מדרש שכל טוב, שמות י״ב:מ״הMidrash Sekhel Tov, Shemot 12:45
א׳[תושב ושכיר לא יאכל בו]. תושב זה גר תושב, ושכיר זה הגוי, והרי למדנו לגוי מכל ערל לא יאכל בו, אלא מה ת"ל תושב בפסח לדון על התרומה מן הפסח לפסול בה את הערל שעד שלא יאמר יש לי בדין, מה אם פסח הקל פסל בו את הערל, תרומה חמורה אינו דין שיפסול בו את הערל לא אם אמרת בפסח שמיעט בו הכתוב זמן אכילתו, דכתיב ולא תותירו ממנו עד בקר (שמות יב י), לפיכך פסל בו את הערל, תאמר בתרומה שריבה בה הכתוב זמן אכילתה שיפסול בה את הערל ומשום דלא לידון כי האי גוונא כתב רחמנא תושב בפסח להיות מופנה לידון הימנו גזירה שוה כדרשנו. ר' יצחק אומר לא בא הכתוב לומר תושב ושכיר אלא לפסול לערבי מהול וגבעוני מהול, שלא יהיו אוכלין בפסח, וכי האי גוונא אמרי' בנדרים קונם שאיני נהנה לערלים מותר בערלי ישראל, ואסור במהולי אומות העולם, ואע"ג דמהילי כמאן דלא מהיל דמיא:
1