תנחומא בובר, שמותMidrash Tanchuma Buber, Shemot

א׳ואלה שמות בני ישראל (שמות א א). זש"ה כשמך אלהים כן תהלתך על קצוי ארץ וגו' (תהלים מח יא). מלך בשר ודם נכנס למדינה והן מקלסין אותו שהוא גבור, ואינו אלא חלש, מקלסין אותו שהוא רחמן, ואינו אלא אכזרי, מקלסין אותו שהוא נאה, ואינו אלא כעור, מקלסין הרבה דברים כן, אבל הקב"ה אינו כן, אלא כל מי שהוא מקלסו הוא יותר מקילוסו, כיצד מקלסין אותו שהוא גבור והוא גבור [שנאמר] האל הגדול הגבור והנורא (דברים י יז), מקלסין אותו שהוא נאה והוא נאה, שנאמר דודי צח ואדום (שה"ש ה י), מקלסין אותו שהוא רחום והוא רחום, שנאמר כי אל רחום ה' אלהיך וגו' (דברים ד לא), הוי כשמך אלהים כן תהלתך על קצוי ארץ, אמר ר' יהודה הלוי בר' שלום ראה מה כתיב נורא תהלות עושה פלא (שמות טז יא), הונא הכהן בר אבין אמר מהו נורא תהלות, נורא אלהים על כל תהלותיך, הוי נורא תהלות, אמר ר' סימון ראה מה אמר דוד לך ה' הגדולה והגבורה וגו' (דה"א כט יא), שמך מתנשא לכל לראש הגדולה שנקלסך.

ב׳אמר ר' אבין הלוי ראה היאך אנשי כנסת הגדלה מקלסין להקב"ה, [ויברכו שם כבודך ומרומם על כל ברכה ותהלה (נחמיה ט ה)], כל מה שנקלסך שמך מרומם על כל ברכה ותהלה, הוי כשמך אלהים.

ג׳אמר ר' יוסי בר' חנינא יש בני אדם [ששמותיהם נאין ומעשיהן כעורין], ששמותיהם כעורים ומעשיהם נאין, יש ששמותן נאים ומעשיהן נאים, יש ששמותן כעורין ומעשיהן כעורין. יש ששמותן נאים ומעשיהן נאים, יש ששמותן כעורין ומעשיהן כעורין. יש ששמותן נאין ומעשיהן כעורין, זה אבשלום, שנאמר ויבא אבשלום אל פילגשי אביו (ש"ב טז כב), שמותן כעורין ומעשיהם נאין. אלו עולי גולה שנא' בני (ברקום) [ברוס] בני סיסרא בני (תמה) [תמח] (עזרא ב נג), שמותן כעורין ומעשיהן כעורין, אלו המרגלים, מה כתיב, למטה אשר סתור בן מיכאל (במדבר יג יג), שמותן נאין ומעשיהם נאים, אלו השבטים, שנאמר ואלה שמות בני ישראל וגו' ראובן שמעון לוי ויהודה.

ד׳ד"א ואלה שמות בני ישראל. זש"ה הרופא לשבורי לב וגו' מונה מספר לכוכבים לכולם שמות יקרא (תהלים קמז ג ד), כיון שמת יעקב מה כתיב, ויראו אחי יוסף כי מת אביהם (בראשית נ טו), מה ראו, ראו כל ימים שהיה יעקב קיים היה יוסף סועד עמהם, והיו אוכלין על שלחנו, וכיון שמת יעקב לא אכלו על שלחנו, שנאמר ויראו אחי יוסף כי מת אביהם, אמרו יש רעה טמונה בלבו של יוסף, ושב ישיב לנו את כל הרעה אשר גמלנו אותו (שם), ויצוו אל יוסף לאמר (שם שם טז), למי צוו לבלהה שנאמר כה תאמרו ליוסף אנא שא נא וגו' (שם שם יז), אמר ר' אבין אמר הקב"ה אתם אמרתם בלשון הזה אנא, עתיד כהן גדל ליכנס לבית קדש הקדשים ומלמד סניגוריא על בניכם בלשון הזה אנא השם. ועתה שא נא לפשע עבדי אלהי אביך (שם), לפשע עבדיך אין כתיב כאן, אלא לפשע עבדי אלהי אביך, אע"פ שמת אביך הוי יודע שאלהיו קיים, ויבך יוסף בדברם אליו (שם), אמר יוסף כך חשדו אותי אחי, וינחם אותם וידבר על לבם (שם שם כא), דברים שהן סמוכין על הלב, אמר להם, עד שלא ירדתם למצרים, היו חלוקים הבריות עלי לומר עבד הוא, והורדתם והודעתם שאני בן חורין, ואני הורג אתכם, יאמרו יש אדם שהורג את אחיו הוי וינחם אותם.

ה׳ד"א אמר להם אתם עשרה ולא יכולתם לי, ואני אחד ואוכל לעשרה, לפיכך וינחם אותם. ד"א אמר להם אתם עשרה ולא יכולתם לי, ואני אחד ואוכל לעשרה, לפיכך וינחם אותם.

ו׳ ד"א אמר דוד הרופא לשבורי לב (תהלים קמז ג) אלו השבטים, שהיה שבור לבם לומר שמא יהרגם יוסף, מונה מספר לכוכבים (שם שם ד), אלו השבטים, מה הכוכבים הללו אינן יוצאין אלא בשמות, שנאמר לכלם שמות יקרא (שם), וכן בכניסתן נכנסין במנין, שנא' מונה מספר לכוכבים, כך השבטים כשנכנסו למצרים כתיב בשבעים נפש ירדו אבותיך מצרימה (דברים י כב), וכשיצאו כשש מאות אלף רגלי (שמות יב לז), והשבטים על שלא ירדו למצרים נתפרשו שמותם, ומשנכנסו נתפרשו שמותם, שנא' ואלה שמות בני ישראל.

