מדרש תנחומא, אמור י״אMidrash Tanchuma, Emor 11

א׳שׁוֹר אוֹ כֶּשֶׂב אוֹ עֵז. זֶה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב: הֵן אַתֶּם מֵאַיִן וּפָעָלְכֶם מֵאָפַע, תּוֹעֵבָה יִבְחַר בָּכֶם (ישעיה מא, כד). הֵן אַתֶּם מֵאַיִן, מִלֹּא כְלוּם, מִן לֵיחָה סְרוּחָה. מֵאָפַע, מִמֵּאָה פְּעִיּוֹת שֶׁהָאִשָּׁה פּוֹעָה בִּשְׁעַת לֵדָתָהּ, בְּשָׁעָה שֶׁהִיא יוֹשֶׁבֶת עַל הַמַּשְׁבֵּר, תִּשְׁעִים וְתִשְׁעָה לְמִיתָה, וְאַחַת לְחַיִּים. תּוֹעֵבָה יִבְחַר בָּכֶם. מַהוּ תּוֹעֵבָה יִבְחַר בָּכֶם. מְדַבֵּר בַּתִּינוֹק הַזֶּה אַף עַל פִּי שֶׁיּוֹצֵא מִמְּעֵי אִמּוֹ מְלֻכְלָךְ מְטֻנָּף מָלֵא רִירִין, הַכֹּל מְנַשְּׁקִין אוֹתוֹ וְהַכֹּל מְחַבְּבִין אוֹתוֹ, וּבְיוֹתֵר כְּשֶׁהוּא זָכָר. דָּבָר אַחֵר, הֵן אַתֶּם מֵאַיִן. לָשׁוֹן יְוָנִי הוּא, הֵן, חַד. חַד אַתֶּם לִי. מֵאֻמּוֹת הָעוֹלָם הַנִּקְרָאִין אַיִן, שֶׁנֶּאֱמַר: כָּל הַגּוֹיִם כְּאַיִן נֶגְדּוֹ (שם מ, יז). וּפָעָלְכֶם מֵאָפַע. אָמַר רַבִּי לֵוִי, כָּל פְּעֻלּוֹת טוֹבוֹת וּנְעִימוֹת וְנֶחָמוֹת שֶׁעָתִיד הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לַעֲשׂוֹת עִם יִשְׂרָאֵל, אֵינָן אֶלָּא בִּשְׂכַר פְּעִיָּה אַחַת שֶׁפָּעוּ יִשְׂרָאֵל בְּסִינַי וְאָמְרוּ, כָּל אֲשֶׁר דִּבֵּר ה' נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמַע (שמות כד, ז). תּוֹעֵבָה יִבְחַר בָּכֶם. אוֹתָהּ תּוֹעֵבָה שֶׁעֲשִׂיתֶם עֵגֶל מַסֵּכָה, מֵאוֹתָהּ תּוֹעֵבָה הָבִיאוּ לְפָנַי קָרְבָּן, וַאֲנִי אֶבְחַר בָּכֶם. וּמַהוּ, שׁוֹר אוֹ כֶּשֶׂב אוֹ עֵז. בְּרָעָתָם יְשַׂמְּחוּ מֶלֶךְ וּבְכַחֲשֵׁיהֶם שָׂרִים (הושע ז, ג). וְכִי מָה רָאָה בַּשּׁוֹר שֶׁעֲשָׂאוֹ רֹאשׁ לַקָּרְבָּנוֹת. אָמַר רַבִּי לֵוִי, מָשָׁל לְמַטְרוֹנָא שֶׁיָּצָא עָלֶיהָ שֵׁם רָע עִם אֶחָד מִגְּדוֹלֵי מַלְכוּת. בָּדַק הַמֶּלֶךְ בַּדְּבָרִים וְלֹא מָצָא בָּהֶם מַמָּשׁ. מֶה עָשָׂה הַמֶּלֶךְ. עָשָׂה סְעוּדָה וְהוֹשִׁיבוּ בָּרֹאשׁ, לְהוֹדִיעַ לַכֹּל, שֶׁבָּדַק הַמֶּלֶךְ בַּדְּבָרִים וְלֹא מָצָא בָּהֶן מַמָּשׁ. וּלְפִי שֶׁהָיוּ אֻמּוֹת הָעוֹלָם אוֹמְרִים לְיִשְׂרָאֵל, אַתֶּם עֲשִׂיתֶם הָעֵגֶל, וּבָדַק הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וְלֹא מָצָא בְּדִבְרֵיהֶם מַמָּשׁ, לְפִיכָךְ נַעֲשָׂה שׁוֹר רֹאשׁ לְכָל הַקָּרְבָּנוֹת. מִנַּיִן, מִמַּה שֶּׁקָּרְאוּ בָּעִנְיָן שׁוֹר אוֹ כֶּשֶׂב אוֹ עֵז. רַב הוּנָא וְרַב אִידִי בְּשֵׁם רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן אָמַר, מוּצָלִים הָיוּ יִשְׂרָאֵל מֵאוֹתוֹ הַמַּעֲשֶׂה. שֶׁאִלּוּ הֵם עָשׂוּ אֶת הָעֵגֶל, הָיָה לָהֶם לוֹמַר, אֵלֶּה אֱלֹהֵינוּ יִשְׂרָאֵל. אֶלָּא הַגֵּרִים שֶׁעָלוּ עִם יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרַיִם הֵם שֶׁעֲשָׂאוּהוּ, וְהָיוּ מוֹנִין לְיִשְׂרָאֵל, אֵלֶּה אֱלֹהֶיךָ יִשְׂרָאֵל (שמות לב, ד). אָמַר רַבִּי יְהוּדָה בַּר סִמּוֹן, כְּתִיב: יָדַע שׁוֹר קוֹנֵהוּ וַחֲמוֹר וְגוֹ' (ישעיה א, ג). לֹא הָיוּ יוֹדְעִין, אֶלָּא שֶׁדָּשׁוּ בֶּעָקֵב. וְדִכְוָותֵיהּ, וְהִיא לֹא יָדְעָה כִּי אָנֹכִי נָתַתִּי לָהּ הַדָּגָן וְגוֹ' (הושע ב, י). וְלֹא הָיְתָה יוֹדַעַת, אֶלָּא שֶׁדָּשָׁה בֶּעָקֵב.