תנחומא בובר, ויראMidrash Tanchuma Buber, Vayera

א׳וירא אליו ה' וגו' (בראשית יח א). ילמדנו רבינו, כמה ברכות מתפלל אדם בכל יום, כך שנו רבותינו, צריך אדם שיתפלל שמונה עשרה, ולמה י"ח, כנגד י"ח אזכרות שכתיב בהבו לה' בני אלים (תהלים כט). משיבין לר' לוי והא בבבל אומרים י"ט, אמר להם אף הוא מן האזכרות, שנאמר אל הכבוד הרעים (שם שם ג). אמר ר' סימון כנגד י"ח חוליות שבשדרה, שבשעה שאדם עומד ומתפלל צריך לשוח בכולן, שנאמר כל עצמותי תאמרנה ה' מי כמוך (שם לה י), אמר הקב"ה הוו זהירין בתפלה שאין לך מדה יפה הימנה, ואפילו אן אדם כדי לענות, חסד אני אעשה עמו, שכל דרכי חסד. אמר ר' שמלאי מבקש אתה לידע שכל דרכיו של הקב"ה חסד, בראשה של תורה קישט את הכלה, שנאמר ויבן ה' אלהים את הצלע (בראשית ב כב), ובסופה חסד שקיבר את המת, שנאמר ויקבר אותו בגיא (דברים לד ו), ובאמצעה ביקר את החולה, שנאמר וירא אליו ה'. כיון שמל אברהם בא הקב"ה ופמליא שלו לבקרו (שנאמר) [מנין ממה שקראו בענין] וירא אליו.

ב׳[וירא אליו]. זש"ה כה אמר ה' השמים כסאי וגו' ואת כל אלה ידי עשתה וגו' (ישעיה סו א ב), מי הוא חרד על דברו של הקב"ה זה אברהם וירא אליו ה' וגו'. מה כתיב ואל זה אביט אל עני ונכה רוח וחרד על דברי (שם שם), ואם רצונך לידע שעל אברהם הכתוב מדבר, ראה מה כתיב שוחט השור (שם ג), זה אברהם, ואל הבקר רץ אברהם וגו' (בראשית יח ז), מכה איש (ישעיה שם), שהרג את נמרוד, הוא נמרוד הוא אמרפל, זובח השה (שם), אימתי כיון שהקריב את יצחק בנו, שנאמר אלהים יראה לו השה [לעולה] בני (בראשית כב ח).

ג׳ד"א כה אמר ה' השמים כסאי וגו' ואת כל אלה ידי עשתה וגו'. אמרו רבותינו בשם ר' אליעזר בן פדת בשבעה מקומות אתה מוצא שהשוה הקב"ה עצמו עם לבבות הנמוכים, מנין

ד׳שנאמר כי ה' אלהיכם הוא אלהי האלהים וגו' (דברים י יז), ראה כמה גבורה וכמה שבח, ומה כתיב אחריו, עשה משפט (גר) יתום ואלמנה (שם שם יח), וכתיב כי רם ה' ושפל יראה וגו' (תהלים קלח ו), וכתיב [כי] כה אמר רם ונשא שוכן עד וקדוש שמו מרום וקדוש אשכון ואת דכא ושפל רוח (ישעיה נז טו), וכתיב כה אמר ה' השמים כסאי והארץ הדום רגלי וגו' (שם סו א), וכתיב ואת כל אלה ידי עשתה וגו' ואל זה אביט אל עני ונכה רוח וגו' (שם שם ב), והשאר בספר תהלים, ה' מלך עולם ועד (תהלים י טז), וכתיב אחריו תאות ענוים שמעת ה' וגו' (שם שם יז), וכתיב שירו לאלהים זמרו שמו סולו לרוכב בערבות (שם סח ה), מה כתיב בתריה, אבי יתומים ודיין אלמנות (שם שם ו), וכתיב הללויה הללי נפשי את ה' (שם קמו א), וכתיב באותו מזמור עושה שמים וארץ (שם שם ו), וכתיב עשה משפט לעשוקים וגו' (שם שם ז),

ה׳ ובשביל מה בא אצל אברהם, בשביל שיה יושב ומצטער ממילתו, לפיכך בא לבקרו.

ו׳ד"א וירא אליו וגו'. ר' יצחק נפחא פתח מזבח אדמה תעשה (שמות כ כד), אמר הקב"ה מי שהוא שוחט שור או שה ושפך דם קימעא, הייתי בא ומברכו, שנאמר מזבח אדמה, וכתיב אבוא אליך וברכתיך (שם שם), אברהם שנהר של דם יוצא מתוך ביתו מן המילה, על אחת כמה וכמה שאני צריך לברכו, לכך נאמר וירא אליו, וכך אמר משה זה הדבר אשר צוה ה' וירא אליכם (ויקרא ט ו), ומה דבר ה', ויאמר משה אל אהרן קרב וגו' (ויקרא ט ז). אמר ר' אחא בא וראה כח שנתן הקב"ה באברהם, שביום אחד מל עצמו וילידי ביתו וישמעאל נו, והיה הדם מטפטף, ראה כמה היו ילידי ביתו, שכתיב וירק את חניכיו ילידי ביתו שמנה עשר ושלש מאות (בראשית יד די). ואם ילידי ביתו כל כך היו, מקנת כספו על אחת כמה וכמה, וכולם מל אותם ביום אחד, שנאמר בעצם היום הזה נמול אברהם וישמעאל בנו וכל אנשי ביתו וגו' נמולו אתו (שם יז כו כז), ונטל אברהם את כל הערלות שמל, ועשה אותם גבעה בתוך ביתו, והיה נהר של דם יוצא מתוך ביתו, וקרא הקב"ה את המלאכים ואמר להם באו ונבקר את החולה, אמרו לפניו רבונו של עולם מה אנוש כי תזכרנו ובן אדם כי תפקדנו (תהים ח ה), ואת הולך במקם הטנופת במקום של דם ושל שקץ, אמר להם כך אמרתם חייכם ערב עלי ריח של אותו דם ממור ולבונה, אם אין אתם הולכים הרי אני הולך לעצמי, וכן שלמה אמר עד שיפוח היום וגו' (שה"ש ד ו), אל גבעת הערלות (יהושע ה ג), זה אברהם, שנאמר וירא אליו ה' וגו', כחום היום, שהרתיח הקב"ה אותו היום.

ז׳ד"א עד שיפוח היום, אלו העוברים והשבים שהיה מכלכל, ונסו הצללים, שלא יצטער מן המילה לפי שהיה משמש אותן, אלך לי אל הר המור, זה אברהם, שנאמר מור ואהלות קציעות (תהלים מה ט).

ח׳ד"א עד שיפוח היום, זה יום הדין, ונסו הצללים, שאין צל לרשעים, שנאמר אין חשך ואין צלמות להסתר שם פועלי און (איוב לד כב), אלך לי אל הר המור, זה בית המקדש, שהיו מקטירין שם המור.

ט׳ד"א עד שיפוח היום, עד שיופיע מלכותו של הקב"ה בעלם הזה, ונסו הצללים, אלו צללי המלכיות, אלך לי אל הר המור, זה ירושלים, שנאמר באתי לגני אחותי כלה אריתי מורי עם בשמי (שה"ש ה א). אל גבעת הערלות, שנטל את הערלות ועשאן גבעה, לפיכך נגלה עליו הקב"ה, שנאמר וירא אליו, וכיון שראו המלאכים כך, הלכו גם הם עם הקב"ה, שנאמר וישא עיניו וירא והנה שלשה אנשים וגו' (בראשית יח ב), וכן דוד משבח כל ארחות ה' חסד ואמת, (תהלים כה י), מהו כל ארחות ה' חסד ואמת, התורה תחלתה חסד, וסופה חסד, ואמצעיתה חסד, תחילתה חסד מנין, אתה מוצא כשיצר הקב"ה חוה קישטה והביאה לאדם, שנאמר ויבן ה' אלהים את הצלע וגו' (בראשית ב כג), מהו ויבן, אמר ר' אבהו בערביא קורין לגדילתא בנייתא, וסופה חסד במיתת משה כשהקב"ה נטפל לו בכבודו, שנאמר ויקבור אותו בני (דברים לד ו), באמצעיתא חסד באברהם שנאמר ואתנה את בריתי ביני ובינך (בראשית יז ב), כיון שנגלה עליו הקב"ה היה יושב, שנאמר והוא יושב פתח האהל כחום היום (שם יח ב), בא אברהם לעמוד, א"ל הקב"ה אל תצטער לעמוד שב לך, שנאמר נאום ה' לאדני שב לימיני (תהלים קי א). א"ל אברהם וכי כך הוא דרך ארץ שאני יושב ואתה עומד, א"ל הקב"ה אל תצטער, זקן אתה בן מאה שנה שב, א"ל הקב"ה חייך בשביל שאתה יושב ואני עומד, עתידין בניך בני ג' שנים, בני ד' שנים, לישב בבתי מדרשות ובבתי כנסיות ואני עומד עליהם, שנאמר אלהים נצב בעדת אל (שם פב א), התחיל אברהם לקלס להקב"ה, ותתן לי מגן ישעך (שם יח לו), כשרדפו המלכים, שנאמר אל תירא אברם אנכי מגן לך (בראשית טו א), וימינך תסעדני (תהלים שם), כשאחזת עמי הערלה והייתי חותך, וענותך תרבני (שם שם), שאני יושב ואתה עומד.

י׳ ד"א והוא ישוב פתח האהל כחום היום, מהו כחום היום, שהרתיח הקב"ה אותו היום כיום הדין, שנאמר כי הנה היום בא בוער כתנור וגו' (מלאכי ג יט).

י״אוישא עיניו וירא וגו' (בראשית יח ב). אמר ר' סימאי אמר הקב"ה לאברהם, בזכות שלש ריצות שרצתה, חייך כשאבוא ליתן תורה לישראל, שאני רץ לפניהם שלש ריצות, ואלו הן שלש ריצות שרץ אברהם, וירץ לקראתם, ואל הבקר רץ אברהם, וימהר אברהם האהלה וגו', הרי ג' ריצות, אף הקב"ה פרע לבניו בסיני כנגדו, שנאמר ויאמר ה' מסיני בא וגו' (דברים לג ב), א"ל הקב"ה חייך אתה אמרת יוקח נא מעט מים, בו בלשון אני גואל אתכם ממצרים, שנאמר ולקחתי אתכם לי (שמות ו ז), הרי בעולם הזה, בעולם הבא [מנין], שנאמר ולקחתי אתכם אחד מעיר ושנים ממשפחה (ירמיה ד יד). אתה אמרת להם נא, חייך בו בלשון ני מוכיח את בניך, שנאמר לכו נא ונוכחה יאמר ה' וגו' (ישעיה א יח), אתה אמרת להם מעט, חייך בו בלשון אני מגרש את האומות מלפני בניך, שנאמר מעט מעט אגרשנו מפניך (שמות כג ל), ומנין אף לעולם הבא, שנאמר כי כה אמר ה' (אלהים) [צבאות] עוד אחת מעט היא ואני מרעיש (חגי ב ו). אתה אמרת להם מים, חייך שאני מעלה לבניך את הבאר, שנאמר עלי באר ענו לה (במדבר כא יז), ומנין אף משנכנסו לארץ, שנאמר כי ה' אלהיך מביאך אל ארץ טובה [ארץ נחלי מים וגו'] (דברים ח ז), מנין אף לעולם הבא, שנאמר והיה על [כל] הר גבוה [ועל כל גבעה נשאה פלגים יבלי מים] (ישעיה ל כה).

