מדרש תנחומא, חקת כ״אMidrash Tanchuma, Chukat 21
א׳אָז יָשִׁיר יִשְׂרָאֵל. מִפְּנֵי מָה לֹא נִזְכַּר מֹשֶׁה שָׁם. מִפְּנֵי שֶׁנֶּעֱנַשׁ עַל הַמַּיִם, וְאֵין אָדָם מְקַלֵּס לִסְפֶּקְלָטוֹר שֶׁלּוֹ. וְלָמָּה שְׁמוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לֹא נִזְכַּר בָּהּ. מָשָׁל לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה. לְשִׁלְטוֹן שֶׁעָשָׂה סְעוּדָה לַמֶּלֶךְ. אָמַר הַמֶּלֶךְ, פְּלוֹנִי אוֹהֲבִי יֵשׁ שָׁם אָמְרוּ לוֹ: לָאו. אָמַר הַמֶּלֶךְ, אַף אֲנִי אֵינִי הוֹלֵךְ לְשָׁם. אַף כָּאן אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, הוֹאִיל וּמֹשֶׁה אֵינוֹ נִזְכַּר, אַף אֲנִי אֵינִי נִזְכַּר שָׁם. בְּאֵר חֲפָרוּהָ שָׂרִים. וְכִי חֲפִירָה הָיְתָה שָׁם. אֶלָּא שֶׁנִּתְּנָה בִּזְכוּת אָבוֹת שֶׁנִּקְרְאוּ שָׂרִים, שֶׁנֶּאֱמַר: פָּתַח צוּר וַיָּזוּבוּ מָיִם, הָלְכוּ בַּצִּיּוֹת נָהָר, כִּי זָכַר אֶת דְּבַר קָדְשׁוֹ אֶת אַבְרָהָם עַבְדּוֹ (תהלים קה, מא-מב). כָּרוּהָ נְדִיבֵי הָעָם בִּמְחֹקֵק בְּמִשְׁעֲנֹתָם, שֶׁהָיוּ הַנְּשִׂיאִים עוֹמְדִין עַל גַּבָּהּ וּמוֹשְׁכִים בְּמַטּוֹתֵיהֶם כָּל אֶחָד וְאֶחָד לְשִׁבְטוֹ וּלְמִשְׁפַּחְתּוֹ. וְרֶוַח הָיָה בֵּין הַדְּגָלִים מָלֵא מַיִם תִּגְבּוֹרִין. וְאִשָּׁה שֶׁהָיְתָה צְרִיכָה לֵילֵךְ אֵצֶל חֲבֶרְתָּהּ מִדֶּגֶל לְדֶגֶל, הָיְתָה הוֹלֶכֶת בִּסְפִינָה, שֶׁנֶּאֱמַר: הָלְכוּ בְּצִיּוֹת נָהָר. וְאֵין צִיּוֹת אֶלָּא סְפִינוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר: וְצִי אַדִּיר לֹא יַעַבְרֶנּוּ (ישעיה לג, כא). וְהַמַּיִם הָיוּ יוֹצְאִין חוּץ לַמַּחֲנֶה וּמַקִּיפִין פִּיסָא גְּדוֹלָה, שֶׁנֶּאֱמַר: יַנְחֵנִי בַּמַּעְגְּלֵי צֶדֶק לְמַעַן שְׁמוֹ (תהלים כג, ג). וּמְגַדְּלִין מִינֵי דְּשָׁאִים וְאִילָנוֹת שֶׁאֵין לָהֶם סוֹף, שֶׁנֶּאֱמַר: בִּנְאוֹת דֶּשֶׁא וְגוֹ' (שם פסוק ב). כָּל אוֹתָן יָמִים שֶׁהָיוּ יִשְׂרָאֵל בַּמִּדְבָּר, הָיוּ מְשַׁמְּשִׁין בָּהּ. לְכָךְ קִלְּסוּ עָלֶיהָ, בְּאֵר חֲפָרוּהָ שָׂרִים. וּמִמִּדְבָּר מַתָּנָה, שֶׁנִּתְנָה לָהֶם מַתָּנָה בַּמִּדְבָּר לְשַׁמְּשָׁן. דָּבָר אַחֵר, לָמָּה נִתְּנָה בַּמִּדְבָּר. שֶׁאִלּוּ נִתְּנָה לָהֶם בָּאָרֶץ, הָיָה שִׁבְטוֹ שֶׁנִּתְּנָה בִּתְחוּמוֹ, מִדַּיֵּן וְאוֹמֵר: אֲנִי קוֹדֵם בָּהּ. לְכָךְ נִתְּנָה בַּמִּדְבָּר, שֶׁיְּהוּ הַכֹּל