מדרש תנחומא, בלק ט׳Midrash Tanchuma, Balak 9
א׳וַיִּפְתַּח ה' אֶת פִּי הָאָתוֹן. לְהוֹדִיעוֹ, שֶׁהַפֶּה וְהַלָּשׁוֹן בִּרְשׁוּתוֹ. שֶׁאִם בִּקֵּשׁ לְקַלֵּל, פִּיו בִּרְשׁוּתוֹ. וַתֹּאמֶר לְבִלְעָם מֶה עָשִׂיתִי לְךָ כִּי הִכִּיתָנִי זֶה שָׁלֹש רְגָלִים. רָמְזָה לוֹ, אַתָּה מְבַקֵּשׁ לַעֲקֹר אֻמָּה הַחוֹגֶגֶת שָׁלֹש רְגָלִים בַּשָּׁנָה. וַיֹּאמֶר בִּלְעָם לָאָתוֹן כִּי הִתְעַלַּלְתָּ בִּי. אַף עַל פִּי שֶׁמְּדַבֵּר בִּלְשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ, גּוֹי לְשׁוֹנוֹ סָרוּחַ. לוּ יֵשׁ חֶרֶב בְּיָדִי כִּי עַתָּה הֲרַגְתִּיךָ. מָשָׁל לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה. לְרוֹפֵא שֶׁבָּא לְרַפְּאוֹת בִּלְשׁוֹנוֹ נְשׁוּךְ הַנָּחָשׁ. בַּדֶּרֶךְ רָאָה אֲנָקָה אַחַת, הִתְחִיל מְבַקֵּשׁ מַקֵּל לְהָרְגָהּ. אָמְרוּ לוֹ: לְזוֹ אֵין אַתָּה יָכֹל לִטֹּל, הֵיאַךְ אַתָּה יָכֹל לְרַפְּאוֹת נְשׁוּךְ נָחָשׁ. כָּךְ אָמַר הָאָתוֹן לְבִלְעָם, אֲנִי אֵין אַתָּה יָכֹל לְהָרְגֵנִי אֶלָּא אִם כֵּן חֶרֶב בְּיָדְךָ. וְהֵיאַךְ אַתָּה רוֹצֶה לַעֲקֹר אֻמָּה שְׁלֵמָה בִּלְשׁוֹנְךָ. שָׁתַק וְלֹא מָצָא תְּשׁוּבָה. הִתְחִילוּ תְּמֵהִין שָׂרֵי מוֹאָב, שֶׁרָאוּ נֵס שֶׁלֹּא הָיָה כְּמוֹתוֹ בָּעוֹלָם. יֵשׁ אוֹמְרִים: שֶׁאָמְרוּ לוֹ שָׂרֵי מוֹאָב, מַאי טַעְמָא לֹא רָכַבְתָּ אֲסוּסַיָּא. אָמַר לָהֶם: אֵינָהּ שֶׁלִּי. הֱשִׁיבָתוֹ, הַלֹּא אֲנֹכִי אֲתוֹנְךָ. לִטְעִינָה בְּעָלְמָא. אֲשֶׁר רָכַבְתָּ עָלַי. אַקְרָאִי בְּעָלְמָא. מֵעוֹדְךָ עַד הַיּוֹם הַזֶּה. הָא לָמַדְתָּ, שֶׁלֹּא הָיָה זָקֵן, שֶׁהָאָתוֹן גְּדוֹלָה מִמֶּנּוּ. הַהַסְכֵּן הִסְכַּנְתִּי לַעֲשׂוֹת לְךָ כֹּה. כֵּיוָן שֶׁדִּבְּרָה, מֵתָה, שֶׁלֹּא יִהְיוּ הַבְּרִיּוֹת אוֹמְרִים: זוֹ הָאָתוֹן שֶׁדִּבְּרָה, וְעוֹשִׂין אוֹתָהּ יִרְאָה. דָּבָר אַחֵר, חָס הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עַל כָּבוֹד שֶׁל אוֹתוֹ רָשָׁע, שֶׁלֹּא יֹאמְרוּ, זוֹ שֶׁלָּקָה בִּלְעָם עַל יָדֶיהָ. וְאִם כָּךְ חָס הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עַל כְּבוֹדָן שֶׁל רְשָׁעִים, אֵין צָרִיךְ לוֹמַר עַל כְּבוֹד הַצַּדִּיקִים. וְכֵן הוּא אוֹמֵר, וְאִשָּׁה אֲשֶׁר תִּקְרַב אֶל כָּל בְּהֵמָה לְרִבְעָהּ וְגוֹ' (ויקרא כ, טז). אִם אִשָּׁה חָטְאָה, בְּהֵמָה מַה חָטְאָה. אֶלָּא לְפִי שֶׁבָּאָה לָאִשָּׁה תַּקָּלָה עַל יָדֶיהָ, לְפִיכָךְ אָמַר הַכָּתוּב, תֵּהָרֵג. דָּבָר אַחֵר, שֶׁלֹּא תְּהֵא הַבְּהֵמָה עוֹבֶרֶת בַּשּׁוּק וְיֹאמְרוּ, זוֹ הַבְּהֵמָה, שֶׁנֶּהֶרְגָה אִשָּׁה פְּלוֹנִית עַל יָדָהּ. לְהוֹדִיעַ הֵיאַךְ חָס הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עַל כְּבוֹדָן שֶׁל בְּרִיּוֹת וְיֹדֵעַ צָרְכָּם, וְסָתַם פִּי הַבְּהֵמָה. שֶׁאִלּוּ הָיְתָה מְדַבֶּרֶת, לֹא יְכוֹלִין לְשַׁעְבְּדָהּ וְלַעֲמֹד בָּהּ, שֶׁזֹּה הַטִּפְּשִׁית שֶׁבַּבְּהֵמוֹת, וְזֶה חָכָם שֶׁבַּחֲכָמִים, כֵּיוָן שֶׁדִּבְּרָה, לֹא הָיָה יָכֹל לַעֲמֹד בָּהּ.
1