מדרש פנחס א׳Midrash Pinchas 1
א׳איתא במנהגים שיש להדליק בשבת קודש ל"ו נרות כנגד ל"ו שעות ששימש אור הראשון דהיינו שאדם הראשון נברא בע"ש נמצא י"ב שעות של ע"ש וכ"ד שעות של שבת ואח"כ נגנזו ואמר מורי שהוא האור של ל"ו מסכתות שבש"ס והוא ל"ו נרות דחנוכה (ופעם א' אמר שהאור נגנז בל"ו מסכתות) וע"כ נעשה נס בחנוכה כי אז נתגלה אור הגנוז (ופ"א שמעתי ממנו שבכל חנוכה בשעת הדלקת נרות נתגלה האור הגנוז והוא אור של משיח) והדברים הנ"ל שמעתי מפיו בליל שבת והוא הי' ליל שבת הראשון שהתפלל בביהכ"נ שלו בק"ק אוסטרהא ואח"כ כשבא בשחרית לביהכ"נ מנה את הנרות שדלקו בביהכ"נ ומצא מצומצם ל"ו נרות לא פחות ולא יותר והנאהו מאוד (גם היה מנהגו בחנוכה בשעת הדלקת הנרות שלא לסגור את החלונות ברחוב משום פרסומא ניסא) ובשאר לילות הקפיד מאוד לסגור החלונות בתחילת הלילה ואמר כי איתא בזוהר שבלילה תרעין דג"ע סתימין ותרעין דליבא אינון עיינין מסתתמין (והוא בר"מ פ' פנחס דרכ"ב) בגין דלא יסתכלו באינון מזיקין ע"כ. ולכך צריך לסגור גם את החלונות והבן. ועפ"ז אמר רפואה לאיש אחד שהי' צועק בלילה משנתו מאוד דהיינו שהקיץ משנתו ויושב וצועק לערך שעה או יותר ואח"כ חזר לשנתו ואמר שרפואותו להקיז לו דם מן היד שקורין גיד של לב לערך ב' טעליר דם כי איתא בזוהר הנ"ל דכד אתי לילי' תרעין וכו' וכמה חיילין כו' מתפשטין בכל איברים כו' בההוא זימנא כו' סתימין בליבא ע"כ כי הדעת הוא השומר את האדם ובלילה בשעת השינה מסתלק הדעת מן האדם ואין לו שמירה לכן מתכנס כל הדם בלב להתחבא שם. והאיש הנ"ל הי' לו רבוי דמים ולא הי' יכול להתכנס בלב וע"כ הי' מפחד. וריבוי דמים הנ"ל הקיץ אותו משנתו בכדי שיחזור הדעת אליו ויהי' לו שמירה והאריך בזה יותר ואיני זוכר יותר:
1
ב׳בענין הסליחות שבתחילה אומרים פסוקים של שבח כי איתא בגמרא לעולם יסדר אדם שבחו של מקום ואח"כ יתפלל והוא יחוד הוי"ה אדנ"י כי תפילה הוא מלכות וכו' ולכך אומרים תחלה שבחו של מקום ואח"כ מתפללים הסליחות והיחוד צריך להיות ע"י מסירת נפש לכך נופלים על פניהם אחר הסליחות כמו בכוונת נפילת אפיים שבתפלת ש"ע ואח"כ מתחילין מתתא לעילא לכך אומר בלשון תרגום מחי ומסי וכו' כי נפילת אפיים הוא מסירת נפש למיתה ממש. ותרגו"ם הוא בגימטריא תרדמ"ה שהוא א' מס' וכו' ואח"כ באים לעולם המלאכים ואומרים בלשון הקודש מכניסי רחמים כי מלאכי השרת אינם נזקקים וכו' ואחר כך חוזרים ואומרים בל' תרגום מרן דבשמיא (ועיין בכוונת נ"א היטב) (הע' מכתבי מהר"ש והוא רחים ארוך בסוד א"א הסליחות כמו השבחים והתפלות ונ"א ודורמיטא ועולם המלאכים ועולם העשי' בסוד עבד וכו' ולכך אומרים כעבדא דמתחנן וכו' ע"כ) ופ"א שמעתי ממנו בענין הסליחות כי איתא בפרדס בשער הכינוים כי סליחה הוא בת"ת ע"כ ותפלה הוא במלכות ויתוד ת"ת ומ"ל הוא על ידי סוד ואיתא בתיקונים תיקון י"ג תשיעאה ברנה כו' כי רנה הוא בצדיק ע"ש וע"כ אומרים תחלה סליחות שהוא בת"ת ואחר כך אומרים פזמון שהוא רנה ואח"כ אל רחום שהוא תפלה ועוד הראה לנו בכל הסליחות שהפסוקים שקודם הסליחות כוללים כל התפלה שבסליחות וגם יש הרבה סליחות שבכל סוגר וסוגר מסיים בפסוק של תורה והוא כולל גם כן כל הנאמר בפרטות ואמר כי נאמר בסליחה המתחלת שלש עשרה מדות כו' צרו"פה אמר"תיך לחלות ע"ל ע"ם אל"ה ע"כ כי התורה עצמה מתפללת על ישראל וע"כ כללו כל הבקשות בהפסוקים של תורה והבן. וגם הראה לנו כמה סליחות שאחר סיום הא"ב הוא סימן זבדיה ומהם הרבה בער"ה ובעשרת ימי תשובה כי הוא מלאך הממונה על החיים כנז' בכוונות ר"ח ואנחנו מתפללין על החיים. ואמר כי הוא דבר פלא מאוד:
2
ג׳באור פני מלך חיים כי מנהג מלכותא דארעא כשהמלך רואה בעיניו שבוים אפילו הם מחוייבים מיתה אזי פוטר אותם תיכף כיון שבאו לפני ראייתו ולכך בר"ה אנו עושין כמה דברים שאנו מתפללין כמה תפלות ואומרים שבחים הרבה כפי שהם מסודרים במחזור וגם קורין בתורה כי הקב"ה מסתתר ממנו כמ"ש בכסא ליום חגנו ולכך אנו מבקשים ומחזרים איך למצוא את הקב"ה ובאיזה מדה הוא מסתתר עד שאנו מוצאים אותו ובאור פני מלך וכו' כנ"ל. גם אמר שהשבחים שאנו אומרים בראש השנה הוא המתקת הדינים:
3
ד׳יום הכפורים מכפר על כל השנה ובוודאי יש בו כח שבכל השנה וע"כ הכפ"רים בגימ' שנ"ה כי כן הוא כתב בתורה חסר ואו:
4
ה׳איתא בתיקונים נשמתין דמתתרכין בתר קוב"ה ושכינתיה ע"כ כי צריך להשגיח בעין שכלו איך ובאיזה מדה הקדוש ב"ה מסתתר דהיינו בר"ה שהקב"ה נק' מלך והוא דין שהוא בסוד הקטנות צריך להתענות קודם ר"ה ובעשי"ת ולבכות שהוא ג"כ בסוד הנ"ל כי הקטן דרכו לבכות ובט"ב שאז היא בסוד נקודה לכך צריך להתאבל כי האדם ההולך אחר הקב"ה כנ"ל ובמקום שהקב"ה ושכינתיה שם נשמר ג"כ האדם שם מכל מקריים וכו' וראיתי כמה בנ"א שהם בשחוק בימים ההם ולא עלתה להם לטובה. ופעם א' בי"ט של חג הסוכות אמר אלי כי כעת היא התפשטות החסדים שצריך להמשיך אותם והוא ע"י כו' וכל הנ"ל הוא לפי הזמן אך איתא בזוהר אחרי (דף נ"ח) ת"ח כו' זמנין אית ביומי דדינין תליין ומשתכחין אפי' בשעתי' עיי"ש. וע"ז צריך עינא פקיחא (ז"ל דאס איז איין מלאכה):
5
ו׳כל מי שאין לו חוש הריח אינו מהיכל המשיח שנאמר והריחו ביראת ה'.
