מדרש האתמרי כ״טMidrash HaIttamari 29
א׳הצלת הצדיקים
1
ב׳מדבר בענין הצלת בני קרח מגהינם. ברכות פ"א ד"ה ע"ב ר' יוחנן חלש על לגביה ר' חנינא אמר ליה חביבין עליך יסורין אמר ליה לא הם ולא שכרם כו' ע"כ:
2
ג׳שמעו זאת כל העמים האזינו כל יושבי חלד ביאור המזמור הזה שאמר דוד המלך ע"ה שמעו זאת התוכחה כל העמים שהם ישראל החשובים כמו עמים הר יקראו גם האזינו כל יושבי חלד שהם הפחותים שבישראל הדבוקים בחלודה שלזה העולם ההולכים אחר תאוות גופניות ומה הוא התוכחה גם בני אדם גם בני איש יחד עשיר ואביון הכונה תלת גם רבוי יש רבוי ומעלה לבני אדם שהם הפחותים המכוני' בשם אדם גם בני איש שהם החשובים יש מעלה לכל אחד כפי מדרגתו כשיחד עשיר ואביון שאין נותנים הפרש בין עשיר לאביון אלא כולם חשובים יחד בעיניהם והולכין אחר החכמה ואע"פ שהוא אביון מכבדים אותו כעשיר לשמוע תורה מפיו כל א' כפי השגתו בני איש שהם החכמים מחשבים ומכבדים לאביון באומרם זה האביון ראוי לכל כבוד משום שהוא פי מדבר חכמות ומתוך מה שאני שומע ממנו ולבי הגות תבונות בדרך ישמע חכם ויוסף לקח ובני אדם אומרים שהם המדרגה שאינן מבינים כל כך ראוי לכבד לאביון זה אע"פ שהוא אביון מאחר שהוא חכם משום שהטה למשל אזנו שהוא ידבר גם לפי דעתי משלים וחידות של מוסר ובזה אפתח בכינור חידתי שמהמשלי' שאני שומע ממנו אני מבין משלים וחידות ובעשותכם כן כל א' יכול להחזיק טיבותא לנפשו לפני הקב"ה ולומר מאחר שאני עוש' כן למה אירא מימי רע שהוא גיהנם או מימי רע שהם ימי יסורין מאח' שאני עוש' כן לכבד לאביון אע"פ שהוא אביון מאחר שהוא חכם ולא יהיה לי אז אלא שעון עקבי יסובני אם לא אלך לשמוע תורתו ומאחר שאני מרגיל להלוך לשמוע תורתו עון עקבי יסובני אם איני הולך ואני מזהיר את עצמי אמנם אם הדבר בהפכו הבוטחים על חילם וברוב עשרם יתהללו ואינם חושבים לחכם ללמוד ממנו תורה כדי לפדות עצמם מגהינם וחושבים שעושרם יפדה להם אמור לטפשים הללו אח לא פדה יפדה איש כלומר אין דבוק לאדם כי אם אחיו ומה אח לא יפדה האח שהוא חביבו של אדם אינו יכול לפדותו ממות או מגהינם אמנם ויקר פדיון נפשם וחדל לעולם כלומר יקרה פדיון של כל אחד לפני הקב"ה כשחדל לעולם מהמעשה הרע שעשה וחזר בתשובה ומלת ויקר מלשון יקר בעיני ה' המותה לחסידיו שדרשו לשון יוקר דקשה לפני הקב"ה מיתתן גם בנדון זה יקר פדיון נפשם כשחדל לעולם מהמעשי' הרעים ובעשו' תשובה גמורה ויחי עוד לנצח לא יראה השחת דמאחר שהיא תשובה מלב ומנפש אע"פ שיחיה לנצח שוב אין חטא בא ע"י כדי שיראה השחת אלא דלעולם שוב אין חטא בא על ידם ואין יורשים גהינם דבא לטהר מסייעין אותו וא"ת שהרי גם החכמים הצדיקים מתים כרשעים לזה אמר כי יראה זה ידע ההפרש שחכמים ימותו וכל מיתה יש תחיה אמנם הרשעים אינם כן אלא יחד כסיל ובער יאבדו במותם ועזבו לאחרים חילם אפילו הממון שמניח ם אינן זוכים בה בניהם אחריהם אלא שעזבו