מדרש תנחומא, שמות י״זMidrash Tanchuma, Shemot 17
א׳מַה כְּתִיב לְמַעְלָה מִן הָעִנְיָן, וּמֹשֶׁה הָיָה רֹעֶה. הַרְבֵּה נִתְיַחֲדוּ עַד שֶׁלֹּא בָּאוּ לָעוֹלָם. הַמָּוֶת מְתֻקָּן הָיָה שֶׁיָּבוֹא לָעוֹלָם, שֶׁנֶּאֱמַר: וְחֹשֶׁךְ עַל פְּנֵי תְהוֹם (בראשית א, ב). זֶה מַלְאַךְ הַמָּוֶת שֶׁמַּחְשִׁיךְ פְּנֵי הַבְּרִיּוֹת. וּכְתִיב וַיַּרְא אֱלֹהִים אֶת כָּל אֲשֶׁר עָשָׂה וְהִנֵּה טוֹב מְאֹד. כְּבָר הָיָה, דִּכְתִיב: וָהָארֶץ הָיְתָה תֹהוּ וָבֹהוּ וְחֹשֶׁךְ.
1
ב׳וְלֹא הֵבִיא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת הַמָּוֶת אֶלָּא עַל יְדֵי הַנָּחָשׁ שֶׁהָיָה מְתֻקָּן, שֶׁנֶּאֱמַר: וְהַנָּחָשׁ הָיָה עָרוּם (בראשית ג, א). וְצָפוּי הָיָה לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁאָדָם עָתִיד לֶאֱכֹל מִמֶּנּוּ וְיָמוּת בַּעֲלִילָה, דִּכְתִיב כִּי בְּיוֹם אֲכָלְךָ מִמֶּנּוּ מוֹת תָּמוּת (בראשית ב, יח). אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: אֵין זוֹ מִשֶּׁל עַכְשָׁו, שֶׁכְּבָר הָיָה מְתֻקָּן. וּכְתִיב: הֵן הָאָדָם הָיָה. עָתִיד הָיָה הַמַּבּוּל לָבוֹא לָעוֹלָם וְיִתְפַּלֵּט מִמֶּנּוּ נֹחַ וּבָנָיו, דִּכְתִיב: נֹחַ אִישׁ צַדִּיק תָּמִים הָיָה. צָפוּי הָיָה שֶׁצַּדִּיק הָיָה עוֹמֵד וְעוֹלָם מִתְנַהֵג בּוֹ, וְהֶעֱמִידוֹ. וְאַחֲרָיו הֶעֱמִיד לְאַבְרָהָם, דִּכְתִיב: אֶחָד הָיָה אַבְרָהָם (יחזקאל לג, כד).
2
ג׳עֲתִידִים הָיוּ הַיִּסּוּרִים לַעֲמֹד, וְהָיָה אִיּוֹב מְתֻקָּן שֶׁיָּבוֹאוּ עַל יָדָיו, דִּכְתִיב: אִישׁ הָיָה בְּאֶרֶץ עוּץ (איוב א, א). עֲתִידִין יִשְׂרָאֵל לִמָּכֵר בִּידֵי הָמָן, וְהָיָה מְתֻקָּן לָהֶם מָרְדְּכַי שֶׁיִּנָּצְלוּ עַל יָדָיו. עֲתִידִין יִשְׂרָאֵל לֵירֵד לְהִשְׁתַּעְבֵּד בְּמִצְרַיִם, וְהָיָה יוֹסֵף מְתֻקָּן לָהֶם, דִּכְתִיב: וְיוֹסֵף הָיָה בְּמִצְרָיִם (שמות טו, ה). עֲתִידִין יִשְׂרָאֵל לְהִגָּאֵל מִמִּצְרַיִם, וְהָיָה מֹשֶׁה מְתֻקָּן לָהֶם, דִּכְתִיב וּמֹשֶׁה הָיָה רֹעֶה.
3