מדרש שמואל א׳Midrash Shmuel 1
א׳עת לעשות לה' הפרו תורתך (תהלים קי"ט קכ"ו). תני בשם רבי נתן מסרס את המקרא הפרו תורתך עת לעשות לה'. רבי פנחס ורבי חלקיה בשם רבי סימון העושה תורתו עתים [הרי זה] מפר ברית, ומה טעמיה הפרו תורתך [עת לעשות לה'], אמר רבי אלעזר מה התינוק הזה מבקש לאכול בכל שעות היום, כך אדם צריך להיות יגע בתורה בכל שעות היום. רבי יונה בשם רבי יהושע בר גזורא כל כרביא בישין וכרביא דאורייתא טבין, כל פיטטיא בישין ופיטטיא דאורייתא טבין. אמר רבי שמואל בר רב יצחק במגלת חסידים מצאו כתוב אם יום תעזבה יומים תעזבך. לשנים שיצאו אחד מטבריא ואחד מצפורי, ופגעו זה בזה בחדא משכנא, והסיחו זה עם זה, ופרשו [זה מזה], זה הלך מיל, וזה הלך מיל, נמצא זה רחוק מחברו שנים מיל, וזה רחוק מחברו שנים מיל, כך לאחד שהיה יושב ומצפה לאשה כל ימים שהוא תובע בה היא ממתנת לו, הפליג דעתו ממנה, היא הולכת ונשאת לאחר. אל תבוז כי זקנה אמך (משלי כ"ג כ"ב), הלל הזקן אמר בשעה דמבדרין כנוש, ובשעה דמכנשין בדר, הוא היה אומר ראית תורה חביבה בישראל והכל שמחין בה פזר, דכתיב יש מפזר ונוסף עוד (שם י"א כ"ד). תני רבי שמעון בן יוחי אם ראית ישראל שפשטו ידיהן מן התורה, עמוד ותחזק בה, ואת זכי ליטול שכר כולם, [מ"ט הפרו תורתך עת לעשות לה']. אמר רבי יוסי בר רבי אבין אם נתישנה תורתך בפיך אל תבוז עליה. אמר רבי זעירא אם נזדקנה אומתך אל תבוז עליה, כשם שהיה עושה אלקנה כשהיה מדריך את ישראל ומעלה אותן לשילה, לא בדרך שהיה עולה בשנה זו היה עולה בשנה אחרת, אלא כל שנה ושנה היה עולה בדרך אחרת, בשביל לשמע את ישראל לשילה, לפיכך הכתוב מיחסו, ויהי איש אחד מן הרמתים צופים מהר אפרים ושמו אלקנה בן ירוחם בן אליהוא בן תחו בן צוף אפרתי (שמואל א’ א' א').
1
ב׳זכר צדיק לברכה ושם רשעים ירקב (משלי י' ז'). אמר רבי יצחק כל מי שהוא מזכיר צדיק ואינו מברכו עובר בעשה, דכתיב זכר צדיק לברכה, וכל מי שהוא מזכיר רשע ואינו מקללו עובר בעשה, דכתיב ושם רשעים ירקב. אמר ר' יצחק הרשעים דומין לכלי קוריס, אם אין אדם משתמש בהן מרקיבין הן, כך ראית מימיך אדם קורא לבנו פרעה סיסרא סנחריב, מהו קורא אותו, אברהם יצחק יעקב. רבי ברכיה ורבי חלבו בשם רבי שמואל בר נחמן, רבי יונתן כשהיה מגיע לפסוק הזה, אשר הגלה מירושלים עם הגולה אשר הגלתה עם יכניה מלך יהודה אשר הגלה נבוכדנצר מלך בבל (אסתר ב' ו'), הוה אמר נבוכדנצר מלך בבל שחיק עצמות, ולמה לא הוה אמר כן בירמיהו, אלא כל נבוכדנצר שבירמיהו חי, ברם הכא מת היה, רב אמר ארור המן ארורים בניו. רבי פנחס אמר חרבונה זכור לטוב. רבי ברכיה בשם ר' לוי מצינו כשהקב"ה מזכיר את ישראל מברכן, ומה טעמיה ה' זכרנו יברך (תהלים קט"ו י"ב), אין לי אלא כל ישראל, כל אחד ואחד מנין, אמר רב הונא בשם רבי אבין וה' אמר המכסה אני מאברהם וגו' (בראשית י"ח י"ז), לא הוה צריך קרייא למימרא, אלא ויאמר ה' זעקת סדום ועמורה כי רבה וגו' (שם שם כ'), אלא אמר הקב"ה מה אני מזכיר את הצדיק ואיני מברכו, אלא אברכו ואחר כך אודיעו, הדא הוא דכתיב ואברהם היו יהיה לגוי גדול ועצום ונברכו בו וגו' (שם שם י"ח), מה כתיב אחריו ויאמר ה' זעקת סדום ועמורה וגו'.