לאחרים שאינן בניהם חילם שהקב"ה ממיתם בלי זרע ועוקר שורשם מלמטה ושרשיו וענפיו מלמעלה קרבם בתימו לעולם משכנותם לדור ודור כלו בשמותם עלי אדמות הכונה לומר שאינן חיים בתחית המתים אלא קרבם אל תקרי קרבם אלא קברם כמו שדרשו ז"ל (מ"ק ד"ט ע"ב) כלומר קבריהם בתימו לעולה משכנותם שהם הקבר נעשה משכן להם לדור ודור עד עולם ומה טעם כלו בשמותם עלי אדמות יובן בדחז"ל דשואלים לאדם בקבר מה שמו ואם אינו יודע מכין אותו עד כלה וז"א כלו בשמותם מכלים להם עד האדמה בעבור שמותם או יאמר רומז לגלגול שכלים פעמים הרבה על זה האדמה בהיות שחוזרים פעם אחר בזה העולם חוזר למות וחוזר גופו לכלה ונמצא שיש לו אדמות הרבה שפעמים הרבה קוברים אותו:
3
ד׳עי"ל כלו בשמותם שאינם זוכים לציון על קבריהם ובהיות שהם ציון כמו עלי אדמות לפי שבהיות שמו חקוק בקברו מזכירים אותו תמיד אמנם אלו כלו בשמותם עלי אדמות שיכלו שמותם על האדמות בהיות שאין שמותם על קבריהם ודוק אדם ביקר בל ילין נמשל כבהמות נדמו אמרו ז"ל כל מעשיו של אדם נחשבים בסוף אם היה כל ימיו רשע והיה צדיק באחרונה הרי זה צדיק גמור והדבר בהפכולזה אמר כשאדם ביקר שלו בל ילין כלומר שאינו מת ביקרו ממעשיו הטובים שעשה אלא שהרשיע בסופו אז נמשל כבהמות נדמו ונכרתים בגהינם לפי שכל מעשיו של אדם נחשבים בסופו:
4
ה׳ובזה יובן פסוק הודו לה' כי טוב כי לעולם חסדו שהקב"ה טוב ומדת הטוב להטיב עם הכל ולכן חושב מעשיו של אדם בסוף ואע"פ שהרשיע בתחילה וזהו הודו ל' כי טוב ובהיות טוב כי לעולם כלו חסדו לעשות חסד עמו לחשוב מעשיו בסופו. עי"ל שידוע שהקב"ה לא ברא העולם על צד ההכרח אלא להטיב עם הבריות שמדת הטוב להטיב לזה אמר הודו לה' על ענין כי טוב האמור במעשה בראשית וירא אלהים את כל אשר עשה והנה טוב מאד שלא בעבורו ברא כל זה אלא כי לעולם חסדו לעולם חסד עם עולמו:
5
ו׳עי"ל הודו לה' כי טוב כי לעולם כלו חסדו לטובים ולרעים וזהו המנהיג עולמו בחסד כנגד כל יושבי תבל ובריותיו שהם עיקר בריותיו ברחמים ר"ל תוספת טובה להם שמתנהג עמהם בחסד וגם ברחמי' עי"ל עם מה שפירשתי בביאור הפרשיות בפ' לתת מטר ארצך בעתו ולברך את כל מעשה ידיך שהכונה יבא המטר בהיותם טובים באופן שלא יזיק שום מלאכה מחום שהמטר טוב לגינה ונזק לקדר אמנם בבואם בעתו שהוא בלילה בלילי רביעית ובלילי שבת כדי לברך כל מעשה ידיך שבבואם בלילה מועיל לגינה ואינו מזיק לקדרים שבלילה אין מוציאים אותם כי אם ביום בעת השמש וזהו אמרו כאן הודו לה' כי טוב וטובתו שלם כי לעולם חסדו לעולם מועיל טובו בין לגינה בין לקדר ודוק:
6