ז׳[ואלה שמות]. אמר ר' אבהו בשם ר' יוסי בן זמרא כל מקום שנאמר אלה פסל את הראשונים, וכל מקום שנאמר ואלה, מוסיף על הראשונים.

ח׳הבאים מצרימה (שמות א א). כבר היה להם ימים הרבה שם, ולמה הוא אומר הבאים, אלא כל ימים שהיה יוסף קיים לא היה עליהם משאוי של מצרים, וכיון שמת יוסף ניתן משואן של מצרים עליהם, לפיכך הבאים, כאילו אותו היום נכנסין כל הבאים מצרימה.

ט׳את יעקב. מהיכן הם הבאים, מכוחו של יעקב.

י׳איש וביתו באו. אמר ר' הונא מלמד שלא ירד יעקב מצרים עד שמנה לפרץ ולחצרון, זה בן שנה, וזה בן שתי שנים, וזיווג להם נשים.

י״אראובן שמעון לוי ויהודה (שם שם ב), כל השבטים לשם גאולתן נקראו,

י״בראובן ויאמר ה' ראה ראיתי וגו' (שם ג ז),

י״גשמעון וישמע אלהים את נאקתם (שם ב כד),

י״דלוי ונלוו גוים רבים אל ה' (זכריה ב טו),

ט״ויהודה ואמרת ביום ההוא אודך ה' (ישעיה יב א),

ט״זיששכר כי יש שכר לפעולתך (ירמיה לא טו),

י״זזבולון שמו של בית המקדש, בנה בניתי בית זבול לך (מ"א ח יג),

י״חדן וגם את הגוי אשר יעבודו דן אנכי (בראשית טו יד)

י״טנפתלי נופת תטופנה שפתותיך כלה (שה"ש ד יא),

כ׳גד לשם המן, והמן כזרע גד הוא (במדבר יא ז),

כ״אאשר לשם הגאולה, ואשרו אתכם כל הגוים (מלאכי ג יב),

כ״ביוסף והיה ביום ההוא יוסיף ה' שנית ידו (ישעיה יא יא),

כ״גבנימן נשבע ה' בימינו (שם סב ח),

כ״דהוי כל שמות השבטים על שם הגאולה נקראו.

כ״הא"ר יהושע דסכנין בשם ר' לוי שמותן של שבטים שוין בכ"מ, אלא זה מקדים לזה, ומאחר לזה, ללמדך שלא היו אלו גדולים מאלו, ולמה מקדים אלו לאלו, לפי שהן תקרתן של עולם, ומי שהוא מקרה כראוי נותן ראשה של תקרה זו בצד ראשה של אחרת, לפיכך הוא מקדים אלו לאלו, ומנין שהן תקרתו של עולם, שנאמר שמע אלי יעקב וישראל מקוראי (ישעיה מח יב).

כ״ווימת יוסף וכל אחיו (שמות א ו). אע"פ שמתו, ובני ישראל פרו וישרצו (שם שם ז), אמר ר' יוחנן, כל אחת מישראל היתה יולדת ששים, שנאמר ותמלא הארץ אתם (שם), אמר ר' יוחנן מילאו את מצרים.

כ״זד"א ותמלא הארץ אותם. שנתמלאו בתי טרטיאות ובתי קרקסיאות מהם, מיד גזרו עליהם לרוש מן המטה, שנאמר ותמלא הארץ אותם [וגו'].

כ״חויקם מלך חדש על מצרים (שם שם ח), אמר ר' אבא בר כהנא וכי מלך חדש היה, אלא שחידש עליהן גזירות של פורעניות.

כ״טד"א ויקם מלך חדש על מצרים. הוא היה פרעה הראשון, אלא שאמרו לו בא ונזדווג לאומה זו, אמר להן עד עכשיו היינו משלהן, ואנו מזדווגין להן, אילולי יוסף לא היו לאותן האנשים ידים, ואתם מזדווגין להן, לא שמע להם, מיד הורידוהו מכסאו שלשה חדשים, כיון שראה שהורידוהו אמר להם כל מה שאתם אומרים אני שומע לכם, לפיכך ויקם מלך חדש.

ל׳אמר הנביא בה' בגדו כי בנים זרים ילדו (הושע ה ז). שהיו מולידים ולא מלים, עתה יאכלם חודש (שם), חדש כתיב, הוי ויקם מלך חדש אשר לא ידע את יוסף, ולא היה מכיר את יוסף, שאמר אשר לא ידע את יוסף, אמר ר' אבין הלוי ב"ר למה הדבר דומה לאחד שרגם איקונין של מלך, אורכסיניא (פירוש דמותו), אמר המלך טלו אותו וחתכו את ראשו, עכשיו עשה לזה כך, למחר עושה לי, כך פרעה עכשיו אמר אשר לא ידע את יוסף, למחר אמר לא ידעתי את ה' (שמות ה ב).

ל״אויאמר אל עמו הנה עם בני ישראל רב ועצום ממנו (שם א ט). אמר ר"מ מהיכן הם פרים ורבים ממקור שנאמר ה' ממקור ישראל (תהלים סח כז).

ל״בהבה נתחכמה לו (שם שם י). חירף כלפי למעלה.

ל״גפן ירבה (שם), אמר הקב"ה אתם אמרתם פן, ואני אומר כן ירבה וכן יפרץ (שם שם יב).

ל״דוהיה כי תקראנה מלחמה (שם שם י), הם מיתוספים על שונאינו ועולים להם מן הארץ, אמר דוד כי שחה לעפר נפשנו (תהלים מד כו), באותה שעה קומה עזרתה לנו ופדנו למען חסדך (שם שם כז).