2
ג׳רבי פנחס ורבי חלקיה בשם ר' סימון למלך שהיה לו שני אוצרות של אגדן, וזרע את הראשונה ועלה כולה אגדן, וזרע את השניה ועלה כולה גידי סיפי סיפנים, כך הרשעים אין להם זריעה, דכתיב וצוה עליו ה' ולא יזרע משמו עוד (נחום א' י"ד), אבל הצדיקים יש להם זריעה, דכתיב זרעו לכם לצדקה קצרו לפי חסד (הושע י' י"ב).
3
ד׳א"ר שמעון מדכרין ומשבחין מדכרין ושחקין, (מדכרין ומניחין) מדכרין ומשבחין, ובצלאל בן אורי בן חור למטה יהודה (שמות ל"א ב'), מדכרין ושחקין, וילכד עכן בן כרמי בן זבדי בן זרח למטה יהודה (יהושע ז' י"ח), מדכרין ומשבחין, ואתו אהליאב בן אחיסמך למטה דן (שמות ל"א ו'), מדכרין ושחקין, ושם אמו שלומית בת דברי למטה דן (ויקרא כ"ד י"א), מדכרין ומשבחין, זכור את אשר עשה ה' אלהיך למרים (דברים כ"ד ט'), מדכרין ושחקין, זכור את אשר עשה לך עמלק (שם כ"ה י"ז), מדכרין ומשבחין וה' פקד את שרה (בראשית כ"א א'), מדכרין ושחקין, כה אמר ה' צבאות פקדתי את אשר עשה עמלק לישראל (שמואל א' ט"ו ב'), מדכרין ומשבחין, איש יהודי היה בשושן הבירה וגו' (אסתר ב' ה'), מדכרין ושחקין, איש צר ואויב המן הרע הזה (שם ז' ו'), מדכרין ומשבחין, כי מרדכי היהודי (שם י' ג'), מדכרין ושחקין, כי המן בן המדתא האגגי (שם ט' כ"ד), מדכרין ומשבחין, ודוד בן איש אפרתי (שמואל א' י"ז י"ב), מדכרין ושחקין, וירבעם בן נבט אפרתי (מלכים א' י"א כ"ו) מדכרין ושחקין, ויהי איש מהר אפרים ושמו מיכיהו (שופטים י"ז א'), מדכרין ומשבחין ויהי איש אחד מן הרמתים צופים מהר אפרים ושמו אלקנה וגו' (שמואל א' א' א').
4
ה׳איש אשר יתן לו האלהים עושר ונכסים וכבוד וגו' (קהלת ו' ב'), א"ר פנחס המדה הזו אינה נוהגת בכל בני אדם אלא במאן דרחמנא רעי ביה. כי לא הרבה יזכור (כל) [את] ימי חייו (שם ה' י"ט), זה עלי. כי האלהים מענה בשמחת לבו (שם שם), זה אלקנה, כשהיה מדריך את ישראל ומעלה אותן לשילה, לא בדרך שהיה עולה בשנה הזאת היה עולה בשנה אחרת, אלא בכל שנה ושנה היה עולה בדרך אחרת, בשביל לשמע את ישראל להעלותן לשילה, לפיכך הכתוב מייחסו, ויהי איש אחד מן הרמתים.