6
ז׳בכל הדברים שבעולם יש בחינת שינה ואפי' בצומח ועל ידי זה מתחדש החיות שבו בכל בוקר כמ"ש חדשים לבקרים וגו' ואפילו במים יש בחינת שינה שאל"כ היה נתקלקל ולא היה אפשר לשתותו ובר"ה נפלה שינה על ז"א דהיינו שנופל בחי' שינה על התורה ועל כל המלאכים (ועל כל הברואים) כמ"ש ומלאכים יחפזון ואפילו באותיות יש בחי' הנ"ל והוא בבחי' קטנות דהיינו שנסתלקו המוחין של כל הנ"ל והוא בחי' דין שבר"ה והבן וע"כ כיון שכל הנ"ל הוא לחדש המוחין ע"כ יו"ט ואמרו בגמרא מוטב שאהיה שוטה כל ימי ע"כ עצה היעוצה לאדם שיהיה בעיניו לשוטה נמצא שהוא בעיניו דומה ממש לאין ועי"ז נתחדש כל המוחין שלו הן ברוחני הן בגשמי דהיינו אפילו בפרנסה ובבריאות גופו ובכל השייך לו והוא לפי בחינת האדם כי יש אדם שתלוים בו כמה נשמות וכשהוא כנ"ל מתחדשים כולם עמו והבן:
7
ח׳כשבאים לאדם הרהורים ח"ו שמעתי מפיו כמה דברים, א') הוא כי ההרהורים הבאים לאדם הוא ע"י הסתלקות המוחין והם הסתלקות החסדים ועצה היעוצה שיאמר חטאתי עויתי פשעתי ויכה על לבו ועי"ז חוזרים להתגלות ועי' בכוונות. ב') הוא עפ"י שהקשה קושיא גדולה ועצומה כי ק"ש הוא דאורייתא ותפלה הוא דרבנן ואיך יצדק שיהיה ק"ש בעולם הבריאה ותפלה בעולם האצילות והי' עפ"י גמ' דברכות אם רואה אדם שיצרו וכו' יקרא ק"ש וסיפר ג"כ מעשה נפלאה שאירע בזמננו ששני ב"א היו הולכים בלילה ותעו בדרך וראו מרחוק אש ביער והלכו להתקרב לשם. וכשנתקרבו לשם ראו שהאש בוער באויר לא על הארץ והבינו שאינו אש ממש והם היו אחד ת"ח ואחד ע"ה ואמר הע"ה להת"ח קרא אתה ק"ש ואני אומר אחריך מלה במלה ועשו כנ"ל והתחיל' האש להתקטן עד שהגיעו לתיבות ובשעריך היה גדול כמו מטבע סלע וכשאמרו תיבת ובשעריך שקע ולא נראה כלל (והוא נסע ג"כ פ"א במקום ותעה ג"כ בדרך) וכשאדם הולך מעולם לעולם גבוה אזי יש עליו קיטרוגים ע"כ תיקנו אנשי כנה"ג קודם עולם היצירה שהיא ברוך שאמר לקרוא ק"ש קטנה כדי לגרש מעליו כל הנ"ל ואח"כ כשהולך לעולם האצילות שהוא יותר עליון במעלה צריך לקרות ק"ש גדולה נמצא כי הק"ש היא הכנה לתפלה שהוא בעולם האצילות כ"א לא ע"י הק"ש לא היה יכול לבא לעולם האצילות ע"כ קורא ק"ש בעולם הבריאה וכו' ואמר מורי ג"כ עצה להרהורים שיקרא ק"ש ומי שחלק לו ה' בכוונות האר"י זלה"ה יראה לכוין ג"כ קצת כוונות (ער זאל צו לייגין איין כוונה). ג') הוא לכוין בשם א"ל שדי גימטריא משה והוא לשון הוצאה כמו מן המים משיתהו והבן זה מאוד, ודבר זה הגם לא שמעתי מפיו רק בשמו ואמרו לי שמשמעות דבריו היו שזה הוא להסיר מעליו ההרהורים לעולם וגם שמעתי בשמו ליטול ידיו במים וע"י שמטהר ידיו סרים ג"כ הרהורים כו', ודבר זה ראיתי ממנו כמה פעמים:
8
ט׳בכל הדברים יש בחינת אור ישר ואור חוזר והוא ג"כ בהלואה דהיינו ההלואה הוא בחי' אור ישר והפרעון הוא בחי' אור חוזר ובמים אין בו בחי' אור חוזר כי מים למפרע הוא ג"כ מים כי הוא פשוט בתכלית הפשטות ומילוי ג"כ מים דהיינו מלוי מ"ם הוא מ"ם אחרת ומילוי יוד י' הוא"ו וד' בגימטריא י' וכן מ"ם השני וע"כ אי' בגמרא לא שאילו אינשי (ושמעתי בשמו שפ"א אמר שיש סכנה לומר במים ל' הלואה) ובאש אין בו בחי' הנ"ל כי הוא למפרע ש"א שטבע האש לעלות למעלה וגם מילויו ג"כ אינו כמו במים הנ"ל. וגם שמעתי ממנו פעם אחרת כי מה שהאב נותן לבנים הוא בחינת אור ישר שהוא רחמים ומה שהבנים נותנים לאב הוא בבחי' אור חוזר שהוא דין ע"כ אמרי אינשי כי אב א' יכול לפרנס יו"ד בנים ועשרה בנים אינם יכולים לפרנס אב אחד:
9
י׳אחר יו"כ דשנה הזאת שנת תקמ"ח קילס מאוד את המוסף יוה"כ שהיה מתפלל לפני התיבה ואמר כי התחלתי להתפלל במסירות נפש שניחר גרוני מאוד ואח"כ עזר לי השי"ת שהייתי יכול להאריך בתפלה רק כו' ואח"כ אמר אני משגיח לפעמים על תפלה ת' שמונה ימים ואני שומר את עצמי בכל הימים בכל תנועה ותנועה אפילו איך להפוך את פני לכאן ולכאן כמשמעו. וגם פעם אחרת שמעתי ממנו שהוכיח את בנו בעסק התפלה ואמר לו כשאני מתפלל לפני התיבה ומטה את עצמי לכאן (דהיינו לצד ימין) נרתעים עולמות אחרים וכשאני מטה את עצמי לכאן כו' וצריך האדם להזהר בכל תנועה ואמר ר' מאיר נשמת אדם תלמדנו (וזה המאמר של ר" מאיר היה מרגלא בפומיה תמיד) ואמר כ"פ כי אין לך אדם שנשמתו אין מלמדתו בכל עת ובכל רגע אך בוודאי אין דרך הנשמה לחזור ולכפול הדברים כ"פ ופ"א האריך מאוד איך אחר מות האדם צריך ליתן דין וחשבון על מה שיראה בעינו שבתנועה א' היה מהפך כמה עולמות (והיה דוה לבינו מאוד) ואמר כי כל ישראל יש להם חלק לעוה"ב אך אין כל העוה"ב שוה בבחינתו והבן:
10
