תנחומא בובר, אמורMidrash Tanchuma Buber, Emor

א׳ויאמר ה' אל משה אמר אל הכהנים בני אהרן וגו' (ויקרא כא א). זש"ה אמרות ה' אמרות טהורות וגו' (תהלים יב ז), כל מה שהקב"ה מזהיר את ישראל בשביל קודשתן וטהרתן, אמרות ה' אמרות טהורות, אמור אל הכהנים ואמרת אליהם, הרי [אמירה] שתי פעמים, למה הדבר דומה לטבח שהיה נכנס ויוצא לפני המלך, אמר המלך גוזרני עליך שלא תראה מת כל ימיך, מפני שאתה נכנס ורואה את פני, שלא תטמא פלטירין שלי, כך הקב"ה גזר על הכהנים הנכנסים לבית המקדש שלא יטמאו למת, לפיכך הוא אומר לנפש לא יטמא בעמיו (ויקרא שם).

ב׳ד"א אמור אל הכהנים. זש"ה יום ליום יביע אומר וגו' (תהלים יט ג), אין אומר ואין דברים (שם שם ד), אתה מוצא בימות הסתיו היום מלוה את הלילה, ובימי הקיץ הלילה מלוה את היום, אין בריה שומע ביניהם, שנאמר אין אומר ואין דברים [בלי נשמע קולם], אבל למטה בני אדם מלוין זה לזה, וכמה מריבות הן עושין, שנאמר אין אומר ואין דברים וגו' [בכל הארץ יצא קום ובקצה תבל מליהם] (שם שם ה) העליונים אינם צריכין לא אמירה ולא דיבור, אבל התחתונים צריכין אמירה ודיבור ואמרות, אמור ואמרת אולי יעמדון, שנאמר אמור אל הכהנים [ואמרת אליהם].

ג׳אמור אל הכהנים. מה כתיב למעלה מן הענין, ואיש או אשה כי יהיה בהם אוב או ידעוני וגו' (ויקרא כ כז), זש"ה וכי יאמרו אליכם דרשו אל האובות ואל הידעונים (ישעיה ח יט), אמר הקב"ה לישראל אם יאמרו אליכם דרשו אל האובות, והניחו אלהים שבשמים, אמרו להם הלא עם [אל]אלהיו ידרוש (שם), כשם שאמר אליהו לאחזיהוהמבלי אין אלהים בישראל וגו' (מ"ב א ג), למה לנו להניח לחי העולמים, וה' אלהים אמת [הוא אלהים חיים ומלך עולם] (ירמיה י י), וכתיב ואתם הדבקים בה' אלהיכם חיים (דברים ד ד), לפיכך נדרוש באלהים חיים, אבל [אלוה] אומות העולם מתים, כמוהם יהיו עושיהם (תהלים קטו ח), מה כתיב אחריו לתורה ולתעודה [אם לא יאמרו כדבר הזה אשר אין לו שחר] (ישעיה ח כ), ר' יוחנן ור' לקיש, ר' יוחנן אמר אמר הקב"ה אם לא יאמרו כדבר הזה לאומות העולם אשר אין להם שחר, [ור' לקיש אומר אשר אין לו שחר] האובות והידעונים על עצמם אינן מעלים את השחר, שהם נתונין באופל, וכל שכן על אומות העולם, ואם תאמר ממי נדרוש, הרי הוא אומר, ובאת אל הכהנים הלוים ואל השופט וגו' על פי התורה אשר יורוך (דברים יז ט יא).

ד׳ואיש או אשה כי יהיה בהם אוב או ידעוני (ויקרא כ כז), מה כתיב אחריו, אמור אל הכהנים, מה ענין זה אצל זה, אלא צפה הקב"ה שעתיד שאול למלוך על ישראל, ולהרוג את הכהנים, ולדרוש באוב וידעונים, שנאמר ויאמר שאול (אל עבדיו) [לעבדיו] בקשו לי (אשה) [אשת] בעלת אוב (ש"א כח ז). אמר ריש לקיש למה שאול דומה, למלך שנכנס למדינה ואמר כל התרנגולין שבמדינה זו ישחטו בלילה, בקש לצאת לדרכו, אמר אין כאן תרנגול שיקרא, אמרו לו לא צוית אתה לשוחטן, אף כאן שאול הסיר את האובות ואת הידעונים (שם שם ג), ואמר בקשו לי (אשה) [אשת] בעלת אוב. ויתחפש שאול (שם ח), מהו ויתחפש, שנעשה חפשי מן המלכות, וילך הוא ושני אנשים עמו (שם), מי היו, אבנר ועמשי, לימדה תורה דרך ארץ שלא יצא אדם לדרך (בלילה) לבדו, וכן עשה אברהם אבינו, ויקח את שני נעריו (עמו) [אתו] (ואת יצחק בנו) (בראשית כב ג), וכן וילך הוא ושני נעריו (אתו) [עמו] (ש"א כח ח), ויבואו אל האשה לילה (שם), וכי לילה היה, אלא אותה שעה היתה להם אפילה כלילה, ויאמר קסמי נא לי באוב וגו' (שם), ותאמר האשה (אל שאול) [אליו] הנה אתה ידעת [את] אשר עשה שאול אשר הכרית את האובות ואת (הידעונים) [הידעוני] (שם שם ט), מיד וישבע לה שאול בה' לאמר [חי ה'] אם יקרך עון בדבר הזה (שם שם), אמר ריש לקיש למה שאול דומה, לאשה שהיתה נתונה אצל אהובה, ונשבעת בחיי בעלה, ותאמר האשה את מי אעלה לך (שם שם יא), מאומרי מי כמוכה (שמות טו יא), או מאומרי מי ה' (שם ה ב), אמר לה את שמואל העלי לי (ש"א שם), עשתה מה שעשתה והעלתה, ותרא האשה את שמואל ותזעק (קול) [בקול] גדול ותאמר למה רמיתני ואתה שאול (שם שם יב), מהיכן ידעה, אמרו רבותינו, לא כשם שעולה ללך עולה להדיוט, למלך פניו למעלה ורגליולמטה, כדרך כל האדם, ולהדיוט רגליו למעלה ופניו למטה, ויאמר לה המלך [אל תיראי כי] מה ראית ותאמר האשה אל שאול אלהים ראיתי עולים מן הארץ (שם שם יג), עולים תרי, ומי היו משה ושמואל, כששמע שאול כן נתיירא שקרא אחד ועמדו שנים, ויאמר לה מה (תוארו) [תארו] ותאמר איש זקן עולה והוא עוטה מעיל (שם שם יב), שלשה דברים אמרו במעלה את האוב, המעלה אותו רואהו ואינו שומע את קולו, השואלו שומע את קולו ואינו רואהו, העומדין שם לא רואין אותו ולא שומעין את קולו, איש זקן עולה והוא עוטה מעיל, ולהלן הוא אומר ומעיל קטן תעשה לו אמו (ש"א ב יט), תנא המעיל בו גדל, בו נקבר, בו עלה, תני בשם ר' נתן כסות שיורד עם אדם לקבורה בו עתיד לעלות בתחית המתים, שנאמר תתהפך כחומר חותם ויתיצבו כמו לבוש (איוב לח יד) וידע שאול כי שמואל הוא ויקד אפים ארצה וישתחו, ויאמר שמואל אל שאול למה הרגזתני להעלות אותי (ש"א כח יד טו), לא היה לך להרגיז בוראך אלא בי שעשית אותי ע"ז, לא כך שנינו כשם שנפרעין מן העובד כך נפרעין מן הנעבד, ויש אומרים למה הרגזתני שאמר לו הייתי מרגיז שמא יום הדין הוא והיתי מתיירא, והרי דברים קלוחומר, ומה שמואל [רבן] של כל הנביאים היה מתיירא מיום הדין, שאר בני אדם על אחת כמה וכמה. ויאמר שאול (אל שמואל) צר לי מאוד וגו' [ולא ענני עוד גם ביד הנביאים גם בחלומות] (ש"א כח טו), למה לא אמר לו באורים ובתומים, אמר ר' יצחק לב יודע מרת נפשו (משלי יד י) על שהרג נוב עיר הכהנים, ויעש ה' לך כאשר דבר בידי, ויקרע ה' את הממלכה מידך ויתנה לרעך לדוד (ש"א שם יז), א"ל [כד הוית גבן אמרת לי ו יתנה לרעך הטוב ממך, וכדו אמרת לרעך לדוד, א"ל] כד הוינא גביכון הוינא בעלמא דשקר, והוינא אמרין לך מלין דשקר דדחילת מ ינך דלמא תקטלינני, ברם אנא כען בעלמא דקשוט, לא תשמע מני אלא מלין דקשוט, ולא על חנם עשה לך את הדבר הזה, כאשר לא שמעת בקול ה' ולא עשית חרון אפו בעמלק [וגו'], ויתן ה' גם את ישראל עמך ביד פלשתים ומחר אתה ובניך עמי (שם שם יח יט), עמי במחיצתי, כששמע כך וימהר שאול ויפל מלא קומתו ארצה ויירא מאד מדברי שמואל (שם שם כ), אמרו לו אבנר ועמשא מה אמר לך שמואל, אמר להם אמר לי למחר את נחית לקרבא ונצח, ובנך מתמנין רברבן. אמר ריש לקיש באותה שעה קרא הקב"ה למלאכי השרת, אמר להם בואו וראו בריה שבראתי בעולמי, בנוהג שבעולם אדם הולך לבית המשתה, אינו מוליך בניו עמו, מפני מראית העין, וזה שיורד למלחמה ויודע שהוא נהרג נוטל בניו עמו, ושמח על מדת הדין שפוגעת בו. אמר ר' יהושע דסכנין בשם ר' לוי מלמד שהראהו הקב"ה למשה, דור דור ודורשיו, דור דור ושופטיו, דור דור ומלכיו, והראהו שאול ואת בניו נופלים בחרב, אמר לפניורבונו של עולם מלך ראשון שיעמוד על בניך ידקר בחרב, א"ל משה ולי אתה אומר, אמור אל הכהנים שנהרג שמקטרגין אותו. תנו רבנן על חמש חטאות נהרג אותו צדיק, שנאמר וימת שאול במעלו אשר מעל בה' (דה"א י יג),

