תנחומא בובר, באMidrash Tanchuma Buber, Bo

א׳ויאמר ה' אל משה נטה ידך על השמים וגו' (שמות י כא) זש"ה שלח חשך ויחשיך [ולא מרו את דברו] (תהלים קה כח), חשך ששלח הקב"ה על המצרים היה קשה הרבה, ר' אחא אמר שלא קיבלו (מידותיו) [מרותו] של הקב"ה עליהם, רבותינו אמרו, מהו לא מרו את דברו, על שהמירו את דברו של הקב"ה, אמר הקב"ה למלאכי השרת, ראויין היו המצרים ללקות בחשך, מיד הסכימו ואמרו הן לא המיר אחד מהן אחר הקב"ה לא מרו את דברו, שלח חשך ויחשיך, למה הדבר דומה, למלך שסרח עבדו עליו ואמר לאחד לך והכה אותו חמשים, הלך והכה אותו מאה, והוסיף לו, כך שלח הקב"ה חשך על מצרים, וניתוסף החושך, שלח חשך ויחשיך.

ב׳ד"א נטה ידך על השמים. מהיכן היה החשך, ר' יהודה ור' נחמיה, ר' יהודה אומר מחושך של מעלה, שנאמר ישת חשך סתרו (תהלים יחי יב), ר' נחמיה אומר מחושך של גיהנם, שנאמר ארץ עיפתה כמו אופל (איוב י כב). אמר ר' יהושע בן לוי בשלשה מקומות שמענו שאדם משמיע תלמודו סמוך למיתתו, שנאמר להודיעך קושט אמרי אמת להשיב אמרים אמת לשולחך (משלי כב כא), וכן שלמה אמר סוף דבר הכל נשמע וגו' (קהלת יב ג), מהו צלמות ולא סדרים (איוב י כב), כיון שאדם בצילה של מיתה, הוא סודר תלמודו. ר' תנחומא בר אבא [אמר] כין שהוא בא להסתלק, מלאכי השרת אומרים לו תנו עז לאלהים וגו' (תהלים סח לה), וכן הוא אומר כה אמר ה' [אלהים] ביום רדתי שאולה וגו' (יחזקאל לא טו), הוי ארץ עיפתה כמו אופל וגו'. ר' יהודה אומר במה הרשעים מתכסין כשיורדין לשאול, בחושך, חזקיה אמר גיגית זו במה מכסין אותה בכלי חרש מינה וביה, כשם שהיא של חרש, כך אין מכסין אותה אלא בחרש, כך הרשעים מה כתיב בהם והיה במחשך מעשיהם וגו' (ישעיה כט טו), ולפיכך הקב"ה מורידן לשאל שהיא חשיכה, ומכסה עליהם את התהום שהוא חושך, שנאמר וחושך על פני תהום (בראשית א ב), הוי אותו החושך שהוא בא על המצרים, מתוך גיהנם באט. וכמה היה אותו החושך, רבותינו אמרו כדינר עבה גורדיצן (פי' שם מקום) וימש חושך.

ג׳ויהי חשך אפלה בכל ארץ מצרים שלשת ימים (שמות י כב). ז' ימים של חושך היה על המצרים, ג' ימים הראשונים מי שהיה יושב ומבקש לעמוד עומד, ומי שהיה עומד ומבקש לישב היה יושב, ועוד ג' ימים אחרים מי שהיה יושב לא היה יכול לעמוד, ומי שהיה (יושב) [עומד] לא היה יכול לישב, הרי ו' ואיזהו יום שביעי, שנאמר ויהי הענן והחשך ויאר את הלילה (שם יד כ), היה הענן במצרים ומאיר לישראל ומחשך למצרים, שנאמר ולכל בני ישראל היה אור במושבותם (שם י כג), והיו ישראל נכנסין לבתיהם של מצרים, וכל מה שהיה למצרים היו ישראל מחפשין ורואים, ובשעה שאמר הקב"ה לישראל ושאלה אשה משכנתה ומגרת ביתה וגו' (שם ג כב), היו ישראל נכנסין אצל מצרים ואומר כל אחד ואחד לחבירו לשכינו השאילני אותו הכלי שיש לך, והוא אומר אין לי, והוא אומר אני יודע שיש לך, והרי היא בתוך התיבה שלך, הרי הוא במקום פלוני, אני ראיתי אותו בידך, והיה משאילו אותו הכלי, ומהיכן היו ישראל יודעין, אלא באותן ימי החשך היו נכנסין לתך בתיהן ורואין כספם וזהבם וכליהם שהיו להם, אמר ר' אבין הלוי אף מכת הדם כשבאת על המצרים נהפך היאור לדם, שנאמר ויחפרו כל מצרים סביבות היאור מים לשתות וגו' (שם ז כד), מה היו עושין, היו רואין לישראל ממלא את חביתו מן היאור, והיו הולכין אחריו ומבקשין ממנו לשתות מים, והיו נעשין לתוך פיהם דם, אמר ר' אבין מה שהיו לוקחין מישראל במקח היו שותין מים, שאי אפשר לאדם להיות בלא מים, והיו לוקחין מישראל מים, ומשם העשירו ישראל, [ואף כאן כשבאת מכת חשך עליהן הכירו בתיהן של מצרים ומשם העשירו ישראל].