ל״הומשה היה רעה (שמות ג א). זש"ה יודיע דרכיו למשה וגו' (תהלים קג ז), למה יודיע דרכיו למשה, שכל דרכיו של הקב"ה ידע משה, ואדם אחר לא ידע, כתיב ועתה [וגו'] הודעני נא את דרכיך (שמות לג יג), אמר לו הקב"ה על דרכיו אתה מבקש לעמוד, חייך שאני מודיעך, יודיע דרכיו למשה.

ל״וד"א יודיע דרכיו למשה, שהקב"ה בלבד היה יודע את הקץ של גלות מצרים שנאמר וירא אלהים את בני ישראל וידע אלהים (שם ב כה), ולמי הודיע למשה, שנאמר ומשה היה רועה וגו'.

ל״ז[ומשה היה רעה]. זש"ה ה' בהיכל קדשו וגו' (תהלים יא ד), אמר ר' שמואל בר נחמן עד שלא חרב בית המקדש היתה השכינה נתונה בהיכל, שנאמר ה' בהיכל קדשו, ומשחרב בית המקדש ה' בשמים כסאו (שם), סילק שכינתו לשמים, אמר ר' אלעזר בן פדת בין חרב ובין לא חרב אין השכינה זזה ממקומה, שנאמר ה' בהיכל קדשו, ומניין שנאמר והיה עיני ולבי שם כל הימים (מ"א ט ג), וכן הוא אומר קולי אל ה' אקרא ויענני מהר קדשו סלה (תהלים ג ה), שאפילו הר הרי הוא בקדושתו. אמר ר' אלעזר בן פדת ראה מה כתיב ויבן את בית ה' אלהי ישראל הוא האלהים אשר בירושלם (עזרא א ג), אינו זז משם. אמר ר' אחא, לעולם אין השכינה זזה מכותל מערבי של בית המקדש, שנאמר הנה זה עומד אחר כתלנו (שה"ש ב ט), הוי ה' בהיכל קדשו. אמר ר' ינאי אע"פ שאמרו ה' בהיכל קדשו ה' בשמים כסאו, עיניו יחזו עפעפיו יבחנו בני אדם (תהלים יא ד). למה הדבר דומה, למלך שהיה לו פרדס, וכניס את הפועלים לתוכו, והיה על פתח הפרדס אוצר אחד מלא כל טוב, אמר המלך כל מי שיעשה מלאכתו בכל נפשו יטול שכרו מכאן, וכל מי שאינו עושה מלאכתו בכל נפשו, אשב בתוך פלטין שלי ואדון אותו, מי הוא זה המלך, זה מלך מלכי המלכים הקב"ה, ומי הוא זה הפרדס, זה העולם הזה, נתן הקב"ה את בני האדם לתוכו, שיהו משמרין את התורה, והתנה עמהם ואמר להם כל מי שהוא משמר את התורה באמת הרי גן עדן לפניו, וכל מי שאינו משמר את התורה באמת הרי גיהנם לפניו, אמר הקב"ה אע"פ שנראיתי מסלק שכינתי מבית המקדש, אלא עיני יחזו למי הוא בוחן ה', צדיק יבחן, ולמה אינו בוחן את הרשעים, אמר ר' ינאי הפשתני הזה כשהוא כותש ורואה את הפשתן שהוא יפה הוא כותש עליו הרבה, אבל כשהוא רואה שאינו יפה, אינו כותש עליה שלא תקריס, לפיכך עיניו יחזו עפעפיו יבחנו בני אדם, [ולמי בוחן, לצדיק, שנאמר] ה' צדיק יבחן (שם שם ה).

ל״חד"א ה' צדיק יבחן, אמר ר' יצחק במה הוא בוחן הצדיקים במרעה, דוד נבחן במרעה, שנאמר מאחר עלות הביאו לרעות וגו' (תהלים עח ע), עמוס נבחן במרעה, ויקחני ה' מאחרי הצאן (עמוס ז טו) אף משה נבחן במרעה, שנאמר ומשה היה רועה וגו'.

ל״טמה כתיב למעלה מן הענין ולכהן מדין שבע בנות (שמות ב טז), מה כתיב שם, ויבואו הרועים ויגרשום (שם שם יז), מה עשו להם, נטלום להשליכם למים, ויקם משה ויושיען (שם), ואין הלשון הזה אלא הצלת מים, שנאמר הושיעני אלהים כי באו מים עד נפש (תהלים סט ב), וישק את צאנם, (שמות ב יז), ותבאנה אל רעואל אביהם (שם ם יח), שבעה שמות נקראו לו, יתר יתרו, רעואל, חובב, [חבר], קיני, פוטיאל.

מ׳ויאמר מדוע מהרתן בא היום, ותאמרנה איש מצרי הצילנו מיד הרועים (שם שם יח יט), מ כאן שהשליכום למים, שנאמר וגם דלה דלה לנו (שם שם יט).

מ״אויאמר אל בנותיו ואיו (שם שם כ), מיד (יצאתה) [רצתה] צפורה כצפור והביאתהו. ד"א למה נקראת צפורה שטיהרה כל בית אביה כדם הצפור.