5
ו׳ויהי איש. כל מקום שנאמר כלשון הזה שקול כשלשים ואחד צדיקים. מן הרמתים. ר' אלעזר אמר תרתין רמין הנון, חדא דדוד וחדא דשמואל. צופים. אמר רבי יוחנן חד שהעמיד לו מאתים צופים. ושמו אלקנה. הרשעים קודמין לשמם, נבל שמו (שמואל א' כ"ה כ"ה), גלית שמו (שם י"ז ד'), שבע בן בכרי שמו (שמואל ב' כ' כ"א), אבל הצדיקים שמם קודמין, ושמו אלקנה (שמואל א' א' א'), ושמו ישי (שם י"ז י"ב), ושמו בועז (רות ב' א'), ושמו מרדכי (אסתר ב' ה'), דומין לבוראן, ושמי ה' לא נודעתי להם (שמות ו' ג'), מתיבין ליה, והכתיב ולרבקה אח ושמו לבן (בראשית כ"ד כ"ט), רבי יצחק אמר פראדוכסים, ורבי ברכיה אמר מלובן ברשע, התיבון ובני שמואל הבכור ושני ואביה (דה"א ו' י"ג), רבנין ורבי יהודה ברבי סימון, רבנין אמרין מה זה רשע אף זה רשע, ורבי יהודה ברבי סימון אמר (כשנתנו) [כשנשתנו] למעשים טובים זכו לרוח הקודש, [הה"ד] דבר ה' אשר היה אל יואל בן פתואל (יואל א' א'). אפרתי. ר' יהושע בן לוי אמר (לשון) פלאטיני, רבי יהושע ברבי נחמיה אמר איוגיניטטאטי. דבר אחר אפרתי, אמר רבי פנחס עטרה (שנתעטר) [נתעטר] אפרים מאבינו יעקב בשעת פטירתו מן העולם, אמר לו אפרים בני ראש שבט [ראש] ישיבה מעולה ומשובח שבבנים יהא נקרא על שמך, בן תחו בן צוף אפרתי, וירבעם בן נבט אפרתי (מלכים א' י"א כ"ו), ודוד בן איש אפרתי (שמואל א' י"ז י"ב).
6
ז׳ולו שתי נשים שם האחת חנה (שמואל א' א' ב'). רבי חגי בשם רבי יצחק הכתוב פותח בשבחו, רבי לוי בשם רבי חמא בר רבי חנינא אמר הכתוב פותח בשבחו ומזכיר גנאו, ורבנין אמרין הכתוב פותח בשבחו, ומזכיר [גנאו] וחוזר ופותח בשבחו. ועלה האיש ההוא מעירו. נתעלה האיש בביתו, נתעלה האיש בחצרו, נתעלה בעירו, נתעלה בכל ישראל, וכל עלויו לא היה אלא מעצמו. מימים ימימה. זה אלקנה שהוא מדריך את ישראל ומעלה אותן לשילה, ולא בדרך שהיה עולה בשנה זו היה עולה בשנה אחרת אלא וכו'. להשתחות ולזבוח לה'. רבי אבא בר מדיא בשם ר' יצחק התפלה גדולה מן הקרבנות, דכתיב להשתחות ואחר כך ולזבוח.
7
ח׳ויהי היום (שמואל א' א' ד'). רבי יהושע בן לוי אמר זה יומא של עצרת. ויזבח אלקנה ונתן לפנינה אשתו ולכל בניה ובנותיה מנות. מהו מנות, חולקין. ולחנה נתן מנה אחת אפים. בכפלים. [אפים]. בסבר פנים יפות. אפים כנגד פנינה וילדיה. דבר אחר אפים למה, כי את חנה אהב וה' סגר רחמה. וכעסתה צרתה גם כעס. מכעסת וחוזרת ומכעסת, מה הות אמרה לה, זבנת לברך רבה סודר ולתנינא חלוק. בעבור הרעימה. אמר רבי שמעון בן לקיש אמר הקב"ה מה אתם מתרעמים עליה, וכי יש רעמים בלא מטר, עלי לפקדה, כי פקד ה' את חנה וגו'. וכן יעשה שנה בשנה מדי עלותה בית ה'. רבנין אמרין מי שהוא בוכה אינו אוכל, דכתיב ותבכה ולא תאכל.
8
ט׳ויאמר לה אלקנה אישה חנה למה תבכי ולמה לא תאכלו וגו' הלוא אנכי טוב לך וגו' (שמואל א' א' ח'). אמר רבי לוי הלא אני אינו כתוב כאן, אלא הלא אנכי, אמר לה בריך יהא בחלקך, כמה דאת אמר אנכי ה' אלהיך (שמות כ' ב'). ותקם חנה אחרי אכלה בשילה ואחרי שתה ועלי הכהן יושב על הכסא (שמואל א' א' ט'). מלמד שבאותו היום מנו אותו כהן גדול. והיא מרת נפש ותתפלל על ה' ובכה תבכה (שם שם י'). כל מעשה חנה בכפלים, כעסה בכפלים, וכעסתה צרתה גם כעס, מנתה בכפלים, ולחנה יתן מנה אחת אפים, בכיתה בכפלים, ובכה תבכה, ראייתה בכפלים, אם ראה תראה, נדרה בכפלים, ותדר נדר.
9