מדרש תנחומא, בלק י״זMidrash Tanchuma, Balak 17
א׳וַיָּחֵל הָעָם לִזְנוֹת. יֵשׁ מַעְיָנוֹת שֶׁמְּגַדְּלִין גִּבּוֹרִים, וְיֵשׁ שֶׁמְּגַדְּלִין חַלָּשִׁים, וְיֵשׁ מְגַדְּלוֹת נָאִים, וְיֵשׁ מְכֹעָרִים, וְיֵשׁ צְנוּעִין, וְיֵשׁ שְׁטוּפִין בְּזִמָּה. וּמַעְיַן שִׁטִּים, שֶׁל זְנוּת הָיָה, וְהוּא הָיָה מַשְׁקֵה סְדוֹם. אַתָּה מוֹצֵא שֶׁאָמְרוּ, אַיֵּה הָאֲנָשִׁים וְגוֹ' הוֹצִיאֵם אֵלֵינוּ וְנֵדְעָה אֹתָם (בראשית יט, ה). וּלְפִי שֶׁנִּתְקַלֵּל אוֹתוֹ מַעְיָן, עָתִיד הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְיַבְּשׁוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: וּמַעְיָן מִבֵּית ה' יֵצֵא וְהִשְׁקָה אֶת נַחַל הַשִּׁטִּים (יואל ד, יח). וְכֵן אַתְּ מוֹצֵא, מִיְמוֹת אַבְרָהָם לֹא נִפְרַץ אֶחָד מֵהֶם בִּזְנוּת. כֵּיוָן שֶׁבָּאוּ לַשִּׁטִּים וְשָׁתוּ מֵימָיו, נִפְרְצוּ בִּזְנוּת, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיָּחֵל הָעָם לִזְנוֹת. בֹּא וּרְאֵה מַה כְּתִיב בִּיצִיאָתָן מִמִּצְרַיִם, דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיָשׁוּבוּ וְיַחֲנוּ לִפְנֵי פִּי הַחִירֹת (שמות יד, ב). מַהוּ פִּי הַחִירֹת. מָקוֹם קָבוּעַ לִזְנוּת הָיָה. וּלְפִי שֶׁהִצְנִיעוּ עַצְמָן בִּיצִיאָתָן מִמִּצְרַיִם, נִקְרָא פִּי הַחִירֹת. וְאֵלּוּ עַל שֶׁהִפְקִירוּ עַצְמָן לַנָּשִׁים, כְּתִיב בָּהֶם, וַיָּחֶל הָעָם לִזְנוֹת אֶל בְּנוֹת מוֹאָב. וַיָּחֵל הָעָם. כָּל מָקוֹם שֶׁנֶּאֱמַר הָעָם, לְשׁוֹן גְּנַאי הוּא. וְכָל מָקוֹם שֶׁנֶּאֱמַר יִשְׂרָאֵל, לְשׁוֹן שֶׁבַח הוּא. וַיְהִי הָעָם כַּמִּתְאוֹנְנִים (במדבר יא, א), וַיְדַבֵּר הָעָם בֵּאלֹהִים (שם כא, ה), וְיִבְכּוּ הָעָם (שם יד, א), וַיַּרְא מֹשֶׁה אֶת הָעָם כִּי פָרֻעַ הוּא (שמות לב, כה), וַיִּקָּהֵל הָעָם עַל אַהֲרֹן (שם פסוק א). וַיָּחֵל הָעָם. זְרֹק מַטֶּה בָּאֲוִיר, אֲעִיקָּרוֹ נוֹפֵל. מִי שֶׁפָּתַח בִּזְנוּת תְּחִלָּה, הִשְׁלִים לְבַסּוֹף. אִמּוֹתֵיהֶן הִתְחִילוּ בִּזְנוּת, וַתֹּאמַר הַבְּכִירָה אֶל הַצְּעִירָה, לְכָה נַשְׁקֶה אֶת אָבִינוּ וְגוֹ', וַיְהִי מִמָּחֳרָת וַתֹּאמַר הַבְּכִירָה אֶל הַצְּעִירָה וְגוֹ' (בראשית יט, לא-לד), לִמְּדָה אֲחוֹתָהּ. לְפִיכָךְ חָשַׁב הַכָּתוּב הַצְּעִירָה וְלֹא פֵּרְשָׁה, אֶלָּא וַתִּשְׁכַּב עִמּוֹ (שם פסוק לה). וּבַגְּדוֹלָה כְּתִיב: וַתִּשְׁכַּב אֶת אָבִיהָ (שם פסוק לג). אוֹתָהּ שֶׁפָּתְחָה בִּזְנוּת תְּחִלָּה, הִשְׁלִימוּ בְּנוֹתֶיהָ אַחֲרֶיהָ, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיָּחֶל הָעָם לִזְנוֹת אֶל בְּנוֹת מוֹאָב.
1