מדרש שמואל י״גMidrash Shmuel 13
א׳ויקבצו המצפתה וישאבו מים וישפכו לפני ה' ויצומו ביום ההוא ויאמרו שם חטאנו לה' (שמואל א' ז' ו'), אמר רבי סימון ולא שילה היא המצפתה, ולא המצפתה היא שילה, אלא כמין אסקופה יוצאה מתוך תחומו של יהודה לתוך תחומו של בנימן ועליה בית המקדש בנוי. וישאבו מים, וכי מים שאבו, אלא מלמד ששאבו דברי תורה כמים, וישפכו לפני ה', וכי לפני ה' שפכו, אלא מלמד ששפכו לבן בתשובה כמים. ויאמרו שם חטאנו לה', ר' הונא ורבי ירמיה בשם רבי שמואל בר רב יצחק נתעטף שמואל בחלוקן של ישראל אמר לפניו רבון העולמים כלום אתה תובע מן האדם אלא שיאמר לפניך חטאתי, וישראל אומרים לפניך חטאנו ואין אתה מוחל להם, ויאמרו שם חטאנו לה'.
1
ב׳ויקח שמואל טלה חלב אחד (שמואל א' ז' ט'), אמר רבי יוסי בר חנינא לעולם אין הבמה מותרת אלא ע"י נביא, רבי יוחנן בן מרייא מייתי לה מן הדא אז יבנה יהושע מזבח וגו' (יהושע ח' ל'), אין לי אלא בגלגל בגדעון מנין ויהי בלילה ההוא ויאמר לו וגו' (שופטים ו' כ"ה), אמר רבי אבא בר כהנא שבע עברות נעשו בפרו של גדעון, עצי אשרה, אבנים [פסולות], מוקצה, ונעבד, זר, ולילה, מחוסר זמן, אין לי אלא בגדעון, בשילה מנין, ויקח שמואל טלה חלב אחד (שמואל א' ז' ט'), אמר רבי אבא בר כהנא שלש עברות נעשו באילו של שמואל הוא ועורו ומחוסר זמן ולוי היה, אמר רבי יוסי אן מן הדא [קריא] לית את שמע מינה כלום והדא דאמרת דא דאמר רבי שמואל בר רב יצחק ותשובתו הרמתה כי שם ביתו וגו'.
2
ג׳ויהי שמואל מעלה העולה וגו' וירעם ה' וגו' ויהמם (שמואל א' ז' י'), אמר רבי אבא בר כהנא שלש מלחמות של מהומה הבטיח הקב"ה שהוא עושה לישראל, ושלשתן עשה להם, הראשונה בימי יהושע ויהמם ה' לפני ישראל וגו' (יהושע י' י'), השניה בימי סיסרא ויהם ה' את סיסרא וגו' (שופטים ד' ט"ו), והשלישית בימי שמואל, ויהי שמואל מעלה וגו' וירעם ה' בקול גדול, רבי סימון מוסיף תרתי ויהם את מחנה מצרים (שמות י"ד כ"ד), והיה ביום ההוא תהיה מהומת ה' רבה בהם (זכריה י"ד י"ג), ולא פליגין מה דאמר רבי סימון לשעבר, מה דאמר רבי אבא בר כהנא לכשתבוא בהם.
3
ד׳ויאמר ה' אל שמואל שמע וגו' (שמואל א' ח' ז'), תני רבי שמעון בן יוחי אותי מאסו גם אותי מאסו, כי גם אותי מאסו, א"ל בשלשה דברים הן עתידין למאוס (עתידין למאס) [במלכות שמים ובמלכות בית דוד] ובבנין בית המקדש, אימתי מאסו בשלשתן בימי רחבעם, הדא הוא דכתיב וירא [כל] ישראל (ויאמ' אין לנו) [לאמר מה לנו] חלק בדוד (מלכים א' י"ב ט"ז), זו מלכות שמים, ולא נחלה בבן ישי (שם), זו מלכות בית דוד, (איש לאהליו) [לאהליך] ישראל עתה ראה ביתך דוד (שם), זה בנין בית המקדש. אמר רבי שמעון בן מנסיא אין ישראל רואין סימן ברכה לעולם עד שיחזרו ויבקשו שלשתן, הדא הוא דכתיב אחר ישובו בני ישראל ובקשו את ה' אלהיהם (הושע ג' ה'), זו מלכות שמים, ואת דוד מלכם (שם) זו מלכות בית דוד ופחדו אל ה' ואל טובו באחרית הימים (שם), זה בנין בית המקדש.
