מדרש פנחס ב׳Midrash Pinchas 2
א׳ופעם אחת שמעתי בשמו כי בבחי' ארוך אין שם בחי' ימין ושמאל ואין שם שכר ועונש כלל לכך אין הלכה כר"מ כי בעוה"ז צריך להיות שכר ועונש, אבל בימי המשיח ב"ב יהיה הלכה כר"מ והבן (ואמר בז"ל פאר מיר איז גוט צוא מאסירין איין מענטשין) והבן:
1
ב׳הזהירנו כ"פ לומר תיקון חצות תיקון רחל כי איתא בתיקונים נשמתין דמתתרכין בתר קוב"ה ושכינתיה דהיינו שצריך להשגיח מאוד באיזה מקום הקב"ה ושכינתיה מסתתרים שם ובוודאי כשאדם הוא במקום שהשכינה שם הוא נשמר מכל דבר שבעולם כי שם הוא שמירה גדולה והבן.
2
ג׳האריך בענין חכמת הדקדוק ושאר חכמות שהמה טובים לאדם ללמוד בימי ילדותו אבל אח"כ וכו' ואמר על עצמו שהוא אין לו חיות ותענוג אפי' בלימוד הגמרא כמו מן הזוהר ותיקונים, ופ"א שמעתי ממנו בזה"ל אבל אדם שעומדים עליו עולמות אין לו להתעסק וכו' וגם אמר לאיש א' שמחמת שלמד הרבה בחכמה הנ"ל הוא עני כמ"ש דקדוקי עניות והבן. אבל בכללות נעשה זה מרכבה לזה ד"מ כי הילד אינו אוהב כ"א מיני פירות ומאכלי חלב ואינו אוכל כלל בשר ושאר מאכלים טובים והוא סיבה שיכול להתגדל כ"א היו נותנים לו בילדותו תיכף מאכלים טובים הי' נחלש כי לא הי' לו הנאה מהמאכלים כן הוא בענין החכמות הנ"ל והבן ומחמת זה שלמד בילדותו כל מיני חכמות יש לו החחברות עם בני העולם להעלותם בימי גדלותו ועי' בס' חסד לאברהם כי אורייתא הוא תלמוד בבלי וחכמתא הוא ס' הזוהר ותיקונים ע"כ ויש ג"כ חכמתא סתימאה דהיינו שא"א לגלות בפני ב"א וביאר דבריו כי צריך להיות לאדם הרבה יראת שמים עד שהוא משיג דבר חכמה ואם הוא מגלה אותו לפני ב"א אזי מסתלק הקב"ה מן החכמה הנ"ל ונשאר בלי חיות כמ"ש בתיקונים וכד אנת תסתלק מנייהו וכו' כולהו שמהן כגופא בלא נשמתא והבן כי אפי' שמות הקדושים כשהקב"ה מסתלק מהם אשתארו וכו' נמצא שהוא דבר חכמה (ז"ל עס איז גלייך) רק שהוא בלי חיות ולפעמים האדם משיג בחכמות מלאך וכשהוא מתגלה לפני ב"א אזי נשאר המלאך מת בלי חיות כלל ע"כ. ואח"כ פ"א שמעתי ממנו כי יש נוסחאות בת"ז עלמין סתימין דאתגלין ועלמין סתימין דלא אתגלין כי יש חכמתא סתימאה שאין לגלות אותו כלל כי אם מגלה אותו אזי מסתלק הקב"ה ממנו והטעם כי אם היה אפשר לומר בדחילו ורחימו אמיתי לא היה מסתלק הקב"ה אך א"א אך כשאדם עובד את הש"י (עם הדבר חכמה שהשיג) עד משך חצי שנה נמצא שהוא מכריע א"ע ואת כל העולם לכף זכות יש בדבר הנ"ל כח כ"כ עד שאפי' מגלה אותו אין הקב"ה מסתלק ממנו והבן זה מאוד ומאוד:
3
ד׳תיבת מלך הוא בא"ב למפרע לכך הוא בסוד דין ותשרי הוא ג"כ למפרע לכך הוא ג"כ בסוד וכו' ותיבת מלך מתחיל מאמצע הא"ב כי המ' הוא באמצע וגם ר"ה הוא ג"כ באמצע השנה ממש והוא בסוד פנימיות העולמות והוא ג"כ סוד בכסא ליום חגנו ובחסד עליון בל ימוט.
