מדרש האתמרי כ״חMidrash HaIttamari 28
א׳ישרים דרכי ה' וכל מעשהו באמונה ומדבר בענין יסורי הצדיקים כגון הרוגי מלכות שנהרגו בדין עון השבטים שנתגלגלו בהם כי ישרים דרכי ה'.
1
ב׳הנה אמת נכון הדבר שכל דרכיו יתברך צדק ומשפט ומשרים אין בהן נפתל ועיקש ואע"פ שלכאורה נראים הדברים זרים באמת שהם זרים בשכל האדם השפל והאפל בהיות שאינו יודע הנסתרות כגון ענין עשרה הרוגי מלכות בעון מכירת יוסף שנראה דבר זה דטוביה חטא ויוחני משתלם אמנם הכל ביושר כמו שאפרש בס"ד:
2
ג׳איתא במדרש רות הנעלם הביאו הרקאנטי בפ' וישב וז"ל רבי יודאי הוה קאים קמי דר' עזריה כו' אמר ליה עשרה סבי קטיל מלכות על מכירת יוסף אמר ליה פנחס זה אליהו אמר ליה ר"ע לית לי' זכות אבות אמר ליה ובני יששכר יודעי בינה לעתים עכ"ל:
3
ד׳והנה כל הרואה מאמר זה ישתומם על המראה הזאת דמה שואל ומה השיב דמה ענין זה לזה דהמקשה הקשה על עשרה הרוגי מלכות שנהרגו ובא על זה התשובה פנחס זה אליהו והדר מקשה ר"ע לית ליה זכות אבות והטעם כי ר"ע הוה בן גרים ומשיב ומבני יששכר דאין קשר לכאורה התשובה עם השאלה ובעל עמודיה שבעה בע"ד תורת משה סימן כ"ו פירש ע"ז המאמר וז"ל ונראה לי שזהו ביאורו כי מביא הרקאנטי בטעמי המצות אשר לו בהאריכות דברי הזוהר שכתב שעשרה הרוני מלכות נהרגו בשביל מכירת יוסף ואיך יסבול השכל דבר כזה שעשרה שבטים חטאו ועשרה צדיקים חסידי עליון הללו יסבלו עונם והכתוב אומר הנפש החוטאת היא חמות. ותירץ שם ומדברי הזוהר שאלו עשרה הרוגי מלכות היו העשרה שבטים כי לקח הקדוש ב"ה נשמות העשרה שבטים ונטע אותם בתוך גופי הרוני מלוכה בסוד הגלגול וכל מה שנעשה בהרוגי מלוכה נעשה בשבטים עצמם ואין הקב"ה משלם רעה ח"ו למי שהוא צדיק במעשיו. ודע כי בדבר הגלגול כפרו כל חכמי פלוסופיא זולת חכם אפיקורוס הודה בו והטעם זכר מהר"י אברבנאל ז"ל בפרשת כי תצא וגם הרבה מישראל טעו בו הטעם כי ענין הגלגול אינו נזכר בתלמוד ונעלם מהם כי זה רמוז בחז"ל במה שאמרו פנחס זה אליהו וזהו מדבר בסוד הגלגול כנודע וכמו שאמר המגיד של הרב ב"י ז"ל והיא ראיה ברורה וגילו לנו הדבר שאין לפקפק בו כי כל דבריהם נאמרים באמת:
4
ה׳והנה אחר שנודע לנו מדברי חכמי האמת הקדמונים ואחרונים שאין הגלגול נוהג דוקא בתוך משפחתו ובתוך אחיו וא"כ יגדל התמיה על ר"ע שנהרג בתוך עשרה הרוגי מלוכה שבתשעה אחרים די לנו בתשובה שזכרנו שהיו מגולגלים בהם נשמות הצדיקים השבטים אבל ר"ע שהיה מבני גרים כמו שאמר האר"י ז"ל שהיה שכם בן חמור שלכך אמר מי יתן לי ת"ח ואנשכנו כחמור א"כ איך יתכן שהיה מגולגל בו נשמת איזה שבט דהא אי אפשר להתגלגל אלא דוקא בתוך משפחתו הקרובים אליו קרוב קרוב קודם ומשפחת גרים לא איקרי משפחה וצריכים אנו לומר כדעת האר"י ז"ל שאמר שר"ע היה ג"כ ניצוץ נשמתו מיששכר דכתיב ביה יששכר חמור גרם ולכך אמר ג"כ על כונה זאת ואנשכנו כחמור ובזה אבא אל ביאור המאמר כי ר' יודאי המקשה הקשה לר' עזריה ואמר עשרה סבי קטילי מלכות על מכירת יוסף ר"ל איך עשה הקב"ה בזה להרוג צדיקים האלה בשביל מכירת יוסף כי אם השבטים חטאו למה סבלו הצדיקים האלה יסורין קשים כאלה ור' עזריה היה יודע שזה היה בסוד הגלגול והשבטים עצמם הם סבלו חטאם ולא רצה להגיד לו בפשוטו אולי לא יודה גם הוא על הגלגול ויאמר מנין הוא לך זה ולכך בא בדרך רמז והקשה תירוץ קודם הקושיא ואמר לו פנחס הוא אליהו. ר"ל אם תדע הענין איך הוא אליהו פינחסואם הוא אליהו אינו פינחס ואם הוא פינחס אינו אליהו ובודאי תבין ענין הזה כי כמו פינחס הוא אליהו בסוג הגלגול כן היה ג"כ אצל השבטים והרוגי מלכות שעשרה השבטים נתגלגלו בהרוגי מלכות ונידונין כפי מעשה והקב"ה לא דן אחרים בשביל השבטים אלא שהם עצמן סבלו חטאתם וכיון ששמע זאת הקשה ואמר ר"ע לית ליה זכות אבות ר"ל דבר זה בודאי תשובה נצחת היא אבל איך יוצדק תשובה זאת גבי ר"ע דלית ליה זכות אבות שהוא בן גרים משכם בן חמור ואי אפשר שיתגלגלו בו איזה שבט כי לא יכרת שם המת מעם אחיו כתיב ומדהא ליתא הא נמי ליתא והדרא קושיא לדוכתא למה נידונו אלו הצדיקים בשביל מכירת יוסף והשיב לו מבני יששכר יודעי בינה כו' ר"ל שהאמת הוא שהוא משכם בן חמור אבל היה ג"כ מבני יששכר הנקרא חמור גרם ומטעם זה נתגלגל בו ג"כ איזה שבט ולכן נידון גם הוא כפי חטאו כשאר הרוגי מלוכה צדיקים האלה וזה מדוייק מלשון הכתוב ומבני יששכר ר"ל גם הוא מבני יששכר כמו שהוא מניצוץ שכם בן חמור עכ"ל:
5
ו׳אמנם לעד"ן לפרש שיובן מאמר זה עם מה שכתב בעמק המלך שעשרה הרוגי מלכות נדמה להם שהרגו אותם אמנם הם כפי האמת עלו בתוך החיים והרגו אחרים תחתיהם וחשבו האויבים שהרגו אותם ועתה אפרש בס"ד דאינו סותר זה מאמרי התלמוד שנראה שהרגו אותם ממש שלא הרגו מהם כי אם החלק רע כמו שאפרש משם האר"י זצ"ל:
6
ז׳באופן שעשרה הרוגי מלכות לא נהרגו כמו שנראה לעינים ובזה הבא נבא לביאור המאמר שהקשה לרבי יודאי דאיך יתכן זה שיהרגו עשרה שבטים בעון מכירת יוסף שנראה ח"ו דטוביא חטא וזיגוד מינגד והשיב לו ר' עזריה פינחס הוא אליהו ר"ל גילה לו ענין סוד של עמק המלך שנראו שהרגו אותם אמנם כפי האמת הם נעלמו והרגו אחרים תחתיהם וזהו רמוז בתשובת פנחס זה אליהו ר"ל שכמו שפנחס זה אליהו ואף על פי שהיה איש נעשה מלאך ופעמים נראה ופעמים נעלם גם השלמים האלו עשו כן ואם כן אל יקשה לך איך סבלו צער גדול בהריגתם שדע באמת שלא נהרגו וחזר רבי יודאי והקשה דבשלמא כולם ניחא שיכלו לעשות כן שזכות אבותם מסייעתם והתורה שהיה בידם וטובים השנים מן הא' תורה וזכות אבו' אמנם ר"ע שהיה בן גרים ולא היה בידו זכות אבות איך יכול לעשות כן ותירץ ומבני יששכר יודעי בינה ר"ל שהן אמת שלא היה בידו זכות אבות אמנם מאחר שהיה חכם יותר מכולם שהיה דורש על כל קוץ וקוץ תילי תילים מה שלא היו השאר מספיק זה להצילו כאותם שהיה להם זכות אבו' ותורה כי תורתו גדלה מהם והיה זה תחת זה כי ריבוי התורה שבו מספיק גם כאלו היה בידו זכות אבות ולרמוז לזה אמר ומבני יששכר יודעי בינה כי כמו בני יששכר הם בקיאים בחכמה משאר שבטים ג"כ ר"ע יודע יותר משאר חבריו:
7
ח׳או אפשר שאמר ומבני יששכר ר"ל שהן אמת שמצד אביו היה בן גרים אמנם מצד אמו היה מיששכר וזכות אבות לו מצד אמו וזהו סיימו וברוך היודע. דרך שני שהקשה לרבי יודאי שעשרה הרוגי מלכות מצד חסידותם היה ראוי שיכנסו חיים בג"ע ולא די שלא נכנסו חיים בג"ע אלא שלא מתו במיתתם וקטלו אותם המלכות והנה ר' עזריה השיב לו בעצם ואמר פנחס זה אליהו הכונה ידוע שהטעם שפנחס הוא אליהו ונשאר חי לעולם משום מדה כנגד מדה הוא שם שלום בין ישראל לאביהם שבשמים בהריגת זמרי וגם שלא יסתלק השכינה מישראל גם הקב"ה נתן שלום בין נפשו לגופו וזהו את בריתי שלום הוא"ו קטיעא כלומר שלם בארבע יסודותיו שנשאר חי גם מדה כנגד מדה הוא גרם בחיות ישראל שלא מתו עוד מהמגפה כשהרג לזמרי לכן בדין הוא שיטול שכרו של כל אחדואחד ממקצת חייו וישאר חי. והנה השבטים עשו בהפך זה גרמו סילוק השכינה מיעקב במכירת יוסף ונסתמה נבואתו כדחז"ל ועוד גרמו ליעקב שלא הוליד עוד בנים ובנות כדחז"ל שממכירת יוסף ואילך לא קרב ישראל לאשה ונמצא שגרמו בקיצור שנים ושלא נולדו עוד בנים ולזה אמר רבי עזריה פנחס זה אליהו כלומר אל תקשה בעיניך איך מתו ביד המלכות שמן הדין היה שיהיו נכנסים חיים בג"ע ולא די זה שלא היה אלא שמתו קודם זמנם ותירץ פנחס זה אליהו שהטעם שפנחס שהוא אליהו נשאר חי משום שגרם שהשכינה יהיה על ישראל כדפרישית וגם גרם בחיות כל ישראל שלא מתו במגפה בקנאתו אמנם עשרה הרוגי מלכות שהם השבטים שנתגלגלו בהם עשו בהפך ביעקב שגרמו שנסתלק ממנו השכינה כלו' נסתלק נבואתו וגם גרמו שלא הוליד עוד יעקב וגרמו שקצרו חייו ולכן לא די שאינו ראוי שיכנסו חיים בג"ע אלא שראוים לעונש בעבור שחטאו באחיהם ועוכר שארו אכזרי וחטאו באביו שציערו אותו והקשה לו רבי יודאי ר"ע לית ליה זכות אבות נקדים קודם ענין נכון כדי לבא לתכלית הכונה שהשבטים כשמכרו ליוסף החרימו וכל חרם צריך עשרה והיו תעשה ולהשלים לעשרה הכניסו לשכינה בתוכם והחרימו ובעון זה היו עשרה הרוגי מלכות ור"ע נכנס במקום השכינה. והטעם שנכנס ר"ע במקום השכינה משום שהם גרמו גלות בשכינה ח"ו בהכניס' אותו, בענין אשר לא כדת למכור לאחיהם ולהחרים לכן נכנס ר"ע שהיה בן גרים דלית ליה זכות אבות גם השכינה בגלות היא דלה דלית לה מן גרמה כלום ובמכירת יוסף גרמו גלות מצרים ונכנסה השכינה בגלות כנודע איש וביתו באו שנכנסה השכינה בגלות:
8
ט׳ובזה נבא לכונת קושית רבי יודאי ר"ע לית ליה זכות אבות כלומר כפי מה שאמרת שהשבטים שהם עשרה הרוגי מלכות לא נכנסו חיים בג"ע בעבור מה שעשו עם אביהם כדפרישית והלא ר"ע שנכנס במקום השכינה אינו במקום שום שבט ונמצא שהוא לא נכנס בכל צער אביו לפי שנכנס במקו' השכינה מהטע' שאין בו זכות אבו' כשם שגרמו זכות לאלו כך גרמו גלות לשכינה שאז אין לה מגרמה כלום א"כ למה מת ר"ע באותה מיתה משונה שראוי שיכנס חי בג"ע שהוא לא ציער לאביו שהוא לא נכנס במקום שום שבט כי אם במקום השכינה. והשיב לו ומבני יששכר יודעי בינה לעתים והוא בדרך צחוק כדרך כך עלה במחשבה כדחז"ל שראה משה לר"ע שהיו סורקים בשרו ואמר זו תורה וזו שכרה והשיב לו הקב"ה כך עלה במחשבה ג"כ בדרך זה השיב רבי עזריה לר' יודאי בדרך צחוק ומבני יששכר יודעי בינה כלומר דבר זה צריך התבוננות גדול ומי יבא בסוד ה'. או רמז לו ומבני יששכר כלומר בעולם הגשמות תדע ותבין קושיא זאת כשתעמוד עם בני עולם הנשמות שיש להם יש שכר כדכתיב להנחיל אהבי יש וזהו יששכר יש שכר אז תדע זאת:
9
י׳ובזה שאמרנו שר"ע נכנס במקום שכינה יובן מאמר בברכות פרק הרואה דס"א ע"ב בענין ר"ע בשעת מיתתו יצאת בת קול ואמרה אשריך ר"ע שאתה מזומן לחיי. העה"ב דקשה דבלאו הכי היה מזומן לעה"ב בלי שום עונש כלל. אמנם יובן עם קו' אחרת שיש בענין דאיך אמר ר"ע לתלמידיו בשעת מיתתו כל ימי הייתי מצטער כו' בכל נפשך אפילו הוא נוטל את נפשך אמרתי מתי יבא לידי ואקיימנו דקשה שאין אדם יכול להתפלל שהקב"ה יביאהו לידי נסיון כמו שתקנו אנשי כנסת הגדולה לומר בכל בוקר ונראה ר"ע טועה בזה ח"ו. אמנם י"ל דזהו אסור לכל אדם להתפלל שהקב"ה יביאהו לידי נסיון אבל שאני ר"ע שנכנס במקום השכינה והיה מוכרח למות במיתה זאת כנודע שהיה מותר הוא לומר מתי יבא לידי. ולכן בהיות הדבר זר בעיני העולם שכל ימיו היה אומר מתי יבא לידי הוכרח לצאת בת קול לומר אשריך ר"ע ר"ע דייקא שאתה דוקא מזומן לחיי העה"ב אע"פ שהיית אומר מתי יבא לידי ולא לאחר שאם הוא מתפלל על זה ויבא לידו הן אמת שקנה עולמו אמנם יהיה לו יסורים מעט ודוק. והנה מאמר זה נראה לכאורה שהוא מחולק עם מאמר התנחומא בכאן נראה שמתו עשרה הרוגי מלכות בעון מכירת יוסף ונמצא שנתכפר עון השבטים במיתתם ועשרה הרוגי מלכות סבלו חטאתם ובתנחומא פ' וישב ז"ל רבי מנא אומר במכירת יוסף לקו השבטים ולא נתכפר להם עונם עד שמתו ועליהם אמר הכתוב אם יכופר העון הזה לכם עד תמותון עכ"ל הרי משמע מכאן שבמיתתם נתכפר להם וא"כ איך מתו עשרה הרוגי מלכות בעון השבטים שהרי במיתתן נתכפר עונם:
10