4
ה׳וימאנו העם לשמוע בקול שמואל וגו' (שמואל א' ח' י"ט), ר' הונא ורבי ירמיה בשם רבי שמואל בר רבי יצחק לפי שכתיב עד אנה מאנתם (שמות ט"ז כ"ח), לפיכך כתיב וימאנו העם, לחד קצר דמית, ושבק ליה חד ברא, והות אימה מובלא לאומנות, והוא עריק, מובליה ליה לכנישתא, והוא עריק, אמרה כל (סימי) [סמא דמלתא] אנא מלפה ליה אומנותיה דאבוי, אזלא ואיתתיה גבי חבריה דאבוי, אמרה ליה הילך אלפיה אומנותיה דאבוי, הוה מעיל ליה והוה אמר ליה חליש רישיה דדין, והוה חליש רגלוי, חליש רגלוי, והוה מחליש רישיה, אזל טעין ליה גבי אמיה ואמר לה הליך ההוא, קברא ליה דעבר על אומנותיה דאבוי, לפי שכתב עד אנה מאנתם לפיכך כתב וימאנו העם.
5
ו׳ויאמר שמואל אל (העם) [אנשי ישראל] לכו וגו' (שמואל א' ח' כ"ב), מי היה הגון לדבר, [זה שאול], ויהי איש מבנימן וגו' (שם ט' א'), ודכותה והנערה אשר תיטב בעיני וגו' (אסתר ב' ד'), מי היה הגון לדבר, איש יהודי היה בשושן וגו' (שם שם ה'), ודכותה וירא אלהים את בני ישראל וגו' (שמות ב' כ"ה), מי היה הגון לדבר, ומשה היה רועה וגו' (שם ג' א'), ר' יהושע בריה דר' (בודי) [בירי] מוסיף תרתי, והוא לחץ את בני ישראל בחזקה (שופטים ד' ג'), מהו בחזקה, רבי יצחק אמר בחרופין ובגדופין, מי היה הגון לדבר, [דבורה, דכתיב] ודבורה אשה נביאה (שם שם ד'), ודכותה ויאמרו העם וגו' (שם י' י"ח), מי היה הגון לדבר, ויפתח הגלעדי (שם י"א א').
6
ז׳ולו היה בן וגו', ואין איש מבני ישראל טוב ממנו (שמואל א' ט' ב'), יכול (מכל) [בכל] תלמוד לומר משכמו ומעלה גבוה מכל העם (שם שם), ודכותה וכאבשלום לא היה איש וגו' (שמואל ב' י"ד כ"ה), יכול (מכל) [בכל], תלמוד לומר ושקל את שער ראשו מאתים שקלים באבן המלך (שם שם כ"ו), [ונתלה בשערו] אמר רבי חנינא כחרובית היה, ואין תימר בכידון ובדים בדים היה עשוי ואין תימר כחרובית קטנה, אמר רבי חנינא משעליתי מן הגולה התרתי אזורי ושל בהמי ושל אבא בני להקיף קורתו של חרוב אחד ולא יכולתי, אמר רבי חנינא כשעליתי מן הגולה נטלתי חרוב ופצעתיו ומשך מלא כף ידי דבש, הדה אמרה בימיהון אישתני עלמא.
7
ח׳ויעבר בארץ שלישה (שמואל א' ט' ד'), בי רמתה, המה עולים במעלה וגו', ותעננה אותם ותאמרנה יש וגו' (שם שם י"א י"ב), רבי יודן ר' מרי בר יעקב אין אתם רואין ענן שהוא קשור על פתחו, ואין יש אלא ענן, כמה דאת אמר ויש אשר יהיה הענן וגו' (במדבר ט' כ"א). כבאכם העיר כן תמצאו אותו וגו' (שמואל א' שם י"ג), וכל האורך הזה למה, מלמד שהיו מביטות בנויו של שאול, ולא היו שבעות ממנו, דברי רבי יהודה, אמר רבי יוסי נמצאתה עושה בנות ישראל כך, והלא כדרך שאי אפשר לאיש לזון את עיניו מאשה שאינה ראוי לו, כך אי אפשר לאשה לזון את עיניה מן האיש שאינו ראוי לה, וכל האורך הזה למה, מלמד שלא הגיעה אותה שעה שאמר הקב"ה לשמואל כעת מחר אשלח אליך איש (שם ט"ז).
