תנחומא בובר, משפטים ו׳Midrash Tanchuma Buber, Mishpatim 6
א׳אם כסף תלוה וגו'. פתח בה ר' תנחומא מלוה ה' חונן דל (משלי יט יז), כל מי שהוא מלוה לעני, כביכול כאילו מלוה להקב"ה, מלוה ה' חונן דל [וגמולו ישלם לו] (שם), אמר ר' פנחס הכהן בר חמא מהו וגמולו ישלם לו, אמר הקב"ה נפש של עני היתה מבקשת לצאת והחייתה, חייך שאני מחזיר לך נפש תחת נפש, למחר בנך או בתך באים לידי חובה או לידי מיתה, ונזכר להם, ואתן להם נפש תחת נפש, אמר הקב"ה חייך שנקראת מלוה אותו, שנאמר מלוה ה'. את מוצא על כל עבירות שאדם עושה הקב"ה יושב עליו במשפט, לומר היאך יצא משפטו, מי שגונב הקב"ה יושב עליו בדין, ועל מי שנואף, ועל מי שעובר עבירה, וכן אתה מוצא בימי אחאב, מיכה אמר לכן (שמעו) [שמע] דבר ה' ראיתי את ה' יושב על כסאו וכל צבא השמים (עומדים) [עומד] עליו מימינו ומשמאלו (מ"א כב יט), וכי יש שמאל למעלה, והלא כתיב ימינך ה' וגו' (שמות טו ו), ואומר ימין ה' רוממה וגו' (תהלים קיח טז), וכאן הוא אומר משמאלו, מהו מימינו ומשמאלו, [אלו מיימינים ואלו משמאילים], אלו מטים לכף זכות, ואלו מטים לכף חובה, כך עושה הקב"ה לכל עוברי עבירה, נושא ונותן בדינם, אבל המלוה ברבית אינו נושא ונותן בדינו, אלא בעצמו פוסק את דינו, שכן אמר הקב"ה למלאכי השרת, בנשך נתן (ובתרבית) [ותרבית] לקח (יחזקאל יחי ג), מיד מלאכי השרת עונין לא יחיה את כל התועבות [האלה] עשה מות יומת (שם), לכך אמר משה אם כסף תלוה את עמי.
1