מדרש תנחומא, מקץ ו׳Midrash Tanchuma, Miketz 6
א׳וַיַּרְא יַעֲקֹב כִּי יֶשׁ שֶׁבֶר בְּמִצְרָיִם. זֶה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב: נַעַר הָיִיתִי גַּם זָקַנְתִּי וְלֹא רָאִיתִי צַדִּיק נֶעֱזָב וְזַרְעוֹ מְבַקֶּשׁ לָחֶם (תהלים לז, כה). אָמַר רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן, פָּסוּק זֶה שַׂר הָעוֹלָם אֲמָרוֹ. נַעַר הָיִיתִי, מִימוֹת אָדָם. גַּם זָקַנְתִּי, עַד יְמוֹת הַמָּשִׁיחַ. וְלֹא רָאִיתִי, שֶׁעָזַב הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת הָעוֹלָם מִן הַצַּדּיקִים, אֶלָּא שֶׁבְּכָל דּוֹר וָדוֹר מַעֲמִיד צַדִּיקִים, דְּאָמַר רַבִּי תַנְחוּם בְּשֵׁם רַבִּי אָחָא, אֵין הָעוֹלָם חָסֵר שְׁלֹשִׁים צַדִּיקִים כְּאַבְרָהָם, שֶׁנֶּאֱמַר: וְאַבְרָהָם הָיוֹ יִהְיֶה לְגוֹי גָדוֹל (בראשית יח, יח). יִהְיֶה בְּגִימַטְרִיָּא שְׁלֹשִׁים.
1
ב׳דָּבָר אַחֵר, נַעַר הָיִיתִי גַּם זָקַנְתִּי, אֵין הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עוֹזֵב אֶת הַצַּדִּיקִים בִּשְׁעַת הָרָעָב לֹא לָהֶם וְלֹא לִבְנֵיהֶם, אֶלָּא בִזְמַן שֶׁבַּצֹּרֶת בָּאָה לָעוֹלָם, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַתְקִין לָהֶם מֵהֵיכָן יִחְיוּ. וְכֵן אַתָּה מוֹצֵא בְאֵלִיָּהוּ, שֶׁהִתְקִין לוֹ מֵהֵיכָן יִחְיֶה, שֶׁנֶּאֱמַר: קוּם לֵךְ צָרְפָתָה אֲשֶׁר לְצִידוֹן וְגוֹ' (מלכים א יז, ט). וְכֵן אַתְּ מוֹצֵא, וּפָנִיתָ לְךָ קֵדְמָה וְנִסְתַּרְתָּ בְּנַחַל כְּרִית אֲשֶׁר עַל פְּנֵי הַיַּרְדֵּן, וְהָיָה מֵהַנַּחַל תִּשְׁתֶּה וְאֶת הָעֹרְבִים צִוִּיתִי לְכַלְכֶּלְךָ שָׁם (מלכים א יז, ג-ד). וְכֵן וַיְהִי רָעָב בָּאָרֶץ וַיֵּרֶד אַבְרָם מִצְרַיְמָה וְגוֹ' (בראשית יב, י). וְכֵן וַיְהִי רָעָב בָּאָרֶץ מִלְּבַד הָרָעָב הָרִאשׁוֹן וְגוֹ' וַיֵּלֶךְ יִצְחָק וְגוֹ' (בראשית כו, א). וְכֵן יַעֲקֹב, כְּשֶׁבָּא הָרָעָב, הִתְקִין הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לוֹ יוֹסֵף שֶׁיְּכַלְכְּלֶנּוּ בְּמִצְרַיִם, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיְכַלְכֵּל יוֹסֵף אֶת אָבִיו (בראשית מז, יב). הֱוֵי, וַיַּרְא יַעֲקֹב כִּי יֶשׁ שֶׁבֶר.
