מדרש האתמרי כ״הMidrash HaIttamari 25
א׳מדבר במעלת משה רבע"ה ושם הדרוש פטירת משה.
1
ב׳ילקוט פ' וילך אמר לפניו רבש"ע הנח עין אחת שלי תחת הדלת ויתנו עליה את הדלת שלש פעמים בשנה. במ"ר פ"ג ויהי ערב ויהי בקר יום אחד מלמד שנתן לו הקב"ה יום אחד ואיזה זה יוה"כ ע"כ. והנה בעל המאמר הרגיש דהול"ל יום ראשון באומרו יום אחד רומז על יום מיוחד בשנה שהוא יום הכפורים שהוא יום מיוחד בשנה שאין שליטה לשטן בו כדחז"ל ימי השנה שס"ה ושטן חסר אחד שהוא יוה"כ שאין בו שליטה ועוד שיוה"כ מיוחד הוא שאין לו זוג כדאיתא בזוהר הקדוש ועיין גם בגבעת שאול פ' אחרי מות שיוה"כ אין לו זוג שהרי פסח יש לו זוג שהוא סוכות זה בט"ו ימים לחדש וסוכות בט"ו וגם זה בתחילת הקיץ וזה בסוף הקיץ שבועות יש לו זוג שמיני חג עצרת ראש השנה שהוא בתחילת החדש יש גם כמה חדשים בשנה שבת יש כמה שבתות ונמצא שלכל יש לוזוג לבד מיה"כ שהוא יום מיוחד מטעם שהם כפרו ביחידו של עולם בענין העגל ובא יום מיוחד לכפר עליהם ואע"פ שכונת המדרש שיום אחד שהוא יוה"כ ינתן לעשו כלומר יש חלק בו בענין השעיר של עזאזל מיהו הדרשא תדרש למה הוזכר יוה"כ בבריאת העולם והאדם. אך יש לדקדק בענין המאמר שאיך אמר יום א' זה יוה"כ שנתן לו הקב"ה לאדם הראשון שהרי יוה"כ לא הוקבע כי אם בעון העגל ומאן דכר שמיה יוה"כ לאדם הראשון:
2
ג׳אמנם יובן זה במאמר איתא במדרש מי השילוח וז"ל בראשית נוטריקון בר"א תי"ש אמר ר' יהודא חסידא רמז לאילו של יצחק שנברא במעשה בראשית ע"כ וק' דלמה נברא זה האיל במעשה בראשית אמנם יובן במאמר חז"ל איתא בילקוט וז"ל והנה איל אחר נאחז בסבך אלמלא לא היתה אילו של יצחק היו ישראל חייבים כליה בענין העגל וכתב הרי"א ז"ל שרמוז ענין העגל במלת בסבך שאחר סמך עין ואחר בית גימל ואחר כף למד הרי אותיות עגל ע"כ וידוע מאמר חז"ל שהעולם היה מתמוטט עד שברא הקב"ה התשובה גם ידוע מאחז"ל בע"ז ד"ד ע"ב לא דור המדבר ראויין לאותו מעשה אלא שאם חטא רבים אומרים לו כלך אצל רבים וכתב רש"י ז"ל שענין דור המדבר גזרת מלך היה כדי שילמדו תשובה לרבים ע"כ. ובזה מתיישבים כל המאמרים שבהיות שהעול' נתיישב על התשובה והתשוב' נלמד מענין העגל ובענין העגל לא נצולו ישראל כי אם בעבור אילו של יצחק לכן בששת ימי בראשית שנתיישבו על התשובה שנלמד מהעגל נברא אז אילו של יצחק שהיא הרפואה להצילם מהעגל ולכן נרמז במלת בראשית אילו של יצחק לפי שבבראשית נברא התשובה ובזה הותר מאמר יום אחד ואיזה זה יוה"כ שכיון שיוה"ך בא לכפר על עון העגל הוכרח להזכירו במ"ב כיון שמעשה בראשית נתיישב על התשובה והתשובה נלמד מהעגל וכפרת העגל היה יוה"כ בזכות אילו של יצחק ונראה שכיון שכל זה רמוז במ"ב ענין התשובה ואיל של יצחק שהוא כפרת העגל ויוה"כ הוזכר גם משה רבע"ה כאומרם ז"ל (במ"ר פ"א סי' ו') בעבור משה נברא העולם נאמר כאן וירא אלהים את האור כי טוב ונאמר להלן ותרא אותו כי טוב הוא עכ"ל שבהיות העולם מיוסד על התשובה שנלמדת מענין העגל הוזכר משה רבע"ה בעל הדבר שהתפלל שיתקבלו בתשובה:
3
ד׳ובזה יובן מאמר במדרש פרשת וזאת הברכה בשעה שהגיעו ימי משה ליפטר מן העולם כו' אמר לא אמות כי אחיה א"ל אי אתה יכול כי זה כל האדם ע"כ וקשה שהרי אליהו וחנוך שלא מתו וי"ג שנכנסו חיים לג"ע וא"כ איך השיב לו הקב"ה כי זה כל האדם אמנם נוכל לומר רמז אחד שמשה רצה לפטור מן המיתה מטעם שהוא גרם בחיי כל ישראל על שמסר נפשו עליהם בענין העגל ובעבורו ניתן להם יוה"כ. וזהו שאמר להקב"ה לא אמות כי אחיה מלת כי בהיפוך אותיות יו"כ כלומר בזכות יו"כ שניתן לישראל בעבורי לא אמות והקב"ה השיב לו תשובה נצחת במלת כי כשם שהוא בא לפניו במלת כי באומרו לא אמות כי אחיה ואמר לא כי זה כל האדם כלומר כי שהוא ר"ת יו"כ שרמזת לי זה היום כל האדם כלומר אע"פ שלא היית מתפלל עליהם הייתי עושה אופן אחר להצילם משום שבמ"ב בראתי אילו של יצחק משום שהיו עתידין לחטוא בעגל ובראתי האיל לכפרה ונמצא שכונתי להצילם ולכפרם ביו"כ אע"פ שלא היית מתפלל עליהם ונמצא כי זה כל האדם כשהוא בהיפוך יו"כ כל האדם מששת ימי בראשית בראתים ע"ז ודוק עי"ל בדחז"ל כי ביום אכלך ממנו מות תמות מאי מות תמות מיתה לך מיתה לכל הדורות והרי שאדה"ר גרם מיתה לכל הבריות וידוע מחז"ל שכל הנשמות תלויות בגופו של אדם גם ידוע שמשה הוא מניצוץ אדה"ר דאדם בר"ת אדם דוד משה דהיינו משיח ועוד שמשה שקול כנגד כל ישראל כאדה"ר שכל ישראל תלוים בו ולכן כששאל משה להיותחי א"ל הקב"ה א"א כן לך דייקא אל על פי שאליהו וחנוך חיים לעולם בעבור כי זה כל האדם כלומר זה הגוף שלך כל האדם תלוים בך לפי שאתה ממש אדה"ר והוא גרם מיתה לכל אדם ואינו מן הדין שמי שגרם מיתה לכל אדם שיחיה לעולם וז"א כי זה כל האדם ודוק ובזה יובן מאמר חז"ל מדרש תהלים אמרו למשה מי גרם לך שתמות אמר אני גרמתי לעצמי אמרו ליה ולא הקב"ה גרם לך כן אמר אפילו שאתם רואים שהקב"ה מרשיע את הצדיק ומצדיק את הרשע עכ"ז אל אמונה ואין עול ע"כ עיין במדרש אליהו מה שפי' שם אמנם כפי דרכינו עתה נראה שהכונה שבהיות שהעיקר מה שנגזר מיתה על משה ולא נשאר חי כחנוך ואליהו היה בעבור שהיה אדה"ר שהיו תלוים בו כל הנשמות והוא גרם מיתה לכל חי כמו שאמר לו הקב"ה כי ביום אכלך ממנו מות תמות וענין הכפל מיתה לך מיתה לדורות וא"כ אע"פ שמשה לא היה משנה בהכאת הסלע שע"ז נגזר עליו מיתה היה מסבב לו הב"ה אופן אחר להמיתו אלא שמצא בע"ח לגבות את חובו בזה ולכן העולם שלא היו יודעים זה הסוד שמשה הוא אדם שבדין הוא שימות בעבור שגרם מיתה לכל העולם שאלו לו מי גרם לך שתמות והשיב להם אני גרמתי לעצמי משום שאכלתי מן העץ והם בהיות שלא היו יודעים סוד הדבר אמרו ולא הקדוש