מדרש האתמרי כ״דMidrash HaIttamari 24
א׳מנחת ערב ומדבר במעלת התפלות.
1
ב׳ילקוט תהלים סי' פ' דק"פ ע"ג ד' הופעות הן אחת במצרים ואחת בסיני ואחת במלחמת גוג ומגוג ואחת בימות המשיח:
2
ג׳הנה אמת נכון הדבר מעלת תהלת תפלת המנחה כאומרם ז"ל (ברכות ד"ו ע"ב) לעולם יזהר אדם בתפלת המנחה שהרי אליהו לא נענה כי אם בתפלת המנחה וטעם לדבר כתבו המפרשים ז"ל משום שבאמצע היום אדם טרוד בעסקיו ועכ"ז עוזב הכל ובא להתפלל לכן היא חביבה יותר ומקובלת לפני המקום משא"כ תפלת השחר שקם ממטתו ועדין לא התעסק בשום דבר כדי להפסיק וכן בתפלת ערבית כבר סיים כל מלאכתו:
3
ד׳ולעד"ן שהטעם שיש מעלה לתפלת המנחה משום שתפלת שחרית היא בבקר בבקר שאז הוא רחמים ואם נענה האדם הוא מצד החסד אע"פ שאינו ראוי וא"כ לא יבחן האדם בתפלת הבקר אם טוב ואם רע אבל בעת מנחת ערב שאז הוא דין ואין אדם נענה אלא א"כ ראוי והגון ואז יבחן האדם המתפלל במנחה אם הגון או אינו הגון בהיות תפלתו נשמעת אף בשעת ששולט הדין בעולם ותפלת ערבית גם היא בתחילת הלילה שהוא עת הדין אמנם כיון שהיא רשות וקבעוה חובה אם נענה באותה תפלה לא יבחן האדם לומר כי טוב הוא כיון שנענה שכיון שיש בו מצוה שקבלה לחובה בחיוב גמור זהו הטעם שנענה אע"פ שאינו ראוי:
4
ה׳ובמאמר עצמו נראה לדקדק וקודם בואי לפרשו אציג לפניך שיעור הלשון הביאו גם הילקוט במלכים א' ד"ס ע"א ויהי בעלות המנחה א"ר חלבו אמר רב הונא לעולם יזהר אדם בתפלת המנחה שהרי אליהו לא נענה אלא בתפלת המנחה שנאמר ויהי בעלות המנחה ויגש אליהו רב נחמן בר יצחק אמר אף בתפלת השחר שנאמר ה' בקר תשמע קולי ר' יוחנן אמר אף בתפלת ערבית שנאמר תכון תפלתי קטורת לפניך משאת כפי מנחת ערב עכ"ל ראוי לדקדק דמה ראיה מביא שתפלת המנחה גדולה משום שאליהו נענה בה בעבור שהתפלל באותה שעה ואה"נ שאם היה מתפלל בתפלת השחר או הערב היה נענה אמנם התשובה לזה כי אליהו היה יכול לעשו' תחילה מיד בבקר ולמ' דחה עצמו בטענ' אתם עשו ראשונה כי אתם הרבים דמה איכפת לו אם היו רבים או לא מאחר שהם לא היו מוחין בדבר אם אליהו היה עושהבראשונה ואם היה הענין שרצה שיעשו תחילה כדי שיראו שלא היה ממש בע"ז שאם היה עושה אליהו תחלה יראו המראה הגדולה והיו מודים בדבר ולא ירצו הם לעשות והיה נפיק חורבה עם דלת העם בחושבם שגם אם הכומרים יהיו עושים היו עושים כמעשה אליהו זהו אי אפשר שהכל היה במאמר המלך אחאב לנסותם וא"כ אף אליהו אם היה עושה תחלה היה המלך מכריחם לעשות אח"כ לראות אם היה כת גם לע"ז לעשות שירד אש אלא ודאי שמה שלא רצה אליהו לעשות תחילה בתפל' הבוקר והמתין עד תפלת מנח' משום שתפלת המנחה יותר גדולה וזהו ויהי בעלות המנחה ויגש אליהו שגם היה יכול להמתין להם שיעשו עד הלילה אלא לא עשה כן שויהי בעלות המנחה בדיוק ויגש אליהו ויאמר ענני ה' ענני:
5