שָׁוִין בָּהּ. וְעוֹד לָמָּה נִתְּנָה בַּמִּדְבָּר. כְּשֵׁם שֶׁמִּדְבָּר לֹא נִזְרָע וְלֹא נֶעֱבָד, כָּךְ הַמְּקַבֵּל עָלָיו דִּבְרֵי תּוֹרָה, פּוֹרְקִין מִמֶּנּוּ עֹל מַלְכוּת וְעֹל דֶּרֶךְ אֶרֶץ. וּכְשֵׁם שֶׁמִּדְבָּר אֵין מַעֲלֶה אַרְנוֹן, כָּךְ בְּנֵי תּוֹרָה בְּנֵי חוֹרִין בָּעוֹלָם הַזֶּה. דָּבָר אַחֵר, מִמִּדְבָּר. מִי מְקַיֵּם אֶת הַתּוֹרָה. מִי שֶׁמֵּשִׂים עַצְמוֹ כַּמִּדְבָּר, מְפַנֶּה עַצְמוֹ מִן הַכֹּל. וּמִמַּתָּנָה נַחֲלִיאֵל, וּמִנַּחֲלִיאֵל בָּמוֹת. שְׁלֹשָׁה מְקוֹמוֹת אֵלּוּ, כְּנֶגֶד שְׁלֹשָׁה בָּתֵּי דִּינִין שֶׁבִּירוּשָׁלַיִם, שֶׁהָיוּ מְפָרְשִׁין תּוֹרָה לְכָל יִשְׂרָאֵל. מִמַּתָּנָה נַחֲלִיאֵל, אֵלּוּ סַנְהֶדְרִין שֶׁבְּהַר הַבַּיִת. וּמִנַּחֲלִיאֵל בָּמוֹת, אֵלּוּ סַנְהֶדְרִין שֶׁבָּעֲזָרָה בְּצַד הַמִּזְבֵּחַ. וּמִבָּמוֹת הַגַּיְא אֲשֶׁר בִּשְׂדֵי מוֹאָב, אֵלּוּ סַנְהֶדְרִין שֶׁבְּלִשְׁכַּת הַגָּזִית בִּתְחוּם אוֹתָהּ שֶׁבָּאתָה מִשְּׂדֵי מוֹאָב, שֶׁנֶּאֱמַר: נַעֲרָה מוֹאָבִיָּה הִיא הַשָּׁבָה עִם נָעֳמִי מִשְּׂדֵי מוֹאָב (רות ב, ו). וְנִשְׁקְפָה עַל פְּנֵי הַיְּשִׁימוֹן, שֶׁמִּשָּׁם יָצָא הַתּוֹרָה לְכָל יִשְׂרָאֵל. דָּבָר אַחֵר, וּמִמִּדְבַּר מַתָּנָה. אָמַר מֹשֶׁה, רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, אַחַר כָּל הַנִּסִּים שֶׁעָשִׂיתָ לָהֶם, אֲנִי מֵת מִתַּחַת יְדֵיהֶם. מִן הַמִּדְבָּר נָתַן לָהֶם אֶת הַתּוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר: וּמִמִּדְבַּר מַתָּנָה. וְעַל יָדִי נָחֲלוּ אוֹתָהּ, שֶׁנֶּאֱמַר: וּמִמַּתָּנָה נַחֲלִיאֵל. וּמִשֶּׁנָּחֲלוּ אוֹתָהּ, גָּזַרְתָּ עָלַי מִיתָה. וּמִנַּחֲלִיאֵל בָּמוֹת, בָּא מָוֶת. וּמִבָּמוֹת הַגַּיְא אֲשֶׁר בִּשְׂדֵה מוֹאָב וְגוֹ', זוֹ קְבוּרָה, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיִּקְבֹּר אוֹתוֹ בַּגַּיא בְּאֶרֶץ מוֹאָב (דברים לד, ו). זֶהוּ שֶׁאָמַר אִיּוֹב, אֲשֶׁר לֹא נָשָׂא פְּנֵי שָׂרִים וְלֹא נִכַּר שׁוֹעַ לִפְנֵי דָל כִּי מַעֲשֵׂה יָדָיו כֻּלָּם (איוב לד, יט). וְנִשְׁקְפָה עַל פְּנֵי הַיְשִׁימוֹן, זֶה לְעִנְיַן בְּאֵר שֶׁבָּאת עִמָּהֶם עַד שֶׁנִּגְנְזָה לְתוֹךְ יַמָּהּ שֶׁל טְבֶרְיָה. וְהָעוֹמֵד עַל פְּנֵי הַיְשִׁימוֹן, רוֹאֶה בְּתוֹךְ הַיָּם כִּמְלֹא פִי תַּנּוּר, וְהוּא הַבְּאֵר הַנִּשְׁקָף עַל פְּנֵי הַיְשִׁימוֹן.
1