מדרש תנחומא, משפטים ו׳Midrash Tanchuma, Mishpatim 6

א׳‎שְׁאֵלְתָּא דְּמִחַיָּבִים דְּבֵית יִשְׂרָאֵל, דְּמָאן דְּאִית לֵהּ דִּינָא בַּהֲדֵי חַבְרֵהּ, אָסִיר לֵהּ לְמֵיזַל לְגַבֵּי אֻמּוֹת הָעוֹלָם, שֶׁנֶּאֱמַר: וְאֵלֶּה הַמִּשְׁפָּטִים אֲשֶׁר תָּשִׂים לִפְנֵיהֶם. וְתַנְיָא, הָיָה רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: כָּל מָקוֹם שֶׁאַתָּה מוֹצֵא אֲגוֹרִיאוֹת שֶׁל גּוֹיִם, אַף עַל פִּי שֶׁדִּינֵיהֶם כְּדִינֵי יִשְׂרָאֵל, אֵין אַתָּה רַשַּׁאי לְהִזָּקֵק לָהֶם, שֶׁנֶּאֱמַר: לִפְנֵיהֶם, לִפְנֵיהֶם וְלֹא לִפְנֵי גּוֹיִם, לִפְנֵיהֶם וְלֹא לִפְנֵי הֶדְיוֹטוֹת. וְדַיָּנֵי צְרִיכֵי לְחַמּוּצֵי דִינַיְהוּ,

ב׳כִּדְדָרַשׁ בַּר קַפָּרָא, מְנָא הָא מִלְּתָא דְּאָמְרוּ רַבָּנָן, הֱווּ מְתוּנִין בַּדִּין, שֶׁנֶּאֱמַר: לֹא תַעֲלֶה בְּמַעֲלֹת וְגוֹ' (שמות כ, כג), וְסָמִיךְ לֵהּ וְאֵלֶּה הַמִּשְׁפָּטִים.

ג׳וְתָנָא, אֲשֶׁר לֹא תִגָּלֶה עֶרְוָתְךָ. וְכִי עֶרְוָתָן שֶׁל כֹּהֲנִים מְגֻלּוֹת הָיוּ, וַהֲלֹא כְּבָר נֶאֱמַר, וַעֲשֵׂה לָהֶם מִכְנְסֵי בָד (שמות כח, מב). אֶלָּא לוֹמַר לְךָ, כְּשֵׁם שֶׁהִזְהִיר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת הַכֹּהֲנִים שֶׁלֹּא יִפְסְעוּ פְּסִיעוֹת גַּסּוֹת בַּמִּקְדָּשׁ, כָּךְ הִזְהִיר אֶת הַדַּיָּנִים שֶׁלֹּא יִפְסְעוּ פְּסִיעוֹת גַּסּוֹת בַּדִּין, שֶׁנֶּאֱמַר: אַשְּׁרוּ חָמוֹץ (ישעיה א, יז), אַשְׁרֵי הַדַּיָּן הַמַּחְמִיץ אֶת דִּינוֹ.

ד׳תָּנוּ רַבָּנָן: וְעָמְדוּ שְׁנֵי הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר לָהֶם הָרִיב לִפְנֵי ה' (דברים יט, יז). מִצְוָה בַּנִּדּוֹנִין שֶׁיַּעַמְדוּ וְלֹא יֵשְׁבוּ. וְיִרְאוּ עַצְמָן כְּאִלּוּ הֵן עוֹמְדִין לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, שֶׁנֶּאֱמַר: לִפְנֵי ה'.

ה׳תָּנוּ רַבָּנָן: בְּצֶדֶק תִּשְׁפֹּט עֲמִיתֶךָ (ויקרא יט, טו), עִם שֶׁאִתְּךָ בַּתּוֹרָה וּבַמִּצְוֹת, הִשְׁתַּדֵּל לְדוּנוֹ בְּצֶדֶק.

ו׳רַב עוּלָא בְּרֵהּ דְּרַב עִילַאי, הֲוָה לֵהּ דִּינָא קַמֵּהּ דְּרַב נַחְמָן. שָׁלַח לֵהּ רַב יוֹסֵף: עוּלָא חֲבֵרֵנוּ עָמִית בַּתּוֹרָה וּבַמִּצְוֹת הוּא. אָמַר, מַאי שָׁלַח לִי לְחַנּוּפֵי לֵהּ. הֲדַר אָמַר: דִּלְמָא לְמִשְׁרָא לֵהּ תִּגְרֵהּ. אִי נָמִי, לְשׁוּדָא דְּדַיָּנֵי.