מ״בויואל משה לשבת את האיש (שמות ב כא), ר' יהודה אומר מהו ויואל, שנשבע לו, שנאמר ויואל שאול את העם (ש"א יד כד), קיבל עליו לדור עמו, ואין ויואל אלא לשון דירה, שנאט' ועתה הואל נא ולין (שופטים יט ו), ויתן את צפורה בתו למשה (שמות שם שם), כיון שנטל בתו קבע עליו לרעות צאנו, שנאמר ומשה היה רועה (שם ג א), מהו היה רועה, אמר ר' יוחנן, כל מי שנאמר בו היה, הוא היה בתחילתו, והוא היה בסופו, הוא היה בתחלתו כשר, ובסופו כשר, רבנין אמרין כי מי שנאמר בו היה, זן ופרנס, אמרו לו והרי והנחש היה ערום (בראשית ג א), אמר להן הוא יה מתוקן לפורענות, אמרו לו והכתיב וקין היה עובד אדמה (שם ד ב), אמר להם אף הוא מתוקן לגלות, אמרו לו והכתיב והיה (כי) [כאשר] נלכדה ירושלם (ירמיה לח כח), אמר להן סימן יפה היה לה, שאילולי שנלכדה ירושלים נתאכלו שונאיהן של ישראל. ר' לוי אמר כל מי שנאמר בו היה ראה עולם חדש, לפיכך ומשה היה רועה.

מ״גוינהג את הצאן אחר המדבר (שמות ג א). למה היה רודף אחר המדבר, להרחיק עצמו מן הגזל. ד"א היה רודף למדבר, שראה שהוא נוטל גדולה מן המדבר. תורה מן המדבר, מצות מן המדבר, משכן מן המדבר, שכינה מן המדבר, מלכיות וכהונה מן המדבר, הבאר מן המדבר, המן מן המדבר, ענני כבוד מן המדבר, לפיכך היה רודף אחר המדבר.

מ״דויבא אל הר האלהים חורבה (שם). אמר ר' שמעון בן יוסי בן לקוניא הלכה צאנו של משה ארבעים יום בלא אכילה לא טעמה כלום, כשם שעשה אליהו זכור לטוב, [שנאמר ויקם ויאכל וישתה וילך בכח האכילה ההיא ארבעים יום וארבעים לילה עד הר האלהים חורב (מ"א יט ח)].

מ״הד"א וינהג [את] הצאן אחר המדבר, אמר ר' יהושע בן קרחה, בישרו שצאנו כלה במדבר והוא נאסף עמה. וינהג את הצאן, רמז לו שינהג את ישראל ארבעים שנה, ואח"כ הוא נאסף, ואף משה כשתבע צרכן של ישראל כשאמר לו הקדוש ברוך הוא לך בשליחותי, א"ל משה הגידה לי שאהבה נפשי איכה תרעה וגו' (שה"ש א ז), כמה חיות יש בהן, כמה מעוברות יש בהן, כמה ריקוחין התקנתה למעוברות שבהן, הגידה לי שאהבה נפשי, השיבו הקב"ה ואמר לו, אם לא תדעי לך היפה בנשים צאי לך בעקבי הצאן וגו' (שם שם ח), לפיכך וינהג [את] הצאן אחר המדבר. כיון שהגיע לחורב מיד מה כתיב וירא מלאך ה' אליו בלבת אש (שמות ג ב), למה בלבת אש, כדי ללבבו, כשיבא לסיני ויראה אותה האש ויתיירא, לפיכך בלבת אש, ד"א למה בלבת אש, שלהב נתון משני חלקים, למה מתוך הסנה ולא מתך אילן אחר, אמר הקב"ה עמו אנכי בצרה (תהלים צא טו), והם נתונים בשעבוד, ואני נגלה מתוך אילן אחר, לפיכך מתוך הסנה שכולו מהקוצים.

מ״וויאמר משה אסורה נא ואראה (שמות ג ג). ר' יוחנן אמר שלש פסיעות פסע משה, ר"ל אמר לא פסע אלא צוארו עקם, א"ל הקב"ה נצטערתה לראות, חייך שאגלה עליך, מיד ויקרא אליו אלהים מתוך הסנה ויאמר משה משה ויאמר הנני (שם שם ד), אמר לו הקב"ה אתה אמרת הנני, חייך שתבא שעה ותאמר פלה על ישראל ואנכי אענה אותך מיד, שנאמר אז תקרא וה' יענה תשוע ויאמר הנני (ישעיה נח ט).

מ״זוילך משה וישב אל יתר חותנו (שמות ד יח). זש"ה והוא באחד ומי ישיבנו ונפשו אותה ויעש (איוב כג יג), דרש ר' פפייס לפי שהוא יחידי בעולמו ואין מי שימחה בידו כל מה שמבקש לעושת עושה, שנאמר ונפשו אותה ויעש, אמר לו ר' עקיבא דייך פפייס אין דורשין כך, ומהו והוא באחד ומי ישיבנו, כשם שהשואל למטן כך שואל למעלן, מנין שנאמר בגזירת עירין (פתגמין) [פתגמא] (ובמאמר) [ומאמר] קדישין שאילתא וגו' (דניאל ד יד), כשם שנושאין ונותנין בהלכה למטן כך למעלן, והכל במשפט, שנאמר אבל אגיד לך את הרשום בכתב אמת (שם י כא), והקב"ה נושא ונותן במשפט, ואומר היאך יצא דינו של פלוני זה, והם אומרים כך יצא, והקב"ה מסכים עמהם, ממי אתה למד ממיכה, ראה מה כתיב, ויאמר (מיכיהו) לכן (שמעו) [שמע] דבר ה' ראיתי את ה' יושב על כסאו וכל צבא השמים (עומדים) [עומד] עליו מימינו ומשמאלו (מ"א כב יט), וכי יש שמאל למעלה שהוא אומר מימינו ומשמאלו, אלא אלו מיימינים מטים לכף זכות, ואלו משמאילים מטים לכף חובה, הוי הכל במשפט, ומהו והוא באחד ומי ישיבנו, על שהוא יחידי בעולמו הוא יודע דעת של בריותיו.

