תנחומא בובר, בא י״חMidrash Tanchuma Buber, Bo 18
א׳ומת כל בכור (שמות יא ה). נתכנסו כל הבכורות אצל אבותיהן אמרו להם כל מה שאמר משה הביא עלינו, אין אתם מבקשין שנחיה, אלא בואו ונוציא את (העבדים) [העברים] הללו מבינינו, ואם לאו הרי אנו מתים, השיבו אותם ואמרו להם אפילו כל המצרים מתים אינן יוצאין מכאן, מה עשו נתכנסו כל הבכורות והלכו להם אצל פרעה והיו מצווחין אל פרעה ואומרים לו בבקשה ממך הוצא העם הזה שבשבילם הרעה תבא (עליהם ועליו) [עלינו ועליך]. אמר להם לעבדיו צאו וקפחו שוקיהם של אלו, מה עשו הבכורות, מיד יצאו ונטל כל אחד ואחד מהם חרבו והרג אביו, שנאמר למכה מצרים בבכוריהם (תהלים קלו י), למכה בכורי מצרים אין כתיב כאן אלא למכה מצרים בבכוריהם, משנהרגו אבותיהם נגלה [עליהן] הקב"ה והרגן, שנאמר וה' הכה כל בכור, אם בכורות המצרים חטאו השבויים מה חטאו, אלא שהיו (אומרין ושמחין) [שמחין ואומרין] נהא בשעבודים ואל יצאו ישראל מכאן, לפיכך הרגן עד בכור השבי (שמות יב כט), וכל שכן בכור השפחה שהיו משעבדין בהם. ולמה בכור בהמה, שהיו המצרים משתחוים לטלאים, שלא יאמרו קשה יראתינו שלא שלט בה את הפורענות [לכך וכל בכור בהמה].
1