ה׳על שהרג נוב עיר הכהנים,
ועל שחמל על אגג,
ועל שלא שמע לשמואל, שנאמר שבעת ימים תוחל וגו' (ש"א י ח), והוא לא עשה כן, אלא ואתאפק ואעלה העולה (ש"א יג יב),
וגם אשר שאל באוב, שנאמר וגם לשאול באוב לדרוש, (דה"א י יג), ולא דרש בה' וימיתהו (שם שם יד).

ו׳ויאמר ה' אל משה אמור אל הכהנים. אמר ר' יוחנן כל מקום שהוא אומר אמור ואמרת צריך להדרש, ויאמר המלך אחשורוש ויאמר לאסתר המלכה (אסתר ז ה), ויאמר ויאמר למה, אמר לה אם הוא זה מוטב, ואם לאו אמרו שהוא הוא, ר' אבין אר עד שלא הכיר בה שהיא יהודית היה מספר עמה על ידי מתורגמן, משהכיר בה התחיל לספר עמה בעצמו, כיוצא בו ויגש איש האלהים ויאמר אל (אחאב) מלך ישראל ויאמר כה אמר ה' (מ"א כ כח), ויאמר ויאמר למה, אמר לו כשיפולבן הדד בידך לא תחמול עליו, אמירה שניה אמר לו, הוי יודע כמה מצודות וחרמים פרשתילו עד שבא לידך, ועכשיו אם הפקד יפקד (והיה) [והיתה] נפשך תחת נפשו ועמך תחת עמו (שם שם מב), [כיוצא בו] ויאמר אל האיש לבוש הבדים ויאמר בא אל בינות לגלגל (יחזקאל י ב), אמר אל המלאך, והמלאך אמר לכרוב, אמר לו גזר עלי הקב"ה ואני אין לי רשות להכנס תוך מחיצתך, אלא עשה עמי צדקה ותן לי שני גחלים, מיד וישא ויתן אל חפני לבוש הבדים (שם שם ז), ר' פנחס אמר הפשירן ונתנן לו, אמר ר' יהושע דסכנין בשם ר' לוי שני גחלים היו עמומות בידו של גבריאל שתי שנים ומחצה, סבור שישראל עושין תשובה, כיון שלא עשו בקש לזורקן ולקעקע ביצתן, אמר לו הקב"ה גבריאל אל תעשה יש בהן בני אדם שעושין תשובה וצדקה אלו עם אלו, שנאמר וירא לכרובים תבנית יד אדם (שם שם ח), לפיכך ויאמר ויאמר, ואף כאן אמור אל הכהנים ואמרת, אמירה ראשונה למת מצוה שיטמא, והשניה לאחרים לא יטמא.

ז׳[ויאמר ה' אל משה אמור אל הכהנים]. מה כתיב אחרי הענין הזה, והכהן הגדול מאחיו (ויקרא כא י), למה נקרא שמו גדול שהוא גדול בחמשה דברים, בנוי בכח בעושר בחכמה ובשנים, בנוי שהוא נאה מאחיו, בכח שהיה גבור בכח, בא וראה אהרן כשהניף את הלוים עשרים ושנים אלף ביום אחד, כיצד היה מניף, מליך ומביא מעלה ומוריד, הוי שהיה גדול בכח, ובעושר שאם לא היה עשיר, אחיו הכהנים מעשרין אותו. מעשה בפנחס הסתת שמינוהו כהן גדול, ויצאו אחיוהכהנים וראו אותו חוצב אבנים, ולא הניחוהו, ומלאו את המחצב לפניו דינרי זהב, [ומנין] שאם אין לו, אחיו הכהנים מגדלין אותו, שנאמר והכהן הגדול מאחיו, ולא כהן גדול בלבד, אלא מלך כיוצא בו, וכן אתה מוצא בדוד, כשהלך להלחם עם גלית הפלשתי, אמר לו שאול, לא תוכל ללכת אל הפלשתי וגו' ש"א יז לג), א"ל דוד, רועה היה עבדך [לאביו] בצאן וגו' (שם שם לד), ויצאתי אחריו והכיתיו וגו' (שם שם לה), גם את הארי גם את הדוב וגו' (שם שם לו), א"ל שאול ומי אמר לך שאתה יכול להרוג אותו, השיבו דוד וכי קניגויי למדני אבא, ה' אשר הצילני מיד הארי וגו' (שם שם לז), מיד וילבש שאול את דוד מדיו וגו' (שם שם לח), וכתיב בשאול משכמו ומעלה גבוה מכל העם (שם ט ב), כיון שהלבישו וראה שהם עשוים לו, מיד הכניס לו עין צרה, כשראה דוד שהלבין פני שאול, א"ל לא אוכל (לצאת) [ללכת] באלה כי לא נסיתי (שם יז לט), הא למדת שאפילו יהא אדם קצר ויתמנה מלך נעשה ארוך, למה שבשעה שהיה נמשח בשמן המשחה היה משובח יותר מאחיו, אמר דוד בשמן המשחה שנמשחתי בו אני שמח שאיני זז מכבודי לעולם, שנאמר לכן שמח לבי ויגל כבודי אף בשרי ישכן לבטח (תהים טז ט).

ח׳שור או כשב או עז כי יולד וגו' (ויקרא כב כז). זש"ה צדקתך כהררי אל משפטיך תהום רבה (תהלים לו ז), אלו הצדיקים שנמשלו בהרים, שנאמר שמעו הרים את ריב ה' וגו' (מיכה ו ב). ומשפטיך תהום רבה, אלו הן הרשעים, שנאמר ונער פרעה וחילו בים סוף (תהלים קלו טו).

ט׳ [ד"א צדקתך כהררי אל. אלו הצדיקים, מה הרים הללו מעלים עשבים, כך הצדיקים יש להם מעשים טובים. משפטיך תהום רבה, אלו הרשעים, מה התהום אינו מעלה עשבים, אף הרשעים אין להם מעשים טובים].