י״אהאריך מאוד בענין הלומדים כתבי האר"י ז"ל שלא לגשם כלל וכלל ח"ו וע"כ נאסר ביוה"כ אכילה ושתיה וכו' כי ביום הכפורים הוא יחוד גדול למעלה כדי לידע שאין שם שום גשמיות כלל רק שמתיחד מחשבה עם מחשבה כשאדם משגיח לפעמים בס' הזוהר ובתיקונים יש לו תענוג מזה מאוד והתענוג של היחוד הנ"ל הוא יותר רוחני במעלה (ואמר שהרמב"ם כ' שיש להוכיח אפי' את הנשים שלא יסברו שלמעלה יש אש או מים או שום דבר גשמי ח"ו) ואמר כי נאמר בספר שבילי אמונה שבא לו אדם ונדמה לו שאדם עומד בתוך מחשבתו ודבר זה היה קודם שחיבר את הספר הנ"ל והאדם הנ"ל היה מדבר עמו ע"ש ואח"כ כשסיים את הספר בא ג"כ האדם הנ"ל תוך מחשבתו כנ"ל (ואמר מורי כי כל הספר הנ"ל הוא בצורת אדם) ואיך אפשר להיות כאן שום גשמי שאדם יעמוד תוך המחשבה ואמר כי בנערותי הייתי לומד את הספרים השייכים לענין הנ"ל והייתי מזהיר את העולם מאוד ומאוד וכעת הוא מדריגה פחותה בערכי (ז"ל אצונד איז צו נידריק פאר מיר) וגם אמר כי נאמר בס' חובת הלבבות כי כשיתנהג האדם כמו שנאמר שם ע"ש אזי יראה בעין שאינו עין וישמע באוזן שאינו אוזן ע"כ כי כ"פ בא אלי א' לשאול עצה ממני ואני שומע שהוא עצמו אומר איך להשיב לו. וגם אמר כי ראיתי פעם אחד בספר הישר לר"ת על עלה אחד על העץ החיים וכעת נעלם ממני ובתוך האריכות הדברים הנ"ל אמר כי לכך הוא ביו"כ יום םליתה כי כשאדם הולך ומתעלה מעולם לעולם גבוה במעלות הוא המתקת הדינים ואח"כ אמר כשהאדם חולה החיות שלו בעולם העליון הוא המתקת כו' ואיני זוכר יותר:
11
י״באמר שיש לאדם למעט באכילתו כי כל משך אכילתו דנין את האדם למעלה וגם כל הברואים לפי אכילתם כן הוא משך ימיהם כי יש ברואים שהם בארץ ואוכלים כל ימיהם ומשך חיותם הוא מעט מאוד לכל היותר חצי שנה והבהמה היא גם כן מרבה באכילתה וגם כן משך ימים מעט ואין לך בכל הבהמות שממעט באכילתו כמו הגמל ויש גמלים שחיים שמונים שנה:
12
י״גפעם אחד למד הסבא דפ' משפטים ואמר כי בדרא דרשב"י לא היה רשות לשום אדם לפרש דבריו כמו רשב"י ובכללות הוא מרכבה כי סבא הוא תלת ראשונות וינוקא הוא בבחינת נע"ר הוא מט"ט והזוהר הוא כוללת וכו' ובכל הדברים צריך להיות בבחינה נ"ל וע"כ באברהם שהיה זקן ויושב בישיבה שהוא בבחינת סבא אמר אצלו עבדו זקן ביתו כי מט"ט הוא ג"כ גדול במעלתו מאוד וע"ז אמר בזוהר בלק גבי ינוקא דר"י זכאה חולקיה דסבא מארי דדרא כו' תרין מתיבתין הוא מתיבתא דלעילא ומתיבתא דלתתא וגם ביעקב היה יוסף בבחי' נער כמ"ש והוא נער ובמשה היה יהושע בבחי' הנ"ל כמ"ש ויהושע בן נון נער וגם בגמרא יש בחי' הנ"ל כמו שאמרו בגמ' דברכות נהוג עלמא כתלת סבין ופירש"י וכולהו נקולא כי שם הכל בבחינת רחמים והוא ג"ר וגם יש בחי' ינוקא כמ"ש בגמרא אתו דרדקי לבי מדרשא וכנ"ל דאפילו בימי יהושע בן נון לא אתמר כוותייהו והוא מה שאמר בימי יהושע בן נון שהיה ג"כ בבחי' זו וב' בחי' הנ"ל סבא וינוקא הוא מרכבה שלימה ואח"כ אמר אלי כ"פ באו אלי בני אדם גדולים ואיני יכול לומר לפניהם תורה וכעת בא לפני איש מאוקריינא פחות הערך אני אומר לפניו דבר גדול כזה כי כשהתורה מחייחדת עם הצדיק הוא יחוד ויחוד אינו יכול להיות לפני בני אדם והבן ועפ"י הנ"ל אמר כי אדם גדול אין ליסע לבדו אלא צריך להיות עמו איש ילד בשנים (איין יונגער מאן) וכן הוא ברש"י פרשת וירא שאין אדם חשוב רשאי לצאת לדרך וכו':
13
י״דזוהר אמור ק"ג תשבו ולבתר ישבו אלא קדמאה לאשפיזין ע"כ אמור איך נרמז כאן אושפיזין ובאר כי תשבו הוא מלשון תושב ושכיר כי האושפוזין הם בבחי' ז' סבין אערעו בבוצינא קדישא כי הז"ם עילאין הם נתגלו לרש"י וגילו לו סודות התורה ועל פיהם עשה תיקוני הזהר:
14
ט״והעוה"ז נקרא בבחי' אדו"ר והוא לשון אדון כי מלכותא דארעא וכו' יש מדריגות קטנות שאינם ראוים למלוכה ונקרא המלך שם בבחי' אדון לא מחמת חסרון המלך רק מחמת פחיתות המדינה דוק והבן. וכשהאדם עוסק בעוה"ז ומשגיח בכל מה שעושה לא כמו אנשים פחות המעלה שאינם משגיחים כלל (ז"ל וואס הארט זייא גאר נישט) הוא יחוד הוי' אדנ"י רק שהוא מתתא לעילא א"י ד"ה נ"ו י"ה ואח"כ אמר כשהאדם עוסק בדברי עוה"ז וזוכר בהקב"ה הוא יחוד הנ"ל מתתא כו' וכשעוסק בתורה ובינתו ליתן השפעה לעולם העשיה וגם שאין יכול ללמוד בלא עולם העשי' כי צריך לו בית וכו' הוא יחוד הנ"ל מעילא לתתא יאהדונה"י וז"ס בכל דרכיך דעהו כי יחוד העוה"ז הוא מתתא וכו' הוא היה קודם ל"ו ה"ו וגם כשאדם הולך בדרך הוא בחינת שם יוה"כ כי דרך הוא בחי' סוד קטנות ומחמת זה אין שם הוי' שלם וגם אינו כסדר רק ו' קוד' לה' ואות ך' היא כהנים לכך צריך לומר ברכת כהנים בדרך (וכמדומה לי שאמר שגם בשעת עליית כהנים לדוכנם הוא כוונת שם זה) ויש יחוד הוי' אלהים והוא לשבר את הרשעים לכך כשמתפלל על מפלתן של רשעים צריך לכוון יחוד הנ"ל ויש עוד כמה יחודים ולא רצה לגלות יותר והבן זה הסוד גדול:
15
ט״זכשהצדיק רואה דבר חדש בתורה דהיינו שמחדש דבר חדש נעשה מזה נס בעולם רק כ"א כפי גודל צדקתו כי יש צדיק גדול וחכם נעשה נס על שש מאות פרסאות וכו' וז"ש בגמרא אסתר סוף כל הנסים כי כל הנסים הם ע"י התורה ומגילת אסתר היא סיום התורה וע"כ הוא סוף וכו' להיות הנס מתפשט על כל כלל ישראל כמו בימי מרדכי (וכמדומה לי שאמר אח"כ כי דבר זה שאמרתי הוא המתקת הדינים על שלשה פרסאות):
16
י״זכשהאדם עוסק בעולם העשייה ומשגיח בכל דבר כגון אם לילך או שלא לילך וגם איך לישב אם להיסב את פניו לכאן כו' הוא יחוד א"ל אדנ"י וכשמשגיח בכל דיבור אם לדבר או שלא לדבר הוא יחוד א"ל הוי' וכששומר את עצמו בעניני מחשבתו וגם (ז"ל מיט איין תנועה) נעשה יחוד א"ל שד"י והיחוד של עולם העשייה הנ"ל הוא בחי' ד"י כי ד' הוא בחי' מלכות ואות י' הוא בחי' יסוד נמצא הוא יחוד יסוד ומלכות ד"ו פרצופים וכשהיו אבותינו במצרים יגעים בעבודת פרך והתחילו להשגיח על מה ולמה המצרים עובדים בנו נעשה יחוד ד"י הנ"ל וז"ס די אכלו אבהתנא (עיין בכוונת פסח) וע"כ במצרים שהיה יחוד ד"י הנ"ל נתגלה בחי' משה שהוא בחי' ת"ת ונעשה עליית השכינה:
17
י״חא"א להיות נס אא"כ נעשה יחוד למעלה ע"ש למה נקרא שבת הגדול ע"ש הנס שנעשה כי אז היתה עליית השכינה גדול כ"כ עד שנעשה יחוד גדול למעלה והוא בבחי' נקודה שקודם בריאת העולם היו הכל שוה ים ויבשה וכדומה והבן ונעשה עי"ז נס א' גדול ובכל שבת הוא עליית השכינה רק שאינו בבחי' גדולה הנ"ל וז"ס שלקחו שה וגררו אותו על הארץ והמצריים לא אמרו להם שום דבר כי נתבטלה הע"ז ונפלה על הארץ וכו' (והוא מהיכל המשיח שכן אמרו בגמרא משיח בא בהיסח הדעת כי הדעת הוא נברא ואורו של משיח היה קודם בריאת העולם):
18
י״טאמר טעם שלכך אסור לאכול קטניות בפסח כי מיני קטניות הוא בחי' מוחין דקטנות ופסח הוא בחי' מוחין דגדלות אך לחם הוא גימ' ג' הויות והוא בחי' גדלות וכל הוי' הוא בבחי' שם מ"ה שהוא בגימטריא אדם וכל מה שהוא בסוד ציור אדם הוא כולל עשר ספירות לכך צריך להניח י' אצבעות על הלחם בשעת המוציא וגם יש בברכת המוציא ו' תיבות משא"כ בברכת שהכל וכיוצא (וביום ה' של פרשת שמות עשו מאכל של שומשמין והיו טוב עד מאוד ואמר שהוא מחמת שהיו צריכין להתענות ותענית הוא ג"כ בחי' מוחין דקטנות כמבואר בכוונות):
19
כ׳ספרו לפניו גודל צער עניים ונצטער ג"כ מאוד ואח"כ אמר נראה (לאמיר זעהין) להמשיך את הקב"ה בזה העולם ויהיה הכל על נכון ואמר כי איתא במגיד משרים כי צריך להחזיר כל דבר לשרשו ודלות ועניות נמשך מבחי' ד' וכשמעלה בחי' ד' לבחי' יסוד ומשם נמשך כל טוב אז נעשה הכל טוב ואח"כ עוד פעם א' כי מבחי' ד' רח"ל נמשך כל מיני דלות וכל הסיבות שבעולם כי הוא דינא דמ"ל ומבחי' יסוד נמשך כל הטובות וכל השפע ויש ספירות חסד ויש ספירות גבורה וכו' וכשעושה אדם יחוד בכל הספירות אז הגיע אל הנקודה שקודם בריאת העולם כו' ואח"כ אמר תאמינו לי שדבר גדול הוא זה כ"כ עד שהוא מלא את כל העולם כולו:
20
כ״אאמר כי יש בני אדם שכל מתשבתם ותנועתם הוא הכל במהירות ולא בהתישבות הדעת והם הנק' רהיטי מוחין והם שורפים במחשבתם את הדבר שחושבין ולכך אין מתקיים מחשבתן:
21
כ״בכל העולם הוא בסוד בחי' צורת אדם כי ישראל הם הראש כי הם בסוד המוח וגם אין בכל האומות הרבה דיבורים (להמתיק ולפרש הדברים) כמו בישראל והאומות הם בבחי' ידים לכך הם בעלי מלאכות והבהמות הם בבחי' רגלים כי כל העשית הבהמות הוא ברגלים ונתפשט הדבר עד שהגיע לבחי' שרצים שאין דרכם לילך כלל רק לרוץ כן הוא בכללות העולם ובפרטות אדם א' כי התינוק הוא בסוד רגלים ולכך כשמתחיל התינוק לילך אינו הולך כדרך בני האדם או עומד או רץ ואח"כ כשגדל יותר הוא עושה מלאכה בידים לא ינוח (אפילו בני שמעון שהוא מופלג בתורה ועוסק הכל במלאכות) וכשיגיע האדם לימי הזקנה אזי אין לו תענוג אפילו מדבורים רק משתיקה וז"ש באד"ר סבא תדעו סתום ושקוט וכנ"ל וכשאדם הוא בימי בחרותו אז גובר בו רתיחת הטבע הן למלחמה וכו' ובימי זקנותו נחה בו רתיחת הטבע לכך הלוים מבן חמשים שנה ישוב מצבא העבודה כי נחה בו רתיחת הטבע ולכך ג"כ נראה הקב"ה בים כבחור כגבור מלחמה והוא בחי' מט"ט ולכך איתא בגמ' גבי אלכסנדר שירד והשתחוה לפני ר"ש כה"ג ואמר דמות דיוקנו של זה מנצחת וכו' כי מט"ט הוא כ"ג והשי"ת לאיזה סיבה רצה להגביר את אלכסנדר מוקדן וראה דמות בחי' מט"ט מנצחת לפניו וע"כ בחנוכה שהוא בחי' אחת מבחי' מט"ט (כמ"ש בזוהר איהו חנוך ואיהי חנוכה) גברו בו כה"ג של בית חשמונאי ובימי שלמה הע"ה שהיה בבחי' גדלות גדול שמלך על העליונים וכו' כמ"ש וישב שלמה על כסא ה' והיה שלום גדול בימיו וירבעם שהיה מדרגה פחותה ממנו ובימיו היתה מריבה כמ"ש ירבעם ירב עם ע"כ ואחר כך אמר ראיתם דבר חידוש שהתחלתי מבחי' אדם וסיימתי בירבעם כי גם ספר הקדוש עץ החיים הוא עד"ז מתחיל מאדם קדמון ומסיים בשער הקליפות אח"כ אמר כי בכל הדבר יש בחי' א"ק לכך כשאומרים לאדם בשורה לא טובה ח"ו יחליט במחשבתו ויאמר תיכף שאינו כן או יאמר לא תחרדו כלל ואפי' כששומע על חבירו וכו' ונמצא שאין בדבר הזה בחי' א"ק ואינו בא אח"כ לידי השתלשלות ונתבטל:
22
כ״גהקפיד מאוד כשאדם יודע דבר אשר לא טוב ח"ו הן ע"י חלום כו' שלא לאמרו ולגלותו כי הדיבור הוא בבחי' מלכות דינא דמלכותא וכשהוא במחשבתו יכול לבטלו וגם הנביאים לא ניבאו לישראל כ"א מה שנצטוו ופ"א אמר איש א' שיהיה שריפה רח"ל בעיר אחת ואמרתי לו תיכף שיהיה בין הגוים וכן היה:
23
כ״דהקפיד כ"פ לישב בשעת אכילה סמוך לשלחן ממש כי בחי' האדם עם בחי' השלחן כידוע הוא יחוד:
24
כ״הביאר מ"ש בגמ' כל המשתף שם שמים בצערו כי כשהאדם מצטער שכינה מה אומרת וכו' נמצא כשמחשב האדם איך אצטער ואגרום ח"ו ג"כ וכו' וז"ש בזוהר סבא משפטים דק"ז דוד בדיחא דמלכא וכו' בגין לבדח"א למלכא וכו':
25
כ״וכשיש לאדם צרכי שבת במילוי ובריוח הוא יחוד יסוד ומלכות כי שבת הוא בבחי' מלכות ושם שדי הוא בבחי' די שאמר לעולמו די והבן היטב. ובחול אדרבה הוא טוב בחי' חסרות כדי להשתתף עם השכינה כביכול וכו' ואח"כ ביום השבת קילס את הדבר מאוד ואמר כי בשעת אמירתו נעשה יחוד. פ"א דיבר בענין שרצונו מאוד לקבוע דירתו בא"י רק ברשיון הש"י ואח"כ אמר כי המדינות שהם קרובים למלך אין צריכים לשמירות גדולות כי הם נשמרים בהשגחת המלך עליהם ובמדינות הרחוקות צריך להושיב גבורי חיל כך ארץ הקדושה א"י נאמר בה תמיד עיני ה' אלקיך וכו' אך בח"ל שהם רחוקות וכו' צריך להושיב גבורי חיל:
26
כ״זאמר טעם למה היה יום מ"ת גדול ג' ימים כי כשבא לעולם אור חדש א"א להתיישב בזה העולם עד אחר ג' ימים וז"ש בזוהר בלק דר"ה חדי תמן תלתא יומין והבן. ופ"א שמעתי ממנו כי מחנה ישראל היה שלשה פרסאות ומהלך אדם בינוני וכו' ובכל דבור שיצא מפי הקב"ה היו נרתעים לאחוריהם כאורך מחניהם נמצא לעשרת הדברות הוא ג' ימים מכוונים ובחזירתם נאמר מלכי צבאות ידודון וכו' ומ"ת היה בשבת נמצא שדיבור עשירי היה לעת מנחת ערב וזהו וכל אשר לרע"ך שהוא רעוא דרעוין וגם אמר טעם למה אינו שכיח שיעבור אדם על לא תחמוד (כמ"ש בגמרא לא תחמוד לאינשי בלא דמי וכו' וכן האמת כמ"ש התוספות) כמו על כל י' הדברות כי איתא בגמ' בכל דיבור וכו' נתמלא כל העולם כלו בשמים וכי מאחר וכו' דבור שני וכו' הקב"ה הוציא רוחות מג"ע נמצא שבכל הדברות שייך זה אך בדבור עשירי לא היה צריך ונשאר בזה העולם:
27
כ״חהזהיר שלא ליסע תיכף אחר יו"ט לדרך כ"א לנוח ולישן ולאכול מאכל שהוא מתאוה לו אפילו מאכל חלב כי כל המצאות והדיבורים שדבר או ששמע הן בתורה הן בתפלה הם הכל מתפשטים בנפש האדם (וז"ל קומט דאס אריין אין נפש) וז"ש בזוהר ואתבסמו בנפשייהו וע"כ בשעת מתן תורה יצאה נשמתם ופי' שיצא מהם אפילו כח שבדומם עד שחזרו לאין ממש כמו שאמרו בזוהר במדרש הנעלם קי"ו פ' וירא ואשתאר ההוא תרוד רקב וכו' ונפיק נשמתייהו ומתעכל ההוא תרווד רקב וכו' ואין לך התבסמות הנפש יותר מזה ופ"א שמעתי ממנו שיזהר האדם אחר שבת ויום טוב ואחר תפלה בכוונת הלב שלא לדבר בדברי עולם וכמה לא עלתה להם לטובה כי נופל פתאום מאיגרא רמא וכו'. ואמר לא' מבני עלי' כשתבוא לביתך (תבין דבר זה הנ"ל) וגם שמעתי ממנו שהזהיר מאוד שלא ליסע במש"ק:
28
כ״טאמר על מלבושי נכרים שישראל לובשים בזמנינו כמו פעלץ וכו' כי הם אינם מחממין רק שהם מגינים מפני הצינה כי המלבוש הוא אור המקיף ובישראל אור המקיף נכנס ומתחבר עם אור פנים אבל האומות אין להם אור המקיף ופ"א אמר שמעו דבר חכמה כי כל השוטים אין יכולים להתלבש במלבושיהם מהר רק לובש מלבוש א' ושוהא ואח"כ וכו' כי המקיפים הם מחכמה ואין בו כח להמשיך מהר את החכמה וגם הקטן שוהא ג"כ בעת התלבשו וגם שמעתי בשמו כשאדם אינו בריא אזי אין בו כח לסבול עליו המקיפים ומשליך מעליו המלבושים ופ"א באתי אצל חולה א' שהיה שוכב במלבושיו ואמרתי שבוודאי יהיה בריא:
29
ל׳שמעתי בשמו שבתוכחה יש שם כל הרפואות והצלות והטובות כי מחמת רוב האור לא היה יכול להתגלות ונתלבש וכו':
30