8
ט׳כי לא יאכל העם עד בואו כי הוא יברך הזבח (שם שם י"ג), א"ר הונא תפתר כרבי ישמעאל, דרבי ישמעאל אמר הטוב והמטיב מן התורה, דכתיב ואכלת ושבעת וברכת (דברים ח' י'), זו ברכה ראשונה, על הארץ (שם) זו ברכה שניה, הטובה, זו בונה ירושלים, דכתיב ההר הטוב הזה, אשר נתן (לנו, אשר גמלנו כל טוב) [לך] (שם) כתיב בתורה [ברכה] לפניה ואין כתיב בה [ברכה] לאחריה, מה כתיב בתורה לפניה, כי שם ה' אקרא הבו גודל לאליהנו (דברים ל"ב ג'), כתיב במזון [ברכה] לאחריו ואין כתיב לפניו, מה כתיב במזון לאחריו ואכלת ושבעת וברכת, ומנין ליתן את האמור של זה בזה [ואת של זה בזה], רבי שמואל בר נחמן בשם רבי יונתן השם גזירה שוה, מה השם של בתורה ברכה לפניו הוא השם שנאמר במזון לאחריו, אף השם שנאמר במזון לאחריו הוא השם שנאמר בתורה לפניו, עד כדון כרבי עקיבא, כרבי ישמעאל מנין, רבי יוחנן בשם רבי ישמעאל מקל וחומר מה אם התורה שאינה טעונה [ברכה] לפניה הרי היא טעונה לאחריה, מזון שהוא טעון [ברכה] לאחריו לא כל שכן שיטעון לפניו, עד כדון מזון, תורה מה אם מזון שהוא חיי שעה טעון ברכה לפניו ולאחריו, תורה שהיא חיי העולם הזה וחיי העולם הבא על אחת כמה וכמה, רבי יצחק ורבי נתן, רבי יצחק אמר כי הוא יברך הזבח ואחרי כן יאכלו הקרואים, ורבי נתן אמר וברך את לחמך ואת מימיך (שמות כ"ג כ"ה), אימתי קרוי לחמך עד שלא אכלתי, אמר רבי מה אם בשעה שהוא שבע כתוב ואכלת ושבעת וברכת, בשעה שהוא רעב לא כל שכן, רבי זעירא בעי באלין תלתי (דברכי אהדדי) [קרויות], היך את עביד להון, בשלשה שאכלו כאחת, או בשלשה שאכלו זה בפני עצמו וזה בפני עצמו, ואם תעבדינון כשלשה שאכלו כאחת, [הראשון מברך ברכה ראשונה והאחרון ברכה אחרונה והאמצעי אינו מברך כל עיקר, אין תעבדינון כשלשה שאכלו זה בפני עצמו וזה בפני עצמו] אפילו האמצעי מברך תחלה וסוף, אמר ר' שמואל בר אבדומא לא למדה תורה ברכת זמון לאחריו אלא ברבים, אם לרבים והלא בינו לבין עצמו אינו מברך, אמר ר' אבא מרי (בצלאה נענית) [אחוי דר' יוסי עשאוה] כשאר כל המצות שבתורה. אבל דמאי, (והדא) [הדא] אמרה אכל פירות ספק שנתקנו ספק שלא נתקנו מזמנין, אמר רבי שמואל אחוי דרבי ברכיה מכיון שגזרו על דמאי רוב העם הכניסו לבתיהן, והדא אמרה כותי מזמנין עליו, וכותי לא בספק הוא, אמר רבי אבא תפתר כמאן דאמר כותי כגוי לכל דבר, דתניא כותי כגוי דברי רבי, רבי שמעון בן גמליאל אומר כותי (כגוי) [כישראל] לכל דבר.
9