מדרש תנחומא, שופטים ח׳Midrash Tanchuma, Shoftim 8
א׳לֹא תִּקַּח שֹׁחַד וְגוֹ'. כֵּיוָן שֶׁנּוֹתֵן הַדַּיָּן אֶת לִבּוֹ עַל הַשֹּׁחַד, נַעֲשֶׂה עִוֵּר בַּדִּין וְאֵינוֹ יָכֹל לָדוּן אוֹתוֹ בֶּאֱמֶת. אָמַר רַבִּי אֱלִיעֶזֶר, הֲרֵי הוּא אוֹמֵר, הִנֵּה נְשִׂיאֵי יִשְׂרָאֵל אִישׁ לִזְרֹעוֹ הָיוּ בָךְ לְמַעַן שְׁפָךְ דָּם (יחזקאל כב, ו), שֶׁהָיוּ פּוֹשְׁטִין זְרוֹעוֹתֵיהֶן תַּחַת כַּנְפֵי בִּגְדֵיהֶם וְנוֹטְלִין אֶת הַשֹּׁחַד. אָמַר רַבִּי אֲבָהוּ, כָּל הַנּוֹטֵל שֹׁחַד שְׁוֵה פְּרוּטָה מֵחֲבֵרוֹ, נִקְרָא רָשָׁע, שֶׁנֶּאֱמַר: שֹׁחַד מֵחֵיק רָשָׁע יִקַּח (משלי יז, כג). אָמַר רַבִּי יִשְׁמָעֵאל בְּרַבִּי יוֹסִי, בּוֹא וּרְאֵה כַּמָּה קָשֶׁה הַשֹּׁחַד. פַּעַם אַחַת בָּא אָדָם אֶחָד לְפָנַי וְהֵבִיא לִי רֵאשִׁית הַגֵּז, וְהָיָה לוֹ דִּין לִפְנֵי הַדַּיָּן, וַאֲנִי הָיִיתִי עוֹמֵד לְצַד אֶחָד. וְאָמַרְתִּי לוֹ, אִם יִטְעֹן עָלָיו הַדַּיָּן כָּךְ וְכָךְ, יִזְכֶּה בַּדִּין. וְהָיִיתִי מְצַפֶּה לְזַכּוֹתוֹ, אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא נָתַן לִי אֶלָּא מִשֶּׁלִּי וְלֹא שֹׁחַד הָיָה. וְנִתְקָרֵב לְבָבִי עִמּוֹ כָּל זְמַן שֶׁרְאִיתִיו. וְאַף עַל פִּי שֶׁהָלַךְ לְבֵית דִּין, הָיִיתִי שׁוֹאֵל עָלָיו, אִם זָכָה אִם לָאו, לְהוֹדִיעֲךָ כַּמָּה קָשֶׁה הַשֹּׁחַד שֶׁמְּעַוֵּר אֶת עֵינַיִם. וַהֲרֵי דְּבָרִים קַל וַחֹמֶר, וּמָה אִם אֲנִי שֶׁהֵבִיא לִי מִשֶּׁלִּי וְלֹא נָטַלְתִּי שֹׁחַד מִמֶּנּוּ, הָיִיתִי מְצַפֶּה לְזַכּוֹתוֹ, הַנּוֹטֵל שֹׁחַד, עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה. הָיָה רַבָּן יוֹחָנָן בֶּן זַכַּאי דּוֹרֵשׁ, וְקָרַבְתִּי אֲלֵיכֶם לַמִּשְׁפָּט וְהָיִיתִי עֵד מְמַהֵר בַּמְכַשְּׁפִים וּבַמְנָאֲפִים וּבַנִּשְׁבָּעִים לַשֶּׁקֶר וּבְעֹשְׁקֵי שְׂכַר שָׂכִיר אַלְמָנָה וְיָתוֹם וּמַטֵּי גֵּר וְגוֹ' (מלאכי ג, ה). אוֹי לָנוּ מִיּוֹם תּוֹכֵחָה, שֶׁהִקִּישׁ הַכָּתוּב מַטֵּי גֵּר לַעֲבֵרוֹת חֲמוּרוֹת. לְפִיכָךְ הִזְהִיר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, לֹא תַּטֶּה מִשְׁפָּט. אָמַר רַבִּי חָמָא בַּר אוֹשַׁעְיָא, אָדָם חוֹשֵׁשׁ בְּעֵינָיו, נוֹתֵן מָמוֹן הַרְבֵּה לָרוֹפֵא, סָפֵק מִתְרַפֵּא וְסָפֵק אֵין מִתְרַפֵּא. וְהַנּוֹטֵל שֹׁחַד, מְעַוֵּר עֵינָיו, וּמְקַלְקֵל אֶת הַדִּין, וְגוֹרֵם שֶׁיִּגְלוּ יִשְׂרָאֵל מֵאַרְצָם, וּמֵבִיא רָעָב לָעוֹלָם, שֶׁנֶּאֱמַר: צֶדֶק צֶדֶק תִּרְדֹּף וְגוֹ'. רָדַפְתָּ צֶדֶק, תִּחְיֶה וְתִירַשׁ אֶת הָאָרֶץ. וְאִם לָאו, לֹא תִּירַשׁ. צֶדֶק צֶדֶק תִּרְדֹּף, שְׁתֵּי פְּעָמִים, מִכָּאן שֶׁיְּהֵא אָדָם רוֹדֵף אַחַר בֵּית דִּין הַיָּפֶה. דָּבָר אַחֵר, צֶדֶק צֶדֶק תִּרְדֹּף, שְׁנֵי פְּעָמִים, אַזְהָרָה לְדַיָּנִין הַדָּנִין דִּינֵי נְפָשׁוֹת, שֶׁלֹּא יִהְיוּ חוֹתְכִין אֶת הַדִּין בְּיוֹמוֹ. אֶלָּא יְהוּ מְלִינִין אֶת הַדִּין כְּדֶרֶךְ שֶׁמְּלִינִין אֶת הַדִּין בִּירוּשָׁלַיִם, שֶׁנֶּאֱמַר: מְלֵאָתִי מִשְׁפָּט צֶדֶק יָלִין בָּהּ (ישעיה א, כא). לְמַעַן תִּחְיֶה, כָּל הַדָּן דִּין אֱמֶת לַאֲמִתּוֹ, זוֹכֶה לְחַיֵּי הָעוֹלָם הַבָּא, שֶׁנֶּאֱמַר: כֹּה אָמַר ה' שִׁמְרוּ מִשְׁפָּט וַעֲשׂוּ צְדָקָה וְגוֹ' (שם נו, א).
1
