תנחומא בובר, בשלח כ׳Midrash Tanchuma Buber, Beshalach 20
א׳ויאמר ה' אל משה הנני ממטיר לכם לחם מן השמים (שמות טז ד). זש"ה כי בם ידין עמים [יתן אוכל למכביר] (איוב לו לא), השמים הללו בם הוא דן את אומות העולם, תדע לך כשחטאו דור המבול דנם בהם. שנאמר ימטר על רשעים פחים וגו' (תהלים יא ו), הוי כי בם ידין עמים וגו'. אנשי סדום כשחטאו דנם בשמים, שנאמר וה' המטיר על סדום וגו' (בראשית יט כד), אף סיסרא כשחטא בשמים דנו, שנאמר (משמים) [מן השמים] נלחמו וגו' (שופטים ה כ), בשמים הוא דן את העמים. יתן אוכל למכביר, מהן נתן מזון לישראל, למה הדבר דומה לנחתום שהיה עומד על הכבשן, נכנס שונאו וחתה נחלים ונתן על ראשו. נכנס אוהבו רדה פת חמה, ונתן לו הגחלים והפת, שניהם יצאו מתוך הכבשן, כך הקב"ה הוריד אש על הסדומים ושרפן, ומן השמים הוריד לישראל מן, שנאמר הנני ממטיר לכם לחם וגו'.
1
ב׳ ד"א לא היה צריך לומר מן השמים, אלא מן הארץ, שאין דרכו של לחם לעלות אלא מן הארץ, וזש"ה כל אשר חפץ ה' עשה וגו' (תהלים קלה ו), כשביקש קרע הים לפני ישראל ועשאו יבשה, וכשביקש עשאו ים, דרכו של שמים להוריד טל ומטר, והארץ להוציא לחם, שנאמר ארץ ממנה יצא לחם (איוב כח ה). וכשביקש הוריד הלחם מן השמים, שנאמר הנני ממטיר לכם לחם וגו', והטל עולה מן הארץ, שנ אמר ותעל שכבת הטל (שמות טז יד). זש"ה כי יהיו (לי עבדים) [לו לעבדים] וגו' (דה"ב יב ח), ולא יהיו עבדים לנבוכדנצר, שנאמר ויהיו בהם מבני יהודה דניאל וגו' (דניאל א ו), מה היה עושה להם, וימן להם המלך [דבר יום ביומו] (שם שם ה), במדה, אבל כשהורדת להם מן, היה יורד כשם שהמטר יורד, ואין לו קצבה. כך הייתי ממטיר [לכם לחם מן השמים].
2