י׳ד"א צדקתך כהררי אל. מה ההרים ראוין לזרע ועושין פירות, כך הצדיקים עושין פירות, ומטיבין לעצמן, ומטיבין לאחרים, שנאמר אמרו צדיק כי טוב כי פרי מעלליהם יאכלו (ישעיה ג י), למה הדבר דומה, לפעמון זהב, והגיל שלו של מרגלית, כך הצדיקים הם מטיבין לעצמן ומטיבין לאחרים. ומשפטיך תהום רבה. אלו הרשעים, מה התהום אינו יכול להזרע ואינו עושה פירות, כך הרשעים אין בהם מעשים טובים, אלא מצירין לעצמן ולאחרים.

י״אד"א צדקתך כהררי אל. סרס את המקרא ודרשהו, צדקתך על משפטיך כהררי אל על תהום רבה, שנאמר צדק מלאה ימינך (תהלים מח יא), וכתיב ותאחז במשפט ידי (דברים לב מא), מה ההרים האלו כובשים על התהום שלא יעלה ויצוף את העולם, כך מעשיהם של צדיקים מכבשין את הפורעניות שלא תבא לעולם.

י״בד"א צדקתך כהררי אל. מה ההרים הללו אין להם סוף, כך אין סוף למתן שכרן של צדיקים לעתיד לבא. ומשפטיך תהום רבה, מה התהום אין לו חקר, כך אין חקר לפורענותן של רשעים לעתיד לבא.

י״גד"א צדקתך כהררי אל. ר' ישמעאל ור' עקיבא (אומרים), [ר' ישמעאל אומר] הצדיקים שהם עושים את התורה שניתנה מהררי אל, [הקב"ה עושה עמהן צדקה כהררי אל, והרשעים שאין עושין את התורה שניתנה מהררי אל], הקב"ה מדקדק עמהם עד תהום רבה. שיטין הרבה יש למקרא הזה אלא בשביל שלא להטריח. [ר' עקיבא אומר אחד אלו ואחד אלו הקב"ה מדקדק עמהן וגובה מן הצדיקים מיעוט מעשים רעים שעשו בעולם הזה, כדי לשלם להם שכר משלם לעולם הבא, ומשפיע שלוה לרשעים ומשלם להם מיעוט מעשים טובים שעשו בעולם הזה, לפרוע להם לעולם הבא, רבי מאיר אומר משל את הצדיקים בדירתן, ומשל את הרשעים בדירתן, משל את הצדיקים בדירתן, כמו שנאמר במרעה טוב ארעה אותם ובהרי מרום ישראל יהיה נויהם (יחזקאל לד יד), ומשל את הרשעים בדירתן, שנאמר כה אמר אדני ה' ביום רדתו שאולה האבלתי כסתי עליו את תהום (שם לא טו), הובלתי כתיב. אמר ר' יהודה בר אמי משל אין עושין כסוי לגיגית לא של כסף, ולא של זהב, ולא של נחושת, ולא של ברזל, [ולאשל עופרת], אלא של חרש, מפני שהוא מין במינו, כך אמר הקב"ה, גיהנם חשך, שנאמר יהי דרכם חשך וחלקלקות ומלאך ה' רודפם (תהלים לה ו), והתהום חשך, שנאמר וחשך על פני תהום (בראשית א ב), והרשעים חשך, שנאמר והיה במחשך מעשיהם ויאמרו מי רואנו ומי ידענו (ישעיה כט טו), יבא חשך ויכסה חשך, כמה דאת אמר כי בהבל בא ובחשך ילך ובחשך שמו יכוסה (קהלת ו ד)].

י״ד[ד"א] צדקתך כהררי אל. אמר ר' יהודה בר סימון צדקה שעשית עם נח בתבה כהררי אל, [שנאמר] ותנח התבה בחדש השביעי [בשבעה עשר יום לחדש] על הרי אררט (בראשית ח ד), ומשפטים שעשית עם דורו ודקדקת עמהם עד תהום רבה, [שנאמר] ביום הזה נבקעו כל מעינות תהום רבה (שם ז יא), וכשהזכרתו לא לבדו נזכרת, שנאמר ויזכר אלהים את נח ואת כל החיה ואת כל הבהמה (שם ח א), הוי אדם ובהמה תושעי ה'.

ט״ור' יהושע בן לוי סליק לרומי, ראה שם שני עמודים של שיש מכוסין בקיטאות, בשרב שלא יפקעו, ובצינה שלא יקרשו, ראה שם עני אחד מחצלת של קנים מתחתיו, ומחצלת של קנים על גביו, על העמודים קרא צדקתך כהררי אל, הן דאת יהיב את משפיע, ועל העני קרא ומשפטיך תהום רבה, [הן] דאת מחי את מדקדק.

ט״זאלכסנדרון מוקדון אזל [לגבי מלכא קציא] לאחורי הרי חשך, מטי להדי מדינתא דשמא קרטיגנא, והות כולה (שנין) [נשין] נפקין לקדמוניה, אמרו ליה אי את עביד עמנא קרבא ונצחת לן שמך נפיק בעלמא [דמהוזא] דנשי חרבת, ואי אנן עבדין עמך קרבא ונצחונך, שמך נפיק בעלמא דנשי עבדו עמך קרבא ונצחו לך, ותוב לית את קאים קדם מלכו, כי נפיק כתב על תרע פילי, אנא אלכסנדרוס מוקדון מלך שטיא הוינא עד דאתית לקרטיגנא מדינתא ואליפית עצה מן נשיא, אזל למדינתא אחריתי דשמה אפריקי, נפקין קדמוניה [בחזורין דדהב], ברימונין דדהב, ובלחם דדהב, אמר להו וזהבא מתאכיל בארעכון, אמרו ליה ולא הוה לך (מידי למיכל) [כדון] בארעך דאתית גבן, אמר להו לא עותריכון אתית למיחמי, אלא דיניכון אתיית למיחמי, עד דאינון יתבין אתו תרי גברי לדינא קדם מלכא, חד אמר מרי מלכא חורבה זבנית מהאי גברא, וגרפיתה ואישכחית בה סימא, ואמרית ליה סיב סימתתיך, דחורבה זבנית סימא לא זבנית, ואחרינא אמר כמה דאת מסתפי מעונש גזל, הכי אנא נמי מסתפינא מעונש גזל, וכד זבינית לך חורבה, וכל מה דאית בה זבינית, מתהום ארעא עד צית שמיא, קרא לכא לחד מנהון, א"ל אית לך בר, א"ל אית לי, קרא לאחרינא א"ל אית לך ברתא, א"ל הין, אמר להון (לון) [יזלון] וינסבון דין לדין, ויכלון סימא תרויהון, שרי אלכסנדרוס תמה, א"ל מלכא מה לך דקא תמהת ולא דנית טב, א"ל הן, א"ל אילו הוה הדין דינא בארעכון מה עבדיתון ביה, א"ל קטילנא דין ודין, וסימתא סלקא לביה מלכא, א"ל ושימשא נהירא עליכון, א"ל הין, ומיטרא נחית עליכון, א"ל הן, א"ל דילמא אית בארעכון בעיר דקיק, א"ל הן, א"ל תיפח רוחיה דההוא גברא, בזכות בעיר דקיק שמשא נהרא לכון, ומיטרא נחית עליכון, [ובזכות בעירא דקיקא אתון משתזבין], דכתיב אדם ובהמה תושיע ה' (תהלים לו ז), בזכות בהמה תושיע אדם.

י״זאמרו ישראל רבונו של עולם אדם אנחנו וכבהמה תושיענו, לפי שאנו נמשכין אחריך כבהמה, שנאמר משכני אחריך (שה"ש א ד), להיכן אנו נמשכין אחריך לגן עדן, שנאמר ירוין מדשן ביתך ונחל עדניך תשקם (תהלים לו ט), אמר ר' אלעזר בו מנחם עדנך אין כתיב כאן, אלא עדניך, שכל צדיק וצדיק יש לו מדור בעדן בפני עצמו. אדם ובהמה תושיע ה', אמר ר' יצחק משפט אדם ומשפט בהמה [שוין], משפט אדם וביום השמיני ימול בשר ערלתו (ויקרא יב ג), ומשפט בהמה, ומים השמיני והלאה ירצה וגו' (שם כב כז).