ל״אאמר כי במלבושי אדם יש כל חכמות הפרצוף וכל איש ישראל לובש על ראשו ב' מיני כובע כי הם ב' מוחין וגם שמעתי ממנו כי ז"ש בגמרא ג' חלומות מתקיימין וכו' וי"א אף חלום שנשנה כי החלומות הם פסולת המוח וע"י החלומות נברר המוח ויש באדם ב' מוחין והם בבחי' ג"ר וג"ש והבן זה (גם אמר בכל דבר יש ג"ר וג"ש וע"כ ג"כ בניגון יש צווייא פעל):
31
ל״בפ"א שאלתי אותו בענין הרהורים וא"ל שאצייר במחשבתי צורת אמי כי הוא בסוד כי אם לבינה א"ת אם אלא אם וגם שמעתי בשמו בענין כבוד שיצייר צורת אביו:
32
ל״גכל הרודף אתר הכבוד וכו' כי כבוד הוא בסוד ל"ב נתיבות החכמה והוא גדול כ"כ עד שאין לך כלי שיכול להלבישו וכשאדם הוא בעיניו בתכלית השפלות דומה ממש לאין אז הוא כלי שיכול לשרות עליו כבוד משא"כ וכו':
33
ל״דדאגה בלב איש יסיחנה מדעתו כי יש כשמסיח הדבר מדעתו בא הדבר לעולם עליון ממנו והוא המחקת הדינים או יסיחנה בד"ת או ילך לישן ונשמתו יוצאה ממנו ונכללות בא"ס והוא בוודאי המתקת הדינים וכו' וישראל בשעת מ"ת יצאה נשמתם שאל"כ לא היו יכולי' לקבל התור' וכאשר יצאה נשמתם מחמת הפחד נכללה נשמתם באותו הפחד והיראה וכן הוא עד י' הדברות עד שנכללו נשמתם היטב ואח"כ קיבלו את התורה אבל משרע"ה שהיה עניו מכל אדם ונחשב בעיניו לאין ממש לא נרתע לאחוריו ולא יצתה נשמתו רק עמד במקומו והוא בבחי' פושט צורה ולובש צורה כיון שהוא אין ממש ואח"כ אמר העולם סוברים שהתפשטות הגשמיות הוא דבר פלא ואינו כן רק כשאדם הוא בעיניו תכלית האין הוא בבחי' יפשוט צורה וכו' ותיכף בא עליית נשמה:
34
ל״ההחלות של שבת ויו"ט כשהם תופחים כדרך לחם חמץ ונראים יפים הוא ע"י האשה הבעה"ב כי היא נקראת לחם כמ"ש כי אם הלח"ם וגו' וכשהיא אינה בפנים זועפות גם החלות וכו' ובימים הידועים אין החלות וכו' וזה שכתב רש"י בפרשת תולדות כל זמן ששרה וכו' וברכה מצוי' בעיסה אין הפי' שלשה מעט והיה להרבה כי אאע"ה היה עשיר גדול ומה זה חשוב אצלו אלא זה ברכה כשנראה יפה לעינים וטוב למאכל:
35
ל״ושמעתי בשמו כשאדם הוא בעיניו דומה לאין אזי מפזר את העננים והגשמים כי מי שהוא אין, אין צריך לעננים ולא לגשמים ולא לשום דבר וע"כ בימי רבי שהיה עניו כמ"ש בגמרא משמת רבי בטלה ענוה לא היה בימיו גשמים ואפ"ה כי עקרי פוגלא ממישרא וכו' ומשרע"ה שהיה עניו מכל האדם בימיו לא היה שום דבר רק מן יורד מן השמים והבן היטב:
36
ל״זבשבת הוא עליית חג"ת במקום חב"ד נמצא ששם הוא בחי' הפה ע"כ כשמברכים שמים את ידיו על ראש המתברך ויברך בפיו ג"כ והבן זה היטב לכך נאמר גבי יעקב אע"ה שכל את ידיו ותרגום אחכמינין לידוהי כי הידים הוא במקום החכמה ובשעת סלוקו מן העולם היה עליית העולמות כ"כ גדול עד שהעלה נה"י במקום חב"ד נמצא ששם היה בחי' הפה ע"כ איתא במדרש צעק מבין ציפרני רגליו וגבי בצלאל נאמר ואמלא אותו רוח אלקים וגו' לעשות בכל מלאכה ולחשוב מחשבות וכתב ר"מ אלשיך כי בכל אדם החכמה שוכנת במוחו וכאשר רוצה לעשות דבר בידיו צריך לחשוב מחשבה קודם מה לעשות אבל בצלאל היה מלא חכמה והיה בידיו ג"כ חכמה לעשות מלאכה בלא מחשבת חכמה שבמוחו וזהו לעשות בכל מלאכה ולחשוב מחשבות כי הידים היו עושים והמוח היה חושב מחשבות אחרות ע"כ ולכך בשבת שנתעלו חג"ת במקום חב"ד עושה האדם לפעמים תנועה בידו מה שאינו יודע ולא חושב במחשבתו כלל ע"כ ואחר כך קילס את הדבר הנ"ל ואמר שהוא דבר גדול:
37
ל״חויש השפעה קיימת שהוא כדי לקיים את הדבר ההוא בעצמו ויש השפעה נוספת כגון אם זורעין גרעין א' של פרי נעשה ממנו אילן וכדומה וזהו ג"כ פר"ו ורב"ו כך יש ג"כ בת"ת ומצות שאדם לומד ועוש' ומחי' את כל העולם וזהו אשר יעשה אותם האדם וחי בהם שיחיה בהם את אחרים וזהו כי כאשר ירד הגשם וגו' ונתן זרע לזורע ולחם לאוכל ופי' זר"ע לזור"ע הוא בחי' השפעה נוספת ולח"ם לאוכל היא בחי' השפעה קיימת כ"ן יהי"ו דבר"י אש"ר יצ"א מפ"י הוא ג"כ בב' בחי' הנ"ל להחיות א"ע ואת כל העולם ופעם אחד שמעתי ממנו שהשפעה קיימת אינו בטל מן העולם אפילו אם חוטאים ב"א ח"ו כי הקב"ה ממציא מזון אפילו לרשעים והראיה כשהיו ישראל במדבר חוטאים כ"פ ואעפ"כ לא נמנה המן מלירד מפני זה וע"כ יש לומר בכל יום פ' המן להורות לנו זה שהשפעה קיימת אינו נמנע ובטל מן העולם:
38
ל״טכל התענוגים הן מג"ע אפילו מילתא חדתא דבדיחותא (ז"ל איין גלייך ווערטיל):
39
מ׳בכל המצות יש דאורייתא ודרבנן כגון בפסח מצה דאורייתא ומרור דרבנן מצות עירובי חצירות וערובי תחומין לשבת וכיוצא בזה הרבה דוק ותשכח והוא כדי ליחד תורה שבכתב עם תורה שבע"פ ע"י האדם שהוא בבחי' צדיק כמ"ש ועמך כולם צדיקים ואח"כ אמר אלמלא לא נבראתי אלא לומר דבר זה די ושמעתי אח"כ בשמו שלכך אומרים במה מדליקין בליל שבת כי ויכולו שאומרים אחר התפלה הוא תורה שבכתב ובפרק במה מדליקין כתוב ערבתם שהוא דרבנן ונעשה יחוד.