ז׳אָמַר עוּלָא: מַחֲלֹקֶת בְּבַעֲלֵי דִּינִין. אֲבָל עֵדִים לְדִבְרֵי הַכֹּל בַּעֲמִידָה, שֶׁנֶּאֱמַר: וְעָמְדוּ (דברים יט, יז). מַה לַּיּוֹשֵׁב שֶׁכֵּן פָּסוּל לְעֵדוּת מְיֻשָּׁב. אֶלָּא תַּלְמִיד חָכָם מֵעִיד מְיֵשָּׁב.

ח׳וְאָמַר רַבָּה בַּר בַּר חָנָא: צוּרְבָא מֵרַבָּנָן דְּיָדַע סַהֲדוּתָא וְזִילָא בֵּהּ מִלְּתָא לְמֵיזַל לְגַבֵּי דַּיָּנָא דְזוּטַר מִנֵּהּ, לָא לֵיזֵל.

ט׳אָמַר רַב שִׁישָׁא בְּרֵהּ דְּרַב אִידִי, אַף אֲנָן נָמִי תָּנֵינָא, מָצָא שַׂק אוֹ קֵפָּה אֵין דַּרְכּוֹ לִטֹּל, הֲרֵי זֶה לֹא יִטֹּל. הַנֵּי מִלֵּי, בְּמָמוֹן. אֲבָל בְּאִסּוּרָא, אֵין חָכְמָה וְאֵין תְּבוּנָה וְאֵין עֵצָה לְנֶגֶד ה' (משלי כא, ל).

י׳כָּל מָקוֹם שֶׁיֵּשׁ חִלּוּל הַשֵּׁם, אֵין חוֹלְקִים כָּבוֹד לָרָב. רַב יֵימַר הֲוָה יָדַע סַהֲדוּתָא לְמַר זוּטְרָא. אָתָא לְקַמֵּהּ דַּאֲמֵימַר, אוֹתְבֵהּ. אָמַר לֵהּ רַב אָשֵׁי לַאֲמֵימַר, וְהָא אָמַר עוּלָא, מַחֲלֹקֶת בְּבַעֲלֵי דִּינִין. אֲבָל עֵדִים, דִּבְרֵי הַכֹּל בַּעֲמִידָה. אָמַר לֵהּ: הַאי עֲשֵׂה וְהַאי עֲשֵׂה, עֲשֵׂה דִּכְבוֹד הַתּוֹרָה עָדִיף.

י״אאָמַר רַב שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָנִי אָמַר רַבִּי יוֹנָתָן: כָּל דַּיָּן שֶׁדָּן דִּין אֱמֶת לַאֲמִתּוֹ, מַשְׁרֶה שְׁכִינָה בְּיִשְׂרָאֵל, שֶׁנֶּאֱמַר: אֱלֹהִים נִצָּב בַּעֲדַת אֵל (תהלים פב, א). וְכָל דַּיָּן שֶׁאֵינוֹ דָּן דִּין אֱמֶת לַאֲמִתּוֹ, גּוֹרֵם לַשְּׁכִינָה שֶׁתִּסְתַּלֵּק מִיִּשְׂרָאֵל, שֶׁנֶּאֱמַר: מִשֹּׁד עֲנִיִּים מֵאֶנְקַת אֶבְיוֹנִים עַתָּה אָקוּם וְגוֹ' (תהלים יב, ו). וְאָמַר רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָנִי אָמַר רַבִּי יוֹנָתָן: כָּל דַּיָּן שֶׁנּוֹטֵל מָמוֹן מִזֶּה וְנוֹתֵן לָזֶה שֶׁלֹּא כַּדִּין, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא גּוֹבֶה מִמֶּנּוּ נְפָשׁוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר: אַל תִּגְזָל דָּל כִּי דַל הוּא וְאַל תְּדַכֵּא עָנִי בַשָּׁעַר, כִּי ה' יָרִיב רִיבָם וְקָבַע אֶת קֹבְעֵיהֶם נָפֶשׁ (משלי כב, כב-כג).