ד׳נטה (את) ידך על השמים (שמות י כא). בטכסיס [מלך] בשר ודם הביא הקדוש ב"ה עליהם את המכות, מלך בשר ודם כיון שהמדינה מורדת עליו, מה עושה משלח לגיונות, והן מקיפין עליה, בתחילה הוא (שובר) [סוכר] אמת המים שלהם, אם חוזרין מוטב, ואם לאו הוא מביא עליהם קלנים, [ואם חוזרין מוטב, ואם לאו יורה בהן חצים, אם חוזרין מוטב, ואם לאו מביא עליהם, לגיונות, אם חוזרין מוטב, ואם לאו מביא עליהם דורמסיות], אם חוזרין מוטב, ואם לאו זורק בהם נפט, אם חוזרין מוטב, ואם לאו משליך בהם, אבני בליסטרא, ואם חוזרין מוטב, ואם לאו מגרה בהן (לגיונות ו) אוכלסין הרבה, אם חוזרין בהם מוטב, ואם לאו אוסר אותן בבית האסורין, אם חוזרין מוטב, ואם לאו הורג את הגדולים שבהם, כך הקב"ה בא על המצרים בטכסיס של מלכים, בתחילה (שבר) [סכר] אמת המים שלהן, שנאמר ויהפך לדן יאוריהם ונוזליהם בל ישתיון (תהלים עח מד), ולא חזרו הביא עליהם קלנים, אלו הצפרדעים, שנאמר על דבר הצפרדעים וגו' (שמות ח ח), ולא חזרו הביא עליהם את החצים, אלו הכנים, שנאמר ותהי הכנם [באדם ובבהמה] (שם שם יג), שהיתה נכנסת בגופו של מצרי כחץ הזה, [ולא חזרו הביא עליהן לגיונות זה ערוב שנאמר ישלח (בם) [בהם] ערוב ויאכלם (תהלים עח מה), ולא חזרו הביא עליהם דורמסיות, זה הדבר], ולא חזרו זרק בהן נפט זה השחין, ולא חזרו השליך בהן אבני בליסטרא, זה הברד, ולא חזרו ואחר כך, גירה בהן אוכלוסין הרבה, זה הארבה, ואחר כך נתנם בבית האסורים [זה החשך] שנאמר וימש חשך וגו' (שמות י כא), ולא חזרו והרג כל הגדולים שבהן, שנאמר וה' הכה כל בכור (שם יב כט).

ה׳כל מה שחשבו המצרים על ישראל הביא [הקב"ה] עליהם מה שחשבו להם, הם חשבו להם שיהו שואבי מימיהם, מה כתיב ויהפך לדם יאוריהם ונוזליהם בל ישתיון (תהלים עח מד), הם חשבו עליהם שיהו טעונין (פרגמוטרם) [פרגמוטיס], שלח עליהם צפרדעים והיו משרפים אותם, הם חשבו שיהו עושין בארץ, הרחיש הקב"ה את הארץ כנים, הם חשבו שיהו טוענין את בניהם כפדגוג הזה, שלח בהם אריות וזאבים ודובים, היה למצרי י' בנים אמר לישראל שיוליכם לשוק, והיה הארי בא ונוטל אחד, והזאב אחד, והדוב אחד, והנמר אחד, ונחש שרף אחד, והיה נכנס אצל המצרי לבדו, והמצרי אומר איכן הם בני, אומר לו ישראל שב ואני אעשה לך חשבון, נטל האריה אחד וכך וכך עד שנתן לו חשבון, והם חשבו שיהו רועים את מקניהם, ושילח בהם את הדבר, שנאמר וימת כל מקנה מצרים (שמות טו), הם חשבו שיהו בלנין (רוחצין אותם), הביא עליהן את השחין, הם חשבו לסקול אותם באבנים, הביא עליהם הקב"ה את הברד שנאמר ויהי ברד וגו' (שם שם כב), הם חשבו שיהו כורמיהם, הביא הקב"ה את הארבה ואכל אילנותיהם, שנאמר (ואכל) [ויאכל] את כל עשב הארץ וגו' (שם י טו), הם חשבו לאסור אותם בבית האסורים, הביא הקב"ה עליהם חושך, שנאמר לא ראו איש את אחיו וגו' (שם שם כג), הם חשבו להרג אותם, הקב"ה הרג בכוריהם, שנאמר וה' הכה כל בכור (שם יב כט), הם חשבו לשקע אותם במים, אף הקב"ה שקען במים, שנאמר ונער פרעה וחילו בים סוף וגו' (תהלים קלו טו).