מ״חד"א והוא באחד ומי ישיבנו, על שהוא יחיד בעולמו אין משיב על דבריו, ראה עד כמה נתקשה יונה מלילך בשליחותו. שנאמר ויקם יונה וילך אל נינוה כדבר ה' וגו' (יונה ג ג), ירמיה אמר לפני הקב"ה נער אנכי (ירמיה א ו), א"ל הקב"ה אל תאמר נער אנכי כי על כל אשר אשלחך תלך וגו' (שם שם ז), לא זז עד שהלך בשליחותו של הקב"ה הוי ונפשו אותה ויעש, אף משה כשאמר לו הקב"ה (לך) [לכה] ואשלחך אל פרעה (שמות ג י), אמר משה שלח נא בידי תשלח (שם ד יג), אמר לו הקב"ה אני אומר לך לכה ואשלחך, ואתה אומר שלח נא ביד תשלח, נראה של מי עומדת, לא זז עד שהלך, שנאמר וילך משה וישב אל יתר חותנו (שם ד יח).

מ״טמה כתיב למעלה מן הענין וירא ה' כי סר לראות ויקרא אליו אלהים מתוך הסנה ויאמר משה משה (שם ג ד), ר' אבא בר כהנא אמר כל מי שנכפל שמו יש לו חלק בשני עולמות, ולא מת אברהם אבינו עד שנתבשר ממעשה תרח אביו שעשה תשובה, שנאמר ואתה תבא אל אבותיך בשלום (בראשית טו טו), א"ל כל מה שסיגלתו מעשים טובים אני הולך אצל אבותי, באותה שעה בישרו הקב"ה ואמר לו חייך שעשה אביך תשובה לפיכך נכפל שמו תרח תרח.

נ׳ויאמר הננה (שמות ג ד), א"ר יהושע בן קרחה מהו הנני הנני, הנני לכהונה הנני למלכות, א"ל הקב"ה (שעמד) [במקום] עמודו של עולם אתה עומד, אברהם אמר הנני, ואתה אמרת הנני.

נ״אויאמר אל תקרב הלום, של נעליך מעל רגליך וגו' (שם שם ה), ביהושע כתיב של נעלך (יהושע ה טו), ובמשה כתיב של נעליך.

נ״בויאמר אנכי אלהי אביך (שמות ג ו), נגלה עליו בקולו של עמרם אביו, כדי שלא יתיירא, באותה שעה שמח משה ואמר עמרם אבי [חי], א"ל הקב"ה אתה אמרת שאני אביך, ואיני אלא אלהי אביך, באותה שעה ויסתר משה פניו וגו' (שמות ג ו), א"ל הקב"ה חייך לחלקת לי כבוד, אני חולק לך כבוד, שנאמר וראו בני ישראל את פני משה וגו' (שמות לד לה), אתה יראת, כי ירא מהביט (שמות ג ו), חייך אני עושה כמו שאמר וייראו מגשת עליו (שם לד ל), בזכות מהביט, ותמונת ה' יביט (במדבר יב ח).

נ״גועתה הנה צעקת בני ישראל באה אלי וגם ראיתי את הלחץ וגו' (שמות ג ט) מלמד שהיה הקב"ה מביט במצרים היאך היו משעבדין בישראל, שנאמר הנה צעקת בני ישראל באה אלי וגם ראיתי את הלץ וגו', כביכול אני עמהם, אשר מצרים לוחצים אותם, וארד להצילו (שם שם ח).

נ״ד ועתה (לך) [לכה] ואשלחך אל פרעה (שם שם י), ר' אלעזר אומר ועתה לך, לך היו ישראל מצפים, לך היו ישראל מקוים, ועת לך גדולה יש לך בדבר הזה, ר' יוחנן אמר [א"ל הקב"ה] לך מסור הדבר הזה.

נ״הויאמר משה אל ה' בי אדני (שם ד י), בייה את מעביר עלי, אהרן אחי גדול ממני ואתה משלחני, בי אדני, לא אי דברים אנכי (שם), א"ל הקב"ה מי שם פה לאדם וגו' (שם שם יא).

נ״וועתה לך ואנכי אהיה עם פיך וגו' (שם שם יב) ר' יהודה בר' סימון אמר [אמר] הקב"ה למשה אני עוש אותך בריה חדשה כאשה זו שהיא הרה ויולדת, שנאמר והוריתיך אשר תדבר (שם).

נ״ז ד"א אמר לו הקב"ה למשה אני יורה דברי לתוך פיך כחץ, ואין הורתיך אלא לשון ירה יירה (שמות יט יג), כיון שבישרו הקב"ה שהוא עמו, מיד קיבל עליו לילך, שנאמר וילך משה וישב וגו' (שם ד יח), ולא היה צריך לומר אלא וישב אל מצרים, אלא למה שב אל יתרו להתיר נדרו, שאמר להקב"ה נשבעתי ליתרו, הלך אצל יתרו, מה עש הקב"ה קשר ענן שם כביכול התיר נדרו של משה.

נ״חד"א וילך משה וישב שהלך ליטול רשות ממנו.

נ״טויאמר לו אלכה נא ואשובה אל אחי וגו' [לך לשלום] (שם), כל מי שכתוב בו לשלום הולך וחוזר, וכל מי שכתיב בו לך בשלום, הולך ואינו חוזר, באבנר כתיב וישלח דוד את אבנר וילך בשלום (ש"ב ג כא), הלך ולא חזר, אבל יתרו אמר למשה לך לשלום, הלך וחזר, שנאמר ויאמר יתרו למשה לך לשלום.

