מדרש האתמרי ל״אMidrash HaIttamari 31
א׳במעלת הדרוש הזה ניכר מעלת הסניגוריא ושם הדרוש הזה מליץ טוב.
1
ב׳במדרש רבה פ' י"ט הביאו ילקוט איוב ד' רכ"ט סי' ט' אדברה ולא איראנו אמר איוב איני כמו אדם הראשון שאמר האשה אשר נתתה עמדי הוא שמע לדברי אשתו אבל אני לא שמעתי לדברי אשתי אמר ר' אבא בר כהנא דינה אשתו של איוב היתה:
2
ג׳ידוע ומפורסם שהאדם מורכב מארבע יסודות עפר אש מים רוח. שעל זה גזר הקב"ה ארבע מיתות בית דין דקשה למה ארבע ולא פחות ולא יותר אמנם בהיות האדם מארבע יסודות גזר ארבע מיתות כל מיתה נוגע ליסודו ואמר לעבירה פ' מיתה פלונית שהיא עבירה שאותו יסוד גרם יותר סיוע לאותה עבירה כגון יסוד האש לחמימות עבירת המשגל ובהיות שבעבירות הנוגעות בתאות המשגל הם נפרדי' בתאותם גם כן מיתתם נפרדות והנה הנם ' המיתות כל אחת ואחת נגד יסודו:
3
ד׳סקילה נגד יסוד העפר שהיו משליכים אותו לארץ מקומת ארבע אמות והעדים משליכים על גביו אבן ואם לא היה מת כל העומדים שם סוקלים אותו עד שעושים עליו גל אבנים וטומנים בארץ שורשו ובעפר גזעו שרפה כנגד יסוד האש ועל זה לא היו שורפים אותו בחבילי זמורות כי אם בעופרת שהיו משליכים בתוך פיו פתילה של אבר ויורד בתוך מעיו והוא כנגד יסוד האש המובלע ומעורה בתוך נופו של אדם. הרג כנגד יסוד המים שהיו מתיזים ראשו בחרב ונשפך דמו לארץ כמים כדרך על הארץ תשפכנו כמים:
4
ה׳חנק כנגד יסוד הרוח שהיו כורכים חבל בתוך סודר בצוארו ואוחזים זה בצד זה וזה בצד זה והיו חונקין אותו הרי שהיה מת מסבת סתום גרונו מהכנסת הרוח וארבע מיתות אלו כנגד ארבע אותיות שבשם י' ה' ו' ה' יו"ד כנגד חכמה שהיא מים ה"ה שהיא בינה שהיא אש ו"ו שהיא תפארת שהוא רוח הה כנגד מלכות שהוא ארץ:
5
ו׳וע"ז באו להעיד על ישראל כשחרב המקדש ארבע עדים שהיא התורה ואלף ובית גימל כאומרם ז"ל במדרש איכה וז"ל בשעה שחרב בית המקדש בא אברהם לפני הקב"ה בוכה וממרט זקנו כו' אמר לפני הקדוש ברוך הוא מפני מה נשתניתי מכל אומה ולשון שבאתי לידי בושה וכלימה אמר ליה הקב"ה בניך חטאו ועברו על כל התורה אמר אברהם לפני הקב"ה מי מעיד בהם בישראל שעברו את תורתך אמר ליה תבא תורה ותעיד בהם בישראל מיד באה התורה להעיד בהם בישראל אמר לה בתי אתה באת להעיד בהם בישראל שעברו מצותיך ואין לך בושת פנים מפני וזכרי יום שהחזירך הקב"ה על כל אומה ולשון ולא רצו לקבלך עד שבאו לסיני וקבלוך וכבדוך ועכשיו אתה בא להעיד בעת צרתם כיון ששמעה התורה כן עמדה תורה לצד אחד אמר הקב"ה לאברהם יבואו כ"ב אותיות ויעידו בישראל בא אלף להעיד על ישראל א"ל אברהם אלף את ראש כל האותיות ובאתה להעיד על ישראל בעת צרתם זכרי יום שעלה הקב"ה על הר סיני ופתח בך אנכי ה' אלהיך כו' עמד האלף לצד אחד באה הבית להעיד בהם בישראל א"ל בית את באתה להעיד על בני שהם זריזין על חמשה חומשי תורה ואת נתונה בראש התורה שנאמר בראשית ברא אלהים עמד הבית לצד אחד באת גימל להעיד בישראל א"ל אברהם את באה להעיד על בני וכי יש אומה שמקיימים מצות ציצית אלא בני ואת נתונה בראש המצות שנאמר גדילים תעשה לך מיד עמדה הגימל לצד אחד עכ"ל כיון שראו שאר אותיות כן עמדו ולא העידו כו'. ראוי להקשות מאחר דחזו בית וגימל שהאלף והתורה לא הועילו כלום בעדותם מה סברו אינהו דעיילו שהרי מטעם זה שאר האותיות לא רצו ליכנס:
6
ז׳ועוד וכי משוא פנים יש בדבר ח"ו שבודאי אם באו להעיד ודאי ידעו בעצמן שעברו ישראל על התורה ואם כן למה עמדו לצד אחד וכבשו עדותן בשביל שקבלו טובה ע"י ישראל והנה בעל עמודיה שבעה בעמוד ראשון ברית אברהם סי' ח' הרגיש בזה ובע"ה אביא על כל חלוקה וחלוקה מה שפי' הוא ז"ל ואחוה דעתי גם אני ונקדים לשון הרב ז"ל וז"ל אבל יבואר הכל בגזרת האל וזה הדרך אשר נלך במאמר הזה כי יש ארבעה טעמים שמצדם היה ראוי שיחרב בית המקדש ולכן באו אלו ארבעה להעיד על ארבע עבירות כל אחד על עבירה אחת שכל אחד תפס דעת אחד ואברהם נצחם בתשובה נוצחת שאין להם עדות וראיה והוכיחם מינם ובם:
7
ח׳טעם ראשון בשביל חטא מרגלים שבכו בכיה של חנם וקבע הקדוש ברוך הוא בכיה לדורות כנודע כו' והטעם הזה תפסה התורה:
8
ט׳טעם שני בשביל שעברו ישראל על מהשכתוב בתורה וגונב איש ומכרו ונמצא בידו מות יומת והם גנבו את יוסף כמו שאמר בזוהר אכה ובזוהר חדש פ' וישב שעברו ושנאו אותו שנאת חנם:
9
י׳טעם שלישי שעברו על אנכי ולא יהיה לך והמירו את כבודם בתבנית שור אוכל עשב ובשביל זה חרב המקדש כמו שפירש בזוהר חדש בפ' על אלה אני בוכיה. טעם רביעי בשביל שהזהירם הקדוש ברוך הוא ומעץ הדעת טוב ורע לא תאכל ממנו דרמיז להו דלא יקבלון ערב רב והם קבלו ערב רב בצאתם ממצרים כדאי' בזוהר בראשית. והנה התורה תפס טעם המרגלים והאלף תפס טעם וגונב איש ומכרו והבית תפס טעם שעבדו ע"ז. והגימל תפס טעם הערב רב:
10
י״אונתחיל תחילה מהתורה שהיא הראשונה ממגידי העדות איתא בילקוט ויתורו את ארץ כנען ראה הקדוש ברוך הוא שלא נשלמו ארבע מאות שנה במצרים כמו שאמר לאברהם ועבדום ת' שנה והכנענים יושבי הארץ מה עשה הקדוש ברוך הוא זכר יצחק שהיה אברהם בן מאה שנה כשנולד ושרה בת תשעים ונשלמו ארבע מאות שנה במספר כנען ועל ידי זה ויבא לא לגרשם מהארץ כי האויבים לא יהיו יכולים לדחותם שלא הגיע הקץ ובזה יש ללמוד זכות על המרגלים שכשאמר הקדוש ברוך הוא למשה ויתורו את ארץ כנען דייקא שעולה קץ תשלום ת' שנה ומאחר שהיה בכבר ברמז טעו כי טח עיניהם מראו' ולבותם מהשכיל לבד כלב כי רוח אחרת בו והבין הרמז דע"ז הלך על קברי האבות לרמוז שעמהם נשלם הקץ כו':
11
י״באמנם יש עוד טענה אחרת לבטל עצת המרגלים כי איתא בציוני פרשת בא כי הקדוש ברוך הוא ומלאכים ירדו למצרים מיד בברית בין הבתרים והשלימו הקץ ובמסכת שבת פ"ט דפ"ח ע"ב בויכוח המלאכים עם משה כשעלה לקבל התורה נצחם משה באומרו וכי למצרים ירדתם וקשה דלמה שתקו המלאכים שהרי הם ש אדרבה קדמו למצרים אלא מוכח שההלכה כמאמר האחד שלא נשלמו ד' מאות שנה כי אם באברהם ושרה שנולד להם יצחק לקץ שנה כדפרישית ובהיות ההלכה כמאמר זה לא חטאו כל כך המרגלים עד שיגרום חטאם ליחרב המקדש בשבילם כי הקב"ה הטיל הדבר ברמז במלת כנען:
12
י״גוהנה זה היה הויכוח בין אברהם והתורה שבאה להעיד על ישראל שעברו פי ה' אשר צוה אותם שילכו לארץ ישראל והם מרו את דבר קדשו ואמרו לא נעלה ובכו בכיה של חנם אמר אברהם לתורה בתי אתה באת להעיד על בני ותיפוק שבדין דברו שהרי זמן כניסה לארץ ישראל היה אחר ת' שנה ושעבוד מצרים לא היה אלא רד"ו אלא ודאי דסבור אתה כמאמר הציוני שהקב"ה והמלאכים ירדו למצרים מבין הבתרים ונשלם ת' שנה והנה תדע לך שטועה אתה ועדותך הוכחש מינך ובך כי זכרי יום שהחזירך הקב"ה על כל אומה ולשון ולא קבלוך אלא בני ולא המלאכים שרצו בך והטעם בעבור שנצחם משה למצרים ירדתם וזה מורה שלא היו המלאכים בשעבוד מצרים כלל להשלים ת' שנה וא"כ מרגלים שאמרו לא נעלה בדין דברו ולא חטאו כלום שבשבילם יחרב המקדש ואיך אתה בא להעיד לבני ואין לך בושת פנים להעיד עדות כזה מיד עמדה תורה לצד אחד כי ראה והכירה שעדותה אינו מכוון אל האמת כו':
13
י״דולעד"ן לפרש שהתורה תפס שחרב בית המקדש בעון מרגלים כדפרישית וידוע שכל פעולה שסופה היא טובה אע"פ שבתחילה היא רעה הולכים אחר סופה והנה לשון הרע שדברו המרגלים על הארץ גרמו טוב לישראל שנשתרשו בתורה ובמצות ולמדו כל התורה בכלליה ופרטיה בהיותם במדבר אוכלי המן כדחז"ל לח ניתנה התורה אלא לאוכלי המן משא"כ אם היו נכנסים מיד לארץ שאז היה להם טורח מזונות זריעהוקצירה כו' באופן שעיכוב ארבעים שנה במדבר גרם ללמוד התורה באופן שיכולים לקיומה בהבנה ובשורש הענינים וכמאמר המתרגם בשיר השירים שכששמעו ז' עממים שבני ישראל חפרו הארץ קמו וקצצו כל האילנות וסתמו כל מעיני המים אז אמר הקב"ה למשה אמור לבני ישראל שלא יזידו לעלות בארץ כנען עד שיעלה ברצוני לעלותם ובין כך ובין כך העמים יבנו מה שנהרסו ובארבעים שנה שהיו במדבר יהיה תורתי משתרשת בגופם כו' נמצא שענין המרגלים אע"פ שהיה רע אמנם היא פעולה שטובה בסופה וא"כ אין ראוי להענישם בעונש כזה שיחרב המקדש על ידם וזה הויכוח שהיה בין אברהם והתורה אמר אברהם לתורה אתה באת להעיד על בני מטעם לשון הרע של מרגלים זכור ענין נתינת התורה שלא קבלוך שום אומה ולשון אלא בני ולא הספיק הדבר בקבלה לקיימך כי אם בארבעים שנה שישבו במדבר ואז נשתרשה התורה בגופם וזהו גרמו המרגלים שבעבורם נתעכבו במדבר ארבעים שנה ונמצא שתכלי' דיבורם היה לטובתך וא"כ אין בושת פנים להעיד עליהם ונמצאת את כפויה טובה בהיותך מעיד עליהם על עון מרגלים שעל ידם הגיע לך תועלת כיון שראתה כן עמדה לצד אחד כי נצחה אברהם בדין:
14
ט״ומיד באה האלף שעברו על התורה בגניבת יוסף כו' פירש הרב ז"ל וז"ל דע הקדמה נפלאה כי בבריאת העולם נתיעץ הקב"ה בפמליא שלו לברוא האדם ומלאך מט"ט שהוא מצד החסד והרחמים הסכים לברוא אותו ועז'א ועז'אל עם כת שלהם נשתתפו עמהם שהם כולם מצד הדין לא הסכימו בבריאתו ודע שיוסף למטה הוא כנגד מט"ט ברקיע וכתיב ביוסף והוא נער כו' והאחים של יוסף היו למטה כנגד כת המלאכים שנשתתפו עם עז'א ועזא'ל לומר אל יברא וזהו ויבא יוסף את דבתם רעה אל אביהם שלא הסכימו בבריאה וזה המחלוקת שנכנס ביניהם בשורש נשמתם כמו שחלקו בתחילה בבריאת העולם:
15
ט״זוהנה הויכוח שהיה בין יוסף ואחיו הוא מחלוקת הלל ושמאי בעירובין פ"ק די"ג ע"ב שרבו שתי שנים ומחצה אם נח לאדם שנברא או לא ותסתיים שהלל אמר נח לאדם שנברא כי איתא בזוהר חדש שמיכאל וגבריאל הם תרי מלאכים דפליגי ברקיעא והם כנגד שמאי והלל והמכריע ביניהם אוריאל ומיכאל הוא רחמים ובהיות רחמים אמר יברא תסתיים דהלל אמר יברא שהלל בעל חסד ושמאי קפדן:
16
י״זוהנה אם ההלכה כהלל שאמר יברא כמו שאמר יוסף יש עון לשבטים ששנאו ליוסף ואם כשמאי שאמר אל יברא אין להם עון ששנאו אותו כי ההלכה כמותם:
17
י״חדע מהפלוסופים האלהים והזכיר הענין בעל כלי יקר דלמה אמר הקדוח ברוך הוא בסיני אנכי ה' אלהיך אשר הוצאתיך ולא אמר אשר בראתיך ותירצו דלא הוה ניחא להו לישראל כי נח לאדם שלא נברא:
18
י״טוהנה עתה תבין הויכוח שהיה בין אברהם ואות אלף כי סברה שבדין החריב הקדוש ברוך הוא המקדש מפני שהשבטים עברו על התורה ושנאו את יוסף בחנם אמר אברהם בתי את באתה להעיד ותיפוק ליה שבדין עשו שנח לאדם שלא נברא אלא ודאי סבורה את כמאן דאמר נח לאדם שנברא והנה תדע לך שעדותיך שקר וטועה אתה בדבר כי זכרי יום שפתח הקדוש ברוך הוא ואמר אנכי ה' אלהיך אשר הוצאתיך כו' ואם איתא שנח לאדם שנברא היל"ל אשר בראתיך אלא ודאי מינך ובך מוכח כמ"ד נח לאדם שלא נברא ושנאת השבטים ליוסף בדין היה ואין ראוי שיחרב בית המקדש ואין לך בושת פנים להעיד בבני עמדה לצד אחד ולא העידה כי אברהם הכחיש עדותה:
19
כ׳ולענ"ד יובן בחז"ל שלשה עזין הם ישראל באומות כו' וזהו הטעם שהורידם הקדוש ברוך הוא למצרים כדי שישתעבדושם ובזה יקבלו התורה שנקראת תושיה על שמתשת כחו של אדם ולכן כדי להרגילם כדי שיקבלו עול תורה הביאם למצרים וידוע עוד שבעבור השבטים ירד יוסף למצרים וגרמו לירידתם שם שהיא סיבה לקבלת התור' ויוסף ירד מצרים ויקנהו פוטיפר ותבעו אשתו ולא שמע אליה להיות עמה וינס החוצה ובזכותו הים ראה וינס ונקרע הים ועברו וקבלו התורה ברצון ובראותם נס הים נשקע בלבם יראת ה' כדכתיב בצאתם מן הים ויאמינו בה' ובמשה עבדו הרי ששנאת השבטים ביוסף גרם שנקרב זמן קבלת התורה על שהורידוהו למצרים וגם גרמו בענין שאירע לו פוטיפר שבזכותו נקרע הים כדחז"ל ובראות הנס הגדול קבלוהו ברצון טוב יותר ויותר ונמצאת ענין שנאת השבטים עם יוסף היא פעולה שתחילתה רעה וסופה טובה שהכל טוב דבתר סופא אזלינן:
20
כ״אוזהו הויכוח שהיה לאברהם עם האלף בתי אין לך בושת פנים להעיד בבני על ענין שנאת חנם אחיו ביוסף שראוי שיחרב המקדש זכור יום שנגלה הקב"ה בסיני ופתחה בך אנכי ה' אלהיך וקירוב היום הזה לא גרם כי אם שנאת חנם שהיה ביוסף שמכרו אותו וגרמו לקרב יום מתן תורה ושבשבילו שנקרע הים בזכות שנצח יצרו וינס החוצה וזהו גרמו השבטים ראו כל ישראל הפלא הגדול הזה שנקרע הים ויאמינו בה' ולזה אמר הקב"ה בסיני ופתח בך אנכי ה' אלהיך וכיון ששנאת אחיו ליוסף גרם כל זה אין לך בושת פנים להעיד בבני בעת צרתם מיד עמדה האלף לצד אחד:
21
כ״במיד באה הבית להעיד שעברו על התורה שעע"ז שעשו העגל ודחה אברהם טענתה מינה ובה מפני שהתורה מתחלת בבראשית ידוע שישראל היה להם טענה על חטאם בע"ז שלא היו מצווין בסיני שלמשה דוקא אמר אנכי ה' אלהיך לא יהיה לך אלהים אחרים אלא שעיקר חטאם היה שבני נח היו מצווין בע"ז וליכא מידי דלישראל שרי ולגוי אסור ובמדרש פ' שמיני פליגי בה תנאי עמד וימודד ארץ ראה ויתר גוים חד אמר ממונם התיר וחד אמר מצות שלהם התיר:
22
כ״גוהנה למ"ד מצותיו התיר הנה תשובת ישראל שלא היו מצווין בע"ז במקומה עומדת דמה איכא למימר ליכא מידי כו' שהרי באותו זמן גם לבני נח מותר אבל למ"ד ממונם התיר ודאי חטאם חטא ואיתא במדרש ופרש"י ז"ל תחילת התורה למה פתח מבראשית ולא מהחדש הזה כו' אלא מפני אומות העולם שלא יאמרו ליסטים אתם שלקחתם ארץ ז' עממים לפיכך פתח בבראשית לומר שהעולם ומלואו של הקדוש ברוך הוא וברצונו נתן וברצונו נטל וזה ליכא לאוקמי אלא למ"ד מצות התיר דלמ"ד ממונם התיר ודאי דלא יאמרו ליסטים אתם שגזלתם שהרי ממונם הפקר והנה כאשר באה הבי"ת להעיד בישראל שעע"ז בא אברהם לדחות' שהיא טועה בדבר ואמר לה בי"ת אתה באת להעיד בבני שעברו על התורה ותיפוק שיש להם תשובה נצחת שלא היו מצווין ואי משום דליכא מידי הא ראה ויתר כמ"ד ז"מ התיר אלא ודאי סבורה אתה כמ"ד ממונם התיר ותדע לך שטועה אתה כי הרי בני מוזהרים בחמשה חומשי תורה ואתה נתונה בראש בראשית ברא אלהים וקשה למה אתה נתונה בראש היה לו להקב"ה לפתוח מהחדש הזה לכם אלא ודאי שהטעם הוא שלא יאמרו ליסטים אתם ואם איתא כמאן דאמר ממונם התיר מאי לסטים שייך גבייהו אלא ודאי ראה ויתר גוים כמ"ד ז' מצות התיר וא"כ תשובת ישראל שלא היו מצווין בסיני תשובה נצחת היא ואיך אתה באת להעיד בבני מיד עמדה הבית לצד אחד שראתה שעדותה מוכחשת והדין עם אברהם:
23
כ״דולעד"נ יובן בדחז"ל שהעולם בענין הבריאה היא מתמוטטת והולך עד שברא הקב"ה את התשובה נמצא שמעשה בראשית נתייסד על התשובה ובאות אלף בית רמוז ענין קבלת התשובה כי אות האלף רמז לאחדותו יתברך ועי' בדרוש האותיותדלעיל והבית שהיא בי"ת בפתח פתוחה תמיד בלי דלתים ובריח רמז שאפילו מי שכפר באלף שהוא בהקדוש ב"ה הרי הבית פתוחה שיכנסו שם כל השבים שאין דבר שיעמוד בפני התשובה ולכן התורה התחילה בבית שהיא הפתח המוכנת לקבל השבים ועומדת בראש אות הבית בענין הבריאה בהיות שעיקר יסוד הבריאה הוא בעבור התשובה ונמצא שאף על פי שישראל יעשו תשות כח ויעבדו ע"ז שכפרו באחדותו ית' מאחר שעושים תשובה אין להענישם ולכן כשבאה הבית להעיד על ישראל בעת צרתם על שעבדו ע"ז והמירו את כבודו בתבנית שור אוכל עשב אמר לה אברהם בתי את מוכחשת מינך ובך