישב משה בהר ל' רמז שבראש חדש באו למדבר סיני והלמד סוף החדש שמתחיל מיד תחילת החדש. גימל רמז דיהב לן אוריין תליתאי לעם תליתאי על יד תליתאי ביום תליתאי בירחא תליתאי. גימל בר"ת ג' ישרים מל"ו לישראל כאומרם ז"ל במדרש חזית בפ' עד שהמלך במסבו) משה היה מוהל ואהרן פורע ויהושע משקה. גימל בר"ת גאולת ישראל משלים לעולם שידוע שעל ידי מלך המשיח נשלם העולם שנתקלקל בעון אדם הראשון. גימל גדולת ישראל למעלה ממלאכים. גימל גאל ישראל ממצרים למענו כלומר בעבור שמו הגדול המחולל בגוים וכן יעשה בגלות המר הזה ולכן גם גימל גואל ישראל מהגלות למענו. גימל גוים יגשו מקדשו לטובה לפי שזכר הקב"ה ברית שלשה אבות ולכן מסר מקדשנו ביד גוים והטיל כעסו על העצים ועל האבנים כדי להציל לישראל. גימל בר"ת גבור יבנה מקדש לישראל ר"ל שהוא הקב"ה יבנה מקדש לישראל בידו באופן שיהיה לעולם כאומרם ז"ל שעתיד בית המקדש לירד מלמעלה בנוי ומשוכלל גימל גדע ישראל ממלכו' לאומים שבזכות ג' אבות שלטו ישראל בכל האומות וגדעו להם בצאתם ממצרים כדכתיב שמעו עמים ירגזון ובימי דוד ושלמה:

ס״בגימל ג' שלשה יו"ד עשרה רמז שלש עשרה מידות לתורה לפי שהתורה נדרשת בשלש עשרה מידות כידוע. גימל גבורת יצחק משלם לרשעים רמז שיצחק הוא דין ופחד יצחק צלמות לעוברים רצונו ית' גימל ג' ימים ממתנת לצרה רמז שעד שלשה ימים ממתין הקב"ה לצדיקים בצרה ולא יותר כדכתיב יחיינו מיומים. ג יש בה עוקץ מאחריה רמז שכל מי שהוא גומל חסדים יש אחריו מרננים ומגדפים להם כעוקץ זה שמכאיב לאדם וכמאמר הנביא (ישעיה נט) וסר מרע משתולל. ג יש בה ג' פרקים רמז שמי שהוא גדול הדור צריך שיהיה בו ג' תנאים שיהיה גודל עצמו כדי שיהיה אימתו על הצבור ועל זה אמרו ז"ל (פ"ק דסוטה ד"ה ע"א) בשמתא מאן דלא אית ביה תנאי שני שיהיה גוזר בפה מה שיבין בדעתו ואל יחניף. תנאי ג' שיהיה גומר בדעתו תחילה הדין ואחר כך יאמרהו. ג במילוי ארבע אותיות לארבע אותיות שבשם רמז שכל הגומל חסדים משלים את השם ומחבר ד' אותיות שבשם י"ה עם ו"ה שע"י הצדקה מקרב הגאולה ונשלם השם כדכתיב שמרו משפט ועשו צדקה כי קרובה ישועתי לבא כו':

ס״גגימל גואל ישראל מחיה לנפלים כאומרם ז"ל שמלך המשיח עתיד להחיות אפילו לנפלים ולאותם שעלו במחשבה. גימל גלות ישראל מכפר להם רמז שהגלות מכפר עונותיהם של ישראל:

ס״דדלת רמז לארבע אמהות ובדלת יש שני פרקים רמז ששני אמהות היו עיקר שהם לאה ורחל. דל"ת ד' אמהות היו דלת פתוח לרבוי הזרע שמי"ב שבטים נתפשטו ישראל. מילוי הדלת עם התיבה עולה י"ב שמד' אמהות יצאו י"ב צדיקים גמורים מספרים תהלות ה'. דל"ת בראשי תיבות דור לדור תהלתך. דל"ת דוד לעולם תחיה שדוד מלך ישראל חי וקיים לעולם דלית דלות לישראל תכפר:

ס״הה"ה רומז לחמשה חומשי תורה וה"ה מוציא ה' הרי עשרה רמז לעשרת הדברות שכלול בהם כל התורה ובה"ה אין הרגשה בהוצאה מן הפה רמז והחכמה מאין תמצא גם מה שאין הרגשה בהוצאה לרמוז שילמוד בצינעא ולא יתגדל בלימודו. ה"ה מוציא ה' רמז יהיב חכמתא לחכימין לפי שה"ה רמז לחמשה חומשי תורה. ה' ג' פרקים יש בה לרמוז שכל הזוכה לתורה זוכה לג' כתרים לכתר כהונה כדכתיב ובני דוד כהנים היו קראם כהנים על שהיו בני תורה כתר מלכות דכתיב בי מלכים ימלוכו וזוכה לכתר שם טוב כנודע:

ס״וו"ו היא עץ החיים ובה יש שני פרקים מז ליחוד קב"ה ושכינתיה דכולא חד:

ס״זו"ו מוציא ו' רמז שהצדיקים יכולים לעשות פעולותיו של עץ החיים מה הקב"ה מחיה מתים אף הצדיקים מחיים מתים ו"ו כצורת עמוד ו' מוציא ו' רמז לשני עמודים יכין ובועז:

ס״חזי"ן רמז לשבעה כוכבי לכת וזי"ן יש בה שני פרקים לרמוז ששני כוכבים מנהיגים להם זי"ן בר"ת זוכרים ישראל נסים כלומר שישראל זוכרים תמיד הנסים שהקב"ה עושה עמהם זי"ן בר"ת זרע ישראל ניכרים נפרדים שישראל ניכרים בין האומות ונפרדים מהם מכל הדברים כדחז"ל גלתה יהודה מעוני ואה"ע אינן גולים אלא גלות של ישראל הוא גלות בעבור שאין מתערבין עמהם ואין אוכלים ממאכל ומשתה שלהם. זי"ן כנגד ז' רקיעים ז' ארצות ויש כמה דברים על שבעה כנודע ויום שבת בשביעי ולכן צורת הזי"ן כמין מטה שע"י ז' רקיעים שבעה ארצות כו' שברא ניכר עוזו ותפארתו ולרמוז לזה הזין כצורת מטה עוז תפארה:

ס״טחי"ת רמז לשמונה ימי המילה ובה יש שלשה אברים רמז לג' דברים שבמילה שהוא מילה פריעה מציצה. ח' שמונה רמז לשמונה נסיכי בני אדם שעתידין לבא עם המלך המשיח ולכן ח' כצורת סוכה שעל ידה יקים סוכת דוד הנופלת. ח' שמונה רמז לשמונה פרקים שבתפילין ארבע שבראש וארבע שביד. וחי"ת בר"ת חושן ישועות תפלין לפי שהתפלין הם חוסן ישועות לישראל כדכתיב וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך. חי"ת בר"ת חיות ישראל תורה שהתורה נותן להם חיים גם בר"ת חכמת ישראל תורה כדכתיב כי היא חכמתכם ובינתכם לעיני כל העמים חי"ת חונן ישרים תתברך:

ע׳טי"ת רמז לתשעה חדשים שהולד במעי אמו ולכן ר"ת של טי"ת טיבור יונק תינוק כאומרם ז"ל (נדה פ' המפלת) שהתינוק במעי אמו יונק ואוכל ממה שאמו אוכל' ומה שאוכל הוא מהטיבור וזה טיבור יונק תינוק כלומר מן הטיבור יונק התינוק ולכן צורת הטי"ת כצורת בטן המלאה. טי"ת בר"ת טוב יטיב תמיד שהקב"ה מטיב תמיד עם האדם בעודו בבטן אמו מזמין מזונותיו שם וכשיוצא לאויר העולם כבר נותן לו החלב טי"ת בר"ת טוב ה' תמיד רמז שהקב"ה מטיב עם האדם תמיד אע"פ שהוא רשע ואפילו בשעה שאדם חוטא הוא עומד ונותן לו חיים ומזמין לו מזונות. טי"ת ט'הור י'שר ת"ם:

ע״איו"ד עשרה רמז לעשרת הדברות ויו"ד צורת נקודה לומר שכל מי שעוסק בתורה אין מי שיכול לשלוט בו כנקודה זאת שאין בה תפיסה וידוע שהנקודה היא כצורת בבת העין לומר שכל הנוגע במי שעוסק בתרה כאילו נוגע בבבת עינו. יו"ד בר"ת יאכלו ויברך דוד רמז לאמרם ז"ל (פסחים דף קי"ט ע"ב) עתיד הקב"ה לעשות סעודה לצדיקים בג"ע ולבסוף נותנין הכוס ביד דוד ואומר אני אברך ולי נאה לברך שנאמר כוס ישועות אשא ובשם ה' אקרא ויו"ד כנגד עשרה דברים שצריך כוס של ברכה. יו"ד ישראל ויהודה דודיה של הקב"ה:

ע״בכ"ף עשרים רמז לעשרים גרה השקל שהיה בא לכפר על פשע ותיבת כ"ף בר"ת כפרת פשעים. כ"ף רמז לכ"ף אחת עשרה זהב מלאה קטורת. כ"ף ר"ת כהן פותח שהכהן פותח תחילה לכל דבר שבקדושה. כ"ף בר"ת כפיך פ'תוח לתת לעני. כ"ף כהן פודה כהן פורש כלומר שהכהן יפדה כל דבר שצריך פדיון וכהן פורש במלחמה כדכתיב מי האיש הירא ורך הלבב ילך וישוב לביתו אותיות כ"ף כ' כפופה ופ' פשוטה לרמוז שיתן מלא כפו לעני בצינעא ויפייסהו בפה פשוטה:

ע״גלמד הוא באמצע האותיות כמלך בגדוד ומרים ומורה כתרו שהוא המגדל הפורח באויר להיות צופה ומביט ולמד בר"ת בהיפוך דרך מלכים לחקור. למ"ד לשמור מזוזות דלתותי:

ע״דלמ"ד במספר קטן עם המלה עולה י"ב ובג' אברים שיש באות למ"ד עצמהעולה י"ה רמז לשלשים יום של חדש שעד ט"ו ימים הלבנה מתחדש למ"ד בהיפוך דוד מחיה למתים שעתיד להחיותם ולחדשם כחידוש הלבנה ולכך אומרים בברכת הלבנה שהם עתידים להתחדש כמותה:

ע״המ"ם ארבעים יום שניתנה התורה. מם בר"ת מחלוקת מלאכים משה מתיירא מלך מלכים מסדר מלמד מאמרים מצרים ירדתם משא מתן יש ביניכם. מ' יש בה ארבעה אברים רמז לד' אותיות שבשם שבאמצעות התירה שניתן לארבעים יום אדם מכיר לבוראו. מ"ש בר"ת ממית מחיה שע"י כח התורה שניתן לארבעים יום אדם יכול להמית ולהחיות כדחז"ל נתן עיניו בו ועשאו גל של עצמות וכאליהו שהחיה מתים. מ"ם מלך ממית מחיה מצמיח ממרומים מחיה לכל בשר. מ"ם מלך מולך ממליך שהקב"ה מולך תמיד וממליך לאחרים כדכתיב ומהקם מלכין:

ע״ונו"ן חמשים שערי בינה וכנגדם ן' שערי טומאה ולכן נו"ן נוטריקון חמשים וחמשים שהוא ן' ונ' לרמוז זה לעומת זה עשה אלהים. נון בר"ת נושא ונותן רמז שפעמים הקדושה נוטל מה שבטומאה ופעמים בהיפך כשישראל אינן זכאים אז גורמים גלות השכינה ח"ו וכשישראל זכאים אז הקדושה גולה כל מה שבטומאה:

ע״זנו"ן נוקם ונוחם שפעם נוקם ופעם נחם. נון נזכיר נסים ונפלאות שאתה עושה שאע"פ שיש חמשים שערי טומאה עשה הקב"ה שלא יהיה כל כך כח בטומאה כמו בקדושה שאם ח"ו היה כח בטומאה כבקדושה לא היה תקומה ח"ו ולכך נו"ן כפופה נו"ן פשוטה רמז שצד הטומאה כפופה. נו"ן נעשה ונשמע רמז שחזר הקב"ה לכל האומות שהם מצד חמשים שערי טומאה ולא קבלו התורה עד שבא לישראל שהם מחמשים שערי בינה ואמרו נעשה ונשמע:

ע״חסמך ששים מסכתות סמך בר"ת ס' מסכתות כתורה רמז חביבים דברי סופרים כד"ת סמ"ך ר"ת בהיפוך כהן משיח סומך שהכהן המשיח סומך לישראל בדברים באמור אליו אל תיראו ואל תחפזו ורמוז זה בס' שרומז לששים מסכתות שבזכות התורה היו נוצחים במלחמה כאומרם ז"ל (סוטה דמ"ד ע"א) מי האיש הירא מהעבירות שבידו ילך וישוב לביתו וכל מי שיש בידו תורה אין בידו עון שמספיק לימוד התורה שעוסק ביום לכפר על עבירות שבלילה ועסק התורה שבלילה לכפר על עונות שביום וק"ו הוא ומה קרבן הבקר היה מכפר על עונות שבלילה וקרבן הערב על עונות שביום התורה שגדולה מן הקרבנות על אחת כמה וכמה לפי שהעוסק בתורה כאילו מקריב כל הקרבנות:

ע״טעין שבעים סנהדרין עי"ן ר"ת עדה ישרה נידונים ע"י נעימים שהם הסנהדרין עין ר"ת עי"ן הנוצרם לסנהדרין שאלהים נצב בעדת אל:

פ׳פא עולה במספר שמונים פלגשים כדכתיב ששים המה מלכות ושמונים פלגשים ועלמות אין מספר ובג' אותיות הסמוכות זו לזו סע"פ רמוז זה הפסוק ס' ששים מלכות פ' שמונים פלגשים ע' עולמות אין מספר. פ"א בר"ת פדה אלהים את ישראל מכל עונותיו. פ"א פנה אלי וחנני. פ"א פנה אל תפלת הערער:. צד"י בר"ת צדקת צדיק ישמור דרכו צד"י למפרע ישראל דוחים צרות לפי שישראל שהם צדיקים יכולים לדחות את הצרות צדי צדיק דובר ישרות כלומר לעולם אין הצדיק מוציא מפיו דבר לבטלה אלא לעולם דובר ישרות דברים נכוחים. צדי צדק דברי יושר. קוף מאה ברכות שחייב אדם בכל יום קו"ף בר"ת קונה ומחדש פודה. קוף למפרע פותח ומברך קדוש כלומר הקונה כלים חדשים והמחדש איזה דבר והפודה דבר שצריך פדיון ופותח פיו ומברך קדוש יתקרי. קוף פודה וגואל קהל קדושים קו"ף פונה ויודע קירות לבות בני אדם. בק' יש ארבע אברים שכל מי שהוא קדוש ראוי לדבר באבי"ע עולמות. ן' במילוי ג' אותיות רמזשבעולמות בי"ע יכול לדבר בפרהסיא ובעולם האצילות במחשבתו בלבד:

פ״אריש מאתים לנוטרים את פריו ור"ת ריש למפרע שונאי ישראל רבים כלומר שבעבור שישראל משמרים שכר המצות יש להם שונאים הרבה ששבעים אומות שונאים לישראל. ריש בר"ת שירת ישראל רצויה שאע"פ שכולם שונאים לישראל הם חביבים לפני המקום ושירתם ותפילתם רצויה לפני המקום רי"ש בה ב' אברים רמז שישראל הם ראש למטה לכל האומות שישראל בלבד חביבים למקום וגם הם ראש למעלה שחביבין ישראל למקום יותר ממלאכי השרת. ריש בר"ת למפרע שרים יחד רדפוני שכל שרים של מעלה תמיד רודפים לישראל. ר' יש בה ג' אותיות לרמוז לג' אהובים הקב"ה וישראל וירושלים ושלשתן מתחילים ביו"ד ובחיבורם נעשו סגולתא. ריש ר"ת ה' שכל יראה:

פ״בשין שלש מאות כמו שעולה פנים של שם הויה באותיות א"ת ב"ש י"ם ה"ץ ו"ף ה"ץ שאותיות ס' ץ' ף' צ' עולה ש'. שי"ן בר"ת שם ה' יזכיר בכל צרה בש' יש בה שלש כתרים רמז לג' שמות הוי"ה אדנות אלהים והשי"ן בעצמה שם שדי:

