מדרש שכל טוב, שמות י״ב:מ״בMidrash Sekhel Tov, Shemot 12:42

א׳ליל שמורים הוא לה' להוציאם מארץ מצרים. שהקב"ה שמר את ישראל בדבר קודש, כדכתיב ופסח ה' על הפתח (שמות יב כג), והוא שמר אשמורותיו, אשמורת הראשונה היה משגיח מן החלונות ומציץ מן החרכים, כדכתיב וראיתי את הדם ופסחתי עליכם (שם שם) בחצי האשמורה התיכונה יצא והנה כל בכורי מצרים, בסוף האשמורה השלישית הטה והחזיק לב פרעה ומצריים לגרשם:

ב׳הוא הלילה הזה לה' שמורים לכל בני ישראל לדרותם. כלומר לילות שהן כיוצא בהן שמורים הוא אצל הקב"ה שומרם הוא לגדולת ישראל שבו נגאלו ממצריים ובו עתידין להיגאל, ודומה לדבר ואביו שמר את הדבר (בראשית לז יא):

ג׳לדרתם. כלומר לסוף הדורות. אלו דברי ר' יהושע:

ד׳ורבותינו דרשו ויסעו בני ישראל מרעמסס סכותה. מרעמסס לסוכות, ק"ל פרסה, והיה קולו של פרעה מהלך מהלך ארבעים יום ואומר קומו צאו מתוך עמי, ואל תתמה שהרי כתיב בפיח הכבשן והי' לאבק על כל ארץ מצרים (שמות ט ט), והלא דברים ק"ו ומה אבק שאין דרכו להלוך הלך מהלך מ' יום, ק"ו לקול שדרכו להלוך כהרף עין:

ה׳ומושב בני ישראל. רבי אומר כתוב אחד אומר ועבדום וענו אותם ארבע מאות שנה (בראשית טו יג) וכתיב ודור רביעי ישובו הנה (שם שם טז), כיצד יתקיימו שני כתובין הללו, אלא אם עושין תשובה גואלם אני לדורות, ואם לאו גואלם אני לשנים:

ו׳ומושב בני ישראל אשר ישבו במצרים ובארץ כנען ובארץ פלשתים ובארץ גושן שלשים שנה וארבע מאות שנה. וכך כתבו לתלמי המלך וזהו מן הדברים שכתבו לו בשינוי, וכולהו מפורשים במס' מגילה:

ז׳ליל שמורים הוא. לילה המשומר ובא מן המזיקין. ר' אליעזר אומר בו בלילה נגאלו, אלא בתשרי עתידין ליגאל לעתיד לבא, שנאמר תקעו בחדש שופר (תהלים פא ד), מפני מה, כי חק לישראל הוא (שם), ומה ת"ל הוא הלילה הזה, אלא הוא הלילה אמר הקב"ה לאברהם בלילה הזה אני גואל את בניך, וכשהגיע הקץ לא עיכבו הקב"ה כהרף עין:

ח׳שמורים לכל בני ישראל לדורתם. שכל ישראל צריכין להשתמר בו:

ט׳תניא בסדר עולם מאדם ועד המבול אלף ושש מאות וחמשים ושש שנה ומן המבול עד שירד יעקב ובניו למצרים חמש מאות ושמנים ושתים שנה, הרי אלפיים ומאתים ושלשים ושמנה, ומשירדו למצרים עד שיצאו מאתים ועשר שנה, ומשיצאו ממצרים עד שבנה שלמה את בית המקדש ארבע מאות ושמונים שנה. ועמד בית ראשון בבנינו ארבע מאות ועשר שנה, וחרב שבעים שנה, ומשנבנה בית שני עד שחרב ארבע מאות ועשרים שנה, ומשחרב בית המקדש שני, אלף ושבעים ואחת שנה, בשנת שש עשרה למחזר רנ"ח, הרי לנו משנברא העולם ארבע אלפים ושמנה מאות ותשעים ותשעה שנה, עד עכשיו שאני מנחם בירבי שלמה עוסק לחבר חיבור זה אשר קראתיו שכל טוב לכבוד אלהי ישראל:

י׳ליל שמורים. ב' פעמים נאמר שמורים ושניהם חסירין ו', ומניין שניהם אלפיים ושלש מאות, כי מ"ם הסתומה עולה למנין שש מאות, ש"ר חמש מאות, מ"י חמשים, הרי תיבת שמרים אלף ומאה וחמשים, וכן תיבת השמרים השנית הרי אלפיים ושלש מאות, וזה שנאמר לדניאל כי לסוף אלפיים ושלש מאות ונצדק קדש (דניאל ח יד):

י״אלדרתם, לישועת שני דורות. דורו של חשמונאים, ודור גלותינו, כי לישועת ישראל מיד היונים ניתן מנין לחדשים, כי מיום שמלכו היוונים עד שנצחו החשמונאים ותפסו מלכות שלימה, היו אלפיים ושלש מאות חדשים, דהיינו מאה ושמונים ושש שנים, כי שש שנים מלך אלכסנדרוס מוקדון קודם שנצח את ירושלים במלחמה, ומשתפסו עד שנצחום החשמונאים היו מאה ושמנים שנה, ולישועת גלותינו ניתן מנין זה לשנים, אלא שאיני יודע התחלתו מאימתי. אלא נראה לי בגמגום כי גזירה זו נגזרה עלינו בימי השופטים אשר שפטו את ישראל אחרי יהושע ואחרי הזקנים אשר האריכו ימים אחריו, שנאמר ויעבדו העם את ה' כל ימי יהושע וכל ימי הזקנים אשר האריכו ימים אחרי יהושע (שופטים ב' ז'), כי אחרי מותם התחילו בית ישראל לעבוד בגלות ובפרהסיא את הבעלים ואת העשתרות ואת כל אלהי נכר הארץ ויעזבו את ה' ולא עבדוהו, אז חלה עליהם קללת הקב"ה ע"י משה עבדו, וגזר עליהם גלות ושעבוד מאותו זמן, אבל איני יודע דעת עליון להבין בכמה שנים ליצירת עולם נגזרה הגזרה, אלא ודאי מיום שעזבו את ה' ולא עבדוהו נגזרה עליהם גזירה ומה שיקרא אותם באחרית הימים דהיינו אלפיים ושלש מאות שנה, אח"כ ונצדק קודש, (דניאל ה יד) ונראין הדברים כי מאותו הזמן התחילו הגוים לשעבד את ישראל, וכי הקים ה' שופטי צדק והיה ה' עם השופט ומושיע את ישראל כל ימי השופט ובמות השופט יוסיפו לעשות הרע בעיני ה', והקב"ה מגרה הגוים בהם, וכן אתה מוצא במלכי יהודה ובמלכי ישראל ובמלכי בית חשמונאים עד אשר מאס הקב"ה בהם מרוב הכעסותם וניאצותם והגביר עליהם את אדום והחריבו בית שני ואנו בניהם נמקים בגולה תחת אדום וישמעאל ויתר הגוים אשר בכללם ומחכים לישועתו, וראי' לדברי שכך אמר משה רבינו כי ידעתי אחרי מותי כי השחת תשחיתון, וסרתם מן הדרך אשר צוויתי אתכם וקראת אתכם הרעה באחרית הימים כי תעשו את הרע בעיני ה' וגו' (דברים לא כט), כלומר מיד כשאתם עובדים ע"ז בפרהסיא נקראת ונגזרת עליכם הרעה שתהא אחרית הימים, ובא גבריאל והודיע לדניאל כמה שנים היתה הגזרה, ולא אמר לו התחלתם כדי שלא יבעטו ישראל ביסורין, וזה שאמר הנביא אם יתמהמה חכה לו (חבקוק ב' ג'), וכתיב הלא הוא כמוס עמדי (דברים ל"ב ל"ד), וכתיב ופתאום יבוא אל היכלו (מלאכי ג' א') וכן מה שנאמר לדניאל אשרי המחכה ויגיע לקץ ימים אלף שלש מאות שלשים וחמשים (דניאל יב יב), אין אנו יודעים התחלתם מאימתי, כי סתומים וכתובים בחידות ורבים משוטטים והדעת רבים ולא ישיגו ויום הנקם בלבו של הקב"ה הוא ברחמיו יחיש גאולתו ויזכיני עם עבדיו לראות כבודו עין בעין בשוב כבודו לציון אמן:

י״בירויחו דורשי הפרשה וישכילו: