מדרש האתמרי כ״זMidrash HaIttamari 27
א׳סור מרע
1
ב׳שישתדל האדם לסור מדבר שנמשך ממנה איסור או דבר רע או נזק וכדומה.
2
ג׳בפ' חלק דק"ה ע"ב אמר ר"ש בר נחמני מ"ד נאמנים פצעי אוהב ונעתרות נשיקות שונא טובה קללה שקילל אחיה השילוני כו' אבל בלעם הרשע ברכם כארז אינו עומד במקום מים ושרשיו מועטים ואין גזעו מחליף כו':
3
ד׳כתיב בתורה לא תחרוש בשור ובחמור יחדיו וטעם הדבר ע"ד הפשט כתבו המפ' משום צער ב"ח לפי שהשור מעלה גרה ודומה לחמור שאוכל השור בראות תנועת פיו ומצטער. טעם ב' שאין כח שניהם שוין ונמצא שמצטער אחד מהם טעם ג' הוא מה שפי' בפירוש על התורה משום שכל היוצא מן הטמא טמא וכיון שמרגילין שור בחמור יבואו זה על זה ותלד החמורתא שם בשדה בלי ידיעת הבעלים ובראותם דמות שור יבואו לאוכלו. טעם ד' כתיב הא לכם זרע ורוב תבואות בכח שור ואין ראוי שהזרע הבא מן ה"א שהיא אות משמו של הקב"ה שיבא מכח החמור שהוא טמא. טעם ה' כתבו הקדמונים ז"ל לפי ששור הוא בכסא ואין ראוי לייחד עמו חמור כדי שלא לערב טומאה בטהרה כדי שלא יהיה כח בטומאה ממה שיונק מן הקדושה:
4
ה׳ובזה הבוא נבוא לביאור מאמר בתנחומא פרשת וישלח וז"ל הלך שכם אצל יעקב א"ל הרבו עלי מאד מהר ומתן אני יודע שאברהם זקנך היה נשיא ואני נשיא הארץ א"ל לא נשיא נקרא כי אם שור שנא' ואל הבקר רץ אברהם ורב תבואות בכח שור ואתה חמור ואי אפשר לחמור לחרוש בשור עכ"ל:
5
ו׳והנה מאמר זה לכאורה הוא מכחיש הידוע באומרו לא נשיא נקרא שהרי כתיב נשיא אלהים אתה בתוכנו ועוד על הראיה שמביא שנקרא שור בעבור שאמר ואל הבקר רץ אברהם שהוא דבר רחוק מן השכל ועוד אילו יצוייר שנקרא שור לא מפני זה לא נקרא נשיא:
6
ז׳ובעל עמודיה שבעה בעמוד ברית אברה' פי' מאמר זה וזהו כללות דבריו בקיצור נמרץ כתב בעל ברית אברהם ז"ל כשרץ אברהם אחר הבקר נדמה רפאל כדמות שור עד שהוליכו עד מערת המכפלה שהית' סתומה מעיני בני אדם מאדה"ר ועד עכשיו וכיון שראה אותה אברהם מאז נתעורר עליה באופן שבעבור רפאל שנדמה לו כשור וגילה אותה לו בא לקנותה וקראו לו בני חת נשיא וזהו כונת המאמר לא נשיא נקרא כי אם שור כלומר לא נקרא אברהם נשיא שקראו אותו בני חת נשיא אלהים אתה בתוכנו כי אם בעבור השור שהוא רפאל שנאמר ואל הבקר רץ אברהם ואז היה המעשה הזה של רפאל כו':
7
ח׳אמנם לע"ד נראה לפרש כונת המאמר על פשוטו והכונה ששכם אמר אברהם זקנך נקרא נשיא וענה יעקב ואמר לא נשיא נקרא כי אם שור כלומר לא נשיא בלבד נקרא כי אם שור כי גם שור נקרא שנאמר ואל הבקר רץ אברהם ומי הוא שרץ אחר הבקרים כי אם אברהם וכיון שרץ אחר הבקר נקרא שור וכיון שהוא שור מצד הקדושה ואתה חמור מצד הטומאה אי אפשר לחרוש בשור ובחמור יחדיו דזיל בתר טעמאשצוה הקב"ה כן כדי שלא לערבב קדושה בטומאה וא"כ אין ראוי להתחתן בך:
8
ט׳עוד יש לפרש בדרך דרש ששכם נקרא חוי והוא מלשון חויא שהוא הנחש והוא נשיא הארץ שהנחש עפר לחמו וידוע מאמר חז"ל בב"ק דכל מי שאינו כורע במודים אחר שבע שנים נעשה שדרו נחש וידוע שכל שאינו כורע במודים הוא מסבת גאוה שיש בו. ולכן שכם בן חמור החוי היה גאה ומתגאה בנשיאותו ואמר ליעקב אני נשיא והוא דרך גאות וזקנך נשיא וכונתו להביאם אל הטומאה ואמר ובהיות שאני נשיא והוא נשיא נאה לנשיא להתחבר עם הנשיא ואמר לו יעקב לא נשיא נקרא להתגאות בנשיאותו כדי שאתה יכול לשלוט בו לעשות שדרו נחש שכיון שנשיאותו לא היה מצד גאוה היה כורע במודים כדין וכהלכה לפי שלא נשיא נקרא להתגאות כי אם שור שפל מוכן לעבודתו דכתיב ורב תבואות בכח שור ולא חמור גאה כמוך שהחמור באיזה ממשלה מועטת שנותנין לו מיד מתנאה כמשל שהביאו חז"ל שהניחו לחמור למוכס ונתגאה כל כך עד שנתגאה ליקח מכס מן האריה שהוא מלך והרגו כו' ומאחר שהוא שור מוכן לעבודת בעליו כן הוא לעבודת קונו וכורע במודים ומשתחוה לפניו ואתה חמור גאה חויא של ארץ אין אתה יכול לשלוט בו דכתיב לא תחרוש בשור ובחמור יחדיו:
9
י׳ואפשר שיהיה טעם המצוה הזאת לעשות גדר הרחקת הגאוה בכל מה שאפשר שלא יתחברו שור בחמור בהיות השור שפל מוכן לעבודה בכל כחו ורצונו שנאמר ורב תבואות בכח שור בכחו דייקא בכחו וברצונו משא"כ החמור גאה כדפירשתי:
10
י״אוכיון דאתא לידן אפרש טעם נכון דלמה מסר הקב"ה מערת המכפלה ביד עפרון החתי איש רע ובליעל נבהל להון רע עין עד שחיסר לו הקב"ה וי"ו משמו עפרן כתיב ושיבא אברהם לקנות מיד האיש הרע הזה ועוד להבין למה חיסר הקב"ה וי"ו משמו ולא אות אחר. ועוד מאחר שחיסר הוי"ו משמו וקראו עפרן למה חוזר וקורא לו עפרון בוי"ו אמנם יובן עפמ"ש חכמי האמת שעפרן הוא שר העפר שכשם שיש שר למעלה כנגדו יש למטה אם מצד הקדושה אם מצד הטומאה וכנגד שר העפר שהוא על הקברות שיש מלאך למעלה היה עפרון למטה ולכן בהיות שהסית הנחש לחוה וחוה לאדם נתקלל אדם כי עפר אתה ואל עפר תשוב ונמסר ביד הנחש כי עפר לחמו שהוא נחש הקדמוני הוא שטן הוא יצה"ר ובהיות ששמע לקולו נמסר בידו ולכן כנגדו ג"כ למטה נמסר בידו אחרי מותו ולכן היה מערת המכפלה ששם אדם קבור ששב לעפר ביד עפרון שר העפר לפי שכיון שנמסר ביד הקליפה של מעלה נמסר ג"כ למטה ובא אברהם לקנות המערה מידו כדי לפדות לאדם ולחוה מיד הקליפה שר העפר לפי שאברהם בא לתקן נפשו של אדה"ר ויצחק הרוח ויעקב הנשמה כדאיתא בזה"ק ובהיות שבא אברהם והתחיל בתיקונו מיד פדאו מיד צר וכיון שלקח אברהם המערה חיסר הקב"ה וי"ו משמו של עפרון שהוי"ו הוא עץ החיים והיה גולה וסורה תחת ממשלתו שמיד כשחטא אדם התחיל הסתלקות השכינה מן התחחונים כאומרם ז"ל עד שבאו שבעה דורות של רשעים וסילקה על שבעה רקיעים וכנגדם באו שבעה צדיקים אברהם יצחק ויעקב משה ואהרן דוד ושלמה ובנה בית לשמו והחזירה למטה ולכן בהיות אברהם מתחיל בתיקונו נלקח הוי"ו מעפרן שר העפר והטעם שחזר וקראו עפרון משום שתיקונו של אברהם לא עלה בידו משום שהיה לו ישמעאל וכן יצחק בעשו ויעקב שנשא שחי אחיות ואין תשלום תיקונו עד מלך המשיח שאז בלע המות לנצח ויהיו כמו שחשב הקב"ה בראשונה אני אמרתי אלהים אתם ועיין במדרש אליהו בדרוש תיקון העולם ויראו עיניך נפלאות ה' בדרוש שחיברתי בענין ראשי הדורות שהשתדלו לתקן עון אדה"ר:
11
י״בובזה יובן כונת פסוק ואחרי כן קבר אברהם את שרה אשתו אל מערת שדה המכפלה על פני ממרא היא חברון בארץ כנען. ויקם השדה והמערה אשר בו לאברהם לאחוזת קבר מאת בני חת דיש לדקדק מאי ואחרי כן ובזוה"ק הרגיש בזה. ועוד יש לדקדק אומרו ויקם השדה כו' ועוד אומרו בני חת אך למותר דהא ידעינן דמאת בני חת קנאה. אמנם הכונה יובן עם מה שפירשנו שאברהם התחול בתיקון אדה"ר ופדאו מיד צר מיד עפרון ולכן אמר ואחרי כן כלומר אחר שהשלים התיקון מה שהיה נוגע לו לעשות אחרי כן קבר לשרה ואז שהתחיל בתיקון אז ויקם השדה והמערה כלומר היה קימה לשדה ולמערה אשר בו לאברהם כלומר בעבור אברהם שעשה תיקון ונתנה לאחוזת קבר לקדושים ופדאה מאת הטומאה מאת בני חת:
12
י״גובאופן אחר יש לפרש אומרו ואחרי כן קבר אברהם את שרה אשתו מצאתי בקול יהודה משם מדרש שביום שמתה שרה מתה בכל בתה כדחז"ל בת היתה לאברהם ובכל שמה ועיין בפירוש הפרשיות שחברתי שפירשתי בזה הפסוק ויבא אברהם לספוד לשרה גם ידוע שקניית המערה היה לקבור לשרה דוקא ואחר לא היה יכול להיות קבור שם כי אם ד' זוגות כנודע באופן שבכל בת אברהם נקברה בחוץ לז"א ואחרי כן אשר השלים אברהם לקבור לבכל בחוץ קבר לשרה אל מערת המכפלה:
13
י״דובזה מתיישב מ"ש בני חת לאברהם במבחר קברינו קבור את מתיך ופירש"י ז"ל מתים הרבה וק"ט דרך ארץ לומר לאדם שמת לו מת קנה מקום למתי אחרים או אנו נותנים לך מקום גם למתים אחרים אמנם יובן עם האמור שבהיות שביום שמתה שרה מתה בכל בתה ונמצא שהיו לאברהם ב' מתים לפניו לזה אמרו במבחר קברינו קבור את מתיך מתים הרבה מיעוט רבים שנים שהן שרה ובכל:
14
ט״וונחזור לענין הרחקת הנזק שכן תמצא בתורה שמזכיר עניינים רבים מאברהם ומיעקב משא"כ ענייני יצחק שהם מועטים בשנים ובג' מקומות וצריך להבין למה. אמנם הרמז בזה משום הרחקת הנזק לפי שהעולם מתנהג במדת החסד ובמדת הרחמים ולכן אברהם ויעקב שהם רחמים וחסד מוזכרים ומפורסמים בכל מקום משא"כ יצחק שהוא דין דכתיב ופחד יצחק ולכן הוא נעלם:
15
ט״זובזה יובן בעצם למה יצחק היה בסופו עני עד דכדוכה של עניות כמ"ש הראב"ע בפרשת תולדות וז"ל ואין לחפש למה חיסר הקב"ה מיצחק ממון כי עמקו מחשבות ה' ואין כח באדם להבינם וע"ש באורך:
16
י״זאבל לעד"ן שבהיות שמדה"ד בעוה"ז מתגרה בישראל והם דחופים ומטורפים אמנם בביאת הגואל יעלו מעלה מעלה ויתגברו על הדין ולכן לרמוז לזה העני הקב"ה ליצחק שהוא דין בסוף ימיו לרמוז שבסוף הדין לא ישלוט בישראל ויתגברו ויהיו מתנהגים בחסד וברחמים בלבד ולא ישלוט עליהם דין כלל וכל לשון תקום עמהם למשפט תרשיעי ויהיה עונה אמן בע"כ והדין יתהפך עליהם לרחמים שכן בסופו נהנה יצחק מיעקב והאכילו וברכו יצחק ויצא עשו בפחי נפש. ובזה יובן פסוק ברצות ה' דרכי איש גם אויביו ישלים אתו הכונה שמדה"ד עכשיו ידו על העליונה אמנם ברצות ה' דרכי איש שהם ישראל גם אויביו ישלים אתו שאפילו המקטריגים נעשים אוהבים וכדרך אומרם ז"ל גבי מרע"ה כשעלה למרום רצו מה"ש לפגוע בו וכשעזרו הקב"ה ונצח להם נעשו כולם אוהבים שלו ונתנו לו מתנות ואף מלאך המות נתן לו הקטורת וזהו ברצות ה' דרכי איש ואין איש אלא משה שנאמר והאיש משה עניו מאד גם אויביו שהיו המלאכים וכ"ש מה"ש השלימו עמו:
17
י״חעי"ל ידוע שמדת הצדיק להטיב עם טובים ורעים וברצות ה' דרכי איש שהוא הצדיק שמטיב לו הקב"ה גם אויביוישלים אתו וזן אותם ומפרנס ואינו נוקם ונוטר על מה שהרשיעו עמו:
18
י״טעי"ל שמלת אויביו חוזר לאויבי השם וידוע כשיש צדיק אחד בדור בעבורו משפיע הקב"ה לכולם וכולם נזונים בזכותו לז"א ברצות ה' דרכי איש שהוא הצדיק שיש בדור שרצה הקב"ה במעשיו גם אויביו של הקב"ה ישלים אתו שבעבורו ובזכותו משפיע מטובו ומטיב עם כולם כדרך כל העולם כולו ניזון בשביל חנינא בני וחנינא בני די לו בקב חרובין:
19
כ׳עי"ל כשעושה הקב"ה שדרכיו של צדיק יהיו רצויות לבריות שמטיל מוראו עליהם מה עושה אז הצדיק שגם אויביו של הקב"ה שהם הרשעים ישלים אתו כלומר משתדל להחזירם למוטב ועושה שלום בינם ובין המקום. עי"ל שחז"ל דרשו פסוק זה על דוד עם אבנר כשראה אבנר שהקב"ה היה עם דוד אעפ"י שבתחילה היה אויב שלו השלים עמו. אבל נוכל לפרשו על ריב"ל שא"ל הקב"ה למה"מ לך ועשה רצונו כו' ונמצא שברצות ה' דרכי איש גם איוביו שהוא השטן וסייעתו השלים עמו:
20
כ״אואגב גררא אדרוש כל גמים שבספר משלי. ונתחיל מזה כיון שאנו עסוקים בו. שער גם זו לטוב. א ברצות ה' דרכי איש גם אויביו ישלים אתו ידוע שההפרש שיש בין שונא לאויב שאויב הוא בחנם בלי שום סיבה כדכתיב צוד צדוני כציפור אויבי חנם ושונא הוא בעבור איזה סיבה וכדחז"ל שונא ישראל ולא שונא גוי כו' וכגון שראה בו דבר עבירה לזה אמר ברצות ה' דרכי איש לא מבעיא השונאים שמשלימים אתו שבראותם שהקב"ה עמו ודרכיו רצוים לפניו משלימים אתו משום שהם שנאו אותו משום איזה סיבה וכיון שנתבטל הסיבה בראותם שה' עמו נתבטל המסובב והשלימו עמו אלא שגם האויביו שהיו אויבים חנם שלא היה הדבר תלוי בשום דבר ובהיות כן ראוי שיהיו אויבים לעולם מאחר שאין הדבר תלוי בסיבה כדי לומר כיון שנתבטל הדבר יתבטל האיבה גם אלו ישלימו אתו בהיות דרכי האיש הזה רצוים למקום:
21
כ״בעי"ל שדרך המוסר שאדם ששונא לאחד כל אוהביו של זה האיש אין מדברים עם זה ששנאו משום שאם ידברו עמו נראה שאין להם חיבה גמורה עמו בהיות שאין מקפידים על כבודו בראות שמדברים עם זה שקללו. וכדרך שפירשו המפרשים ז"ל בפסוק שאמר דוד על אויבי השם תכלית שנאה שנאתים לאויבים היו לי שמאחר שהיו אויביך שנאתי אותם בעבור כבודך כאילו היו אויבים שלי ממש ולזה אמר כאן ברצות ה' דרכי איש לא מבעיא שאותם שלא שנאו אותו אלא מסבה שנגע בכבוד חברו שמשלימים אתו משום שכפי האמת לא היה להם עמו כלום אלא אפילו האויבים ממש שהיו אותם שעשו עמו המחלוקת שמשלימים עמו ודוק:
22
כ״גב גם אני באידכם אשחק אלעג בבא פחדכה הכונה הקב"ה לא יחפוץ במות המת ולא חדי קב"ה במפלתם של רשעים אמנם אם לרשעים אמר אלהים תשובו לתוכחתי הנה אביעה לכם רוחי אודיעה דברי אתכם ומזהיר להם מאד מאד והם מקשים את ערפם כפרעה וכדומה אז יושב בשמים ישחק וז"א גם אני באידכם אשחק כלומר לרשעים הללו אשר הזהרתי להם כמה וכמה והם לא אבו לעצתי אז גם אני לא מבעיא שישמחו המקטריגים אלא שגם אני באידכם אלעג לפי שהרשעים מהפכים מה"ר למה"ד:
23
כ״דג גם בשחוק יכאב לב ואחריתה שמחה תוגה. יובן בדחז"ל (ברכות פ"ה דל"א ע"א) אסור לאדם שימלא שחוק פיהו בעוה"ז וכל מי שאינו דואג על חרבן הבית אינו רואה בשמחתה לז"א גם בשחוקלא מבעיא כשאדם דואג שיכאב הלב אלא שגם בשחוק יכאב הלב לפי שהלב יודע עתידות וכיון שזה שוחק יודע הלב שאחרית זה השחוק שמחה תוגה לפי שבסוף אינו רואה בשמחת. הבנים ונמצא שגם בשחוק עצמו יכאב לב או כשאדם עושה עבירה ומשמח הלב יכאב שיודע שאחריתו שמחה תוגה לפי שאחריתו מרה כלענה. או אפשר שידוע שפעמים שאדם שוחק בפני האויב מסבת יראה כדי להראות לו פנים ולזה אמר שגם בשחוק יכאב לב דלא מבעיא מדאגה שיכאב אלא שגם בשחוק לפי שאחריתו שמחה תוגה שאלולי שלא יפגע בו כדי לשחוק להציל:
24
כ״הד גם לרעהו ישנא רש ואוהבי עשיר רבים הכונה לא מבעיא שכל מי שהוא עשיר שונא לרש אלא גם לרעהו ישנא רש שהרש שונא לרש כמותו כדרך שדרשו ז"ל למה תכה רעך רשע כמותך:
25
כ״ועי"ל לא מבעיא שהקרובים שונאים אותו מסבת ששואל מהם תמיד ומטריחם אלא שהעשיר שונא לרעהו אע"פ שאינו עני בהיותו אהוב של עני. עי"ל דלא מבעיא ששונא לעני אלא אפילו לקרובו של עני אע"פ שהוא עשיר שונאים אותו כדי שלא יהיה מרדף אמרים זה העשיר קרובו של עני לאחרים שיתנו לו:
26
כ״זה כל פעל ה' למענהו וגם רשע ליום רעה הכונה לא מבעיא הצדיק שהוא מוכן ליום רעה כדי שילך כפרה על הדור אלא שגם הרשע מוכן לרעה שאם אין חוזרים במיתת הצדיק גם הם הולכים וכדחז"ל (ב"ק ד"ם ע"א) כי תצא אש כו' כשבא רעה לעולם מתחיל מן הצדיקים והטעם כדי שלא יראה ברעה כו' ועיין בדרושים של מעלה שפירשתי בפסוק זה:
27
כ״חו מצדיק רשע ומרשיע צדיק תועבת ה' גם שניהם לא מבעיא שתועבת ה' להצדיק רשע ולהרשיע צדיק אלא גם מרשיע רשע ומרשיע צדיק שעושה חצי רע או מצדיק רשע ומצדיק צדיק גם זה תועבת ה' אע"פ שמצדיק הצדיק כיון שעושה רע בהצדיק הרשע ועיין לעיל בדרושים דלעיל שהארכתי בזה:
28