י״בוְאָמַר רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָנִי אָמַר רַבִּי יוֹנָתָן: לְעוֹלָם יִרְאֶה הַדַּיָּן אֶת עַצְמוֹ כְּאִלּוּ חֶרֶב מֻנַּחַת לוֹ בֵּין יַרְכוֹתָיו וְגֵיהִנָּם פְּתוּחָה לוֹ מִתַּחְתָּיו, שֶׁנֶּאֱמַר: הִנֵּה מִטָּתוֹ שֶׁלִּשְׁלֹמֹה וְגוֹ', מִפַּחַד בַּלֵּילוֹת (שה״‎ש ג, ז-ח). מִפַּחְדָּהּ שֶׁל גֵּיהִנָּם שֶׁהִיא חֲשֵׁכָה כַּלַיְלָה. דָּרַשׁ רַבִּי יֹאשִׁיָּה: וְאִית דְּאָמְרֵי מִשְּׁמֵהּ דְּרַב נַחְמָן, מַאי דִּכְתִיב: בֵּית דָּוִד כֹּה אָמַר ה' דִּינוּ לַבֹּקֶר מִשְׁפָּט (ירמיה כא, יב). וְכִי לַבֹּקֶר דָּנִין וּבַיּוֹם אֵין דָּנִין? אֶלָּא אִם בָּרוּר לְךָ הַדִּין כַּבֹּקֶר, אָמְרֵהוּ. וְאִם לָאו, אַל תֹּאמְרֵהוּ.

י״גוְרַבִּי חִיָּא בַּר אַבָּא אָמַר מֵהָכָא: אֱמֹר לַחָכְמָה אֲחֹתִי אָתְּ (משלי ז, ג). אִם בָּרוּר לְךָ הַדָּבָר כַּאֲחוֹתְךָ שֶׁהִיא אֲסוּרָה לְךָ, אָמְרֵהוּ. וְאִם לָאו, אַל תֹּאמְרֵהוּ. אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי: עֲשָׂרָה שֶׁיָּשְׁבוּ בַּדִּין, הַקּוֹלָר תָּלוּי בְּצַוַּאר כֻּלָּן. וּשְׁפַטְתֶּם צֶדֶק (דברים א, טז). אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ: צַדֵּק אֶת הַדִּין וְאַחַר כָּךְ חָתְכֵהוּ.

י״דכַּקָּטֹן כַּגָּדֹל תִּשְׁמָעוּן (דברים א, יז). אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ: שֶׁיְּהֵא חָבִיב עָלֶיךָ דִּין שֶׁל פְּרוּטָה כְּדִין שֶׁל מֵאָה מָנֶה. לְמַאי הִלְכְתָא? אִי לְעַיּוּנֵי בֵהּ, פְּשִׁיטָא. אֶלָּא לְאַקְדּוּמֵהּ. כָּתוּב אֶחָד אוֹמֵר וָאֲצַוֶּה אֶת שֹׁפְטֵיכֶם (דברים א, טז). וְכָתוּב אֶחָד אוֹמֵר: וָאֲצַוֶּה אֶתְכֶם (דברים א, יח). אָמַר רַבִּי שַׂמְלַאי: אַזְהָרָה לַצִּבּוּר שֶׁתְּהֵא אֵימַת הַדַּיָּן עֲלֵיהֶן, וְאַזְהָרָה לַדַּיָּן שֶׁיִּסְבֹּל אֶת הַצִּבּוּר. עַד כַּמָּה? אָמַר רַבִּי חָנִין, אָמַר רַבִּי שַׁבְּתַאי, כַּאֲשֶׁר יִשָּׂא הָאֹמֵן אֶת הַיֹּנֵק (במדבר יא, יב) וְהֵיכִי דָמֵי רָשָׁע עָרוּם. אָמַר רַבִּי חֲנִינָא, זֶה הַמַּטְעִים דְבָרוֹ לַדַּיָּן קֹדֶם שֶׁיָּבֹא בַּעַל דִּין חֲבֵרוֹ.