י״בוה' אמר המכסה אני מאברהם (בראשית יחי ז). ילמדנו רבינו מי שהוא מתרגם לקורא בתורה, מהו שיסתכל בכתב, כך שנו רבותינו המתרגם אסור להסתגל בכתב, והקורא אסור ליתן עינו חוץ מן התורה, שלא ניתנה התורה אלא בכתב, שנאמר וכתבתי על הלחות (שמות לד א), ואסור למתרגם ברבים להסתכל בתורה. אמר ר' יהודה בן פזי, מקרא מלא הוא, כתב לך את הדברים האלה (שם שם כז), הרי המקרא שנתנה בכתב, כי על פי הדברים האלה (שם שם) הרי התרגום שניתן בעל פה.

י״גאמר ר' יהודה בר סימון כרתי אתך ברית ואת ישראל (שם), על ידי כתב ועל ידי פה, כי על פי הדברים האלה, אם קיימתה מה שבכתב בכתב, ומה שבעל פה על פה, כרתי אתך, ואת שניתה מה שבעל פה בכתב, ומה שבכתב בעל פה, לא כרתי אתך. אמר ר' יהודה הלוי ב"ר שלום בקש משה שתהא אף המשנה בכתב, וצפה הקב"ה על שעתידין אומות העולם לתרגם את התורה ולקרות אותה יונית, והן אומרין אף אנו ישראל, א"ל הקב"ה אכתוב לך רובי תורתי (הושע ח יב) ואם כן כמו זר נחשבו (שם), וכל כך למה, אלא שהמשנה מסטורן שלו של הקב"ה, ואין הקב"ה מגלה מסטורן שלו אלא לצדיקים, שנאמר סוד ה' ליראיו (תהלים כה יד). וכן אתה מוצא אפילו בשעה שהקב"ה כעס על סדום מפני מעשיהם הרעים, ובקש הקב"ה להפוך את סדום, לא חתם הקב"ה גזר דינם עד שנמלך באברהם, (שנאמר) [מנין ממה שקרינו בענין] וה' אמר המכסה אני מאברהם.

י״דכתיב ומצא חן ושכל טוב בעיני אלהים ואדם (משלי ג ד). יש לך אדם שחביב לפני המלך ואינו חביב לפני בני פלטין של מלך, ויש שחביב לפני בני פלטין, ואינו חביב לפני המלך, אבל הצדיקים בזמן שהן חביבין לפני הקב"ה הן חביבין לפני המלאכים ולפני הבריות, שכן אתה מוצא בדניאל כשהמלאך בא אצלו היה קורא אותו איש חמודות ג' פעמים, איש חמודות הבן בדברים (דניאל י יא), וכתיב אל תירא איש חמודות (שם שם יט), ואני באתי להגיד כי (איש) חמודות אתה (שם ט כג), ולמה ג' פעמים קורא אותו חמודות, אלא אשריו האיש שבישרו המלאך ואמר נחמד אתה לפני הקב"ה, גם משובח בעליונים וחמוד אתה על דורך. אף בצלאל נשתבח בעליונים ואף בתחתונים, מנין שנאמר ראה קראתי בשם בצלאל (שמות לא א), וכתיב ראו קרא ה' בשם בצלאל (שם לה ל). ראה בעליונים ראה בתחתונים, הוי אומר ומצא כן וגו'.

ט״וד"א ומצא חן זה אברהם, שהיה חביב על הבריות ועל המלאכים, שנאמר שמעני אדני נשיא אלהים את בתוכנו (בראשית כג ה), הרי על הבריות, על הקב"ה ועל המלאכים מנין, שנא' וה' אמר המכסה אני מאברהם וגו' (שם יח ז).

ט״זאמר ר' לוי למה גילה הקב"ה לאברהם, לפי שהיה מהרהר בלבו על דור המבול, ואמר אי אפשר שלא היה בהם צדיקים, תדע לך שהוא כך, וה' אמר המכסה אני מאברהם, מה משיבו, האף תספה צדיק עם רשע (שם יח כג).

י״זאמר ר' לוי הוא הדבר שאמר אברהם, הוא הדבר שאמר איוב, אלא איוב בלע פגה, אברהם אכלה בשולה. איוב אמר אחת היא על כן אמרתי תם ורשע וא מכלה (איוב ט כב), אלא אברהם שהיה חכם אמר האף תספה גו'. חזר ואמר חלילה לך מעשות כדבר הה להמית צדיק עם רשע והיה כצדיק כרשע (בראשית יח כה).

י״חד"א למה גילה הקב"ה לאברהם, אמר ר' יהודה הלוי משל למה הדבר דומה, למלך שהיה לו פרדס ונתנו לאוהבו במתנה, לאחר ימים נצרך המלך לקוץ מתוכה קורות, אמר המלך אעפ"י שהיה שלי ונתתיו לאוהבי לא אקוץ אותם עד שאמלך באוהבי, כך הקב"ה כיון שהעלהו לארץ ישראל, א"ל שא נא עיניך וראה (ימה וצפונה) [וגו' צפונה ונגבה וקדמה וימה] (שם יג יד), וכתיב [כי] כל הארץ אשר אתה רואה וגו' (שם שם טו). לפיכך כשרצה קב"ה להחריב חמשת כרכים הללו, אמר איני מחריבן אלא מדעתו של אברהם, אם תאמר שלא היו מארץ כנען, ראה מה כתיב ויהי גבול הכנעני מצידון וגו' (שם י יט) לפיכך לא החריבן עד שנמלך באברהם, שנאמר וה' אמר המכסה אני מאברהם.

י״טכתיב יהי למלא בטנו ישלח בו חרון אפו וימטר (עליהם) [עלימו] בלחומו (איוב כ כג). פורענות הבאה על סדומים היתה למלא כריסן, לפי שמלאו כריסן מן העבירות מן החמס ומן הגזל, לפיכך כשבאה עליהן הפורענות מילא כריסן, שנא' ישלח (בם) [בו] חרון אפו (שם שם) אמר ר' מאיר על הפיכת סדום הכתב מדבר, וימטר (עליהם) [עלימו] בלחומו (שם), וה' המטיר על סדום, מהו בלחומו, על המלחמות שהיו נלחמים עם הקב"ה שנאמר ואנשי סדום רעים וחטאים לה' מאד (בראשית יג יג), רעים זה לזה, וחטאים בגלוי עריות, לה' בע"ז, מאד בשפיכות דמים. אמר ר' יהודה הלוי ב"ר שלום בשם ר' יוחנן [בר נחמן] בשעה שבאו אמרפל וחביריו להלחם עם הסדומים על ידי ששבו את לוט, יצא אברהם עליהן למלחמה והרג את המלכים וברחו, כמה שכתוב ועמק השדים בארת בארת חמר [וינוסו מלך סדום] (בראשית יד י), התחיל אברהם מהרהר באו המלכים להלחם עם הסדומים, והמלכים נפלו ואלו ברחו, שנאמר והנשארים הרה נסו (שם), שמא תאמר היו בהם כשרים, א״ל הקב״ה יברח מנשק ברזל וגו׳, שלף ויצא מגוה וגו', כל חשך טמון לצפוניו וגו' (איוב כ כד כה כו), כל החשך טמון בסדום, שהיא מימינה של ארץ ישראל, שנאמר ואחותך הקטנה ממך [היושב מימינך סדום ובנותיה] (יחזקאל טז מו), מהו ירע שריד באהלו (איוב שם כו), שאפילו שריד אחד שנשתייר (מהם) [משם] רעת הרעה באהלו, ואיזהו זה עידית אשתו של לוט, שנאמר ותבט אשתו מאחריו ותהי נציב מלח (בראשית יט כו).

כ׳חלילה לך מעשות כדבר הזה (שם יח כה). ילמדנו רבינו, מהו שיעמוד אדם ויתפלל מתוך קלות ראש, כך שנו רבותינו אין עומדין להתפלל אלא מתוך כובד ראש, אמר דוד עבדו את ה' ביראה וגילו ברעדה (תהלים ב יא). מעשה באדם אחד שעמד לקרות בתורה וסמך עצמו לכותל, והחזירו ר' שמואל בר נחמני אמר שלא ינהוג קלות ראש, וכן אתה מוצא באבות העולם כשהם מתפללים באימה הם מתפללים, שכן משה אמר ואתנפל לפני ה' (דברים ט יח כה), שהיה מבקש רחמים על ישראל, שנאמר ויחל משה (שמות לב יא), חגר מתני בתפלה [ללמד סניגוריא על ישראל], אמר לפניו רבונו של עולם למה ה' יחרה אפך בעמך גו', למה יאמרו מצרים וגו', זכור לאברהם ליצחק ולישראל עבדיך וגו' (שם שם י ביג). אמר חזקיה בר חייא לא ערב להקב"ה עד שהזכיר משה זכות אבות, אמר לו הקב"ה משה אילולי שלא היה להם זכות אבות הייתי מאבדן, אין אתה יודע ללמד זכות, אמר ר' פנחס הכהן בר חמא בשם ר' סימון ור' אבין בשם ר' אחא מה עשה הקב"ה עטף בטליתו כשליח צבור [שעובר] לפני התבה, ואמר לו למשה כך הוי מתפלל לפני ואמור ה' ה' אל רחום וחנון וגו' (שמות לד ו) שנאמר ויעבר ה' על פניו ויקרא וגו' (שם) מהו ויעבר כעובר לפני התבה, ראה היאך הם מבקשים הצדיקים על העולם זכות ומלמדין סניגוריא על ישראל, ולא על ישראל לבד אלא אף על הרשעים, שנאמר חי אני נאם [אדני] ה' אם אחפוץ במות הרשע (יחזקאל לג יא), למה שמא יעשה תשובה, תדע לך שכן הוא, בשעה שבקש הקב"ה להפוך את חמשת הכרכים הללו נמלך באברהם, שנאמר ויאמר ' זעקת סדום ועמורה (בראשית יח כ), התחיל אברהם ללמד עליהן סניגוריא לפני הקב"ה, סבור שמא יעשו תשובה, מנין ממה שקראו בענין חלילה לך מעשות דבר הזה.

כ״אכתיב לא אחריש בדיו ודבר גבורות והין ערכו (איוב מא ד), אמר הקב"ה שלא יאמרו בני אדם אף אנו מדברם עם הקב"ה כשם שדבר אברהם והוא שותק לנו, אמר הקב"ה לאו לא אחריש בדיו, אלא לאברהם בלבד אני שותק, למה שהוא שתק לי, אף אני שותק לו, אימתי שתק אברהם, כשאמרתי לו כי ביצחק יקרא לך זרע (בראשית כא יב), ואחר כך אמרתי לו קח נא את בנך (שם כב ב), ושתק לי, שנאמר ואני כחרש לא אשמע (תהלים לח יד), אף אני אחריש לו, ואע"פ שאמר דברים קשים, שנאמר ודבר גבורות (איוב מא ד), אלא והין ערכו ערב לי, ומה גבורות דבר, ראה מה כתיב ויגש אברם ויאמר האף תספה (בראשית יח כג), אמר אברהם לפני הקב"ה רבונו של עולם חלילה לך וגו', שלא יאמרו באי עולם כך אומנתו שהוא מאבד את הדורות במדת אכזריות, איבד דור אנוש, ודור המבול, ודור הפלגה, אינו מניח אומנותו, [לכך אמר אברהם] חלילה לך. א"ל הקב"ה כך אמרת בא וראה ואעביר לפניך כל הדורות שאיבדתי, ואראך שלא גביתי לפורענותם מהם, ואם תעלה על דעתך שלא עשיתי כהוגן, למדני ואני עושה, שנאמר בלעדי אחזה אתה הורני אם עול פעלתי לא אוסיף (איוב לד לב) ואיני אוסיף עוד, אמרו לפניו רבונו של עולם הס לך אין אתה מעביר דין על כל בריה, שנאמר לכן אנשי לבב שמעו לי חלילה לאל מרשע ושדי מעול (שם שם י), אלא כי פועל אדם ישלם לו וגו' (שם שם יא), לכך הוא אומר חלילה לך וגו'.