י״חר' תנחומא פתח מי הקדימני ואשלם תחת כל השמים לי הוא (איוב מא ג), זה רווק הדר במדינה ונותן שכר סופרים ומשנים, אמר קב"ה עלי לשלם גמולו בן זכר, אמר ר' ירמיה בר אלעזר עתידה בת קול שתהא מפוצצת בראשי ההרים, ואומרת כל מי שפעל עם אל יבוא ויטול שכרו, [הה"ד כעת יאמר ליעקב ולישראל מה פעל אל] (במדבר כג כג), ורוח הקדש צווחת מי הקדימני ואשלם, מי קילס לפני עד שלא נתתי בו נשמה, מי מל לפני עד שלא נתתי לו בן זכר, מי עשה לפני ציצית עד שלא נתתי לו טלית, מי עשה לפני מעקה [עד שלא נתתי לו גג, מי עשה מזוזה] עד שלא נתתי לו בית, מי עשה לפני סוכה עד שלא נתתי לו מקום, מי הפריש פאה עד שלא נתתי לו שדה, מי הפריש תרומה ומעשר עד שלא נתתי לו גורן, מי הפריש בכורות ומעשרות וקרבן עד שלא נתתי לו בהמה, [הה"ד] שור או כשב או עז.

י״טר' יעקב בר זבדי בשם ר' אבהו פתח ולא יהיה עוד לבית ישראל למבטח מזכיר עון (יחזקאל כט טז), וכתיב שרפים עומדים ממעל לו וגו' (ישעיה ו ב), בשתים יכסה פניו שלא להביט בשינה, ובשתים יכסה רגליו שלא יראו פני השכינה, דכתיב וכף רגליהם ככף רגל עגל (יחזקאל א ז), על שם ולא יהיה עוד לבית ישראל למבטח מזכיר עון.

כ׳ תמן תנינן כל השופרות כשרין חוץ משל פרה מפני שהוא של עגל על שם לא יהיה עוד לבית ישראל למבטח מזכיר עון. תמן תנינן והרגת את האשה ואת הבהמה (ויקרא כ טז), אם אשה חטאת בהמה מה חטאת, אלא לפי שבאת לאשה תקלה על ידה, לפיכך ואת הבהמה תהרוגו. (ד"א) שלא תהא בהמה עוברת בשוק ויאמרו זו היא שנהרגה אשה פלונית על ידה, וזה הוא ולא יהיה עוד לבית ישראל למבטח מזכיר עון, ותנן מפני מה אמרו אין סוטה שותה בכוס של חברתה, שלא יאמרו הבריות בכוס זה שתתה אשה פלונית ומתה, וזהו ולא יהיה עוד לבית ישראל למבטח מזכיר עון, ואף כאן שור או כשב, וכי שור נולד הלא עגל נולד, אלא דכתיב עשו להם עגל מסכה (שמות לב ח), לפיכך כתיב שור ולא כתיב עגל, [הה"ד] שור או כשב או עז וגו'.

כ״א[ד"א שור או כשב או עז. זש"ה] מה שהיה כבר הוא וגו' (קהלת ג טו), ר' יהודה ור' נחמיה, ר' יהודה אומר אם יאמר לך אדם שאם לא חטא אדם הראשון היה חי וקים לעולם, אמור לו אתה הרי אליהו (וכו') [שלא חטא הוא חי וקים לעולם, ואשר להיות כבר היה וגו' (קהלת שם), אם יאמר לך אדם שהקב"ה מחיה מתים, אמור לו הרי כבר עשה כן על ידי אליהו ועל ידי אלישע ועל ידי יחזקאל [ורבי נחמיה אומר אם יאמר לך אדם שעתיד הקב"ה לעשות את הים יבשה, אמור לו כבר עשה כן בימי משה, שנאמר ובני ישראל הלכו ביבשה בתוך הים והמים להם חמה מימינם ומשמאלם] (שמות יד כט), ור' אחא בשם ר' שמואל בר נחמן אמר כל מה שעתיד הקב"ה לעשות לעתיד לבא, כבר הקדים ועשה מקצת על ידיהם של צדיקים בעולם הזה, אמר הקב"ה אני עתיד להחיות את המתים, כבר עשיתי על ידי אליהו ועל ידי אלישע ועל ידי יחזקאל, אמר הקב"ה אני עתיד לעשות את הים יבשה, כבר עשיתי ובני ישראל הלכו ביבשה (שם), אמר הקב"ה אני עתיד לפקוח עיני עורים, כבר נעשה, שנאמר ויפקח ה' את עיני הנער (מ"ב ו יז), אמר הקב"ה אני עתיד לפקוד עקרות, כבר נעשה, שנאמר וה' פקד את שרה וגו' (בראשית כא א), אמר הקב"ה [אני עתיד לעשות מלכים שישתחוו לכם שנאמר] והיו מלכים אומניך וגו' (ישעיה מט כג), כבר נעשה על ידי דניאל [שהשתחוה נבוכדנצר לדניאל] שנאמר לדניאל סגיד (דניאל ב מו).

כ״בוהאלהים יבקש את נרדף וגו' (קהלת ג טו), ר' הונא בשם ר' יוסף אמר, עתיד הקב"ה לתבוע דמן של נרדפים מיד רודפיהם, צדיק רודף צדיק, האלהים יבקש נרדף, רשע רודף רשע, האלהים יבקש את נרדף, [רשע רודף צדיק, והאלהים יבקש את נרדף, אפילו את חוזר ואומר צדיק רודף אחר רשע, מכל מקום והאלהים יבקש את נרדף] (מכל מקום), תדע שהוא כן, שהרי הבל נרדף מפני קין, לכך נאמר וישע ה' אל הבל ואל מנחתו (בראשית ד ד), נח נרדף מפני דורו, ונח מצא חן (שם ו ח), ודורו וימח את כל היקום (שם ז כג), אברהם נרדף מפני נמרוד, אתה הוא ה' האלהים אשר בחרת באברם (נחמיה ט ז), יצחק נרדף מפני פלשתים, ויאמרו ראה ראינו וגו' (בראשית כו כח), יעקב נרדף מפני עשו, כי יעקב בחר לו יה (תהלים קלה ד), יוסף נרדף מפני אחיו, ויהי ה' את יוסף וגו' (בראשית לט ב), משה נרדף מפני פרעה ויאמר להשמידם לולי משה בחירו (תהלים קו כג), ישראל נרדפים מפני אומות העולם, בך בחר ה' אלהיך (דברים ז ו), ר' יהודה בר סימון בשם ר' [יוסי בר] נהוראי אף כאן שור נרדף מפניארי, כבש מפני הזאב, עז מפני נמר, אמר הקב"ה לא תביאו לפני קרבן מן הרודפים אלא מן הנרדפים, שנאמר שור או כשב או עז.

