תנחומא בובר, בלק א׳Midrash Tanchuma Buber, Balak 1
א׳ וירא בלק בן צפור (במדבר כב ב). זש"ה הצור תמים פעלו וגו' (דברים לב ד), שלא] הניח הקב"ה פתחון פה לאומות העולם לעתיד לבא לומר שאתה רחקתנו, ולא נתת לנו כמו שנתת לישראל בעולם הזה, [מה] עשה הקב"ה כשם שהעמיד מלכים ונביאים [וחכמים] לישראל, כך העמיד מאומות העולם, ונדבקו מלכיהם ונביאיהם וחכמיהם [של ישראל] עם מלכיהם ונביאיהם וחכמיהם של אומות העולם, העמיד שלמה מלך על כל הארץ, וכן עשה לנבוכדנצר, זה בנה בית המקדש, וזה החריבו, נתן לדוד עושר לקח הבית לשמו, נתן להמן עושר ולקח אומר שלימה לטבחה, כל גדולה שנטלו ישראל, את מוצא שנטלו אומות העולם. כיוצא בה העמיד משה לישראל שהיה מדבר עמו כל זמן שירצה, העמיד בלעם לאומות העולם כדי שידבר עמו כל זמן שירצה, ראה מה בין נביאי ישראל לנביאי אומות העולם, נביאי ישראל מזהירים את האומה על העבירות, וכן הוא אומר צופה נתתיך לבית ישראל (יחזקאל ג יז), ונביא שעמד מן האומות, העמיד פירצה לאבד הבריות מן העולם הבא, ולא עוד אלא כל הנביאים היו במדת רחמים על ישראל ועל אומות העולם, שכן אמר ישעיה על כן מעי למואב ככנור יהמו וגו' (ישעיה טז יא), וכן יחזקאל אמר שא על צור קינה (יחזקאל כז ב), וזה אכזרי עמד לעקור אומר שלימה על חנם, על לא דבר, לכך נכתבה פרשת בלעם להודיע למה סילק הקב"ה רוח הקודש מאומות העולם שזה עמד מהן וראה מה עשה.
1