תנחומא בובר, חקת י״טMidrash Tanchuma Buber, Chukat 19
א׳ [ד"א מי כהחכם. זה תלמיד חכם, ומי יודע פשר דבר, בשעה שהוא יודע לפרש משנתו, חכמת אדם תאיר פניו, בשעה שנשאל ומשיב, ועוז פניו ישונה, בשעה שהוא נשאל ואינו משיב.
1
ב׳ר' חייא יתיב ותני, מנין שאין ממירין בבכור, זחלין אפוי דבר פדא, אמר הדין ידע מה אנא יתיב ומתני.
2
ג׳גוי אחד ראה את ר' יודה ב"ר אלעאי דהוי אפוי נהירין, אמר הדין גברא חדא מן תלת מילין אית ביה, או מוזיף בריביתא, או מגדל חזירים, או חמר הוא שותה, שמע קליה ר' יהודה ב"ר אלעאי, א"ל תיפח רוחיה דההוא גברא, דכל חדא מנהון לית בי, לא מוזיף בריביתא אנא, דכתיב לא תשיך לאחיך (דברים כג כ), ולא מרבה חזירים אנא, דאסיר לבר ישראל למרבי חזירים, דתנינן תמן, לא יגדל אדם חזירים בכל מקום, ולא שקויי דחמר אנא, דארבעת כסי דפסחא דאנא שתי בפסחא, חזיק ראשי מן פסחא לעצרתא, ר' מני חזיק ראשיה מפסחא לחגא, אמר ליה ועל מה אפך נהירין, א"ל אורייתא היא דמנהרא לי אפוי, דכתיב חכמת אדם תאיר פניו. ר' אבהו אזל לקיסרין ואתא מתמן כד אפוי נהירין, חמיניה תלמידיה אפוי נהירין, סלקין ואמרין לר' יוחנן הדין ר' אבהו אשכח סימא, אמר להון למה, אמרין ליה דאפוי נהירין, אמר להון ודלמא אורייתא חדתא שמע, סליק לגביה, ואמר ליה מה אורייתא חדתא שמעת, אמר ליה תוספתא עתיקא אמרית, וקרא עלוי חכמת אדם תאיר פניו].
3