ו׳וכל מכות שהביא הקב"ה על המצרים, הוא עתיד להביא על אדום, שנאמר כאשר שמע למצרים יחילו כשמע צור (ישעיה כג ה), אמר ר' אלעזר כל מקום שכתיב צור מלא, בצור המדינה הכתוב מדבר, וכל מקום שכתיב בו צר חסר ו', במלכות רומי הרשעה הזו הכתוב מדבר, שהיא מצירה לישראל. במצרים הביא עליהם מכת דם, אף באדום כן, שנאמר ונתתי מופתים בשמים ובארץ דם ואש וגו' והירח לדם (יואל ג ג-ד), במצרים הביא עליהם צפרדעים, שהיה קולן קשה אף באדום כן, שנאמר קול שאול מעיר וגו' (ישעיה סו ו), במצרים הביא עליהם כנים אף באדום [כן, שנאמר] ונהפכו נחליה לזפת ועפרה לגפרית (ישעיה לד ט), אין עפר אלא כנים, כד"א והך את עפר הארץ והיה כנים וגו' (שמות ח יב), במצרים הביא עליהם ערוב, אף באדום כן, שנאמר וירשוה קאת וקפוד [וינשוף ועורב ישכנו בה] (ישעיה לד יא), במצרים הביא עליהם דבר, אף באדום כן, שנאמר ונשפטתי אתו בדבר (יחזקאל לח כב), במצרים הביא עליהם שחין, אף באדום כן, שנאמר וזאת תהיה המגפה [וגו' המק בשרו] (זכריה יד יב), במצרים הביא עליהם ברד, אף באדום כן, שנאמר וגשם שוטף ואבני אלגביש (יחזקאל שם), במצרים הביא עליהם ארבה, אף באדום כן, שנאמר בן אדם [וגו'] אמור לצפור כל כנף וגו' (שם לט יז), במצרים הביא חשך, אף באדום כן, שנאמר ונטה עליה קו תוהו וגו' (ישעיה לד יא), במצרים נגף בכוריהם, אף באדום כן, שנאמר שמה נסיכי צפון (יחזקאל לב ל), ר' מאיר אומר וירדו ראמים עמם וגו' (ישעיה לד ז), מה במצרים משפרע מאלהיהם, ואחר כך פרע מהם, אף באדום משפרע משר שלהם, אחר כך הוא פורע מהם, שנאמר והיה ביום ההוא יפקוד ה' על צבא (מרום) [המרום] במרום, ועל מלכי האדמה (באדמה) [על האדמה] (שם כד כא).

ז׳כך דרש ר' תנחמוא, ויאמר ה' אל משה ואל אהרן בארץ מצרים לאמר, החדש הה לכם ראש חדשים וגו' (שמות יב א ב). זש"ה ענה דודי ואמר לי קומי לך רעיתי יפתי ולכי לך כי הנה הסתיו עבר וגו' (שה"ש ב י יא) הנצנים נראו בארץ וגו' (שם שם יב). ענה דודי על ידי משה, ואמר לי על ידי אהרן. קומי לך רעיתי, בתו של אברהם שריעה אותי בעולמי. יפתי בתו של יצחק שייפה אותי בעולמי בשעה שעקדו אביו על גבי המזבח. ולכי לך, בתו של יעקב ששמע אל אביו ואל אמו [וילך פדנה ארם] (בראשית כח ה). ר' עקיבא אומר קומי לך [לכי] כתיב יו"ד עשרה, [בזכות] יו"ד דברות שאתה עתיד לקבל בסיני. קומי לך רעיתי יפתי וגו', ר' יוחנן אמר רעיתי שכתיב את הכבש האחד תעשה בבקר וגו' (שמות כט לט).

