מדרש שכל טוב, שמות י״ב:י״טMidrash Sekhel Tov, Shemot 12:19
א׳שבעת ימים שאר. ולמה שאור חסר ו', דאפי' בכל דהו קאי בלאו:
1
ב׳שאור לא ימצא. אין לי אלא בל ימצא, בל יראה מניין, ת"ל לא יראה לך חמץ ולא יראה לך שאור (שמות יג ז), הקיש הכתוב שאור לחמץ וחמץ לשאור, מה זה בבל יראה ובל ימצא, אף זה בבל יראה ובבל ימצא, מה זה מחמשת המינין, אף זה מחמשת המינין:
2
ג׳בבתיכם. למה נאמר, לפי שנאמר בכל גבולך (שם שם), שומעני כשמועו, ת"ל בבתיכם, מה ביתך ברשותך, אף גבולך ברשותך, יצא חמצו של ישראל ברשותו של נכרי, ואע"פ שהוא יכול לבערו, אבל אינו ברשותו של ישראל, ולהכי לא מיחייב עליה, יצא חמצו של נכרי שהיא ברשותו של ישראל, וחמץ שנפלה עליו מפולת שאין הכלב יכול לחפש אחריו, דהיינו שיעור שלשה טפחים, אע"פ שהוא ברשותו, אבל אינו יכול לבערו, ולהכי לא מיחייב עליה וחשובי כמבוערים, ומה בבתים שבעה, אף בגבולים שבעה:
3
ד׳כי כל אוכל מחמצת. למה נאמר, לפי שנאמר כי כל אוכל חמץ (פסוק טו), אין לי אלא חמץ שחייבין עליו כרת, שאור מנין, ת"ל כי כל אוכל מחמצת ונכרתה, עד שלא יאמר יש לי בדין, מה אם חמץ שאינו מחמיץ את אחרים חייבין עליו כרת, שאור שהוא מחמץ את אחרים אינו דין שיהא חייבין עליו כרת, לא אם אמרת בחמץ שהוא ראוי לאכילה, לפיכך חייבין עליו כרת, תאמר בשאור שאינו ראוי לאכילה, לפיכך לא יהו חייבין עליו כרת, ת"ל כי כל אוכל חמץ ונכרתה, אקרא אני שאור דהיינו מחמצת, ואמאי קרי ליה מחמצת שהוא מחמיץ את אחרים ונכרתה, וקל וחומר לחמץ מה אם השאור שאינו ראוי לאכילה חייב עליו כרת, חמץ שהוא ראוי לאכילה אינו דין שיהא חייבין עליו כרת, לא אם אמרת בשאור שהוא מחמיץ לאחרים, ולפיכך חייבין עליו כרת, תאמר בחמץ שאינו מחמיץ לאחרים. ולפיכך לא יהא חייבין עליו כרת, ת"ל כי כל אוכל חמץ ונכרתה, נאמר חמץ ונאמר מחמצת, דהיינו שאור הא עד שיאמר שני כתובים שמענו דאתרווייהו חייב כרת ואם לא לא שמענו דליכא למשמע חד מחבריה, דהוי ליה ק"ו פריכא:
4
ה׳ונכרתה. אין הכרתה אלא הפסקה לאיבוד, וכה"א והאבדתי את הנפש ההיא (ויקרא כג ל). כל איסורין שבתורה שכתוב בהן הנפש ההוא ו' כתיב י' קרי, יש לגבורי כח לדרוש אם למקרא דלהכי קרינן ההיא משום דסמוך לנפש דהוא לשון נקבה, ואם למסורת דלהכי כתיב ההוא דלא מחייב כרת אלא מי שהוא בר חיובין דהיינו בן י"ג שנה ויום אחד, ולא אזלינן בתר בוגרת לגבי אשה לדונה בת י"ב שנה, אלא דינה כזכר ולא מיחייבה בכרת עד שתהא בת י"ג שנה. והאי דתלי האיסורין בנפש הרי מדרשו לפנינו בספר ויקרא:
5
ו׳ההיא. המזידה דברי ר' עקיבא:
6
ז׳מעדת ישראל. שומע אני תיכרת מעדת ישראל ותלך לה אל עם אחר ותחיה ת"ל מלפני אני ה' (ויקרא כב ג), בכל מקום רשותי היא, דכתיב מלא כל הארץ כבודו ואומר, (זכריה ד' י) עיני ה' (משוטטות) [המה משוטטים] בכל הארץ, ושמא תאמר אין לי אלא מזיד בהתראה ועדים, בינו לבין עצמו מניין, ת"ל אני ה', אני ה' שהכל גלוי לפני אני עתיד להכריתו מן העולם:
7
ח׳(כגר וכאזרח) [בגר ובאזרח] הארץ. לפי שהמעשה בישראל צריך להביא את הגרים:
8