תנחומא בובר, ואראMidrash Tanchuma Buber, Vaera

א׳וידבר אלהים אל משה ויאמר אליו אני ה', וארא אל אברהם וגו' (שמות ו ב ג). זש"ה שמעה עמי ואדברה ישראל ואעידה בך וגו' (תהלים נ ז). אמר ר' יוסי ב"ר סימון עד שלא עמדתם על הר סיני וקיבלתם את תורתי, ישראל הייתם נקראים, כשם שאומות העולם נקראים סבתכא ורעמה, אבל כשעמדתם על הר סיני, וקבלתם את תורתי נקראתם עמי, שנאמר שמעה עמי ואדברה.

ב׳ד"א שמעה עמי ואדברה. אמר ר' פנחס הכהן בר חמא שמעה עמי שיהא לי פתחון פה להשיב לאומות העולם, ישראל ואעידה בך, ר' יוסי אומר אלהים אני, דיין אני, פטרונך אני, (ר' אלעזר אומר אלהים אני), ר' יהודה הלוי בר' שלום אומר בשפטים הוא מדבר אמר להם, בשביל שקראתי אתכם אלהים, שנאמר אלהים לא תקלל (שמות כב כז), אלא היו יודעים שאני על גביכם אלהים אלהיך אנכי (תהלים שם), א"ר פנחס הכהן בר חמא שמעה עמי שיהא לי פתחון פה להשיב לאומות העולם, ישראל ואעידה בך, ר' יוסי אומר אלהים אני, דיין אני, פטרונך אני, (ר' אלעזר אומר אלהים אני), ר' יהודה הלוי בר' שלום אומר בשפטים הוא מדבר, אמר להם, בשביל שקראתי אתכם אלהים, שנאמר אלהים לא תקלל (שמות כב כז), אלא היו יודעים שאני על גביכם אלהים אלהיך אנכי (תהלים שם), א"ר פנחס הכהן בר חמא אמר הקב"ה למשה בשביל שקראתי אותך אלים, שנאמר ראה נתתיך אלהים לפרעה (שמות ז א), אלהים אלהיך אנכי, ולכך נאמר וידבר אלהים אל משה ויאמר אליו אני ה'.

ג׳[ד"א וידבר אלהים אל משה]. זה שאמר הכתוב כי העושק יהולל חכם וגו', (קהלת ז ז), כשהחכם מתעסק בעיסוקין הרבה הן מערבבין אותו מן החכמה, ויאבד את לב מתנה (שם), מה שנקראת מתנה הוא מאד מלבו, שנאמר ממתנה נחליאל (במדבר כא יט). ד"א כי העושק יהולל חכם, עיסוק שהחכם מתעסק בצרכי צבור, הן משכחין אותו מן החכמה. אמר ר' יהושע בן לוי ששים הלכות למדתי, מיהודה בן פדייה בחרישת הקבר, ובשביל שהייתי עוסק בצרכי צבור, שכחתי את כולן הוי כי העושק יהולל וגו'.

ד׳ד"א כי העושק יהולל וגו'. עסקים שעסק שלמה בדברים שלא היה צורך בהן, הטעו אותו, שנאמר ויהי לעת זקנת שלמה [נשיו הטו את לבבו אחרי אלהים אחרים] (מ"א יא ד), אמר ר' חייא בר אבא נוח לו אילו היה גורף ביבין ולא נכתב עליו הפסוק הה, ומה הן דברים, דברי אגור בן יקה המשא [נאם הגבר לאיתיאל, לאיתיאל ואוכל] (משלי ל א), למה נקרא שמו אגור, שאגר את התורה, בין שהבינה, יקא שהקיאה, מהו לאיתיאל, שכתב הקב"ה בתורתו לא ירבה לו נשים (דברים יז יז), בשביל שלא יסור (את) לבבו, אמר שלמה אני ארבה ואיני מתיירא שלבו סר. אמר ר' יהושע בן לוי עלה יו"ד ונשתטחה לפני הקב"ה, אמרה לפני רבונו של עולם הכתבתה בתורתך אות אחת לבטלה, תני ר' שמעון בן יוחי עלה ספר משנה תורה לפני הקב"ה אמר לפניו רבונו של עלם הרי שלמה ביקש לעקור יו"ד ממני שכתבת בי (לא ירבה לו נשים), לא ירבה לו סוסים, [לא ירבה לו נשים], וכסף וזהב לא ירבה לו מאד (שם שם יז יז), ריבה סוסים מנין, שנאמר ויהי לשלמה ארבעים אלף אורוות סוסים (מ"א ה ו), ריבה לו נשים מניין, שנאמר ויהי לו נשים שרות שבע מאות וגו' (שם יא ג), ריבה לו כסף וזהב, שנאמר ויתן המלך את הכסף וגו' (שם י כז), א"ל הקב"ה חייך שלמה בטיל ומאה כיוצא בו, ואות אחת אינו בטל, ומי גרם לשלמה לבא לידי כך, עיסוק שעסק בדברים שאין בהן צורך, הוי כי העושק יהולל חכם. ולא תאמר שלמה בלבד אלא אפילו משה בשעה שהלך אצל פרעה, מה כתיב ואחר באו משה ואהרן וגו' (שמות ה א). אמר ר' חייא בר' אבא יום פרוסביסרא של פרעה היה, והיו כל המלכם באין ומעטרין אותו, שהיה קוזמוקטור של עולם (פי' חוזק), והיו משה ואהרן עומדין על פתח פלטון, נכנסו אצל פרעה, אמרו לו שני זקנים עומדים על פתח פלטין שלך, אמר להם ויש בידם עטרות, אמרו לו לאו, אמר להם באחרונה יסעו, נכנסו אצל פרעה, אמר להם מה אתם מבקשים, אמרו לו ה' אלהי העברים שלחנו אליך, ואמר לנו שנאמר לך, שלח (עמי ויחוגו לי) [את עמי ויעבדוני] במדבר (שמות ז טז), אמר להם מי ה' אשר אשמע בקולו (שם ה ב), ולא היה יודע לשלוח לי עטרה משלו, אלא בדברים בא אלי, ומי ה' אשר אשמע בקולו.