כ״בד"א מה ראה לומר שתי פעמים חלילה לך, אלא אמר אברהם חלילה לך שאין אתה מעביר דין כל בריה לא בעולם הזה ולא בעולם הבא, לכך הוא אומר חלילה לך חלילה לך.

כ״גד"א חלילה לך. אמר אברהם רבונו של עולם צופה אני ברוח הקדש כי עתידה אשה אחת לפלט עיר שלימה, ואני איני כדאי לפלט חמשת הכרכים הללו, ואיזו היא האשה, זו סרח בת אשר, בשעה שמרד שבע בן בכרי בדוד ובא באבל, שנאמר [ויבאו ויצורו עליו באבלה וגו'] וכל העם אשר את יואב משחיתים להפיל החומה (ש"ב כ טו), וכיון שהרגישה סרח בדבר התחילה לצעוק קראו לה ליואב, כיון שבא יואב אמרה האתה יואב ויאמר אני (שם שם יז), אתה הוא חכם שהכתוב מקלסך יושב שבת תחכמוני וגו' (ש"ב כג ח), הלא קראת בתורה כי תקרב אל עיר וגו' (דברים כ י), ולא היה לך לעשות כן, דבר (תדברו) [ידברו] בראשונה לאמר שאול ישאלו באבל (ש"ב כ יח), וקראת אליה לשלום וגו' (דברים שם), באבל וכן חתמו וגו' (ש"ב שם) ולמה תבלע נחלת ה' (שם יט), כיון ששמע כן היה מתיירא ואמר יואב יש כאן צורך, שנאמר (ויאמר יואב) [ויען יואב ויאמר חלילה] חלילה לי וגו' (שם שם כ), ואתה שאתה רחמן ערב לך לאבד את אלו, חלילה לך מעשות כדבר הזה, ומה אמר לה יואב לא כן הדבר, כי איש מהר אפרים שבע בן בכרי שמו (שם שם כא), בעל מום עובד ע"ז, ושם נקרא איש בליעל ושמו שבע בן בכרי (שם שם א), אמרה לו אנכי שלומי אמוני ישראל (שם שם יט), אני ששלמתי מנין לישראל, שנאמר ושם בת אשר סרח (במדבר כו מו), אלא עמוד במקומך ואני אעשה שלום, שנאמר הנה ראשו מושלך איך בעד החומה (ש"ב שם כא), וכך היתה בטוחה בעצמה שהיא נותנה ראשו ליואב. אלא ראה מה עשתה, ותבא האשה אל [כל] העם בחכמתה (שם שם כב), מהו בחכמתה, אלא אמרה להם היו יודעים כי יואב וכל ישראל עומדים בחוץ להרוג אותנו ובנינו ובנותינו, אמרו לה למה, אמרה להם מאה בני אדם הוא מבקש ליטול וילך, אמרו לה יטול מאתים, אמרה להם אינו מבקש אלא חמשים איש, אמרו לה יטול מאה, אמרה להם אינו מבקש אלא חמשה, אמרו לה יטול עשרה, אמרה להם אינו מבקש אלא אחד, שבע בן בכרי שמו, מיד כששמעו כך הלכו וכרתו את ראשו, שנאמר ויכרתו את ראש שבע בן בכרי (שם שם). ראה חכמתה של אשה זו, כשם שבא אברהם בחכמה לפני הקב"ה, בא מחמשים למ' ומן מ' לל', ומן לן' לכ', ומן כ' לי', אף זו כך. ותבא האשה אל [כל] העם בחכמתה, עליה מקלס שלמה טובה חכמה מכלי קרב (קהלת ט יח), טובה היתה חכמתה של סרח, מכלי קרב שהיו ביד יואב, כיון שנטל יואב את ראש שבע בן בכרי מיד חזר ולא נגע בעיר, אמר אברהם לפני הקב"ה רבונו של עולם ומה אם יואב שנטל את ראש איש אחד שהיה חייב, הניח את כל העיר, ואתה שאתה רחמן תאבד את הכל, חלילה לך.

כ״דאמר ר' יהודה ב"ר שלום מהו חלילה לך מעשות, לעשות אין כתיב כאן, אלא מעשות, לא הוא ולא כיוצא בו, נסתלקה השכינה היה הקב"ה ממתין לו שמשא ימצא להם זכות, כיון שלא מצא להם היה אברהם עומד ומתפלל לפני הקב"ה וילך ה' כאשר כלה וגו' (בראשית יח לג), מיד בו ביום נכנסו המלאכים לסדום, שנאמר ויבאו שני המלאכים סדומה וגו' (שם יט א).

כ״הויבאו שני המלאכים סדומה בערב וגו'. ילמדנו רבינו כמה מיתות נמסרו לבית דין, ארבעה, ואלו הן, סקילה שרפה הרג וחנק, ואיזו היא החמורה, רבותינו אמרו סקילה, ר' שמוען בן יוחי אומר שרפה, שניתנה לבת כהן שזינתה, ראה כמה קשה הזנות שהיא בשרפה, ר' (שמעון) [יהושע] בן לוי אמר משום בר קפרא על הכל הקב"ה מכפר חוץ מזנות, שנאמר לא ינקה כל הנוגע בה (משלי ו כט), אמר ר' יהושע בר נחמיה אף הסדומים לפי שפרצו בזנות נתחייבו שרפה, שנאמר וה' המטיר על סודם ועל עמורה גפרית ואש (בראשית יט כד). כיון שנתחייבו אמר הקב"ה למלאכים מה אתם עומדים לכו והשחיתו, מיד ירדו ועשו קילווסין (פי' ציווי) של בוראן, מנין ממה שקראו בענין ויבאו שני המלאכים סדומה.

כ״ובערב. מהו בערב, שהיו הסדומים חשוכים כלילה. ד"א בערב, שהגיע ערבה של סדום, ולוט ישב בשער סדום, שלמד ממעשיו של אברהם, מה כתיב כאן באברהם, וירא וירץ לקראתם פתח האהל (שם יח ב), אמר שלמה חנוך לנער על פי דרכו (משלי כב ו), על ידי שגדל לוט בביתו של אברהם תפש מדותיו. וישתחו אפים ארצה (שם שם), כשם שעשה אברהם הכניסם לתוך ביתו, מה כתיב טרם ישכבו וגו' (שם ד), ויקראו אל לוט וגו' (שם ה), התחילו המלאכים תמיהים לומר אצלינו הגיע הדבר, והענין הרבה אלא שלא להטריח בפניכם, לסוף מה עשו, אחד מהם הציל את לוט, ואחד מהם הפך את סדום, ושמא תאמר באחד מידיו הפכה, לא אלא באצבע אחד, שהוא אחד מחמשה ביד, שנאמר בחלמיש שלח ידו (איוב כח ט), לעולם הבא הקב"ה מרפא אותה, וישראל מחלקים ואתה, שנאמר אחלקה שכם וגו' (תהלים ס ח).

כ״זוה' המטיר על סדום וגו' (בראשית יט כד). ילמדנו רבינו בית דין שגזרו תענית על הצבור שירדו גשמים, וירדו בו ביום, מהו שישלימו, כך שנו רבותינו, היו מתענין וירדו גשמים קודם הנץ החמה לא ישלימו, לאחר הנץ החמה ישלימו, דברי ר' מאיר, ור' יהודה אומר קודם חצות לא ישלימו, לאחר חצות ישלימו, ומנין סמכו הדורות שיהו מתענין בשני ובחמישי, אלא כשעשו ישראל אותה מעשה, עלה משה בחמישי וירד בשני, מנין אמר ר' לוי עלה בחמישי ומחמישי לחמישי ולחמישי הרי ט"ו, ומערב שבת לערב שבת לערב שבת ט"ו הרי ל', ומשב לשבת ח' הרי ל"ח, ואחד בשבת ושני בשבת הרי מ', לכך התקינו חכמים שיהו מתענין בשני ובחמישי בעלייתו של משה ובירידתו, ובסוף מ' ימים נתענו והיו בוכין כנגד משה, ונתמלא עליהן הקב"ה רחמים ועשה להן אותו ים, יום כפרה לעונותיהם, וזה יום הכפורים, שנאמר כי ביום הזה יכפר עליכם לטהר אתכם (ויקרא טז ל), ראה מה יפה התשובה, אמר הקב"ה שובו אלי ואשובה אליכם (מלאכי לג ז), שאם ביד אדם כמה עונות והוא שב לפני הקב"ה הוא מעלה עליו כאילו לא חטא, שנאמר כל (חטאותיו) [פשעיו] אשר עשה וגו' (יחזקאל יח כב), וכיון שהקב"ה מתרה בו פעם ראשונה ושניה ושלישית ואינו עושה תשובה, הוא נפרע ממנו, שנאמר הן כל אלה יפעל אל וגו' (איוב לג כט), כיון שאין מוצא ממנו הנאה מיד נפרע ממנו, תדע לך שכן הוא, כשבקש הקב"ה להפוך את סדום וחברותיה עמד אברהם ובקש לעיהם רחמים, סבור שמא יש לחם תוחלת, שנאמר ויגש אברהם ויאמר וגו' (בראשית יח כג), מהו ויגש, ר' יהושע אומר אין ויגש אלא לשון מלחמה, שנאמר ויגש יואב והעם אשר עמו למלחמה (ש"ב י יג). ר' נחמיה אומר אין ויגש אלא לשון תפלה, שנאמר ויהי בעלות המנחה ויגש אליהו הנביא וגו' (מ"א יח לו), וחכמים אומרם אין ויגש אלא לשון בקשה, שנאמר ויגש אליו יהודה (בראשית מד יח), אמר אברהם לפני הקב"ה חלילה לך וגו' והיה מבקש עליהם רחמים עד שירד מחמשים לעשרה, כיון שלא מצא להם זכות נסתלקה שכינה ממנו, שנאמר וילך ה' כאשר כלה וגו' (שם יח לג) מיד באתה עליהם הפורענות, (שנאמר) [מנין ממה שקרינו בענין] וה' המטיר על סדום.

כ״ח[וה' המטיר על סדום]. זש"ה כמו שבלול תמס יהלך (תהלים נח ט), [כמו שהשבולת הזו נשטפת, כן אנשי סדום נשטפו, תמס יהלך], שהמסה אותם הקב"ה באש, נפל אשת בל חזו שמש (שם) שלא חזו אנשי סדום, שנאמר השמש יצא על הארץ (בראשית יט כג), מה כתיב שם וה' המטיר על סדום וגו'.

כ״טד"א מהו כמו שבלול, כמו שהשבולת הזו של מים שוטפת כל מה שהיא מוצאה, כך תוריכוס שעומד במדינה, כל מה שנמצא עמו נשטף עמו, שנאמר כמו שבלול, וכיון שמת אינו רואה עוד שמש, למה שהוא תוריכוס.