ח׳ד"א רעיתי, בתו של אברהם שהיה ריעי, שנאמר זרע אברהם אהבי (ישעיה מא ח), יפתי בזכותו של יצחק, שיפה אותי בעולמי כששטח צוארו על גבי המזבח, ולכי לך בזכותו של יעקב, שאמרה לו אמו קום לך פדנה ארם וגו' (בראשית כח ב). כי הנה הסתיו עבר [הגשם חלף הלך לו], מהו הסתיו והגשם, אלא הסתיו ו' חדשים ואין טרחות בתוכו אלא כשהגשם יורד.

ט׳ ד"א כי הנה הסתיו עבר, אלו ארבע מאות שנה שנגזרו על אבותינו במצרים, הגשם חלף הלך לו, אלו מאתים ועשר שנים שעשו אבותינו במצרים.

י׳ד"א כי הנה הסתיו עבר, אילו רד"ו שנה שהיו אבותינו במצרים, הגשם חלף הלך לו, אלו שמונים ושש שים שחיזק השיעבוד על ישראל במצרים משנולדה מרים, לפיכך נקרא שמה מרים על שם המירור.

י״אהנצנים נראו בארץ, אלו הגואלים. ועת הזמיר הגיע, הגיע זמנה של ערלה להזמר, הגיע זמן שתעשה לי זמרה שנאמר עזי וזמרת יה (שמות טו ב). הגיע זמנה של תורה להנתן, שכתוב בה זמירות היו לי חקיך (תהלים קיט נד), וקול התור נשמע בארצנו ר' יוחנן אמר קול התור זה משה, שנאמר ויאמר משה כה אמר ה' כחצות הלילה וגו' (שמות יא ד). התאנה חנטה פגיה (שה"ש שם יג), אלו רשעי ישראל שמתו בשלשת ימי החשך, והגפנים סמדר נתנו ריח (שם), אילו הבינוניים שעשו תשובה ונתקבלו. אמר להם הקב"ה מה אתם יושבים, קומי לך מתו הרשעים והבינונים עשו תשובה, קומי לך בחודש הזה אתם נגאלים.

י״בד"א החדש הזה. זש"ה מה כחי כי איחל וגו' אם כח אבנים כחי (ואם) [אם] בשרי נחוש (איוב ו יא יב), אמרו ישראל לפני הקב"ה רבונו של עולם אם כח אבנים כחינו ואם בשרינו של נחושת הוא, מה כחי כי איחל, אמר להם הקב"ה חייכם כל מה (שהייתם) [שקויתם בהיותכם] משועבדים יפה (הייתם) [קויתם], ובחדש הזה אתם נגאלים.

י״גמה כתיב למעלה מן הענין ויאמר ה' אל משה לא ישמע אליכם פרעה וגו' (שמות יא ט), ר' יהודה ור' נחמיה, ר' יהודה אומר הפרשה הזו מתחילת המכות היא מדברת, לא ישמע אליכם פרעה, ור' נחמיה אומר במקומה היא אמורה, בים יותר ממצרים. ומשה ואהרן עשו את כל המופתים וגו' (שם שם י), ביקש הקב"ה ליתן את הפרשה הזו למשה לעצמו, א"ל הקב"ה יפה לימדת, חייכם לשניכם אני נותנה, שנאמר ויאמר ה' אל משה ואל אהרן וגו' (שם יב א).

י״דהחדש הזה לכם, בארץ מצרים נגלה עליהם הקב"ה, זה אחד מן המקומות שנגלה הטהור במקום הטומאה, וכל כך למה, בשביל ישראל, החדש הזה לכם, משעה שבראתי את עולמי לא התחלתי לגאול אומה מתוך אומה אלא לכם אני מחדש הדבר הזה.

ט״וד"א החדש הזה, אמר הקב"ה משעה שבראתי את עולמי הייתי נושא משאוי לחשב [חשבונות] של חדשים, מכאן ואילך הוא מסור לכם, לכם הוא מסור, ואין אתם מסורין בידו.

ט״זמעשה בר' חייא הגדול שעלה הירח ערב ראש השנה והלכו הבהמין לאורו מהלך ג' מילין, ראה אותו ר' חייא נטל צרורות ועפר והיה זורק בו, אמר למחר אנו מבקשין לחדשך ועלית לך עכשיו, מיד נבלע במקומו, למה שהוא ברשותו.