ה׳ אמר ר' יהושע בן לוי באותה שעה הוציא דיפתרא של אלוהו, וקרא אלוה אדום ומואב וצידון, אמר להם הרי קראתי ואינו מוצא מה שאתם אומרים כאן, אמר ר' לוי למה הדבר דומה לכהן שהיה לו עבד, יצא הכהן מן המדינה, הלך עבדו לבקשו בין הקברות, התחיל צווח אדוני אדוני, אמרו לו מי הוא אדוניך, אמר להם פלוני כהן, אמרו לו שוטה שבעולם כהן אתה מבקש בבית הקברות, כך אמר פרעה למשה מי ה', הוציא דיפתרא של אלהות וביקשו בתוכו, א"ל שוטה שבעולם אלהות שבידך מתים הם, אבל אלהינו חי וקיים הוא, שנאמר וה' אלהים אמת הוא אלהים חיים ומלך עולם (ירמיה י י).

ו׳ד"א מי ה' (שמות ה ב). אמר לו הקב"ה אתה אמרת מי, חייך במי אתה לוקה, מי ים למפרע, בים אתה יודע מי אני, שאמרת לא ידעתי את ה' (שם), חייך למחר אתר אומר ה' הצדיק ואני ועמי הרשעים (שם ט כז), אתה אמרת וגם את ישראל לא אשלח (שם ה ב), חייך למחר אתה אוחז ביד כל אחד ואחד לשלחו, לכך נאמר [ויהי בשלח פרעה את העם] (שם יג יז).

ז׳אלהי העברים. (שם ה ג), אמרו משה ואהרן בשביל ששנינו את הלשון הקשה עלינו, חזרו ואמרו אלי העברים. ר"ש בן יוחי אומר התחיל לחרק בשיניו כנגדם ואמר נרפים אתם נרפים וגו' (שם שם יז).

ח׳אמר ר' יהודה הלוי שבטו של לוי היה פנוי לטרגיה במצרים, אמר להם פרעה שביל שאתם פנויים אתם באים ותאמרו נלכה וגו' ונזבחה (שמות ה ג), אמר להם למה משה ואהרן תפרעו (שם).

ט׳תכבד העבודה על האנשים ויעשו בה ואל ישעו בדברי שקר (שם שם ט). שהיה להם מגילות שהיו משתעשעים בהם משבת לשבת לומר שהקב"ה גואלינו, אמר להם פרע אל ישעו בדברי שקר, אל יהו נשענים, ואל יהו משתעשעים, ואל יהו נפושים, שנאמר ויצו פרעה ביום ההוא את הנגשים בעם ואת שטריו לאמר (שמות ה ו), אמר להם לא תאסיפון לתת תבן לעם וגו' (שם שם ז), אמר הקב"ה למחר אני מביא עליהם מכות, והן אומרים פרעה חוטא ואנחנו משלמים, כיון שישראל יוצאין להביא קש לעשותו תבן, היה המצרי מכה אותו בזמן שרואה אותו בתוך שדהו, לפיכך ויפץ העם בכל ארץ מצרים וגו' (שם שם יב). ויבאו שוטרי בני ישראל (ויאמרו) [ויצעקו] אל פרעה וגו' (שם שם טו), מה השיבם נרפים אתם נרפים (שם שם יז).

י׳ויפגעו את משה ואת אהרן נצבים לקראתם (שם שם כ). אלו דתן ואבירם שכתיב ואבירם שכתיב בהם יצאו נצבים (במדבר טז כז), ויאמרו אליהם ירא ה' עליכם וישפט (שמות ה כא), אמר ר' יהודה הלוי ב"ר שלום אמרו לו ישראל למה אנו דומין, לשה אחת שבא הזאב ונטלה מן העדר, ובא הרועה אחריו, מה עשה הזאב ביקש לבקע את השה מבין הרועה, הגיע השה בסכנה, כך אמר משה לפני הקב"ה, לבין פרעה ובינך אנו מתים, שנאמר אשר הבאשתם את ריחנו וגו' (שם).

י״אוישב משה אל ה' ויאמר אדני למה הרעותה לעם הזה וגו' ומאז באתי אל פרע וגו' (שם שם כב כג), ויאמר ה' אל משה עתה תראה וגו' (שם י א), מה אני עושה לפרעה ולמצרים, אבל מה שאני עושה לשלשים ואחד מלכים אין אתה רואה, באותה שעה ביקש הקב"ה לישב עליו בדין, מנין שנאמר וידבר אלהים אל משה (שם שם ב), ואין אלהים אלא דיין שנאמר אלהים לא תקלל (שמות כב כז), נכנסה סניגוריא ולימדה עליו זכות, שנאמר ויאמר אליו אני ה' (שמות ו ב), ואין ה' אלא רחמים שנאמר ה' ה' אל רחום וחנון וגו' (שם לד ו).

י״בד"א וארא אל אברהם אל יצחק ואל יעקב באל שדי ושמי ה' לא נודעתי להם (שם ו ג), לא פירסמתי להם אם מפורש הוא, ולך גליתי אותו, שאתה הולך לגאול את ישראל כדי שתצליח, אמר הקב"ה בעולם הזה ליחידים גליתי שמי, אבל לעולם הבא לכל ישראל אני מודיע שמי, שנאמר לכן ידע עמי שמי וגו' (ישעיה נב ו).

י״גויאמר ה' אל משה ראה נתתיך אלהים לפרעה (שמות ז א). כתיב שאו שערים ראשיכם וגו' (תהלים כד ז), מי אמר הפסוק הזה שלמה אמרו, בשעה שעשה את הארון עשה ארון אחד של עשר אמות, ונשא אותו להכניסו לבית קדשי הקדשים, כיון שהגיע לבית המקדש היה הפתח של עשר אמות, והארון של עשר אמות, ואין עשר אמות יכולות לכנוס בתוך עשר, ועוד שהיו טוענין בו, כיון שראה שלא היה יכול להכניסו היה מתבייש, ולא היה יודע מה לעשות, התחיל להתפלל לפני הקב"ה, מה עשה שלמה הלך והביא ארונו של דוד אביו, והיה מתפלל ואמר ה' אלהים אל תשב פני משיחך זכרה לחסדי דוד עבדך (דה"ב ו מב), כיון שהזכיר זכותו של דוד אביו מיד נענה, מה כתיב אחריו, וככלות שלמה להתפלל והאש ירדה [מהשמים וגו' וכבוד ה' מלא את הבית] (שם ז א), ורוח הקדש צווח ושבה אני את המתים (קהלת ד ב), התחיל שלמה אמר שאו שערים ראשיכם, ביקשו השערים באותה שעה לרוץ את גלגלתו, שהיו סבורין שמא על עצמו הוא אומר ויבא מלך הכבוד (תהלים כד ז), אמרו לו מי הוא זה מלך הכבוד (שם שם י), אמר להם ה' צבאות הוא מלך הכבוד סלה (שם) כיון שאמר להם כך הניחו אותו.