ו׳עוד נראה לפרש איתא בילקוט חדש בשער הכשוף משם הזוהר שמות (דף של"ד) וז"ל והמכשפים אלו מבוקר עד שעה שביעית שהיא זמן מנחה גדולה אין להם כח כלל ועיקר שליטתם משעה שביעית ואילך עד שעה תשיעית ע"כ. ובזה יבחן שתפלת מנחה גדולה שאע"פ שהוא זמן ששולטים המכשפים והיו יכולים לעכב על ידו מלירד האש מן השמים כי הכשוף מכחיש פמליא של מעלה ועכ"ז לא חש אליהו לזה אלא אמר אתם עשו ראשונה ונשאר הוא למנחה וידע שכח המנחה כל כך שבהיות זמנה הקב"ה יענהו משמי קדשו כי אין עוד מלבדו כתיב ובהיות העת שליטת המכשפים לכן התפלל וענני שלא יאמרו מעשה כשפים ואח"כ ראיתי בס' תאוה לעינים שדרך על במותי המאמר הזה בדרך זה באופן אחר יע"ש:
6
ז׳אך יש לידע אם פליג ר' יוחנן עם רב נחמן ועם ר' חלבו ואם פליגי במאי פליני. אמנם נראה לפרש ביאור המאמר עם הטעם שכתבתי בתחילת הדרוש משם המפרשים שגדולת מעלת תפלת המנחה הוא בעבור שאעפ"י שהאדם טרוד בעסקיו מניח הכל להתפלל ולעולם שכל התפלות שוות ובזה נראה דלא פליגי ור' חלבו אמר לעולם יזהר אדם בתפלת המנחה ונמוקו (עמו) של ר' חלבו מהטעם האמור בעבור שאדם עסוק ומניח הכל ובא להתפלל ומזה הטעם נענה גם אליהו ועכשיו ר"נ בר יצחק אמר אף תפלת שחרית כונתו של ר"נ בר יצחק לפרש כונת ר' חלבו שאין כונתו שתפלת המנחה דוקא חביבה מכל התפלות שהרי פסוק מלא הוא שגם תפלת שחרית חביבה שנאמר ה' בוקר תשמע קולי וכי נעלם מרבי חלבו פסוק זה אלא דע שרבי חלבו סובר שכל התפלות שוות רק מה שאמר לעולם יזהר אדם בתפלת המנחה לא משום שהיא חביבה מצד עצמה יותר מתפלת שחרית אלא שהיא רצויה יותר מהטעם האמור ור' יוחנן אומר אף בתפלת ערבית ר"י מסייע לענין שהאמת כן שכל התפלות שוות וכונת ר' חלבו לא היה כי אם משום הטעם שאדם עוזב עוסקו ובא להתפלל לכן תפלת מנחה יותר גדולה ולעולם שכולם שוות:
7
ח׳ובדרך אחר י"ל דלא פליגי והוא כדרך שפי' המפרשים ז"ל במאמר (פ"ק דבתרא ד"ט ע"ב) הנותן צדקה לעני מתברך בשש ברכות והמפייסו מתברך בי"א ברכות דקשה דאיך יתכן דהנותן דברים גדול מהנותן ממונו שחביבה לו כנפשו אלא הכונה הנותן צדקה לעני ואינו מפייסו מתברך בשש והנותן והמפייסו מתברך בי"א ונכון ודוק:
8
ט׳ובדרך זה נוכל לומר כאן שרבי חלבו אמר יזהר אדם בתפלת המנחה שאדם נענה בה ואמר ר"נ אף בתפלת השחר כלומר אם נענה בתפלת המנחה בלבד שיקדים בתפלת השחר שאם לא הי"ל כונה בתפלת השחר ולא עשה ממנה עיקר אינו נענה בתפלת המנחה ור' יוחנן אמר גם בתפלת ערבית אעפ"י שהוא רשות אם הקדי' לכוון בתפלת הערבית והשחר אז אמר ר' חלבו שנענה אדם בתפלת המנחה כשהקדים בתפלת שחרית וערבית:
9
י׳ובמאמר סמוך לזה הביאו הילקוט שם בזה הלשון ענני ה' ענניאמר ר' אסי אמר אליהו רבש"ע ענני שתרד אש מן השמים וענני שתסיח דעתם שלא יאמרו מעשה תהו הם מעשה כשפים הם ע"כ יש להבין כונת אומרו שלא יאמרו מעשה תהו הם דבשלמא אומרו מעשה כשפים הם ניחא:
10
