מדרש פנחס ז׳Midrash Pinchas 7
א׳סיפר ששאל ר' נחום זצללה"ה מהרז"ל רבי אתם מזהירים מאוד שלא לדבר שקר איך לעשות כשצריך לתווך לעשות שלום והשיב לעשות שלום אני אומר מאוד אמת ואני עושה שלום והיה מזכיר מ"ש בספר הרב דפולנאה ב' הבעש"ט זצללה"ה שמי שנכשל בשקר אסור לשקר אפילו מפני ד"ש דומיא דריבי"ת:
1
ב׳בשם ר' זוסיא זצללה"ה מדבר שקר תרחק פי' כשאתה אומר דיבור א' של שקר מיד אתה מתרחק מהשי"ת:
2
ג׳
3
ד׳העושה עצמו לדבר אמת מוסרין לו מלאך שמדבר אמת והעושה לעצמו לכחש ולשקר מוסרין לו מלאך שמכחש ומשקר. העושה עצמו ער טיט זיך לדבר אמת דווקא והי' מקפיד על מי שמחזיק א"ע שכבר הוא מדבר אמת וכו' והבן ועפ"ז הי' מתרץ מ"ש הרז"ל עיקר העבודה שלא להטעות א"ע והקשה הוא מו' זצללה"ה בשלמא אם אני מטעה אחרים שייך למימר שלא אטעה אותם כיון שאני יודע האמת אבל כשאני מטעה א"ע איך אפשר לצאת מן הטעות ותירץ ע"ד תד"א הנ"ל שקיבל א"ע לדבר אמת ואז מוסרין לו מלאך שמדבר אמת וועט מין זיך ניט נארין, עוד הי' אומר עצה לזה לצוות לחבירו בכל אשר יצוהו וזהו וודאי בלי הטעאה כי חבירו אין לו הנאה מזה שיטעה בזה:
4
ה׳הבא לטהר מסייעין אותו (ופ"א אמר פי' לטהר מיא זאל אויבין ריין מאכין) זהר פנחס דר"מ ר' אבא פתח זבחי אלקים רוח נשברה כו' ובני נשא לא ידעו מאי קאמרי (כי קרבן הוא שלוקחין בהמה ושוחטין וזורקין הדם על המזבח ומקריבין החלב ומאי אומר זבחי אלהים רוח נשברה) והכי שמענא מבוצינא קדישא דכד אתי ב"נ לאסתאבא בחובי' (ער וויל זיך נאר מטמא זיין ח"ו ובסידור ר' קאפיל הג' ואסתאב) אמשך עליו רוחא מסטרא דמסאבא ואתגאי על ב"נ (ער איז גרויס איך האב לייט וואס האלטין מיט מיר) ושליט עליו לכל רעותי' וכו' רחמנא ליצלן אתי ב"נ לאתדכאה (ושליט עליו) מדכאן לי' כו' אקריב קרבנין כל כפרה דלי' תלייא עד דאתחרט ותבר לההוא רוח מגו גיאות דלי' (דאם גרויסקייט וואס דער איז דא גרויס גיוועזין וואס מען האלט מיט אים כו') ומאיך לי' וכו' דא איהו דאתקבל ברעוא כו' ואי לא אתבר ההוא רוח לאו קרבני' כלום ולכלבי אתמסר וכו' וע"ד מאן דיתבר וכו' עליו כ' רוח הולך ולא ישוב להוי ההוא גברא באבטחותא דלא יתוב לגבי' לעלמין כו' לב נשבר ונדכה ההוא גברא דלא אתגאי ולא אתענג בענוגין דעלמא אלקים לא תבזה ביקרא איהו לגבי':
5
ו׳משגל מיז נמאס זיין וכן הי' אומר על תאוות אכילה שנמאס בעיני קודם האכילה התענוג של האכילה:
6
ז׳בשם הרב ז"ל דארטין וויא גאות איז, לופין נאך הרהורי נשים:
7
ח׳בשם הרב ז"ל בֶעז בָאהָא נֶע דָא פָאָראַהא פי' בלי עזר השי"ת א"א לעשות שום דבר, אפילו לילך עד מפתן פתח הבית:
8
ט׳בשם הרב ז"ל שהי' אוהב אדם שהוא בריא וזריז ויכול לעסוק בצרכי העולם ג"כ והי' אומר שזה מעולם התיקון ובזה הי' משבח ר' יאקיל בני של מו' זצ"ל וא' וויפיל מענטשין עס פארין צו מיר איז יאקיל מעולם התיקון ומו' זצללה"ה היה מסיים בה (וא' אם הוא לשון הרז"ל) אִי דָא חָאשָאַ אי דָא פָאָלאשַא:
9
י׳בעזהשי"ת. העתקה מכ"תי נכדו מוה' ישעי' נ"י בן של בנו הרב רבי יצחק ז"ל מה ששמע מפי זקנו מ"ו מוהר"ר זצלל"ה כ"מ שאתה מוצא גדולתו של הקב"ה שם אתה מוצא ענוותנותו פי' כל מקום שאתה מוצא באדם שהקב"ה חשוב וגדול אצלו שם אתה מוצא ענוותנותו. פי' הוא בודאי עניו שאם הי' בעל גאוה אי אפשר להיות שהקב"ה יהיה חשוב אצלו וגדול בעיניו:
אמר ר' אליעזר הוי קבל וקיים הם ב' דברים קבל פרש"י אפל ושפל וגם צ"ל וקיים היינו התחזקות במקום שצריך דהיינו שעבור זה יתגדל ויתקדש שמו ית' ופ"א אמר שלשון וקיים הוא לשון שמחה שיש לשמוח בהשי"ת שיש לנו אלוה גדול מאוד שזן ומפרנס אותנו ועושה עמנו טובות גדולות עד מאוד אעפ"י שחטאנו לפניו ונתן לנו תה"ק ומצות והיינו הכנעה עם שמחה:
אמר ר' אליעזר הוי קבל וקיים הם ב' דברים קבל פרש"י אפל ושפל וגם צ"ל וקיים היינו התחזקות במקום שצריך דהיינו שעבור זה יתגדל ויתקדש שמו ית' ופ"א אמר שלשון וקיים הוא לשון שמחה שיש לשמוח בהשי"ת שיש לנו אלוה גדול מאוד שזן ומפרנס אותנו ועושה עמנו טובות גדולות עד מאוד אעפ"י שחטאנו לפניו ונתן לנו תה"ק ומצות והיינו הכנעה עם שמחה:
10
י״אהשי"ת נקרא ד' אלקים אמת והתורה נק' תורת משה אמת וכללות ישראל נק' זרע אמת והוא שא"א לבוא למדת אמת אלא מאן דנטר ברית קודש:
11
י״בהיה מזהיר מאוד על מרה שחורה מי שיש לו מ"ש קשה לעשות תשובה ע"ז כי מיד שרוצה לעשות תשובה ע"ז נופל יותר במ"ש שחוטא הוא ואמר שעיקר העצה למ"ש שאמר הוא ר' מרדכי נכד מוהרב"זה זצלל"ה ששמע מהרב ר' יעקב שמעון בן הרז"ל עצה למ"ש שלא לחשוב מה יהי' לאחר זמן כלל רק באשר הוא שם והבן:
12
י״גבשם הרב ז"ל מי שחלה ברגליו הוא מחמת שנפל מן האמונה כי האמונה הוא מסוד נו"ה תרי י"ק (כ"ש ממנו) או מחמת שהי' נוהג איזה הנהגה טובה ונפל ממנו (ער האקט אפ דער פין ע"כ נעשין רגליו חולים שאומרים בל"א אפ גיהאקט דיא פיס כ"ש):
13
י״דמי שאינו רוצה להיות עניו ושפל באמת אינו יכול להאמין בהקב"ה שהוא משגיח בכל דרכיו ועניניו של אדם אפילו דבר קל של אדם אינו נעשה בלתי השגחת השי"ת:
14
ט״ועוד אמר אז בענין מ"ש בס' הרב דפולנאה זצללה"ה בענין פרה אדומה שמטהרת טמאים ומטמא טהורים שהוא רמז למדות הגיאות שבתחילה היא מטהרת טמאים כדי שיתחיל לעבוד השי"ת עכ"פ מפני גאוה ואח"כ היא מטמאה טהורים ע"ש ואמר נ"י שאח"כ הוא עוד מטהרת טמאים שע"י שמרגיש לבו בעצמו שיש לו גיאות ונעשה נשבר ונדכה (כך שמעתי ולכאורה אין מובן ונלע"ד להבין לעצמי כי בתחילה היו לו ג"כ גיאות רק שלא הרגיש בעצמו והי' טמא ואח"כ נוסף עוד מעט גיאות עד שמרגיש ונעשה נשבר ועי"ז נטהר מטומאה הראשונה):
15