י״דד"א מי הוא זה מלך הכבוד. מי הוא זה המלך שחילק כבוד ליראיו, ה' צבאות וגו', כיצד מלך בשר ודם אין יושבין על כסאו, והקב"ה הושיב שלמה על כסאו, שנאמר וישב שלמה על כסא ה' (דה"א כט כג), מלך בשר ודם אין רוכבין על סוסו, והקב"ה הרכיב לאליהו על סוסו, ומהו סוסו של הקב"ה סופה וסערה, שנא' ה' בסופה ובשערה דרכו וגו' (נחום א ג), מלך בשר ודם אין משתמשין בשרביטו, ומשה נשתמש בשרביטו של הקב"ה, שנאמר ויקח משה את מטה האלהים בידו (שמות ד כ), מלך בשר ודם אין לובשין עטרה שלו, והקב"ה נתן עטרות למלך המשיח, שנאמר תשית לראשו עטרת פז (תהלים כא ד). מלך בשר ודם אין לובשין לבושו, וישראל לבשו לבושו של הקב"ה עוז, שנאמר עורי עורי לבשי עז זרוע ה' (ישעיה נא ט), ונתנו לישראל שנאמר ה' עוז לעמו יתן (תהלים כט יא), מלך בשר ודם, אין קוראין בשמו כמו קיסר אגוסתוס, בסילואוס, ואם קרא אדם אחד באחד מהם אין לו חיים, תדע לך שאדם קרוא לחבירו אוגסטה פלוני, אבל הקב"ה אמר למשה הרי עשיתי אותך כמותי לפרעה אלהים, שנאמר ראה נתתיך אלהים לפרעה (שמות ז א), הוי מי הוא זה מלך הכבוד, שחלק מכבודו ליראיו.

ט״וד"א ראה נתתיך אלהים לפרעה, אמר הקב"ה לפי שעשה את עצמו אלוה הודיעו שאינו כלום בעולם, הריני עשה אותך עליו אלהים. ומנין שעשה פרעה עצמו אלוה, שנאמר (יען) [אשר] אמר (יאור לי) [לי יאורי] ואני עשיתיני (יחזקאל כט ג), אני הוא שבראתי את עצמי. וזה אחד מארבעה בני אדם שעשו את עצמן אלהות, ונבעלו כנשים, שלשה מאומות העולם ואחד מישראל, אלו הן, חירם ונבוכדנצר ופרעה ויואש, חירם מנין, שנאמר אמור לנגיד צור כה אמר ' אלהים יען גבה לבך ותאמר אל אני (שם כח ב), ולפי שעשה את עצמו אלוה נבעל כנשים שנאמר שיחת חכמתך על יפעתך וגו' לראוה בך (שם שם יז), מהו לראוה בך, יעבדון ריעותיהן בך. נבוכדנצר מנין, שנאמר אעלה על במתי עב אדמה לעליון (ישעיה יד יד), א"ל הקב"ה חייך אך אל שאול תורד אל ירכתי בור (שם שם טו), מה עשה הקב"ה, הגלה אותו עד שהוא במלכותו, והאכילו עשב כבהמה שנאמר ועשבא כתורין לך יטעמון וגו' (דניאל ד כב), והיו הבהמה והחיה רואין אותו בדמות בהמה ובועלין אותו, שנאמר ושוד בהמות יחיתן (חבקוק ב יז), מהו יחיתן, כענין שנאמר לא תתחתן בם (דברים ז ג), שנעשה חתן לכל בהמה וחיה. יואש מנין, שנאמר ואחרי מות יהוידע באו שרי יהודה וישתחוו למלך (דה"ב כד יז), מהו וישתחוו למלך, שעשו אותו אלוהא וקיבל עליו, שנאמר אז שמע (אליהם המלך) [המלך אליהם], ונבעל כנשים, שנאמר ואת יואש עשו שפטים (שם שם כד), כד"א ואיש אשר ישכב את זכר משכבי אשה תועבה עשו שניהם (ויקרא כ יג), ופרעה עשה עצמו אלוהא ונבעל כנשים, שאמר הנני נותן את פרעה הפרע מלך מצרים (ירמיה מד ל), מהו הפרע, שפרעו לאחריו, הוא פרעה שהיה זכר ונעשה נקבה. ד"א הפרע, כענין שנאמר ופרע את ראש האשה (במדבר ה יח), ואיזהו בית אב שלו, ביום ההוא יהיה (אדמת מצרים לחגא וגו') [מצרים כנשים] (ישעיה יט טז), ומי גרם לו שעשה את עצמו אלוהא, שנא' (יען) [אשר] אמר (יאור לי) [לי יאורי] ואני עשיתיני (יחזקאל כט ג), לפיכך אמר הקב"ה למשה לפי שעשה עצמו אלוה, לך והעשה עליו אלוהא, שנאמר ראה נתתיך אלים לפרעה (שמות ז א), למה כי גבוה מעל גבוה שומר וגבוהים עליהם (קהלת ה ז), הוי אתה אלוהא עליו, ועשה אותו שחץ בעולם שנעשה עצמו גבוה, והיינו דכתיב את כל גבוה יראה (והוא) [הוא] מלך על כל בני שחץ (איוב מא כו), וכי השפלים אין הקב"ה רואה, והכתיב עיני ה' המה משוטטים בכל הארץ (זכריה ד י), ומהו את כל גבוה יראה, אמר ר' ברכיה אילו הן הגוותנין, שרוחן גסה עליהן, ומגביהין את עצמן, ועושין עצמן אלוהות, מה הקב"ה עושה להם, מראה אותם לבריות, ועושה אותן שחץ בעולם, שנאמר הוא מלך על כל בני שחץ, כגון נבוכדנצר שעשה אותו שחץ, שנאמר ומן ני (אינשא) [אנשא] טריד וגו' (דניאל ה כא), וכן סנחריב נעשה שחץ, שנאמר ויהיה בלילה ההוא ויצא מלאך ה' ויך במחנה אשור וגו' (מ"ב יט לה), שהקב"ה מראה שחץ גיוותנין לכל בריה, אמר הקב"ה אם יסתר איש במסתרים ואני לא אראנו נאם ה' (ירמיה כג כד). אמר ר' בנימן בר לוי אם ילך אדם ויגע בתורה וישב לו אני מראה מעשיו בעולם, וכך אם יטמין אדם עצמו לעשות עבירה, אני מראה מעשיו לעולם, שנאמר ואני לא אראנו נאם ה' הלא את השמים ואת הארץ אני מלא נאם ה' (שם), ומהו אני מלא, אמר ר' חמא בר' חנינא אמר הקב"ה אני ממלא ממנו את העליונים ואת התחתונים, ומראהו שחץ לבריות, למה שהן מתגאין ועושין עצמן אלוהות, ואת כל גבוה יראה (והוא) [הוא] מלך על כל בני שחץ, שהוא מולך על כל אותן שמתגאין ועושה אותן שחץ, לפיכך אמר הקב"ה למשה ראה נתתיך אלהים לפרעה, לך ופרע ממנו, לך והבא עליו עשר מכות, א"ל היאך אביא עליו את המכות, א"ל הקב"ה ואת המטה הזה תקח בידך וגו' (שמות ד יז). אמר ר' יהודה בר אמי המטוה משקל ארבעים סאה היה בו, ושל סנפירינון היה, ועשר מכות חקוקות עליו בנוטריקון דצ"ך עד"ש באח"ב. א"ל הקב"ה המטה הזה יביא עליו את המכות, ראה נתתיך אלהים לפרעה.

