תנחומא בובר, משפטים ה׳Midrash Tanchuma Buber, Mishpatim 5
א׳אם כסף תלוה את עמי וגו' (שמות כב כד). זש"ה נבהל להון איש רע עין (משלי כח כב), כל מי שהוא מבהל לגזול ממון חבירו, ולא ידע כי הסר יבואנו (שם), שחסרון בא עליו, ומי היה זה היה עפרון החתי, כשאמר אברהם תנו לי אחזת קבר וגו', ויענו בני חת וגו', שמענו אדני (בראשית כג ד ה ו), אמר לו עפרון ואיזה מקום אתה מבקש, א"ל במקום שדך אני מבקש, אמר לו ארץ ארבע מאות שקל כסף (שם שם טו) מיד וישמע אברהם אל עפרון, וישקל אברהם (לעפרון) [לעפרן] (שם שם טז), חסר ו', על ידי שנתאווה לקחת ממונו של אברהם, לא ידע כי חסר יבואנו, הוי נבהל להון וגו'.
1
ב׳כל מי שמלוה ברהית ומתאווה לממון, ולא ידע כי חסר יבואנו, הקב"ה קוצף עליו ומאבדו מן העולם, מה כתיב למעלה מן הענין, וחרה אפי וגו' (שמות כב כג), אימתי אם כסף תלויה את עמי (שם שם כד), זש"ה מרבה (את) הונו בנשך (משלי כח ח), כיצד היה ישראל מבקש ללוות ממנו, [ונכרי מבקש ללוות ממנו], אמר מוטב לי שאני מלוה לנכרי שאטול רבית ממנו, והלוה לו, עליו שלמה קורא, מרבה הונו [בנשך ובתרבית לחונן דלים יקבצנו]. מי הוא חונן דלים, ה עשו, ועשו חונן דלים הוא, אלא שהמלכות נתגרה בו ונוטלת (ממנו) [ממונו] ועושה בו צרכי רבים איסטוטין ודימוסיות, הוי לחונן דלים יקבצנו, לפיכך אמר להם משה הזהרו שלא תלוו ברבית.
2