תנחומא בובר, מקץ י״דMidrash Tanchuma Buber, Miketz 14
א׳[ד"א] ואל שדי יתן לכם רחמים. ילמדנו רבינו מנין התקינו לברך על המזון, שנאמר ואכלת ושבעת וברת (דברים ח י), הרי לאחריו, לפני המזון מנין, שנה ר' חייא בשם ר' עקיבא קודש הלולים לה' (ויקרא יט כד), מלמד שהוא טעון ברכה לפניו ולאחריו, אמר הקב"ה כשם שאני זקוק להוריד גשמים ולהשיב רוחות ולהוריד טללים, אף אתה זקוק לברכני, וזהיר להתפלל לפני, לא תהא רואה את עצמך בשעת הרווחה לבזה את התפלה, וכיון שתגיע הצרה תהא עומד ומתפלל, לאו בני לא תעשה, אלא קודם שתבא הצרה תהא מקדים ומתפלל, שנאמר היערוך שועך לא בצר וכל מאמצי כח (איוב לו יט), תדע שהרי יעקב אבינו היה בנימן עמו, ואינו יודע מה עתיד להגיעו, התחיל להקדים ולהתפלל, שנאמר ואל שדי יתן לכם רחמים לפני האיש ושלח לכם את אחיכם אחר ואת בנימן, וכן אמר המשל אוקיר לאסיא עד דלא תצטרך ליה, מהו וכל מאמצי כח, שכך היו עושין מאמצי כח.
1