פ״גתיו ארבע מאות איש עמו שהביא עשו להלחם ביעקב. תי"ו בר"ת ת"ם יחיה ויצליח תם שהוא יעקב שנאמר ויעקב איש תם יחיה ויצליח ולא יוכל עשו ועמו ליגע בו. תי"ו ר"ת תורת ה' תמימה וברה. תי"ו תראה ישועות ונחמות בזכות התורה ומי הם תמימים ישרים וצדיקים המה יראו וישמחו. תי"ו תכנו ייראו וישמחו רמז לכל דבר תורה צריך הכנה וראיה מתוך הספר ושמיעה מרבו:

פ״דאלפא ביתא ה אלף א"ל אלהים. ב' ברא בראשית. ג' גוזר גזירות ד' דובר דברים ה' הוא המנהיג. ו' ותרן ומזכה. ז' זוכה זכאים (פי' זוכה זכאים שכל מי שהוא זכאי ממציאין לו זכות) ח' חומל חטאים. ט' טובל טמאים. יוצר יצירות כ' כותר כתרים לבעלי תשובה שטבלו) ל' ללשון למודים. מ' מלין מסדר נ' נוחם נחמות ס' סודר סולמות ע' עליונים עולים (הם ישראל שהיו עליונים ופדויים דמעיקרא) פ' פדה פדויים צ' צדק צדיקים ק' קהת קדושים ר' רוצים רחמים ש' שוכני שפאים (הם אה"ע) תמיד תדיקם וסדר אלפא ביתא זאת כסדר הילוך אלף בינה גמול דלים לכן צריך כדי להבין קשר הדברים שיקרא הקורא אותה בהילוך אחד ולא יפסיק בין הדברים:

פ״האלפא ביתא ו אלף בית אל ברוך גדול דעות הווה ויהיה הזוכר חכמים טוב ישר כתר לעמו משים נסים סמוכות עושה פודה צועק קול רננות ש"ס תהלתו:

פ״ופירוש הקב"ה נקרא אל ברוך וגדול בהיות שכל הדעות כלולים בו ויודע דעות כולם והוא הווה ויהיה שבהיות יודע כל הדעות מהווה להם כפי מחשבות שאלתם שיש בדעתם וזוכר את החכמים והצדיקים לתת טרף לנפשם אע"פ שהם אין שואלים כדי שלא להטריחו כרבי חנינא שדי לו בקב חרובין ולא היה דואג ואע"פ שהאדם מחסיד ומצדיק עצמו עכ"ז אינו חייב לו הקב"ה כלום שאם צדקת מה תתן לו אלא שמצד חסדיו שהוא טוב וישר כתרה לעמו משים ונסים סמוכות עושה להם כלומר זה אחר זה ופודה לכל צועק אליו ומזכיר תהלותיו:

פ״זאלפא ביתא ז אלף אחד וקריאת אלף רמז שלאחד שהוא הקב"ה אלף אלפים ישמשוניה. אלף אמרתי לה' פדני שיבא ישועתי בידו דוקא ולא ע"י אמצעי. אלף למפרע פקודיך לעולם אשמור. אלף אשחר לבקר פניך פלאך לשוני אשיחה. אלף אתה לעולם פוקד אדם לרגעים פחדך הכונה אתה ה' לכל העולם פוקד תמיד ובזה האדם לרגעים יושבבפחדך לפי שהוא נפקד לרגעים. אלף אדני לישראל פודה שעתיד השכינה לפדות לישראל. ובאותיות דרבי עקיבא אלף מהו אלף מלמד שאמרה תורה אמת למד פיך כדי שתזכה לחיי עולם הבא פיך למד אמת כדי שתזכה לחיי עה"ב ונראה שכונת הכפל לומר כדרך שאמרו ז"ל (במ"ר פ' בחקתי) גבי דוד חשבתי דרכי שכל כך הרגיל דוד עצמו להלוך לבית המדרש עד שהרגלים היו מוליכות אותו מעצמן ולזה אמר כאן אמת למד פיך וכיון שהרגלת בזה אח"כ פ'יך למד אמת מעצמך פיך מדברת אמת. עוד שם אפתח לשון פה ופה לשון אפתח. עוד שם אמרתי לעמי פארתי. פארתי לעמי אמרתי:

פ״חבית באותיות דרע"ק אל תקרי בית ומהו בית אמר הקב"ה בניתי יצרתי תכנתי בניתי בפלטרין אחד למעלה ואחד למטה יצרתי כל סדרי בראשית תכנתי חיי עולם הבא שנאמר מי תכן את רוח ה' ע"כ ולע"ד נראה בית בית ישראל ברכו את ה' ובית בר"ת בית ישראל תהלתו ואות בית רומז לבנין ולכן ב'ית בית ה' תבנה שהוא בהמ"ק שעתיד הקב"ה לבנותו. בית במהרה ירושלים תבנה בית בינו ישראל תורתו. בית תהלות ה' בשרו:

פ״טגימל אותיות רבי עקיבא גמלתי יחד מחסדים לדלים לדלים מחסדים יחד גמלתי עכ"ל. ולענ"ד נראה גימל גומל נפשו איש חסד. גימל גומל לנפשו מברך ה' משום שע"י נפשו אדם מכיר לבוראו דלכן אמרו ז"ל (פ"ק דברכות ד"י ע"א) חמשה דברים נאמרו בנשמה מה הקב"ה רואה ואינו נראה כך הנשמה רואה ואינו נראה כו' והבין זה. גימל גואל ישראל מלך לעולם. גימל גילו ישרים ממוקש לצים שעתיד הקב"ה לעשות בהם כשימליך. גימל לעמו יהיה מנחם גואל שבעבור גימל שהוא הגמילות חסדים ישלח למשיח ששמו מנחם שיגמל לעמו:

צ׳דלת באותיות רבי עקיבא מפני מה דלת נותן פניו כלפי ה א שכל מי שהוא דל בעה"ז עשיר הוא לעה"ב ועש"ב. דל"ת ויגשו לשבור הדלת באנשי סדום לפי שהדלת עדות באחדותו ית' דלכן דלת של אחד רבתי וריש של לא תשתחוה לאל אחר רבתי כדי שלא תתחלף בין דלת לריש והרשעים הללו באו לשבור הדלת לעשותו ריש שכחשו באחדותו יתברך. דלת דלתי לאורח אפתח ולכן דלת דלתיך לאורח תפתח שהדלת דולה ברכה לאדם שע"י שעושה עם העניים מתברך וכל המכניס אורחים כאלו מקבל פני שכינה והסכנה משפיע לזה:

צ״אה' באותיות רבי עקיבא אין ה"א אלא שמו של הקב"ה שבו נברא העולם כלו שנא' אלה תולדות השמים והארץ בהבראם אל תקרי בהבראם אלא בה"א בראם ע"כ. ולעד"ן ה' הא לכם זרע על ידי הא שהוא שמו של הקב"ה והוא המהווה והמקיים כל זרע שבעולם:

צ״בו"ו באותיות רבי עקיבא ו' ז' חותמות של הקב"ה שנחתמו כל שמות המפורשים שעל כסא הכבוד שנאמר זה שמי לעולם אלו שמות המפורשים וזה זכרי לדור ודור אלו חותמות השם שכל שם ושם שבמרכבה יש לו חותם ויש לו כינוי ע"כ ולע"ד נראה ו"ו ווי העמודים וקב"ה עמוד על כל העמודים ומלך כל המלכים והוא אלהי האלהים והכל תלוי בו וכולם לפניו כלא חשיבין ולכן ו'ו אות אשר הוא בשמו הגדול:

צ״גזין באותיות רבי עקיבא שמות של הקב"ה זין זן ומפרנס כל יצורי כפיו בכל יום ויום מקרני ראמים ועד ביצי כינים שנאמר מפרי מעשיך תשבע הארץ ע"כ. ולעד"ן זי'ן זדון לבך השיאך ש'זין מלשון זדון וכלי זין להלחם ו'הזין בא להזהיר על הזדון שמאחר ש'זין שמו של הקב"ה שזן אותך כמו שדרש ר' עקיבא א"כ איך יעלה זדון בלבבך ולכן אמרו ז"ל (ברכות פ"ד דכ"ט ע"ב) לא תרתח ולא תחטא:

צ״דחית באותיות רבי עקיבא אל תקרי חית אלא חטא מפני שחטא נחשב להם לרשעים ישרה כצדקה בשעה שהם רואים פני גהינם ומקבלים עליהם דינה של גהינם כיון שמעלין אותם וחוזרים בתשובה לפני הקב"ה מיד מתקבלים לפני שכינה כצדיקים וחסידים שלא חטאו מעולם ומקבלים שכר על חטא שהיה בידם כצדקה שנאמר ובשוב רשע מרשעתו ועשה משפט וצדקה עליו חיו יחיה כו' בהם יחיה לא נאמר אלא עליהם מלמד שעליהם יהיה עם הצדיקים והחסידים לעה"ב ולא עוד אלא שמעלים אותם אצל השכינה מפני ששברו את לבם בתשובה לפני הקב"ה שנאמר קרוב ה' לנשברי לב עכ"ל:

צ״הפירוש המאמר בשעה שהם רואים פני גהינם הכונה כיון שבעוה"ז הרשעים רואים בעיני שכלם פני גהינם ומהפחד מקבלים עליהם בזה העולם דינא של גהינם כלומר שכל מה שהיה עתיד לעשות לו בגהינם מקבל מיסורין בעה"ז מתעניות וסגופים וכיון שמעלין אותם הדברים האמורים וחוזרין בתשובה לפני הקב"ה מיד מתקבלים לפני השכינה כצדיקים וחסידים שלא חטאו מעולם שמיד כשעלה בלבבם התשובה נחשב להם כמעשה שהמחשב' מצטרפת למעשה ומדוייק מהפסוק באומרו ובשוב רשע מרשעתו כו' חיה יחיה שמיד בשובו אע"פ שעדין לא סייג עצמו גזרו עליו חיים בעוה"ז וחיים בעוה"ב וזהו כפל חיה יחיה:

צ״וחית ויקם אברהם מעל פני מתו וידבר אל בני חת לאמר רמז שאסור לצדיק לדבר עם הרשע כי אם לעת הצורך כדרך שאמרו ז"ל (עיין בפ"ז דסוטה דמ"א ע"ב) מחנפין את הרשעים מפני דרכי שלום ולכן אע"פ שבני חת היו חוטאים ושמו מעיד עליהם לעולם וכמו שדרש ר"ע אל תקרי תת אלא חטא עכ"ז וידבר עמהם אברהם לתועלתו ולכן חית בר"ת חטאים ישרים תרדפם אמנם בעת שצריכים מהם אז לעת הצורך חטאים ישרים תרוממים כלו' שבשעת שהצדיקים צריכים מהם אז הישרים תרוממים לחטאים ומחנפין אותם מפני דרכי שלום:

צ״זטית באותיות ר"ע אל תקרי ט' אלא טיט ומהו טיט זה טיט שבידו של הקב"ה שנאמר (ירמיה י"ח) הנה כחומר ביד היוצר שכל העולם כלו לא נברא אלא הימנו ולבסוף עתידין כולם שחוזרין לטיט שנאמר (קהלת ג) הכל הולך אל מקום א' הכל היה מן העפר ואין טיט אלא עפר שנברא ממנו אדם הראשון שנאמר וייצר ה' אלהים את האדם עפר מן האדמה עכ"ל (פי' טיט זה חומר היולי כמו שפי' הרמב"ם והרמב"ן ז"ל בפ' בראשית) ולעד"ן טית אל תקרי טית אלא טיט זהו חותמו של הקב"ה שחותם בטיט כשהגזרה אינה קשה כל כך כדחז"ל (במ"ר במגילת אסתר ע"פ אם על המלך טוב) שאמר מרע"ה לאליהו בימי אחשורוש ראה אם נחתם הגזרה בדם אם הוא בטיט יש תקומה כו' וטיט הוא טינא בר טינא שהלומד ושכח ורוצה לחזור הוא טינא בר טינא כדחז"ל (יומא פ"ג דכ"ט ע"א) ובהיות שעתיד לחזור לתלמודו לכן גזרתו התומה בטיט לפי שיש לו תקומה אם יחזור. ובאותיות ר"ע עיין באות טיט שמדבר שם בענין תחיית הצדיקים:

צ״חיוד באותיות ר"ע אל תקרי יו"ד אלא יד שהוא יד ושם טוב שעתיד הקב"ה ליתן להם לצדיקים לעה"ב בירושלים ובבית המקדש שנאמר ונתתי להם בביתי ובחומותי ע"כ ולעד"ן י אות היוד רומז על מעלתו וממשלתו של הקב"ה בעליונים ובתחתונים לפי שביוד יש תג למעלה ותג למטה ואם תמשך בתג נעשה ו"ו כזה ו' ונמצא ו"ו למעלה ו"ו למטה רמז למידת הת"ת שהוא הו"ו שהוא שליט בעליונים ובתחתונים יוד מלכי צבאות ידודון ידודון שמלאכי השרת מבקשים ומשתדלים תמיד להשגת קב"ה ומעלתו הרמוז באות היו"ד עד שבאים למקום בוכים ואין להם רשות ליכנס עוד ואומרים ברוך כבוד ה' ממקומו וזהו מלכי צבאות ידודון שמבקשים בסוד היודין יו"ד פותח את ידך שמיד נמשכים ומושפעים כל האוצרות ומשם יורד לכל העולמות שפע ברכה והצלחה:

צ״טכף באותיות ר"ע כף זה כף שכינה כף שהוא מכה זו על גבי זו בשמחהרבה בסעודתן של צדיקים לעה"ב ועומד ומרקד לפניהם בסעודה על אותה שעה אומר ישעיה ה' רמה ידך ע"כ. ולעד"ן כף פשוטה כף כפופה כשאדם פושט כפו מעט מלמטה פושטים הכף מלמעלה הרבה דהרי אדם נותן שיעור מלא כפו לצדקה ומקבל מלא כפו של הקב"ה מטוב כדחז"ל וזהו רומז כף כפופה כף פשוטה. ד"א כף כפופה כף פשוטה כשיש לאדם כף כפופה שמצמצם ידו מלתת לצדקה אז כף של הקב"ה פשוטה עליו ליסרו ביסורין. ד"א כף כפופה כף פשוטה רמז שתהא שמאל דוחה וימין פשוטה לקרב:

ק׳וכפי דרשת ר"ע כ"ף זה כף שכינה שהוא מכה זו על גבי זו בסעודת הצדיקים כו' נוכל לומר כף כפופה של שכינה עתה שהיא בגלות אמנם לעתיד כף פשוטה על כל שליטה. ד"א הנותן לצדקה מצוה יחשב לו לפני הקב"ה הממעיט כמרבה וזהו כף כפופה וכף פשוטה כלומר נקרא כף לרמוז שכולם שוין הנותן מעט כפי ערכו כהמרבה כפי ערכו. ד"א כף והכתי כפי אל כפי והניחותי חמתי. כף וכפי פרושות השמים דהמתפלל יפשוט כפיו:

100

ק״אלמד באותיות ר"ע אל תקרי למד אלא לב מבין דעת ע"כ ולעד"ן למ"ד ולמדתם אותם את בניכם שהלמ"ד בא על הלמוד לרמוז שהמלמד לאחרים מרבה חכמתו כדחז"ל (אבות פ"ו) ומתלמידי יותר מכולם ולכן למ"ד בר"ת לב מבין דעת כמו שדרש ר"ע והטעם שבהיות מלמד לאחרים אז לבו מבין יותר דעת ובינה משום שמחכים עצמו בהיותו לומד לאחרים למ"ד בר"ת למד מתברך דעת:

101

ק״במ"ם עזים מאתים ותישים עשרים רחלים מאתים ואלים עשרים כל הפסוק הזה מסיים במ"ם רמז ששלחם כולם בעלי מומין כדי שלא יקריבם לע"ז ובפ' וארא בפ' ויאמר ה' אל משה אמור אל אהרן קח מטך ונטה ידך על מימי מצרים על נהרותם על יאוריהם ועל אגמיהם ועל כל מקוה מימיהם ויהיו דם והיה דם בכל ארץ מצרים ובעצים ובאבנים יש כ"כ ממים כמספר אותיות התורה שפרעה שהיה רוצה לעכב לישראל במצרים כדי שלא יקבלו את התורה שניתנה למ' יום ילקה באות מ"ם ובמספר כ"ב ממים עד שהיה מעכבם לקבל דת מכ"ב אותיות ומספר כ"ב ממים עולה תת"ף שהוא פת"ת מלשון פיתוי שפיתה לו הקב"ה על שהקשה עורפו גם פתת מלשון פתות אותה פתים שחתך הקב"ה גדולתו על שהיה מחזיק עצמו לאלוה ומיעט אותו והקטין אותו ואת כל חילו כפתים:

102

ק״גמ"ם מוציא מ"ם רמז שב' פעמים מ' עמד משה בהר מ' יום ומ' לילה כו' מ סמוך לה נ שהוא מן שבזכות התורה שניתן למ' יום אכלו את המן מ' שנים ובחז"ל (שבת ק"ד) מ' פתוחה מ' סתומה מאמר פתוח מאמר סתום יש דברים שניתן רשות לדורשן ויש שאתה מצווה לסותמן כגון מעשה מרכבה כו' ובזה נוכל לומר שמם ונון שסמוך לה נעשה מן שע"י המן היו משיגים לידע מאמר פתוח ומאמר סתים כדחז"ל (עיין ילקוט בשלח) שהמן היה מחכים להם וכדחז"ל (שם) לא נתן התורה אלא לאוכלי המן מנ"ס הם אותיות נמס רמז למן וחם השמש ונמס וכל מי שאינו עוסק בתורה שניתן למ' יום ימקו בעונם ונמסים מן החיים מם נן ר"ת מ'שה מ'לך נ'ביא נ'אמן שאע"פ שהיה מלך כדכתיב ויהי בישורון מלך היה נביא נאמן ופי' הר' יעקב ענייא נר"ו דזהו כונת הכתוב ולא קם נביא עוד בישראל כמשה שהיה מלך נביא ונבואה תדירית ששאול אע"פ שנתנבא היה דרך עראי וקודם שמלך כדאיתא בזוהר פרשה תרומה דקנ"ד ע"א על פ' ועשית שלחן עצי שטים:

103

ק״דובזה יובן פ' (שמואל א' יו"ד) על כן היתה למשל הגם שאול בנביאים משום שא"א זה בהיותו מלך ואע"פ שעדיין לא נתפרסם להם שנמשח ניבאו ולא ידעו מה ניבאו:

104

ק״הנון ויהושע בן נון נער לא ימיש מתוך האהל שהנון רמז לנשמה וכמו שדרש ר"ע נ'ון נון מפני מה א' רובץ וא' זקוף ועומד מפני שנבראת בו נשמה לבריות שכל נשמה ונשמה פעם שהיא רובצת פעם שהיא זקופה בזמן שאדם זוקף נפשו זוקפת שנא' (משלי ח) נר ה' נשמת אדם חופש כל חדרי בטן עכ"ל. והנה יהושע בן נון ומרע"ה היו בבחינת ב' אורות כדחז"ל (בתרא דע"ה ע"א) פני משה כפני חמה ופני יהושע כפני לבנה וזה צריך לזה וזה לזה וכולם קשורים זה בזה וכולא חד בלי קיצוץ ופירוד ת"ת ומלכות והבן זה ומשה ת"ת ויהושע יסוד וגוף וברית כחד חשבינן ליה ולכן סמך מ' נ' שהוא משה ויהושע בן נון אחז"ל מי ששמו כשם הדג מכניסם לישראל לארץ וקשה בהיות שמו נון כשם הדג משום זה הוא מכניסם אלא י"ל הכניסן ע"י כדי שלא ישלוט עין האומות עליהם כי יהושע היה מזרע יוסף שנמשלו לדגים שאין שולט עליהם עין הרע ולכן מי ששמו כשם הדג מכניסן וגם בזה יובן הטעם שלא נכנסו על יד משה רבי' עליו השלום וגם במעשיו של משה לא היה שולט עין הרע בהיות יהושע משרתו תמיד לא ימיש מתוך האהל וזהו יהושע בן נון נער לא ימיש מתוך האהל דלמה הזכירו בשם בן נון לומר שבהיות בן נון כשם הדג זהו הטעם דלא ימיש כדי שלא ישלוט עין הרע במעשה ידיו:

105

ק״ונון סמך אותיות נס שכל הנסי' נעשים ע"י יסוד ע"י המלכות נס רמז ליהושע בן נון שנעשה לו נס ע"י שסמכו משה בתפילתו י"ה יושיעך מעצת מרגלים ונעשה לו נס גדול אחר שנכנס לארץ כששלח שובך לו ספרים להלחם עמו ואמו של שובך ע"י כישוף הקיף כל מחנה יהושע בחומות של ברזל זו לפנים מזו ונעשה לו נס ובא יונה אחת וכתב יהושע אגר' וקשרו בכנף היונה שלח לפנחס שיביא ארון הקדש וכיון שנקרב ארון הקדש נשתברו החומו' ונפלו לארץ ועשה יהושע נקמה בכל אויבי השם מ"נ מ' רמז למשה שקראו הקב"ה משה משה נון נסים ונפלאות שע"י משה עשה הקב"ה נסים ונפלאות:

106

ק״זסמך סמך מלך בבל על ירושלים וסמך אותיות ס'ע'פ' והוא מלשון מסעף פורה שהקב"ה עתיד ליפרע מכל הרשעים ששלחו וד בירושלים כשיבא היום בוער כתנור כדכתיב (ישעיה יו"ד) עוד היום בנוב לעמוד כו' הנה האדון ה' צבאות מסעף פורה במערצה ורמי הקומה גדועי' והגבוהים ישפלו כו' וסמך הוא סומך כמו שדרש ר"ע ז"ל סמך אל תקרי סמך אלא סומך זה הקב"ה שהוא סומך לכל הנופלים שנאמר סומך ה' לכל הנופלים ע"כ וכפי זה יבא היטב מה שדרשתי שה' שהוא סומך לכל הנופלים ינקם מאותם שסמכו ידם על ירושלם כדכתיב (יחזקאל כ"ד) סמך מלך בבל אל ירושלים. נס'ע אותיות נסע רמז שנסע הקב"ה לישראל בין האומות כדי שיתקבצו עמהם גרים כדחז"ל (פסחים דפ"ז) ונסעם כדי שיתכפרו עונותיהם:

107

ק״חנסע ורוח נסע מאת ה' ויגז שלוים מן הים הכונה קדם קודם אות נון אות מ"ם לומר ממשה נסע הקב"ה מן הרוח ונתן לשבעים זקנים כדכתיב ויאצל מן הרוח אשר עליו ויתן על שבעים איש כו' ועל ידם רוח נסע מאת ה' ויגז שלוים:

108

ק״טעי'ן באותיות ר"ע עין לא נאמר אלא על התורה שהיא עין לכל עין והיא אור לכל אור והיא חכמה לכל חכמה והיא בינה לכל נבונים והיא מדע לכל יודעים והיא חיים למחזיקים בה עכ"ל. ולעד"ן עי"ן כי עין בעין יראו בשוב ה' את ציון ועי"ן מלשון עינוי שמסיבת הענוי שעבדו בגלות יתלבנו וזכו לראות עין בעין בנחמת ציון בע"ה ואותיות עין הם אותיות יען כלומר יען וביען עסקו בתורה שנמשל' לעין שהיא עין לכל עין כמו שדרש ר"ע כו' לכן יען זה יראו עין בעין בנחמת ציון עין בגימ' ק"ל שבדבר קל שהיא ראיית העין מפתה היצר לאדם להאבידו לפי שראיית העין גורס העבירה כארז"ל (ירושלמי פ"ק דברכות) עינא וליבא תרי סרסורי דעבירה. פ"א באותיות ר"ע אל תקרי פא אלא פה ואין פה אלא משה שנאמר כי כבדפה וכבד לשון אנכי ע"כ ולע"ד נראה לפרש שאדרבה משה שלא היה לו פה נקרא פה לומר כי לא לקלים המרוץ שהרי משה שלא היה לו פה לדבר אדרבה היה לו פה לכל פה שדיבר לפני פרעה וכל הזקנים אשר הלכו עמו שהיו בעלי דברים כשהגיעו לפתח פלטרין של פרעה ברחו כארז"ל (מ"ר פ' שמות) גם דיבר עם השכינה שהיא פה לכל פה א"כ משה דוקא נקרא פה שמה הועילו האחרים שבדורו שהיה להם פה מאחר שלא הגיעו לזה באופן שמשה הוא הפה:

109

ק״יפ"א פ"א רמז פה אל פה אדבר בו פ'ף כי כל פה דובר נבלה ולכן פה כפופה פה פשוטה פה דובר נבלה יהיה כפופה לעת"ל וכל פה שיעסוק בתורה יהיה זקופה בעוה"ז ובעוה"ב פה רמז שראוי היה שיהיה לאדם ב' פיות אחת לדבר דברי חול וא' לתלמוד תורה כדחז"ל (עיין בס' יוסף תהלות בפסוק מה יתן לך ומה יוסיף גו' עי"ש) אלא שברא הקב"ה פה א' שעמה עוסק בתורה כדי שיתקן מה שעיות שהפה שטמאה בדברי תפלו' יטהרנה בדברי תפילות ויטהרנה בדברי תורה ובזה יש תקומה לאדם. צדי באותיות ר"ע אל תקרי צדי אלא צדק זה צדקו של הקב"ה שהוא עושה עם בשר ודם ע"כ ולעד"ן אל תקרי צדי אלא צדיק וצד"י עולה במספר דק רמז שהקב"ה מדקדק עם הצדיקים על דבר דק שעושה ומייסרו בעה"ז כדי שינחיל עוה"ב צדי בר"ת צור דרכך ישרים שאע"פ שפעמים נותן יסורין לצדיקים אע"פ שלא חטאו עכ"ז דרכיו ישרים לפי שעושה כן כדי להרבות שכרן לעת"ל:

110

קי״אצדי צוד צדוני כצפור אויבי חנם רמז באות צדי שעתידין האויבים לצוד להם על שלא היו צדיקים וקודם אות הצדי היא פ' שהוא צף מלשון צף הברזל רמז למה שהיו עתידין האויבים לעשות לישראל שנאמר (איכה ג') צפו מים על ראשי אמרתי נגזרתי:

111

קי״בקוף באותיות ר"ע קוף זה משה אבי החכמה אבי כל הנביאים אבי החכמה שהקיף לפני פרעה כל דברי חכמה וכל דברי בינה וכל דברי עצמה וכל דברי דעה וכל דברי השכל בע' לשון והיו ע' סופרים כותבים ע' לשון וכל כתב וכתב עומדין לפני פרעה הרשע כו' ולעד"ן קו"ף אותיות פק"ו מל' פקו פלילה שסמוך לקוף אות רי"ש ושי"ן לומר שהרשעות והשקר מכחישים פמליא של מעלה קו"ף קוה קויתי ה' קוה אל ה' חזק ויאמץ לבך וקוה אל ה' ומספר אותיו' קוף נקראת באותיו' שעולה קו"ף ואינו כמספר הריש שעולה תק"י ונמצא שקריאת המספר שלה אינו נקראת באותיות של האות עצמה כאות קו"ף שקריאת מספרה פשוט שהרי קו"ף עולה קו"ף לרמוז שכל מי שמקוה להקב"ה הטוב שבא אליו הוא מהקב"ה בעצמו והיא בלי שום צער ובלבולים ולכן מספר הקו"ף פשוט בלי שום עירוב מאותיות זרות ודוק וכן אותיות בית דלת חית טית פא קוף חיו אין נכנסות אותיות זרות במספרם וטעם היותם ז' אותיות פשוטות במספרם להורות על הז' שהוא קודש ועיין בפ' בחקתי בענין הז' שהוא קודש:

112

קי״גריש באותיות ר"ע ריש זה הקב"ה ראש לכל העולם והוא קורא דורות ראשונים ודורות אחרונים שנאמר (ישעיה מ"א) מי פעל ועשה קורא הדורות מראש כו' רי"ש זה ראשו של הקב"ה שהוא דומה לכתם פז ע"כ. ולענית דעתי נראה ר' ש' ת' הוא רשת הכונה הקוף שהוא משה רבע"ה כמו שדרש ר"ע באות ק' פרש רשת לישראל והפרידם מע' אומות רי"ש ראשון לציון הנה הנם שרי"ש שהוא הקב"ה שהוא ראש לכל הוא יגאל לישראל ויביאם לירושלים ורי"ש אותיות שי"ר שאז ישוררו שירה חדשה. רי"ש יש"ר שהקב"ה ישר בכל עניינו על שהוכיחם בגלות שנאמר טוב וישר ה' ורי"ש אותיות יר"ש שעל מה שקבל ישראל היסורין ירש את הארץ רי"ש עולה תק"י שרי"ש שרומז לרשע תקיא לו הארץ כמו שנא' ולא תקיא הארן אתכם לפי שבהיותם רשעים תקיא להם הארץ:

113

קי״דשין באותיות ר"ע שין זה שיניהם של רשעים שעתיד הקב"ה לשוברן ג' פעמים א' בעה"ז וא' לימות המשיח וא' לעה"ב כשם ששי"ן זה יש לו ג' ענפים כך משבר הקב"ה שיניהם של רשעים ג' פעמים שנאמר (תהלים ג') קומה ה' הושיעני אלהי כי הכית את כל אויבי לחי שיני רשעים שברת כו' ולעד"ן שי"ן הוא אות שבתפילין ויש בה ג' ראשים רמז לג' קדושות שיהיו התפילין עליו ויש שין של ד' ראשים רמז שלא יסיר התפילין מעליו עד שישמע ד' קדישין קדיש הודו קדיש ברכו קדיש תתקבל קדיש יתום כמ"ש הרא"ש זצ"ל. שי"ן אותיות יש"ן נראה שבא לרמוז שהתפלין כיון שנעשו ישנים צריכים בדיקה:

114

קי״הד"א שי"ן ש"י יובילו שי למורא ומי הוא זה נחמיה שמו וזהו מה שרומז ן'. שי"ן אותיות י"ש עולמות לצדיקים ומי ינחיל להם כל זה הנון שהוא הקב"ה נורא עלילות והוא משלים פעולתו של אדם. שי"ן צוארך כמגדל הש"ן והשן הוא לבן שהוא רחמים ואות שין רומז לשם שדי שמרחם ואומר לכל צרותינו די:

115

קי״ותיו באותיות ר"ע אל תקרי תיו אלא תאוה זה תאותו של בשר ודם שהוא מתאוה בעוה"ז בכל יום ויום. ולעד"ן תיו תאוה ותיו מלשון והתוית תיו רמז שכל ההולך אחר תאות גופניות הקב"ה עושה לו אות במצחו באות תיו שהוא תמות ואם חוזר בו תיו תחייה:

116

קי״זאלפא ביתא ח אלף ב"ג אלף בר"ת אמרתי לה' פדני בכבוד גדול לפי שהאלף רמז ליחודו של עולם ולו אנו מתפללים שירא הישועה מידו דוקא למען שמו אלף בית אב שאלף שהוא אחד א"ב הוא לאביונים וכיון שהישועה בידו ית' שאב הוא לכלם אז ב"א ג"ד וזהו א"ב ג"ד שמתחברים מאותיות אלו תיבות ב"א ג"ד שבהיות התשועה בידו באמת ב"א ג"ד א' ב' ג' רמז אלף שהוא אחד רמז שהקב"ה נותן בג לכל בריות ובג מלשון פתבג המלך שד' שעות עומד וזן מקרני ראמים ועד ביני כינים אלף ב"ג א' אחד ב' בת ג' גבר רמז שג' שותפים יש באדם הקב"ה שהוא אחד ובת שהיא האשה וגבר שהוא האיש ואות ב' וג' הופכין פניהם זה מזה כן האיש והאשה הופכין פניהם לאחר תשמיש והאחד שהוא הקב"ה מאסף הטיפה כדכתיב כי אבי ואמי עזבוני וה' יאספני והדל"ת רמז שהקב"ה אחר שמאסף הטיפה בינה אותה מד' יסודות:

117

קי״חבית יש בה ג' דפנות רמז לג' בתי מקדשות ודופן הרביעי פרוץ רמז שאחר מקדש הג' אין מי שיודע לדבר כדחז"ל עיין ברכות דל"ד ע"ב) כל הנביאים לא נתנבאו אלא לימות המשיח אבל לעה"ב עין לא ראתה אלהים זולתך:

118

קי״טה"ו זה שמו של הקב"ה רמז שהקב"ה דוקא יודע מה יהיה אחר כל זה. גם יש לפרש ה"ו נוטריקון וה לשון שמחה כלומר שמחה יש כשיש זיווג ו"ו עם ה"ה ת"ת ומלכות שאז אין הפסק בשפע היורד מלמעלה ברבוי עצום וזה יהיה בבנין מקדש ג' שיבנה במהרה בימינו אמן ז"ח ואז בבנין אריאל יהיה בנין המקדש כלי זין למחות החטא מן העולם שהוא ס"מ כדחז"ל (סוכה פ"ה דנ"ב ע"א) עתיד הקב"ה לשוחטו וכדאיתא באותיות רבי עקיבא אל תקרי חית אלא חטא כו' ט"י רמז שאז בבנין המקדש טמונה יתגלה שהיא היו"ד שאז שמו של הקב"ה יהיה כדחז"ל שנאמר יהיה ה' אחד כלומר של הויה יהיה שמו באופן שעכשיו שמו ביוד א' ואז יהיה בב' יודין יהיה שמו שעד עכשיו היוד האחד טמונה ואז יתגלה וזהו ע"י טית לשון טמון שעתה שמו הויה בב' ההין ויוד א' וב' ההין עולה יוד באופן שהיא טמונה ואז יתגלה ך' ל' מ' הנה אותיות אלו בהיפך הוא מלך ויש לחקור כי מלך מוכרח להתחיל באות מ' משום שהיא אות אמצעי שבאותיות ואמצעי שלם וראוי ששם מלך מתחיל באות מ':

119

ק״כאך צריך לידע למה המם תפס ב' אותיותשבאחוריו דהיינו ל"ך ובנה שם מלך ולא תפס ב' אותיות שלפניו דהיינו נ"ס ויקרא בשם מ' נ' ס' ולכאורה י"ל בדרז"ל (יומא פ"ב דכ"ב ע"ב) אין ממנין פרנס על הציבור אא"כ קופה של שרצים תלוי אחריו שאם תזוח דעתו אומרים לו חזור לאחוריך כו' ועל רמז זה תפס לבנות שם מלך ב' אותיות אחורניות רמז שממנין פרנס שיש לו מקום לומר חזור לאחוריך אמנם י"ל שכיון שהמלך מעלתו מכל העם עכ"ז לא נתעלה בידיעת העתידות להבטיחם לעם עליהם שהרי אמר להם למחר אני בונה לכם מרחצאות ישן ומת א"כ היכן אמרותיו כמו שדרשו חז"ל ענין זה בפ' אמרות ה' אמרות טהורות א"כ אין לטעות אחר המלך בעבור מעלתו כיון שאין יכולת בו על העתידות כי אם על מה שעבר שכבר נפעל ונתהוה וישנו בהווה ולא בעתידות ואותיות שמו מעיד על זה שהרי תפס המלך אותיות אחורניות ולא הבאות לפניו לרמוז שאין לו השגה במה שעתיד להיות לפניו א"כ טוב לחסות בה' מבטוח במלכים ולכן אנו קוראים להקב"ה מלך מלכי המלכים שמלך בשר ודם יש לו השנה בהוה ולא בעתיד אבל הקב"ה מלך מלכי המלכים שכל עתידות לפניו הווה:

120

קכ״אובאותיות מנצפך נראה לפרש כ"ך רומז על ב' כהנים גדולים גדול מחבירו כ"ג למעלה דהיינו מיכאל כ"ג וכנגדו למטה אהרן מ"ס ב' גואלים הצילו לישראל מכליה וחד גדול מחברו ולכך מם פתוחה מם סתומה שהם משה מרדכי משה גדול רבן של כל הנביאים משא"כ מרדכי נ"ן נון כפופה נון פשוט רומז על ב' נחמות כמו שדרשו חז"ל על פ' נחמו נחמו עמי נחמה קטנה וכפופה שבאים כל הנביאים לנחם את ישראל ואין מקבלין מהם נחמה עד שיבא הקב"ה בעצמו ומנחם להם והיא נחמה פשוטה דהיינו נחמה גדולה פ"ף ב' פקדונות פקדון כפוף פקדון פשוט ר"ל פקדון קטן דהיינו מה שמפקיד האדם בכל לילה נשמתו להקב"ה ופקדון פשוט שעתיד להחזירה לו בת"ה צ"ץ ב' צדקות שהקב"ה עושה עם האדם וחד גדולה מחברתה צדקה א' שילוח הנשמה בתחילה כדי שיזכה ולהטיב עמה צדקה אחרת גדולה מזו שאעפ"י שלא זכתה והרבה לפשוע עכ"ז אינו מכלה אותה אך חוזרת לשולחה וכן כמה פעמים עד שיקיים כל המצות כדי להרבות בשכרו:

121

קכ״באך במאמר המוצב בפתח האותיות דקאמר אמרו מילי דאפילו בימי יהושע בן נון לא נאמרו דלמה קאמר בימי יהושע ולא קאמר בימות משה והעולה במושכל ראשון דמשום כבוד אינו מזכיר למשה שהוא העדר כבוד לומר שבימיו לא נאמרו ולבא לענין נקדים מה שמבואר אצלי בחיבור אחר על משנה משה קבל תורה מסיני ומסרה ליהושע דהול"ל ונתנ' מאי ומסר' אלא כיון שהי' הבדל גדול מיהושע למש' כהבדל הלבנ' מהחמ' כארז"ל פני משה כפני חמה ופני יהושע כפני לבנה והוא רמז הבדל החכמה בזל"ז כמ"ש רז"ל הייתי אומר שהקב"ה מסר תורה למשה כשיעור רוחב דעתו ומשה נתן ליהושע כפי שיעור דעתו לז"א ומסרה דכל מה שקבל הכל מסר ליהושע יען מסרה בדברים דרך קצרה באופן שיוכל לסבול להבין כל מה שמסר לו הקב"ה ע"כ באופן שמשה ויהושע שוין במה שקבל משה מהתורה מפי הגבורה ולפיכך לרמוז על זה מזכיר בימות יהושע כאילו הוא עיקר כמרע"ה יען מה שלמד משה מהתורה מפי הקב"ה הכל מסר ליהושע בלי מגרעת תג אחד וא"כ משה ויהושע שוין בזה ובהזכיר ליהושע כאילו מזכיר למשה דמי:

122

קכ״גוהחכם השלם יעקב פאראגה נר"ו פירש עם מאמר רז"ל במס' תמור' (די"ו ע"א) אלף ות"ש ק"ו וג"ש נשתכחו בימי אבלו של משה רבינו ע"ה אמרו ליהושע שאל א"ל לא בשמים היא כו' עד שהחזירה עתניאל בן קנז בפלפולו ע"כ. זכינו לדין שרבה הפלפול בימות יהושע ולזה נקט בבמות יהושע שאפילו שנתרבה הפלפול שהיה בו עתניאל עכ"ז לא נאמר דברים אלו וק"ל:

123

קכ״דשאלה באותיות מנצפך למה אין אנו קורין כ"כ שני פעמים וכן פ"פ כשם שאנו קורין מ"מ נ"נ צ"צ ובשנים אלו שהם כ"ך פ"ף הול"ל כ"ף כ"ף פ"ה פ"ה:

124

קכ״הילקוט (א"ה ש"ח עיין בי"ח בערך אבות סי' ג' ועיין במ"ר פ' קרח דרע"א) האותיות נכפלו כלם לשון גאולה כ"ך שנגאל אאע"ה מאור כשדים שנאמר לך לך מ"ם בו נגאל יצחק אע"ה שנאמר לך מעמנו כי עצמת ממנו מאד נ"ן בו נגאל יעקב אע"ה מיד עשו שנאמר הצילני נא מיד אחי מיד עשו פ"ף נגאלו ישראל ממצרים שנאמר פקד יפקד צ"ץ בו עתיד הקב"ה לגאול את ישראל שנאמר איש צמח שמו ותחתיו יצמח עכ"ל:

125

קכ״ווקודם כ"ד בענין המאמר כיון דאתא לידן ענין אותיות הכפולות נראה לדבר במה ששאלו הפוסקים (ועיין במרן ב"י סי' ל"ו ובמג"א סי' ל"ב סקכ"ו ובס' אמת ליעקב בתמונת האותיות מה שאסף וקבץ שם) בצורת אות ך אם עושים אותה כצורת ד כזה ך או כצורת ריש כזה ר והנראה לע"ד שעושי' אותה כצורת ריש והטעם שאות ך היא כ"ף פשוטה והנה הכ"ף היא כצורת אות ריש כלומר והעיגול שלה היא צורת ריש כזה ר ולכן הך' שהיא פשוטה צריך לעשות עיגול שלה כצורת כ"צ שעיגולה כריש ולכן בהכרח גמור שאות ך' צורתה כזה ך ולא כצורת דל"ת כזה ך כיון שאות ך' היא כ"ף פשוטה ודוק וכיון שנכנסנו בענין צורת האותיות קל"ט למה עשה הקב"ה צורת המ"ם סתומה כזה ם שמן הראוי היה שתהיה בצורה כזה ף בהכרח גמור משום שכל האותיות הפשוטות שהם נצפ"ך הוא התפשטות הרגל הכפול כיצד צד"י כפופה צ מאריכין הרגל הכפול ונעשה כזה ץ וכן נ כפופה בהתפשטות הרגל הכפוף נעשה פשוטה ן וכן פ"ה ף ואם כן כפ"ז היה ראוי שהמ"ם פשוטה שיהא כצורה זה ך משום שבהתפשטות רגל הכפול מהמ"ם פתוחה משתנה בצורה זו וא"כ למה נשתנה אות מ"ם היותה כך ם ולא כשאר האותיות הפשוטות ונ"ל עם מה שכתבו חכמי האמת כי במ"ם סתומה רמוז שם דוד כיצד אם תחלקה לשנים ותשים תחתית שלה בין הדבקים נעשה דוד כזה דוד שאות הוי"ו שבאמצע היא תחתית המ"ם שהוא כצורת ו' והמ"ם הוא מלכות בית דוד ע"כ:

126

קכ״זובהיות שמלכות ב"ד מתי יתגלה הוא דבר סתום וחתום כדחז"ל שמלבא לפומא לא גלי לכן רמוז הוא באות מ"ם סתומה וזהו למרבה המשרה מ"ם של מרבה סתומה שהכתוב מדבר על המשיח כנודע ולכן היא סתומה באמצע תיבה לפי שמלכותו סתום וחתום כו' ולכן כיון שרצה הקב"ה לרמוז ענין זה עשה אות מ"ם סתומה לרמוז האמור כדפרישית והבן:

127

קכ״חעוד בעומק כי נשתנה המ"ם מחברותיה לרמוז שישתנה צורתו ביסורין קשים יותר משאר צדיקים שבעולם כדכתיב אכן חליינו הוא נשא ומכאובנו סבלם כו' וגם עתיד להיות משונה בענין אחר שצריך ליכנס תוך הקליפות להוציא משם ניצוצי הקדושה שנפלו כדאיתא בזוהר המופלא הקדוש:

128

קכ״טאך יש לדקדק בענין המאמר דלמה גאולת אברהם היה בכ"ף וגאולת יצחק במ"ם ויעקב בנ"ן ובפירוש הפרשיות כבר פירשתי שכיון שאברהם הכיר את בוראו בן מ' שנה כמ"ש הרב כסף משנה בן ג' שנים התחיל ובן מ' השלים כדי לתת שלום בין ב' מאמרים שהאחד אומר בן ג' הכיר והאחד אומר בן מ' וכיון שבן מ' סיים להכירו לכן גאולתו בכ"ף כ"ף שמספרו מ' גאולת יצחק במ"ם שעולה פ' ומ"ם בעצמה במ"ק עולה ד' הרי פ"ד וכיון שיצא ממנו יעקב שלא ראה קרי בן פ"ד שנים היתה גאולתו במ"ם גאולת יעקב בנ"ן שהיו עתידים בניו לומר בסיני נעשה ונשמע בשני נוני"ן גאולת מצרים בפ"ה על שם שמשה נקרא פה כדאיתא באותיות רע"ק; עוד י"ל ע"ש ומשה בן פ' שנה בעמדו לפני פרעה וגאולה העתידה בצדי שצורתה כמין פרח ע"ש צדיק כתמר יפרח שאז יוכר מעלת הצדיקים וע"ש בפי' על התורה שלי:

129

ק״לאמנם נראה עוד לפרש שגאולת אברהם היה בכ"ף לפי שצורת העולם היא כצורת כ שבנוי מג' רוחותיו ומצד צפון פרוץ והעולם כדוריי ככ"ף וידוע שבעבור אברהם נברא העולם בהבראם באברהם ובעבורו העולם קיים שקיים מצות מילה ובניו אחריו וכתיב אם לא בריתי כו' וכיון שהוא גורם בקיום העולם שצורתו כאות כ ולכן תהיה גאולתו באות הכף גאולת יצחק במ"ם לפי שהמתין בן מ' שנה לקחת את רבקה שהיתה צדקת ונצח את יצרו ולא לקח מבנות כנען שכנען בידו מאזני מרמה לכן תהיה גאולתו במ"ם שעולה מ':

130

קל״אעי"ל ואל תעש לו מאומה אל תעש לו מום וכיון שהמ"ם רומז על מעלתו שהניח עצמו שיעשו מום בעבור אהבתו ית' עד שהוצרך הקב"ה לומר אל תעש לו מאומה שהוא מום ולכן תהיה גאולתו במ"ם שהוא מום לרמוז על מעלתו ואות מ פתחה מעט רמז שהתחיל לשחוט בו כדאיתא בפרקי ר"א. גאולת יעקב בנו"ן נו"ן תרגום של דג נון והיה גאולתו בנו"ן על שהוציא ליוסף שטנו של עשו בעולם כי לא יצא מבית לבן עד שנולד יוסף שהוא שטנו של עשו ובהיות כן הצילו שאר השבטים ובזכות זה היה גאולת יעקב בנו"ן שהוא דג לרמוז על יציאת יוסף שנתברך בנוני ימא שלא ישלוט בו עין הרע כדחז"ל (ברכות ד"כ ע"א) מה דגים שבים אין העין שולט בהם גם זרעו של יוסף אין העין הרע שולט בהם:

131

קל״בגאולת מצרים בפ"ה בזכות שמיד האמינו למשה שהיה גואל אע"פ שהיה כבד פה כדכתיב ויאמן העם ודרשו ז"ל בזכות האמנה נגאלו ישראל ממצרים ולא אמרו כלום לא מצא הקב"ה גואל כ"א לזה שהוא כבד פה כמ"ש בימי עמוס שהיה כבד פה שאמרו לא מצא הקב"ה שליח כ"א לזה שהוא עמוס בלשונו כו' לכן כיון שהאמינו אע"פ שהיה עמוס בלשונו לכן גאולתו בפה גאולה העתידה בצדי לרמוז שאין בן דוד בא אלא בדור שכולו זכאי שיהיו צדיקים ואם הדור חייב הקב"ה מביא מלך כאחשורוש ומשנה כהמן ומחזירם למוטב ולזה גאולה באות צ לרמוז שמה שנגאלים הוא בעבור היותם צדיקים. עי"ל שכיון שעל ידיו של משיח נצדק העולם כי הוא סובל עונותינו ומצדיק לנו לכן יהיה בצד"י שהוא אות צדיק עי"ל לפי שעתידים ליגאל בדרך צדקה כדכתיב ציון במשפט תפדה ושביה בצדקה וכיון שנגאלים בדרך צדקה לכן הוא בצד"י:

132

קל״געי"ל צד"י עולה תשעים ואחד עם האות בעצמה מה שעולה אמ"ן לרמוז שישראל נגאלים בזכות אמן שעונים כדחז"ל ולרמוז לזה גאולתו בצד"י שעולה אמן כדרך שפרשתי. עי"ל כדחז"ל שגאולה העתידה ע"י של הקב"ה והקב"ה נק' צדיק כדכתיב צדיק ונושע כ' צדיק ה' צדקות אהב הצעיר אליהו הכהן:

133