ל׳[וה' המטיר]. זש"ה ימטר על רשעים פחים אש וגפרית ורוח זלעפות מנת כוסם (תהלים יא ו), המנה הזאת היתה מתוקנת עד שלא נברא העולם, שנאמר מנת כוסם, מהו מנת כוסם, כי כוס ביד ה' ויין חמר מלא מסך ויגר מזה וגו' (שם עה ט), כי כוס ביד ה' וגו', שמא תאמר שהוא חסר, תלמוד לומר מלא מסך, שמא תאמר לא ממנו היו שותים, תלמוד לומר ויגר מזה, אף שמריה ימצו ישתו כל רשעי ארץ (שם), לכך נאמר מנת כוסם, מאותו הכוס שתו, שנאמר מנת כוסם.

ל״אד"א ימטר על רשעים פחים, אמר ר' חנינא בן פזי אין הקב"ה מוריד מלמעלה דבר רע אלא מטר ונעשה גפרית.

ל״בד"א וה' המטיר על סדום וגו' מאת ה'. מהו מאת ה', אלא הוא אומר הנני ממטיר לכם לחם מן השמים (שמות טז יד), וכאן הוא אומר וה' המטיר על סדום, אמר ר' ברכיה למה הדבר דומה למלך שהיה עומד אצל הכבשן של נחתום, נכנס אוהבו אצלו רדה פת חמה נתן לו, נכנס שונאו חתה גחלם ונתן לו, כך הקב"ה כשבאו ישראל אל המדבר הוריד להם לחם מן השמים, שנאמר הנני ממטיר לכם לחם מן השמים, וכשבאו הסדומים לידי עבירות, הוריד להם אש מן השמים, שנאמר וה' המטיר על סדום, מהו וה', שישב עליהם בדין סנהדרין של שבעים ואחד וחייבן והוריד עליהן אש ויצאו לשרפה, שנאמר מאת ה' מן השמים, כיוצא בדבר אתה אומר וה' המטיר, מאת ה', אם בא אדם לשואלך מה כתיב בפסוק הזה וה' המטיר וגו' מאת ה', אמור לו יש בפסוקין כיוצא בדבר, ויאמר (אל עבדיו) [המלך להם] קחו עמכם [את] עבדי אדוניכם (מ"א א לג), לא היה צריך לומר אלא את עבדי, ובתורה מנין, ויאמר למך לנשיו עדה ולה שמען קולי נשי למך (בראשית ד כג), לא היה צריך לומר אלא נשי, הרי בתורה, ובכתובים מנין, שנאמר כי כתב אשר נכתב בשם המלך ונחתם בטבעת המלך (אסתר ח ח), לא היה צריך לומר אלא בטבעתי, אף כאן וה' המטיר וגו' מאת ה'.

ל״גמאת ה'. מה כתיב למעלה מן הענין, ויבאו שני המלאכים סדומה בערב, להלן אצל אברהם באו שלשה, שאמר וישא עיניו וירא והנה שלשה אנשים (בראשית יט א), וכאן הם שנים, שנאמר ויבאו שני המלאכים, אלא שלשה מלאכים שלח הקב"ה כל אחד ואחד לעשות שליחותו, אחד הלך לבשר את שרה, ואחד למלט את לוט, ואחד להפוך את סדום, ואין מלאך עושה שתי שליחות, [ואין שני מלאכים עושים שליחות אחת], מיכאל הלך לבשר את שר, שוב נשוב אליך אין כתיב כאן, אלא אשוב, עשה שליחותו והלך לו, והשנים הלכו לעשות את שליחותן, שנאמר יבאו שני המלאכים סדומה בערב, להלן קרא אותן אנשים, וכאן קרא אותן מלאכים, אלא אמר ר' אלכסנדרי אצל אברהם היו אנשים, שהיו המלאכים מצויין בביתו של אברהם, שנאמר צופיה הליכות ביתה (משלי לא כז) שהיו הולכי ביתו של אברהם מלאכים, ועל ידי שהיה מצוי במלאכים, נדמו לו בדמות אנשים, אבל לוט שהיה הדיוט, נראו לו מלאכים, שנאמר ויבאו שני המלאכים סדומה וגו'.

ל״דכתיב והוא באחד ומי ישיבנו ונפשו אותה ויעש (איוב כג יג), דרש ר' פפייס לפי שהוא יחיד בעולמו ואין מי שימחה בידו, כל מה שהוא מבקש הוא עושה, א"ל ר' עקיבא דייך פפייס אין דורשין כאן, אלא הכל עושה בדין, ומהו באחד אלא כשם שהשואל שואל למן כך למעלן, וכשם שהסנהדרין נושאין ונותין למטן כך למעלן, שנאמר ראיתי את ה' יושב על כסאו וכל צבא השמים (עומדין) [עמד] עליו מימינו ומשמאלו (מ"א כב יט), וכי שמאל (וימין) למעלה, והלא כבר נאמר ימינך ה' נאדרי בכח (שמות טו ו), אלא אלו מטין לכף זכות, ואלו מטין לכף חובה, הרי הכל במשפט, וכשם שהשואל שואל למטן כך למעלן, מנין שכך אמר דניאל בגזירת עירין פתגמא (ובמאמר) [ומאמר] קדישין שאילתא (דניאל ד יד), ואתה אומר לפי שהוא יחיד בעולמו עושה כל מה שהוא מבקש, מהו והוא באחד, אמר ר' פנחס הכהן בר חמא על שהוא יחידי בעולמו יודע משפטן של בריותיו, [ר' יהודה הלוי ב"ר שלום על שהוא יחידי בעולם יודע דעתן של בריותיו], למי שהוא אומר לך בשליחותי ילך, הוי אומר ונפשו אותה ויעש (איוב כג יג), וכן ירמיה אמר נעטר אנכי (ירמיה א ו), א"ל הקב"ה אל תאמר נער אנכי (שם ז), ואף בסדום נשא ונתן בדינם וראה שהן חייבים כליה, ואחר כך שלח אותם להפכם, לכך נאמר ויבאו שני המלאכים סדומה.

ל״הלהלן קורא אותן אנשים, וכאן קורא אותן מלאכים, למה הדבר דומה, לאדם שלקח שולטן מן המלך, כל הימים שהיה מהלך בדרך, הוא מהלך פגן (פי' יחידי), (לא עשה אלא) כיון שנכנס לישב במקומו התחילו המוכסין שלו, ובני המדינה מכבדין אותו, כך המלאכים כיון שבאו להפוך את המדינה, עד שלא נכנסו לסדום היו מהלכין כאנשים, משבאו לסדום כתיב ויבאו שני המלאכים. בשש שעות נפטרו מאצל אברהם ובאו לסדום בערב, אלא שהיו מלאכים של רחמים והיו ממתינים שמא ילמד אברהם זכות על ידן כדי שלא תהפוך, לפיכך המתינו עד הערב.

ל״וד"א למה בערב, לפי שהיו מעשיהם של סדומים חשוכים כערב ולילה.

ל״זולוט יושב בשער סדום (בראשית יט א). ישב כתיב, חמשה דיינים היו בסדום, ולוט רע מכולם והושיבוהו ביניהם, שכך כתיב ולוט ישב בשער סדום. חנוך לנער על פי דרכו (משלי כב ו), לפי שגדל בביתו של אברהם וראהו מקבל עוברים ושבים למד ממנו, לפיכך הכניס המלאכים אצלו, מה כתיב שם טרם ישכבו וגו' (בראשית יט ד), התחילו המלאכים תמהים לומר עד אצלינו הגיע את הדבר, אמר לוט למלאכים מה באתם לעשות כאן, אמרו לו כי משחיתים אנחנו (שם יג), גילו לו מסטירין (פי' סתר) שלהם, לפיכך נדחו ממחיצתן קל"ח שנה, ר' תנחומא אמר ק"ל שנה, כמנין סלם בגימטריא.

ל״חויקראו אל לוט וגו' ונדעה אותם (שם יט ה). שבקשו לענותן, אמר ר' חייא בר אבא מכאן אתה למד שהיו שטופין בזמה, אמר להן הנה נא לי שתי בנות אשר לא ידעו איש (שם ח), מלמד שבקש להכניסן בתוך ביתו, ולא הניחה לו אשתו, מה עשה הכסינן לתוך הקורה שלו. וילאו למצוא הפתח (שם יא), כיון שראו שהן ראויין כליה אף הן הצילו את לוט, מה כתיב שם השמש יצא על הארץ וה' המטיר על סדום. ויהפך את הערים (בראשית יט כ כג כד כה), שמא תאמר בה' אצבעותיו הפכה, אמר ר' אייבו באחת מאצבעותיו הפכה לכרכי סדום, שנאמר בחלמיש שלח ידו (איוב כח ט). לעולם הבא כשירפא הקב"ה את ישראל מרפא אותה, שנאמר ונתתי לה את כרמיה משם )הושע ב יז), כרמיה אלו הנביאים, ואת עמק עכור לפתח תקוה (שם שם), עמק שעכרתי באפי לפתח תקוה, אותה שעה אומרים שירה, שנאמר וענתה שמה כימי נעוריה (שם שם), ואין וענתה אלא שירה, שנאמר ענו לה' בתודה (תהלים קמז ז).

ל״טויסע משם אברהם ארצה הנגב (בראשית כ א). זש"ה ואולם הר נופל יבול (איוב יד יח), זו סדום וחברותיה, שנאמר השמש יצא על הארץ וגו' וה' המטיר (שם כג כד), אמר ר' שמואל בר נחמני אוי להם לרשעים שהם גורמים למקם של רחמים, ליעשות מקום של פורענות, שהרי דוד מקלס הללויה הללו את ה' מן השמים (תהלים קמח א), ואין שם לא אש ולא ברד ולא גפרית. אמר ר' אריסטי חברינו הוד והדר לפניו (שם צו ו), היכן הוא מקום של פורענות, מן הארץ, שנאמר הללו את ה' מן הארץ תנינים וכל תהומות (שם קמח ז), הרי מן הארץ, והיאך כתיב וה' המטיר וגו' מן השמים, אלא ללמדך מתחלה שנבראו גזר עליהם הקב"ה ואמר להם לפי מה שתהיו רואים את הבריות כך היו נעשים להם, משל למה הדבר דומה למולייר של זהב, בקש מים חמין הוא מוצא מתוכו, בקש גחלים מוציא מתוכו, כך אמר הקב"ה לשמים לפי מה שאתם רואים עשו, לסדומים ולבני עשו גפרית ואש, לישראל טל, שנאמר והיה שארית יעקב בקרב עמים רבים כטל (מיכה ה ו). אמר הקב"ה מה אני צריך לאלו, מיד הפך אותם, שנאמר ויהפך את הערים האל וגו' (בראשית יט כה), הוי אומר ואולם הר נופל יבול וצור יעתק ממקומו, ואין צור אלא אברהם, שנאמר הביטו אל צור חוצבתם וגו' (ישעיה נא א), שנסע ממקומו, שנאמר ויסע משם אברהם וגו'.

