תנחומא בובר, שמיני ז׳Midrash Tanchuma Buber, Shmini 7
א׳וידבר ה' אל אהרן [לאמר] יין ושכר אל תשת (ויקרא י ח ט). למה הוא מצווה על היין, שכל השותה יין, חבורות ופצעים ובושה וחרפה באות עליו, ורוח הקדש צווחת למי אוי למי אבוי למי מדנים למי שיה למי פצעים חנם למי חכלילות עינים למאחרים על היין, אל תרא יין כי יתאדם, אחריתו כנחש ישך, עיניך יראו זרות, והיית כשוכב בלב ים, הכוני בל חליתי (משלי כג כט ל לא לב לג לד לה), למי אוי למי אבוי, [על מי הם אומרים ווי, למי מדנים] על מי הן אומרין (שהן בעלי) [שהוא בעל] מריבות, [למי שיח] ועל מי הן מסיחין, (למי הן מסיחין) למי פצעים חנם, למי [הם אומרים] שיש בפניו חבורות, [למי חכלילות עינים] ועל מי הן אומרין שעיניו עכורות ואדומות מן היין, על מי הן אומרין כל רעות הללו, למאחרים על יין. אל תרא יין כי יתאדם, אחריתו דם, נאה מבחוץ, ורע מבפנים, ולא תאמר שהוא יפה מבפנים כמו שהוא [נראה] מבחוץ, כי יתן בכוס עינו (משלי שם לא), בכיס כתיב, השכור נותן עינו בכוס, והחנווני בכי.
1
ב׳ד"א כי יתן בכוס עינו, רואה את חבירו שותה ואומר מזוג לי ואני אשתה, ושותה ומתקלקל בריעי ובמימי רגלים. יתהלך במישרים, ופו למכור את כל חפצי ביתו, ואל כ ל כלי תשמישו, (וישתמש) [וישתייר] בלא בגד, ובלא כלי תשמישי הבית, (ובלי כלי) [ובלא כלום] ומן הכל יתהלך במישור.
2
ג׳ד"א יתהלך במישרים, סוף שהוא מתיר את העבירות, ועושה אותן (מישור כהפקר) [הפקר כמישור] משיח עם האשה בשוק, מנבל את פיו, ואומר דברים רעם בשכרות, ואינו מתבייש, לפי שנטלטלה דעתו, ואינו יודע מהו אומר ומהו עושה. אחריתו כנחש ישך, הנחש הזה נושך לאדם ואינו מרגיש לשעה, ומשהוא הולך לביתו המכה מתחלחלת בו. אחריתו כנחש ישך, ודאי כנחש, מה הנחש קלל האדמה בשבילו, שנאמר ארורה האדמה בעבורך (בראשית ג יז), כך היין נתקלל שלישו של עולם בשבילו, שנאמר וייקץ נח מיינו וגו' [ויאמר ארור כנען] (שם ט כד כה), הוי אחריתו כנחש ישך. עיניך יראו זרות (משלי כג לב לג), ראה מה היין גורם למי ששותה אותו, גרם לו לעבוד ע"ז, ואומר גם אלה ביין שגו ובשכר תעו (ישעיה כח ז), מה (תעו) [אלה שאמרו] אלה אלהיך ישראל (שמות לב ד), שנאמר וישב העם לאכול ושתו ויקומו (לשחק) [לצחק] (שם שם ו, מתוך היין אמרו אלה אלהיך ישראל. ולבך ידבר תהפוכות (משלי שם לג), שגורם לארבעה דברים ע"ז וגילוי עריות ושפיכות דמים ולשון הרע, ראה כמה היין קשה, וכתיב ואף כי היין בוגד וגו' (חבקוק ב ה), וכתיב לץ יהיר זד שמו (משלי כא כד), ואין זד אלא ע"ז, שנאמר גערת זדים ארורים (תהלים קיט כא), ואין זדים אלא גילוי עריות, שנאמר אלהים זדים קמו עלי וגו' (שם פו יד), ואומר גם מזדים חשוך עבדך (שם יט יד). ושותה ושוגה ורואה את כל העולם כספינה, שנאמר והיית כשוכב בלב ים (משלי כג לד), כשהוא שוכב מכין אותו ואינו חושש, שנאמר הכוני בל חליתי הלמוני בל ידעתי (שם שם לה). והוא אינו יודע ואינו מתבייש ומגלה את עצמו, ואחר כך חוזר ומבקשו, [שנאמר] מתי אקיץ אוסיף אבקשנו עוד (שם).
3
ד׳(ישעיה אמר) ראה מה אחרית רעה של שותי יין [ישעיה אמר] הוי משכימי בבוקר שכר ירדופו מאחרי בנשף יין ידליקם (ישעיה ה יא), אמר הקב"ה הואיל וכן היין גורם, בדין הוא שאצוה את הכהנים שלא יהו שוין יין ומשמשין לפני, הוי יין ושכר אל תשת.
4
ה׳שלמה אמר אל תהי בסובאי יין (משלי כג כ), אל תגרום לעצמך לשתות שבעם, ותראה פני שבעים סנהדרין, ותגרום מיתה לעצמך, ראה מה כתיב, כי יהיה לאיש בן סורר ומורה וגו' ותפשו בו אביו ואמו וגו' (דברים כאי ח יט), והדין נעשה בו ורגמוהו [כל אנשי עירו באבנים ומת], למה שהוא זולל וסובא, ושלמה אמר אל תהי בסובאי יין בזוללי בשר, שלא תגרום לך סקילה חמורה שבמיתות.
5
ו׳אמר ר' יהודה הלוי בר שלום בלשון עברי שמו יין, ובלשון ארמי שמו חמר, חמ"ר בגימטריא רמ"ח, כנגד אברים שבאדם היין נכנס בכל אבר ואבר, והגוף מתרשל והדעת מטולטלת, נכנס היין הדעת יצאה, וכן שנה ר' אלעזר הקפר, נכנס יין שהוא שבעים, ויצא סוד שהוא שבעים, לכך נצטוה כהן גדול שלא ישתה יין בשעת העבודה שלא תטלטל דעתו שהוא משמר את התורה (ומשמר את העבודה) ואת הדעת, שנאמר תורת אמת היתה בפיהו ועולה לא נמצא בשפתיו (מלאכי ב ו), ואומר כי שפתי כהן ישמרו דעת (שם שם ז), לכך הקב"ה מצוה לאהרן יין ושכר אל תשת וגו', [ולא את עצמך אלא לבניך אתך ולא] תהא סבור שמא לשעבר תחילה צויתי אתכם בזמן שבית המקדש קיים, ואתם משמשין בו, שנאמר בבואכם אל אהל מועד וגו', [אלא] אף לעולם שמרו עצמכם מן היין שנאמר חוקת עולם לדורותיכם, לפיכך שמרו את עצמכם מן היין, שהיין סימן קללה, נח מה כתיב בו, וישת מן היין וישכר (בראשית ט כג), מה כתיב ויאמר ארור כנען (שם שם כה), לפיכך יין ושכר את תשת.
6