כ״טז גם ענוש לצדיק לא טוב להכות נדיבים עלי יושר פסוק זה משמע לתרין אנפין שאחרים שמענישים לצדיק לא טוב שאין ראוי לצדיק שיעניש לשום אדם ולזה הטיל מלת גם לומר לא מבעיא שענוש אחרים לצדיק ולהכות נדיבים אפילו עלי יושר לא טוב כלומר אפילו שהם ראוים לעונש בעבור איזה סיבה מ"מ אין ראוי להענישם שדין ת"ח לחוד כדרך מאמרם ז"ל אם ראית ת"ח שעשה עבירה בלילה אל תהרהר אחריו כו' אלא שגם הצדיק ענוש לאחרים לא טוב כאומרם ז"ל (ברכות ד"ז ע"א) גבי ריב"ל שנטל תרנגול לכוון השעה כדי לקלל ולא הניחו לו מן השמים עי"ל לא מבעיא שאין ראוי לשום אדם שיעניש לחברו ושיהיה מוחל ועובר על פשע אלא אפילו הצדיק שראוי שיהיה נוקם ונוטר כאומרם ז"ל (יומא פ"ב דכ"ג ע"א) כל ת"ח שאינו נוקם ונוטר כנחש אינו ת"ח עכ"ז לא טוב שיעניש. עי"ל לא מבעיא שאינו טוב שיעשה דבר גדול אלא אפילו עונש קל לא טוב:
29
ל׳ח גם אלה לחכמים הכר פנים במשפט בל טוב קשה דבל טוב משמע לא טוב ולא רע והכרת פנים במשפט עובר בלאו דלא תכירו פנים במשפט ואפ"ל דהכר פנים במשפט שאמר כאן ר"ל שאין רשאי לדיין לדון בחכמת הפרצוף בלא עדים ולזה אמר בל טוב שאם עשה כן לא טוב עשה אמנם לא עבר בלאו א עי"ל שאם בא אחד לפני הדיין והוא מארץ רחוקה שזמן מה שלא ראה אותו ועכשיו בראות אותו בפעם ראשונה בבואו לפניו לדין אל יכירהו שאפשר שיסתם טענות של חבירו ולזה אמר לא מבעיא שהכרת לחבירו שבא מעיר אחר שאין טוב לדיין שיעשה כן שמא יסתם טענת בעל דין חבירו של זה אלא אפילו הכר פנים שהיא החלוקה ראשונה לדון בחכמת הפרצוף אע"פ דלא שייך שם סתום שום טענה לאלזה ולא לזה שאינו טוב ועיין בפסוק זה כמה פנים שפירשתי בפירוש הפרשיות בפ' דברים:
30
ל״אט אל תען כסיל כאולתו פן תשוה לו גם אתה הכונה לא מבעיא שהעולם יחזיקו לך כשוטה כראותם לך מדבר עמו אלא שגם את בעצמך כיון שאתה מרגיל עמו להשיב על דבריו תדמה בעצמך שאתה שוה לו והוא כמותך וזהו תשוה לו גם אתה ודוק:
31
ל״בי גם אויל מחריש חכם יחשב אטם שפתיו נבון פשט הענין לא מבעיא כל אדם יחריש חכם יחשב אלא אפילו אויל אמנם י"ל לא מבעיא אויל שנתיישב דעתו שחכם יחשב אע"פ שאינו חכם עם כל זה יחשב לחכם בערך ממה שהיה מקודם אלא שאפי' בעת אולתו אם יחריש חכם יחשב:
32
ל״גיא מסיר אזנו משמוע תורה גם תפלתו תועבה הכונה מי שמסיר אזנו משמוע תורה לא מבעיא ששאר מצות שעושה הם תועבה משום שהתלמוד מביא לידי מעשה וכיון שהוא הסיר עצמו מן התלמוד כל מה שהוא עושה ממצות הוא טעיות דלא ע"ה חסיד ונמצא שכל מה שעושה ממצות הם תועבה שאינו עושה אותן כי אם להחגאות והראיה לזה שתמיד מסיר אזנו משמוע תורה אלא שגם תפלתו תועבה שאף על פי שבתפלתו אומר סלח לנו אבינו כי חטאנו כו' השיבנו אבינו לתורתך שנראה שחוזר בתשובה אינו אלא כי אם הרגל דברים שהם שגורות בפיו וכי יחנן קולו אין להאמין בו שהרי תמיד חוזר ומסיר אנו משמוע תורה:
33
ל״דעי"ל מסיר אזנו משמוע תורה לא מבעיא שהוא בעצמו הוא תועבה אלא גם תפלת השבח לשבח להקב"ה עכ"ז תועבה לפי שאין לבו ומעשיו שוין שהרי הוא מסיר אזנו משמוע תורה שהוא עיקר הכל ובאמצעות התורה אדם מכיר להקב"ה ואיך הוא בא עכשיו להתפלל לפניו:
34
ל״היב בבוא רשע בא גם בוז ועם קלון חרפה ידוע מאמרם ז"ל בפסוק את אביה היא מחללת כו' שאומרים ארור מי שזו ילד ארור מי שזו גדל לזה אמר בבוא רשע בא גם בוז הכונה בבוא הרשע לעולם לא מבעיא שנמשך רע מביאתו לפי שהעולם נידון אחר הרוב ואפשר שיהיה זה מכריע לכף חובה הנמצא מביאתו נמשכת רע לעולם אלא שבא גם בוז לאביו ולאמו שאומרי' כולם פה אחד ארור שזה ילד ארור שזה גדל כו' ונמצא שעם קלון חרפה שמלבד הקלון שיש לאביו ולאמו בהיות הבן רשע גם יש חרפה שמחרפים ואומרים ארור מי שזה ילד כו':
35