40
מ״אבחורף של תקמ"ו היה דחקות פרנסה וכמה הרפתקאות בעולם ואמר שמחמת דחקות גדול' נתעורר' למעלה מדת רחמנות גדול' והמדות הם בחי' אין סוף ונתפשט' כ"כ מדת רחמנות עד שנתפשט' בעמקי הקליפות והיו עי"ז עליית הנשמות שהיו בעמקי הקליפות ב' מאות שנה והבן היטב ואח"כ פ"א שמעתי ממנו שמתגלים עתה דברים שלא נתגלו אפי' בימי התנאים והוא ע"כ מחמת רחמנות גדול שהדור היה בשפלות וכו' ופ"א אמר שנתגלו עתה דברים שאפילו אם היו נגלים בימי התנאים היה ג"כ חידוש:
41
מ״ביש אדם שלא נברא לחיות כל הע' שנים אלא לעשות מצוה א' או אפילו תנועה א' וק"ו ממ"ש בגמרא כל העולם לא וכו' לצוות לזה נמצא שנבראו כל הדשאים וכל הבהמות וכל מה שבעולם הכל בשביל אדם א' ק"ו שאדם א' יחי' כל ימיו בשביל תנועה א':
42
מ״גשכרות אינו בנמצא כלל כ"א אצל או"ה והיא מן הגפן נכרית הנאמר בספר ירמיה:
43
מ״דונתנה תוקף שבמוסף ר"ה אמר שיש בו כל כוונות תקיעת שופר וביאר קצת מהם. כי תוקף בגימ' שופר, קדושת היום הם המוחין הנמשכים ע"י השופר, כ"י ה"וא נו"רא ואי"ום וב"ו תנ"שא מלכ"ותך כי ע"י שנסתלקו המוחין נפל פחד גדול על כל העולם ומהרהרים בתשובה ועי"ז הוא העלאת המלכות ויכון ב"חסד כ"סאך כי עיקר תיקון המלכות הוא ע"י העלאת החסד ות"שב עליו באמת כי ז' הבלים בגימ' ואמת ז"פ ס"ג גימ' אמת (עיין כל זה בפע"ח בכוונות תקיעת שופר).
44
מ״הכשעירים עלי דשא ופי' רש"י הרוחות הללו מחזקין את העשבים ומגדלין אוחם ואמר כי כל הרוחות המנשבות בעולם הוא ע"י שישראל מנענעים א"ע בעת עוסקי' בתורה וז"ש בגמרא כשם שא"א לעולם בלא רוחות כך א"א לעולם בלא ישראל ולמה דימה אותם לרוחות אם לו שהרוחות הם על ידי ישראל והנענועים הם מחזיקין את הנשמות וז"ס כל כוונות נענועים של חג הסוכות וג"כ מה שאומרים בסוכות תיבות נ"א כ"פ כמו הושענא הושיעה נא ובהלל ג"כ אנא הושיעה נא כי תיבות נא הוא ג"כ ל' נענוע ואמר על זה שהוא מלתא חדתא:
45
מ״ואיתא בגמרא דעירובין דנ"ד לא תיתיב אכרעיה וכו' אם אדם משים עצמו כמדבר וכו' ואם הגיס דעתו וכו' כי כתוב בע"ח שאין לך יום דומה לחבירו ואין לך שעה וכו' כי הקב"ה מחדש בכל עת ורגע את כל העולם וכשאדם הוא בעיניו לאין ממש אז הוא בבחי' יפשוט צורה וילבוש צורה ויכול לקבל בכל עת ורגע חיות חדש' משא"כ כשהוא בבחי' יש והקב"ה רוצה לחדש עולמו הקב"ה משפילו (ז"ל ער ווארפט אים אראפ) וכשאדם הולך לישן ואמר בידך אפקיד רוחי בכוונת הלב והוא ממארי דחושבנא ובוכה אזי עולה הנשמה בלילה ומקבל חיות חדש' כמ"ש חדשים לבקרים מה שאין כן כשאינו עושה כו' א"א לו לקבל חיות חדש' אלא ע"י חולשא או ע"י מקרה הזמן (ז"ל איין איבער גאנג אפילו אי"ן גוטיר) וזהו שוא לכם וכו' אוכלי לחם העצבים הוא חולי הגוף כמ"ש כל אוכל תתעב נפשם כן יתן לידידו שנה שהוא ניצול מזה ע"י השינה וכו':
46
מ״זויש תורה שהוא מסוד העיבור כי צריך וכו' אמיתי ויש נשמות שהם מסוד בחי' העיבור ואפילו צדיקים שמתפללין ונותנין להם בקשתם ואינו דבר המתקיים לאורך ימים כי הם אינם מסוד בחי' הלידה ואפילו תורתם הוא מסוד הנ"ל כי צריך להתיישב ולהשגיח מאוד ומאוד שיהיה דיבור של תורה בדחילו ורחימו אמיתי ובזמן א' אמרו תורה ונעשה יחודים וע"כ גם בעוה"ז היה חתונות הרבה בזמן אורדקציו ולא נתקיים כי הרבה גיטין היו ביניהם והרבה לא היה להם בנים כי היו מסוד הנ"ל וגם אנשים עושים מצות [כגון שלום בין אנשים וכדומה] ואינו מתקיים ג"כ לאורך ימים מטעם הנ"ל ולא אוכל להבינכם דבר זה כי הוא מלה חדתא והבן זה היטב:
47
מ״חסיפרו לפניו בענין מדינה אחת שיש להם גלות גדול' בענין תורתם ותפלתם ואמר בענין שהם מתפללין כך הוא ממשלת היצה"ר עליהם כי על הקב"ה בוודאי אין שום ממשלה (ז"ל אויף איין הייבירשטין האט קעניר ניט צו שאפין):
48
מ״טבכל דיבור ודיבור יש בחי' נשמות ומלאכים וכל הברואים ואפי' בדבור שאינו בתורה ותפלה יש ג"כ בחי' הנ"ל רק שהוא מבחי' מט"ט:
49
נ׳נתן טעם מה שנוהגים לאכול מאכלי חלב בחג השבועות כי קודם מ"ת היו אוכלים בשר נחירה ובשעת מ"ת נאסר להם הבשר ולא היו יכולים לשחוט מחדש כי מתן תורה הי' בשבת וע"כ הוצרכו לאכול מאכלי חלב ועושים גם עתה זכר לזה. עוד טעם אחר כי כתב בש"ע י"ד כי יש לעשות גמר מצוה (ואסרו חג הוא גם כן סעודות גמר מצות יו"ט) ואם כן צריכים לעשות סעודה לגמר מצות ספירת העומר וא"א לעשות סעודה של בשר כי אינו ניכר שנעשה לשם כך רק לכבוד יו"ט וע"כ עושים סעודת מאכלי חלב. עוד טעם משום דבש וחלב תחת לשונך וכדאיתא נמי בגמ' הדבש וכל מיני מתיקה מרגילין הלשון לתורה ע"ש:
50
נ״איש בני אדם שמתפללין בכח גדול ובקולות גדולות תמיד ואמר כי איתא בזוהר מאן דקטיל חויא יהבין ליה צלותא דאיהי ברתא דמלכא ואם כן צריך האדם להשגיח אם ניתן לו צלותא אם לאו וסיפר שבא לפניו איש א' וקיבל לפניו על שהיו לו הרהורי ע"ז והשיב ג"כ כנ"ל כי אם אין נותנים לו התפלה מן השמים והוא רוצה ליקח מעצמו בת מלך הנ"ל הוא חציפותא כלפי שמייא ומנדין על כבוד הרב וע"ז נקרא חרם כמ"ש חרם הוא וע"כ באו לו הרהרים הנ"ל וצוה לו לקבל נזיפה וכ"פ הזוהר להתפלל בהכנה ובמתון בפרט בר"ה שהקב"ה נקרא מלך צריך מאוד ליזהר בזה ואמר פי' של קטל לחויא הוא שיהיו בעיניו לאין ממש ואז יהבין לו וכו' והסי' הוא כשניתן לו צלותא הוא שמתגלגלין דמעות בעיניו כי ב"פ דמעה בגי' רחל שהוא ברתא דמ"ל כידוע וסיפר ג"כ שנתארח אצל אדם גדול וקיבל לפניו על הנלוים אליו שאינם מתפללין עמו כי זה לומד וזה ישן ואמר לו תראו כשאתפלל אני לפני התיבה שיתפללו כולם ביחד עמו וכן היה כי אתם מתפללין קודם שנתן לכם התפלה אבל כשניתן התפלה מן השמים והיא נקרא ברתא דמלכא שהוא אחדות אז נעשה ג"כ אחדות למטה והבן.
51
נ״בבשעת התפלה הוא פב"פ מכלל שקודם התפלה הוא בסוד אב"א לכך אין לו חשק לשום אדם להתפלל והעצה היעוצה שיאמין האדם מאוד בהקב"ה והאמונה הוא מבחי' נה"י עי"ז מעלה נה"י ונעשים בח"י מ"נ ועי"ז באים המוחין שהם בבחי' פב"פ עוד שמעתי ממנו בענין התפלה שאמר העולם סוברים שמתפללים לפני הקב"ה ואינו כן כי התפלה הוא עצמות אלקות ממש כמ"ש היא תהלתך והוא אלקיך וגם תפלה הוא א' מכינויי המ"ל:
52
נ״גיש לומר על השולחן מזמור אלקים יחננו בציור מנורה כי שולחן בצפון מבחי' גבורה ומנורה בדרום מבחי' החסד והאדם שהוא בחי' ת"ת יושב באמצע ועי"ז נעשה יחוד ואמר בגמרא הרוצה להחכים ידרים דהיינו שמדבק א"ע לבחי' החכמה ועי"ז ממשיך את החכמה אף שאינו נמשך תיכף וז"ס הנז' בזוהר עקב דף רע"ב) והי' תמן ינוקא וכו' ותיקן לן מנרתא ופתורא וכו' כי מה לו להזכיר מנרתא ובזוהר אינו בנמצא אפי' תיבה אחת יתירה והוא לכוונת יחוד הנ"ל:
53
נ״דבהגדה של פסח מצוה עלינו לספר ביציאת מצרים. כי בפסח באין כל מיני מוחין של גדלות וקטנות ואח"כ חוזר לבחינה ראשונה ונכנס בימי העומר א' לא' בהדרגה, וכל מה שהוא בהדרגה הוא אדם, כי כל העולם בכללות הוא בציור אדם כי כל ישראל הם בסוד ראש ונשמות ישראל הם ג"כ בציור אדם כי יש נשמות שהם מארוך כמ"ש רבי מאיר ארוך בדורו היה, דהיינו שנשמתו היה מסוד א"א וע"כ אמרו בגמ' לא עמדו על סוף דעתו שהיה מבחי' א"ס והיה מראה פנים לכאן ולכאן כי סוד בחי' ארוך הוא הכל מבחי' פנים כי אין שם סוד בבחי' אחוריים כלל כידוע, אבל ר"י שהי' קצת מדרגה פחותה ויכלו להבין דעתו לכך נקבע הלכה כר"י ויש נשמות שהם בסוד בחי' ידים ובסוד בחי' רגלים, ובסוד ספירת העומר נכללים כל הנשמות דהיינו בחי' חסד וגבורה וכו' וחסד שבחסד וחסד שבגבורה וכו' עד תשלום כל הבחי' וע"כ אמרו בגמ' שמשפט וכו' הוא מפסת ועד עצרת וכו' כי אז דנין כל הנשמות דהיינו שיש עליה לכל הנשמות בימי הספירה (וזה הוא מלתא חדתא) וזהו ג"כ מצוה לספר שהוא מל' ספירה והבן:
54