ט״זד"א ראה נתתיך אלהים לפרעה. מהו לפרעה, לא בשביל שקראתי אותך אלוה תהא רוחך גסה עליך, אין אתה אלוה אלא על פרעה, וכן הוא אומר וידבר אלהים אל משה ויאמר אליו אני ה' (שמות ו ב), מהו אני ה', אלא אמר לו אע"פ שעשיתי אותך אלוה אני ה', אין אתה אלוה אלא על פרעה, שנאמר ראה נתתיך אלהים לפרעה.

י״זכיוצא בדבר אתה אומר שמעה עמי ואדברה ישראל ואעידה בך אלהים אלהיך אנכי (תהלים נ ז), כשעמדו ישראל על הר סיני ואמרו כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע (שמות כד ז), אמר ר' יוחנן ירדו ששים רבוא מלאכים ונתנו עטרות בראשיהן, ר' סימאי אמר פורפירן הלבישן, רב הונא מצפורין אמר זוניאות חגרן, ר' שמע' אמר כלי זיין נתנו להם, השם הגדול היה חקוק בהן, וכל זמן שהיה בידן לא היה מלאך המות יכול לשלוט בהן, שנא' חרות על הלוחות (שם לב טז), מהו חרות, ר' יהודה אומר חירות מן המלכיות, ר' נחמיה אומר חירות ממלאך המות, אמר ר' פנחס הכן בר חמא בשם ר' יוחנן בשם ר' אלעזר בנו של ר' יוסי [הגלילי], אם יבא מלאך המות ויאמר לי למה נבראתי, אני אומר לו אם בראתיך, על אומות העולם בראתיך, ולא על בני, למה שעשיתי אותם אלהים, שנאמר אני אמרתי אלהים אתם ובני עליון כולכם (תהלים פב ו), לפיכך כשבא ליתן להם את הדברות אמר להם שמעו מה שאני אומר לכם, לכך נאמר שמעה עמי ואדברה ישראל ואעידה בך אלהים אלהיך אנכי, ראה כאן אמר הקב"ה למשה אע"פ שעשיתי אותך אלהים, אני הוא אלהיך, ואין אתה אלהים אלא לפרעה, שנאמר ראה נתתיך אלהים לפרעה.

י״חד"א כשם שהדורש יבא ודורש והאמורא אומר לפניו, כך אתה תדבר (אל) [את] כל אשר אצוך ואהרן אחיך ידבר אל פרעה (שמות ז ב), הם המדברים אל פרעה וגו' (שם ו כז), אמר הקב"ה בעולם הזה פרעתי ממצרים בעשר מכות, ולעולם הבא כך אני פורע מגוג, שנאמר ונשפטתי (אותו) [אתו] בדבר ובדם וגשם שוטף ואבני אלגביש אש וגפרית וגו' (יחזקאל לח כב).

י״טוידבר ה' אל משה ואל אהרן לאמר כי ידבר אליכם פרעה תנו לכם מופת וגו' (שמות ז ח ט), זש"ה מגיד מראשית אחרית ומקדם אשר לא נעשו אומר עצתי תקום וכל חפצי אעשה (ישעיה מו י), מהו מגיד מראשית אחרית, הקב"ה מגיד מתחילה מה עתיד להיות בסוף, מנין שכך אמר למשה, הנך שוכב עם אבותיך וקם העם הזה וזנה וגו' (דברים לא טז), א"ל מה שעתידין ישראל לעשות אחר מיתתו של יהושע אחר כמה שנים, וזנה אחרי אלהי נכר הארץ (שם), וכך עשו, ויעשו בני ישראל את הרע בעיני ה' ויעבדו את הבעלים וגו' (שופטים ב יא). ועזבני והפר את בריתי (דברים שם), ויעזבו את ה' (ולא עבדוהו) (שופטים שם יב), הוי מגיד מראשית אחרית. אמר ר' פנחס הכהן בר חמא מי שהוא שומע את הפסוק סבור שמא (פקלוניא) [פלונקיא] יש למעלן, אומר עצתי תקום וכל חפצי אעשה (ישעיה מו י), למה כן, שאין הקב"ה חפץ לחייב כל בריה, שנאמר כי לא אל חפץ רשע אתה וגו' (תהלים ה ה), וכן הוא אומר (לא) [אם] אחפץ במות הרשע וגו' (יחזקאל לג יא). הוי אומר עצתי תקום וכל חפצי אעשה, שהקב"ה חפץ לצדק כל בריותיו, שנאמר ה' חפץ למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר (ישעיה מב כא), הוי וכל חפצי אעשה.

כ׳ד"א מגיד מראשית אחרית. הגיד הקב"ה למשה עד שהוא בסנה מה שפרעה עתיד לעשות, אמר לו משה מה זה בידך ויאמר מטה, ויאמר השליכהו ארצה וישליכהו ארצה ויהי לנחש וגו' (שמות ד ב ג), ויאמר ה' אל משה שלח ידך ואחוז בזנבו וגו' (שם שם ד), וחזר ונעשה מטה, א"ל הקב"ה משה כשם שהנחש מתעקם, כך פרעה עתיד להתעקם עליכם, הוי מגיד מראשית אחרית, אלא כשיבא ויאמר תנו לכם מופת, כשם שעשיתי כך עשו לפניו.