4
ה׳חסד אל כל היום מחמת המדה של חסד עליון אפי' כשיהיה כל העולם ח"ו רשעים ואפי' מבריאת העולם ועד סופו לא איכפת ליה להקב"ה מחמת שמדתו חשד עליון אך כשהצדיק בא לעולם ומשגיח שמזלזלים בכבוד הקב"ה ומצטער מאוד הוא עושה צמצום ונענשים ואח"כ יש לו להתפלל עליהם לכך עשרה דורות מאדם ועד נח לא היו נענשים וכשבא נח מחמת הנ"ל הביא מבול לעולם ואח"כ עשרה דורות מנח ועד אברהם וכו' כנ"ל ואח"כ הי' דור הפלגה והפיכת סדום הי' ג"כ צמצום הנ"ל ואח"כ התפלל עליהם:
5
ו׳כשעושה אדם מצוה דאורייתא כמו הנחת תפילין וכדומה ואומר בשם כל ישראל הוא מעלה את כל העולם לשרשו כי כל העולם הוא הקב"ה בעצמו כמ"ש כהדין קמצא דלבושא מניה וביה נמצא מבטל את כל העולם ממציאותו אך מה שאנו רואין שהעולם עומד הוא כי החיות רצוא ושוב ומתחדש העולם בחיות חדש' וכשיש לו איזה שונא והוא אינו עולה עמו נופל למטה ויש לו מפלה גם בעניני עוה"ז רק שלא יכוין ח"ו לזה והבן זה הסוד הגדול:
6
ז׳נתן טעם על מה שכל האיסורים בטלים בס' כי האיסור הוא בחי' נפילה להניצוץ הקדוש שבו וכשיש ס' הוא בבחי' סוד סומך ה' לכל הנופלים ועי"ז יש לו עליה ועפ"ז הראה שהקינות מתחילין באות ס' שבת סורו עד תשלום הא"ב כי מחמת שנופלים לארץ מתחילין בס' ע"ש סומך ה' לכל הנופלים:
7
ח׳בר"ה של תקמ"ח אמר בביהכ"נ קודם התקיעות (מה שלא היה זה דרכו כלל) בר"ה נפלה שינה על ז"א דהיינו על התורה (ועל המלאכים) ועל כל השמות כמבואר בכוונת המפיל וכו' על עיני. ומחמת זה נופלים כמה קושיות וספיקות בתורה שיהיה די לכם לכל השנה. ואיתא בגמרא אם הראשונים וכו' אנו כחמורים כי מחמת שהראשונים היה להם מוחין גדולים היו מורידין את התורה בכל העולם אפי' בבהמות כגון חמורו של ר' פב"י שלא הי' אוכל שאינו מעושר וגם הי' לו רוה"ק לידע שאינו מעושר וכמו חמורו של ר"י בן דורמסקית דאינשי עליו זוגא דסנדלי וכו' ועיין לקמן והי' התפשטות התורה אפי' בדצ"ח ולכך יש לבכות בר"ה ועי"ז נבראים כל המוחין וכל העולמות כי הוא הורדת הפסולת מן המוח ע"י הדמעות כי תינוק הבוכה הרבה יהיה חכם ותוקעים בשופר כי טבע השופר להחריד כמ"ש אם יתקע שופר בעיר וכמ"ש הרמב"ם כי התינוק כששומע קול השופר הוא חרד משא"כ כששומע קול כלי שיר ועי"ז שנפלה חרדה על בני העולם עי"ז יש עלי' כמ"ש עלה אלהים בתרועה וחוזרים המוחין ונתרץ כל הקושיות ועוד האריך ואח"כ כשבא לביתו אחר יציאת בהכ"נ אמר לא סיימתי לכם בביהכ"נ כי זה שאנו מתפללין בר"ה וידע כל פעול כי אתה פעלתו ויבין כל יצור וכו' כי הבהמות נק' פעול האדם כי אעפ"י שחמורו של רפב"י היה לו רוה"ק אעפי"כ היה רוכב עליו ופעמים כשלא היה רוצה לילך בדרך היה מכה אותו ואנו מתפללין שתתפשט התורה בכל הברואים ויבין כל יצור האדם והבן. ואמר אם לא הייתי אומר ד"ת קודם לא היה אפשר לתקוע (ז"ל דורך בלאזין דעם אויר) ומחמת שהעולם היו שומעים הד"ת ואחר כך לקחחי את כל הנשמות עם הכל ותקעתי בשופר (ז"ל און האב ארויף גיבלאזין מיט דעם שופר) ואחר כך אמר לא אוכל להבינכם דבר זה כי יש תורה שהיא למעלה מהדיבור כמ"ש בתיקונים והמשכילים אינון משכילים מגרמייהו עד דלא יכלין למללא בפומייהו (והוא ד"מ כשאדם חולה צועק מחמת שאינו יכול להרחיב ולפרש לבני אדם את גודל חוליו ומכאוביו) וקילס את הדבר הנ"ל שעי"ז שנפלה חרדה וכו':
8
ט׳קילסו לפניו את הצדיקים שהיו בדורות שלפנינו ואמר אתם אינם יודעים שהדרך של עתה (ז"ל דער היינטיקער שלייך) הי' סתום וחתום והוא מפומיה דאלי' וכעת הוא עליון ממדרגת אליהו אך שיש כמה בחי' אליהו וכו':
9