ברוך הוא גרם לך שבעבור ציווי הסלע גרם לך המיתה אמר אפילו שאתם רואים שהקדוש ברוך הוא מרשיע את הצדיק כמוני תדעו באמת שאל אמונה ואין עול משום שיש סוד בדבר ואעפ"י שלפנים בראה עול אמנם בדין ממית אותי מסבת שורשי שהוא אדה"ר וכיון שכשאתם רואים שמרשיע את הצדיק והוא בדין ממילא נפקא גם כשמצדיק את הרשע שהוא בדין ואין עול בדבר משום שהקב"ה יודע שורש של כל אחד ואע"פ שהוא רשע לפנים אמנם משורשו שבא ראוי להטיב עמו ונכון ודוק. ובזה נבין פסוקי פרשת ואתחנן באומרו ואתחנן אל ה' בעת ההיא לאמר ה' אלהים אתה החלות כו' אעברה נא ואראה כו' ויתעבר ה' בי למענכם כו' עלה ראש הפסגה כו' הכונה בזה שבהיות משה רבע"ה הוא אדה"ר אדם דוד משיח דהיינו משה שגואל ראשון הוא גואל אחרון כדחז"ל ואדה"ר כשאמר לו הקב"ה כי ביום אכלך ממנו מות תמות אעפ"י שאכל מחל לו לשעה ולא המיתו דזהו גדלו וגבורתו של הקב"ה שיש יכולת לעשות ועכ"ז מוחל כמו שדרשו ז"ל (יומא דס"ט ע"ב) בהאל הגדול הגבור והנורא שגבורותיו הוא על שרואה גוים מרקדים בהיכלו ושותק. והנה עם זה רצה מרע"ה לפטור עצמו עכשיו מן המיתה לפי שעה עד שיכנס לארץ ושימחול לו הקב"ה לפי שעה בהיותו אדה"ר והתפלל ואמר בעת ההיא כלומר בעת ההיא דייקא עד שיכנס לארץ ואמר ה' אלהים לרמוז על הראשונות שכתוב ביצירת האדם וייצר ה' אלהים את האדם ולכן אמר שיגדיל חסדו עמו עכשיו כשם שהגדיל עמו אז ואמר ה' אלהים אתה החלות מתחילה בהיותי אדם להראות את עבדך את גדלך ואת ידך החזקה שאעפ"י שאמרת לי כי ביום אכלך ממנו מות תמות עכ"ז מחלת לי לשעה והארכת ימי אשר מי אל בשמים ובארץ אשר יעשה כמעשיך וכגבורותיך להעביר ולמחול על פשע אעפ"י שיש יכולת בידך לעשות ואין אתה עושה שאין גבורה כזאת גם עכשיו תעשה עמי אות לטובה ואעברה נא לפי שעה ואראה את הארץ הטובה ההר הטוב הזה והלבנון ואעפ"י שגזרת עלי שלא תעבור עכ"ז הניחני עכשיו דזהו גבורתך שאעפ"י שיש בידך לעשות אין אתה עושה ויתעבר ה' בי למענכם אמר משה לישראל זה היה טענה ניצחת שיניחני ה' ליכנס לארץ אעפ"י שגזר עלי אמנם למענכם ויתעבר בי ולא הנחני משום שטען לי הקב"ה טענה אחת שלא יכולתי לדבר עוד שאמר לי עלה ראש הפסגה ושא עיניך ימה וצפונה ותימנה ומזרחה וראה בעיניך כי לא תעבור את הירדן הזה הכונה הראני פזור הגליות במזרחובמערב צפון ותימן וזה הגלות היא סבת הצלת שארית ישראל שהשליך חמתו בעצים ובאבנים ולא כלה לעמו ישראל ואם אני הייתי נכנס לא היה מטיל כעסו במעשה ידיו וכיון שהראני שהכנסתי לארץ היה נזק לישראל החרשתי ונמצא שמה שנתעבר בי ולא הועיל הטענה שאמרתי לפניו היה למענכם ודוק. ובפרט שבי לא נמצא עון אשר חטא ואע"פ שחז"ל מנו בפ' אם כמות כל האדם שמונה טעניות על משה ח"ו היה כונתו לשמים ועיין בפי' הפרשיות אשר לי במאמר זה נפלאות השם ומה גם שחז"ל דרשו