י״זהחדש הזה לכם. אתם מונין לחדשים, אבל אומות העולם מונים ליום, אמר ר' אבין הלוי מנהגו של עולם הוא, שיהא הגדול מונה לגדול, והקטן לקטן, עשו שהוא גדול, שנאמר בנה הגדול (בראשית כז טו), מונה לחמה שהוא גדול שנאמר את המאור הגדול (שם א טז), יעקב שנקרא קטן, שנאמר בנה הקטן (שם כז טו), מונה לקטן ללבנה, שנאמר ואת המאור הקטן (בראשית א טז) הוי החדש הזה [לכם].

י״ח[החדש הזה]. ר' שמואל בר אבא אמר כל חודש שהוא נולד משש שעות ולמטה, יש כח בעין לראות, משש שעות ולמעלה, אין כח בעין לראותו, ואותו החודש שאמר הקב"ה למש נולד משש שעות ולמעלה, ולא היה כח בעין לראותו, והראהו לו הקב"ה באצבע, ואמר לו החדש הזה.

י״ט[החדש הזה]. ר' יהודה (בן) [בר] שמעון אומר מה החדש הזה, למה הדבר דומה, למלך שהיה נוטל נשים הרבה, ולא היה כותב להם (אגמיקסין) [לא גמיסקין] ולא איפטייה ולא חדש ולא שבת, ראה אחת בת טובים ובת גינוסים, וכתב לה אגמיקסין ואיפטיה וחדש ושבת ועיבור שנים, כך אמר הקב"ה, כיון שבראתי את עולמי, היו אומות הועלם עומדים, לא נתתי להם לא חדש ולא שבת ולא עיבור שנים, וכיון שעמדו ישראל נתתי להם ראשי חדשים ועיבור שנים, לכך נאמר החדש הזה.

כ׳ד"א החדש הזה. ר' יהושע בן לוי אמר למה הדבר דומה למלך שהיה לו, (אודלוגין) [אורלוגין] והיה מביט בה, והיה יודע איזו שעה של יום, לא עשה אלא כוון שעמד בנו על פרקו, אמר לו בני עד עכשיו (אודלוגין) [אורלוגין] זה היה בידי, מעכשיו מסור הוא לך, כך הקב"ה היה מקדש חדשים ומעבר שנים, כיון שעמדו ישראל, אמר להם עד עכשיו חשבונן של חדשים ושל שנים בידי, מכאן ואילך הרי הן מסורין לכם, שנאמר החודש הזה לכם.

כ״אאמר ר' הושעיא בשעה שישראל מגיעין לראש השנה, הקב"ה אומר למלאכי השרת, העמידו בימה (והושיבו) [והוציאו] הספרים, והם אומרים למה והוא אומר שאני מבקש לדון לבני למחר שהוא ראש השנה, מיד מעמידין (מוציאין) בימה [ומוציאין] הספרים, נמלכו בית דין של מטה לעברו, אומרים למחר אנו עושין ראש השנה, אומרים מלאכי השרת לפני הקב"ה, רבונו של עולם לא אמרת לנו למחר ראש השנה, אמר להם החשבון בידם שנאמר החדש הזה לכם מסור הוא לכם, ואני ואתם נלך אצל בניי שכל מה שהם עושים נלך עמהם. אמר משה (ומי) [כי מי] גוי גדול אשר לו אלהים קרובים אליו כה' אלהינו בכל קראנו אליו (דברים ד ז), ואין לשון קראנו אלא מועדים, שנאמר [אלה מועדי ה' וגו'] מקראי קדש (ויקרא כג ד), לכן כתיב החדש הזה.

כ״באמר להם הקב"ה לישראל בחדש הזה אתם גאלים, אמרו לו תאמר שאתם נגאלים, ואנו עתידין להשתעבד פעם אחרת, אמר להם עד עכשיו יש לכם ראש וראשון, ראש זו מלכות בבל, שנאמר אנת הוא רישא דדהבא (דניאל ב לח), זה נבוכדנצר, וראשון זה עשו, שנאמר ויצא הראשון אדמוני (בראשית כה כה), אלו הן העתידים להשתעבד בכם.