2
ג׳מַה כְּתִיב לְמַעְלָה, וְכָל הָאָרֶץ בָּאוּ מִצְרַיְמָה לִשְׁבֹּר אֶל יוֹסֵף, לְפִי שֶׁהוּא נָתַן עַצְמוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיִּצְבֹּר יוֹסֵף בָּר. וַתִּכְלֶינָה שֶׁבַע שְׁנֵי הַשָּׂבָע וְגוֹ', וַתְּחִלֶּינָה שֶׁבַע שְׁנֵי הָרָעָב לָבוֹא כַּאֲשֶׁר אָמַר יוֹסֵף.
3
ד׳מַהוּ כַּאֲשֶׁר אָמַר יוֹסֵף. אָמַר רַבִּי יְהוּדָה בַּר שָׁלוֹם, אַרְבַּע עֶשְׂרֵה שָׁנָה שֶׁל רָעָב הָיוּ רְאוּיִין לָבֹא. שֶׁכֵּן יוֹסֵף אוֹמֵר, שֶׁבַע פָּרוֹת הָרַקּוֹת וְהָרָעֹת שֶׁבַע שָׁנִים הֵנָּה וְשֶׁבַע הַשִּׁבֳּלִים הָרֵקוֹת שֶׁבַע שָׁנִים הֵנָּה, הֲרֵי אַרְבַּע עֶשְׂרֵה שָׁנָה. אֶלָּא שֶׁגָּזַר יוֹסֵף וְנַעֲשׂוּ שֶׁבַע שָׁנִים, שֶׁנֶּאֱמַר: יִהְיוּ שֶׁבַע שְׁנֵי הָרָעָב. לְפִיכָךְ כְּתִיב: כַּאֲשֶׁר אָמַר יוֹסֵף.
4
ה׳מִיָּד שָׁמַע יַעֲקֹב שֶׁהָיָה שֶׁבֶר בְּמִצְרַיִם, וְאָמַר לְבָנָיו רְדוּ שָׁמָּה וְשִׁבְרוּ וְגוֹ'. וַיֵּרְדוּ אֲחֵי יוֹסֵף עֲשָׂרָה. וְלָמָּה עֲשָׂרָה, שֶׁיֵּשׁ בָּהֶן כֹּחַ לִדְחוֹת הַפֻּרְעָנוּת, שֶׁכֵּן כְּשֶׁבָּא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְהַחֲרִיב אֶת סְדוֹם וְהָיָה אַבְרָהָם אָבִינוּ מְבַקֵּשׁ עֲלֵיהֶן רַחֲמִים מִן הַשָּׁמַיִם, הִתְחִיל מְסַפֵּר מִן חֲמִשִּׁים עַד עֲשָׂרָה, שֶׁנֶּאֱמַר: אוּלַי יִמָּצְאוּן שָׁם עֲשָׂרָה (בראשית יח, לב), כִּי עֲשָׂרָה הִיא עֵדָה, שֶׁנֶּאֱמַר: עַד מָתַי לָעֵדָה וְגוֹ' (במדבר יד, כז), וּכְתִיב: אֱלֹהִים נִצָּב בַּעֲדַת אֵל (תהלים כב, א). לְכָךְ נֶאֱמַר וַיֵּרְדוּ אֲחֵי יוֹסֵף עֲשָׂרָה, שֶׁכֵּן בִּסְדוֹם אָמַר עַד עֲשָׂרָה. וַיָּבֹאוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לִשְׁבֹּר בְּתוֹךְ הַבָּאִים, שֶׁלֹּא יַכִּירֵם אָדָם. אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, אַתֶּם אֲמַרְתֶּם וְנִרְאֶה מַה יִּהְיוּ חֲלֹמֹתָיו, הֵיכָן הַחֲלוֹם מִתְקַיֵּם. וַיַּרְא יוֹסֵף אֶת אֶחָיו וַיַּכִּרֵם וְהֵם לֹא הִכִּרֻהוּ, שֶׁלֹּא רִחֲמוּ עָלָיו. אֲבָל יוֹסֵף וַיַּכִּרֵם, שֶׁרִחֵם עֲלֵיהֶם.
5