כ״ג[ד"א שור או כשב. זש"ה] עמי מה עשיתי לך ומה הלאיתיך ענה בי (מיכה ו ג), אמר ר' אחא ענה בי וקבל שכר, ואל תענה ברעך עד שקר, ותקבל דין וחשבון, אמר ר' שמואל בר נחמן בשלשה מקומות בא הקב"ה להתווכח עם ישראל, והיו אומות העולם שמחים, ואמרו היאך יכולים אלו להתווכח עם בוראן, עכשיו הוא מכלה אותן, באותה שעה שאמר להם לכו נא ונוכחה (ישעיה א יח), שמחו ואמרו עכשיו הוא מכלה אותן, כיון שראה הקב"ה שהיו שמחין, הפכה להם למוטב, אמר אם יהיה חטאיכם כשנים כשלג וגו' (שם), כששמעו אומות העולם כן, תמהו ואמרו זו תשובה וזו תתוכחת, אמרו לא אתא אלא למתפגגא עם בנוהי, השניה כשאמר להם שמעו הרים את ריב ה' [כי ריב לה' עם עמו ועם ישראל יתוכח] (מיכה ו ב), שמחו אומות העולם, ואמרו עכשיו הוא מכלה אותן, כשראה הקב"ה כן, הפכה להם למוטב, ואמר עמי זכר נא מה יעץ בלק מלך מואה וגו', במה אקדם ה' (שם שם ה ו), תמהו אומות העולם ואמרו זו תשובה וזדו תוכחת, לא אתא אלא למתפגגא עם בנוהי, השלישית כשאמר וריב לה' עם יהודה [ולפקוד על יעקב כדרכיו] (הושע יב ג), אמרו אומות העולם עכשיו הקב"ה מכלה אותן, כשראה הקב"ה כן, הפכה להם למוטב, בבטן עקב את אחיווגו' (שם שם ד). משל לאשה שהיתה קובלת על בני לדיין, כיון (דהוות) [דחמת] דיינא דהוה דיין (לברתיה) [לברייתא] לקטלא, [אמרה] אם מהודענא סורחניה דברי יימר למיקטליה, מה עבדת דרכא [עד] דחסל מדיניה, אמר לה מה סרחנותיה דברך, א"ל כד הוה במעי בעט בי, א"ל וכדון עבד לך כלום, אמרה לא, אמר לה זילי לית דין סורחן כלום, תמהו אומות העולם [ואמרו] זו תשובה וזו תוכחת, לא אתא [אלא] למתפגגא עם בנוהי.

כ״דומה הלאיתיך וגו' (מיכה ו ד), [אמר ר' ברכיה] משל למלך ששלח פרוזדוגמא שלו למדינה, מה עשו בני המדינה, נטלו אותה, [עמדו על רגליהם], ופרעו את ראשם, וקראו אותה בפחד וביראה בזיע וברחתת, אמר הקב"ה לישראל דא קרית שמע פרוזדוגמא שלי הוא, לא הטרחתי עליכם, ולא אמרתי לכם שתהיו קורין אותה לא עומדין על רגליכם, ולא פורעין ראשיכם, אלא בשבתך בביתך ובלכתך בדרך ובשכבך ובקומך (דברים ו ז).

כ״הד"א ומה הלאיתיך. אמר ר' יהודה בר סימון עשר בהמות מסרתי לך, שלש ברשותך ושבע שלא ברשותך, אלו שברשותך שור שה כשבים ושה עזים, ואלו שאינן ברשותך אילוצבי ויחמור אקו ודישון ותאו וזמר, לא הטרחתי עליכם ולא אמרתילכם לעלות בהרים, ולהתייגע בשדות להביא לפני קרבן מאלו [שאינן ברשותך], אלא מאלו שברשותך הגדילות על אבוסך, [הה"ד] שור או כשב או עז.

כ״ו[ד"א שור או כשב]. זש"ה הן אתם מאין ופעלכם מאפע תועבה יבחר בכם (ישעיה מא כד), לשון יוני הוא, הן חד, חד אתם לי, [מאין] מן אומות העולם שקרוין אין, [דכתיב] כל גוים כאין נגדו (ישעי' מ יז). ופעלכם מאפע, אמר ר' לוי כל פעולות טובות ונחמות שעתיד הקב"ה לעשות עם ישראל, אינן אלא (בשם) [בשכר] פעיה אחת שפעו בסיני ואמרו כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע (שמות כד ז). תועבה יבחר בכם, אותה תועבה שעשיתם עגל מסכה, [מאותה תועבה] הביאו לפני קרבן, ואני אבחר בכם, שור או כשב או עז.

כ״ז[ד"א שור או כשב. זש"ה] ברעתם ישמחו מלך (הושע ז ג), וכי מה ראה בשור לעשותו ראש לקרבנות, אמר ר' לוי משל למטרונא שיצא עליה שם רע מאחד מגדולי המלכות, בדק המלך בדברים, ולא מצא בהם ממש, מה עשה המלך עשה סעודה גדולה והושיבו בראש המסובין, להודיע שבדק המלך בדברים ולא מצא בהן ממש, [כך לפני שהיואו"ה אומרים לישראל אתם עשיתם את העגל ובדק הקב"ה את הדברים ולא מצא בהן ממש] לפיכך נעשה [שור] ראש לקרבנות. [הה"ד] שור או כשב או עז.

כ״ח ר' הונא ור' אידי בשם ר' שמואל בר נחמן מוצלים היו ישראל מאותו מעשה, שאילו עשו את העגל היה להם לומר אלה אלהינו ישראל, אלא גרים שעלו עמהם עשאוהו ואמרו לישראל אלה אלהיך ישראל (שמות לב ד).

כ״ט[ד"א שור או כשב]. שור בזכות אברהם, שנאמר ואל הבקר רץ אברהם (בראשית יח ז), כשב בזכות יצחק, שנאמר והנה איל (שם כב יג), עז בזכות יעקב. שנאמר לך נא אל הצאן וקח לי משם שני גדיי עזים טובים (שם כז ט), מהו טובים, אמר ר' ברכיה בשם ר' חלבו טובים לך וטובים לבניך, טובים לך שעליהם אתה מתברך, וטובים לבניך שעליהם מתכפר להם.

ל׳והיה שבעת ימים תחת אמו. ר' יהושע דסכנין בשם ר' לוי משל למלך שנכנס למדינה, [והוציא כרוז] ואמר כל אכסנאין שיש כאן אל יראו פני עד שיראו פני מטרונא [תחלה], כך אמר הקב"ה לישראל, בני לא תקריבו לפני קרבן עד שיעבור עליו השבת, שאין שבעה בלא שבת, ואין מילה בלא שבת. אמר ר' יצחק משפט אדם ומשפט בהמה, [משפט] אדם, וביום השמיני ימול (ויקרא יב ג), [ומשפט] בהמה, מיום השמיני והלאה ירצה (שם כב כז).

ל״אושור או שה אותו ואת בנו לא תשחטו ביום אחד (ויקרא כב כח). וש"ה יודע צדיק נפש בהמתו וגו' (משלי יב י), זה הקב"ה, שאמר לא תקח האם על הבנים (דברים כב ו), ורחמי רשעים אכזרי (משלי שם), זה סנחריב, שכתיב בו אם על בנים רוטשה (הושע י יד).

ל״ב[ד"א] יודע צדיק. זה הקב"ה, שאמר ושור או שה, אותו ואת בנו וגו', ורחמי רשעים אכזרי, זה המן, שכתיב בו להרג ולאבד וגו' (אסתר ג יג). אמר ר' לוי אוי להם לרשעים שהם מתעמקין עצות על ישראל, כל אחד ואחד אומר עצתי יפה מעצתך, עשו אמר שוטה היה קין שהרג את הבל [אחיו] בחיי אביו, ולא היה יודע שאביו יפרה וירבה, אני איני עושה כן, אלא יקרבו נא ימי אבל אבי [ואהרגה את יעקב אחי] (בראשית כז מא). פרעה אמר שוטה יה עשו, שאמר יקרבו ימי אבל [אבי], לא היה יודע שאחיו יפרה וירבה בחיי אביו, אני איני עושה כן, אלא עד דאינון דקיקין תחות כורסי אימתהון, אנא מחנק להון, דכתיב כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו וגו' (שמות א כב). המן אמר שוטה היה פרע, שאמר כל הבן הילוד [וכל הבת תחיון], לא היה יודע שהבנות נושאות לאנשים, ופרות ורבות מהן, אני איני עושה כן, אלא להשמיד להרוג ולאבד [את כל היהודים מנער ועד זקן טף ונשים ביום אחד] (אסתר ג יג). אמר ר' לוי אף גוג [ומגוג] עתיד לומר כן, שוטים היו הראשונים שהיו מעמיקים עצות על ישראל, לא היו יודעים שיש להם פטרון בשמים, אני איני עושה כן, בתחלה אזדווג לפטרונן, ואחר כך אזדווג להם, הדא הוא דכתיב יתיצבו מלכי ארץ ורוזנים נוסדו יחד על ה' ועל משיחו (תהלים ב ב), א"ל הקב"ה רשע, לי באת להזדווג, חייך שאני עושה עמך מלחמה, שנאמר ה' כגבור יצא וגו' (ישעיה מב יג), ואומר ה' ונלחם בגוים ההם כיום הלחמו ביום קרב (זכריה יד ג).

