תנחומא בובר, בשלח כ״בMidrash Tanchuma Buber, Beshalach 22
א׳אומות העולם לא היו יכולין לטעום מנו, שהיה בפיהם כגידין מרין, ומה היו עושים, היו צדין צבי שהיה שותה ממנו, וטועמין ממנו מטעמו של מן, והיו אומרים אשרי (הגוף) [הגוי] שככה לו. אמר ר' יוסי בר חנינא לא כשם שהזקן טועם ממנו התינוקות טועמין אותו, כיצד התינוקות היו טועמין אותו טעם חלב, שנאמר והיה טעמו כטעם לשד השמן (במדבר יא ח), והבחורים היו טועמין בו כדבש, שנאמר וטעמו כצפיחית בדבש (שמות טז לא), והזקנים טועמין בו כלחם, שנאמר הנני ממטיר לכם לחם מן השמים (שם שם ד), והחולה היה טועמו כסולת המעורב בשמן ודבש, כטיסני זו שעושין לחלולה, שנאמר ובשלו בפרור (במדבר יא ח), ומנין שהיה בו טעם סולת ודבש, שנאמר ולחמו אשר נתתי לך סולת ושמן ודבש וגו' (יחזקאל טז יט), כל אחד ואחד היה טועם בו לפי כחו, מי שהיה זריז היה יוצא ומלקט מן השדה, שנאמר ויצאו העם ולקטו (שמות טז ד), והבינונים היו יוצאין לפתח אהליהם [ומלקטים], והעצלים היו רובצין להם, ופושטין ידיהם והוא יורד לתוך ידיהם, שנאמר ותעל שכבת הטל וגו' (שם שם יד). [דק מחספס] (שם).
1
ב׳בר קפרא אמר מהו מחספס, לחם שהיה נטור ברמ"ח אברים, כמנין אותיות מחספס, מ' ארבעים, ח' שמונה, ס' ששים, פ' שמונים, ס' ששים, הרי רמ"ח, כנגד רמ"ח אברים שבאדם, שנאמר לחם אבירים (תהלים עח כה), אל תיקרי לחם אבירים, אלא לחם איברים, היו מלאכי השרת טוחנין את המן, והיה יורד ישראל והיו אוכלין אותו, ולא היה אחד מהם צריך לנקביו, לפי שהיה נטור באיברים, הוי לחם אבירים לחם איברים.
2