מדרש שמואל י״אMidrash Shmuel 11
א׳וירץ איש בנימין מהמערכה ויבא שילה ביום ההוא ומדיו קרועים ואדמה על ראשו (שמואל א' ד' י"ב), זה שאול ר' לוי ור' סימון ורבנן חד [ר' לוי] אמר ששים מיל הלך שאול באותו היום במערכה היה ושמע שנשבו הלוחות והלך וחטפן מיד גלית ובא, ורבי סימון אמר מאה ועשרים מיל הלך שאול באותו היום בשילו היה ושמע שנשבו הלוחות והלך וחטפן מיד גלית ובא, ורבנין אמרין מאה ושמונים מיל הלך שאול באותו היום במערכה היה וברח לשילה ושמע שנשבו הלוחות והלך וחטפן מיד גלית ובא.
1
ב׳ויבא והנה עלי וגו', ויען המבשר ויאמר נס וגו', וארון האלהים נלקחה (שמואל א' ד' י"ג י"ז), תששה מדת הדין כנקבה. ויהי (בהזכירו) [כהזכירו] את ארון האלהים וגו' (שם שם י"ח) אמר רבי יהושע בר רבי נחמיה הכן לא הוה ליה ממחינון חמשה טופרין או חמשה איסטילין אלא מפרקת שבורה על הארון.
2
ג׳וכלתו אשת פנחס וגו' (שם שם י"ט), תאני שלש נשים מתו חיות, אמנו רחל, וכלתו של עלי, ומיכל בת שאול, אמנו רחל ויהי בצאת נפשה כי מתה [ותקרא שמו] (בראשית ל"ה י"ח), וכי מתה היא מדברת, אלא מתה ואינה מתה, וכלתו של עלי, ותכרע ותלד כי נהפכו ציריה עליה (שמואל א' ד' י"ט), (ומיכל בת שאול) [ולמיכל בת שאול] לא היה לה (ילד) [ולד] עד יום מותה (שמואל ב' ו' כ"ג), [אמר רבי יהודה בר סימון עד יום מותה לא היה לה], ביום מותה היה לה, הה"ד והששי יתרעם לעגלה (דה"א ג' ג'). ולמה נקרא שמה עגלה, א"ר יודה בר ר' סימון על שפועה ומתה כעגלה.
3
ד׳ופלשתים לקחו את ארון וגו' (שמואל א' ה' א'), רבי יוחנן ורבי שמעון בן לקיש רבי יוחנן אמר כבדוהו אמרו זה אלוה וזה אלוה, יבא אלוה וישרה אצל אלוה, רבי שמעון בן לקיש אמר כך יהיה בשכרן, אלא אמרו זה נוצח וזה נצוח, יבא נצוח ויתעבד לנוצח.
4
ה׳וישכימו אשדודים ממחרת וגו' (שם שם ג'), אמר להם הקדוש ברוך הוא אין אתם נכוין בפושרין (והלא אין אתם נכוין) אלא ברותחין, הדא הוא דכתיב וישכימו בבקר וגו' רק דגון נשאר עליו (שם שם ד') קודמין דידיה. על כן לא ידרכו כהני דגון וגו' על מפתן דגון (שם שם ה'), רבי ירמי' בשם רבי שמואל בר רב יצחק החמירו ישראל בעבודה זרה יותר מאומות העולם, כתיב על כן לא ידרכו וגו', אבל בישראל כתיב ופקדתי על כל הדולג על המפתן (צפני' א' ט'), רבי יוחנן ורבי שמעון בן לקיש, רבי יוחנן אמר עבודה זרה שנפסלה אסורה בהנאה. רבי שמעון בן לקיש אמר מותרת, ולא פליגי, ומה דאמר רבי יוחנן עבדוה, ומה דאמר רבי שמעון בן לקיש נזדלזלה בעיניהם ולא עבדוה.
5
ו׳ותכבד יד ה' (על) [אל] האשדודים [ויך אותם בטחורים] (שמואל א' ה' ו'), הא כיצד, היה יושב בטחור ועכבר עולה מתהום ושומט בני מעיו ויורד לו לתהום, ודכותה ותטבע האבן במצחו (שמואל א' י"ז מ"ט), יהודה ברבי [בר רבי] אמר (כבצק) [כבבצק] ודכותה כל גרמיהון הדיקו (דניאל ו' כ"ה), יהודה בר רבי אמר כאילין פסטילם. ויסתרו להם טחורים (שם שם ט'), רבי שמעון בן לקיש כנת מעיהם החיצונה נסתרה, רבי שמואל בר נחמן אמר כנת מעיהם, הפנימית נסתרה, ויסתרו להם טחורים, דברים שבאופל.
6