ז׳ונחזור לביאור המזמור אמר זה דרכם כסל למו ואחריהם בפיהם ירצו סלה והכונה הרשע אע"פ שעושה רק רע כל היום מסבת יצרו אבל מודה בלבו בענין הטוב שהוא טוב לזה אמר זה דרכם של בעלי תשובה ועושה המצות כמו שאמרנו דמעשיו של אדם הטובים מועיל לאדם בסופו כסל למו הוא כסילות להם לרשעים ואומרי' שהוא כסילות ושטות וכל זה כדי לעשו' רצון יוצרם אמנם ואחריהם בפיהם ירצו סלה כלו ואחריהם של עושי' התשוב' אומרי' בפיהם ומודים שהענין הטוב וירצו הם סלה ענין המצות אלא שלפנים אינם מודים בדבר כדי לעשות תאוות יצרם ודוק. עי"ל בענין קרח שהוא בגהינם ואומרים בפיהם הוא ועדתו משה אמת ותורתו אמת ואנו בדאים לזה אמר זה דרכם של רשעים שחוטאים כסל למו משום שאחריהם שהוא אחר מיתתם מודים בפיהם בעל כרחם וזהו בפיהם ירצו סלה:
7
ח׳עי"ל זה דרכם כסל למו דרכם של רשעים כסילות ואף בזמן שאינם יכולים לעשות כסילותם כגון שמזקינים וכדומה לזה בפיהם ירצו סלה אומרים מי יתננו באותם הימים כשהיינו יכולים לחטוא וזהו ואחריהם בפיהם ירצו ודוק. כצאן לשאול שתו מות ירעם וירדו בם ישרים לבקר וצורם לבלות שאול מזבול לו הכונה כצאן שהרועה מוליכם מהר להר כך הרשעים שתו בגהינם וז"א כצאן לשאול שתו ושתו מלשון הפרשי' שות שתו שיש צער הרבה להם בשאול כצאן הזה שמוליכים אותם מהר לגבעה ומגבעה להר וא"ת אחר שנשלם עונשו יש לו מנוחה לז"א מות ירעם שלעולם המות רועה אותם לפי שתמיד הם מתים משום שמתגלים בזה העולם כמה פעמים עד שישלמו המצות ונמצא שתמיד מות ירעם ועוד יש לרשעים שירדו בם ישרים לבקר שהישרים שהם הצדיקים ירדו ומושלים בם לבוקר שהוא לעולם הבא הנמשל לבוקר וכיצד מושלים בהם וצורם לבלות שאול מזבול לו כדחז"ל שהצדיקים עוברים קרוב לפתח גהינם והרשעים רואים אותם בכבוד והמה באותו בזיון ומתכלמים ומבזים פניהם ממה שרואים הצדיקים זבולם בגהינם וז"א וצורם של לבלות וצורם של רשעים לבלות מזבול לו מהזבול הרע שיש לו בגיהנם והצדיק רואה אותו באותו בזיון ודוק:
8
ט׳אך אלהים יפדה נפשי מיד שאול כי יקחנישלה יובן בדחז"ל ושוב יום אחד לפני מיתתך שכשאדם חושב תמיד שמחר ימות שהיום כאן ומחר בקבר לעולם אינו חוטא ובזה אינו רואה גהינם כמו שפירשתי במקום אחר משום רבי ומורי בפ' ואתם הדבקים שאמר משה רע"ה לישראל אם תרצו להיות דבוקים בה' אלהיכם דעו כי חיים כולכם היום ומחר בקבר וז"א כאן אך אלהים בודאי שיפדה נפשי מיד שאול כשאני חושב תמיד כי יקחני סלה שסלה בכל רגע אני חושב שהיום אני כאן ומחר יקחני ובזה אלהים יפדה נפשי מיד שאול עי"ל אך אלהים יפדה נפשי משאול הוא גהינם כשיקחנה ועוזרני סלה כדרך אלמלא הקב"ה עוזרו לא היה יכול לו וכונת דוד לתלות כל הגדולה בהקב"ה שבעבור שיקחני סלה עמו ולא עזבני זהו הטעם שלא חטאתי וא"כ טובתי על הקב"ה:
9