י״אאמנם יובן באמרם ז"ל (במ"ר פ"א סי' י"ב) שהמינין אומרים שהקב"ה מצא סמנים וברא את העולם ומה הם הסמנים תהו ובהו ע"כ לזה התפלל אליהו שתסיח דעתם משוה שבמעשיך הגדולים והנוראים במעשה שמים וארץ אמרו שעל ידי תהו ובהו בראת העולם ק"ו בן בנו של ק"ו במעשה זה שיאמרו מעשה כשפים הם ולזה הזכיר אליהו שתסיח דעתם שלא יאמרו מעשה תהו הם לרמוז על זה שיעשה נס זה שתסיר מדעתם שלא יאמרו גם בזה שמעשה תהו וכשופים הם כשם שאמרו בבריאת העולם שהיה על ידי תהו ובהו:
11
י״בונחזור בענין התפלה שיש בה מדרגות בימים ידועים כמו שדרשו ז"ל (בפ"ק דר"ה די"ח ע"א) דרשו ה' בהמצאו בין ר"ה ליוה"כ שאז התפלה רצויה יותר וממתינים לאדם אם יתפלל על עונותיו בימים הידועים הללו כאומרם ז"ל (שם די"ו ע"ב) ג' ספרים נפתחים בר"ה אחד של צדיקים גמורים ואחד של רשעים ואחד של בינונים צדיקים גמורים נכתבים לחיים רשעים למיתה בינונים תלוים ועומדים עד יוה"כ. כל העולם מקשים שהרי כמה צדיקים גמורים מתים מיד ורשעים מאריכים ימים:
12
י״גולעד"ן התשובה בזה שהעולם עומד בכף השקל והשקל שוה בכאן ובכאן וצריך אחד שיעשה מצוה אחת כדי שיכריע לו ולכל העולם לכף זכות ובא אחד ועשה באותה שעה מצוה אחת והכריע לכל העולם לכף זכות אעפ"י שיהיה זה רשע גמור נכתב לחיים בהיות הוא גורם לזכות כל העולם לכף זכות וזכות כל העולם תלוי בו והצדיק שנכתב למיתה מיד בעבור שעשה עבירה אחת באותה שעה והכריע לכל העולם לכף חובה וחטא כל העולם תלוי בו והן אמת שהוא צדיק גמור אמנם חייב מיתה מיד על אותו עון כיון שגרם כליה לו ולכל העולם לפי שהעולם אחר הרוב כנודע מחז"ל ודמיון תשובה כזאת השיב מהר"ש יפה ז"ל על מאמר צדיק וטוב לו וצדיק ורע לו ועיין בספרי פי' על הפרשיות פ' וילך תשובה אחרת על מאמר זה צדיקים נכתבים לחיים כו':
13
י״דונחזור למעלת התפלה ויובן מאמר במס', ברכות פ"ט דס"ד אמר רבי לוי בר חייא היוצא מבית הכנסת ונכנס לבית המדרש ומבית המדרש לבהכ"נ ועוסק בתורה זוכה להקביל פני השכינה שנאמר ילכו מחיל אל חיל יראה אל אלהים בציון אמר רבי חייא בר אשי אמר רב ת"ח אין להם מנוחה לא בעוה"ז ולא בעוה"ב שנא' ילכו מחיל אל חיל יראה אל אלהים בציון א"ר אלעזר אמר ר"ח ת"ח מרבים שלום בעולם שנאמר וכל בניך למודי ה' ע"כ כונת מאמר זה מסכים לדברי רז"ל שיעשה תורתו קבע לז"א היוצא מבהכ"נ ונכנס לבית המדרש ומבית המדרש לבהכ"נ ועוסק בתורה בלי שום הפסק שום מלאכה אלא שאחר שיצא מבהכ"נ מלהתפלל מיד נכנס לבית המדרש ולא עשה מלאכתו עיקר אז זוכה להקביל פני שכינה מדה כנגד מדה מאחר שהוא לא נתעסק כי אם במקומות אשר שם כבוד ה' יראה בבהכ"נ ובבית המדרש אשר שכינתו מצויה שם תמיד:
14