ס׳ויקח משה את אשתו ואת בניו וירכיבם על החמור (שמות ד כ), זה אחד מן הדברים ששינו רבותינו לתלמי המלך כשכתבו לו את התורה יוונית, אלו הן,

ס״אאלהים ברא בראשית (בראשית א א),

ס״בזכר ונקבה בראם (שם שם כז),

ס״גויכל ביום הששי וישבות ביום השביעי (שם ב ב),

ס״דויברא אלהים את האדם בצלם ובדמות (שם א כז)

ס״ההבה ארדה ואבלה (שם יא ד),

ס״וכי באפם הרגו שור וברצונם עקרו אבוס (שם מט ו),

ס״זויקח משה את אשתו ואת בניו וירכיבם על נושא בני אדם (שמות ד כ),

ס״חומושב בני ישראל אשר ישבו במצרים ובשאר ארצות (שם יב מ),

ס״טאשר חלק ה' אותם להאיר (דברים ד יט),

ע׳אשר לא צויתי לעובדם (דברים יז ג),

ע״אוכתבו את צעירת רגלים (ויקרא יא ו), ולא כתבו את הארנבת, הוי ויקח משה את אשתו ואת בניו וגו'.

ע״בויקח משה את מטה האלהים בידו (שמות ד כ), א"ל הקב"ה טול המטה הזה בידך.

ע״גוכל הנסים שאתה מבקש לעשות בו עשה בו.

ע״דויאמר ה' אל משה בלכתך לשוב מצרימה (שם שם כא). הראה לו הקב"ה נסים שהוא עתיד לעשות לו, ואמר לו לך ואספת את זקני ישראל וגו' (שם ג טז), ואח"כ אתם הולכים אצל פרעה, אמר משה אם יאמרו לי מה שמו מה אומר אליהם (שם שם יג), אמר לו אמור להם אהיה אשר אהיה (שם שם יד).

ע״ה(ד"א, והיה אם לא יאמינו לך וגו') [והן לא יאמינו לי וגו'] (שמות ד א).

ע״ואמר לו הקב"ה מה זה בידך וגו' (שם שם ב), ויאמר השליכהו ארצה וגו' (שם שם ג).

ע״זא"ל אתה אומר לשון הרע על בני, מה הנחש שאמר לשון הרע, והלקיתי אותו בצרעת, אף אתה הבא נא ידך (אל חיקך) [בחיקך] ויבא ידו בחיקו ויוציאה והנה ידו מצורעת כשלג (שם ד ו), א"ל הקב"ה אתה אומר על בני שאינן מאמינים, והם מאמינים בני מאמינים, והיה אם לא יאמינו גם לשני האותות האלה (שם שם ט), רמז לו הקב"ה רמז, א"ל מהיכן את נוטל שלך מן המים, שנאמר ולקחת ממימי היאור (שם).

ע״חאמר ר' שמואל בר נחמיה רמז לך שאת נוטל את שלך מן המים, שנאמר המן הסלע הזה נוציא לכם מים (במדבר כ י).

ע״טוילך משה ואהרן ויאספו וגו' (שמות ד כט). אמר להם כך אמר הקב"ה פקוד פקדתי אתכם, סימן היה לישראל כל גואל שיבא בסימן הזה פקוד פקדתי, הם יודעים שהוא גואל של אמת, שכן אמר להם יוסף, ואלהים פקוד יפקוד אתכם (בראשית נ כד), כיון שהזכיר להם פקוד יפקוד מיד ויאמן העם (שמות ד לא), אמרו להם משה ואהרן באו עמנו אצל פרעה, מיד קבלו עלים זקני ישראל והלכו עמהם.

פ׳עד שהיו הולכין היו מגנבים עצמם אחד אחד ושנים שנים, כיון שהגיעו לפלטין של פרעה, לא נמצא עמהן אפילו אחד מהן, שנאמר ואחר באו משה ואהרן (שמות ה א), והיכן הם הזקנים, אלא שהלכו להם, אמר להם הקב"ה מה אתם סבורים שאיני פורע לכם, חייכם כשיעלו משה ואהרן לקבל את התורה אתם עולים עמהם, ואני מחזיר אתכם, שנאמר ואל הזקנים אמר שבו לכם בזה וגו' (שם כד יד), אמר להם הקב"ה בעולם הזה לא ראיתם בכבודה של תורה, אבל לעולם הבא אתם מתכבדים בל תורה, שנאמר וחפרה הלבנה ובושה החמה כי מלך ה' צבאות בהר ציון ובירושלים ונגד זקניו כבוד (ישעיה כד לג).

פ״אויאמר ה' אל אהרן לך לקראת משה המדברה וגו' (שמות ד כז).

פ״בזש"ה ירעם אל בקולו נפלאות וגו', (איוב לז ה), מהו ירעם אלא בשעה שנתן הקב"ה את התורה בסיני הראה הקב"ה בקולו לישראל פלאי פלאים, כיצד היה הקב"ה מדבר והיה הקול יוצא ומחזיר בכל העולם, וישראל שומעין את הקול, בא להן מן הדרום, והיו רצין (מן הדרום) [לדרום] לקבל את הקול משם, וכן לארבע רוחות, ואחר כך נהפך להם מן השמים, והיו תולין עיניהם לשמים, והיה הקול נהפך להם מן הארץ, מנין שנאמר מן השמים השמיעך את קולו ליסרך ועל הארץ הראך את אשו הגדולה (דברם ד לו).

פ״גוהיו ישראל אומרים זה לזה, והחכמה מאין תמצא ואי זה מקום בינה (איוב כח כ).