פסוק ברוך אתה בבואך זה משה וברוך אתה בצאתך זה משה שהיה ברוך בבואו לעולם ובצאתו מן העולם ואם אמת שהיה בידו איזה טעות איך היה ברוך בצאתו אלא שהאמ' שהיה נקי בבואו לעול' ונקי בצאתו מן העולם וכמו שדרשו במדרש קהלת בפ' עת ללדת ועת למות א"ר ברכיה הרי כל חכמתו של שלמה שאמר עת ללדת ועת למות מה הוא אשריו לאדם ששעת מיתתו כשעת לידתו מה שעת לידתו נקי אף שעת מיתתו נקי וק"ט שדברי ר' ברכיה הם יותר פשוטים מדברי שלמה אשר הקשה עליו וכי כל חכמתו של ר' ברכיה שאשריו לאדם להיות נקי בצאתו מן העולם כשעת לידתו מי לא ידע כל זה אמנם יובן בדחז"ל שהתינוק אעפ"י שיוצא מבטן אמו מלא רירין וגם הוא מזוהם עכ"ז כולם מחבבין ומחבקים ומנשקים אותו וטעם החן הזה בעיני כולם בעבור שהוא גוף מנוקה מכל חטא. גם ראיתי במדרש מעשה באשה אחת שהיתה משמחת במיתת איזה צדיק שהיה מת שמחה גדולה ובמיתת הרשע היתה בוכה ושאלו לה שהיה ראוי שתעשה להפך שבאבוד רשעים רנה ואמרה שהיא היתה משמחת מצד בחינת הטוב המגיע לצדיק במיתתו בקבול שכר מצותיו לא כן הרשעים כי הם כמוץ לפני אש והיתה דואגת על צערן ואיך לא זכו לטוב הנצחיי. גם יודע כשהתינוק נולד הכל משמחים לז"א אשריו מי ששעת מיתתו כשעת לידתו כלומר מה שעת לידתו נקי מכל חטא וכיון שהוא נקי מכל חטא כולם משמחים עמו ומחבקים ומנשקים אותו אף על פי שהוא מלא רירין כך שעת מיתתו שיהיה נקי מכל חטא וסימן לדבר שאעפ"י שהיה בזוי בזה העולם מעוטף בבלואים ועכ"ז בשעת מיתתו כולם שמחים במיתתו מהבחינה הנוגע אליו שראוי הוא לילך מיד למנוחות שאננות וכולם משמחים במיתתו מצד בחינת קבול השכר המזומן לו כאותה שעה שהיתה משמחת במיתת הצדיק ונמצא שזה חכמה של שלמה שמסר בידך סימן לדבר להכיר מי הוא הנקי מכל חטא והוא אותו שהיה שעת מיתתו שכולם משמחים במיתתו מבחינת השכר המזומן לו כשעת לדתו שכולם משמחים עמו בהיותו נקי מכל חטא ג"כ אם שעת מיתתו נפל בפי הכל שמחה מבחינת עצמו שכולם אומרים בלי ספק אדם כשר הוא ומזומן לעה"ב דע באמת שהוא נקי מכל חטא:
4
ה׳ובזה נבין מה שהקשה בעל יד יוסף ז"ל בפ' ברכה דלמה אין עושים שמחת תורה בחג השבועות שהוא מתן תורה ועושים אותה בשמחת תורה ועם מה שפירשתי הוא פשוט שבש"ת שהוא סיום התורה ונזכר שם מיתתו של משה ואנו דורשים בהספדו לכן אחר ההספד אנו עושים שמחה כלומר מצד הבחינה מהעדר הנוגע ממיתתו אנו סופדים ומצד בחינת הטוב שהגיע לו ולנשמתו מטוב עה"ב אנו משמחים מטובו שראוי לשמוח מהטוב שהגיע לצדיק:
5
