תנחומא בובר, עקב ה׳Midrash Tanchuma Buber, Eikev 5
א׳כתיב והיה באחרית הימים נכון יהיה הר בית ה' וגו' (ישעיה ב ב), זש"ה והיה ראשיתך מצער וגו' (איוב ח ז), ללמדך שכל המצטער מתחילתו נוח לו בסופו ואין לך שמצטער יותר מאברהם, שהושלך בכבשן האש, וגלה מבית אביו, ורדפו אחריו ששה עשה מלכים, ונתנסה בעשר נסיונות, וקבר את שרה, ולבסוף נחה, ואברהם זקן בא בימים וה' ברך וגו' (בראשית כד א). יצחק נצטער בנערותו, ויקנאו בו פלשתים, שנאמר] ויאמר אבימלך אל יצחק לך מעמנו כי עצמת ממנו מאד (שם כו טז), לסוף בקשו ממנו [שנאמר] ויאמר אליהם יצחק (למה) [מדוע] באתם אלי וגו' (שם שם כז). ויעקב נצטער בנערותו, שנאמר רבת צררוני מנעורי יאמר נא ישראל (תהלים קכט ב), עד שהוא במעי אמו ביקש עשו להורגו, שנאמר ויתרוצצו הבנים בקרבה וגו' (בראשית כה כב), [וכשקיבל הברכות, וישטום עשו את יעקב וגו'] ויאמר עשו בלבו וגו' (שם כז מא), וברח ללבן ונצטער בבתו, ואחר כך ביקש לבן להורגו, שנאמר ארמי אובד אבי(דברים כו ה), יצא מאצלו ופגע בעשו, שנאמר וישא יעקב (את) עיניו וירא והנה עשו בא וגו' (בראשית לג א), באתה עליו צרת דינה, וצרת יוסף, ולבסוף נחה, [שנאמר] ויכלכל יוסף את אביו וגו' (שם מזי ב), הוי והיה ראשיתך מצער וגו'.
1