כ״גד"א החדש הזה. אם זכיתם אתם מונין למליאתו, אברהם יצחק ויעקב [יהודה] פרץ חצרון רם עמינדב נחשון שלמון בועז עוד ישי דוד ושלמה, וישב שלמה על כסא ה' למלך (דה"א כט כג), ואם לאו אתם מונין לפגמו, רחבעם (אביה), ומן רחבעם התחילו פוגמין והולכין, שלמה עשה מגיני הזהב, וכיון שעמד רחבעם עשה של נחושת, שנאמר ויעש המלך רחבעם תחתם מגיני נחושת (מ"א יד כז), התחילו לפחות, (רחבעם) אביה אסא יהושפט (יהודה) [יהורם] אחזיהו יואש אמציהו עוזיהו יותם אחז חזקיהו מנשה אמון יאשיהו צדקיהו, [וכתיב] ואת עיני צדקיהו עור (מ"ב כה ז), הוי החדש בפגמו, בא הירא התחילו מהלכים בחשך, אמרה כנסת ישראל לפני הקב"ה רבונו של עולם עד מתי יהיה החשך עולם עלינו, והאור לאומות העולם, אמר הקב"ה [חייכם לעולם הא אני מביא חשכה לאומות העולם] והאורה לכם, אמר ישעיה כי הנה החשך יכסה ארץ וערפל לאומים, ועליהם יזרח ה', וכבודו עליך יראה (ישעיה ס ב).

כ״דויהי בחצי הלילה וה' הכה כל בכור וגו' (שמות יב כט). זש"ה חצות לילה אקום להודות לך (תהלים קיט סב), אמר דוד חייב אני לעמוד ולהודות לך, על מה שעשית עם זקיני ועם זקינתי בחצות הלילה, אימתי בשעה שחזרה נעמי ורות המואביה כלתה, מה כתיב ותהום כל העיר [עליהן ותאמרנה הזאת נעמי] (רות א יט), זו היא שהיתה מהלכת (באיסקופיא סתטא) [באיסקופיסטא], נעמי זו היא שהיתה מהלכת ולובשת מילתין, האמונים עלי תולע וגו' (איכה ד ה), ישבו שתיהן בוך בית אחד. ותאמר [לה] נעמי (אל רות כלתה) [חמותה] בתי הלא אבקש [לך] מנוח וגו' (רות ג א), מיכאן אמרו שאין לאשה מנוח בבית אביה כי אם בבית בעלה, ועתה הלא בועז מודעתנו (שם שם ב), מהו מודעתנו מקרובינו הוא, (הלא) [שנאמר] קרוב לנו האיש וגו' (שם ב כא). ונשיא של דור למה היה יוצא וישן לו בגורן, אלא שהיה הדור פרוץ הרבה, והיה יוצא וישן בגורן, בשביל לגדור את הפרוצים, אלא ורחצת וסכת (שם ג ג) לא עשתה כן, אלא רות היתה נקיה הרבה, אמרה מי שהיתה רואה אותי כך, אומר זונה זו מה עשתה, ותרד הגורן [ותעש ככל אשר צותה חמותה] (שם שם ו), משירדה עשתה כל מה שצותה חמותה.

כ״ה ויאכל בועז וישת וייטב (אל) לבו (שם שם ז), מהו וייטב לבו, שאכל מתיקות אחר מזונו, לפי שמיני מתיקה מרגילין הלשון לתורה.

כ״וד"א וייטב לבו. שיגע בתורה שכתוב בה טוב לי תורת פיך (תהלים קיט עב). ויבא לשכב בקצה הערימה [ותבא בלט] (רות שם), בלט בנוח.

כ״זותגל מרגלותיו ותשכב (שם), ויהי בחצי הלילה וגו' (שם שם ח), שעמד לעסוק בתורה, ויחרד האיש וילפת. (שם), בא לצעוק מיד אחזה בו, ואין הלשון הזה אלא לשון תפיסה, שנאמר וילפת שמשון (שופטים יז כט), מהו ויחרד, סבר שמא רוח הוא או מזיק, נתן ידו על ראשה ומצאה אשה, כי השדים אין להם שיער.

כ״ח ויאמר מי את, ותאמר אנכי רות אמתך [וגו'], ויאמר ברוכה את לה' בתי (רות ג ט י) לא דייה שלא קיללה, אלא שבירכה, היטבת חסדך האחרון מן הראשון (שם), כך היה בועז, דורש מה אוהבת אשה בחור עני מזקן עשיר, ואני בן שמונים שנה, ובאת אצלי לקדש שם שמים, התחיל לברכה, אמר לה ליני הלילה וגו' [אם יגאלך טוב] (שם שם יג), ואם לא חפץ לגאלך וגו' (שם), אמר ר' יהודה הלוי בר' שלום בא לו יצר הרע, אמר לו אתה פנוי והיא פנויה, טול אותה, מיד השביע ליצרו ואמר לו חי ה' (שם), איני נוגע בה. אמר ר' הונא אמרה לו בדברים אתה מוציאני, אמר לה חי ה' איני מוציאך בדברים, אמר דוד חייב אני להודות לך על נסים שעשית עם זקני ועם זקנתי בלילה, לכך חצות לילה אקים להודות לך.