ו׳עוד י"ל בדחז"ל (בחולין ד"ז ע"ב) גדולים צדיקים במיתתן יותר מבחייהם וטעם הדבר לפי שבמיתתן כבר יצאו מספק שבחייהם מי יודע אחריתם אם טוב ואם רע גם ידוע שבימי הקיץ הם ימי תענוגים גופניים והם רמז לזה העולם ההולכים אחרי פתוי יצרם וסוף הקיץ רמז לסוף חייו בהכניסם ימי החורף שהם ימי צער שמזה הטעם היה המלך בחג הסוכות עולה לבמה שהיו עושים לו במקדש והיה קורא והיה זה רמז למלכו של עולם שעתיד בסוף לדון לכל העולם ביום הדין הגדול והנורא ועיין בזהבפרשת וילך בפי' הפרשיות שלי הענין באורך באופן שסוף הקיץ רמז לסוף חייו של אדם ולכן בחג השבועות אין אנו עושים שמחת תורה אעפ"י שהוא מ"ת משום שחג השבועות הוא בראש הקיץ רמז לתחלת חייו של אדם ואינו יודע מה יהיה אחריתו ואיך הוא משמח אמנם בסוף הקיץ שהוא רמז לסוף ימיו של אדם אז סיים כל התורה ואני עושה שמחת תורה לפי שכבר ראינו מה היה אחריתו שגדולים צדיקים במיתתם יותר מבחייהם מהטעם האמור והוא רמז נכון:
6
ז׳עי"ל לרמוז ששכר התורה אינה בעה"ז אלא בסוף ימיו יקבל שמחת התורה ולכן אין אנו עושים השמחה במתן תורה אלא לבסוף:
7
ח׳עי"ל שהסוכה רומז אל השכינה שהיא סוכת דוד הנופלת כנודע וידוע שהשכינה היא הפועלת הכל ממית ומחיה נותן שכר לזה ועונש לזה לכן בחג הסוכות שרומז לשכינה אנו עושים שמחת תורה להקימה מן הגלות וכיון דאתא לידן נאמר בה טעם בענין יונה דלמה נפרע הים מיונה ולא היבשה ובזוהר הקדוש הקשה זה ותירץ דים הוא במלכות והוא ברח מלפני ה' שהוא השכינה לכן יבא הים ויפרע ממנו:
8
ט׳ולעד"ן לפרש שמצינו בים שנס מלפני ה' דכתיב הים ראה וינס ולכן יונה שברה מן הארץ אל הים מלפני ה' יבא הים שברח מלפני ה' מפני פחדו ויפרע ממנו. ואגב גררא נחקור בענין יונה דלמה השתדלו כל כך אנשי הספינה להציל את יונה מאחר שהיה יהודי שאין שנאה כשנאת הדת וא"כ למה השתדלו כל כך שלא להמיתו כאומרם ז"ל שהיו מורידין אותו לים עד ברכיו אל הים והיו חוזרים אותו עד שהשליכוהו. ואחי נר"ו תירץ שכיון שנתן שכר כל הספינה כאומרם ז"ל לכן היו משתדלים להצילו כי ידעו כי רב הוא ומי שהוא וותרן כל כך ייטיב עמהם אח"כ:
9
י׳ולע"ד נראה לפרש כדחז"ל שהיו שם בספינה משבעים אומות וכולם התפללו לאלהיו וראו שלא היה בהם ממש וכיון שבאו אצל יונה שיתפלל סיפר להם הענין שבעון שברח מלפני ה' אירע להם הרעה הגדולה הזאת רצו לנסות דבריו אם אמתיים הם שכח אלהיו גדול כל כך ושולט בכל הוא לכן וינסו אותו כמה פעמים כדחז"ל לפי שידעו נאמנה כי אלוה אמת ה' וממשלתו בכל משלה לכן לא רצו להמיתו מיד כי ידעו כי אלוה יונה אלוה אמת הוא וראיה לזאת שאחר שיצאו מהספינה נתגיירו כולם כאומרם ז"ל:
10
י״אונחזור לענין שדרשו ז"ל (בסנהדרין פ"ו דמ"ד ע"א) גבי משה תחנונים ידבר רש ועשיר יענה עזות תחנונים ידבר רש זה משה ועשיר יענה עזות זה יהושע יש לחקור דלמה קראו למשה בשם רש ולא בשם אחר באחת מהשמות שנקרא העני כאומרם ז"ל דל דך מסכן עני רש אביון. וחוץ ממ"ש חז"ל בטעם השמות הללו נלע"ד עני נקרא מי שהוא חסר עינים והוא סומא וחשוב כמת ועני מלשון עינים ולכן למי שאין לו דעת קוראים לו עני הדעת כלו' שעיני שכלו סתומים. ובזה