כ״אד"א כי ידבר אליכם פרעה וגו', זש"ה כל רוחו יוציא כסיל וחכם באחור ישבחנה (משלי כט יא), מי שהוא אויל או כסיל בא להריב את חבירו ומוציא דברים שיש לו וכיון שהוא חכם באחרונה הוא מסלקו. ד"א כל רוחו יוציא כסיל, מי זה, זה פרעה, כיון שהלכו משה ואהרן אצלו, אמר להם הקב"ה עד שלא תלכו אצלו אני אומר לכם מה שהוא עתיד לעשות ושואל לכם, כי ידבר אליכם פרעה, אלא הוו זהירין, ואמרת אל אהרן קח את מטך וגו' (שמות ז ט), כיון שהלכו אצל פרעה, אמר תנו לכם מופת, מיד וישלך אהרן את מטהו (שם שם י), באותה שעה שחק פרעה עליהם אמר להם משה ואהרן מה אתם סבורים שבאתם לשחק עלי, אלא איני מתיירא מן הדברים האלו, כל מצרים מלאה כשפים, יש מוליכין תבן לעפרים, כתם לרקם.

כ״בויקרא פרעה אין כתיב כאן, אלא ויקרא גם פרעה (שם שם יא), אמר ר' לוי שקרא לאשתו ואמר לה ראי היאך באו היהודים לשחק בי, מנין שנאמר ותתן גם לאישה (בראשית ג ו), אף כאן ויקרא גם פרעה.

כ״גויעשו גם הם חרטומי מצרים וגו' (שמות ז יא), באו חרטומי מצרים וישליכו איש מטהו (שם שם יב) כמה שעה אהרן, ויהיו לתנינים (שם), מה כתיב, ייבלע מטה אהרן את מטותם (שם), הוי כלרוחו יוציא כסיל, זה פרעה, וחכם באחור ישבחנה, זה משה ואהרן שכתוב בהם ויבלע מטה אהרן את מטותם.

כ״דד"א כי ידבר אליכם פרעה וגו'. אמר הקב"ה למחר אני מוציא בני ממצרים ונותן להם התורה, וכתיב בה כי יקום בקרבך נביא וגו' (דברים יג ב), בדין הוא שיהא תובע אתכם ואומר לכם תנו לכם מופת וגו', בתחלה הוא מדבר עליכם בקושי, ואין לשון ידבר אלא לשון קושי, כד"א דבר האיש אדוני הארץ אתנו קשות (בראשית מב ל), א"ל אהרן יהא עושה את הדברים האלה, ואתה עומד כנשיא גוזר על הזקנים, והן עושין, ואמרת אל אהרן קח את מטך והשלך לפני פרעה וגו' (שמות ז ט).

כ״ה ויבא משה ואהרן וגו' (שם שם י). אהרן היה ראוי ליכנס תחילה שהיה גדול ממנו שלש שנים, אלא משה היה גדול יותר מאהרן בעיני מצרים, שנאמר (וגם) [גם] האיש משה גדול מאד בארץ מצרים וגו' (שם יא ג).

כ״ו ויבא משה ואהרן אל פרעה ויעשו כן כאשר צוה ה' וישלך אהרן את מטהו (שם ז י), תחילה ואחר כך המכה הזו הביאו, ואח"כ מכה שניה, עשו כל המעשים לפניו, אעפ"כ לא השגיח.

כ״זויאמר ה' אל משה כבד לב פרעה (שמות ז יד), אמר הקב"ה חייך בו בלשון שהכבדת את לבך אני מתכבד, שנאמר בהכבדי בפרעה (שם יד יח).

כ״חמאן לשלח, (שם ז יד) אמר הקב"ה ממאן אתה לשולחן, חייך שאתה תאחז ביד כל אחד ואחד ואתה משלחן, אמר הקב"ה למשה לך והבא עליו מכת דם ואמרת אליו בזאת תדע כי אני ה' וגו' (שם שם יז), למה הביא עליהן מכת דם תחלה, שהיו פרעה והמצרים עובדים ליאור, אמר הקב"ה למשה, לך והכה את אלהיהן לפניהן, משל הדיוט אומר מחי אלהא ומבהתין כומריא, (פי' הכה לטעות ויבושו הכמרים), לפיכך הנה אנכי מכה וגו' (שם). ראה מה כתיב, על נהרותם (שם שם יט), מהו על נהרותם, בכל מקום שהיו המים נעשין דם, מהו על כל מקוה מימיהם (שם), אפילו מה שהיה בקיתון נעשה דם, ואפילו מה שהיה המצרי רוקק מתוך פיו נעשה דם, שנאמר והיה דם בכל ארץ מצרים (שם). אמר ר' אבין הלוי ממכת הדם העשירו ישראל, כיצד היו המצרי וישראל נתונים בבית אחד, והיתה הגיגית מלאה מים, והיה המצרי הולך למלאות הקיתון מתוכה ונעשית דם, וישראל הולך ושותה מים מתוכה, והיה המצרי אומר תן לי בידך מעט מים והיה נותן לו, נמצאו ביד מצרי דם, והיה אומר לו בוא אני ואת ונשתה מן הקערה, והיה ישראל שותה מים והמצרי דם, וכשהיה מצרי לוקח מים מישראל במקח שותה מים, לפיכך ממכת הדם העשירו ישראל, וכמה היתה המכה עושה בהן, ר' יהודה ור' נחמיה, חד אמר כ"ד ימים היה מתרה בהם, וז' ימים היתה המכה משמשת בהן, וחד אמר שבעת ימים היה מתרה בהן, וכ"ד ימים היתה משמשת בהן.

כ״טר' אלעזר בן פדת אומר כשם שהביא הקב"ה על המצרים עתיד להביא על אומה זו, שנאמר כאשר שמע למצרים יחילו כשמע צר (ישעיה כג ה), אמר ר' אלעזר כל צר האמור במקרא (מלא) [חסר], על אומה הרשעה הזו מדבר, מה מצרים לקו בדם, אף אומה הרשעה הזו. ונהפכו נחליה לזפת וגו' (שם לד ט), אמר ר' תנחומא זו תכרוש ותוצינוש, שהן נתונין על שפת רומי, וכתיב ולילה ויומם לא תכבה (שם שם י), ולמה שבטלו ישראל מן התורה שהיו יגיעין בה יומם ולילה, האש שאני מביא עליהן אינה כבה לעלם, אלא לעולם יעלה עשנה (שם), לפי ששרפו את ביתי והיה העשן עולה ממנו, והם אומרים קול שאול מעיר (ישעיה סו ו), אמר להם הקב"ה אלא קול מהיכל (שם), ואומר (זכור) [זכרו] מה עשיתם בהיכל, קל ה' משלם גמול לאויביו (שם), לעולם הבא שהוא פודה את ישראל, שנאמר גמול ה' אלהים הוא יבא ויושיעכם (שם לה ד).

