מדרש תנחומא, בלק ט״זMidrash Tanchuma, Balak 16
א׳וַיֵֹּשֶב יִשְׂרָאֵל בַּשִּׁטִּים. יְלַמְּדֵנוּ רַבֵּנוּ, בִּזְכוּת כַּמָּה דְּבָרִים נִגְאֲלוּ יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרַיִם. כָּךְ שָׁנוּ רַבּוֹתֵינוּ, בִּזְכוּת אַרְבָּעָה דְּבָרִים, שֶׁלֹּא שִׁנּוּ אֶת שְׁמוֹתָם, וְלֹא שִׁנּוּ אֶת לְשׁוֹנָם, וְלֹא גִּלּוּ מִסְתָּרִים שֶׁלָּהֶם, וְלֹא נִפְרְצוּ בָּעֲרָיוֹת. לֹא שִׁנּוּ שְׁמוֹתָן, שֶׁרְאוּבֵן וְשִׁמְעוֹן יָרְדוּ, וּרְאוּבֵן וְשִׁמְעוֹן עָלוּ. לֹא שִׁנּוּ אֶת לְשׁוֹנָם, שֶׁנֶּאֱמַר: כִּי פִּי הַמְדַבֵּר אֲלֵיכֶם (בראשית מה, יב), שֶׁהָיוּ מְסַפְּרִין בִּלְשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ. לֹא גִּלּוּ מִסְתָּרִין שֶׁלָּהֶן, שֶׁנֶּאֱמַר: וְשָׁאֲלָה אִשָּׁה מִשְּׁכֶנְתָּהּ (שמות ג, כב). וְהָיָה הַדָּבָר הַזֶּה מֻפְקָד אֶצְלָם שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ, וְלֹא גִּלָּה אֶחָד מֵהֶן לַמִּצְרִים. וְלֹא פָּרְצוּ בָּעֲרָיוֹת, שֶׁכָּךְ כְּתִיב: גַּן נָעוּל אֲחוֹתִי כַּלָּה (שה״ש ד, יב), אֵלּוּ הַזְּכָרִים. גַּל נָעוּל מַעְיָן חָתוּם (שם), אֵלּוּ הַבְּתוּלוֹת. תֵּדַע לְךָ, שֶׁהֲרֵי אַחַת הָיְתָה וּמְפַרְסְמָהּ הַכָּתוּב, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיֵּצֵא בֶּן אִשָּׁה יִשְׂרְאֵלִית וְגוֹ' (ויקרא כד, י). וְכָל אוֹתָן אַרְבָּעִים שָׁנָה שֶׁהָיוּ בַּמִּדְבָּר, לֹא סָרְחוּ בָּעֲבֵרָה, עַד שֶׁבָּאוּ לַשִּׁטִּים. לְפִיכָךְ כְּתִיב: וַיֵּשֵׁב יִשְׂרָאֵל בַּשִּׁטִּים, שִׁטִּים, שֶׁעָשׂוּ שְׁטוּת, שֶׁנֶּאֱמַר: נוֹאֵף אִשָּׁה חֲסַר לֵב (משלי ו, לב).
1