פ״דוכל העם רואים את הקולות (שמות כ יח), מהו את הקולות, אלא שהיה הקול נהפך לשבעה קולות, ומשבעה לשבעים לשון, ולמה לשבעים לשון, כדי שישמעו כל האומות, וכיון שהיה הקול יוצא, היתה כל אומה ואומה שומעת קולו של הקב"ה ונפשו יוצאה, אבל ישראל לא היו נזוקין, כיצד [היה הקול יוצא, א"ר תנחומא] היה הקול יוצא והורג לאומות (כדי שיקבלו) [שלא קבלו] את התורה, ונותן חיים לישראל (שיקבלו) [שקבלו] את התורה, והוא שמשה אמר להם בסוף ארבעים שנה כי מי כל בשר אשר שמע קול אלהים חיים מדבר מתוך האש כמונו ויחי (דברים ה כו), ואומר השמע עם קול אלהים וגו' (שם ד לג), אתה היית שומע וחיה, אבל האומות היו שומעים ומתין, בא וראה האיך היה הקל יוצא לישראל, כל אחד ואחד היה שומע לפי כוחו, הזקנים לפי כוחן, והבחורים לפי כוחן, והנערים הקטנים והיונקים והעוללים לפי כוחן, ואף משה לפי כוחו, שנאמר משה ידבר והאלהים יעננו בקול, (שמות יט יט), מהו בקול, אלא בקול שהיה יכול משה לסבול, וכן הוא אומר קול ה' בכח (תהלים כט ד), בכחו של כל אחד ואחד, המעוברות לפי כוחן, והכל לפי כוחן. אמר ר' יוסי בר' חנינא אם תמיה את עליו, למד מן המן.

פ״השלא היה יורד לכל אחד ואחד, אלא לפי הצריך לו, הבחורים היו אוכלין אותו כלחם, שנאמר הנני ממטיר לכם לחם מן השמים (שמות טז ד), הזקנים היו אוכלים אותו כדבש, שנאמר וטעמו כצפיחת בדבש (שם שם לא).

פ״והקטנים כחלב משדה אמן, שנאמר והיה טעמו כטעם לשד השמן (במדבר יא ח), והחולה היה טועמו כטעם סולת המעורב בשמן ובדבש, כטיסני הזה שעושין לחולה, (בל"ע פנכוכא) שנאמר ובשלו בפרור (שם), ואומר ולחמי אשר נתתי לך סולת [ושמן] ודבש האכלתיך (יחזקאל טז יט). אמר ר' יוסי בר' חנינא מה אם המן שהיה מין אחד מתהפך לכמה גוונין ולמינין הרבה, בשביל צרכן של ישראל, הקול שהיה בו כח, על אחת כמה וכמה, הוי ירעם אל בקולו נפלאות וגו'.

פ״זד"א ירעם אל בקולו נפלאות וגו'. אימתי עשה הקב"ה בקולו נפלאות, בשעה שביקש הקב"ה לשלח משה בשליחותו לגאול את ישראל, והיה במדין מתיירא שברח מפני פרעה שמא יהרגנו, שנאמר ויברח משה מפני פרעה וגו' (שמות ב טו), כיון שנגלה עליו הדיבר במדין ואמר לו שיחזור למצרים, שנאמר ויאמר ה' אל משה במדין לך שוב מצרימה (שם ד יט), נחלק הדיבור לשני קולות, ונעשה, דיו פרצופין, ושמע משה במדין לך שוב מצרים, ואהרן שמע במצרים לך לקראת משה המדברה, ומה שבאמצע לא היו שומעין כלום, הוי ירעם אל בקולו נפלאות.

פ״חד"א לך לקראת משה המדברה. זש"ה מי יתנך כאח לי (שה"ש ח א), ישראל אומרים להקב"ה מי יתנך כאח לי, כאיזה אח, את מוצא מתחילת ברייתו של עולם ועד עכשיו האחין שונאין זה לזה, קין שנא להבל והרגו, שנאמר ויקם קין אל הבל אחיו ויהרגהו (בראשית ד ח), ישמעאל שנא ליצחק, שנאמר ותרא שרה את בן הגר המצרית אשר ילדה לאברהם מצחק (שם כא ט), ואין מצחק אלא שביקש להרגו, שנאמר יקומו נא הנערים וישחקו לפנינו (ש"ב ב יד), ועשו שנא ליעקב, שנאמר ויאמר עשו בלבו וגו' (בראשית כז מא), והשבטים שנאו ליוסף, שנאמר וישנאו אותו (שם לז ד), וכאיזה אח, אמרו ישראל כמשה ואהרן, שנאמר הנה מהטוב ומה נעים וגו' (תהלים קלג א), שהיו אוהבים זה לזה, ומחבבים זה לזה, שבשעה שנטל משה את המלכות, ואהרן כהונה גדולה, לא קנאו זה לזה, אלא היו שמחין, זה בגדולת זה, וזה בגדולת זה, תדע לך שכן אתה מוצא בשעה שאמר לו הקב"ה למשה ועתה (לך) [לכה] ואשלחך אל פרעה וגו' (שמות ג י), א"ל משה שלח נא ביד תשלח (שם ד יג), את סבור שמא עיכב משה שלא לילך, לא עשה אלא כמכבד לאהרן, אמר משה עד שלא עמדתי היה אהרן מתנבא להם שמונים שנה, הוא שנאמר ואודע להם בארץ מצרים (יחזקאל כ ה), ומנין שאהרן היה מתנבא להם, שנאמר ויבא איש אלהים אל עלי, ויאמר אליו כה אמר ה' הנגלה נגליתי (לבית) [אל בית] אביך בהיותם במצרים לבית פרעה ובחור אותו מכל שבטי ישראל לי לכהן (ש"א ב כז כח), אמר לו כל השנים הללו היה אהרן מתנבא להם, ועכשיו אני בא להם בתחום אחי שיהא מיצר, לכך לא ביקש משה לילך, א"ל הקב"ה אהרן אחיך אינו מיצר בדבר הזה, אלא ישמח תדע לך שהוא יוצא לאנפטי שלך, שנאמר הנה הוא יוצא לקראתך וראך ושמח בלבו (שמות ד יד), לא בפיו בלבד אלא בלבו, לבו יותר מפיו, וראך ושמח בלבו, אמר ר' שמעון בן יוחי הלב ששמח בגדולת אחיו ילבש אורים ותומים, שנאמר ונתת אל חשן המשפט את האורים ואת התומים והיו על לב אהרן (שמות כח ל), הוי וגם הנה הוא יוצא לקראתך וראך ושמח בלבו, כיון שאמר לו כך קיבל עליו לילך, מיד נגלה הקב"ה על אהרן, א"ל צא לקראת משה אחיך, כדי שידע שאתה שמח בדבר, לכך נאמר לך לקראת משה המדברה, הוי מי יתנך כאח לי כמשה ואהרן, שהיו אוהבין זה לזה, אמצאך בחוץ אשקך (שה"ש ח א) וילך ויפגשהו בהר האלהים וישק לו (שמות ד כז).