י׳אמר על ביהכ"נ שלו שהוא לע"ע נאה יותר מביתו אעפ"י שביתו היה יותר מקושט כי בכל מקום שהקב"ה שם (שם) הוא נאה ומהודר וזה"ו ה' אמר לשכון בערפל והבן:
10
י״אכשמדברין מענין אדם א' אזי ממשיכין עליו מקיפין ואפילו לאחר מותו וכמעט שהוא כאן והתחיל תיכף לקלס את הרב הגדול מהר"ש מניקילשפורג לאמר שהי' צדיק גדול ויחיד בדורו:
11
י״בהקב"ה מלא כה"כ ואם האדם הוא בעיניו נחשב לאין ממש אזי אין מחסור שום מקום ויכול הקב"ה לשכון במקום אשר האדם עומד עליו ואם הוא ח"ו בעיניו ליש אזי אין אני והוא וכו' ואעפ"כ זהו בוודאי שהקב"ה מלכה"כ והיא מלאכה גדולה:
12
י״גזוהר נ"ט ע"ב תניא וכו' עלמא למטרא וכו' על דדכורא וכו' למשרי אנפין באנפין כי אין יכול לרדת גשם מן השמים אם לא שנעשה למעלה יחוד פב"פ וזהו פי' אמיתי בגמ' ברכות נ"ט ע"ב מאימתי מברכין וכו' משיצא חתן לקראת כלה דהיינו תיכף שנעשה יחוד למעלה יכול לברך שבוודאי ירדו גשמים והתנאים היו יודעים אימת נעשה יחוד למעלה גם אמר שם בזוהר שתיבת תיבו פי' חזרו למקומכם ותיבת שרו פי' שישבו אצלו:
13
י״דלפעמים כשבא על אדם איזה צרה ח"ו והקב"ה בוודאי מרחם עליו אך שצריך זה הרחמנות על האדם לעולם גבוה ועליון וזהו מ"ש בזוהר בלק קפ"ה דאיהו כך כפום רברבי דליה דכל עלמין מלוא וקרי' וכו' אבל בתיובתא ובעותא ובעובדין טבין ובדמעין סגיאין וכו' וקמיט קדושתי' וכו' למעבד רעותיה דהיינו שיכול להוריד את הרחמנות לזה העולם ע"כ:
14
ט״ולולב ומיניו הם הכל בגימ' חיים דהיינו ערבה גימ' ד"פ חיים (עם ד' אותיות והכולל) אתרוג עם ב' כוללים גימ' ט"פ חיים וגם אמר שר"ת אני לדודי ודודי לי עם הכולל גימ' לולב כי כן הוא כוונת הלולב ומיניו כמ"ש בפע"ח ז"ל ומעלין אותם עד השורש שלהם שהוא הדעת דז"א ומקבלין הארה משם ואח"כ אנו ממשיכין אל הנו"ק ע"ש וזהו תחלה אני לדודי ואח"כ ודודי לי ואיני זוכר היטב:
15
ט״זבענין המזמורים שנוהגין לומר בכל יו"ט והוא עפ"י מס' סופרים הראה לנו במזמור פ"ח שהוא להו"ר יום צעקתי בלילה נגדך דהיינו מה שהיו נעורים וצועקים בלילה סבוני כמים הקיפו עלי הוא מענין ההקפות וגם במזמור ס"ה שהוא לש"ע הוא ידבר הכל מענין גשם כמו פקדת הארץ ותשוקקי' שהוא בחי' המל' ועיין בכוונת מוריד הגשם פלג אלהים מלא מים וכיוצא דוק ותשכח הרבה:
16
י״זמאוד הזהיר את בניו להתפלל להשי"ת בכל עת ורגע רבש"ע נחני בדרך אמת (ז"ל פיר מיך בדרך אמת) ופ"א שמעתי ממנו שכל תפלה שאינו מתפלל בשם כל ישראל אינה תפלה:
17
י״חהחלומות הם פסולת המוח וע"י נתברר המוח וכ"א לפי בחינתו כי הצדיק גדול וחכם אפילו חלומותיו הם מעולים וטובים במעלה ובכל דבר ודבר יש בחי' הנ"ל כי יש פסולת האף הוא גשמי פסולת האוזן אינו גשמי כ"כ ופסולת העין הוא יותר רוחני ופסולת המוח הם החלומות כי נובלות חכמה שלמעלה תורה ופסולת התורה הוא כשפים וע"כ איתא בגמ' הסנהדרין היו צריכין ללמוד כשפים כדי לידע איך לבטל אותם ובודאי שהסנהדרין לא היו הולכין להררי קדם ללמוד שם כשפים וכיון שהיו מתבוננים מן התורה עצה אין לך ביטול כשפים גדול מזה והבן זה היטב וע"כ הוצרך אע"ה לירד למצרים שהיתה מליאה כשפים להבין משם שאין עוד מלבדו אפילו כשפים מה שלא הי' יכול להבין בהיותו יושב בארץ ישראל והבן זה מאוד. ופ"א שמעתי ממנו שכל החכמות הם פסולות התורה שע"י נתברר התורה וזהו בשוב ד' את שיבת ציון היינו כחולמים שאז יתגלה לכל שכל החכמות וכל הגלות הי' הכל לברר המוחין כמו בחי' החלום והבן (ועפ"ז אמר על איש א' שהיה בדרכו שנדבק בחכמות חיצוניות והיה מיתתו בבית הכסא שהוא ג"כ פסולת הגוף.) ופ"א שמעתי ממנו שיש צדיק גדול וחכם שפסולת המוח שלו הם אצל אדם אחר מוחין שלימים וטובים כנ"ל שהתורה היא נגד חכמה שלמעלה נק' נובלות וז"ש במשרע"ה ה' במראה אליו אתודע בחלום אדבר בו כי זה שהיה אצל אדם אחר בחי' מראה נבואה הי' אצל משרע"ה בבחי' חלום ופירושו ה' במראה זה שהוא בחי' מראה אצל אחר אליו אתודע כשאני מתוודע למשרע"ה בחלום אדבר בו שהוא אצלו בחי' חלום:
18
י״טגילה לי סוד גדול ונתחרט אח"כ על מה שגילה לי והזהירני שלא לאומרו כ"א בפני ירא שמים ולא גליתי אותן עדיין בפני שום ב"א וזהו כי איתא בגמ' מקובל אני מפי שבעים ושנים זקן והקשה הא לא היו רק ע' זקנים או סנהדרין ואמר שכוונתו הוא על שם של ע"ב והוא נק' זקן שהוא בבחי' סבא שהקבלה הנ"ל היתה משם של ע"ב בעצמו וג"כ הראה בתיקוני הזוהר תיקון כ"א נחתי תרין סבין הוא חכמה ובינה שכ"א הוי בבחי' סבא הא סבא עילאה קא נחית בינייהו הוא ספי' הכתר אמר הא אין חד ותלת הוינן כי ג"ר חשובות כאחד כידוע בראשית וכו' הא אין שבעה הוא סוד ז"ס ותלת גניזין עלייהו הוא תלת ראשונות ואילין סבין אערעו בבוצינא קדישא וחברוי דהיינו שהי' הולך בדרך שלהם (ז"ל ער איז גיגאנגין אין זייער שלייך) וכלל הדברים שהספירות עליונות בעצמם גילו לרשב"י רזין דאורייתא ואח"כ אמר ואלמלי נבראתי עשרה פעמים כדי לומר דבר זה די:
19
כ׳שמעתי בשמו ששאלוהו איך להנצל מגאוה והשיב שהאדם נברא בעולם ע"ז שיראה כל ימיו להשגיח איך להנצל מגאוה (ז"ל ער זאל הארין אויף גאוה) ופ"א שמעתי אמר שיחשוב האדם כשעושין לו כבוד נמצא שהאיש שעושה לו כבוד הוא בעיניו פחות ממנו וכיון שהוא בעיניו פחות ממנו הוא באמת גדול ממנו ואיך אפשר להתגאות בזה:
20
כ״אכל מה שחשוב בעולם הוא מועט כגון ת"ח הם מועטין מע"ה וצדיקים הם יותר מועטים ואנשים היודעים להתפלל הם יותר ויותר מועטים כי העולמות אינם רוצים להתפשט למטה:
21
כ״בכשיושב האדם בין האנשים הבלתי יודעים הוא מטמטם הלב כמו אם נכנס לבית ע"א ח"ו:
22
כ״גהדעת הוא שומר את האדם והתינוק שאין לו דעת הוא צריך שמירה וע"כ בשעת שינה שנסתלק הדעת צריך שמירה ויש צדיק גדול וחכם שיש לו מוח גדול והדעת שלו הוא שומר סביבו על כמה וכמה פרסאות ולכך בפסח שנכנסו כל המוחין דגדלות הוא ליל שמורים וזהו כולנו מסובין הוא מלשון סביב שהוא מקיפין כי הדעת הוא המקיף והבן:
23
כ״דכשמספרים ומדברים מעניני אדם רשע אזי מסתלקים מלאכי שמירה מן האדם המספר. וביאור מלאכי שמירה הם מחשבות הקדושות:
24
כ״הציוה לאיש אחד שלא ידור בכפר ואמר טעם שהאיש הנ"ל לא היו לו אב ת"ח והמקיפים הם מאבא ולכך המחשבות שלו אינם חזקות שיוכל להתחזק תמיד בהש"י וצריך לשמור א"ע שלא יהיה בין הגוים:
25
כ״והקפיד מאוד על אותם אנשים שהם ילדים בשנים ומרכינים את אזנם לשמוע תורתו אעפ"י שהם טובים בעיניו ואוהב אותם ואמר שיש תורה שהוא מעתיק ויש מא"א ויש מבחי' נער שהוא שית סטרין. ופ"א אמר בפירוש על איש שהוא ילד בשנים אינו טוב כ"א ללמוד גמ' ותוספות שהוא מבחי' הנ"ל והבן אבל בפני איש שהוא זקן אפי' שאינו גדול כ"כ במעלה יכול אני לומר לפניו בלי שום פחד.
26
כ״זבני חיי ומזוני לאו בזכותא וכו' אלא במזלא ומזלא הוא בחי' ספי' הכתר לכך בקדושת הכתר בר"ה כתוב בסידור וכו' דיש להתפלל בשעת אמירת איה על עושר ובנים ורוח הקודש כי מי הוא בחי' רוה"ק כמ"ש כל אשר נשמת רוח חיים:
27
כ״חעל כמה דברים שצריכים לאדם כמו פרנסה וכדומה או על כמה הרפתקאות צוה לומר כל תהלים מרישא לסיפא בלי שום הפסק אפילו שלא לומר היה"ר בין ספר לספר רק אחר גמר כל התהלים. ופ"א אמר כי הוא מהיכל המשיח לכך יש בו ק"ן מזמורים כנגד ק"ן צפור וצפור הוא א' מכינויי השכינה (כנז' בפרדס שער הכינוים) דהיינו שהשכינה מסתתרת שם.