ל׳ויאמר ה' אל משה השכם בבקר והתיצב לפני פרעה וגו' (שמות ט יג) כי בפעם הזאת וגו' (שם שם יד) זש"ה שיתה ה' מורה להם (תהלים ט כא), האדים פניהם, מהו מורה, הכניס בהם רוח של שטות. ד"א שיתה ה' מורה להם, לפי שהן עושין עצמן מריות, הודע להם שאתה אדון על כולם, שיתה ה' מורה להם, ידעו גוים שהן אנוש, והן עושין עצמן אלוהות. חירם מלך צור עשה עצמו אלוה, שנאמר יען גבה לבך ותאמר אל אני (יחזקאל כח ב), הודיעו הקב"ה שהוא אנוש, שאמר אל ארץ השלכתיך, לפני מלכים נתתיך, לראוה בך (שם שם יז), הודיעו הקב"ה שהוא בשר ודם, הוי ידעו גוים אנוש המה סלה.

ל״אנבוכדנצר עש עצמו אלוה, שנאמר אעלה על במתי עב וגו' (ישעיה יד יד), הודיעו הקב"ה שהוא בשר ודם, שנאמר ומן אנשא לך טרדין (דניאל ד כט).

ל״בויואש עשה עצמו אלוה, שנאמר (אחרי) [ואחרי] מות יהוידע (הכהן) (דה"ב כד יז), אמרו לו אלוה אתה, אילולי שאתה אלוה לא היתה עושה שש שנים בבית קודש הקדשים, כהן גדול לא היה נכנס אלא פעם אחת, והיו הכל מתפללים עליו שיכנס בשלום, ואתה עשית שם שש שנים, אילולי שאתה אלוה לא היתה חי, באותה שעה קיבל מהם, שנאמר אז שמע המלך אליהם (שם), מיד הודיעו הקב"ה שהוא בשר ודם, מה כתיב, ואת יואש עשו שפטים, (שם שם כד), הוי ידעו גוים אנוש המה סלה.

ל״גפרעה עשה את עצמו אלוה, שנאמר יען אמר (יאור לי) [לי יאורי] ואני (עשיתיני) [עשיתי] (יחזקאל כט ט), אמר אני הוא שבראתי את עצמי, מיד הודיעו שהוא בשר ודם, אמר הקב"ה בשביל שעשה את עצמו אלוה, הודיעו שהוא בשר ודם, הרי הוא יוצא לדרכו ולצורכו בבוקר, אחוז בו והודיעו שהוא בשר ודם, מה עשה משה מיד כשא"ל הקב"ה השכם אל פרעה, אחז בו משה, אמר הנח לי שאעשה צרכי ואחר כך אני מדבר עמך, אמר משה יש אלוה שהוא עושה צרכיו, לפיכך אמר לו הקב"ה השכם בבוקר והודיעו כי הוא בשר ודם.

ל״דד"א השכם בבקר. זש"ה חזית איש מהיר במלאכתו וגו' (משלי כב כט), רבי יהודה ורבי נחמיה, ר' יהודה אומר מדבר ביוסף בשעה שנמכר למצרים, מהיר במלאכתו ויבא הביתה לעשות מלאכתו (בראשית לט יא), לפני מלכים יתיצב, (משלי שם) זה יוסף, מה כתיב בו, ויוסף בן שלשים שנה [בעמדו לפני פרעה מלך מצרים (בראשית מא מו)], בל יתיצב לפני חשוכים (משלי שם), זה אשתו של פוטיפר.

ל״הד"א חזית איש מהיר במלאכתו, מדבר במשה, מה כתיב, ויהי בימים (הרבים) ההם ויגדל משה וגו' (שמות ב יא), ר' יהודה אומר כל בנים אינן גדילין שהוא אומר ויגדל, אלא שהיה בן ה' שנים ונמצא כבן י"א, מה כתיב [ויגדל הילד (שם שם י)] ויגדל משה (שם שם יא) שני פעמים, למעלה בקומה למטה בגדולה, מה היתה גדולה שיצא אל אחיו.

ל״וויצא ביום השני והנה שני אנשים עברים נצים (שם שם יג), אמר ר' אבהו שהיו עקב עקבותיהן מוציאין ניצוצין, ויאמר לרשע למה תכה רעך (שם), אמר ר' יצחק מיכאן אתה למד שכל השולח יד בחבירו נקרא רשע, שנאמר ויאמר לרשע, אמר לו מי שמך (שם שם יד), אמר ר' יהודה הלוי בר' שלום היה משה אומר לפני הקב"ה רבונו של עולם מפני מה זאת האומה משתעבדת, שבעים אומות יש בעולם ואינן משועבדות אלא האומה הזאת בלבד, אכן נודע החטא הזאת, כדכתיב אכן נודע הדבר (שמות ב יד), שלא על חנם אתם משתעבדים, מה עשה משה, ויברח משה מפני פרעה והלך לו למדין אצל יתרו. איש מהיר במלאכתו, זה משה, לפני מלכים יתיצב, זה פרעה, בל יתיצב לפני חשוכים זה יתרו, שאמר לו הקב"ה לך שוב מצרים, ואמר לו השכם בבוקר, אמר ר' נחמיה הרי עשית הקודש חול, והחול קודש, לפני מלכים יתיצב לפני הקב"ה, בל יתיצב לפני חשוכים זה פרעה, שנאמר ובתחפנחס חשך היום (יחזקאל ל יח).