יובן פסוק כי אתה עם עני תושיע ועינים רמות תשפיל כלומר עם עני שהם סתומים מהעינים אתה תושיע להם אע"פ שנראה שאבדה תקותם ועינים רמות תשפיל ואותם הבוטחים בעיניהם תשפיל אביון נוטריקון אב עליון שאביון הוא מי שתאב לכל ואינו חוזר על הפתחים אלא מת ברעב בתוך ביתו וזהו כונת הפ' כפה פרשה לעני וידיה שלחה לאביון כלומר לעני נותן בכף אחת אמנם לאביון שהוא צנוע ואינו שואל שולח לו בביתו בשתי ידיה ולכן נקרא אביון שתמיד שואל מאב עליון שהוא הקב"ה שתמיד שואל מאביו שבשמים דל שחוזר על הפתחים ודל מלשון דלת כלומר העיז פניו וחוזר על הדלתות מסכן שמסתכן בכל מעשה להתעסק מחמת דוחקו או מסכן מי שמתחיל לירד מנכסיו ומתחיל למשכן כלי ביתו וזהו נקרא מסכן דך שהוא מדוכה ביסורין שמלבד חסרונו יש לו יסורין ודך מלשון מירא דכיאוזה מדוכה ביסורין רש הוא מי שהוא עשיר וירד מנכסיו ואע"פ שירד מנכסיו ניכר במעשיו ובהנהגו' שכיון שהרגיל בכבוד ובדרך ארץ אע"פ שירד מנכסיו יש לו ד"א וניכר בדבורו שמדבר בעוז יותר משאר עניים ולכן משה רבע"ה נקרא רש שרש בהיפוך אותיות שר כלומר אע"פ שהוא עכשיו רש ניכר ממעשיו שהיה שר ולכן נקרא משה רש משום שהיה שר ואע"פ שהיה עכשיו רש ומדבר תחנונים עכ"ז היו דבריו בחזקה בערך שאר בני אדם:
11
י״בואפשר עוד שעני בר"ת על נטילת ידים ואמרו ז"ל (שבת פ"ה דס"ב ע"ב כל מי שאינו נזהר בנטילת ידים יורד מנכסיו והעני אפשר שהעני מסבת שלא נזהר בעל נטילת ידים ועשיר ר"ת עינים שינים ידים רגלים לפי שהעשיר יש לו עינים לראות ושינים לחרוק וידים ורגלים שמקים להם ורז"ל במדרש כבר נתנו טעם לשמות הללו בפ' בהר סיני:
12
י״גואלך למאמר שהתחלתי אמר לפניו רבש"ע הנח עין אחת שלי תחת הדלת ויתנו עליה את הדלת שלש פעמים בשנה ואחיה ולא אמות א"ל רב לך עכל"ה. והנה רבים נוקשו ונלכדו במאמר הקשה הזה להבין מאי כונתו של משה בזאת השאלה שיניחו עינו תחת הדלת באיזה דלת הוא ועוד איך אפשר זה ועוד למה ותנו עליה את הדלת ג' פעמים בשנה לא פחות ולא יותר ועוד מאחר ששימת הפתח חוזר על העין הול"ל ויתנו עליו את הדלת מאי עליה ושמעתי שיש גרסאות הנח אזן שלי תחת הדלת:
13
י״דוהנה בתחילת העיון פירשתי ענין א' ושמעתי שכבר קדמוני שרים והנה הוא זה שידוע מאמר חז"ל במסכת חגיגה הביאו גם הילקוט פרשת וילך סומא באחת מעיניו פטור מן הראיה שנאמר ג' פעמים בשנה יראה כל זכורך כשם שבא הקב"ה לראותך בשתי עיניו כך התראה לפניו בשתי עינים כו':
14