כ״ט ד"א חצות מדבר בישראל שהיו במצרים רבוצים על מטותיהם, והקב"ה עשה מלחמתן, שנאמר ויהי בחצי הלילה וה' הכה כל בכור וגו'.

ל׳[ויהי בחצי הלילה]. זש"ה מקים דבר עבדו וגו' (ישעיה מד כו). ר' ברכיה בשם ר' לוי אמר מהו מקים דבר עבדו, אין אנו יודעין שאומר לירושלים תושב ולערי יהודה תבנינה (שם), אלא מלאך אחד מגלה על יעקב אבינו, א"ל מה שמך א"ל יעקב, לא יעקב יאמר עוד שמך וגו' (בראשית לב כח). ועצת מלאכיו ישלים (ישעיה שם), נגלה הקב"ה על יעקב לקיים גזירתו של אותו מלאכיו ויאמר לו אלהים שמך יעקב (בראשית לה י), ירושלים שכל הנביאים מתנבאים עליה על אחת כמה וכמה.

ל״אד"א מקים דבר עבדו, זה משה, שנאמר ו לא כן עבדי משה (במדבר יב ז), ועצת מלאכיו ישלים זה משה, שנאמר וישלח מלאך ויוציאנו ממצרים (שם כ יז), אמר הקב"ה למשה, לך אמור לישראל ועברתי בארץ מצרים, הלך משה ואמר לישראל כחצות הלילה, אמר הקב"ה והלא כבר הבטחתי את משה ואמרתי לא כן עבדי משה, אני לא אמרתי כן ויהא עבדי משה נראה כמכזב, אלא מה משה אמר כחצות הלילה, אף אני אעשה בחצי הלילה, לקיים גזירתו של משה, הוי מקים דבר עבדו, לפיכך ויהי בחצי הלילה, מלמד שנחלק הלילה מאליו, וחלק כחוט השערה.

ל״ב ויהי בחצי הלילה, ר' אלעזר בן פדת אמר כל מקום שנאמר וה' הוא וסנקליטין שלו, ישב עליהם הקב"ה בדין וגזרו בית דין של מעלה שינגפו בכורי מצרים, לכך ויהי בחצי הלילה וגו'.

ל״גאמר ריש לקיש מלמד שהיה לפני המכה מכה אחרת, כיצד כל שעה שהיה הקב"ה מבקש להביא מכה על המצרים משלח משה ואומר לו לך אמור להן שאני מביא עליהן מכה פלונית, ובשעה שבאת מכת בכורות, אמר להן משה כחצות הלילה.

ל״דומת כל בכור (שמות יא ה). נתכנסו כל הבכורות אצל אבותיהן אמרו להם כל מה שאמר משה הביא עלינו, אין אתם מבקשין שנחיה, אלא בואו ונוציא את (העבדים) [העברים] הללו מבינינו, ואם לאו הרי אנו מתים, השיבו אותם ואמרו להם אפילו כל המצרים מתים אינן יוצאין מכאן, מה עשו נתכנסו כל הבכורות והלכו להם אצל פרעה והיו מצווחין אל פרעה ואומרים לו בבקשה ממך הוצא העם הזה שבשבילם הרעה תבא (עליהם ועליו) [עלינו ועליך]. אמר להם לעבדיו צאו וקפחו שוקיהם של אלו, מה עשו הבכורות, מיד יצאו ונטל כל אחד ואחד מהם חרבו והרג אביו, שנאמר למכה מצרים בבכוריהם (תהלים קלו י), למכה בכורי מצרים אין כתיב כאן אלא למכה מצרים בבכוריהם, משנהרגו אבותיהם נגלה [עליהן] הקב"ה והרגן, שנאמר וה' הכה כל בכור, אם בכורות המצרים חטאו השבויים מה חטאו, אלא שהיו (אומרין ושמחין) [שמחין ואומרין] נהא בשעבודים ואל יצאו ישראל מכאן, לפיכך הרגן עד בכור השבי (שמות יב כט), וכל שכן בכור השפחה שהיו משעבדין בהם. ולמה בכור בהמה, שהיו המצרים משתחוים לטלאים, שלא יאמרו קשה יראתינו שלא שלט בה את הפורענות [לכך וכל בכור בהמה].

ל״הויקם פרעה לילה (שמות יב ל). מהו לילה, שהיה חשוך (בלילה) [כלילה].