י׳עי"ל יפדה נפשי מיד שאול כשיקחני עמו סלה ולא יחזרני בגלגול בזה העולם וכן פי' שארי כמה"ר אברהם אפומאדו נר"ו עוד פירשתי בדחז"ל מס' ע"ז (פ"ק ד"ד) משל למלך כו' לאוהבו גובה מעט מעט וזהו אך אלהים יפדה נפשי מגהינם כי יקחני סלה שגובה ממני מיד בזה העולם. עוד יש לפרש אומרו מיד שאול שהעבירה נעשה שטן ובמות האדם נמסר ביד השטן וזהו השאול שלו וזהו אך אלהים יפדה נפשי מיד שאול מיד דייקא מיד העבירה שהיא שאול שלו ובמקום אחר פירשתי דזהו ואין אתה בא לידי עבירה לידיו של עבירה ממש שהעבירה נעשה שטן כמדובר. אל תירא כי יעשיר איש כי ירבה כבוד ביתו יובן בדחז"ל (ערובין פ"ח דפ"ו ע"א) רבי היה מכבד עשירים כו' תנו כבוד לבר מנה כו' ופירוש הכותב בעין יעקב זהו תכלית כונתו שהיה מכבד לאותה עשירים שהיו צדיקים והיה תועלת מהם כו'. באופן שהעשיר שאין ממנו שום תועלת אין ראוי לכבדו משום עשרו שאם הוא עשיר מה הנאה יש לזולת מאנשי ביתו שנהנים ממנו שיכבדו לו לזה אמר אל תירא ואל תחת כי ש ש יעשיר איש מאותו איש שיעשיר לעצמו שאין תועלת לזולת ממנו משום כי ירבה הוא כבוד ביתו ואנשי ביתו שיכבדוהו ולא אתה וראה דעת הכסיל הזה שאע"פ שיודע כי לא במותו יקח הכל לא יורד אחריו כבודו טח כל זה אינו מועיל לאחרים אמנם כי נפשו בחייו יברך ויודוך כי תטיב לך כלומר אימתי נפשו של העשיר הזה בחייו יברך שכולם מברכים אותו בחייו ויודוך גם אחר מיתה כי תטיב לך וכיון שהטיב עמך או ראוי לכבדו ולשבחו שכופר נפש איש עשרו לפדות נפשו מיד שאול סלה ע"י הצדקה שעושה בממונו. ועוד לו בזכות הצדקה שיאריך ימיו ותבא עד דור אבותיו אמנם אם מתגאה ואומר שרוצה להיות חי לנצח כחירם וכדומה אז לא יראה אור אדם ביקר ולא יבין נמשל כבהמות נדמו כלומר כל אדם שביקר שנשתנה מזלו לטוב או לרע מסיבת שביקרו בפנקסו והוא לא יבין לומר זה הטוב שבא לי הוא בשביל מצוה או זה הרע שבא עלי הוא בשביל עבירה אלא שנופל הדבר על מקרה אז נמשל כבהמות שאינן מבינים ונדמו כבהמות והדבר בהפכו. ועיין בפי' התהלים אשר לי ושם הארכתי בפי' מזמור זה:
10
י״אואכתוב פה מאמר שדרשתי מתוק מאד ביום שדרשתי המזמור הזה. לחז"ל כשעלה משה למרום ראה לר' עקיבא ולתורתו אמר לפני הקב"ה רבש"ע יש אדם כזה ואין אתה נותן התורה על ידו ואמר לו כך עלה במחשבה לפני ע"כ. י"ל שאם בדברי משה היה טעם בשאלתו למה דחה אותו הקב"ה בתשובה בעלמת כך עלה במחשבה דבר בלי שום טעם ואם שאלתו אינה שאלה למה לא אמר לו אין אתה שואל כלום כי זה הוא הטעם:
11
י״באמנם יובן מאמר זה עם ביאור מאמר אחר הביאו בעל עמודיה שבעה ז"ל בתורת משה עמוד ד' שער כ"ז במ"רפרשת ויחי בענין ראובן שאמר לו יעקב אז חללת יצועי עלה רבנן אמרין כך אמר יעקב אני לא מרחקך ולא מקרבך אלא אני תולה אותך ברפיון עד שיבא משה שכתוב ביה ומשה עלה אל האלהים ע"כ. וקשה למה לא קרבו ולמה לא רחקו וגם שהיה מסופק בדינו אם לרחק או לקרב אחר שהיה הדין נוטה לכאן ולכאן וא"כ למה יבא משה ויקרבו ועוד למה בא לרמוז את משה בענין עלה אל האלהים ולא ברמז אחר אבל ביאור הענין הוא כי איתא בספר כונת האר"י ז"ל הנדפסים והם מדברי הזוהר שראובן היה קין ולכך נאמר בכורי אתה בכור המיוחד בכורו של אדם הראשון ומזה הטעם היה מסופק יעקב אם לרחקו או לקרבו כי קין איהו הרג את הבל ויש סברא לכאן ולכאן אם בדין הרגו וראוי