תנחומא בובר, מקץ י״גMidrash Tanchuma Buber, Miketz 13
א׳וישא עיניו וירא את בנימן אחיו בן אמו (בראשית מג כט), שמח שהיה דומה לאמו, שכך כתיב בן אמו, מיד ויצו את אשר על ביתו לאמר מלא את אמתחות האנשים אוכל וגו' (שם מד א) אמר למנשה, מלא את אמתחות, ואת גביעי גביע הכסף וגו' (שם שם ב), הבקר אור והאנשים שלחו (שם שם ג), למה לא שלחן בלילה, אמר יוסף אם אני שלח אותן בלילה, אין כל בריה יכולה להן, לפי שנמשלו לחיות, גור אריה יהודה (בראשית מט ט), דן גור אריה (דברים לג כב), יהי דן נחש (בראשית מט יז), נפתלי אילה שלוחה (שם שם כא) בנימן זאב יטרף (שם שם כז).
1
ב׳הם יצאו את העיר לא הרחיקו (שם מד ד), אמר יוסף אם ירחיקו אין כל בריה יכולה להחזירן.
2
ג׳קום רדוף אחרי האנשים (שם), כל זמן שאימת (ברך) [כרך] עליהן.
3
ד׳והשגתם (שם). הוי שוגג אותם בדברים אחת קשה ואחת רכה.
4
ה׳ הלוא זה אשר ישתה אדוני בו וגו' (בראשית מד ה), ויקרעו שמלותם וגו' (שם שם יג), אמר להן הקב"ה אתם הקרעתם בגדי אביכם בדבר של חנם, כך אתם תקרעו בדבר של חנם, ויעמוס איש על חמורו (שם), לא הוצרך אחד מהן לחמורו, והן עומדין ומחבטין לבנימין על כתפיו ואומרים לו, אי גנב ברה דגנבתא ביישתני בן אמך את, כך היא ביישה (אמך) את אבינו, ותגנוב רחל את התרפים (שם לא כ), בזכות אותן המכות שהכתוהו על כתפיו זכה ושרתה שכינה על כתפיו שנאמר ובין כתפיו שכן (דברים לג יב).
5
ו׳ויבא יהודה ואחיו ביתה יוסף (בראשית מד יד), מהו ביתה יוסף, והלא בכל יום ויום יוצא לדון בבימה, אלא אותו היום לא יצא, שלא לבייש את אחיו בפני המצריים.
6
ז׳ויפלו לפניו ארצה (שם), לקיים מה שנאמר הנה השמש והירח ואחד עשר כוכבים משתחוים לי (שם לז ט).
7
ח׳ויאמר להם יוסף מה המעשה הזה אשר עשיתם (שם שם טו), אמר להם יוסף אני אומר לכם מפני מה גנבו הנער הזה לקסום בו ולידע היכן אחיו.
8
ט׳ויאמר יהודה מה נאמר לאדני (שם שם טז), מה נאמר על כסף ראשון, ומה נדבר על כסף שני, מה נצטדק על הגביע.
9
י׳האלהים מצא את עון עבדיך (שם), אל תקרא מצא אלא מוציא, לעולם אין שני אחין נכנסין לבית המשתה ביחד מפני העין, ואנו נמצאינו כולנו בערוגה אחת בעון אחד שהיה בידינו, אמר להם אחיכם זה לא היה עמכם באותה שעה, אמרו לו כל הנמצא עם הגנב נתפש עמו, אמר להם ומה אחיכם הראשון שלא גנב ולא ציער אתכם, אמרתם טרוף טורף, זה שגנב וציער אתכם על אחת כמה וכמה, לכו אמרו לאביו טרוף טורף, והלא דברים ק"ו ומה תקלה שבאה על ידי צדיקים היתה מחיה לכל העולם, זכות שיביא הקב"ה על ידיהם על אחת כמה וכמה].
10