ל״ויג גם מתרפה במלאכתו אח הוא לבעל משחית לא מבעיא המתרפה במלאכת שמים אלא גם המתרפה במלאכתו שהוא עצל חבר הוא לבעל משחית שמאחר שמתרפה במלאכה סופו שמתחבר עם הרשע ללסטם את הבריות לפי שהעצלות מביא אותו לעניות והעניות מביא לעמוד בפרשת דרכים:
36
ל״זעי"ל לא מבעיא המתרפה במלאכת שמים שהוא חבר לבעל משחית שהוא השטן כדרך ואנכי בראתי משחית לחבל ובהיות זה רפוי ממלאכת שמים נמשך רע לעולם בעבורו ונמצא שגם הוא משחית לעולם כשטן אלא אפילו המתרפה במלאכתו אח הוא לבעל משחית שהוא השטן לפי שכיון שהוא בטל ממלאכה בא לידי שעמוס והרהורים רעים וגורם נזק לעולם כו':
37
ל״חיד גם בלא דעת נפש לא טוב ואץ ברגלים חוטא הכונה לא מבעיא החוטא בדעתו במזיד שאותו נפש לא טוב אלא אפילו שחטא בלא דעת בשוגג גם אותו הנפש לא טוב מאחר שבא תקלה על ידו:
38
ל״טעי"ל לא מבעיא נפש החוטאת שאינה טובה אלא גם נפש בלא דעת שהוא אדם שאינו מיושב גם זה נפש לא טוב שחבלת נפשו מביא אותו לזה וסימנא מילתא שבהיות בלא דעת דע שהנפש לא טוב:
39
מ׳טו טמן עצל ידו בצלחת גם אל פיהו לא ישיבנה לא מבעיא שאינומוציא ידו מהצלחת לעשות שום מלאכה אלא גם אל פיהו כדי לאכול שאם אינו אוכל מת עכ"ז לא ישיבנה זהו נראה הפשט:
40
מ״אעי"ל ונקדים לדקדק שבאומרו גם אל פיהו לא ישיבנה משמע שתחלה היה ידו בפיהו וצריך להבין למה צורך היה ידו בפיהו אמנם נוכל לומר שהטעם שהעצל טומן ידו בצלחת הוא מפני הקור והצינה וקודם שטמן ידו בצלחת כבר קדם מקודם לחמם ידו בהבל פיו ולזה אמר גם אל פיהו לא ישיבנה שעכשיו יבא היטב מלת ישיבנה משום שמקודם כבר היה ידו בפיהו לז"א לא מבעיא שכשהעצל טומן ידו בצלחת שאינו מסירה משם לעשות שום דבר עמה אלא שגם אל פיהו שיכול לחממה בהבל פיו עכ"ז לא ישיבנה מסבת העצלות אע"פ שיודע שגם בפיו יכול לחממה:
41
מ״בטז אבן ואבן איפה ואיפה תועבת ה' גם שניהם יובן (בדחז"ל בתרא פ"ה דפ"ט ע"ב) שאסור לאדם שיניח אבן ואיפה חסרה בחנותו ואע"פ שאינו שוקל ומודד עמהם ופירשו חז"ל שלא יאמר האדם הניח אבן חסרה בחנותי כדי שאם יפציר אחד ליקח פחות מן השער הקצוב אני שוקל עמה כדי שיבא החשבון כפי שער הקצוב גם זה אסור לפי שגונב דעת חבירו ומרגיל עצמו לגנוב כו' ע"כ. ועם זה יובן מ"ש אבן ואבן איפה ואיפה טעם הכפל לרמוז על אבן והאיפה השלמה והחסרה אמר תועבת ה' גם שניהם לא מבעיא החסרה אלא גם השלמה תועבת מאחר שמודד ושוקל לפעמים בחסרה אע"פ שהוא כדרך שפירשתי שאינו גונב אף על פי ששוקל בחסרה:
42
מ״גיז אטם אזנו מזעקת דל גם הוא יקרא ולא יענה הכונה אע"פ דכתיב פוקד עון אבות על בנים שהבנים סובלים עון אביהם כדכתיב אבותינו חטאו ואינם ואנחנו עונותיהם סבלנו עכ"ז בענין הצדקה מי שאטם אזנו מזעקת דל לא מבעיא שבניו יבואו למדה זאת של עניות בעון אביהם כדרך פוקד עון אבות על בנים אלא שגם הוא יקרא ולא יענה שגם הוא יבא לזאת המדה שאינה כשאר עבירות שכיון שנפקדים הבנים הם נצולים אלא בענין הצדקה הוא ובניו יבאו לזאת המדה אם הטו אזנם לצעקת דל כו':
43
מ״דיח גם במעלליו יתנכר נער אם זך ואם ישר פעלו הכונה לא מבעיא אם הנער עושה דברים רעים שניכר מה שיהיה בסופו כדברי חז"ל בוצין בוצין דמקטפי ידוע ואין לומר עדיין הוא נער ולא איכפת אם עושה דברים רעים דע כיון שמתחיל ברע תחילתו מוכיח על סופו אלא במעלליו הטובים שעושה גם בזה יתנכר מה יהיה בסופו אם זך ואם ישר פעלו שאם אותם המעשים שעושה אעפ"י שהם טובים אם הם דרך קנטור מרה היא באחריתו אזן שומעת ועין רואה ה' עשה גם שניהם פרשתיהו במקום אחר. יט חנוך לנער על פי דרכו גם כי יזקין לא יסור ממנה יש לפרש חנוך הוא נער מטרו"ן שר הפנים והכונה חנוך הנער על פי דרכו של הקב"ה נוהג גם כי יזקין לא יסור ממנה זו המעלה ואמר יזקין משום שבו שייך זקנה כדחז"ל (פ"ק דיבמות די"ו ע"ב ועיין בתוס' שם) נער הייתי גם זקנתי שר העולם אמרו:
44
מ״האמנם כפי פשט הפסוק חנוך לנער על פי דרכו של הקב"ה ואל תאמר עדיין הוא נער ולא אכפת כלום עושה רע לפי שההרגל נעשה לו טבע שני לכן חנוך אותו מקטנותו על פי דרכו של הקב"ה גם כי יזקין לא יסור ממנו:
45
מ״ואמנם כפי פשוטו כי על פי דרכו חוזר לנער יש לפרשו על דרך שאמרו ז"ל דבבא מציעא פ' אלו מציאות דכ"ט ע"ב אמר רבי יוחנן מי שהניח לו אביו ממון הרוצה לאבדן ילבש בכלי פשתן וישתמש בכלי זכוכית שהכונה בזה כמו שפירש רש"י ז"ל שלא ירגיל אדם בכך שהעושה אלו מאבד מהר הון רב ע"כ ובדרך הזה אמר שלמה הע"ה חנוך לנער על פי דרכו ודעכי גם שיזקין לא יסור ממנו והכונה שלא ירגילהו עפ"י דרכו בעודו נער. ועכשיו א"ש לא מבעיא כלומר אם חנכת לנער בעודו נער עפ"י דרכו לא מבעיא שבעודו איש בתוקפו וגבורתו שלא ישוב למוטב כיון שהרגיל מקטנותו אלא גם כי יזקין אעפ"י שאין בו שום כח לעשות רע עכ"ז לא יסור ממנו שכיון שהרגיל כ"כ ברע נעשה לו טבע ונראה לו כהיתר:
46
מ״זכ בני אם חכם לבך ישמח לבי גם אני הכונה פעמים שיש שמחה בלבו של אדם ואינו מורה השמחה שבלבו לאחרים בהיות שאינו ברור אצלו שאם אותה שמחה אמתית וראוי לשמוח עליה ולכן השמחה טמונה בלבו ואינו מורה פנים צוחקות אמנם אם זאת השמחה היא על דבר תורה או מצוה שאז ברור לו שהכל מודים שראוי לשמחה אז מורה השמחת לבו לפנים באופן שיכירו בו שהוא שמח:
47
מ״חלזה אמר בני אם חכם לבך ישמח לבי כלומר לא מבעיא שישמח לבי כדרך הלב שמשמח על איזה דבר קל של שמחה וכ"ש בשמחה כזאת אלא גם אני כשאתה חכם כי השמחה אני מורה אותה לפנים שמתנועת גופי יכירו שאני שמח וזהו גם אני ונכון ודוק. כא עין רואה ואוזן שומעת ה' עשה גם שניהם כפי הפשט נראה לפרש שאמר ה' עשה גם שניהם כדי שלא יאמרו שיש שני רשויות וכל אחד ברא עין אחד לפי שהיה מספיק בעין אחד לזה אמר ה' עשה גם שניהם והטעם שברא הקב"ה שני עינים באדם מצד החסד והרחמים ועכשיו א"ש מלת גם לא מבעיא שאפי' עין אחת אם היה בורא לאדם היה חסד וכ"ש שברא בו שני עינים:
48
מ״טעי"ל גם מרבה לשתי אזנים ולא מבעיא שעשה חסד עמו במה שברא בו שתי עינים שצריכות הרבה לאדם אלא שברא בו גם שתי אזנים:
49
נ׳כב גם אלה משלי שלמה אשר העתיקו אנשי חזקיה מלך יהודה פשט הדבר שמלבד המשלים האמורים לעיל שהם של שלמה גם אלה וקשה דהיל"ל ואלה משלי שלמה כו' דמוסיף על הראשונים:
50
נ״אאמנם לעד"ן הטיל מלת גם לרמוז לנו חידוש גדול שידוע שקודם שבא שלמה היתה התורה כקופה בלי אזנים עד שבא שלמה ועשה אזנים לתורה שהם המשלים כדחז"ל (עירובין פ"ב דנ"א ע"ב) נמצא שאחר שבא שלמה הע"ה נתחכמו כולם לעשות משלים כל אחד כפי כחו כדי להבין הדבר ולזה אמר כאן גם אלה משלי שלמה אשר העתיקו אנשי חזקיה כלומר לא מבעיא המשלים שטרח בהם שלמה שנקראים על שמו אלא גם כל המשלים אשר חידשו אנשי חזקיה בהעתקה זאת נקראים גם על שמו לפי שהוא גרם להם:
51
נ״בואלך למאמר שהתחלתי טובה קללה שקלל אחיה השלוני כאשר ינוד הקנה מברכתו של בלעם שברכם כארז מה ארז אינו עומד במקום מים ושרשיו מועטים ואין גזעו מחליף:
52
נ״גוקשה שהרי דרשו ז"ל (תענית פ"ג דכ"ה ע"א) אם נאמר ארז למה נאמר תמר אלא אם נאמר תמר ולא נאמר ארז תמר אין גזעו מחליף נאמר ארז שגזעו מחליף ואם נאמר ארז ולא נאמר תמר ארז אינו עושה פירות לכן נאמר תמר לכך אמר צדיק כתמר יפרח כארז בלבנון ישגא הרי משמע מכאן שארז גזעו מחליף ואיך אמר שברכם בלעם כארז שאין גזעו מחליף:
53