ט״זכשאדם מבזה אותך ועושה לך יסורים וכנ"ל צריך להתחזק ולאהוב אותו ביותר מן הזמן הקודם טעם א' אמר שיצה"ר גדול יש בזה לשנוא אותו עבור זה ואהבת לרעך כמוך זה כלל גדול בתורה לכן צריך דוקא להתחזק ולאהוב ביותר ועוד אמר טעם אחר כי עי"ז שיאהוב אותו יחזור אותו אדם בתשובה ולכן צריך לאהוב אפי' רשעים רק צריך לשנוא מעשיהם הרעים ואסור להתקרב אצלו אבל צריך לאהוב אותו ועי"ז יכול להיות שיחזור בתשובה כמ"ש באהרן אוהב שלום וכו' ומקרבן לתורה פי' זה הפ' אמר בשם איזה ספר ע"י שהיה אוהב אותן קרבן לתורה שעי"ז חזרו בתשובה ואמר טעם להסביר דבר זה שמחמת שאני אוהב אותו אוהב ג"כ אותי כמים הפנים וכו' ואני שונא מעשיו הרעים. ועי"ז הוא ג"כ מתחיל לשנוא מעשיו הרעים וחוזר בתשובה וסיפר מעשה מבעש"ט שפ"א הי' אדם כשר אחד שיצא בנו לתרבות רעה לכפירה רח"ל וצוה הבעש"ט לאביו לאהוב אותו ביותר ומחמת זה יצא מהכפירה כתבתי מה ששמעתי ממנו טעם אחר בזה שצריך לאהוב השונא מאוד כדי מע זאל פר שטעלין דעם בלייז וכנ"ל ע"ש:
16
י״זסיפר מזקנו של הרב ז"ל שהי' שמו ג"כ ר' פנחס והרב הי' נקרא על שמו הי' דרכו לנסוע אצל משומדים רח"ל שהי' מבטיח להם עוה"ב ור' שמחה אומר שהי' אומר להם שהוא נותן להם עוה"ב שלו ובקש מהם מאוד שיאמרו בכל יום פ' שמע ישראל וכו' ואני מסופק אם סיפר על פ' ראשונה או סתם ק"ש ואמר לו עשה כל הרשעות שאתה חפץ ומה איכפת לך שתאמר ק"ש והי' מפציר בהם עד מאוד עד ששמעו אליו. ויצאו מהכפירה רבים עי"כ ופעם אחד סיים ע"ז מוהר"ר נ"י מכאן אנו רואין כמה גדול כח של ק"ש של שמע ישראל שע"י יצאו משומדים מהכפירה מכ"ש ישראל רשע שאומר שמע ישראל בכל יום בודאי יש בזה כח להוציאו מרשעתו לכך לא יפחד אדם ביותר ולא יתיאש עצמו מהעבודה ח"ו:
17
י״חבשם הרב השינה הוא מבטל דינים כמ"ש בת דינא בטל דינא ורמז לזה אוכל לחם העצבים כן יתן לידידו שינה ר"ל כשיהי' לו עצבות מאיזה דבר אז ישן והרבה דבר הרב בזה ומו"ה נ"י כמה פעמים עסק בזה כשהי' מקום צער ודוחק מאוד כגון חולה מסוכן הי' ממהר לישכב ולישן ופעל בזה ישועה:
18
י״טאמר שע"י כעס בא ח"ו אדם לידי מכשול רואה קרי רח"ל ורמז לזה בפסוק והסר כעס מלבך והעבר רעה מבשרך גם מפסוק כעס בחיק כסילים ינוח ופ"א אמר שהמכשול של רואה קרי בא מגיאות. עצה לכעס דאיתא בגמ' כל הכועס בידוע שעונותיו מרובים מזכיותיו לכן תיכף כשאדם רואה שמתחיל לכעוס יחשוב בלבו כיון שאני כועס מוכח זה שעונותי מרובין וכנ"ל ואיך יש לי פנאי לכעוס הלא אני צריך לחזור בתשובה על עונותי וחוזר ומהרהר בתשובה וממילא נפטר מהכעס כי מיד כשחוזר בתשובה הוי זכיותיו מרובים וא"א לבוא לידי כעס עוד:
19