ל״גוכי תזבחו זבח תודה לה' (ויקרא כב כט). ר' פנחס ור' לוי ור' יוחנן אמרו בשם ר' מנחם דגליל לעתיד לבוא כל הקרבנות בטלין, וקרבן תודה אינה בטלה [לעולם], כל ההודאות בטילות, והודאת תודה אינה בטילה [לעולם], נאמר קול ששון וקול שמחה קול חתן וקול כלה קול אומרים הודו (לה') [את ה' צבאות כי טוב ה'] כי לעולם חסדו [מביאים תודה בית ה' (ירמיה לג יא), הודו את ה' אלו ההודיות, מביאים תודה] זה קרבן תודה, וכן אמר עלי אלהים נדריך אשלם תודות לך (תהלים נו יג), תודה אין כתיב כאן, אלא תודות ההודיה וקרבן תודה.

ל״ד[ד"א] ומיום השמיני והלאה [ירצה לקרבן אשה לה'] (ויקרא כב כז), שלא יטעך יצרך לומר שלפניו יש אכילה ושתיה, מי היה מקריב לו עד (שעמדו) [שלא עמדו] ישראל, אמר דוד כי מי בשחק יערוך לה' (תהלים פט ז), מי היה מקריב לו קרבנות, אמר ר' אבין הלוי מי כיוצא כהקב"ה מפרנס יתומים, ומאכיל רעבים, ואין לשון הזה אל לשון פרנסה, שנאמר ביום השבת וגו' יערכנו (ויקרא כד ח).

ל״הד"א כי מי בשחק יערוך לה', מי כיוצא כהקב"ה מאיר עיני השכים, ואין הלשון הזה אלא לשון אורה, שנאמר על המנורה הטהורה יערוך את הנרות (שם שם ד).

ל״וד"א כי מי בשחק יערוך לה', מי כיוצא כהקב"ה מלביש ערומים, ואין הלשון הזה אלא לשון כסות, שנאמר וערך בגדים (ומחייתם) [ומחיתך] (שופטים יז י).

ל״זד"א כי מי בשחק, מי כיוצא כהקב"ה עשה מלחמתן של ישראל, ואין לשון יערך אלא לשון מלחמה, שנאמר ויערכו מלחמה פתח השער (ש"ב י ח).

ל״ח ד"א כי מי בשחק יערוך לה', אם בא יצרך לומר לך מי היה מקריב להקב"ה עד שלא נברא העולם, [אמור לו] הרי משה עלה לרקיע, ועשה שם מאה ועשרים יום, יאמר לך אם היו מקריבים להקב"ה ולא עוד אלא הוא היה למוד לאכול, וכיון שעלה אצלי, [ראה שאין אכיל ושתיה למעלה] לא אכל ולא שתה, [שנאמר ויהי שם עם ה' ארבעים יום וארבעים לילה לחם לא אכל ומים לא שתה] [שנאמר ויהי שם עם ה' ארבעים יום וארבעים לילה לחם לא אכל ומים לא שתה] (שמות לד כח).

ל״ט אמר ר' שמעון בן לקיש אם בא יצרך להרהר ולומר אילולי שיש לפניו אכילה ושתיה לא היה אומר לי שאקריב ואנסך לו, מה כתיב עולת תמיד העשויה בהר סיני (במדבר כח ו), וכי בהר סיני הקריבו קרבנות, אלא הרי משה שעלה להר סיני, יאמר לך אם יש לפני אכילה ושתיה, אמר הקב"ה הטרחתי עליכם להביא קרבן בשביל לזכות אתכם.

מ׳אמר ר' חייא בר אבא גבור המהלך בדרך וצמא והולך לשתות מים כמה ישתה בכפיו, עשר כפים שש כפים ארבע כפים, פחות משתים אינו שותה, וכל המים שבכל העולם מלא שעלו, שנאמר מי מדד בשעלו מים (ישעיה מ יב), להודיע שאין לפניו לא אכילה ולא שתיה, למה אמר לי להקריב קרבן כדי לזכותך, הוי שור או כשב או עז כי יולד.

מ״אומיום השמיני. זש"ה כי מקרה בני האדם [ומקרה הבהמה מקרה אחד להם וגו' ומותר האדם מן הבהמה אין] (קהלת ג יט). כתיב באדם לא תלבש שעטנז צמר ופשתים יחדו (דברים כב יא), וכתיב בבהמה לא תחרוש בשור ובחמור יחדו (שם שם י), מקרה אחד (לכל) [להם] (קהלת שם), מה האדם מקבל טומאה, אף הבהמה מקבלת טומאה, כתיב באדם הנוגע במת (יטמא) [לכל נפש אדם וטמא שבעת ימים] (במדבר יט יא), ובבהמה הנוגע בנבלתה טמא (ויקרא יא לט), כמות זה כן מות זה (קהלת שם) באדם, והרגת את האשה (ויקרא כ טז), ובבהמה כתיב ואת הבהמה תהרוגו שם שם טו). (ומי) [מי] יודע רוח [בני] האדם העולה היא למעלה ורוח הבהמה היורדת היא למטה לארץ (קהלת שם כא), רוח האדם לפי שניתנה מלמעלה, כתיב ביה עליה, ובהמה לפי שניתנה מלמטה, כתיב בה ירידה, ומותר האדם מן הבהמה אין (קהלת שם יט), מהו אין, שהוא מדבר והיא אינה מדברת, ועוד שיש באדם דעת, ובבהמה אין דעת, ועוד שהאדם יודע בין טוב לרע, והבהמה אינה יודעת בין טוב לרע, ועוד האדם נוטל שכר על מעשיו, אבל הבהמה אינה נוטלת שכר על מעשיה, ועוד האדם מת מטפלין בו ונקבר, והבהמה אינה נקברת, [הוי] ומותר האדם מן הבהמה אין, מה כתיב באדם אשה כי תזריע וגו' וביום השמיני ימול (ויקרא יב ג), ובבהמה כתיב שור או כשב או עז [וגו', ומיום השמיני ירצה].

מ״ב[ד"א שור או כשב או עז וגו']. זש"ה ורעתה ירום ראשי על אויבי סביבותי [ואזבחה באהלו זבחי תרועה] (תהלים כז ו), כיון שעשו ישראל אותו מעשה, היו אומות העולם אומרים אין להם תקומה, [ואינו חוזר עליהם לעולם], כששמעו ישראל שיקריבו שור רמה ראשם, שנאמר ועתה ירום ראשי וגו' (שם), והיו אומרים עכשיו אנו יודעין שנתרצה לנו הקב"ה, התחילו אומרים שירה, ואזבחה באהלו זבחי תרועה, אשיר הואזמרה לה' (שם).

