תנחומא בובר, הוספה לחקת ב׳Midrash Tanchuma Buber, Appendix to Chukat 2
א׳מפרשת קח את אהרן. ויעש משה כאשר צוה ה' (במדבר כ כה כז), בא ללמדך שאע"פ שאמר לו גזירה קשה על אחיו, לא עכב, אמר הקב"ה למשה לך אמור לאהרן אחיך הגיע זמנך ליפטור מן העולם, מיד עמד משה בתפלה לפני הקב"ה, ואמר רבש"ע איך אומר לאחי הגיע זמנך, אמר לו הקב"ה כבר גזרתי עליו גזירה שלא נגזרה על אדם אחר, שלא אמסרנו ביד מלאך המות באותו יום שעצר המגפה. וכך היה מנהגם בכל יום ההנשיאים משכימים לפתחו של אלעזר, ואלעזר והנשיאים בפתחו של הרן, ואהרן ואלעזר והנשיאים משיכמים לפתחו של אלעזר, ואלעזר והנשיאים בפתחו לש אהרן, ואהרן ואלעזר והנשיאים משיכמין לפתתו של משה, ואותו היום שנה משה את המנהג, השכים הוא ואלעזר והנשיאים לפתחו של אהרן, אמר לו אהרן משה אחי למה שנית את המנהג, אמר לו משה כך צוני הקב"ה, וכך היה סדר הליכתם משה באמצע אהרן מימינו, ואלעזר משמאלו, וכיון שראו ישראל כך, אמרו זה לזה ניטלה רוח הקדש ממשה ונתנה לאהרן, והיו ישראל אוהבין יותר אהרן ממשה, לפי שהיה משה אומר יקוב הדין את ההר, אבל אהרן היה משים שלום בין איש לחבירו ובין איש לאשתו, ואם היה שומע על אדם בעולם שרוצה לילך לדבר עבירה בלילה, היה יוצא בדרך, וכשהיה מוצאו אומר לו בני מפני מה אתה מהלך בדרך שמא יחשדוך בני אדם בדברים רעים, ואתה בני איש טוב וממשפחה מיוחסת וטובה אתה, ומזהירו ומשיבו מדרך רעה, והיו כל ישראל אוהבים את אהרן אנשים ונשים, ולכך אמרו רבותינו ז"ל הוי מתלמידיו של אהרן אוהב שלום ורודף שלום, אוהב את הבריות ומקרבן לתורה, ועל כך ויבכו את אהרן שלשים יום כל בית ישראל (במדבר כ כט), אנשים ונשים, ובמשה כתיב ויבכו בני ישראל את משה בערבות מואב שלשים יום (דברים לד ח), האנשים לבד, ואותו יום אמר אהרן למשה, אחי אמור לי מה אתה צריך ממני, אמר לו המתן עד שנעלה בהר, לאחר שעלו אמר לו אחי שמא פקדון הפקיד הקב"ה עמך ומבקשהו ממך, אמר לו אהרן משה אחי, אהל מועד וכליו מוקפדין בידי, שמא חסרתי מעבודתם, אמר לו משה, מנורה ושבעה נרותיה מסר לך הקב"ה, והוא לא היה נותן בלבו שעל נשמתו הוא אומר, נר אלהים נשמת אדם (משלי כ כז). ולא הרגיש בדבר, אמר לו משה, אהרן אחי הגיע זמנך ליפטר מן העולם, כשמוע כך הניח ידיו על ראשו, והיה צועק ובוכרהוהיה קורא מקרא ה, לכו (חזו) [וראו] מפעלות אלהים נורא עלילה על בני אדם (תהלים סו ה), וכיון שרצו ליכנס במערה, אמר לו משה אהרן אחי, שם מתו אברהם יצחק ויעקב, ואתה לובש בגדי כהונה שמא תטמא אותם, לבוש אתה בגדי אלעזר, ואלעזר ילבש בגדיך, ונכנס אני ואתה במערה, וכן עשה, כיון שנכנסו, ראו נר דלוק ומטה מוצעת, אמר לו משה, אהרן אחי עלה בזו המטה, ועלה, אמר לו פשוט ידיך, ופשט, קפוץ עיניך, וקפץ, סתוך פיך, וכן עשה, ובאותה שעה יצאה נשמתו, כיון שראה משה כך, חמד מיתתו, אמר לו הקבה חייך כמות זה, כן מות ה, כך תהיה מיתתך, שנאמר כאשר מת אהרן אחיך בהור ההר ויאסף אל עמיו (דבריו לב נ).
1
ב׳חסלת הוספה לפרשת חקת
2