מ׳ויסע משם אברהם. זש"ה לא ישבתי עם מתי שוא וגו', שנאתי קהל מרעים וגו' (תהלים כו ד ה). לא ישבתי עם מתי שוא, אלו אנשי המגדל שהיו מתי שוא, הלכו ואמרו לאברהם בא ותשב אתנו שאתה גבור שאנו רואים להקב"ה שישב לו למעלן, והניח אותנו למטן, ורוח הקדש צווחת והרשעים כים נגרש (ישעיה נז כ), אין אתם יכולין לישב בשלוה אפילו שעה אחת, לא ידעו וא יבינו בחשיכה יתהלכו (תהלים פב ה), לא ידעו זה דורו של אנוש, ולא יבינו [זה] דור המבול, בחשיכה יתהלכו זה דור המגדל, אמר להם אברהם, ומה אתם מבקשים מן הקב"ה שיושב למעלה, שמא אמר לכם לכו ויגעו ופרנסו אותי, הוא בורא והוא מפרנס, הוא עשה והוא סובל, מה אתם מבקשים ממנו, (אמרו לו) [ויאמרו] הבה נבנה לנו עיר ומגדל (בראשית יא ד), ונשים ע"ז שלנו למעל הימנו, ונעשה עמו מלחמה, שנאמר ונעשה לנו שם (בראשית יא ד), וכתיב ושם אלהים אחרים לא תזכירו (שמות כג יג), אמר להם אברהם למה כל אלה, אמרו לו שלא יעשה לנו כמו שעשה לראשונים, אמר להם הנחתם מגדול עוז שם ה' (משלי יח י), ואתם אומרים נעשה לנו שם, מה עשה להם הקב"ה, הפיצם, שנאמר ויפץ ה' אותם (בראשית יא ח), ועד היכן היו בונים את המגדל ועולין, והקב"ה מלעיג עלין, שנאמר יושב בשמים ישחק וגו' (תהלים ב ד), כיון שעלו למעלה מן המגדל מיד אז ידבר אלימו באפו וגו' (שם שם ה), ונפל מלמעלה, שנאמר האשימם אלהים יפלו ממועצותיהם (שם ה יא), ואברהם לא היה לו עסק עמהם, והקב"ה משקיף עלין ורואה אותן, שנאמר (ה') [אלהים] משמים השקיף על בני אדם וגו' (הכל) [כולו] סג וגו' (שם נג ג ד), שנעשו סיגים עשו את עצמן אלהות, אין עשה טוב אין גם אחד (שם שם), מכאן אתה למד שלא היה אברהם עמהן, אין אחד האמור כאן אלא אברהם, שנאמר אחד היה אברהם וירש את הארץ (יחזקאל לג כד). התחיל אברהם לומר לא ישבתי עם מתי שוא וגו', שנאתי קהל מרעים (תהלים כו ד ה), לכך נאמר ויסע משם אברהם.

מ״אויסע משם אברהם. כתיב רעך ורע אביך וגו' (משלי כז י), זה חנון בן נחש מלך בני עמון, שנאמר ויהי אחרי כן וימת (נחש) מלך בני עמון וגו' (ש"ב י א), ויאמר דוד אעשה חסד עם חנון בן נחש וגו' (שם שם ב), אמר ר' ברכיה בשם ר' אלעזר בן פדת ומה חסד עשה נחש עם דוד שאמר כאשר עשה אביו עמדי חסד (שם), אלא כשברח דוד משאו הלך דוד וכל בית אביו אצל מואב, אמר להם קבלו בית אבא, שנאמר וינחם את פני מלך מואב (ש"א כב ד), ויאמר (ישב) [אל מלך מואב יצא] נא אבי ואמי (שם שם ג), וקבלו אותם, כיון שיצא דוד עמד מל מואב והרג לאביו ולאמו ולאחיו של דוד, לא נשתייר מהם אלא אחד, שנאמר ליהודה אליהוא מאחי דוד (דה"א כז יח). אמר ר' לוי הכהן בר חלפתא שלא נשתייר מהם אלא אחד, והיאך נמלט אליהוא, אלא ברח ממלך מואב והלך אצל נחש מלך בני עמון וקבלו, שלח מלך מואב ואמר לנחש שמא בא אחד מאחי דוד אצלך, אמר לו לאו, ושמרו עד שבא דוד, לכך אמר דוד אעשה חסד עם חנון בן נחש, כיון שבאו שלוחיו של דוד אצל חנון, אמרו לו שרי בני עמון מהו כך, המכבד דוד את אביך בעיניך כי שלח לך מנחמים (ש"ב י ג), אל תאמן בדוד, למה שהקב"ה מזהירו בשבילנו, כתיב (לו) בתורתו לא יבא עמוני ומואבי בקהל ה' (דברים כג ד), וכתיב לא תדרוש שלומם וטובתם (שם שם ז) והקב"ה מזהירו ואו מבטל דברי אלהיו ואומר אעשה חסד עם חנון בן נחש, הלא בעבור חקור את העיר (ש"ב שם שם) מיד ויקח חנון את עבדי דוד ויגלח וגו' (שם שם ד), ורוח הקדש צווחת רעך ורע אביך וגו'. וכן יהורם בן יהושפט כיון שמלך הרג כל אחיו, שנאמר ויקם יהורם על (מלכות) [ממלכת] אביו ויתחזק ויהרג את כל אחיו (ובית אביו) (דה"ב כא ד).

מ״במהו טוב שכן קרוב מאח רחוק (משלי כז י) אמר הקב"ה לאבימלך בן ירובע, טוב היה ממך אבימלך מלך פלשתים, שהרבה כיבד את אברהם, שנאמר ויאמר אבימלך הנה ארצי לפניך (בראשית כ טו), למה אמר כן, אלא ראה כל כבוד שכיבדו הקב"ה שנאמר ויבא אלהים אל אבימלך בחלום הלילה (שם שם ג), א"ל שוטה שבעולם הנך מת על האשה אשר לקחת (שם), כל השלוה הזה יש בידך, ואתה מת על אשה, לא תהא סבור אלא היא בעולת בעל, מהו זה בעולת בעל (אל) [אלא] היא בעלת (בעלת) [בעל].

מ״גואבימלך לא קרב (שם שם ד), אמר לפניו רבונו של עולם הכל שוין לפניך, אמר איוב אחת היא וגו' תם ורשע הוא מכלה (איוב ט כב). הגוי גם צדיק תהרג (בראשית שם), סדומים עד שלא חטאו לפניך אבדת אותם, ואני שלא חטאתי לפניך תהרגני, גם צדיק תהרג, הלא הוא אמר לי אחותי היא (שם שם ה), ולא האמנתי עד שאלתי אותה, והיא גם היא אמרה אחי הוא (שם), ולא האמנתי עד ששאלתי לחמרים ולגמלים שלה ואמרו אחותי היא, ויאמר אליו האלהים בחלום גם אנכי ידעי כי בתם לבבך עשית זאת (שם), אמר הקב"ה באחת זכית ושקרת באחת, תום לבבך יש כאן, נקיון כפיך אין כאן, תדע שכן הוא, נקיון כפיך אין כתיב כאן, אלא בתך לבבך, אמר לו הקב"ה בקשת לחטוא לי, אלא ואחשוך גם אנכי אותך מחטוא לי (שם). אמרו עליו על אבימלך שהיה כשר שלא נגע בה, אמרו רבותינו אשריו שכך כתיב ואבימלך לא קרב אליה (שם), אמר אבימלך רבונו של עולם הרי אתה מתפייס שלא נגעתי בה, מי מפייס את בעלה שלא נגעתי בה, א"ל הקב"ה (אי) [מה] איכפת לך מפיוס, יודע הוא, למה שנביא הוא, שנאמר ועתה השב אשת האיש כי נביא הוא (שם שם ח), אם יתפלל עליך תחיה, ואם אינך משיב דע כי מות תמות (שם), אשריהם הצדיקים שכך הקב"ה משבחן.

מ״דוישכם אבימלך בבקר וגו' (שם כ ח), שהיה מצפה לבקר אימתי ישכים, מיד השכים ויקרא לכל עבדים (שם), אמר להם כך וכך אמר לי הקב"ה בחלום הלילה, אמרו לו אל תירא החלומות שוא ידברו, ומן החלומות תתיירא, כיון שאמרו לו כך, אמר לו הקב"ה אם אינך משיב דע כי מות תמות (שם שם ז). וייראו האנשים מאד, ויקרא אבימלך לאברהם (שם שם ח ט), אמר אברהם לאבימלך כי אמרתי רק אין יראת אלהים במקם הזה וגו', וגם אמנם אחותי בת אבי היא אך לא בת אמי (שם שם יא יב), מכאן אמרו אין אב לגוי עובד כוכבים.

מ״הויקח אבימלך וגו' (בראשית כ יד). אמר לאברהם, הנה ארצי לפניך (שם שם טו), ראה כבוד שכיבד לאברהם, ולא עוד אלא אף לשרה, מנין שנאמר, ולשרה אמר הנה נתתי אלף כסף לאחיך וגו' (שם שם טז). אמר ר' אחא מהו הנה היא לך כסות עינים (שם), נטל לבוש מלכות והלבישה ועשאה מטרונה, למה שלא יתבע אותה אדם בעולם, אלא יהיו שומעין שהיא מלכה ומתייראין לתבוע אותה.

מ״וא"ל הקב"ה לאבימלך בן גדעון, רשע ראה כבוד שעשה אבימלך לאברהם, ואתה עמדת והרגת את אחיך שבעים איש על אבן אחת, אוי לאותו האיש, וכן אמר שלמה חופר גומץ בו יול (קהלת י ח), לפיכך אף הוא לא נהרג אלא באבן, שנאמר ותשלך אשה אחת פלח רכב וגו' (שופטים ט נג). א"ל הקב"ה כתבתי בתורתי יראת ה' תוסיף ימים ושנות רשעים תקצרנה (משלי י כז), ואתה הרגת את אחיך, חייך שאני מקצר שנותיו של אותו האיש, לפיכך לא מלך אלא ג' שנים, שנאמר וישר אבימלך על ישראל שלש שנים (שופטים ט כב).

מ״זלפני שבר יגבה לב איש (משלי יחי ב) זה אבימלך שלא נשבר עד שנתגאה והרג את אחיו, ולפני כבוד ענוה (שם) זה גדעון אביו, שכשאמרו לו משול בנו גם אתה [גם בנך גם בן בנך] (שופטים ח כב) אמר להם לא אמשול אני בכם [ולא ימשול בני בכם ה' ימשול בכם] (שופטים ח כג). הם אמרו לו ג' דברים, והוא אמר להן ג' דברים, א"ל הקב"ה אתה אומר כך, חייך אני מעמיד ממך בן שימלוך ג' שנים, כנגד ג' דברים שאמרת, הוי לפני כבוד ענוה. לפיכך וישר אבימלך [על ישראל שלש שנים (שם ט כב)].