כ׳צריך למסור נפשו שלא לדבר דיבורים שלא לצורך ובשם הרב כל מה שאדם ממעט בדיבור הוא ביותר מקורב אל הקדושה עיין בכתבים אפי' לדבר מצוה ע"ש. בשם הרב כשאדם ח"ו בצער יקבל את הצער באהבה וממילא נפטר מהצער עי"ז כי הצער בא מחמת שרגליה יורדות וכו' וכשמקבל אותו באהבה אז יש מחמת זה עליית השכינה לכן נפטר ממילא מהצער וסיים בזה אך שלא לחשוב בזה ולא יכוין לזה בשעה שמקבל הצער באהבה:
20
כ״אבשם הרב שהקפיד מאוד שלא ילך אדם בחכמות ושמע ממנו הרבה בענין זה איך חכמות נעמט דעם מענטשין אוועק פון דעם אייבירשטין ופ"א שאל ממנו בזה הלשון רבי מהו חכמות והשיב בזה הלשון מען זאגט דאס און מען מיינט דאס וזה שאמר באלקי נצור ושפתי מדבר מרמה שתרגום של מרמה הוא חכמה ואמר הרב זינט דיא חכמים זענין אויף גישטאנין איז פון מיר אוועק גינימין גיווארין דיא און דיא זאך ולפעמים היה אומר בזה הלשון מ"ו דער אין דער רוח הקודש בזה הזמן שנתפשט החכמות בעולם נלקח ממנו רוה"ק זה:
21
כ״בבשם הרב. פרום האב איך בעסיר ליב וויא קלוג אין איי פרום אין איי קלוג האב איך בעסיר ליב גוט כמו שהפסוק משבח את שמואל שהיה טוב עם אלהים ועם אנשים:
22
כ״גבשם הרב. שקר צריך להיות חמור כמו עריות וכשיהי' שקר חמור כמו עריות יבוא משיח וביאר הוא נ"י ע"ד דאיתא בתנא דבי אליהו ואמר נ"י שודאי פגם של עריות למעלה משקר אבל הטעם לדברי הרב ע"פ תנא דבי אליהו שכל העושה עצמו לדבר וכו' והעושה עצמו לכחש ולשקר מוסרין לו מלאך שמכחש ומשקר רח"ל שאומר לו על מצות עבירות ועבירות מצות ואיך יוכל לעשות תשובה וכי משוגע הוא להתחרט ולעשות תשובה על מצות ובכן יכול להיות ח"ו שימות בלא תשובה ובתשובה דוקא נגאלים משא"כ בעריות לא שייך זה לכן צריך להיות שקר חמור כמו עריות ויכול לבוא לתשובה ועכ"פ על כל עבירות אשר עשה לכן יבוא משיח כי בתשובה נגאלים ופ"א סיפר בשם הבעש"ט שאמר להנלוים אליו בזה"ל קינדר איר דארפט מיין ניט נאר איר זאלט זיך זייער הוטין פון ליגין וועט אויס אייך זיין לייט ובשם הרב שאמר בזה הלשון אליו אז דוא וועסט גיין מיט אמת וועט דיך דיא נשמה לערנין כמ"ש נשמת אלהים תלמדנו ונשמת שדי תבינם:
23
כ״דבשם הרב שאמר בזה"ל קיין זאך איז מיר ניט אזוי שווער גיווען וויא ליגין עס האט גידאוירט י"ג יאר און עס האט מיר גיבראכן איטליכס גליד אונ איטליכס ביינדיל אבער איך בין ארויס דער פון איין מאל זאל ניט זיין קיין ליגין ובענין הכעס סיפר מהרב בזה"ל כעס האב איך גיבראכין האלט איך עס אין קעשינע אז איך דארף נעם איך עס ארויס:
24
כ״הסיפר מה שסיפר לו ר' מאיר חמעלנקיר שהיה מקורב להרב שפעם אחד אמר לו הרב אם יספר לך אדם שהיה מתפלל כ"כ בכח ובעבודה גדולה וואס ער האט אזוי שארף גידאווינט אז ציין זענין גיפלוגין פון זיין מויל וועסטו ניט וועלין גלייבין זאלסטו וויסין דאס בין איך גיוועזין אבער דענצמהל איז נאך ניט גיוועזין אמת היינט איז דער אמת:
25