ל״זד"א לפני מלכים יתיצב זה הקב"ה שכתוב בו ואתה פה עמוד עמדי (דברים ה כח), בל יתיצב לפני חשוכים זה פרעה [דכתיב] השכם בבקר, כל הרשעים מתקלקלין בחייהן, את מוצא בצדקיהו מלך יהודה, והיו כל המלכים משתעבדין לנבוכדנצר, מה כתיב בו (כל) [וגם את] חית השדה נתתי לו לעבדו (ירמיה כז ו) עלה צדקיהו להעלות דורון, אמר נבוכדנצר סעוד עמי בצהריים, ועשה סעודה, ואין סעודת בבל כסעודת ארץ ישראל, הכניס לפניו בשר שהיבהב, ראה לנבוכדנצר אוכל ורירו יורד על זקנו, והיה צדקיהו מביט בו ותמיה, ואמר לזה כל העולם משתעבדין, סעד עמו, מה עשה משסעד נטלו לצדקיה והשביעו, אמר לו שלא תלך לארצך ותניח אותי, ונפטר ובא לו לארץ ישראל, התחיל מבזה אותו, וכפר באותה שבועה, ויחזקאל קרא עליו אשר בזה (אלה) [את אלתו] (יחזקאל יז טז), שמעו המלכים שהיו מסובין אצלו, שלחו ואמרו לו צדקיהו יושב ומשחק בך, ומנין ששלחו לו ואמרו לו, ר' שמואל אמר כתיב שלחו כר מושל ארץ (ישעיה טז א), מהו כר, כאדם האומר לחבירו הכר למי מושל ארץ, ומנין שנשבע לו, שנאמר וגם במלך נבוכדנצר מרד אשר השביעו באלהים (דה"ב לו יג), מה עשה, מיד שלח והביאו והיה מאכיל אותו שעורים, ומעמיד אותו ומבזה אותו בקלון, אמר הקב"ה כך אתה מבזה אותו, חייך אין אתה יוצא מן העולם עד שיהו כל הבריות שוחקין עליך, שנאמר ומן אנשא לך טרדין (דניאל ד כט), ולא עוד אלא כשם שביזית אותו כך אתה מתבזה בפני כל הבריות, מה כתיב, ושוד בהמות יחיתן וגו' (חבקוק ב יז), אמר ר' אבא בר כהנא שנעשה חתן לכל בהמה וחיה, ומי גרם לו הבזיון הזה, אלא על ידי שביזה את צדקיהו,

ל״חואף פרעה היה מחרק בשיניו כנגד משה ואמר להם נרפים אתם נרפים (שמות ה יז). אמר ר' יהודה ב"ר סימון מהו נרפים, אמר להם קדושים אתם, על כן אתם אומרים נלכה נזבחה לה' (שם שם יז), אמר הקב"ה השכם בבקר והודע לפרעה שאינו כלום, (הנה הוא יוצא המימה). כה אמר ה' [אלהי העברים] שלח [את] עמי ויעבדני, כי בפעם הזאת וגו' (שמות ט יג יד), אמר לו שלח עמי ויעבדני, כך יפה לך, ואם לאו כי בפעם הזאת וגו', כתיב מי כמוהו מורה (איוב לו כב), שמורה רשעים שיעשו תשובה, אמר לפרעה ועתה שלח העז את מקנך וגו' (שמות ט יט), ומה כתיב הנני ממטיר כעת מחר וגו' (שם שם יח), ולאחריו אני מביא את הארבה, שנאמר הנני מביא מחר ארבה בגבלך וכסה את עין הארץ (שם י ד ה), אמרו רבותינו כשם שיש לאשה ראש, כך יש לארץ ראש שנא' וראש עפרות תבל (משלי ח כו), וכשם שיש לאשה אזנים, כך יש לארץ אזנים, שנאמר והאזיני ארץ (ישעיה א ב), וכשם שיש עינים לאשה, כך יש עינים לארץ, שנאמר וכסה את עין הארץ (שמו י ה), וכשם שיש פה לאשה, כך יש פה לארץ, שנאמר ותפתח הארץ את פיה (במדבר טז לב), וכשם שיש ידים לאשה, כך יש ידים לארץ, שנאמר והארץ הנה רחבת ידים (בראשית לד כא), וכשם שיש טבור לאשה, כך יש טבור לארץ, שנאמר יושבי על טבור הארץ (יחזקאל לח יב), וכשם שהאשה עוברת ויולדת, כך הארץ, שנאמר היוחל ארץ ביום אחד אם יולד גוי פעם אחת, (ישעיה סו ח), אלו ישראל שהקב"ה מביאם ומכניס אותם פעם אחת בירושלים וירושלים תמיה, שנאמר ואמרת בלבבך מי יולד לי (כל) [את] אלה (שם מט כא), א"ל הקב"ה חייך לשעה קלה אני מקבץ את גלותך, שכך אמר ישעיה, שאי סביב עיניך וראי כלם נקבצו באו לך (שם שם יח).

ל״טויאמר ה' אל משה נטה [את] ידך על השמים וגו' (שמות ט כב). זש"ה כל אשר חפץ (ה') עשה וגו' (תהלים קטו ג), אמר הקב"ה השמים שמים לה' וגו' (שם שם טז), למה הדבר דומה, למלך שאמר וגזר על בני רומי שלא ירדו לסוריא, ובני סוריא לא יעלו לרומי, כך הקב"ה בשעה שברא [העליונים אמר] השמים שמים לה' [והארץ נתן לבני אדם] (שם), וכשביקש הקב"ה ליתן תורה לישראל, ביטל את הגזירה הראשונה, ואמר התחתונים יעלו לעליונים, והעליונים ירדו לתחתונים, ואני הוא המתחיל, שנאמר וירד ה' על הר סיני (שמות יט כ), וכתיב ואל משה אמר עלה אל ה' וגו' (שם כד א), הוי כל אשר חפץ ה' עשה [בשמים ובארץ], כשביקש אמר יקוו המים (בראשית א ט) וכשביקש אמר ועשה את הים יבשה שנאמר ובני ישראל הלכו [ביבשה] בתוך הים וגו' (שמות יד כט).

מ׳ ד"א כל אשר חפץ ה' עשה. שאין הקב"ה חפץ לחייב כל בריה, שנאמר כי לא אל חפץ רשע אתה (תהלים ה ה).

מ״אנטה את ידך וגו' [ויהי ברד בכל ארץ מצרים] (שמות ט כב). למה הכה אותן בברד, שחשבו המצרים שיהיו ישראל כורמיהם, אמר דוד יהרג בברד גפנם ושקמותם בחנמל (תהלים עח מז), וכיצד היה יורד, ר' פנחס ור' יהודה הלוי בר' שלום, אחר מהם אמר כחלזון הזה היה יורד ומקצץ את האילנות, יהרג בברד גפנם וגו' וחד אמר כחנמל הזה יורד ושקמתם בחנמל. כתיב החטה והכסמת לא נכו (שמות ט לב), אלא שהיה יורד על כל דבר ודבר לפי כחו, על הבהמה לפי כוחה, ועל העשב לפי כחו, ועל האדם לפי כחו, מה כתיב למעלה מן הענין, ואולם בעבור זאת העמדתיך וגו' (שם שם טז), לספר פלאי העמדתיך, שלא המיתיך במכות הראשונים, בעבור הראותך את כחי ולמען ספר שמי בכל הארץ (שם).