מ״ג[ד"א] שור או כשב או עז. למה אמר הקב"ה להקריב שור, לכפר על תבנית שור, שנאמר הסולח לכל עוניכי וגו' (תהלים קג ג), תדע לך ראה מה כתיב ארבעה פנים [לאחת] (וארבעה) [וארבע] כנפים (לאחד) [לאחת] להם (יחזקאל א ל), מה כתיב שם ורגליהם רגל ישרה וכף רגליהם ככף רגל עגל (שם שם ז), ובשביל כפרתן של ישראל הוסיף להם [עוד] שתי כנפים, שנ אמר שש כנפים [שש כנפים לאחד בשתים יכסה פניו ובשתים יכסה רגליו] (ישעיה ו ב), למה כדי שיתכסו הרגלים שהן דומות לעגל, כדי שלא יראה אותם, ויכור מעשה העגל, בשתים יכסה רגליו, וכל כך למה, אלא לכפר על ישראל, הסולח לכל עוניכי. אין לך גדול בעוף אלא הנשר, ונעשה פנים לחיה, שנאמר ופני נשר לארבעתן (יחזקאל א י), הגדול שבחיה ארי, והוא עשוי פנים לחיה, שנאמר (פני האחד) [והשלישי] פני אריה (שם י יד), והשור גדול בבהמה, ועשה אותו פנים לחיה, שנאמר ופני השור [מהשמאל] לארבעתן (שם א י), (ופני אדם) ובשביל ישראל מחה הקב"ה את השור, ונתן כרוב תחתיו, שאין אתה מוצא שהוא מזכיר אם אלא כרוב, שנאמר פני האחד פני הכרוב (שם י יד), וכל כך למה, לכפר על ישראל, הוי יפה אמר הסולח לכל עוניכי. למה הסיר הקב"ה את העגל, שיהו ישראל זכין לפניו, ולא עוד אלא כשאחד מישראל מהרהר בלבו עבירה או דבר רע, [אין] הקב"ה מצרפה, שכן דוד אומר און אם ראיתי בלבי לא ישמע ה' (תהלים סו יח), ומה הקב"ה שומע, כשאדם עומד ומהרהר בתפלה, שנאמר אכן שמע אלהים והקשיב בקול תפלתי (שם שם יט), ולא עוד אלא כששני בני אדם יושבין ועוסקין בתורה, הקב"ה מקשיב ושומע, שנאמר [אז נדברו יראי ה' איש אל רעהו] ויקשב ה' וישמע (מלאכי ג טז), אמר הקב"ה בזכות התורה שאתם עסוקין בה הייתי מקשיב ושומע תפלותיכם, אבל לעולם הבא עד שלא תאמרו לפני תפלה ותקראו לפני, אני שומע אתכם, שנאמר והיה טרם יקראו ואני אענה [עוד הם מדברים ואני אשמע] (ישעיה סה כד).

מ״דולקחתם לכם ביום הראשון וגו' (ויקרא כג מ). זש"ה שמע בני וקח אמרי (משלי ד י), אמר הקב"ה הרבה לקיחות צויתי אתכם בשביל לזכות אתכם, אמרתי לכם ויקחו אליך פרה אדומה (במדבר יט כב), שמא בשבילי, לא, [אלא] בשביל לטהר אתכם, לא כך כתיב והזה הטהור [על הטמא] (שם שם יט), אמרתי לכם ויקחו לי תרומה (שמות כה ב), בשביל שאדור ביניכם, שנאמר ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם (שם שם ח), דבר קשה כביכול אמר להם קחו אותי שאדור ביניכם, ויקחו תרומה אין כתיב כאן, אלא ויקחו לי תרומה, אותי אתם לוקחים. אמרתי לכם ויקחו אליך שמן זית זך (שם כז כ), וכי אור שלכם אני צריך, אלא בשביל לשמור את נפשותיכם, שהנפש נמשלה לנר, שנאמר נר אלהים נשמת אדם (משלי כ כז), ועכשיו שאמר ולקחתם לכם ביום הראשון, לא בשביל שצריך לי אלא לזכות אתכם.

מ״הפרי עץ הדר כפות תמרים וענף עץ עבות [וערבי נחל] (ויקרא כג מ), מה טיבן של ארבעה מינים הללו, מהן עושין פירות, ומהן אינן עושין פירות, פרי עץ הדר כפות תמרים אלו הצדיקים, [שיש להם מעשים טובים], וענף עץ עבות וערבי נחל אלו הבינונים של ישראל, אמר הקב"ה [יקשרו להם כאחת] ויעשו כלם אגדה אחת, כדי שלא [יהיה] בבני פסול, אם עשיתם כך, (אני מעלה עליהם שכר) [באותה שעה אני מתעלה, וכן הנביא אומר הבונה בשמים מעלותיו (עמוס ט ו), ואימתי הוא מתעלה. כשהן עשויין אגודה אחת, שנאמר ואגודתו על ארץ יסדה (שם) ].

מ״וולקחתם לכם. בלקיחה שלא תהא גוזל ועומד בו, ונמצא סניגורו נעשה קטיגורו.

מ״ז ולקחתם. תני (בשם) ר' חייא במקח ולא בגזל, במקח ולא בחנם, להוציא את השאול ואת הגזול, משל למה הדבר דומה, לשליח של מלך שהלך לגבות (את העיר) [בעיר], משגבה אותה, מצאו עירוני אחד בדרך (לסטים), קיפחו ונטל את כליו, ואת המוגבה שהיתה בידו, לאחר ימים בא לאותו עירוני דין לפני השלטון, בא לשכור לו אדם שילמיד עליו זכות, א"ל הגביי מה אתה עושה כאן, א"ל יש דין ואני מבקש לשכור לי אדם שילמד עלי זכות, א"ל תן לי [אותו זהב ואותן הכלים] אותן עבוטות שנטלת ממני, ואני אלמד עליך זכות, א"ל כן אעשה, הלך ונתן לו אותו זהב, ואותן עבוטות מקצת, והלך לו, למחר כשעמד לפני השלטון, אמר יש לך מי שמלמד עליך זכות, השיב ואמר איש פלוני, א"ל השלטון מה זכות אתה מלמד על זה, א"ל מרי אני אומר דברים שעה לי חברי זה כשהלכתי לגבות את עיר פלוני, עמד עלי וקיפחני, ונטל כל מה שהיה בידי, והכלים האלו שאתה רואה בידי הם מקצת הכלים שהחזיר לי, כדי שאלמד עליו זכות, עכשיו התחילו הכל אומרים ,או לו לזה שסניגורו נעשה קטיגורו, כך אין אדם מישראל צריך להלל בלולב הגזול, (אם אין לו) [אלא אם כן] לוקח לו בדמים, שנאמר ולקחתם לכם.

מ״ח[ד"א ולקחתם לכם ביום הראשון וגו']. זש"ה אז ירננו (עצי היער) [כל עצי יער] וגו' (תהלים צו יב), במי הכתוב מדבר, בישראל ובאומות העולם, שהקב"ה דן אותם ביום הכפורים, אלו ואלו נכנסין [לדין] ואין אנו יודעין מי נוצח, למה הדבר [דומה], לשני בני אדם נכנסין לדין לפני המלך, ולא היה אדם יודע מה ביניהן, אלא המלך בלבד, דנן [המלך] ולא היו הבריות יודעות מי נוצח לחבירו, אלא מי שהוא יוצא ואגוז בידו, הכל יודעים שהוא נוצח, כך ישראל ואומות העולם נכנסים לדין ביום הכפורים, ואין הבריות יודעות מי נוצח, אמר הקב"ה טלו לולביכם בידכם, כדי שידעו הכל שאתם זוכים בדין, לכך אמר דוד אז ירננו וגו', (אימתי) כי בא לשפוט (את) הארץ (תהלים שם יג). [אימתי] ביום הכפורים. מה ישראל עושין, ממתינים לו עוד ד' ימים, כדי שידעו הכל שישראל זכו, לכך נאמר ולקחתם [לכם ביום הראשון פרי עץ הדר וגו'].

מ״ט[ולקחתם לכם. זש"ה כל עצמותי תאמרנה ה' מי כמוך (תהלים לה י), יפה אמר דוד הפסוק הזה, תדע לך שהלולב הזה דומה לשדרה של אדם, וההדס הזה דומה לעינים, וערבה דומה לשפתים, והאתרוג דומה ללב, אמר דוד אין לי אבר אחד גדול מאלו שהן שקולים כנגד כל הגוף, הוי כל עצמותי תאמרנה ה' מי כמוך].