כ״ועיקר תוכחת מוסר שלו היה בעולם שיראו לצאת ממדות רעות ואמר שהתחלתן של מדות הן גיאות ושקר והתחלתן דהתחלתן הוא שקר ואמר שרגיל לצות לאותן שמתקרבין אליו בתחלת קרבתן על שני דברים אחד להתמיד בלימוד ושלא לדבר שקר ואם תצייתו ותקיימו ב' דברים אלו אח"כ אומר לכם מכאן ואילך ואמר דאם לא יצא משקר לא ידע באיזהו מעמד הוא עומד כי יכול להיות שיסבור שדבר זה שעושה הוא עבודת השם אבל באמת הוא בהיפך כדאיתא בתנא ד"א העושה עצמו לכחש וכנ"ל לכן התחלת עבודה שיראו לצאת ממדה של שקר ואחר כך יהיה לו בקל לצאת משאר מדות רעות:
26
כ״זהיה רגיל תמיד להוכיח את העולם שלא ידברו שקר אפי' קטני קטנים היה מזהירן שלא יאמרו שקר והיה מסביר להם הדבר לפי דעתם והי' מחמיר מאוד בעיניהם הדבר זה והיה מרגיל אותם לומר בפיהם שאסור לדבר שקר כי הרגל נעשה טבע והיה מזכיר מה שכתוב בשל"ה שסיפר מחכם אחד האיך שהדריך בניו וצום שאפילו יארע שיעשה מעשה רע מאוד אך יודו על האמת ולא ישקרו לא יענשו על זה ועוד הי' נותן להם מעות ואם ישקרו וכו' ע"ש:
27
כ״חהיה מרגלא בפומו בזה"ל דיא נשמה זאל אויס גיין און קיין ליגין זאל פון דעם מויל ניט ארוס גיין והיה מזכיר הרבה פעמים מה שכתוב בס' אלפא ביתא שאומרים העולם שהוא מר' מיכל זצ"ל אות א' אמת שלא יוציא מפיו שום שקר וע"ז צריך למסור נפשו כדי לדבק בקדושה דמלכא:
28
כ״טאמר שמרה שחורה נמשך מגיאות כי מחמת גאוה חושב בלבו וכי ראוי הוא שיהיה לו כך וכך אבל מי שהוא עניו סובל הכל באהבה:
29
ל׳בשם הרב שהיה מזהיר מאוד להתפלל על פרנסה גם כי פרנסה בגימ"ט נשמה גם היה אומר בשם הרב בשם הרמב"ם דתפלה הוא מדרבנן רק תפלה מדאורייתא הוא שכל מה שיחסר לו לאדם יתפלל להש"י ואפילו בלשון לע"ז:
30
ל״אאמר בהרב שוטים ריידין זיך איין צווחין ככלבים הב הב וכו'. ואין מתפללים בר"ה ויו"כ על פרנסה דאס האבין זיא ניט. או בזה הלשון פאר מאגין זייא ניט אונ דאס בעטין זייא ניט. גם היה מזכיר מה שכתוב בס' בן פורת יוסף שמעתי ממו"ר (בסוף הספר הנ"ל) שצריך להאמין שכיון שאדם מתפלל להש"י על איזה דבר בקשה מיד הוא נענה ואף שלא נעשה מבוקשו בפועל כי נעשה תיקון ע"י זה התפלה בעולמות עליונים גבוהות ז"ל מען דארף האבין דיא תפלה אין העכירע עולמות ובספר הנ"ל כתוב שנעשה בכללות העולם וע"ש:
31
ל״בהיה מזהיר מאוד שלא יהיה קפדן בביתו היה מזהיר מאוד על הכעס ואפי' על הקפדה שקורין פאנטאזיע היה מזהיר מאוד שלא יהי' קפדן בביתו והיה מזכיר דברי הזהר פ' ואתחנן ודברת בם ותדבר בם וכו' שהוא משמע לשון דבור מה שאינו כן תיבת ודברת משמע לשון הנהגה לאנהגא גרמיה ביה וכו' בשבתך בביתך לאנהגא גרמיה בביתאה באורח מישור ובאורח תיקונא דלהון אורחייהו מיניה ב"ב וכו' וכל עובדין וכו' והיה מקפיד אפי' על הניגון של דיבור אפי' בדרך שצריך לצוות לבני ביתו למחות בידם על איזה דבר שלא לומר בדרך כעס והקפדה רק בלשון