נ״דא (א"ה הש"ח ס"ט עיין בס' תאוה לעינים ובס' ישרש יעקב שהקשו כן וראיתי להרב שארית יעקב בסוף ס' טהרה דתמה על ב' המאורות הנ"ל דבבתרא ד"פ עלה דאמרינן בדקלים ובארזים חופר ומשרש לפי שאין גזעם מחליף הקשה והא דריש ר"ת ב"ל מ"ד צדיק כתמר יפרח כארז כו' אם נאמר תמר כו' אף צדיק אין גזעו מחליף כו' ומשני הב"ע בשאר מיני ארזים דאמרי בי רב יו"ד מיני ארזים הם כו' יע"שוכשאני לעצמי אנכי הרואה להרב תאוה לעינים שכבר נזכר מהסוגיא הנ"ל שם בסוף לשונו וכתב וז"ל ומצאתי בפ"ה דבתרא דפריך וארז אין גזעו מחליף ומשני התם בשאר מיני ארזים ע"כ. הרי להדיא שהרב בעצמו ראה סוגיא הנ"ל אלא דהא קל"ט להרב תאוה לעינים דמה לו להרחיק עד בבא בתרא דהרי שם בתענית בסוגיא עצמה פריך הגמרא וארז גזעו מחליף והתניא הלוקח אילן מחבירו לקוץ כו' ומשני הב"ע בשאר מיני ארזים כו' יע"ש. הרי בסוגיא עצמה ג"כ משני שיש מיני ארזים שגזעם מחליף ויש שאין גזעם מחליף וא"כ לא הו"ל להרחיק עד בבא בתרא וכ"כ יש לתמוה על הרב החסיד הרב שארית יעקב ז"ל דהו"ל להקשות מהסוגיא עצמה ועיין להרב עין יעקב שם בתענית ועיין להרב הגדול בפתח עינים שם ויש לעמוד בדבריו ואני אמרתי בחפזי ודוק) ואם נאמר שיש ארז ויש ארז יש ארז שאין גזעו מחליף ויש ארז שגזעו מחליף כמו שאמרו ז"ל במסכת תענית שם עדיין הקושיא במקומה עומדת שכיון שיש ארז שגזעו מחליף מי יאמר שכונתו של בלעם באומרו כארזים שעל ארז שאין גזעו מחליף קאמר אימא שהמשילם לארז שגזעו מחליף:
54
נ״האמנם י"ל שכיון שישראל נמשלו לכמה אילנות טובות עץ פרי עושה פרי וגזעם מחליף כרמון ותפוח וכדומה מי הכריחו לומר כארזים מאחר שיש ארזים גזעם מחליף ויש שאין גזעם מחליף שאפשר שיחשדוהו שעל ארז שאין גזעו מחליף קאמר אלא ודאי בהיות יכול להמשילם לאילן אחר עושה פרי וגזעו מחליף ולא המשילם כי אם לארז ודאי שכונתו היה על אותו מין ארז שאין גזעו מחליף קאמר וא"ת ובדרשת תמר וארז מי הכריח לדוד הע"ה לומר צדיק כתמר יפרח כארז בלבנון מאחר שהיה יכול להמשיל הצדיק לאילן אחר עושה פרי וגזעו מחליף ולא לתמר שאין גזעו מחליף וי"ל שהוכרח להמשילו לתמר אעפ"י שאין גזעו מחליף דלכן חברו עם ארז שגזעו מחליף משום שבתמר יש עניינים אחרים משא"כ בשאר האילנות שהתמר גבוה במינו כאומרם ז"ל ולבו מכוון לשמים וכל מה שיוצא ממנו אינו דבר לבטלה כן הצדיק ונמצא שיש בתמר מה שלא יש בכל אילנות שבעולם ואינו חסר ממנו כי אם שאין גזעו מחליף ולהשלימו קשרו בארז שגזעו מחליף:
55
נ״ואמנם בלעם נקט ארז שיש מין ארז שאין גזעו מחליף וע"ז אמר כמו שפירשתי ועוד שאין בארז פרי ולא ענין אחר כתמר ודוק ובתחלת מאמר זה שקללם אחיה השלוני כקנה כו' מה קנה שפלה בשעה שהרוח מנשב בה כו' וחוזרת לקדמותה ולקומתה כן ישראל כו' יובן מאמר במדרש פ' תולדות יצחק ואחרי כן יצא אחיו אגמון אחד שאל לאחד מן אילין דבית סילוני מי תופס המלכות אחרינו הביא נייר חלק ונטל קולמוס וכתב עליו ואחרי כן יצא אחיו וידו אוחזת בעקב עשו ע"ש פירוש נאה ומקובל למה אמר שנטל קולמוס דמה איכפת לנו אם כתב בקולמוס או לא ועוד דהול"ל כתב ובודאי שהכתיבה היא בקולמוס ועתה חלותי היא שיקיים בנו הדרשה וידו אוחזת שימהר הקב"ה לכלותם מעל פני האדמה ויתפוס ישראל המלכות במהרה בימינו או"א:
56
נ״זבענין סור מרע כתיב אל תט ימין ושמאל הסר רגליך מרע יובן בחז"ל ג' דברים תהא ימין דוחה ושמאל מקרבת יצר תינוק ואשה כו' נמצא דצריך האדם שלא לדחוק היצר מכל וכל לז"א אל תט ימין ושמאל כלו' לא תהיה הטיתך כולו לימין או כולו לשמאל אלא ממוצע צד מימין שהוא יצר הטוב וצד משמאל שהוא יצר הרע בעת הצורך להוליד בנים באופן שהסר רגליך מרע צד מזה וצד מזה ולא כולו מצד אחד:
57