לקרבו או שלא כדין וראוי לרחקו כי קין והבל אמרו ז"ל שהיו מחלקים את העולם ביניהם והבל לקח מטלטלין וקין קרקעות ואח"כ באו למחלוקת הבל אמר שלוף הבגדים מעליך שהם חלקי חלק מטלטלין וקין אמר פרח באוירא שאין לך חלק בארץ כלל ומתוך כך ויקם קין והרג את הבל. ויש לידע במה היו מחולקים ומה ענין פרח באוירא שאמר קין ונ"ל שהיו מחולקים בפלוגתא דאדמון וחכמים בכתובות פרק ב' דייני גזירות וכן הביא ג"כ בעל עשרה מאמרות אלא שהסיעו לדבר אחר היפוך דברינו אלא כי בא לפרש בדרך סוד אבל לדרכנו יבא בדרך נגלה וז"ל המשנה מי שהלך למדינת הים ואבדה דרך שדהו אדמון אומר ילך בקצרה וחכ"א יקנה לו דרך במאה מנה או יפרח באויר ע"כ:
12
י״גוהנה הבל שלקח מטלטלין ולא התנה שיהיה לו ג"כ חלק בקרקע ודאי אבדה לו דרך שדהו והיה מחולק עם קין שלא רצה לקנות ממנו דרך כי היה סובר כאדמון שפסק ילך בקצרה וקין היה סובר כחכמים שהדין הוא לקנות דרך או יפרח באויר וכאשר ראה שלא רצה לקנות ממנו דרך אמר לו פרח באוירא ובשביל חלק אדמה זו נהרג הבל. ונראה לי שזה שאמר קול דמי אחיך צועקים אלי מן האדמה וקשה מה צריך הכתוב להגיד מהיכן הם צועקים ולדרכנו ניחא והכי קאמר קול דמי אחיך הצועקים אלי אינו אלא מן האדמה ר"ל דבשביל מעט אדמה שלא רצית לוותר לו מחלקך ואע"ג שגם הבל היה טוען בדין במ"ש שלוף בגדיך שעליך י"ל שאין זה טענה כי אמרו ז"ל האחים שחלקו אין שמים מה שעליהם ובפרט בגדול אחי דלשתמעון מילי' והנה עדיין אין כאן הוכחה אפילו לדברי קין אם הדין עמו ואם לאו ואם כדבריו כן הוא ההלכה ודאי לא היה ראוי ראובן שהוא קין שיהיה נדחה בשביל זה אחר שהדין היה עמו והבל לא שמע אליו ואל מי מקדושים היה לקין לפנות להוציא הדין לאמיתו כי לא היו שופטים בארץ ובפרט בדבר כזה גברא אלמא כהבל שלא השגיח לדבריו היה יכול להציל את שלו בכל מה שהי' ייכול אבל אם ההלכ' כאדמון לילך בקצרה ודאי היה ראוי שיהא נדחה והנה מסיק שם בעשרה מאמרות בפי' הנ"ל שהוא הטעם שעלה משה אל האלהים כי משה הוא הבל שאבדה לו דרך שדהו ואתמר לגביה פרח באוירא ונתקיים זה במשה שעלה אל האלהים שהוא מענין פרח באוירא כי לא היה לו חלק בישוב הארץ ומה שהיה במדבר זה אינו ענין מן הישוב וכאשר הגיע אח"כ לישוב הארץ אז הוצרך להסתלק עש"ב ואחר שחזינן שהקב"ה אמר אל משה עלה אל ה' ודאי שהקב"ה סבר כמ"ד פרח באוירא:
13
י״דועם זה נבא לכונת יעקב שאמר לראובן בני אני לא מרחקך אע"פ שהרגת את הבל מ"מ אפשר שהדין עמך שפסקת כמ"ד יקח לו דרך או יפרח באויר וגם אני לא מקרבך כי אפשר שהדין הוא כמאן דאמר ילך בקצרה ואני מסופק בדינך ואין אני יודע כדת מה לעשות בדינך ולכן אני תולה אותך ברפיון ר"ל בספק שהוא מלשון רפיא כי אין ולאו ורפיא בידי אבל אם יבא משה שהוא הבל שכתוב ביה ומשה עלה אל האלהים אז ודאי אין להסתפקבזה כי אם איתא שהוא כמ"ד דילך בקצרה למה יעלה הקב"ה את משה למעלה שהוא מענין פרח באוירא אלא ודאי שהדין הוא כך ואם כן כדין הרגת אותו ובודאי יבא ויקרבך אבל כל זמן שאין ראיה והוכחה לדבר אין לקרבך כי אע"פ שאני יודע האמת שמשה יעלה אע"פ כן אין לי לקרבך כי כן מי שאין יודע דבר זה הוא יאמר שאני נושא לך פנים ולכך משה דהוא קריינא דאגרתא איהו ליהוי פרוונקא ויקרבך עכ"ל:
14
ט״וובכל זה האמור יובן כונת המאמר כך עלה במחשבה לפני שהקשה למשה שבהיות ר"ע כ"כ גדול בתורה ראוי שיתן התורה על ידו והשיב לו הקב"ה כך עלה במחשבה לפני כלומר גם לי כך עלה במחשבה שראוי שיתן התורה על ידו כמו שעלה במחשבתך. אמנם מסבת מה שאירע לפני דוקא שהוא מחלוקת קין והבל שלא ולי אז שופטים בארץ לדונם מוכרח אני לתן התורה על ידך שאתה הבל כדי להכריח ההלכה כחכמים יקנה דרך במאה מנה או יפרח באויר ושהדין עם קין וא"כ אתה הבל ראוי שתפרח באויר לעליית השמים וידעו כולם שאין עוד עון אשר חטא בקין שהרגך משום שלא רצית לקנות מעט קרקע ובזה יתקרב ראובן שהוא קין בעלות אתה השמימה ידעו כולם שהלכה כחכמים יפרח באויר ומשום זה אני נותן התורה על ידך ולא ע"י ר"ע אע"פ שגם לי כך עלה במחשבה כמוך שראוי שתנתן התורה על ידו אלא בעבור הדין שעבר לפני בדין מחלוקת קין והבל אני נותנה על ידך ודוק:
15
ט״זא"ה הש"ח בהורמנותיה דמרן הקדוש א הרב המחבר ז"ל נלע"ד ובזה יובן מארז"ל וז"ל כשאמר ליה הקב"ה משה כי לא תעבור את הירדן הזה מיד אמר יאי ראובן ואל ימות ע"כ:
16
י״זוהמאמר הזה תמוה דמה שייכות יש כניסת משה רבינו ע"ה לארץ ראובן אמנם ע"פ האמור הנה נכון ה כבר נתבאר לעיל משם הרב עשרה מאמרות כי ענין פרח באוירא נתקיים במשה כי לא היה לו חלק בישוב ומה שהיה במדבר אינו מן הישוב וכאשר הגיע אח"כ לישוב הארץ אז הוצרך להסתלק וז"א כשא"ל הקב"ה למשה כי לא תעבור את הירדן הזה דק ואשכח שאין זה אלא משום שהוא הבל ולא יש לו שייכות בקרקע והלכה כחכמים ומעתה נמצא דאין עון אשר חטא לקין כדבר האמור ולפיכך אמר יחי ראובן):
17
י״חובענין המשנה מי שהלך למדינת הים ואבד לו דרך שדהו נראה לפרש דרך נכון מיוסד על ענין התשובה שנחלקו אדמון וחכמים במחלוקת אם צדיק גמור גדול מבעל תשובה או בעל תשובה גדול מצדיק גמור ואציג לפניך לשון המשנה וזה תוארה מי שהלך למדינת הים ואבד דרך שדהו אדמון אומר ילך בקצרה וחכמים אומרים יקנה במאה מנה או יפרח באויר ע"כ. הכונה ידוע מה שדרשו ז"ל בענין התורה לא בשמים היא ולא מעבר לים היא שאין התורה מצויה במי ששם לדרך ים פעמיו להלוך בסחורות בים הגדול ולזה חלקו אדמון וחכמים על מי שהיה צדיק בתחילה ועוסק בתורה ועזב כל טוב והלך לעבר הים לעסוק בסחורה והוציא בהבל ימיו ושנותיו בבהלה אדמון אומר ילך בקצרה אדמון שהוא דין ששמו מורה עליו שכל אדום הוא דין אומר לעולם מי שחטא אינו יכול לחזור למצבו הראשון אע"פ שיחזור בתשובה ולכן אמר ילך בקצרה כלומר מעולם אינו יכול עוד לחזור למדרגתו