רכה ובנחת והיה מזכיר מה שכתוב באגרת הרמב"ן לדבר בנחת כל דבריך לבני אדם ובכל עת ואגרת הזאת היה יקר מאוד וחשיב אצלו מאוד וראיתי בזמן אחד שהיה נושא ס' קטן שהיה נדפס בתוכו אגרת הנ"ל עמו לביהמ"ד בהליכתו להתפלל היה נושא אותו בכל יום וכמה ימים היה קורא בו קודם התפלה והיה אומר שהרמב"ן ז"ל הבטיח שבאותו יום שיקרא האדם האגרת הנ"ל יענוהו מן השמים בכל מה שישאל כמ"ש בסוף האגרת הנ"ל ומ"מ היה מלמד לאנשים שלפעמים צריך להטיל אימה על ב"ב כשרואה שאין משגיחין בו ואין נשמעים לדבריו צריך לומר שארפע דיבורים ובלבד שיזהר שלא יבוא שום כעס והקפדה בלבו ופעם אחד שמעתי שאמר כמדומה לר' משה שו"ב כשרוצה אדם להדריך בני ביתו בדרך הישר איך יכעיס עליהם שעי"ז ידריכם לטובה כיון שע"י הכעס הוא בעצמו מטמא א"ע וח"ו הוא מכניס עוד אותה טומאה בהם והיה אומר שכעס נמשך מגיאות כפירש"י על פסוק והאיש משה עניו מאוד וכו' שפל וסבלן שמכח שהיה עניו היה סובל את הכל שאירע לו. גם היה רגיל להזכיר מה שפירש"י על ויקצוף משה כיון שבא לכלל כעם בא לכלל טעות וגם היה רגיל להזכיר ס' הזהר פ' תצוה חדלו לכם מן האדם אשר נשמה באפו דמי שהוא בכעס הוא בר נש דמריד במאריה ואסור לאתקרבא וכו' ודא איקרי טורף נפשו וכו' ולפעמים היה מזכיר פי' הראשית חכמה שעושה נפשו טריפה עיין שם בזהר והיה מסביר וכי אין הכעס דומה לשאר עבירה שאין מטמא אלא מלבר אבל הכעס מטמא מלגאו ומלבר דהאי אל זר שרי בגויה וצריך תחלה לחטט את הכל יפה מתוכו וכנ"ל ולבתר להשתדל וכו' ע"ש באורך גם היה רגיל להזכיר מה שכתוב בס' של הר' נחום בשם הר' חיים קאסיוור על מה דאיתא בגמ' רגזן לא עלה בידו אלא רגזנותו מהו בידו דאיתא בספרים כשהנשמה עולה למעלה בשעת שינה כותבת ביד כל העבירות שעשה ביום ע"כ וזה כשלא היה בכעס באותו יום אבל אם היה בכעס אין צריך לכתוב שאר העבירות רק עון הכעס ומדהא איתא בו וכו' וזה לא עלתה בידו לכתוב אלא רגזנותו שכעס וממילא כיון דהא ביה וכנ"ל גם היה מזכיר לשון ספר הישר לר' תם בענין הענוה וראיתי נעימותי' דאם זיסקייט דער פון ע"ש:
32
ל״גהיה אומר אם לא היה סיוע מהש"י ביודישקייט היו ח"ו כופרים רוב העול' לאדם לא ניתן רק הבחיר' כמ"ש ובחרת ומיד כשבוחר בטוב הש"י עוזרו עד אין שיעור וערך כמ"ש בגמרא אלמלא עוזרו וכו' גם אמר מה דאך הש"י עוזר לאדם בפרנסה מכש"כ שיעזור לאדם ביודישקייט והיה אומר בזה הלשון איז שוין א כש"כ אז ער וועט זיך העלפין כביכול:
33
ל״דאמר מה דאיתא בספרים שבעון גאוה מתגלגל בדבורה הטעם שבעל גאוה אומר בלבו איך בין א שרייביר איך בין א זינגיר איך בין א לערניר וכו' ורשעים אפי' על פתחה של גיהנם אינם חוזרין בתשובה כנ"ל לכך אפי' אחר המיתה העונש שמתגלגל בדבורה בריה פחותה רועשת וצועקת ואומרת איך בין שדבורה נקרא בלשון אשכנז בין:
34