ט״ווְשַׂמְתָּ עֲלֵיהֶם שָׂרֵי אֲלָפִים, שָׂרֵי מֵאוֹת, שָׂרֵי חֲמִשִּׁים וְשָׂרֵי עֲשָׂרֹת (שמות יח, כא). שָׂרֵי אֲלָפִים, שֵׁשׁ מֵאוֹת. שָׂרֵי מֵאוֹת, שֵׁשֶׁת אֲלָפִים. שָׂרֵי חֲמִשִּׁים, שְׁנֵים עָשָׂר אָלֶף. וְשָׂרֵי עֲשָׂרֹת, שֵׁשֶׁת רִבּוֹא. נִמְצְאוּ דַּיָּנֵי יִשְׂרָאֵל שִׁבְעַת רִבּוֹא וּשְׁמוֹנַת אֲלָפִים. מַאי קָא מַשְׁמָע לָן. דְּשָׂרִים מִלְּגָיו. תַּנְיָא, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב אוֹמֵר: שָׁמַעְתִּי שֶׁבֵּית דִּין מַכִּין וְעוֹנְשִׁים שֶׁלֹּא מִן הַתּוֹרָה. וְלֹא לַעֲבֹר עַל דִּבְרֵי תּוֹרָה. אֶלָּא לַעֲשׂוֹת סְיָג לַתּוֹרָה.

ט״זמַעֲשֶׂה בְּאָדָם אֶחָד בִּשְׁעַת הַגְּזֵרָה שֶׁרָכַב עַל סוּס בַּשַּׁבָּת בִּימֵי יְוָנִים, וֶהֱבִיאוּהוּ לְבֵית דִּין וּסְקָלוּהוּ. לֹא מִפְּנֵי שֶׁרָאוּי לְכָךְ, אֶלָּא מִפְּנֵי שֶׁהַשָּׁעָה צְרִיכָה לְכָךְ. וְשׁוּב מַעֲשֶׂה בְּאֶחָד שֶׁהִטִּיחַ בְּאִשְׁתּוֹ תַּחַת הַתְּאֵנָה, וֶהֱבִיאוּהוּ לְבֵית דִּין וְהִלְקוּהוּ. לֹא מִפְּנֵי שֶׁרָאוּי לְכָךְ, אֶלָּא מִפְּנֵי שֶׁהַשָּׁעָה צְרִיכָה לְכָךְ.

י״זרַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן מְנַסְיָא אוֹמֵר: שְׁנַיִם שֶׁבָּאוּ לְפָנֶיךָ לַדִּין, עַד שֶׁלֹּא תִּשְׁמַע אֶת דִּבְרֵיהֶם, אוֹ מִשֶּׁתִּשְׁמַע אֶת דִּבְרֵיהֶם וְאֵין אַתָּה יוֹדֵעַ לְהֵיכָן הַדִּין נוֹטֶה, אַתָּה רַשַּׁאי לוֹמַר לָהֶן, צְאוּ וּבַצְּעוּ, מִשֶּׁאַתָּה יוֹדֵעַ לְהֵיכָן הַדִּין נוֹטֶה אֵין אַתָּה רַשַּׁאי לוֹמַר לָהֶן צְּאוּ וּבַצְּעוּ שֶׁנֶּאֱמַר: פּוֹטֵר מַיִם רֵאשִׁית מָדוֹן וְלִפְנֵי הִתְגַּלַּע הָרִיב נְטוֹשׁ (משלי יז, יד). קֹדֶם שֶׁיִּתְגַּלֶּה לְךָ הָרִיב, אַתָּה רַשַּׁאי לְנָטְשׁוֹ. לְאַחַר שֶׁנִּתְגַּלָּה לְךָ הָרִיב, אֵין אַתָּה רַשַּׁי לְנָטְשׁוֹ.

י״חרַבִּי יְהוּדָה בֶּן לָקִישׁ אוֹמֵר: שְׁנַיִם שֶׁבָּאוּ לְפָנֶיךָ לַדִּין, אֶחָד רַךְ וְאֶחָד חָזָק, עַד שֶׁלֹּא תִּשְׁמַע אֶת דִּבְרֵיהֶם, אוֹ מִשֶּׁתִּשְׁמַע אֶת דִּבְרֵיהֶם וְאֵין אַתָּה יוֹדֵעַ לְהֵיכָן הַדִּין נוֹטֶה, אַתָּה רַשַּׁאי לוֹמַר לָהֶן, אֵין אֲנִי נִזְקָק לָכֶם, שֶׁמָּא מִתְחַיֵּב חָזָק וְנִמְצָא רוֹדְפוֹ לַדַּיָּן. מִשֶּׁתִּשְׁמַע דִּבְרֵיהֶם וְאַתָּה יוֹדֵעַ לְהֵיכָן הַדִּין נוֹטֶה, אֵין אַתָּה רַשַּׁאי לוֹמַר אֵין אֲנִי נִזְקָק לָכֶם, שֶׁנֶּאֱמַר: לֹא תָגוּרוּ מִפְּנֵי אִישׁ (דברים א, יז).