28
כ״טמה שמתקשרים השמים בעננים ללא צורך הוא מחמת דאית עננים דמחפין על מוחא כנזכר בתיקונים והראי' דאי' בגמ' רבא ביומא דעיבא לא גזר תעניתא דכתיב סכותה בענן וכו' ופיזור העננים הוא ע"י רוח דהיינו הנענועין שאדם מנענע א"ע בשעת תפלה והנענועין הם מן הריאה שהוא בחי' רוח כנזכר כ"פ בזוהר ובתיקונים והבן זה ואח"כ אמר אם הייתי אומר דבר זה בפני כמה שנים היו העולם עובדים את השי"ת בזה כמה עתים והיו מתפזרים העננים וכעת אין איש שם על לב:
29
ל׳איתא בזוהר פנחס רכ"ב בר"מ תרעין דגיהנם דאיהו מרה וכו' ותרעין דג"ע דאינון עינין דלבא מלבא נפקין ולכך יש בגוף האדם בפנים מסך המבדיל כנז' בע"ח ולכך ג"כ האדם חוגר חגורה על מלבושיו להפסיק ביה וכו':
30
ל״אכשאני צריך להוכיח לאדם אני אומר לפניו דבר חכמה ומחמת זה אני מורד בו בחי' נשמה כמ"ש והחכמה תחי' את בעליה וחי' הוא בחי' נשמה כנז' בפרדס ולפעמים אפילו ע"י מלתא דבדיחותא לא כמו אנשים בדורינו שאומרים תוכחת מוסר לאדם שיחזור בתשובה והאדם הנ"ל אין יכול לעזור לעצמו לחזור בתשובה והבן זה ואמר על זה שהוא מלה חדתא:
31
ל״בכוי בריה בפני עצמו ולא הכריעו בו חכמים כי בכל דבר ודבר צריך להיות ממוצע כמו בין הצומח לחי הוא אדני השדה ובין חי למין אדם הוא הקוף ובין ירק לאילן הוא האתרוג ששוה לאילן ולירק כנז' בגמ' (ובין העה"ז לעוה"ב הוא עץ הדעת טו"ר) דוק ותשכח הרבה וכוי הוא הממוצע בין הבהמה לחי' כי יש בו דברים שוה לחיה ולבהמה ואמר הטעם שלא הכריעו בו חכמים כי כל מין הגדל בישוב יש במינו כמה גוונים א' שחור וא' לבן וכיוצא וכל מין הגדל במדבר הם כולם גוון אחד כולם שחורים וכדומה והענין כי חדשים לבקרים רבה אמונתך כי בלילה עולה נשמת האדם למעלה בבחי' מ"נ ומתחדשות בכל בוקר עם כל השייכים למין האדם אפילו הבהמות ע"כ הם משונים בגוונים משא"כ במדבר וכוי הוא גדל בישוב וכולו גוון אחד שחור וע"כ לא הכריעו בו חכמים אם חיה אם בהמה והבן, (וספרו לי הסוחרים עם השוורים, שבלילה לעת השינה מתקבצים כל השוורים סביב האדם) כי כולם צריכים לקבל חיות מן האדם כנ"ל. ופ"א שמעתי ממנו שכל מיני בהמות טהורות הם ישינות בלילה כי החיות שלהם עולה ומתחדשת משא"כ מיני טמאים כמו החיות (כמ"ש בו תרמוש כל חיתו יער) או מיני שרצים אינם ישינים כלל בלילה כ"א היה עולה חיות שלהם היה ג"כ מתחדש ח"ו בכל בוקר והבן והיה כח הטומאה מתגבר ח"ו כ"א הסוס שהוא משמש לאדם ע"כ הוא ישן מעט:
32
ל״גבכל דבר יש קטנות וגדלות והקטנות הוא לפי הגדלות כי שור בן יומו קרוא שור והענין שאין שום מעלה שיהיה לו אח"כ שאין לו עכשיו ואין לך שפל בכל הברואים בקטנותו כמו מין האדם שאין לו שום כח ואינו יכול לזוז בשום אבר וכדומה ובגדלותו הוא מושל על כל הברואים ואפי' על מלאכי מעלה אם זכה וגם השינה הוא בבחי' קטנות ויש בו ג"כ שינוי כי הסוס שהוא בהמה טמאה הוא ישן עומד ובהמה טהורה ישן על ברכיו והאדם שוכב וישן והוא ג"כ הקטנות לפי הגדלות כי חדשים לבקרים ומתחדש האדם בכל בוקר במוחין ובגדלות גדול משא"כ בבהמות הנ"ל ואמר כי התענית היא מוחין דקטנות כנז' בפע"ח שער תע' וע"כ קודם פורים הוא תענית אסתר ובע"פ מתענין הבכורים וחתן וכלה מתענים ביום חופתם וגם ז"ס תענית יוה"כ כדאיתא בגמ' תענית ביום חתונתו זה מתן תורה ופירש"י יוה"כ שבו ניתנו לוחות אחרונות והוא כמו ביום החופה הנ"ל ואחר הגדלות חוזר ג"כ בסוד הקטנות וע"כ הוא תענית בה"ב אחר יו"ט והוא הכל מטעם הנ"ל כי צריך להיות קטנות קודם לגדלות והזהיר מאוד שלא לדחות מוחין דקטנית דהיינו להתענות לפעמים ועכ"פ לא פחות מיום א' בחודש ואמר שכל הקטגוריא שרבתה על אמוני שלומי ישראל הוא מחמת שדחו את מוחין הנ"ל דהיינו תענית ובע"כ צריך להיות בכל אדם קטנות