ט״ווהנה יובן עם זה שאלת משה שרצה להיות סומא באחת מעיניו ולהיות חי בעולם וז"א הנח עין אחת שלי תחת הדלת כי דלתי העין הם העפעפים כלומר שיסתום עינו עם הדלת בשהם העפעפים ויתנו עליה את הדלת ג' פעמים בשנה להיות פטור מן הראיה בג' פעמים בשנה שהיו עולים ברגלים וא"ל הקב"ה רב לך דבר רב הוא לעשות לך כן אמנם אפרש דרך נכון מתיישב על הדעת באופן שיוותרו כל השאלות ויובן במעשה הביאו רש"י ז"ל במס' סנהדרין (בפ"ו דמ"ד ע"ב) ומביאו הירושלמי שם בהלכה ו' במעט שנות מעשה בחכם אחד ומוכס אחד שמתו ביום אחד ובשעה שהיו מוליכין אותם לקבור בא גדוד אחד והניחו הארונות וברחו ותלמידו של חכם לא ברח ושמר אותו כיון שעברו חלפו אנשי הגדוד חזרו העם אל הארונות ובמקום ארונו של חכם לקחו הארון של המוכס וקברוהו בכבוד גדול הכבוד הראוי לעשו' לחכ' עשו למוכס והתלמיד היה צועק מר לאמר זה ארונו של חכם ולא היו משגיחין בו ובלילה היה התלמיד משתומם לאמר מה זאת עשה אלהים עד שנראה רבו בחלום והראה לו מקומו בג"ע במקום תרשישים ומקום המוכס בגיהנם ואזנו היה נתונה תחת הציר אשר הדלת סובב עליו וטעם הכבוד שעשו לו במותו עשה אלהים כן כדי לשלם לו מצוה אחת שבידו שפעם אחד זימן סעודה למלך ולא בא וחלקם לעניים ולחכם שלם לו עונש עבירה אחת שבידו באותו בזיון כדי להשלימו לעוה"ב ושאל התלמיד לרבו עד כמה זמן יהיה נותן זה תחת הדלת ואמר עד שימו' שמעון בן שטח ויכנס במקומו בעבור שיש שמונים נשים מכשפות באשקלון ובידו למחות ואינו מוחה למחר סיפר התלמיד המעשה לפני ר' שמעון בן שטח והלך ותלה אותן:
15
ט״זעוד נקדים מאמר חז"ל (ב"ר פמ"ד) שאברהם בירר שעבוד מלכיו' לישראל ולא גהינם כו' עוד ידוע מאמר חז"ל הביאו הילקוט פ' מסעי זאת הארץ מלמד שהראה לו הקב"ה למשה גהינם ע"כ וקשה למה הראה לו גהינם כי הוא היה שואל ליכנס לארץ והראה לו גהינם אמנם הכונה שמשהאם היה נכנס לארץ ישראל לא היה שעבוד מלכיות כנודע וכיון שלא היה שעבוד מלכיות בהכרח שיש גהינם שלכן בירר אברהם שעבוד מלכיות כדי להציל ישראל מגהינם ולכן כיון שרצה משה ליכנס לא"י שאז לא היה שעבוד מלכיות לכך הראה לו גהינם לומר ביאתך לארץ גוררת גהינם לישראל ובדרושים הקודמים פי' בזה באורך יע"ש:
16
י״זובזה נבא לביאור המאמר הנח עין אחת שלי תחת הדלת הכונה משה היה מפציר להיות חי כדי ליכנס לארץ והוא ידע שביאתו לארץ יהיה גורם גהינם לישראל לכן בא בזה התנאי לפני המקום שלא יהיה שעבוד מלכיות ולא גהינם כיצד אחיה ולא אמות ואכנס לארץ וא"ת כיון שאכנס לארץ אין שעבוד מלכיות וכיון שאין ש"מ יש גהינם לזה אני שאני שקול ככלל ישראל מקבל אני עלי שבמותי אחר זמן הכנסתי לארץ שתניח עין אחת שלי תחת הדלת של גיהנם להיות כפרה על ישראל שלא ירשו גהינם אע"פ שלא יהיה ש"מ ויתנו על בבת עיני את הדלת שלש פעמים בשנה כלו' שלש פעמים בשנה שיהיו עולי רגלים באים אז יתנו על בבת עיני דלת גהינם משום שבכל פעם שעולים לרגל מורה שאין ש"מ שאם יש ש"מ אין עולה רגלים ונמצא ששלש פעמים בשנה שעולים מסבה שאין ש"מ מקבל אני זה העונש תחת דלת גהינם כדי לכפר עליהם ולהצילם מגהינם אע"פ שאין ש"מ והשם ברחמיו יצילנו מידם אמן כן יהי רצון אליהו הכהן:
17