מ״חוישלח אלהים רוח רעה (שם שם כג), ולבסוף כתיב ותבא אליהם קללת יותם בן ירובעל (שם שם נז), מה כתיב שם ויגידו ליותם [וילך ויעמד בראש הר גרזים] (שם שם ז), ולמה עמד על ראש הר גריזים לקלל, ולא ניתנו הקללות אלא בהר עיבל, אלא כך אמר יותם, הכותים עתידים לומר הר גריזים שלנו הוא, ששם ניתנו הברכות, ואינן יודעים ששם נותנין הקללות, היאך הוא הדבר, אלא אותן שהיו עומדין בהר עיבל ומקללין, למי היו מקללין, לא לאלו שועמדין כנגדן, ואלו שמברכין, למי היו מברכין לא לאלו שכנגדן, נמצאו הקללות באות על הר גריזים, והברכות על הר עיבל, לפיכך אמר יותם איני עומד ומקלל את אחי ואת אנשי שכם אלא על הר גריזים, התחיל אומר הלוך הלכו העצים (שם שם ח), אמר ר' מישא משל הם הדברים מה שאמר יותם, כיצד, הלוך הלכו העצים אלו ישראל, ויאמרו לזית (שם), זה עתניאל בן קנז, שהוא משבטו של יהודה, שנאמר זית רענן (ירמיה יב טז), ומה אמר להם עתניאל, החדלתי את דשני (שופטים ט ט), שמן זית זך, הלכו אצל דבורה ויאמרו [העצים] לתאנה (שם שם י) זו דבורה, אמרה להן החדלתי את מתקי (שם שם יא), ותשר דבורה (שם ה א), ויאמרו העצים לגפן (שם ט יב), אמר להם החדלתי את תירושי (שם שם יג), לגפן זה ברק וגדעון, משול בנו גם אתה (שם ח כב), אמר להן לא אמשול (שם שם כג), כיון שראו כך, ויאמרו כל העצים אל האטד (שם ט יד), זה אבימלך, כשם שהאטד הזה מלא קוצים, כך אבימלך מלא מעשים רעים, כיון שאמרו לו למלוך מה אמר להן וזכרתם כי עצמכם [ובשרכם אני] (שם שם ב), ורוח הקדש צווחת רבים מבקשים פני מושל (משלי כט כה), מה אמר להן, באו חסו בצלי (שופטים ט טו). לא טוב לכם להמליך לי לעצמי ולא לשבעים איש, מיד וישימו [העם] אותו עליהם (שם יא יא). אמר להם יותם אם באמת (שם שם ט טז), וכתיב ותבא אליהם קללת יותם (שם שם נז), אימתי וישלח אלהים רוח רעה (שם שם כג), אשריהם הצדיקים שבכל מקום שהן הולכין הקב"ה משמרן, והם מנוכרין בין האומות שנאמר ונודע בגוים זרעם (ישעיה סא ט).

מ״טוה' פקד את שרה (בראשית כא א). ילמדנו רבינו, אם היתה קטטה בין אדם לחבירו כיצד מתכפר לו ביום הכפורים, כך שנו רבותינו, עבירות שבין אדם למקום יום הכפורים מכפר, שבינו לבין חבירו אין יום הכפורים מכפר, עד שירצה את חבירו, אם הלך לרצות ולא קיבל מה יעשה, אמר ר' יוסי בן דורמסקית זה סימן יהא בידך כל זמן שאתה מרחם על חבירך יש לך מרחם, ואם אי אתה מרחם על חברך אין לך מרחם, מה יעשה, אמר ר' שמואל בן נחמן יביא עשרה בני אדם ויעמידם שורה אחת, ויאמר לפניהם אחי קטטה היה ביני ובין פלוני זה, והלכתי לרצותו ולא קיבל, מיד הקב"ה רואה שהשפיל עצמו לפניו, והוא מרחם עליו, שנאמר ישור על אנשים ויאמר חטאתי וישר העויתי (איוב לג כז), מה כתיב שם פדה נפשו מעבור בשחת (שם שם כח), וכתיב ומודה ועוזב ירוחם (משלי כח יג), אמר ר' יהודה מודה על מנת לעזוב ירוחם, וכן אתה מוצא כל ימים שהיה איוב מקפיד כנגד חבריו, וחביריו כנגדו, היתה מדת הדין מתוחה כנגדו, שנאמר ועתה שחקו עלי צעירים ממני לימים (איוב ל א), אמר לאליפז ולא בנו של עשו אתה, אילו היה אביך עומד מבקש שאשים אותו ליזון עם הכלבים שלי הייתי מואסו, אשר מאסתי את אבותם לשית עם כלבי צאני (איוב שם), וחבריו אמרו את הוא הישיש לעצמך, אף לנו יש ישישים, שנאמר גם שב גם ישיש )לנו) [בנו] (שם טו י), וכיון שנגלה להם הקב"ה, ואמר להם מה אתם עומדים לכו ופייסו את איוב, שנאמר ועתה קחו לכם שבעה פרים ושבעה אילים וגו' ואיוב עבדי יתפלל עליכם (שם מב ח), מיד הלכו ועשו כן, מה כתיב שם, וה' שב את שבות איוב (שם שם י), אימתי בהתפללו בעד רעהו (שם), כך אבימלך ויתפלל אברהם וגו' (בראשית כ יז), אמר הקב"ה אברהם בקש רחמים על אבימלך, אני פוקד אותו מיד, וה' פקד את שרה.

נ׳[וה' פקד את שרה]. זש"ה כי תאנה לא תפרח (חבקוק ג יז), מי הוא זה, זה אברהם, שנאמר כבכורה בתאנה בראשיתה ראיתי אבותיכם (הושע ט י), ואין יבול בגפנים (חבקוק שם), בגפן זו שרה, שנאמר אשתך כגפן פוריה (תהלים קכח ב), כחש מעשה זית (חבקוק שם), כחשים היו הדברים שבשרו מלאכי השרת לשרה שוב אשוב אליך (בראשית יח י), מעשה זית, מה הזית הזה מאיר לעולם כך המלאכים מאירים דבריהם, ושדמות לא עשה אוכל (חבקוק שם), אותן השדים אינן מניקין אדם, גזר ממכלה צאן (חבקוק ג יז), אין את מעמיד ממנה כנסת ישראל שנקראת צאן, שנאמר ואתנה צאני (יחזקאל לד יז).

נ״אד"א ואתן הגזירה שגזרת עלי ואמרת כה יהיה זרעך (בראשית טו ה), מכלה אתה אותן, ואין בקר ברפתים (חבקוק שם), אין אתה מעמיד מנה שבט אפרים, שכתב בו ואפרים עגל מלומדה (הושע י יא), אין בקר אמרה אמנו שרה, אע"פ כן ואני בה' אעלוזה (חקוק שם יח), אלו אומרים אין שרה יולדת, ואלו אומרים אין אברהם מוליד, אע"פ כן בה' בוטחה, אמר לה הקב"ה ועלי את נבטחת, חייך אני פוקד אותך שנאמר וה' פקד את שרה].

נ״בוה' פקד את שרה (בראשית כא א). ילמדנו רבינו, אי זו היא האונאה, כך שנו רבותינו, אסור לאדם שיונה את חברו, ולא יאמר לו בכמה חפץ זה, והוא אינו צריך ליקח, ואם היה בעל תשובה אל יונה אותו ויאמר לו זכור מעשיך הראשונים, ואם היה בן גרים לא יאמר לו זכור מעשה אבותיך, שהרי חזיר נשוך בין שיניהם, אמר הקב"ה דייך להיות שוה לי, כביכול אני כשבראתי את עולמי לא בקשתי להונות לבריה, ולא פרסמתי לבאי עולם מה היה האילן שאכל ממנו אדם הראשון, בא וראה מי שאינה לחברו הוא נענש תחלה, ושרה הונת את עצמה ונטלה שכרה, אמרה לאברהם הנה נא עצרני ה' מלדת (בראשית טז ב), אמר לה הקב"ה הונית את עצמך, חייך בלשון שאמרת בו אני פוקדך, אתה אמרת עצרני, מה כתיב למעלה, כי עצור עצר ה' בעד כל רחם וגו' (שם כ יח), אמר הקב"ה אברהם התפלל לפני על אבימלך הרשע ונתמלאתי רחמים עליו, הריני פוקד לאברהם עמו, שנאמר וירפא אלהים את אבימלך ואת אשתו ואמהותיו וילדו (שם שם יז), מה כתיב אחריו וה' פקד את שרה.

נ״ג[וה' פקד את שרה]. זש"ה וידעו כל עצי השדה כי אני ה' וגו' (יחזקאל יז כד) מי הן עצי השדה, ר' יעקב בר אחא אמר אלו בני אדם, שנאמר כי האדם עץ השדה (דברים כ יט), השפלתי עץ גבוה (יחזקאל שם), זה נבוכדנצר, הגבהתי עץ שפל (יחזקאל יז כד), זה חנניה מישאל ועזריה שהושלכו לכבשן האש, הובשתי עץ לח (שם), זה בלשצר, הפרחתי עץ יבש (שם), זה דניאל.

נ״ד ד"א וידעו כל עצי השדה, מדבר באברהם, השפלתי עץ גבוה זה פרעה, הגבהתי עץ שפל זה אברהם, הובשתי עץ לח זה אבימלך, הפרחתי עץ יבש זה שרה, אני ה' דברתי ועשיתי (שם), שנאמר וה' פקד את שרה.

נ״הוה' פקד את שרה]. אמר ר' אלעזר בן פדת כל מקום שאתה מוצא וה' הוא וסנקליטון (פי' חיל) שלו, (ד"א וה'), מלמד שישב הקב"ה במשפט, ואמר למלאכי השרת ראויה היא שרה שתלד בן, והסכימו כולן ואמרו הן, וחתם הקב"ה אחרינן, זהו וה' פקד את שרה וגו'.

נ״ו[וה' פקד את שרה]. ארבע מפתחות הן, מפתח של כלכלה, ומפתח של מטר, ומפתח של קברות, ומפתח של עקרות, וארבעתן ביד הקב"ה, של כלכלה מנין, שנאמר פותח את ידך (תהלם קמה טז), ושל מטר מנין, שנאמר יפתח ה' לך וגו' (דברים כח יב), ושל קברות מנין, שנאמר בפתחי את קברותיכם (יחזקאל לז יג), ושל עקרות מנין, שנאמר ויזכור אלהים את רחל וגו' ויפתח את רחמה (בראשית ל כב).

נ״זוה' פקד את שרה. מה כתיב למעלה מן הענין, ויתפלל אברהם וגו' (בראשית כ יז), משל למה הדבר דומה, למלך שהיה לו אוהב והיה מחבבו ביותר, וכל מה שהיה אוהבו שואל ממנו היה עושה, כיון שהיו הכל יודעים שהמלך מחבבו ביותר, וכל מי שהיה מבקש שררה היה בא אצלו והוא מבקש מן המלך ועשה לו חפצו, ולאותו אוהב לא נתן שררה מאומה, אמרו לו בני פלטין שלו אדונינו המלך אוהבך זה מבקש לאחרים, ולנפשו אינו מבקש, מי הוא זה האוהב, זה אברהם, שנאמר זרע אברהם אוהבי (ישעיה מא ח). וכיון שנטל אבימלך את שרה, סתם הקב"ה כל מעיינותיהם, שנאמר כי עצור עצר ה' (בראשית כ יח), אלא כיון שבקש אבימלך מאברהם נתרפא, כי התפלל עליו, שנאמר ויתפלל אברהם אל האלהים (שם שם יז), אמרו מלאכי השרת לפני הקב"ה רבונו של עולם אברהם מרפא אחרים, והוא צריך רפואה, ריפא לאבימלך ולביתו וילדו, שנאמר וירפא אלהים, ואין אתה מרפא אותו, אמר קב"ה כדאי הוא שאתן לו בנים. ראה מעשה של הקב"ה שאינו כמעשה בשר ודם, אומר אדם ליתן לחבירו מתנה, פעמים נותן, פעמים אינו נותן, אבל הקב"ה אינו כן, כשהוא אומר להיטיב, מיד הוא מטיב, אמר בלעם לא איש אל ויכזב (במדבר כג יט), וחזר ואמר, ההוא אמר ולא יעשה (שם), אמר ר' שמשואל בר נחמן הפסוק הזה לא סופו ראשו, ולא ראשו סופו, שהוא אומר לא איש אל ויכזב וגו', וחזר ואמר ההוא אמר ולא יעשה, אלא בן אדם, ההוא אמר ולא יעשה, אבל הקב"ה אומר ועושה, גוזר ומקיים, שנאמר וה' פקד את שרה.