שבהיות שבאתה להעיד על ישראל על שעשו העגל אף על פי שעשו תשובה מיד ביום הכפורים שנצטוו נראה שהתשובה אינה מועלת כלום ואינו כן שהרי את נתונה בראש התורה והטעם הוא להראות פתח הבית לאסוף בתוכה כל השבים בהיות שבריאת העולם נתייסד על התשובה וא"כ אם אתה מעיד שעשו העגל אף על פי שעשו תשובה את מכחשת עצמך כששמעה כן עמדה לצד אחד כי ראתה כי עדותה מוכחשת. עוד יש לפרש בהקדמה שהקדמתי בדרושים הקודמים שהעגל שעשו ישראל גרם שמשה קבל התורה שנצח למלאכים וכי ע"ז יש ביניהם שהרי היו יכולים המלאכים לומר גם אין ביניים ע"ז כי כשעמדו בסיני פסקה הזוהמא אלא כיון שלמטה עשו ישראל העגל לא יכלו לענות כן ועשיית העגל גזרת מלך היה כדחז"ל מס' ע"ז כדי שילמדו תשובה ואפשר ג"כ שבעבור שיקבלו התורה היה גזרת מלך העולם:
24
כ״ההעולה לנו מן המחובר שאם לא היה העגל לא היה התורה שבעבור עשיית העגל נצח משה למלאכים וקבל התורה גם ידוע שאם לא היה התורה לא היה עולם כדחז"ל בראשית בשביל התורה שנקראת ראשית לכן כשבאה הבית להעיד בהם בישראל שעשו העגל אמר אברהם בני מוזהרים בחמשה חומשי תורה וחמשה חומשי תורה לא היה כי אם בעבור העגל כדפרישית ונמצא שהעגל גרם בקבלת התורה ובעבור התורה יש בריאת העולם ואתה עומד בראש הבריאה בעבור התורה וקבלת התורה גרם העגל ואם כן איך את באה להעיד בבני שעשו העגל ואין לך בושת פנים מיד עמדה לצד אחד כי ראתה שעדותה מוכחשת על קבלת התורה שהיא סבה לבריאה:
25
כ״ועוד יש לומר כדחז"ל איתא בילקוט ישעיה דפ"ו ע"ג סימן מ"ג כה אמר ה' בוראך יעקב רבי פנחס בשם רבי ראובן אמר אמר הקב"ה לעולמו עולמי מי בראך מי יצרך אומר לך מי בראך אומר לך מי יצרך יעקב בראך ישראל יצרך דכתיב בוראך יעקב ויוצרך ישראל ע"כ:
26
כ״זעוד אמרו ז"ל העולם עומד על י"ב עמודים כמספר בני ישראל שנאמר יצב גבולות עמים למספר בני ישראל עוד אחז"ל העולם נברא בעבור ישראל שנאמר בראשית בשביל ישראל שנקראו ראשית נמצא שישראל יסוד הבריאה ובעובר ישראל הבית עומדת בראש בראשית והיא בעצמה מעידה שבעבור ישראל נברא העולם שנאמר בראשית בשביל ישראל שנקראו ראשית וא"כ למה אתה באתה להעיד על בני אע"פ שעבדו ע"ז ואת כפויה טובה שהם גרמו במעלתך על היותך ראש לאותיות חמשה חומשי תורה ואע"פ שאינן הגונין שתוק שהרי הקדוש ב"ה אמר לעולמו יעקב בראך ישראל יצרך קראם בשם יעקב וישראל לרמוז שאע"פ כשאין הגונים הנקראים אז בשם יעקב כנודע עם כל זה הם קיום העולם ואם כן למה אתה באתה להעיד עליהם בעת צרתם מיד עמדה לצד אחד:
27
כ״חמיד באה הגימל להעיד שעברו על התורה מטעם שקבלו ערב רב ודחה אותם אברהם במצות גדילים תעשה לך דע מ"ש האר"י ז"ל פרשת בראשית עמו' קס"ט שכל הערב רב שהיה במצרים הם מסטרא דקין ורז"ל אמרו גדילים תעשה לך סמכו ללא תלבש שעטנז לומר לך שכלאים בציצית מותר ע"כ וע"י התכלת נתקדשו העבדים והערב רב כו':
28