ל״והוא וכל עבדיו. הוא חשוך והן חשוכין.

ל״זותהי צעקה גדולה וגו' (שם), כיצד מצרי נושא חמש נשים, והיו לו חמש בכורות מהן וכן אשה שהיתה נשואה לחמש אנשים, והיו לה מהן חמש בכורות (מהן), והיו כולם מתים, לקיים מה שנאמר ומת כל בכור. ובית שלא היה בו בכור היתה צווחה גדולה (מן הבית) [כבבית] שהיה בו בכור, שהיה בעל הבית בכור, שנאמר (גם) [אף] אני בכור אתנהו (תהלים פט כח), שנאמר ותהי צעקה גדולה במצרים כי אין בית אשר אין שם מת (שמות שם).

ל״חויקרא למשה ולאהרן (שם שם לא). היה הולך וקורא בלילה בכל שוק ושוק ואומר היכן הוא משה והיכן הוא דר, והיו בניהם של ישראל משחקין בו, ואומרים לו פרעה להיכן אתה הולך, והוא אומר להם למשה אני מבקש, והם אומרים לו כאן הוא דר ומשחקים בו עד שעמד עליו, [א"ל פרע] קומו צאו מתוך עמי (שם), אמר לו משה וכי גנבים אנו, הקב"ה אמר לא תצאו איש מפתח ביתו עד בקר (שם שם כב), א"ל פרעה בבקשה ממך קומו צאו, א"ל משה למה אתה מטריה הרבה, א"ל שאני בכור ומתיירא אני שמא אמות, א"ל משה אל תתירא מן הדבר, לגדולה מזו אתה מתוקן, ולא תאמר שפרעה בלבד היה דוחק אלא כל המצרים היו דוחקין, שנאמר ותחזק מצרים וגו' (שם שם לג), אמר להם הקב"ה חייכם אין כולכם מתים כאן אלא בים, למה לא מתו כולם במכת בכורות אלא בים, אמר ר' שמואל בר נחמן בערמה באו מצרים על ישראל, אמרו אם משעבדים אנו אותם באש, יכול אלוהיהן להביא עלינו אש מלמעלה, כשם שהביא על הסדומים, אלא נשבע שאיני מביא עוד מבול לעולם, (חייכם) בואו ונשעבדם במים, אמר להן הקב"ה אני נשבעתי שאיני מביא עוד מבול לעולם, חייכם אותן אנשים הלכו למבול, שנאמר יגירהו על ידי חרב (תהלים סגי ב), אותן האנשים נגררין והולכין מעצמן לים, מנת שועלים יהיו (שם), אמר שלמה אחזו לנו שועלים וגו' (שה"ש ב טו). אמר ר' שמואל (שעל הים הביטו) [שעל ים כתיב].

ל״טפרע מהם הקב"ה במצרים, ואח"כ פרע מהם על הים, במצרים מה כתיב, ויהי בחצי הלילה, כיון שהכה השר שלהן ואחר כך הכה אותן, וכן הוא אומר ובכל אלהי מצרים וגו' (שמות יב יב), של אבן היה נימוק, של כסף ושל זהב היה ניתוך, כיון שפרע מאלהיהם ואחר כך פרע מהם, סוס ורוכבו רמה בים, זה השר, ואח"כ מרכבות פרעה וחילו], אף במלכות רומי הרשעה הזו משהקב"ה פורע משר שלהם ואחר כך פורע מהם, כשם שעשה למלכות בבל, משפרע משרם ואחר כך פרע מנבוכדנצר, שנאמר ופקדתי על בל בבבל (ירמיה נא מד). ואף כך הוא עושה לאדום, שנאמר מדוע נסחף אביריך (שם מו טו), זה השר שלהם, שמלקה אביריך אותו בצרעת, ואין נסחף אלא צרעת, שנאמר שאת או ספחת וגו' (ויקרא יג ב), ואחר כך הוא פורע ממנה, שנאמר כי ה' הדפו (ירמיה שם), וכן הוא אומר יפקד ה' על צבא המרום במרום (ישעיה כד כא), ואחר כך ועל מלכי האדמה (באדמה) [על האדמה] (שם), אבל ישראל כשם שאלהיהם חי וקיים לעולם ולעולמי עולמים, כך הם חיים וקימים לעולם ולעולמי עולמים, שנאמר וה' אלהים אמת הוא אלהים חיים ומלך עולם (ירמיה י י), ובישראל כתיב ואתם הדבקים בה' אלהיכם חיים כולכם היום (דברים ד ד).

מ׳חסלת פרשת בא