נ״חד"א וה' פקד את שרה וגו'. באותו הזמן, למועד אשוב אליך כעת חיה וגו' (בראשית יח יד), זבדי בר לוי אמר שרט לה הקב"ה שריטה על הכותל, אמר לה לכשיבא השמש לכאן תלד, שנאמר ולשרה בן לפיכך ויעש ה' לשרה כאשר דבר.

נ״טותהר ותלד שרה לאברהם בן לזקוניו (בראשית כא ב). הקיש עיבורה ללידתה, מה עיבורה שלא בצער, אף לידתה שלא בצער, חזקיה בר חייא אמר מהו לזקוניו, טוחן ולא פולט, לזקוניו שהיה זקן הרבה.

ס׳ותאמר שרה צחוק עשה לי אלהים (שם שם ו). מלמד שבשעה שנולד יצחק נתרפאו החולים, ונתפתחו החרשים, ונתפקחו הסומים, לפיכך הוא אומר צחוק עשה לי אלהים. אמר ר' ברכיה הכהן מהו כל השומע יצחק לי, וכי הכל שמעו, אלא מהו כל השומע, שהוסיף הקב"ה על מאורתן של חמה ולבנה, שנאמר ויעש אלהים את שני המאורות הגדולים (שם א טז), לכך כל השומע יצחק לי.

ס״א ותאמר מי מלל לאברהם (שם כא ז), שיש בו ליחה של נערות, ואין לשון מלל אלא לשון לח, כד"א וקטפת מלילות (דברים כג כו).

ס״בד"א מי מלל. שעתידין בני לומר לפני הקב"ה בים, מי כמוכה וגו' (שמות טו יא).

ס״גהניקה בנים שרה וגו' (בראשית כא ז). אמר ר' פנחס הכהן בר חמא בשם ר' חלקיה ולא יצחק בלבד ילדה, שהוא אומר היניקה בנים שרה, אלא מהו מי מלל, מ' ארבעים ל' ל' ששים, הרי מאה, מי בישר לאברהם מבן מאה שנה אתה מוליד.

ס״דד"א היניקה בנים שרה, ר' פנחס הכהן בר חמא אמר כיון שילדה שרה היו נשי אומות העולם תמהים לומר אפשר שילדה, והיו אומרין אלו לאלו והלא זקנה שרה, ושמא שפחתה היא, ומה היו עושות, היו נוטלות בניהן והולכות אצל שרה, ואומרות לה היניקי את הילד הזה, והיתה מניקה את בניהם, שנאמר היניקה בנים שרה.

ס״האמרו רבותינו כל בני המצריות שהניקה שרה כולם נתגיירו, ואל תתמה בדבר, וכן אתה מוצא באליפז בן עשו, על ידי שנתגדל בחיקו של יצחק נעשה צדיק, וזכה ששרה עליו רוח הקדש, שנאמר פרי צדיק עץ חיים (משלי יא ל). ר' אלעזר (בר שמעון) בנו של ר' שמעון בן יוחי היה ראה אותו ר' יוסי בן חלפתא, א"ל אתה משורש צדיקים ואין אתה בן תורה, אמר לו ומה אעשה. א"ל מבקש אתה לשנות, אמר לו הן, התחיל מלמד אותו פרק אחד ושני ושלישי, הכניסו לבית הוועד, ראה אותו רבי, אמר לו לזה הכנסתה עמך, אמר לו מקורתו של ר' שמעון בן יוחי הוא בא, העלה אותו ר' יוסי לציפורי והיה משנה אותו, בשנה אחרת הורידו עמו, ונכנס לבית הוועד, התחיל משיב דברים שם, וקרא עליו רבינו הקדוש פרי צדיק עץ חיים, מי גרם לו שיהיה בן תורה, לא על ידי ר' יוסי בן חלפתא, כך התינוקות שינקו משרה אמנו כולם נתגיירו, אמר הקב"ה בעולם הזה על ידי הצדיקים היו יחידים מתגיירין, אבל לעולם הבא אני מקרב את הצדיקים, ומביאן תחת כנפי השכינה, שנאמר כי אז אהפך אל עמים שפה ברורה לקרוא כולם בשם ה' לעבדו שכם אחד (צפניה ג ט).

ס״וויהי אחר הדברים האלה וגו' (בראשית כב א). זש"ה הלוך ילך ובכה נושא משך הזרע בא יבא ברנה נושא אלמותיו (תהלים קכו ו), הלוך ילך זה אברהם, בשעה שניסה אותו הקב"ה ואמר לו קח נא (בראשית שם ב), אעפ"כ היה בלבו בוכה, ובפיו אמר לו הנני, הלוך ילך ובכה אימתי בשעה שהיה נושא משך הזרע, שנאמר כי ביצחק יקרא לך זרע (בראשית כא יב), בא יבא ברנה נושא אלומותיו, וישב אברהם אל נעריו (בראשית שם יט), מי גרם לו ליטול שכר, בשביל ששתק ועשה עצמו כאלם, שנאמר ואני כחרש לא אשמע [וכאלם לא יפתח פיו] (תהלים לח יד) שהיה לו פתחון פה לומר לו אתמול אמרת לי כי ביצחק יקרא לך זרע, ועכשיו אתה אומר לי לשוחטו, ולא אמר כלום ושתק, לפיכך בוא יבא ברנה נושא אלומותיו.

ס״זד"א ויהי אחר הדברים האלה, זש"ה לא אחלל בריתי ומוצא שפתי לא אשנה (תהלים פט לה), אמר ר' אחא לא אחלל את בריתי, שהתניתי עם אברהם ואמרתי לו כי ביצחק יקרא לך זרע (בראשית כא יב), ומוצא שפתי לא אשנה, שאמרתי לו קח נא, משל למה הדבר דומה, למלך שאמר לאוהבו מתאוה אני לראות על שלחני תינוק קטן, מיד הלך אוהבו והביא את בנו והעמידו על השלחן לפני המלך, והלך והביא החרב לשוחטו, מיד צווה המלך ואמר לו מה אתה עושה, א"ל ולא אמרת לי מתאוה אני לראות תינוק קטן על שלחני, א"ל תינוק חי אמרתי לך, שמא מת, כך אמר לו הקב"ה לאברהם קח נא את בנך (שם כב ב), מיד ויבן שם אברהם את המזבח וגו' וישלח אברהם את ידו (שם ט י) צווה לו המלאך אל תשלח ידך אל הנער (שם יב), א"ל אברהם לא אמרת לי קח נא, א"ל שמא אמרתי לו לשוחטו, הוא לא אחלל בריתי ומוצא שפתי לא אשנה.

ס״ח כך שנו רבותינו, אשר לא צויתי ולא דברתי ולא עלתה על לבי (ירמיה יט ה), לא צויתי ליפתח שיקריב את בתו, ולא דברתי למלך מואב שיקריב את בנו, ולא עלתה על לבי לומר לאברהם שישחוט את בנו, למה סמכו צווי ביפתח, אמר ר' מיישא, אשר לא צויתי, ליפתח וצויתי לו הרבה מצות עשה ומצות לא תעשה, שהיה מישראל, אבל שיקריב את בתו לא צויתיו, ולא דברתי, למלך מואב, אמרו רבותינו למה סמכו דבור למלך מואב, אלא אמר קב"ה וכי מעולם דברתי עמו לא גנאי הוא, אלא לא דברתי עמו מימיו, על אחת כמה וכמה שיקריב את בנו, ולא עלתה על לבי לומר לאברהם שישחוט את בנו, אע"פ שאמרתי לו קח נא לא עלתה על לבי שישחוט את בנו, לכך נאמר לא אחלל בריתי.

ס״טד"א ויהי אחר הדברים האלה [והאלהים נסה את אברהם]. זש"ה מצרף לכסף וכור לזהב ובוחן לבות ה' (משלי יז ג), ויאמר קח נא, מיד וישכם אברהם בוקר (בראשית כב ג), הלך ובנה את המזבח, ונתן [את] יצחק למעלה מן המזבח, שנאמר ויעקד את יצחק בנו [וישם אותו על המזבח ממעל לעצים] (שם שם ט), מהו ממעל, מלמד שעשה המזבח מכוון כנגד כסא הכבוד, כד"א שרפים עומדים ממעל לו (ישעיה ו ב).

ע׳ד"א ויהי אחר הדברים האלה, מה הרהור היה שם, יצחק מהרהר שהיה דן עם ישמעאל [שהיה ישמעאל מתרעם] לומר אני גדול ממך, אני יורש את העולם, שאני בכור לאבי, ולעולם הבכור יורש כפלים, אמר לו יצחק אמור לי מה יש לו להקב"ה ממך, א"ל ישמעאל אני אומר לך מה עשיתי, אילולי לא עשיתי מאומה אלא שהייתי בן שלש עשרה שנה ומלני אבא, הייתי יכול לומר לו אי אפשי לימול, אלא נתתי נפשי וקבלתי עלי, א"ל יצחק הרי כל מה שלויתה להקב"ה שלשה טיפי דם ואני יודע כשיבקש הקב"ה אותי לשחוט עכשיו ואני בן שלשים ושבע שנים, והקב"ה אומר לאבא שיקריבני ואיני מעכב, אמר הקב"ה למלאכים הרי השעה, מיד קפץ על אברהם, שנאמר ויהי אחר הדברים האלה, מכאן אתה למד שהרהורי דברים היו שם.