כ״טוהנה זה היה הויכוח בין אברהם ואות גימל שבאה להעיד על ישראל שקבלו ערב רב ואמר אברהם גימל אתה באתה להעיד על בני שקבלו ערב רב ותיפוק ליה שיש לקרב הערב רב כדי לחברם אל הקדושה לקדשם ולטהרם אלא ודאי דסבורה אתה שאין להם טהרה כלל והנה תדע לך שאין הדבר כן כי כלום יש אומה שמקיימת מצות ציצית כישראל ואתה נתונה בראש גדילים תעשה לך ואם איתא שאין לקין והבאים ממנו ולערב רב טהרה למה נתונה בראש ללמד כלאים בציצית מותר דהא זה יורה שבני קין וערב רב יטוהרו ויתקדשו ואתה סבורה שאין להם חיבור אל הקדושה אלא ודאי מינך ובך מוכח שע"י מצוה זו יש לחברם ולקשרם אל הקדושה א"כ יפה עשו ישראל שקבלו הערב רב וצווי העץ הדעת הטוב ורע לא תאכלו הוא כפשוטו שהיה הצווי על אדם הראשון וא"כ איך אתה באתה להעיד בבני ביום צרתם מיד עמדה גם הגימ"ל לצד אחד כי הוכחשה בעדותם וטענתם בטלה ע"כ:
29
ל׳ולעד"נ ידוע שישראל מצווים על יחוד ה' קב"ה ושכינתיה וצריך ליחד אותיות הויה באדנות כזה יאהדונהי שהם ארבע אותיות של שם הוי"ה משולבות בארבע אותיות של אדני וזהו יחוד קודשא בריך הוא ושכינתיה:
30
ל״אוזה הכונה שקבלתי משם כמהר"ר דוד חבילייו ז"ל ביחוד שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד צריך ליחד מלמטה למעלה דלת של אחד רמז לארבע אותיות של הויה וארבע של אדנות שעולים חי"ת שהיא שמונה והשמונה אותיות עולים ומתיחדים לאלף שעולה אחד עכ"ל:
31
ל״בודע שבציצית רמוז נם כן היחוד הזה שחוטי הציצית הם ארבעה וכופלים אותה ונעשים שמונה שהם ארבע אותיות הוי"ה וארבע של אדנות שהם שמונה וכולם מתחברים ומתקצרים ונעשים יחוד אחד כנגד אלף של א' כו' וזה היה הויכוח שהיה לאברהם עם הגימל שבאה להעיד שקבלו ערב רב אמר לה בתי בני מקיימים מצות ציצית ושם מורים תמיד שמיחדים תמיד שמו של הקב"ה וא"כ אע"פ שקבלו ערב רב ונתעסקו לעוקרם מליחד שמו יתברך עכ"ז לא יכלו להם שהרי אתה בעצמך מעיד עליהם על היחוד וא"כ אין להענישם אע"פ שקבלו ערב רב מאחר דלא נפיק חורבא מינייהו לישראל וא"כ אם את מעיד עליה את מוכחשת מינך ובך שבהיותך בישראל שמקיימים מצות ציצית מורים יחודו יתברך ואיך אתה מעיד בהם על ערב רב שגרם ע"ז כששמעה כן וראתה כי הוכחשה בעדותה עמדה לצד אחד וכל האותיות שאחר זה לא היה מענה בפיהם ולא העידו כלום:
32
ל״גונחזור לענין שהתורה ושלשה אותיות באו להעיד על חרבן המקדש כנגד ארבע עבירות שהם עון המרגלים עון שנאת חנם אחיו ביוסף עון העגל עון ערב רב שקבלו והם כנגד ארבע יסודות שבאדם עון המרגלים נענשו בתולעים יוצאים מלשונם אל טיבורם ומטיבורם חוזרים אל לשונם תוך פיהם תוך גרונם וזהו חנק בעון שנאת חנם אחיו ביוסף נגזר על עשרה הרוגי מלכות בכל דור הרי הרג בעון העגל השקה להם משה רבע"ה מים ומתו הרי שרפה שהשקה מים ועפר מהעגל אשר שרף חנק בעון ערב רב:
33