י״טרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן קָרְחָה אוֹמֵר: מִנַּיִן לַתַּלְמִיד שֶׁיּוֹשֵׁב לִפְנֵי רַבּוֹ וְרוֹאֶה זְכוּת לֶעָנִי וְחוֹבָה לֶעָשִׁיר, מִנַּיִן שֶׁלֹּא יִשְׁתֹּק? שֶׁנֶּאֱמַר: לֹא תָגוּרוּ מִפְּנֵי אִישׁ אַל תַּכְנִיס דְּבָרֶיךָ מִפְּנֵי אִישׁ. וְיִהְיוּ הָעֵדִים יוֹדְעִין אֶת מִי הֵן מְעִידִין וְלִפְנֵי מִי הֵן מְעִידִין וּמִי עָתִיד לִפָּרַע מֵהֶן שֶׁנֶּאֱמַר (דברים יט, יז): וְעָמְדוּ שְׁנֵי הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר לָהֶם הָרִיב לִפְנֵי ה'. וְיִהְיוּ הַדַּיָּנִין יוֹדְעִין אֶת מִי הֵן דָּנִין וְלִפְנֵי מִי הֵן דָּנִין וּמִי עָתִיד לִפָּרַע מֵהֶן שֶׁנֶּאֱמַר: אֱלֹהִים נִצָּב בַּעֲדַת אֵל בְּקֶרֶב אֱלֹהִים יִשְׁפֹּט (תהלים פב, א) וְכֵן יְהוֹשָׁפָט אוֹמֵר: וַיֹּאמֶר אֶל הַשֹּׁפְטִים רְאוּ מָה אַתֶּם עֹשִׂים כִּי לֹא לְאָדָם תִּשְׁפְּטוּ כִּי לַה' (דה״‎ב יט, ו) וְשֶׁמָּא יֹאמַר אָדָם מַה לִּי בְּצַעַר זֶה. תַּלְמוּד לוֹמַר: וְעִמָּכֶם בִּדְבַר מִשְׁפָּט (דה״‎ב יט, ו), אֵין לַדַּיָּן אֶלָּא מַה שֶּׁעֵינָיו רוֹאוֹת.

כ׳אָמַר לְהוּ רָבָא לְרַב פַּפָּא וּלְרַב הוּנָא בְּרֵהּ דְּרַב יְהוֹשֻׁעַ, כִּי אָתֵי פִּסְקָא דְּדִינָא דִּידִי לְקַמָּיְכוּ וַחֲזִיתוּ בֵּהּ פִּרְכָא, לָא תִּקְרְעֻנֵּהּ עַד דְּאָתֵיתוּן לְקַמָּי. אִי אִית לִי טַעְמָא אַחֲרִינָא, אֲמֵינָא לְכוּ. וְאִי לָא, נֶהְדַּר בֵּהּ. וְהַנֵּי מִלֵּי, מֵחַיִּים. אֲבָל לְאַחַר מִיתָה לָא מִקְרְעָה קַרְעֻנֵּהּ, דְאִי הֲוֵינָא, דִּלְמָא אִית לִי טַעְמָא. וְלָאו מִגְמַר תִּגְמְרוּ מִנֵּהּ, דְּאֵין לוֹ לַדַּיָּן אֶלָּא מַה שֶּׁעֵינָיו רוֹאוֹת.

כ״ארַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן קָרְחָה אוֹמֵר: מִצְוָה לִבְצֹעַ, שֶׁנֶּאֱמַר: אֱמֶת וּמִשְׁפַּט שָׁלוֹם שִׁפְטוּ בְּשַׁעֲרֵיכֶם (זכריה ח, טז). וַהֲלֹא כָּל מָקוֹם שֶׁיֵּשׁ מִשְׁפָּט, אֵין שָׁלוֹם. שָׁלוֹם, אֵין מִשְׁפָּט. אֶלָּא אֵיזֶה מִשְׁפָּט שֶׁיֵּשׁ בּוֹ שָׁלוֹם. הֱוֵי אוֹמֵר: זֶה בִּצּוּעַ.