מדרש תנחומא, בלק ט״וMidrash Tanchuma, Balak 15

א׳וַיִּשָּׂא מְשָׁלוֹ וַיֹּאמַר. יְלַמְּדֵנוּ רַבֵּנוּ, מִי שֶׁאָכַל וְלֹא נָטַל יָדָיו, מַה יְּהֵא חַיָּב. כָּךְ שָׁנוּ רַבּוֹתֵינוּ, נְטִילַת יָדַיִם לִפְנֵי הַמָּזוֹן רְשׁוּת, לְאַחַר הַמָּזוֹן חוֹבָה. מַעֲשֶׂה בְּחֶנְוָנִי מִיִּשְׂרָאֵל, שֶׁהָיָה מְבַשֵּׁל בָּשָׂר טָהוֹר וּבְשַׂר חֲזִיר וּמוֹכֵר, שֶׁלֹּא יַרְגִּישׁוּ בּוֹ שֶׁהוּא יְהוּדִי. וְכָךְ הָיָה מִנְהָגוֹ, כָּל מִי שֶׁנִּכְנָס לַחֲנוּתוֹ וְלֹא נָטַל יָדָיו, יוֹדֵעַ הָיָה שֶׁהוּא נָכְרִי וְנוֹתֵן לְפָנָיו בְּשַׂר חֲזִיר. וְכָל מִי שֶׁנּוֹטֵל יָדָיו וּמְבָרֵךְ, יוֹדֵעַ שֶׁהוּא יְהוּדִי וּמַאֲכִילוֹ בָּשָׂר טָהוֹר. פַּעַם אַחַת נִכְנַס יְהוּדִי לֶאֱכֹל שָׁם וְלֹא נָטַל יָדָיו, הָיָה סָבוּר בּוֹ שֶׁהוּא נָכְרִי, נָתַן לְפָנָיו בְּשַׂר חֲזִיר. אָכַל וְלֹא בֵּרֵךְ. בָּא לַעֲשׂוֹת עִמּוֹ חֶשְׁבּוֹן עַל הַפַּת וְעַל הַבָּשָׂר, וּבְשַׂר חֲזִיר נִמְכָּר בְּיֹקֶר. אָמַר לוֹ: יֵשׁ לִי עָלֶיךָ כָּךְ וְכָךְ מִן בָּשָׂר שֶׁאָכַלְתָּ, שֶׁחֲתִיכָה נִמְכָּר עֲשָׂרָה מָנֶה. אָמַר לוֹ: אֶתְמוֹל אָכַלְתִּי אוֹתָהּ בִּשְׁמֹנָה, הַיּוֹם אַתָּה רוֹצֶה מִמֶּנִּי עֲשָׂרָה. אָמַר לוֹ: זוֹ שֶׁאָכַלְתָּ הַיּוֹם שֶׁל חֲזִיר הִיא. כֵּיוָן שֶׁאָמַר לוֹ כָּךְ, עָמְדוּ שַׂעֲרוֹתָיו, נִבְהַל וְנֶחְפַּז. אָמַר לוֹ בְּצִנְעָה, יְהוּדִי אֲנִי וְנָתַתָּ לִי בְּשַׂר חֲזִיר. אָמַר לוֹ: תִּפַּח רוּחֲךָ, כְּשֶׁרָאִיתִי שֶׁאָכַלְתָּ בְּלֹא נְטִילַת יָדַיִם וּבְלֹא בְּרָכָה, הָיִיתִי סָבוּר שֶׁאַתָּה נָכְרִי, מִכָּאן שָׁנוּ חֲכָמִים, מַיִם הָרִאשׁוֹנִים הֶאֱכִילוּ בְּשַׂר חֲזִיר. מַיִם אַחֲרוֹנִים הָרְגוּ אֶת הַנֶּפֶשׁ מַעֲשֶׂה בָּאָדָם אֶחָד שֶׁאָכַל קִטְנִיּוֹת וְלֹא נָטַל יָדָיו, יָרַד לַשּׁוּק וְיָדָיו מְטֻנָּפוֹת מִן הַקִּטְנִיּוֹת. רָאָה אוֹתוֹ חֲבֵרוֹ הָלַךְ וְאָמַר לְאִשְׁתּוֹ, אָמַר לִי בַּעֲלֵךָ, סִימָן שֶׁאָכַל עַכְשָׁו קִטְנִיּוֹת, שַׁגְּרִי לוֹ אוֹתָהּ טַבַּעַת. נָתְנָה לוֹ. אַחַר שָׁעָה בָּא בַּעֲלָהּ, אָמַר לָהּ: הֵיכָן הַטַּבַּעַת. אָמְרָה לוֹ: בָּא פְּלוֹנִי בַּסִּימָנִים שֶׁלְּךָ וּנְתַתִּיהָ לוֹ. נִתְמַלֵּא חֵמָה עָלֶיהָ וַהֲרָגָהּ. לְפִיכָךְ אָמְרוּ חֲכָמֵינוּ זִכְרוֹנָם לַבְּרָכָה, כָּל מִי שֶׁאֵינוֹ נוֹטֵל יָדָיו אַחַר הַמָּזוֹן, כְּאִלּוּ הוֹרֵג נֶפֶשׁ. לְכָךְ הִזְהִיר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת יִשְׂרָאֵל, שֶׁלֹּא לִפְשֹׁעַ אֲפִלּוּ בְּמִצְוֹת קַלּוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר: כִּי לֹא דָּבָר רֵק הוּא מִכֶּם (דברים לב, מז). אֲפִלּוּ דְּבַר מִצְוָה שֶׁאַתָּה רוֹאֶה אוֹתָהּ רֵיקָה וְקַלָּה, בָּהּ חַיִּים וַאֲרִיכוּת יָמִים, דִּכְתִיב: וּבַדָּבָר הַזֶּה תַּאֲרִיכוּ יָמִים עַל הָאֲדָמָה (שם). אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְיִשְׂרָאֵל, אִם שְׁמַרְתֶּם מִצְוֹתַי, אֲנִי מַפִּיל שׂוֹנְאֵיכֶם לִפְנֵיכֶם, שֶׁנֶּאֱמַר: לוּ עַמִּי שׁוֹמֵעַ לִי יִשְׂרָאֵל בִּדְרָכַי יְהַלֵּכוּ, כִּמְעַט וְגוֹ' (תהלים פא, יד-טו). כֵּיוָן שֶׁרָאָה בִּלְעָם הֵיאַךְ יִשְׂרָאֵל מְשַׁמְּרִין אֶת הַמִּצְוֹת הַקַּלּוֹת, אָמַר מִי יוּכַל לְקַלֵּל אֶת אֵלּוּ, שֶׁהֵן מְשַׁמְּרִין מִצְוֹתָיו שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, וּשְׁמוֹ גָּלוּף בָּהֶן. ה' אֱלֹהָיו עִמּוֹ. הַמְקַלְּלוֹ, מְקַלֵּל לְעַצְמוֹ, שֶׁשְּׁמוֹ מְשֻׁתָּף בָּהֶן. הִתְחִיל הוֹפֵךְ לִמְשָׁלִים, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיִּשָּׂא מְשָׁלוֹ. זֶה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב: מְבָרֵךְ רֵעֵהוּ בְּקוֹל גָּדוֹל בַּבֹּקֶר הַשְׁכֵּם קְלָלָה תֵּחָשֵׁב לוֹ (משלי כז, יד). כְּשֶׁבָּא בִּלְעָם לְקַלֵּל אֶת יִשְׂרָאֵל, עִקֵּם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת לְשׁוֹנוֹ וְהִתְחִיל לְבָרֵךְ, שֶׁנֶּאֱמַר: וְלֹא אָבָה ה' אֱלֹהֶיךָ לִשְׁמֹעַ אֶל בִּלְעָם וְיַהֲפֹךְ ה' אֱלֹהֶיךָ לְךָ אֶת הַקְּלָלָה לִבְרָכָה (דברים כג, ו). נָתַן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כֹּחַ בְּקוֹלוֹ וְקוֹלוֹ הוֹלֵךְ מִסּוֹף הָעוֹלָם וְעַד סוֹפוֹ, כְּדֵי שֶׁיִּשְׁמְעוּ הָאֻמּוֹת שֶׁהוּא מְבָרְכָן. עַל בִּלְעָם נֶאֱמַר, מְבָרֵךְ רֵעֵהוּ בְּקוֹל גָּדוֹל וְגוֹ', שֶׁנֶּאֱמַר: לְכָה אִיעָצְךָ, וְהָרַג עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה אֶלֶף, אֵין קְלָלָה כָּזוֹ!