הראשונה אלא ילך בקצרה והמשל בזה לכתם שנפל בבגד אע"פ שיסירו אותו אי אפשר לחזור הבגד לקדמותו ולכן אמר אדמון שהוא דין ילך בקצרה וחכמים סוברים שהבעל תשובה מאחר שחוזר חוזר למדרגתו הראשונה ולזה אמרו חכמים יקנה בק' מנה כלומר אע"פ שאבדה דרך שדהו יקנה אותו כשחוזר ובמה יקנה פירש במאה כדרך מאמר התנא בן ק' כאלו עבר ובטל מן העולם כלו' מסבת התשובה מארכת ימיו של אדם כדחז"ל גדולהתשובה שמארכת ימיו ושנותיו שנאמר חיו יחיה. ובאריכות ימיו יש לו פנאי לקנות מה שאבד בימי רשעותו או יפרח באויר כלומר ואע"פ שישאר לו איזה עון ומת קודם תקונו באיזה סבה בעון הדור וכדומה יתתקן זה בשלימות על ידי גלגול וזהו אומרם או יפרח באויר רמז לגלגול שחוזרת הנשמה לפרוח באויר לבא לזה העולם ובזה משלים נפשו וחוזר לצרור החיים:
18
י״טוהח"ר יהודה הכהן נר"ו פי' בדרך הקבלה מי שהלך בעבר הים שנכנס בעמוקות בדרך ורחבה מני ים ואבד דרך שדהו שהוא מלכות שאבד האמונה ולא ידעה באמיתותה אדמון אומר ילך בקצר' מעט מעט בדרך חקירה ואם אין דעתו משיג יחזור לעיקר שבידו בדרך קבלה ה' אחד ושמו אחד וחכ"א יקנה הדרך שאבד במאה מנה שהוא ק' ברכות שהם בבינה רמז שיעלה עד הבינה או יפרח באויר עד אוירא דכיא אמנם אל יעלה עוד למעלה עד אין סוף כי אין דעתו יכול לסבול כל כך ודו"ק:
19
כ׳ואלך למאמר המוצב בפתח הדרוש ר' יוחנן על לגביה רבי חנינא אמר ליה חביבין עליך יסורין א"ל לא הם ולא שכרם אמר ליה הב לי ידך יהב ליה ידיה ואוקמיה ואמאי לוקי רבי יוחנן אנפשיה דהא רבי חייא כו' ר' אלעזר חלש עאל לגביה רבי יוחנן חזא דהוה קא גני בבית אפל גלייה לדרעיה ונפל נהורא חזייה דהוה קא בכי רבי אלעזר אמר ליה אמאי קא בכית אי משום תורה דלא אפשת שנינו א' המרבה וא' הממעיט ובלבד שיכוון לבו לשמים ואי משום מזוני לא כל אדם זוכה לב' שולחנות א"ל להאי שופרא דבלי בארעא קא בכינא אמר ליה על דא ודאי קא בכית ובכו תרוייהו ע"כ כונת אומרם ז"ל בכל מקום חביבים עליך יסורים נראה שבהיות שיש צדיקים רוצים לסבול עונות הדור למען לא יקרב נגע באהלם ולכן שואלים אלו לאלו הצדיקים והשלמים חביבים עליך יסורים שבנגיעת יד ליד היה כדרך יחוד וחיבור כלומר חביבים שיהיה עליך דייקא יסורים הראוים לבא על הדור בעבור חטאתם שיהיו עליך כדי למחול להם ובהיות אתה מסובלי עונות הדור שכר כל הדור עליך והשיב לא הם ולא שכרם הכונה בתשובה הזאת שהלואי לא יהיו הדור הזה בעולם כלומר שהן אמת שרוצים לסבול יסורים קשים כמות כדי למחול על הדור אמנם אל יחשוב האדם שרוצים השלמים שיהיה הדור חייב כדי לסבול יסורים בעבורם ולקבל שכר כולם ח"ו שהלואי לא היה הדור הזה בעולם ואינם רוצים בשכר:
20