ע״אוהאלהים נסה את אברהם. זש"ה נתת ליראיך נס להתנוסס (תהלים ס ו), מנוס שנוצלו ישראל מדינה של גיהנם, (ד"א נס להתנוסס) מפני קושט סלה. כדי ליתן שכרו בקושט, שנאמר ונתתי פעולתם באמת (ישעיה סא ח), אבל הרשעים אין להם מנוס, שנאמר ועיני רשעים תכלינה ומנוס אבד מנהם (איוב יא כ). נתת ליראיך נס. בא וראה מה בין הראשונים לאחרונים, שהראשונים היו מתנסים ע"י הקב"ה, שנאמר והאלהים נסה את אברהם, וכן באנשי דור המדבר, שנאמר למען אנסנו הילך בתורתי אם לא (שמות טז ד), וכן הוא אומר למען ענותך [ולמען] נסותך וגו' (דברים ח טז), אבל האחרונים נתנסו על ידי האומות, שנאמר ואלה הגוים אשר הניח ה' לנסות בם את ישראל (שופטים ג א), הרי נתת ליראיך נס להתנוסס מפני קושט סלה, מאי מפני קושט בסלה, מי נתנסה ועמד בנסיונות, וכן אתה מוצא בדניאל וחביריו כשגלו גזר עליהם הקב"ה שיאכלו לחם טמא, שנאמר ככה יאכלו בני ישראל את לחמם טמא בגוים אשר אדיחם שם (יחזקאל ד יג), עמד נבוכדנצר וקיים את הדבר, התחיל ואמר גוזר אני שיהו אוכלים מאכילה שלי, שנאמר וימן להם המלך וגו' (דניאל א ה), דניאל לא קיבל עליו אלא אמר אע"פ שגזר הקב"ה עלינו שנאכל לחם טמא, בקש לנסות אותנו, אלא נעשה שלנו, והקב"ה יעשה שלו, התחיל לומר לשר הטבחים בבקשה ממך נס נא את עבדיך ימים עשרה [ויתנו לנו מן הזרועים ונאכלה ומים ונשתה ויראה לפניך מראינו ומראה הילדים האוכלים את פת בג המלך וכאשר תראה עשה עם עבדיך] (דניאל א י ביג), אמר להם ואתם יכולים להתנסות ימים עשרה שלא לאכול לחם ושלא לשתות יין, אמרו לו הן, שאנו מבני בניו של אותו האיש שנתנסה בעשר נסיונות מן האלהים, זכותו תעמוד לנו, שנאמר נס נא את עבדיך (דניאל א יב), לא כבר מצאת אותנו עשר ידות (על החרטומים, בזכות מי, בזכות אברהם, שנתנסה בעשר נסיונות, כיון שעמדו בנסיונם מה כתיב, ויתן האלהים את דניאל [לחסד ולרחמים לפני שר הסריסים (שם שם ט), וישמע להם לדבר הזה וינסם ימים עשרה ומקצת ימים עשרה נראה מראיהם טוב ובריאי בשר מן כל הילדים האוכלים את פת בג המלך (שם ש יד טו)]. הוי נתת [ליראיך נס להתנוסס], מהו נס, גודלת אותם, כמה שנאמר וכנס על הגבעה (ישעיה ל יז), ולמה נסה אותם הקב"ה בשביל לגדלם, כדי שלא ליתן פתחון פה לאומות העולם לומר הוא מגדלן והוא לא נסה אותן ועמדו בנסיונן, לפיכך אחר הדברים האלה [והאלהים נסה את אברהם].

ע״בויאמר הנני. הנני לכהונה, הנני למלכות, הנני לשחוט, הנני ליהרג.

ע״ג קח נא את בנך, אמר לפניו איזה בן, א"ל את יחידך, אמר לפניו זה יחיד לאמו וזה יחיד לאמו, א"ל אשר אהבת, אמר לפניו רבונו של עולם יש גבול במעיים, א"ל את יצחק.

ע״דולך לך אל ארץ המוריה. ר' ינאי ור' חייא חולקין, ר' ינאי אומר מה הוא מוריה, מקום (שהאורה) [שהמורא] יצא לעולם, שנאמר נורא אלהים ממקדשיך (תהלים סח לו). ר' חייא אמר ממקום (שהתורה) [שהוראה] יוצאה לעולם, שנאמר כי מציון תצא תורה (ישעיה ב ג).

ע״הד"א מוריה [אמר ר' יהושע בן לוי] מקום שהצדיקים מורין לפני הקב"ה והוא עושה, שנאמר (ויחלק) [ויחלקום] בגורלות (דה"א כד ה). אמר ר' שמואל בר נחמן מהו מוריה, מקום שהקב"ה מורה לרשעים ומורידן לגיהנם, שנאמר כצאן לשאול שתו [מות ירעם וירדו בם ישרים לבקר וצורם לבלות שאול מזבול לו (תהלים מט טו)]. ר' שמעון בן יוחי אומר מהו מוריה, מקום מורה מכוון נגד בית המקדש של מעלה, שנאמר מכון לשבתך [פעלת ה' מקדש ה' כוננו ידיך] (שמות טו יז). ר' יהודה בן פלמא אומר מהו מוריה, אמר אברהם לפני הקב"ה רבון העולמים לאיזה מקום נלך, א"ל הקב"ה למקום שאני קושטך, ואין הלשון הזה אלא לשון קישוט, שנאמר לא תגע בו יד או ירה יירה (שמות יט יג). ר' פנחס הכהן בן חמא אומר מהו מוריה, למקום מרותיה של עולם, אמר ר' יהודה הלוי ב"ר שלום מנין שנאמר ויעל דוד [וכל ישראל] בעלתה אל קרית יערים (דה"א יג ו).

ע״וולך לך. א"ל הקב"ה נסיון הראשון בלך לך, שנאמר ויאמר ה' אל אברם לך לך מארצך וממולדתך (בראשית יב א), ונסיון האחרון בלך לך אל ארץ המוריה.

ע״זביום השלישי וישא אברהם את עיניו (שם כב ד), ולמה ביום השלישי ולא ביום הראשון ולא ביום השני, שלא יאמרו אומות העולם הממו והלך ושחט את בנו, שאילו היה בדעתו לא היה שומע לו להקריב בנו, לכך ביום השלישי [וגו'].

ע״חוירא את המקום מרחוק (שם), מהו מרחוק, אמר ר' יצחק רחוק מיל, שנאמר אך רחוק יהיה [ביניכם ובינו כאלפים אמה] (יהושע ג ד). ראה אותו אברהם (ואמר לנעריו רואים אתם כלום, אמרו לו לאו), אמר ליצחק רואה אתה כלום, א"ל רואה אני הר נאה ומשובח וענן קשור עליו, אמר לנעריו רואים אתם כלום, (אמרו לו אנו רואים הר גבוה ויש בו עצים ואילנות), [אמרו לו לאו] אמר להן [שבו לכם פה עם החמור] (שם ה), מה החמור רואה ואינו יודע כך אתם עם הדומה לחמור.

ע״ט ואני והנער נלכה עד כה (שם שם). מהו עד כה, נלך ונראה מה סופו של דבר של אותו כה, איזה כה, שנאמר כ יהיה זרעך (בראשית טו ה).

פ׳ונשובה אליכם (שם כב ה), בשרו פיו שהוא הולך וחוזר, ורוח הקודש אומר לאדם מערכי לב [ומה' מענה לשון] (משלי טז א).

פ״אויקח אברהם [את עצי העולה וישם על יצחק בנו]. למה היה יצחק דומה למי שהיה יוצא לישרף ועציו על כתפיו.

פ״בויקח בידו [את האש ואת המאכלת] (בראשית כב ו). למה כתיב מאכלת ולא כתי סכין, שהרבה אכילות אכלו ישראל מתחת (מדיו) [ידו].

פ״גוילכו שניהם יחדו (שם שם). זה לשחוט וזה לישחט.

פ״דד"א וילכו שניהם. אמר ר' אבין הלוי ברבי עם שהן הולכין בא השטן מימינו של יצחק, ואמר אי עלוב בנה של עלובה, כמה תעניות נתענה אמך עד שתבא, והזקן (נשטתה) [נשתטה] בזקנותו והרי הוא הולך לשחוט אותך, חזר יצחק ואמר לאביו ראה מה זה אומר לי, א"ל הוא בא ליצף אותך, אבל הקב"ה אל יצף לנו, שנאמר אלהים ראה לו השה לעולה (שם ח), ואע"פ כן וילכו שניהם, בן כמה שנים היה יצחק, בן ל"ז שנים.

פ״הויבאו אל המקום (שם ט). עם שהוא בא לשחטו, א"ל יצחק אוסרני בידי ורגלי שהנפש חצופה היא עד שלא נראה המאכלת באה ואזדעזעה ואיפסל מקרבן בבקשה אבי כדי שלא יעשה בי מום.

פ״ווישלח אברהם וגו' ויקרא אליו מלאך ה' מן השמים וגו' (שם י יא). א"ל מי אתה, א"ל מלאך, א"ל הקב"ה אמר לי קח נא ואתה אומר אל תשלח, באותה שעה ויקרא מלאך ה', ולמה קרא לו, לומר לו, ומה אמר לו, אמר לו אברהם אברהם (שם שם), ולמה ב' פעמים, אלא כאדם שהוא בדרך רחוקה הולך עם חבירו והניחו, והוא קורא לו חברי חברי, כך היה המלאך קורא אברהם אברהם, מה אתה עושה, ולמה אמר לו בזריזות, שהיה אברהם ממהר לשחטו, באותה שעה אמר אברה לפני הקב"ה רבונו של עולם אדם מנסה לחבירו שאינו יודע מה בלבו של חבירו, אתה שאתה חוקר לבות וכליות, הייתה צריך לעשות לי כך, לא יה גלוי לפניך שאתה אומר שאקריב את בני ואני מזרז לשחטו בלב שלם, א"ל הקב"ה להודיע לאומות העולם שלא על חנם בחרתי בך, שנאמר כי עתה ידעתי כי ירא וגו' (שם יב).

פ״ז ד"א ויקרא אליו. א"ל אברהם מי אתה, א"ל מלאך אני, א"ל אברהם כשאמר לי הקב"ה להקריבו] הוא בעצמו אמר לי, ועכשיו אני מבקש שיאמר לי הוא בעצמו, מיד פתח הקב"ה את הרקיע ואת הערפל וא"ל בי נשבעתי (בראשית כב טז), א"ל אברהם והרי נשבעת ואף אני נשבעתי שאיני יורד מן המזבח הזה עד שאומר כל מה שאני צריך, א"ל אמור כל מה שאתה צריך, א"ל אברהם לא אמרת לי שאתה מעמיד ממני מלא כל העולם כולו, שנאמר וספור הכוכבים וגו' כה יהיה זרעך (בראשית טו ה), א"ל הקב"ה הן, א"ל ממי, א"ל מיצחק, א"ל והלא אמרת לי שאתה מרבה בני כעפר, שנאמר והיה זרעך כעפר הארץ (שם כח יד) א"ל הקב"ה הן, א"ל ממי, א"ל מיצחק, א"ל כשם שהיה לי להשיבך ולא אמרתי לך כלום רבונו של עולם אתמול אמרת כי ביצחק יקרא לך זרע, ועכשיו אתה אומר והעלהו שם לעולה, וכבשתי יצרי ולא השבתיך, אף אתה כשיהיו בניו של יצחק חוטאים לפניך ונכנסים לצרה, זכור להם עקדת יצחק אביהם וסלח להם ופדה אותם מצרותם, אמר להם הקב"ה אמרת שלך, אף אני אומר שלי, א"ל הקב"ה עתידין בניך להיות חוטאין לפני, ולדין אותם בראש השנה אלא אם מבקשים הם שאהיה סולח להם, יהיו תוקעים לפני בו ביום בשופר, א"ל אברהם ומהו שופר, א"ל הקב"ה אין אתה יודע, א"ל לאו, א"ל חזור לאחוריך וראה, מי וישא אברהם את עיניו [וירא והנה איל אחר נאחז בסבך בקרניו] (שם כב יג), אין אומר כאן אלא בקרניו, א"ל יהו תוקעין לפני בקרן הזה וני סולח לעונותיהם, באותה שעה נתן שבח והודיה לפני הקב"ה, והוא שדוד מקלס מגיני וקרן ישעי (ש"ב כב ג), וכן הוא אומר תקעו שופר בציון (יואל ב טו), תחילה בראש השנה, ואחר כך קדשו צום (שם שם), זה יום הכפורים, לאחר עשרה ימים שבו הקב"ה סולח לעונותיהם, שנאמר כי ביום הזה יכפר עליכם וגו' (ויקרא טז ל), אשריכם ישראל היאך הקב"ה חיבב אתכם מה שלא עשה לכל אומה ולשון, שנאמר כח מעשיו הגיד לעמו וגו' (תהלים קיא ו), וכתיב מגיד דבריו ליעקב חקיו ומשפטיו לישראל (שם קמז יט), וכתיב לא עשה כן לכל גוי ומשפטים בל ידעום הללויה (שם שם כ).

פ״חחסלת פרשת וירא