מדרש שכל טוב, שמות י״ב:מ״אMidrash Sekhel Tov, Shemot 12:41
א׳ויהי מקץ שלשים שנה וארבע מאות שנה. פסיק ולא גמיר לדרשה כדלעיל:
1
ב׳ויהי בעצם היום הזה. בעצומו של יום ולא בלילה, מגיד הכתוב שכיון שהגיע הקץ לא עיכב הקב"ה יום א', שהרי בט"ו בניסן יצאו מלאכי השרת לבשרו, בט"ו בניסן נולד יצחק, בט"ו בניסן נגאלו, שנאמר ויהי מקץ [שלשים שנה], קץ אחד לכולן:
2
ג׳ויהי בעצם היום הזה יצאו כל צבאות ה' מארץ מצרים. צבאות אלו ישראל, כדכתיב והוצאתי את צבאותי את עמי בני ישראל מארץ מצרים (שמות ז ד), כל לרבות צבאות מלאכי השרת, אלו תשעים אלף רבוא מלאכים שירדו עם כבוד השכינה בחצי הלילה כשהכה את הבכורים, וכן אתה מוצא כל זמן שישראל משתעבדין כביכול שכינה עמהם, שנא' בכל צרתם לו צר (ישעי' סג ט), ואומר ויראו את אלהי ישראל ותחת רגליו וגו' (שמות כד י), בגדולתן מה הוא אומר וכעצם השמים לטוהר (שם שם), אין לי אלא צרת ציבור, צרת היחיד מניין, ת"ל יקראוהו ואענהו עמו אנכי בצרה (תהלים צא טו):
3