י״אונראה שיובן זה במאמר חז"ל (יבמות פ"ד דמ"ט ע"ב) מנשה הרג לישעיה ונסרו בפיו בעבור שאמר בתוך עם טמא שפתים אנכי יושב וקשה שהרי כבר נתכפר לו על ידי המלאך שנגע על פיו ואמר וסר עונך וחטאתך תכופר ובמקום אחר הארכתי בתירוצים אמנם כדי לבא לתכלית כונתינו נראה לפרש שמה שנתכפר על ידי מלאך היה שנתכפר קצת ומעון נשאר חטא וזהו וסר עונך עכשיו אבל וחטאתך תכופר לעתיד על ידי מנשה. וכענין זה נראה לפ' כאן שבמכירת יוסף היה עון ופשע ובמיתתם נתכפר מכלל עון אמנם נשאר במדרגת חטא ונתכפר ע"י שנתגלגלו בעשרה הרוגי מלכות וסבלו אותה המיתה. וכדי לשים שלום בין מאמר זה שהרוגי מלכות היו בעון מכירת יוסף שמשמע שהרגו להם ובין מאמר עמק המלך שלא הרגו להם:
11
י״בנקדים מאמר ההרי"א זלה"א הביאו בעל עמודיה שבעה שער ברית אברהם עמוד שלישי כמו שכתבתי בהקדמה באורך בדרוש על התורה חמדת אריאל דרוש י"ג עיין שם וזהו קיצור הדברים שהאדם מורכב מצד טוב ורע ושניהם מתלבשים זה בזה ודומין זה לזה ונכללים כאחד אלא שחלק הטוב נקרא לבוש וחלק הרע נקרא בגד מלשון בוגדים בגדו ואותו הרע נקרא ג"כ שד המחטיא לאדם והוא היצר הרע שבקרבו וחלק הטוב נקרא יצר הטוב וזהו מאמר חז"ל דריוש כשר מאמו ובמקום אחר משמע שלא נגע בה אחשורוש אלא שמרדכי היה יודע להשתמש בשם המפורש וחלק בין צורת הטוב והרע שהם שתי צורות דומות זו לזו וחילקם מרדכי ואחשורוש היה משתמש עם הרע ומרדכי עם הטוב וכן עשה יוסף עם אשת אדוניו:
12
י״גובזה יובן ב' המאמרים שמדברי חז"ל משמע שהרגו לעשרה הרוגי מלכות ואמת צדקו דבריהם שהשלמים הללו חלקו הצורות ומה שהרגו היה החלק הרע והחלק הטוב נשאר חי ומתו במיתתן כמו שכתב בעל עמק המלך ודוק. ועיין במדרש אליהו אשר לי בדרוש יסורי רבי עקיבא וגם שם עיניך תחזו נפלאות השם. והטעם שעשו כן שנראו שנהרגו ולא נהרגו משום שעשרה הרוגי מלכות היה גם מטעם עשר טיפות שיצאו ליוסף מעשר אצבעותיו דכתיב ויפוזו זרועי ידיו וכיון שיוסף עשה זה שלא כרצונו גם העשרה חסידים הללו עברו עליהם אותו צער שנמסרו למלכות אמנם לא נעשו בהם פעולה לרעה כמו שיוסף לא עשה אותה פעולה לרעה בכונה מכוונת וכיון דאתא לידן נבין לשון רש"י ז"ל במסכת סנהדרין פ"ב די"ט ע"ב גמרא אמר ר' יוחנן תוקפו של יוסף ענותנותו של בועז תוקפו של בועז ענותנותו של פלטי בן ליש תוקפו של יוסף ענותנותו של בועז דכתיב ויהי בחצי הלילה ויחרד האיש וילפת מאי וילפת אמר רב שנעשה בשרו כראשי לפתות ע"כ פי' רש"י ז"ל תוקפו של יוסף ענותנותו של בועז דבר גדול של יוסף כדבר קל וקטן של בועז תוקף דבר גדול וחמור ויש לו שם ענוה דבר שאין לו שם כאדם שעושה לפי תומו ונעשה בשרו כראשי לפתות ואע"פ כן כבש יצרו ואע"פ שפנויה היתה ועמו במטה אבל יוסף אשת איש היתה ואין עמו במטה עכ"ל:
13