כ״אעי"ל במאמרם ז"ל גבי איוב על פסוק כי על זה בחרת מעוני ששאל הקב"ה לאיוב על עוני או יסורין וקבל עליו יסורין ולא עניות. וידוע שאחר שקבל עליו איוב היסורים בבואם אליו התחיל לצעוק זעקה גדולה ומרה וניחם על מה שבחר ביסורין שאסלדה בחילה ולכן השלמים שואלים זה לזה חביבים עליך יסורים כלומר חביבים עליך יסורים ולא עניות או עניות ולא יסורים והשיב לא הם ולא שכרם שהוא העושר שיותר טוב רוצים בעניות ולא ביסורים אף על פי שבהיות להם יסורים יש להם שכר שהוא העושר עם כל זה אין בוחרים ביסורין והטעם שהיסורים מבטלים לאדם מת"ת מה שאין כן העניות שכיון שמוצא האדם פת ומלח ומים במשורה יש קיום בנפשו לעסוק בתורה והרגל טבע שני כמאמר התנא פת במלח תאכל וכו' ואם אתה עושה כן אשריך בעולם הזה שהרגלת במיעוט ובהיות כן אין יחסר לעולם ממך פת לחם כי לא דבר יקר הערך הוא וענין הב לי ידך משוה וכאלו שניהם כאחד וכל זכיות שיש בזה כאלו הם של זה בהיותם שניהם אחד ובהיותם בו זכיות הרבה היה מתרפא. עי"ל קרוב לזה שבנגיעת היד היה שואף זה שפע מזה ושפע החיות וגדר הבריאות של זה היה יורד גם לזה והיה מתרפא והוא נמשל הזכוכית שנותנים לעין השמש ומוריד אש מלמעלה למטה ונמצא שזכות הזכוכית גורם לחברזה לזה ולשאוף ממה שלמעלה ודוק. אמר ליה מפני מה אתה בוכה אי משום מזוני לא כל אדם זוכה לשתי שולחנות קשה טובא דאיך עלה בדעתו שהיה בוכה בעת מיתתו על העניות שעבר אדרבה מה שעבר עבר ויש לו שכר הרבה עליו ואיך יתכן שהיה בוכה רבי אלעזר על מה שלא אכל ושתה בעולמו ברבוי מזונות ולא אסף כסף וכמו שפירש רש"י ז"ל משום מזוני שאינך עשיר ועוד להבין אומרו להאי שופרא דבלי בארעא והשיב לו רבי יוחנן על דא ודאי קא בכית וכי לא מתו בעולם יפים יותר ממנו כיעקב ורב כהנא:
21
כ״באמנם נראה לפרש שרבי יוחנן סבר אולי יחשוב רבי אלעזר שענין המזונות תלוים בזכות ובהיות הוא חסר מזונות יחשוב שלא היו לו זכיות הרבה ולכן נחמו ואמר לו לא כל אדם זוכה לשתי שולחנות וזהו הטעם שלא היה לך עושר ומזוני דלאו בזכותא תליא מילתא אלא במזלא ולעולם שאתה מלא מצות כרמון ואל תצטער שלא היו לך מזונות לומר שמיעוט הזכיות גרמו זה ח"ו דע שאינו כן ואומרו על האי שופרא דבלי בארעא יובן שהענין שבכה על יופי ר' יוחנן משום שר' יוחנן היה יושב בפתח הטבילה והיה גורם שיצאו בני ישראל יפים וחכמים ולזה בכה על יופיו:
22
כ״געי"ל שידוע שר' יוחנן לא השלים שנותיו שבקשו עליו חכמים ומת אחר שענש לריש לקיש כדאמרינן בבבא מציעא (דף פ"ד ע"א) ונמצא שיופי של ר' יוחנן לא נתבלה בעולם הזה עד סופו משום שמת קודם זמנו וזהו מה שרמז לו ר' אלעזר ברוח הקודש וגם נפל האמת בפי ר' יוחנן והשיב ודאי על זה קא בכינא וזהו אומרו על האי שופרא דבלי בארעא דוקא ולא בעולם ודוק. עי"ל שר' יוחנן לא נמצא בכלל היפים משים דהדרת פנים לא הוה ליה ונמצא שאבד יופיו בעבור עיכוב זה ולא נמנה בתוך היפים וי"א על האי שופרא דבלי בארעא שאיני נזכר עוד ששאר היפים אע"פ שמתו עדיין מזכירים אותם כיעקב וכדומה ונמצא דעדיין לא נתבלה יופיין נאם הצעיר העומד לשרת ולכהן אליהו הכהן ס"מ:
23