ל״דוהנה תראה שאדם הראשון שחטא באכיל' העץ גרם לו מיתה ולבאי' אחריהם ועם המיתה אדם נידון בארבע מיתות בית דין סקילה עם מה שמשליכים אותו על גבי קרקע שרפה שאין אדם מת בעולם באיזה חולי או מיתה שיהיה אם לא יקדים לו קדחת ואפילו למי שהורגים אותו מיד באותו רגע עולה לו קדחת הרג שנהרג בחרבו של מלאך המות חנק בשחיטת הסימנים ובאיוב שהיה שורש אדם הראשון נתקיימוארבעה אלו סקילה ויקח לו חרש להתגרד בו שרפה שלהבת השחין הרג אם כח אבנים כחי אם בשרי נחוש שנעשה בשרו כאדם ההרוג שנבאש על פני השדה לעיני השמש בפני עובר ושב וזהו אומרו לבש בשרי רימה וגוש עפר כו' חנק ותבחר מחנק נפשי:
34
ל״הובזה נבא לביאור המאמר שהתחלתי וז"ל אדברה ולא איראנו אמר איוב איני כמו אדם הראשון שאמר האשה אשר נתת עמדי הוא שמע לקול אשתו אבל אני לא שמעתי לקול אשתי אמר רבי אבא בר כהנא דינה אשתו של איוב היתה ע"כ:
35
ל״ווקשה טובא שאין דרך השלם להציל עצמו מכל עון ואשמה ודבר מה של דופי הנמצא בהם ע"י הזכרת דופי של חבירו ואם כן איך רצה איוב להציל עצמו להיות צדיק בריבו בהזכרת דופי של אדם הראשון ששמע לאשתו:
36
ל״זועוד איכא למידק דמה קשר או סמך יש עם האמור דברי ר' אבא באומרו שדינה אשתו של איוב היתה. אמנם התשובה לזה שאיוב היה גלגול יעקב כמ"ש בעל עמודיה שבעה עמוד השני פחד יצחק סימן י"א משם ספר שערי אורה שאיוב היה גלגול יעקב שחטא בשתי אחיות ולכך באו עליו יסורין ע"כ וחוזר השורש אל אדם הראשון כדחז"ל שופרי דיעקב כשופרי דאדם הראשון גם דע שדינה היא חוה שהביאה דין בעולם והטיל הנחש בה זוהמא ואותיות דינה כאותיות נידה ונתקנה על ידי אותו מעשה של שכם בן חמור החוי שהיה הנחש חויא של ארץ ששכב עמה ושאב ממנה הזוהמא כו' ועיין באורך ענין דינה בספר הנז' בע"ג עפר יעקב באופן שאיוב היה אדם ודינה חוה ולכן רצתה לחזור לשורשה ואמרה לאיוב שהוא אדם הראשון שהיה בתיקון עם היסורים ברך אלהים ומת לחזור לעון ראשון שגרמה מיתה ואיוב שהוא אדם לא שמע אליה וע"י זה נתקן שהתיקון הוא לתקן מה שעוותו:
37
ל״חוזהו מה שאמר איוב להקב"ה בראות שתיקן עונו רבש"ע איני כמו אדם הראשון כלומר איני עכשיו בגלגול זה כמו שהייתי בהיותי אדם ששמע לקול אשתו והביא מיתה לעולם עכשיו כבר נתקנתי שלא שמעתי לקול אשתי שהיא חוה ומאחר שתקנתי מה שעויתי הסר מעלי רק את המות הזה של יסורין:
38
ל״טולגלות הענין שאיוב אדם ודינה חוה אמר ר' אבא בר כהנא דינה אשתו של איוב היתה וכשתבין ותדקדק בשמה תשמע שהיא חוה שדינה הוא נידה שהטיל הנחש בה ובהיותה אשתו של איוב תבין שאיוב הוא אדם ועל זה אמר כן איני כמו אדם ולא ח"ו שרצה להציל עצמו בהזכרת עון אחרים שהרי על עצמו היה מדבר שלא היה במצב כקדם ומאז ששמע לקול אשתו אלא עכשיו תיקן מה שעוות במה שלא שמע אליה ודינה שהיא בת יעקב עשתה כן לאמר ברך אלהים כדי שלא ישמע לה ויתקן מה שעשתה ולשם שמים נתכונה והשם ברחמיו יזכנו לראות פני משיחנו אשר על ידו מתתקנין כל העולמות ויעשה הקדוש ברוך הוא לכבוד שכינתו אשר היא בתוך הגולה עם בני אברהם יצחק ויעקב הנעימים והידידים. ויקרב עת דודים. אמן נאם מ"י העומד לשרת ולכהן. אליהו בכמוהר"ר שלמה אברהם הכהן ז"ל:
39
מ׳תושלב"ע
40