נ׳ולקחתם לכם. אחר כל החכמה שכתיב בשלמה, [ותרב חכמת שלמה וגו'] ויחכם מכל (אדם) [אדם] (מ"א ה י יא), הניח כל הדברים האלו וישב לו, תמיה על ארבעת המינין הללו, זש"ה שלשה המה נפלאו ממני (משלי ל יח), [פסח מצ ומרור, וארבע לא ידעתים (משלי דם)], אלו ארבעת מינין שבלולב (שאינו יכול) [שבקש] לעמוד עליהן, ואם תאמר פרי עץ הדר שהוא אתרוג, כל האילנות עושין פירות, כפות תמרים, צריך אדם ליטול שתי כפות [ולהלל בהם], ואינו נוטל אלא לבה של תמרה זה הלולב, וענף עץ עבות, מי אומר לך שהוא הדס, שכתיב במקום אחר צאו ההר והביאו עלי זית [ועלי עץ שמן ועלי הדס ועלי תמרים ועלי עץ עבות] (נחמיה ח טו), וערבי נחל כל האילנות גדלים במים. וארבעה לא ידעתים, ובמקום אחר אומר שלשה המה מטיבי צעד וארבעה מטיבי לכת (משלי שם כט). אלו ארבעה מינין שבלולב, שכל אחד ואחד מישראל הולך ורץ ויקח לו אחד מהם, ולהלל לפני קב"ה שנתרצה לו, ויכפר לו על כל עונותיו, מטיבי לכת, מי שרוא אותם ארבעה מינים הללו הוא בוסר עליהן, והן גדולות לפני הקב"ה, ארבעה הם קטני ארץ (שם שם כד), אלו ארבעת מינים הללו, והמה חכמים מחוכמים (שם), [שהן מתחכמין ומלמדין זכות (וחכמה) [וחיבה] לפני מי שאמר והיה העולם.

נ״אד"א ארבעה הם קטני ארץ, אלו ד' מינים שהן נראין קטנים והם גדולים בכחם, ומי פירש לנו בפירוש שארבע מינין הללו שהן אתרוג ולולב והדס וערבה (אמרו רבותינו) [חכמים], שכתיב והמה חכמים מחוכמים].

נ״בולקחתם לכם ביום הראשון. ואפילו בשבת, (בזמן שבית המקדש קיים היו נוטין, ועכשיו גזרו עליהם חכמים (הראשונים) [האחרונים] שלא ליטול בשבת, שמא ילך אצל הבקי ללמדו ויעביר ארבע אמות ברשות הרבים, וכן לענין שופר ומגילה).

נ״גביום הראשון, וכי ראשון הוא, והלא יום חמשה עשר הוא, אלא מאי ראשון, ראשון לחשבון עונות, ר' מני ור' יהושע דסכנין בשם ר' לוי משל למה הדבר דומה למדינה שהיתה חייבת ליפס למלך, והיה המלך משלח לגבותה, ולא היתה נותנת לפי שהיה השטר גודל, כך פעם ראשון, ופעם שני, והיה משלח ולא היו נותנין, מה עשה המלך, אמר לבני פלטין שלו [עמדו ונלך עליהם], עד הן הולכין כמו עשרת מילין, שמעו בני המדינה, מה עשו, התחילו גדולי המדינה לילך לאנפטי של מלך, אמר להם מי אתם, אמרו לו אנו בני מדינה פלונית ששלחת לגבותינו, אמר להם ומה אתם מבקשים, אמרו לו בבקשה ממך עשה עמנו חסד שאן לנו מה ליתן, אמר להם אני מניח לכם מחצה, עד שהוא בא יצאו (בריוני) [בינוני] המדינה וקדמוהו כמו (עשר) [חמשה] מילין, אמר להם מי אתם, אמרו לו אני בני מדינה פלונית, אמר להם ומה תבקשו, אמרו לו בבקשה ממך רחם עלינו, אמר להם כבר הנתי מחצה, ובשבילכם אני מניח מחצה על מחצה, עם שהוא [מהלך] יצאו כל בני המדינה, אמר להם ומה אתה מבקשים, אמרו לו אדונינו המלך אין לנו מה ליתן, רחם עלינו, אמר להם כבר הנחי מחצה, ומחצה על מחצה, ובשבילכם אני מניח את הכל, אלא מכאן ואילך ראש חשבון הוא, המלך זה [מלך מלכי המלכים] הקב"ה, בני המדינה שלו אלו ישראל, שהן מסגלין עונות של כל השנה כולה, מה הקב"ה עושה, אומר להם עשו תשובה בראש השנה, והם נכנעים ובאים ביום הכפורים, והם מתענין ועושין תשובה, והקב"ה מוחל להם את הכל, ובסכות כלם נוטלים את לולביהם ביום טוב ראשון ומקלסין להקב"ה והוא מתרצה להם ומוחל להם, אמר להם הרי ויתרתי לכם כל עונותיכם הראשונות, [אבל מעכשיו ראש חשבון הוא, שנאמר ולקחתם לכם ביום הראשון, וראשון לחשבון עונות]. אמר להם הקב"ה בעולם הזה אמרתי לכם שתעשו סוכה לשלם לי גמולי שעשיתי לכם, שנאמר [בסוכות תשבו שבעת ימים וגו'] כי בסוכות הושבתי את בני ישראל (ויקרא כג מב מג), ואני מעלה עליכם כאילו אתם גומלים לפני, ולעולם הבא אופיע עליכם במלכות, ואגן עליכם כסוכה, שנאמר וסוכה תהיה לצל יומם מחורב וגו' (ישעיה ד ו).

נ״ד[ויצא בן אשה ישראלית (ויקרא כד י). מהיכן יצא, ר' לוי אומר מעולמו יצא, כמד"א ויצא איש הבינים (ש"א יז ד), ר' ברכיה אמר מפרשה של מעלה יצא, שנאמר ולקחת סולת ואפית אותה שתים עשרה חלות (ויקרא כד ה), אמר דרך המלך לאכול פת חמה, שמא צוננת, כההיא דתנינן תמן לחם הפנים אין נאכל פחות מתשעה, ולא יותר על אחד עשר, כיצד נאפה בערב שבת, ונאכל בשבת לתשעה, חל להיות יו"ט בערב שבת נאכל לעשרה, שני ימים טובים של ראש השנה אכל לאחד עשר, שאינו דוחה לא את השבת ולא את יו"ט, רשב"ג אומר משום (רבי) שמעון בן הסגן דוחה את יו"ט ואין דוחה את יום הצום, שתי הלם נאכלות אין פחות משנים ולא יתר על שלש, כיצד נאפות מערב יו"ט נאכלות ליו"ט לשנים, חל יו"ט להיות אחר השבת נאכלות לשלשה].

נ״הויצא בן אשה ישראלית מהיכן יצא, ר' חייא בר אבא אמר מפרשה של יוחסין יצא, כשבא ליטע אהלו במחנה של דן ודחוהו, ואמרו לו בן מצרי אתה, וכתיב איש על דגלו באותות לבית אבותם (במדבר ב ב), ולא לבית אמותם, [מיד] התחיל לנקוב את השם ולקללו, ר' לוי אמר ממזר היה, כיצד היו נוגשים משל מצרים, והשוטרים משל ישראל, הנוגש היה ממונה על עשרה שוטרים, והשוטר על עשרה ישראלים, נמצא הנוגש ממונה על (ק"י) [ק'] ישראלים, חד זמן קדמו נוגש לשוטר, א"ל זיל כנוש עשריותיך, כשהלך נכנס בביתו וקילקל עם שלומית אשתו של שוטר, חזר בעלה מצאו יוצא מביתו, כיון שידע שהרגיש בו, היה מכה אותו בכל יום, נצנצה רוח הקדש במשה, תלה עיניו למרום, אמר לא די לרשע זה שעינה את אשתו, אלא שחוזר ומכה אותו, מיד ויך את המצרי ויטמנהו בחול (שמות ב יב), אמר הקב"ה בעולם הזה בעונות אתם נמסרים ביד אומות העולם, אבל לעולם הבא והיו מלכים אומניך ושרותיהם מיניקותיך [אפים ארץ ישתחוו לך ועפר רגליך ילחכו וידעת כי אני ה' אשר לא יבשו קוי] (ישעיה מט כג).

נ״וחסלת פרשת אמור