פ״טד"א לך לקראת משה המדברה. זש"ה חסד ואמת נפגשו צדק ושלום נשקו (תהלים פה יא), צדק זה משה, נאמר צדקת ה' עשה (דברים לג כא), שלום זה אהרן, שנאמר בשלום ובמישור הלך אתי (מלאכי ב ו), חסד זה אהרן, שנאמר וללוי אמר תמיך ואוריך לאיש חסידך (דברים לג ח), ואמת זה משה, שנאמר בכל ביתי נאמן. הוא (במדבר יב ז), לכך חסד ואמת נפגשו, וילך ויפגשהו וגו', צדק ושלום נשקו, וישק לו.

צ׳ד"א וישק לו, כל הנשיקות של תיפלות, חוץ משלש, ואלו הן, נשיקת פרישה, ונשיקת גדולה, ונשיקת פרקים, נשיקת פרישה, שנאמר ותשק ערפה לחמותה (רות א יד), נשיקת גדולה, שנאמר ויקח שמואל את פך השמן ויצק על ראשו וישקהו וגו' (ש"א י א), נשיקת פרקים, שנאמר וילך ויפגשהו בהר האלהים וישק לו.

צ״אויגד משה לאהרן את כל דברי ה' אשר שלחו (שמות ד כח), התחיל משה אומר לו כל מה שאמר לו הקב"ה היאך ילך, והיאך יעשה את כל האותות, כיון שהלכו הישוו אצל הזקנים שנאמר וילך משה ואהרן ויאספו וגו' (שם שם כט). לעולם הזקנים מעמידין את ישראל, וכה"א וכל ישראל וזקניו. (ושוטריו) [ושטרים] ושפטיו עומדים מזה ומזה לארון (יהושע ח לג), אימתי ישראל עומדים, כשיש להם זקנים, למה כשהיה בית המקדש קיים היו נשאלים בזקנים, שנאמר שאל אביך ויגדך זקניך ויאמרו לך (דברים לב ז), שכל מי שנוטל עצה מן הזקנים הרי זה משובח, תדע לך כששלח בן הדד אצל מלך ישראל ואמר לו כה אמר בן הדד כספך וזהבך לי הוא (מ"א כ ג), שלח לו מלך ישראל כדברך אדוני המלך לך אני וכל אשר לי (שם שם ד), שלח לו פעם שניה, כי אם כעת מחר אשלח את עבדי אליך וחפשו וגו' והיה כל מחמד עיניך ישימו בידם ולקחו (שם שם ו), [וכי] מכל מה שתבע בראשונה אינו חמדה, בקש כסף וזהב והם חמדה, שנאמר ובאו חמדת כל הגוים וגו' לי הכסף ולי הזהב (חגי ב ז ח), ביקש נשים והן חמדה, שנאמר בן אדם. הנני לוקח [ממך] את מחמד עיניך במגפה (יחזקאל כד טז), [ביקש] בנים והם חמדה, שנאמר והמתי מחמדי בטנם (הושע ט טז), הוי כל מה שתבע בראשונה חמדה הן, ומהו כל מחמד עיניך, דבר שהוא חמד מן החמדה, זו התורה, שנאמר הנחמדים מזהב ומפז רב (תהלים יט יא), כיון ששמע מלך ישראל אמר אין שלי זה הדבר של זקנים הוא, מיד ויקרא מלך ישראל (אל כל) [לכל] זקני הארץ ויאמר (להם) דעו נא וראו כי רעה זה מבקש וגו', ויאמרו אליו [כל] הזקנים וכל העם. (לא) [אל] תשמע ולא תאבה (מ"א כ ז ח), כיון ששמע לעצת הזקנים עמד ויצא מלך ישראל ויך את הסוס וגו' (שם שם כא), הוי לעולם נמלכים בזקנים. וכן משה ויקרא לזקני העם (שמות יט ז), ואח"כ לראשים ולשופטים, אימתי יש להם לישראל ראשים, כשיש להם זקנים, ואף כאן וילכו משה ואהרן ויאספו את כל זקני בני ישראל, מהו ויאספו, שמינו אותם זקנים, שכך אמר לו הקב"ה לך ואספת את זקני ישראל (שם ג טז). אמר הקב"ה בעולם הזה חילקתי כבוד לזקנים, ואף לעתיד לבא אני חולק להם כבוד, שנאמר ונגד זקניו כבוד (ישעיה כד כג).

צ״בחסלת פרשת שמות