מדרש שכל טוב, שמות ט״ז:ט״וMidrash Sekhel Tov, Shemot 16:15
א׳ויראו בני ישראל ויאמרו איש אל אחיו מן הוא. מזון מזומן לנו הוא, ודומה לו וימן אלהים דג גדול (יונה ב א), וימן האלהים תולעת (שם ד ז), יסוד המלה מ' נ', אפס כי רבותינו הדבירוהו על מזון ממש, כדכתיב חסד ואמת מן ינצרוהו (תהלים סא ח), ואמרו רבנן מאי משמע דהאי מן לישנא דמזונא היא, דכתיב וימן להם המלך דבר יום ביומו, מפת [בג] המלך (דניאל א ה):
1
ב׳כי לא ידעו מה הוא. לא היו יודעין מה בירור הדבר:
2
ג׳ויאמר משה אליהם. משה אמר לזקנים וזקנים לישראל:
3
ד׳הוא הלחם. שאמר הקב"ה ובבקר תשבעו לחם:
4
ה׳אשר נתן ה' לכם לאכלה. מששת ימי בראשית היה מזומן לכם בשחקים ועכשיו נתנו לכם, מכאן א"ר יוסי כסוסים נתפטמו ישראל מן המן, שנאמר לחם אבירים אכל איש (תהלים עח כה):
5