מ״בהנני ממטיר כעת מחר (שמות ט יח). זבדי בן לוי אמר סרט לו סריטה אחת על הכותל, א"ל למחר כשתגיע השמש לכאן, אני מוריד ברד עליך, אשר לא היה כמוהו (שם), כמוהו לא היה, אלא עתיד להיות לאומים הוא מתוקן לסנחריב דברי ר' סימון, ר' חנינא אמר למכת גוג ומגוג היה מתוקן, שנאמר וגשם שוטף ואבני אלגביש (יחזקאל לח כב).

מ״גהנני ממטיר כעת מחר וגו', אלא ועתה שלח העז את מקנך וגו' (שמות שם יט). אמרו רבותינו בכל המכות לא אמר פרעה ה' הצדיק אלא במכת ברד בלבד, למה אדם שהוא מבקש להלחם עם חבירו ולנצח אותו, פתאום הוא בא עליו, והורגו ונטל כל מה שיש לו, אבל הקב"ה אמר לפרעה, ועתה שלח העז את מקנך וגו' באותה שעה אמר ה' הצדיק (שם שם כז).

מ״ד הירא את דבר ה' (שם שם כ) מכאן היה ר' שמעון בן יוחי אומר הטוב שבנחשים רצוץ את מוחו, והכשר שבמצרים הרוג, כתיב ויקח שש מאות רכב בחור (שם יד ז), מהיכן היו, והכתיב וימת כל מקנה מצרים וגו' (שם ט ו), אלא הירא [את] דבר ה' [מעבדי פרעה] הניס את עבדיו ואת מקנהו אל הבתים (שמות שם כ), ואשר לא שם לבו (שם שם כא) אמר הקב"ה נטה ידך על השמים וגו'.

מ״הוה' נתן קולות וברד וגו' (שמות ט כג), ולמה (ברד) בזכות התורה שניתנה בקולות, שנאמר וכל העם רואים את הקולות (שם כ יח).

מ״ווה'. וכל סנקליטין שלא גזרו שירד הברד על מצרים.

מ״ז ו' נתן קולות וברד וגו', וימטר ה' ברד על ארץ מצרים (שם שם כג) אמר ר' חנניה וימטר ה' ברד, בתחילה מטר הוריד הקב"ה עליהם כשירד נעשה ברד, שנאמר וימטר ה' ברד, למה שאין הרעה דרה עם הקב"ה, המטר היה יורד ונעשה ברד, שהיתה הרוח נכנסת בו ועושה אותו ברד, שנאמר ורוח סערה עשה דברו (תהלים קמח ח), הוי וימטר ה' ברד.

מ״חויהי ברד ואש מתלקחת (שמות ט כד), ר' יוסי בר' חנינא אמר צלוחית מליאה אש ומאחריה ברד, ורבותיני אמרו מטר היה יורד ונעשה ברד, והיתה האש יורדת עמו.

מ״טכתיב והחטה והכסמת לא הכו כי אפילות הנה (שם שם לב), ר' פנחס הכהן בר חמא ור' יהודה בר שלום, ר' פנחס אומר מהו כי אפילות הנה, פלאים עשה בהם הקב"ה, ר' יהודה אומר לקישות היו, אמר לו ר' פנחס והרי כתיב ואת כל עשב השדה הכה הברד (שם שם כה), ואת אומר בשביל שהיו קטנות לא נוכו, אלא פלאים עשה הקב"ה בהם, באותה שעה כיון שראה פרעה כך, אמר למשה התפלל עלי, א"ל (התפאר עלי ואני משלח אותם), במכה הראשונה אמרת לי התפלל עלי, ואני משלח אותם, והתפללתי, ולא שלחת אותם, (למתי אעתיר לך וגו') (שם), א"ל פרעה חטאתי [הפעם] (לה' אלהיכם ולכם) (שמות ט כז), עכשיו אשלחם, כיון ששמע משה כך מה כתיב ויצא משה מעם פרע את העיר ויפרוש כפיו אל ה' וגו' (שם ט לג), ראה מה חביבים צדיקים לפני הקב"ה, שכל מה שהן עושים וגוזרין הקב"ה עושה. אמרו רבותינו מעשה בחוני המעגל שהיה מתפלל שירדו גשמים, עג עוגה ועמד בתוכה, אמר לפניו רבונו של עולם בניך שמו פניהם עלי שהרי אני כבן בית לפניך, נשבע אי בשמך הגדול שאיני זז מכאן עד שתרחם על בניך, מיד ירדו גשמים, ומה אם חוני המעגל שהיה מבני בניו של משה כך, משה בעצמו על אחת כמה וכמה, לפיכך ויחדלו הקולות והברד [ומטר לא נתך ארצה] (שם). ואיכן הוא שרוי, אמרו רבותינו נתלה באויר עד שיבא גוג ומגוג, שנאמר וגשם שוטף ואבני אלגביש וגו' (יחזקאל לח כב), מיד וירא פרע כי חדל המטר והברד ויוסף לחטוא (שמות שם לד), כך הרשעים כשרואין כשהצרה באה עליהם הם מכניעים עצמן, וכיון שהצרה באה עליו התחיל מקלס להקב"ה כען אנא נבוכדנצר משבח ומרומם ומהדר למלך שמיא וגו' (דניאל ד לד). אמר ר' ברכיה הכהן בשם ר' חלבו בשם ר' שמואל בר נחמן, אילולי שהקב"ה דן לבבות ומחשבות קילס נבוכדנצר בפסוק אחד כשם שקילס דוד בכל ספרו, כיון שראה נבוכדנצר עצמו בגדולה התחיל מתגאה, (אנא) [אנה] נבוכדנצר (שם שם א), הלא דא היא בבל רבתא וגו' (שם שם כז), אמר לו הקב"ה, רשע מה אתה מתגאה, עוד מלתא בפום מלכא וגו' (שם שם כח). כל זמן שהרשעים רואים את הצרה באה עליהם הם מכניעין, כשרואין שהולכת חוזרין לרשעותן, שנאמר וירא פרעה כי חדל וגו' (שמות ט לד). אומות העולם מוסיפין וחוטאין, אבל ישראל תם עונך בת ציון (איכה ד כב), אימתי כשיפקוד עוונה של בית אדום, שנאמר פקד עונך בת אדום (שם), מכאן ואילך אין ישראל גולים אלא הקב"ה מכנסן לירושלים, שנאמר יאמרו גאולי ה' אשר גאלם מיד צר, ומארצות קבצם ממזרח וממערב מצפון ומים (תהלים קז ב ג).

נ׳חסלת פרשת וארא