והי' זה הקטנות שרבה הקטגוריא והבן. וגם צוה לאיש א' להתענות עכ"פ יום א' בכל חצי חודש. ואמר כי מה שהעולם כרוך אחריו הוא גדלות וצריך להתענות כדי להתחבר ג"כ המוחין דקטנות. וגם ראיתי איש א' חולה והשגיח בו שהוא מסוכן וסיפר לו האיש הנ"ל שכל הרופאים מומחים לא צוה לו להתענות אפי' הד' תעניתיות כי בנפשו הוא ותיכף צוה לו שיתענה ט"ב שהי' סמוך וגם שאר תעניות ועד היום הוא בריא. ואמר הטעם שהוא היה בדיחא דעתו תמיד והוא בסוד גדלות והיה זה קטנותו שהיה חולה וגם אמר לאיש א' שהיה לו עצירות קטנים הוא מחמת שדחה מוחין דקטנות ונענש בקטנים שנלקח ממנו בחי' קטנות וצוה לו ג"כ להתענות ונתרפא ואמר ג"כ על מי שהוא בעל מרה שחורה והוא נק' בגמ' רות קצרית שהוא בסוד מוחין דקטנות ואין לו מוחין דגדלות שעונשו הוא בעצירות גדולים שנלקח ממנו בחי' גדלות והבן:
33
ל״דבענין המחולות שבשמחת נשואין שבתחילה הולכין ב' ביחד ואח"כ זה לעומת זה כי היא סוד הנסירה שבתחילה היא דבוקה עמו ואחר הנסירה הוא בסוד פב"פ וזה ג"כ סוד שאמרו בגמ' ליכא כתובה וכו' בה תיגרא והוא מלשון מגירה שהוא סוד הנסירה והבן. וז"ס שאמרו בסנהדרין מרימר ומר זוטרא הוו מכתפי אהדדי כי כתוב בש"ע או"ח תכ"ו שהריקודין שעושין בקידוש הלבנה היא דוגמת שמחת נשואין וזהו מכתפי אהדדי שהוא סוד בתי' אב"א ואח"כ וכו' עושין. מחול שקורין מחול של אדה"ר וז"ל אדה"ר היה לו שבעה בנים ובת יחידה ומה היו עושין כך וכך (ז"ל איט אזויא אט אזוי) שאדה"ר הוא סוד א"ק שבעה בנים היא בסוד ז' ימי הבנין ובת יחידה הוא בסוד בחי' המל' ומה היו עושין כך כי כל מה שעושים בעולם הוא הכל מהם כך או כך:
34
ל״המה שנוהגין העולם שהנערים שוחקין באגוזים ביו"ט כי אגוז בגימטריא טוב וגם המנהג להרוויח (צוא גיווינין אז ער מאכט צווייא) כי ב' הם בבחי' הלידה אבל בא' אין בו בחי' לידה:
35
ל״ואמר שטוב לאדם לישן עם בניו הקטנים שהוא בסוד אתדבקות רוחא ברוחא והוא טוב לחלומות. גם אמר שלפעמים כשאדם מנגן וא"א לו להרים קול וכשבא איש לעזור ומרים את קולו גם הוא יכול להרים את קולו הוא גם כן מסוד אתדבקות רוחא ברוחא גם אמר שכל העליונים הם רודפים אחר האדם והוא מסוד אתדבקות וכו':
36
ל״זוקנה לך חבר הוא כי יש סוד זיווגים בפה והענין כי לפעמים שאדם לומד ואינו מבין כלל וכשהוא מדבר עם חבר טוב (וכופל הדברים) הוא בסוד התדבקות וכו' אזי הוא בסוד הלידה ונתרץ כל הקושיות ויש זיווגים במחשבה דהיינו כשאדם גדול מעיין במחשבתו הוא מוליד ג"כ בסוד בחי' הלידה ועי"ז נתרץ וכו' ומתלמידי יותר מכולם כי הוא בסוד בחי' העלאת מ"נ מעולם לעולם עד שמוריד בחי' המוחין וזהו אחרי מות שני בני אהרן בקרבתם וכו' וימותו שנתקרבו כל כך להקב"ה בבחי' העלאת מ"נ עד שמתו והיו זה סיבה להורדת המוחין וע"כ נאמר ויאמר ה' אל משה שהעלאת מ"נ שלהם גרם הדיבור הנ"ל ונתמלא כל העולם כולו רוה"ק:
37
ל״חכשאדם מתרץ איזה קושיא בתורה אזי יש מפלה לגוי וכשאדם גדול מתרץ יש מפלה לאומה שלימה:
38
ל״טהצדיק אחר מותו מתעלה ממדריגה למדריגה עד שנעשה ממנו בחי' אות או מחשבה או שם משמות הקודש וסיפר לו הרב הצדיק הגדול מוה' צבי בנו של ריב"ש שהיה נוסע לבענדער והוצרך ללון בשדה והוא מקום סכנה ונראה אליו אביו בחלום ואמר לו שיכוון שם של אב"ג כי אני בעצמו הוא אותו השם והנאהו:
39
מ׳הגאונים מחמת שהיה רוב מתעסקים בנגלה שהוא שית סטרין והוא בחי' מט"ט שהוא סוד בחי' הקטנות (כי הוא הנק' הויה הקטן) והוא בסוד בחי' דין לכך היו בימיהם גזירות גדולות:
40