י״דוקשה טובא שהרי כתבו התופ' (פ"ק דקידושין דל"א) בענין גדול המצוו' ועושה שהטעם הוא משום שהמצווה תקיף יצרו יותר מאותו שאינו מצווה משום שאין היצר תקיף כי אם בדבר שעובר האדם צונו יתברך וא"כ כפ"ז אדרבה יותר גדול היה יוסף באשת פוטיפרע בהיות שאשת איש היתה ותקיף יצרו יותר מגבי בועז שהיתה פנויה ואינה חמורה כ"כ ועוד שגבי יוסף היה יותר איסור חמור בהיותה גויה זונה נדה וכיון שכן אדרבה יצרו תקיף עוד מה שא"כ גבי בועז שידע שהיא פנויה וטהורה כדחז"ל ששאל ממנה וא"ת שבועז גדול בהיות אחר מתן תורה והיה מצווה ותקיף יצרו יותר מיוסף שהיה קודם מ"ת שלא היה מצווה ואע"פ שיש כמה חומרות גבי יוסף אשת איש ונדה וגויה עם כל זה אינו כל כך תוקף היצר בהיות שאיני מצווה כבועז שהיה מצווה ואע"פ שהיה ענין קל שהיתה פנויה וטהורה אמנם בהיות מצווה יצרו היה תקיף יותר זה אי אפשר משום שמאברהם ואילך קבלו ישראל התורה והיו נזהרים בה ונעשה להם חובה כמצווים ועושים וא"כ הדרא קושי' לדוכתיה שאדרבה גבי יוסף שהיו האיסורים יותר חמורים היה יצרו תקיף ביותר ודבר גדול הוא שנצחו משא"כ גבי בועז שאין כ"כ תוקף היצר בהיות האיסור קל:
14
ט״ואמנם התשובה בזה שבועז כשנצח יצרו היה בעוד שהיה סובר שרות היא אשת איש ונדה או זונה משום דכתיב ויחרד האיש וילפת שנתקשה אברו כמו שפי' רש"י ז"ל כו' ועדיין לא ידע מי היא והיה ראוי שמיד ישכב עמה ועם כל זה לא עשה אלא שנצח יצרו ושאל ממנה מי את פנויה או אשת איש נדה או טמאה ונמצא שאלו השאלות היו אחר שידע שהיא פנויה ועמו במטה לא נגעה נמצא שגם גבי בועז היו האיסורים חמורים בדעתו בשנצח יצרו בהיות שבעת קשויו היה סובר שהיא אשת איש ויצרו הוה תקיף אז ביותר וזהו מדוייק בלשון רש"י שפירש תחלה כראשי לפתות נתקשה ואעפ"כ כבש יצרו ואע"פ שפנויה היתה ועמו במטה כלומר מיד תחלה כבש יצרו בעת קשויו קודם שידע שהיא נערה ואע"פ שאז יצרו תקיף ביותר בהיות יותר איסור חמור כפי דעתו שהיה סובר שאפשר שהיא אשת איש ועוד לו שמאחר שנתקשה בתוקף יצרו על איסור חמור ואח"כ ידע שהיא נערה ועמו במטה עם כל זה לא נגעה אבל גבי יוסף א"א היתה ואינה עמו במטה ולא נתקשה כבועז שנתקשה שהוא קשה לחזור ועמ"ש רש"י ז"ל אבל גבי יוסף אשת איש היתה קשה שאין אישות לגוי כדחז"ל וא"כ מה לי פנויה מה לי אשת איש ונראה לפרש עם מה שפירשתי בפי' הפרשיות שלי בפ' וראית בשביה אשת יפת תואר פרש"י ואפילו א"א וגם כאן היתה הקו' עצמה שאין אישות לגוי אמנם כונת רש"י ז"ל לומר אשת יפת תואר ואפילו אשת איש דנפיש זוהמא והייתי סובר דלא התיר רחמנא ביפת תואר כי אם בפנויה שלא נבעלה ולא הטילו בה זוהמא באופן דלא נחית רש"י ז"ל אפילו אשת איש משום חומרא דאשת איש אלא משום טומאה יותר שבה בהיותה נשואה גם בנדון זה אמר אבל יוסף אשת איש היתה ועמו במטה כלומר אשת איש היתה ונפיש זוהמא וראוי היה לו ליזהר לפרוש ממנה יותר מבועז. עוד י"ל שאמר כאן גבי יוסף אשת איש היתה כלומר אינו מן התימה שלא עשה העבירה שהרי אשת איש היתה והיה מתיירא מבעלה שהיה סכנה בדבר ומשו"ה אינו כ"כ גדול כבועז שנערה היתה שאין ממי שיפחד שמי יאמר לו מה תעשה ודוק:
15