ט״וובענין אומרו ת"ח אין להם מנוחה לא בעוה"ז ולא בעוה"ב כתב בעל עין יעקב על זה וז"ל ת"ח אין להם מנוחה צריך להזכיר שמלת מנוחה במקום הזה ר"ל ביטול ממה שעוסקים בו תמיד אשר הוא אצל מנוחה ותענוג גדול והוא לחקור ולידע בסתרי תורה בעה"ז ובעה"ב ובסוף מ"ק נכתב מאמר זה ורש"י פי' שם וז"ל ת"ח אין להם מנוחה לשבח קאמר והולכין מג"ע לרקיע ומרקיע לג"ע לעייל ולשמוח ע"כ ושם במ"ק פי' הר"ן ז"ל וז"ל ת"ח אין להם מנוחה כלומר אפי' לאחר מיתה יעסקובתורה לפני השכינה כדאמרינן במעשה דיהודה דלא הוה ידע למשקל ולמטרי בהדי רבנן דכתיב ילכו מחיל אל חיל וזהו בשעת פטירתן שנהנין מזיו השכינה וזהו ציון של מעלה שהוא כנגד ירושלים הבנויה כעיר שחוברה לה יחדיו ע"כ:
15
ט״זולעד"ן שמדבר בעוה"ז ואומרו אין להם מנוחה לא בעוה"ז מדבר בגלות שאין להם מנוחה כדי להשיג יסודי התורה ואומרו בעוה"ב מדבר (לימות המשיח) דאומרו בעוה"ב הוא לימות המשיח) כמ"ש הרי"ק ע"ד הרמב"ם ז"ל במה שהשיג לו הראב"ד (בפ"ח מה' תשובה ה"ח) ע"ש והכונה כשם שלא היה להם מנוחה בגלות להשיג תכלית הדברים וכל היום והלילה יגעים על זה גם בעה"ב שאף ירבה אז הדעת כדכתיב ומלאה הארץ דעה את ה' מ"מ כפי דעתם יהיה גם אז צער להם להשיג כפי מדרגת חכמתם ויותר והא ראיה ברורה שנאמר ילכו מחיל אל חיל יראה אל אלהים בציון בציון ממש:
16
י״זואם נאמר שמדבר בעוה"ב כפי' רש"י והר"ן ז"ל יהיה פירושו אין להם מנוחה שאין להם מנוחה ממש ויובן עם מה ששמעתי משם יודעי חן שיש מקום ברקיע ששמו בוכים והמלאכים מעופפים לידע מקום כבודו יתברך ויגעים תמיד תדיר על זה ומעופפים מעלה מעלה וכיון שמגיעי' למקום ששמו בוכים אין להם רשות עוד לעלות ועומדים ובוכים שם ומצטערין עצמם על שלא יכולו לעלות ואומרים ברוך כבוד ה' ממקומו ע"כ וזהו כונת המאמר שכשם שלת"ח לא היה להם מנוחה בעה"ז שטרחו בהקב"ה גם לעה"ב שיעלו למדרגת מה"ש לא יהיה להם מנוחה בבקשם תמיד להקב"ה וכשעולים למקום בוכים אין להם רשות לעלות ומצטערין ובוכים על זה ונמצא שגם בעה"ב אין להם מנוחה ונכון ודוק:
17
י״חואלך למאמר שהתחלתי ארבעה הופעות הם ראשונה במצרים שנא' רועה ישראל האזינה נוהג כצאן יוסף יושב הכרובים הופיעה שניה במתן תורה שנאמר הופיע מהר פארן שלישית לימי גוג ומגוג שנאמר אל נקמות ה' אל נקמות הופיע רביעית לימות המשיח שנאמר מציון מכלל יופי אלהים הופיע ע"כ יש להבין דמאי נפקא מינה אם ארבעה הופעות הם או ג' דמה דין או מוסר יוצא מזה ולעד"ן שארבע הופעות הללו קשורים זה עם זה וזאת גרם לזאת וזאת לזאת ויובן בדחז"ל שהגלה הקב"ה לישראל במצרים בכור הברזל להכניעה שם כדי שיקבלו התורה דשלשה עזין הם ישראל באומות כו' ולז"א הופיעה ראשונה במצרים וכיון שהופיע להם במצרים זהו גרם שהופיע להם במתן תורה שבעבור שעבוד מצרים זכו לתורה ובכח התורה יש להם הופעה בימי גוג ומגוג שאז הקב"ה מצרף לישראל כצרוף את הכסף ויבחן אז מי שלבו דבוק בתורה בכל לבבו ובכל נפשו ובכל מאודו ואז הנשאר ממלחמת גוג ומגוג הופיע להם הקב"ה בימות המשיח שבב"א:
18