מ״אאפשר שידור אדם עם צדיק כמה וכמה שנים והוא יהיה טפש כי אתם סוברים מחמת שאתם שומעים מלה א' שזה הוא הכל כי אין הברכה מצויה אלא בדבר הסמוי מן העין וברכה הוא סוד השכינה כמ"ש בזוהר איהו ברוך ואיהי ברכה ואינה מצויה אלא בדבר שהוא מלא את כל חדרי הגוף (כן היו משמעות דבריו) ולפעמים דבר גדול שתלוי בו חצי העולם ואם הייתי מגלה ממנו אפילו חצי מלה היה מתקלקל ח"ו ולא היה בא לידי גמר:
41
מ״בבט"ז או"ח סי' תכ"ב ס"א דמיירי שידוע לו וכו' סמוך למקום הזכרה וכו' בזה אנו אומרים שמסתמא לא שפת ממחשבתו בשעת התפלה ע"ש הוא ע"ד האמת כי כשאדם נוסע בדרך כל מה שעושה באיזה מקום כשנוסע פעם אחר אפילו אחר כמה שנים הוא נזכר מה שעשה באותו מקום והוא מחמת שנשאר שם רשומו וכן כאן כיון שנתגלף במחשבתו שיזכיר בוודאי לא ישכח:
42
מ״גבהגדת פסח כל ימי חייך להביא לימות המשיח. כי כשמספרים ביציאת מצרים ומאמינים שעשה הקב"ה ניסים וכיון שהוא כן בוודאי עתיד להיות ג"כ ניסים גדולים ועי"ז הוא התקרבות המשיח וזהו להביא לימות המשיח:
43
מ״דכי גר יהיה זרעך שהזיווגים של צדיקים שאינם בבחי' הלידה נוצרים מהם נשמות הגרים עיין בס' הגלגולים וזהו כי גר יהיה זרעך:
44
מ״האילו האכילנו את המן וכו' את השבת והקשה הלא שבת ניתן במרה והמן ירד באלים אח"כ וא"כ איפכא מבעיא ליה. ותי' עפ"י שכתב רש"י בחומש לקטו לחם משנה אותו היום נשתנה בריחו וטעמו נמצא שמדבר כאן הכל בשבת בחי' המן אילו האכילנו את המן בחי' ולא וכו' ואת השבת שישתנה טעמו לשבח דיינו:
45
מ״ובפסח אמר כשבא לעולם אור גדול צריך האדם ליזהר מאוד בכל מעשיו כדי שלא יענש ח"ו והבן:
46
מ״זזוהר ויקהל דרי"ב כגוונא דא ר"א בארעא שהוא היה בחי' משיח:
47
מ״חכתב במ"ח וצריך לומר ק"ש דקרבנות להחזיר המוחין שבאו לזה בחצות הלילה שנסתלקו משהאיר היום יפה כדי שיהיה מוכן לקבל מוחין יותר עליונים בק"ש דיוצר ע"ש ואמר שע"כ צריך המשכים קודם אור היום לישן מעט כשהאיר היום ואם לאו לא יכול להתפלל כי צריך בכל דבר עובדא ומלולא והשינה הנ"ל הוא העובדא וק"ש דבקרבנות הוא המלולא (אפילו לישן מעט דמעט והבן זה מאוד) ופ"א שמעתי ממנו שע"כ מתוקה השינה כשהאיר היום כמו שאמר בגמ' שינה של שחרית והוא מתמת הסתלקות המוחין הנ"ל:
48
מ״טנימוס המלך הוא כשרואה שבוים או אפילו מחוייבי מיתה הוא מצוה לפטור אותם כיון שבאו לפני ראייתו ואם המלך אינו רוצה לפטור אותם אזי מסתתר מהם ואם השבוי הוא חכם גדול ומבין שהמלך מסתתר ממנו אזי אין זה ג"כ נימוס המלך וצריך להעמיד דבר אחר להתערבב העולם כמו תיילות והבן זה מאוד:
49
נ׳קילס את ספר הרב הגדול מפולנאי ואמר שלא היה עדיין ספרים כאלו בעולם כי הוא תורה מג"ע:
50
נ״אבענין החקירה הנז' בע"ח ענף ב' למה בריאת עוה"ז היה בזמן שהיה לא קודם וכו' ע"ש והתירוץ הנז' שם אינו מובן כמבואר לכל מעיין וביאר הוא כי הנה ז"ל הע"ח שם כי האור העליון וכו' שום תפיסה לא במחשבה ולא בהרהור כלל ועיקר הוא מופשט ומובדל מכל המחשבות איך אפשר להשיג ולהבין ולהקשות שם קושיא כי הוא דבר שאינו מושג ותפוס בשום מחשבה והבן היטב. וז"ס במ"ר פ' בראשית בשינוי לשון בזמנו נברא העולם לא העולם יכול להבראות קודם וכו' הקב"ה בונה עולמות ומחריבן דין הניין לו ודין לא הניין לו ע"ש כיון שהעיקר בריאת העולם הי' להשיג אלהותו נמצא העולמות שהם אינם מושגים במחשבה כלל הם בבחי' סוד ומחריבן שאין זה עיקר כוונת הבריאה והבן ופ"א שמעתי בשמו כי הקב"ה ברא למשל ספי' החסד והיה מתפשט עד בחי' כי חסד הוא כידוע והוא בבחי' ומחריבן עד שבא עולם התיקון שהוא הבחירה והבן ואח"כ אומר שהוא מצוה להכניס אור בנשמות:
51
נ״בנשאל איך להתנהג בדרך בענין הלימוד ותענית והשיב כי דרך הוא מבחי' קטנות והוא מבחי' מט"ט ותענית הוא ג"כ מוחין דקטנות לכך אין להתענות בדרך וגם בענין הלימוד כשאינו לומד בדרך נראה לי שאינו אחדות גמור עם הלימוד רק באם שאפשר לחשוב בעיון בגמ' במחשבה הוא טוב כי הוא ג"כ מבחי' הנ"ל ואח"כ אמר מה שהשבתי הוא אמת רק שהקפיד על ענין השאלה כי יש לו לאדם להבין בשכלו כי אין האדם שוה בכל עת בבחי' אחת:
52
נ״גאשר נשיא יחטא. אשרי הדור שהנשיא מביא כפרה וכו' כי איתא בגמרא (הוא ברש"י פ' וישלח בשם מדרש שמואל) ג' מוחלין להם עונותיהם וכו' והעולה לגדולה עכ"ז מה דאיתא בבעה"ט אין אדם וכו' נעשה רשע מלמעלה וזהו הפקד את הלוים הפקד עליו רשע ע"ש נמצא כשעולה אדם לגדולה ומבין בשכלו שבוודאי הוא רשע מלמעלה ומהרהר בתשובה מוחלין לו וכו':
53
נ״דשמעתי בשמו שבת וינפש כיון ששבת וי אבדה נפש והקשה שהיה צריך לומר זה הפסוק במוצ"ש ולא בערב שבת וגם מה שמזמרין אותו בניגון נאה וכו' וביאר כי מי שהוא חולה לגמרי אינו מרגיש בשום כאב כי אין לו אבר א' בריא שאותו אבר ירגיש את הכאב. אבל האדם הבריא ואבר א' כואב לו כל האיברים מרגישים בכאב האבר המיוחד וכדומה. והאדם כל ימות החול הוא חולה כל איברי נפשו ואינו מרגיש כלל מטעם הנ"ל ובשבת שמתחיל קצת להתרפא אזי הוא מרגיש בכאב גודל כובד חולי נפשו. וזהו כיון ששבת שמרגיש קדושת שבת וי אבדה נפש שיודע ומרגיש מכאוביו וחליו:
54
נ״האמר לו הרב הגדול מהר"צ בן הריב"ש שצריך האדם לעשות הכנות שיוכל לקבל קדושת שבת כמ"ש והכינו את אשר יביאו והוא השיב לו כי דבר הניתן מלמעלה ואינו יודע כלל איך ומה יותן לו איך אפשר לאדם להכין א"ע אליו רק שצריך לשמור א"ע מכל דבר רע וזהו בשני דרב יהודא כולא תנויי בנזיקין הוה לשמור א"ע מכל דבר המזיק לנפש:
55
נ״וספרא דצניעותא תנא עד לא הוי מתקלא לא היו משגיחין אפין באפין ומלכין קדמאין מיתו כי מתקלא הוא חודש תשרי שהוא בבחי' מאזנים וקודם תשרי לא היה עדיין בסוד פב"פ רק בסוד אב"א קודם הנסירה ומלכין קדמאין ז"ס מיתת ז' מלכין וכו' עד וכו' אתקין וכו':
56
נ״זאמר אני אוהב להתפלל באור הבוקר קודם שנתמלא העולם בדבר שטות והבל:
57
נ״חפ"א בחודש תשרי לא נראתה הלבנה והיה לו צער גדול ולא היה כ"א ג' (שעות) עד הזמן שאין לקדש אח"כ ונראתה הלבנה וקידש אותה ואמר אח"כ שהשי"ת עזר לו ע"י ספר הפרדס בשער הגוונים פ"א ולא גילה האיך ומה ושמעתי בשמו שיצייר האדם במחשבתו כאילו כל הרקיע הוא בטהרתו והלבנה והכוכבים זורחים ואין שום ענן כלל וע"ש היטב ואמר שע"כ לובש כל בעל מלחמה בגדים אדומים:
58
נ״טזכר הוא מבחי' פנים והנקודה הוא מסוד וכו' ע"כ גם על בגדי הזכר כל הנוי הוא מלפניו כמו סטראקיס ועל בגדי אשה וכו' כמו הכסף וזהב והאומות הם יותר מבחי' האחוריים ע"כ לובשים מכנסיים על כל בגדיהם והבן:
59
ס׳זכר בגימ' ברכה ונקבה הוא מלשון ונקב שם שהוא לשון קללה ע"כ כשהזכר שהוא בחי' ברכה מקלל את הנקבה שהוא בחי' הנ"ל אין בכך כלום. אבל להיפך וכו':
60
ס״אכשאדם נזהר מלדבר שקר לא יהיה מוטל למשכב ואפילו אם יהיה חולה מאוד לא יפול למשכב וביאר עוד כי יש כמה בחי' ומדרגות שונות כי בחי' עמידה הוא המעולה וע"כ אמרו בגמ' אין עמידה אלא תפלה ואכילה ושתיה הוא מדרגה פחותה ממנו והוא בישיבה ובחי' הזווג הוא בשכיבה היא פחותה מן הכל על כן כשנופל אדם למשכב הוא בבחי' דין ח"ו:
61
ס״בגם אמר שמי שאין מדבר שקר אין נגנב ממנו שום דבר וזהו לא תגנובו ולא תכחשו ובחי' אבידה הוא מחמת שפגם במחשבה או וכו' ומחמת זה נופל מן האדם איזה ניצוץ קדושה לכך נאבד ממנו ג"כ איזה דבר על כן אסור להחזיר אבידה לגוי כיון שנפל ממנו הניצוץ אין להחזירו, והבן:
62
ס״גהזהיר להיות מונח לפני האדם חומש קטן ולעיין בו בכל רגע ורגע עם פירש"י כמו שנאמר והיתה עמו וקרא בו כל ימי חייו למען ילמד ליראה את ה' וינצל ג"כ מהרהורי ע"א וגם הזהיר שילמדו הנערים כל התורה מבראשית עד לעיני כל ישראל ויהיו בקיאים בהם וכשיעשו כנ"ל בוודאי יהיו אנשים כשרים וינצלו מהרהורי ע"ז:
63